
במסותיו, עמד ישעיהו ברלין על שני סוגי חירויות שיש לו לאדם: חירות שלילית של בריחה ממשהו, וחירות חיובית של חתירה אל משהו. בתערוכה "פתוח-סגור-פתוח – זה כל האדם", כמאמר שורה משירו של עמיחי, עוסק אבי אליסף בחירות השלילית – זאת שמבקשת להימלט, להשתחרר מעריצות ומדיכוי. כבן דור שני לניצולי שואה, החסר נוכח בתערוכה והחללים כלואים, גם אם הוא מותיר בהם פתחי מילוט כבשורה לקיומו של שביב תקווה בעולם. לא, אין זו החירות החיובית – המרוממת את האדם בדורשה ממנו לממש, להעז, להשיג מטרות ולהגשים שאיפות. מן הסתם החירות לשגשג אינה יכולה להתקיים על מצע שבו הזיכרון כופה עצמו על המציאות ומבקש לנכוח בה בכל רגע נתון. מן העבודות עולה כמעט התחינה למצוא את נתיב החמלה.
פתוח-סגור-פתוח – זה כל האדם, גלריית יפעת, קיבוץ יפעת, 04-6548634. עד 31.8.



















מרשים
התומונות שמתפרסמות כאן והכתבה מסקרנים מאד. אלך לראות את התערכה
מרגש, מרשים ואיכותי עד מאד ! ממליצה בחום להתאמץ ולהגיע לראות את התערוכה. ולגבי סוג החירות שמצא הכותב/ת בתערוכה, אין דעתי כדעתו/ה... ומן הסתם אפשר לראות זאת מעצם הידיעה שאבי, שבא מתחום ההי-טק, "מממש, מעז, משיג מטרות" השונות בתכלית ממה שהלך לאורו עד שפרץ את ה'מחסום' ובהחלט "מגשים שאיפות" יצירתיות ! "החסר נוכח בתערוכה והחללים כלואים" כתב/ה המבקר/ת, ואני ראיתי לצד ה"סגור" גם פסלים אחרים כמו הרחם המכילה הנותנת חיים, הסורג הפרוץ המאפשר צמיחה ועוד, כמעידים על היש הנוכח, הקיים. הזכרון, ההיסטוריה הפרטית, -הם חלק בלתי נפרד מעולמו של כל יוצר, הם חומרי הגלם של יצירתו, אבל היצירה מעצם טיבה יש בה ביטוי להמשכיות, עם הפנים קדימה. משהו בנימה השיפוטית של המילים לא התאים לתחושה שלי בתערוכה, ובכלל...
ממש להפך, סמדר. חירות שלילית אינה שלילת התערוכה :) אלו החמרים בהם עוסק האמן אבל כמובן, כדרך אמנות, את מוזמנת להציע קריאה נוספת. תודה לך
מקסים ומעניין סוףסוף התעסקות עם שאלו קיומיות וחשובות של חיים ומוות ולא שאלות של בורגנות
תודה לסמדר על נאמנותה לנקודות האור, ולמערכת על יכלתה לראות את החושך. ההבחנה של ישעיהו ברלין בין שני סוגי החרויות איננה שיפוטית ומוסיפה דקויות להתבוננות. המידה שבה ניראת החירות החיובית לעומת השלילית שייכת לחוויה של הצופה בפסל ו/או ביוצרו. אני חושבת שהחלוקה בין שני סוגי החירויות אינה בהכרח דיכותומית וישנה תנועה מתמדת בין "חירות מ-" ו"חירות אל", כך ששתיהן משולבות ומניעות זו את זו.