המוזאון של אדובי הוא ניסיון למצות את כל מה שחלל קיברנטי יכול להעניק
"אין דלתות, אין שומרים ואין רמברדנטים במוזאון הזה", ככה מבטיחה לנו עין ענקית מעופפת – המדריכה שלנו במוזאון למדיה דיגיטלית של חברת Adobe. לו נבנה בעולם האמיתי, היה המוזאון משתרע על פני 57,680 מ"ר. המבנה הפנימי שלו כולל אטריום פתלתל, אינסוף גלריות, אודיטוריום וצמד מגדלים הנשזרים זה בזה ומהווים ארכיון בן 50 קומות. המוזאון, שנחנך באוקטובר 2010, מציע למבקרים שלוש תערוכות והרצאה אחת, ובחודשים הקרובים תושק תערוכה נוספת, שתאצור הקולנוענית Shari Frilot.
A + B = C, הרצאתו של John Maeda, סוקרת את ההיסטוריה של המדיה הדיגיטלית (בלי להזניח את חלקה של אדובי, כמובן). ב-inForm, התערוכה שאצר Thomas Goez, עורך בכיר במגזין Wired, אפשר לראות יצירות אמנות המבוססות על איסוף מידע וסטטיסטיקות.
אצלנו נרשמה העדפה ל-Valley של האמן Tony Oursler, שבה הצופים הם שמנהלים את סדר התצוגה ואת העבודות עצמן, ול-Tida Dome, Journey to Seven Light Bay של האמנית היפנית Mariko Mori, שבה משוגרים הצופים לאי שלֵו ביפן
אדובי עמוקת הכיסים נקטה גישה מפתיעה ומעוררת הערכה: במקביל לעבודה עם חברת הדיגיטל הלונדונית Unit9, היא שכרה גם את שירותיהם של המעצב Piero Frescobaldi, שתפקד על תקן קבלן, ושל האדריכל האיטלקי Filippo Innocenti, השותף במשרדה של זהה חדיד, שמצא את הבריף לתכנון המוזאון משחרר וכובל בו בזמן. "אתה חופשי ממגבלות מבניות ומכוח הכבידה, אבל כל הרעיון של אדריכלות הוא להציע סדר – ליצור ארגון בפונקציה כלשהי. כשאין שום מגבלות זה נהיה מסובך באמת", אמר לאתר Architectural Record.
"הדרך היחידה לגלות את גבולות האפשר היא לעבור אותם ולהגיע אל הבלתי אפשרי", מצטט קית' אנדרסון, המנהל האמנותי, את סופר המד"ב ארתור סי קלארק, בהתייחסו לרצון המתכננים ליצור את המוזאון כאילו היה מבנה שעשוי להתקיים בעולם הממשי (הציצו בסרטון Making the Impossible, שמתאר את תהליך העבודה על המוזאון).
