בימים שהסבתא סרגה לנו סוודר, גרביים או כובע, לא חשבנו שיום אחד סריגה ותחרה יהפכו לטרנד שיעסיק אמנים ומעצבים עכשוויים. בחודש יוני השנה, הסתיימה תערוכה במוזאון לאמנות ועיצוב בניו יורק תחת הכותרת "תחרה רדיקלית וסריגה חתרנית". התערוכה שעסקה בטכניקות סריגה ותחרה כמושג, חיברה בין תחומי האמנות האומנות והעיצוב. לדברי מנהלת המוזאון הולי הטשר, התערוכה מהווה ברומטר לביטול קטגוריות שפילגו את עולם היצירה במשך למעלה ממאה שנה. בתערוכה חלק מהאמנים הפכו את טכניקת מלאכת היד שמקושרת עם בית סבתא, למחאה אמנותית ופוליטית דוגמת העבודה של דייב קול, שהציג מיצג סריגה ענק של דגל ארצות הברית. לעומתו, התחרה שמתקשרת עם דקורציה אינטימית הפכה לאובייקט סוריאליסטי דוגמת העבודה של קל ליין, שלוקחת כלי עבודה קשוח כמו את חפירה וגוזרת בו דוגמאות עדינות של תחרה. בגלריה "נירל'ה" בבית לחם הגלילית, הוצגה תערוכה בשם: "מרגיש כמו תחרה", ובה יוצרים ישראלים מתייחסים למושג תחרה - עדינות, נוסטלגיה ורכות, עם חומרים לא צפויים, בהם קרמיקה, נייר, צילום, מתכת וניילון.
עולם האמנות משפיע גם על עולם העיצוב המסחרי, כפי שאפשר לראות בבוטיק "אנדי" שבמרכז שוסטר ברמת אביב, שם הפך טרנד הסריגה לסגנון עיצובי חם. בקולקציה ניתן לראות מגפיים סרוגים מצמר, תיקים מצמר סרוג, תכשיטים סרוגים ועוד.