תערוכת "בנים וצעצועים" שתיפתח במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון בתחילת אוגוסט, מעלה לדיון את שאלת מקומה של פעולתה המכנית של המכונה כאמירה אמנותית, וכמובן מציף גם הגיג מתבקש: האם מוצר ללא תכלית הופך בהכרח לפסל אמנותי. מרסל דושן קבע עמדה ברורה כשהציב גלגל אופניים חסר מטרה על שרפרף כפסל קינטי בעל ערך קונספטואלי. אחריו יצר טינגלי מכונות מורכבות שהתנועה והפעולה שלהן היו המטרה האמנותית הסופית. ברוח זו מציגים כעת חמישה אמנים ישראלים מכונות פיסוליות שלא מייצרות מאום אך עשירות בדמיון פורה ובכושר המצאה. עוז מלול מציג ג'נטים שנאנקים על שטיח, אייל אסולין מגיש מכונה דמוית עכביש עם פטיש חציבה חשמלי, ידידיה ורדי במכונה עשויה מאופניים ומחלקי אינסטלציה שמודדת זמן, שחר פריד כסלו מציג ביצת ענק שמגירה נוזל, ואהרון עוזרי בסדרת מאווררים על מוטות שיודעים להסתדר זה לצד זה בצורה מעגלית. כל מכונה היא פסל בעל אישיות עצמאית שמעורר סימפתיה, הומור ולא מעט פיוט.
בנים וצעצועים, המרכז לאמנות דיגיטלית חולון, הפתיחה – 31.7. עד 29.8
