אחחח איך הלב האורבני שלנו מכווץ. חיים בבתי דירות, עם מעליות קטנות, נלחמים על חנייה או על זכות קדימה, עובדים במגדלים לוחצים, יושבים בשדרה ונושמים פיח. ובכל יום אחר – אנחנו גם מרוצים. אבל כשנכנסים לגלריית שלוש פתאום תוקפים אותנו המרחבים הממזריים של ידיד רובין, והם לוכדים ומזניקים אותנו אל השדה החרוש תלמים, אל הטרקטור הציוני, אל הערוגות והברושים, אל הנוף הפתוח. איזו רומנטיקה קיבוצניקית מתפנקת (כזו שאומרת "ס" במקום "צ"), אילו מרחבים (שנדמה שהולכים ומצטמצמים לנו), וכמה תעוזה עם הצבעים, ככה לרוקן שפופרות צבע על הבד ולא לפחד מנאיביות? כמה זוהר, שמחה, עליצות, אפילו הלב הציני שלנו עוזב את חלל הגלריה רחב יותר ומחויך.
במחשבה שנייה, אולי נרכוש תמונה, נשים בסלון. היא תתיישב בול עם הלב הגדול שלנו. גלריה שלוש, חיסין 5, ת"א. התערוכה תוצג עד 27.12
ב-2009 מתוכננת רטרוספקטיבה לאמן במוזאון ת"א.
