קונסטרוקטביזם אמנותי
שתי גישות מנוגדות עומדות בבסיס העיצוב המודרני שהתחיל במאה ה-19, ושיאו במאה ה-20:
הגישה הקונסטרוקטיבית שמתרכזת בפונקציה ובניקיון הצורני ללא עומס קישוטי, והגישה האמנותית השמה דגש על ביטוי אישי על גבול האבסורד הסוריאליסטי.
שנות ה-20 וה-30 של המאה החולפת, אופיינו בתיעוש וייצור המוני, והמוצרים שנעשו היו פונקציונליים ומיועדים לייצור סדרתי. שנות ה-50 וה-60, כבר ניכרה בהן תנועה אנטי-תעשייתית ברוח הפופ (האחים קסטליונה בכיסאות טרקטור ומושב האופניים, לדוגמה), ואילו בשנות ה-80 מרדה קבוצת ממפיס האיטלקית בקונסטרוקטיביזם התעשייתי ונתנה דרור לקיטש ולהקצנה צבעונית וצורנית.
שנות ה-90 היו חזק בשיגעון המִחזור (דרוך דיזיין), כשהעיצוב הישראלי מתחבר למסגרת זו, בעיקר משום שלא עמדה מאחוריו תעשייה. שני סטודיו לעיצוב: "קונסטרוקטורה" ו"למפה", הם דוגמה טובה לכך. המעצבים, מרדכי שלייפר בהשראה קונסטרוקטיבית, ורעם דון כשהמִחזור מרכזי ביצירותיו, יוצרים מחוץ למסגרת המקובלת, בייצור שאינו סדרתי מתועש אלא פרטני תוך דגש על אסתטיקה מקורית ומעוף על גבול האמנות.
אהבתם?
תגובות
- אין תגובות, למה אתם מחכים?
