הביאנלה החמישית לקרמיקה במוזאון ארץ ישראל מבססת מסורת של יצירה מקומית בתחום שמחפש את מקומו בין שימושיות לאמנות ונוי. בשנים האחרונות חזרה הקרמיקה לשיח, כשמיטב המעצבים הבינלאומיים מעניקים נופך עדכני ואף חתרני. כל זה לא ממש נמצא כאן. אוצר התערוכה חגי שגב ביקש להציג תמונת מצב של יוצרי הקרמיקה בישראל, אך התמונה אינה מבשרת גדולות. בניגוד לביאנלות קודמות, לא היתה כאן פנייה ליוצרים מתחומים אחרים כמו עיצוב ואמנות, ולא נקבע נושא מרכזי. בהיעדר אתגר נושאי ויוצרים מגוונים, עולם הקרמיקה המקומי כפי שהוא מתבטא בתערוכה נראה מיושן ומתבוסס בבוץ של עצמו. עם זאת, עיצוב החלל וצורת ההצבה של התערוכה הופכים אותה, על אף חולשותיה, לראויה לצפייה. בין העבודות המעניינות אפשר לציין את רחל רוטמן, שיוצרת כלים מיחידות רפטטיביות ודימויים אורגניים, כמו גם את מיכל אדלר שלו, שמתמודדת עם קונספט פיסולי דרך מגוון טקסטורות השזורות בכדורי קרמיקה משופדים. התערוכה מסתיימת ב-30.4.09
