בעבודות של Oleg Dou, ילדים חסרי חיים, חנוטים בתלבושות בעלי חיים, מעוררים אי-שקט
בניגוד למתבקש, סדרת הצילומים "גורים" של הצלם והאמן אולג דו אינה טומנת בחובה עליצות, ואין מפעפעת בה משובת ילדות. להפך, היא נוסכת קדרות, היא מזעזעת ביופייה המרתיע, והיא מאלצת אותנו לבחון את מושגינו באשר ל"מושך" ו"דוחה". האסתטיקה האולטרה-מוקפדת מדגישה את המתח בין הנושא לבין האופן שבו האמן מטפל בו, ומזכירה במשהו את הסצנות האלימות היפהפיות של קבוצת AES+F ביצירתם "מהומות אחרונות", וסצנות מטרידות אף יותר שלהם.
דו נע על הגבול בין נשגב למדמם ובין חי למת, בשעה שהוא מנכיח את תחושת הפלצות העולה בנו למראה בובות שעווה
בניסיון להציץ לתת-מודע שלו, שאלנו אותו על מקורות ההשראה שלו: "אני מוצא השראה בכל דבר: מוזיקה, אמנות, קולנוע, עיר יפה. זה יכול להיות אפילו אוכל טעים".
ספר לקוראינו על תהליך העבודה שלך. "הצעד הראשון הוא לפתח רעיון לסדרת צילומים חדשה. הרעיון יכול להגיע ברגע אחד, אבל אני אף פעם לא יודע מתי זה יקרה. אני מכין סקיצות, אחר כך בוחר מודלים לתמונות, עורך סשנים של צילומים, ובסוף אני עובד בפוטושופ. זה השלב הכי מורכב וממושך בתהליך העבודה. סך הכל מדובר בתהליך עבודה פשוט, אבל די ארוך".
מי האמנים שאתה מעריך במיוחד? "בעיקר ציירים קלאסיים כמו בוטיצ'לי, אבל הצייר שאני הכי אוהב הוא פרנסיס בייקון".
אולג דו נולד ב-1983 במוסקווה לאם ציירת ולאב מעצב תלבושות. הוא הציג לראשונה בגלריית סימון בפריז כשהיה רק בן 23, ומאז שב והציג במוסקווה, פריז, מדריד, בריסל ואוטרכט. ב-2007 זכה לראשונה בפרס צילום בינלאומי. אם אתם מזדמנים ל-FotoArtFestival – הביאנלה לצילום בפולין (14-30.10), או למוזאון Dr. Guislain בבלגיה (עד 30.5.2012), קפצו לבקר אותו.
