מבנים עירומים, שלדים דמויי פיגומים, שלכאורה ממתינים לריפוד הנכון שיקנה להם את הנוחות הסגנונית, הם בעצם מוצרים סופיים בהשראת שנות ה-50. בניגוד לתפיסת "העיצוב הטוב", המסגנן את המוצר ומלביש אותו, העיצוב הקונסטרוקטיווי הציג את השלד כמוצר סופי. הכנות בעיצוב חושפת את הקרביים של המוצר ומנסחת אסתטיקה חדשה. היטיבו לבטא גישה זאת מעצבי על דוגמת תום דיקסון האנגלי במוצרים עשויים חוטי ברזל, קונסטנטין גרציץ בסדרת כיסאות ביציקת פלסטיק המדמה שלדת מתכת משנות ה-50, האדריכל פרנק גרי במוצרים עשויים רצועות עץ דמויי סלים פרומים ועוד. האסתטיקה הקונסטרוקטיווית עדיין רלוונטית, כפי שמציגים המעצבים Matteo Borghi & Riccardo Blumer בסדרת כיסאות עשויים רצועות אלומיניום קלילות (בטולמנ'ס), או כפי שנראה ברהיטי העץ והקש האווריריים מהמזרח הרחוק (Siam).
אפשר גם לשבת על זה או שזה סתם ליופי\לקטע\לאומנות?
זה מזכיר לי עמודי חשמל בסידור קצת שונה :-)