ראיון עם האדריכל אלון בן נון
האדריכל אלון בן נון, מרצה בבצלאל ובעל משרד עצמאי בשם סומא אדריכלים, מארגן זה שנתיים יחד עם בת זוגו, העיתונאית אביבה לוינסון, את אירועי בתים מבפנים, גרסה מקומית לאירוע בינלאומי שהתחיל בשנת 1984 בצרפת, כשמבני ציבור, ארמונות ובניינים עם מורשת נפתחו לקהל הרחב למשך יום אחד. מאז המשיך הטרנד גם לניו יורק וללונדון, עם בתים מעודכנים ומסקרנים שנפתחו למשך סופשבוע אחד. כעת זה קורה גם בירושלים ובתל אביב. תפסנו את בן נון לשיחה.
איך עלה הרעיון לקיים אירוע מסוג זה?
היינו בניו יורק במשך שבועיים ונפלנו על סוף השבוע שכזה. החלטנו שזה לא צריך להיות כל כך מסובך לעשות.
איך בעצם זה נעשה?
גילינו מהר מאוד שזה לא כל כך פשוט… האירוע דורש עבודה רבה, לוגיסטיקה ותיאום, הרבה עבודת רגליים והתרוצצות בין מעצבים, אנשי שימור, אדריכלים. לחפש מקומות, כל אחד מספר על עוד מקום, שומעים שמועות ומחפשים, ולפעמים סתם מסתובבים ברחוב ורואים בית יפה שמוצא חן בעינינו ודופקים בדלת ושואלים. כך הצלחנו לא אחת לשכנע אנשים. זה חלק מאוד מעניין ונחמד, מטיילים ופוגשים אנשים, לומדים הרבה. הפכנו ממש למרכז מידע, אנחנו מכירים כל כך הרבה מקומות. בכל פעם שאנחנו מתחילים לעבוד על האירוע הבא, לדוגמה בתל אביב, אני נדהם לגלות שיש עוד הרבה מקומות שאני לא מכיר, מקומות שלא ידעתי על קיומם. אני גר פה, ומסתובב הרבה, ובכל זאת תמיד יש הפתעות.
במקביל לאיסוף התוכן אנחנו מנסים כל הזמן לאזן בין מורשת, אדריכלות עכשווית, נושאים שהם יותר טכניים ומקצועיים לאדריכלים ודברים פופולריים לקהל הרחב, מנסים ליצור תכנית מגוונת מאוד. ואחרי כל זאת נשאר עוד להפיק את המדריך, לצלם ולהפיץ, וזה החלק הקשה ביותר, גיוס התמיכה והמימון. החוברת מופצת בכ-120-200 אלף עותקים. אנחנו מגייסים עד 60 מתנדבים שנעים מאתר לאתר, כך שבכל בית שנפתח יש מישהו שדואג לבעל הבית או למנהל המקום שירגיש בנוח. חשוב שאנשים ירגישו בנוח כדי שיהיה נעים לנהל את הדו-שיח שנוצר בתוך הבתים.
איך משכנעים בעל בית פרטי לפתוח את ביתו לקהל של כמה עשרות או מאות אנשים?
אם מדובר בבית פרטי שנפתח לשלוש שעות, אז זה יותר בסביבות אלפיים איש שמבקרים בו. תמיד יש אינטרס כלשהו, חלק גדול מהאירוע קורה כאשר יש שילוב אינטרסים – לאנשים יש סיבה לרצות לחשוף את הבית. האינטרס של האדריכלים ברור, הם רוצים להראות; לפעמים האדריכלים משכנעים את בעלי הבתים לאפשר להם את החשיפה, ולפעמים יש אנשים שפשוט נהנים מדברים כאלה. לרוב אנחנו מארגנים את הקהל מחוץ לבית בתור, ומכניסים כמות מוגבלת של אנשים לבית, 15-20 בכל פעם, כך שלא נוצרת צפיפות בפנים ויש זמן לראות ולדבר. באירוע האחרון בירושלים היה אדם אחד שביקש להכניס את כולם. ניסיתי לשכנע אותו שאי אפשר, כי צפויים להגיע 3,000 איש. הוא פתח את ביתו מתשע בבוקר ועד שש בערב. גם במבנים לא פרטיים יש אינטרס לחשוף, להראות, לספר סיפור.
ככל שהאירוע תופס תאוצה והופך למוכר, כך אנחנו מקבלים יותר פניות. באירוע הראשון דיברנו פעמיים ושלוש בניסיון לשכנע אנשים לפתוח את בתיהם. עכשיו אנשים פונים אלינו. לפעמים אנחנו אומרים 'לא תודה', אבל זה לא קורה הרבה, אנחנו מנסים להיות חיוביים. זה התיקון האישי שלי: אדריכלים תמיד מבקרים אדריכלים אחרים בחריפות, ואף אחד לא יגיד מילה טובה על עבודה של מישהו אחר. אני החלטתי שאפילו אם אני לא אוהב את זה, אני מאפשר לבן אדם להסביר את עצמו. לפעמים מסתכלים על משהו וחושבים 'למה זה ככה', וכשהאדריכל מסביר את השיקולים מסתבר שזה היה תהליך לא פשוט, והיו אילוצים כאלה ואחרים. אחרי ששומעים את ההסבר אפשר לחוות דעה, וחשיפה כזו מפרגנת ופתוחה היא חשובה בעיניי.
איזה בית רציתם לכלול באירועים שלכם ולא עלה בידכם?
הבית של טולה עמיר, שאמרה פעמיים כן – והתחרטה. או בית ברחוב חיסין, וילה של יגאל אהובי, בית נטוש שעשוי ממין לבני בטון שנראות כמו אבן. הוא נקרא הבית או הארמון המכושף. אותו מאוד רצינו לפתוח, והמשפחה לא הסכימה. גם עם אדריכלים ערבים או מקומות ערביים אנחנו לא מצליחים, לפעמים מקום אחד או שניים בכל אירוע. הסיבה העיקרית היא שבאדריכלות יש שיח פוליטי חזק מאוד, וכשאנחנו מנסים לדבר על אדריכלות כאפשרות לדיאלוג או לגשר, הם לא תמיד רוצים להיות מזוהים עם האג'נדה. בירושלים זה קשה עוד יותר כי שם בולט הפן הציבורי בזכות התמיכה של העירייה.
מה היה הדבר שריגש אתכם יותר מכול בעשייה הזו?
שיתוף הפעולה של אנשים שהסכימו לפתוח את בתיהם. פוגשים אנשים עם כל כך הרבה רצון טוב והתלהבות, שנהנים מזה. ובמפגשים בתוך הבתים יש משהו כל כך אנושי שזה מרגש. לאורך הזמן גם הכרנו כל כך הרבה אנשים שאנחנו פשוט נהנים לפגוש אותם שוב, אנשים ממש נרתמים לזה. תמיד שואלים אותנו איך אנחנו עושים את זה שנינו לבד. אבל אנחנו לא לבד, יש פה עוד מאות אנשים שפותחים את בתיהם ועושים סיורים, ומתנדבים שעוזרים. אנחנו רק יוצרים את הסיטואציה ועוזרים. זה מדהים בכל פעם מחדש כמה אנשים מוכנים לסייע ולהירתם.
אירועי "בתים מבפנים" ייקחו חלק באירועי 100 שנה לתל אביב. לפרטים
להצצה לבתים ולמבנים שנחשפו בירושלים במהלך ספטמבר
חבל שאין לי בית יפה לפתוח אותו לקהל :(
יוזמה יפה הייתי רוצה להיכנס לבית שנראה מדהים ברח הגר"א בתל אביב - לתשומת לב המארגנים
רעיון מוצלח ונהדר.ביתי סטודנתית לאדריכלות השתתפה בכמה סיורים וסיפרה שזה מדהים.אני גם רוצה להשתתף בסיורים אלו.
יוזמה נהדרת מאפשרת לכולם להשתתף מקרוב ולגעת באדריכלות ובעיצוב פנים החויה אמיתית ולא וירטואלית ,ניתן לראות את כל הפרטים הפונקציונלים ,העיצוביים וגם את הנוף האנושי מאחורי היצירה, לא רק דרך עדשת המצלמה שקולטת את הזויות המובחרות הנתינה ההדדית מעצימה גם את בעלי הבתים וגם את המבקרים שנה טובה
בהחלט שמחנו לתת במה ליוזמה כזו יפה, אנושית ואסתטית