משרד הפקות שאחראי על כמה מהסרטים והסדרות שנוצרו כאן, פנה אל מעצבת הפנים המוכשרת אוריין קנטי שתיתן לו זריקת עידוד. "הקונספט המוביל היה חללים פתוחים, מאווררים, ייחודים ונוחים לעבודה", מבהירה קנטי. "המשרד פעיל ודינמי, תלוי זמן וסוג הפקות, ומאכלס בתוכו בין 25-5 אנשים בו-זמנית". לצורך כך תוכנן כל חלל בנפרד ועוצב כחלק מהקונספט המוביל. צבעי הבסיס שנבחרו - זהב ושחור, וחומרי יסוד כעץ וברזל, יצרו מראה דרמטי, שלו הוספו כתמי צבע חזקים המשדרים קלילות. הניגודיות הזאת ויצירת ה"הפתעות" הצבעוניות יוצרות דינמיקה רעיונית וצבעוניות שלא שולטת בחלל אלא צצה בו בנקודות שונות, וכך מפתיעה בכל פעם מחדש, כיאה למשרד יצירתי.
על הצילומים אחראי הסטודיו שמעצבים ואדריכלים כנראה לא זזים בלעדיו: סטודיו עמרי מירון
ארכיון פוסטים מהחודש ינואר, 2009
את Dumpling Dynesty גילינו במקרה בישיבה בבית קפה, עת בקע ממסך אפל מזדמן עולם צבעוני ומופלא. כך, על לאטה נטול קפאין, התוודענו ל-Fiona Hewitt, מאיירת אנגלייה שחיפשה ריגושים באסיה הרחוקה והתאהבה בצבעוניות הססגונית של המקום. שלטים, אריזות מוצרים ואפילו מוטיבים דתיים מספקים לה השראה, לצד חומרי תעמולה קומוניסטיים, פרסומות משנות ה-40 וה-50 וצעצועים וממתקים שהיא מוצאת בשווקים ההומים של הונג קונג, שנחאי ובייג'ינג. את כל אלה היא מתרגמת לסדרות של מוצרי רטרו שימושיים עם שיק קומוניסטי מדליק.
אין משרד אדריכלים שבמגירותיו לא נמצאות עבודות גנוזות. השתתפות בתחרויות והצעות לרשויות או למשקיעים פרטיים הן עניין שבשגרת העבודה האדריכלית. כדי לגאול מן החשיכה כמה מן הפרויקטים הללו, תערוכה חדשה מציגה תוכניות ומודלים שאי-יישומם אינו גורע מאיכותם: האדריכל גד הלפרין מציג הצעה לסניף בנק הפועלים ובו ויטרינה גדולה, האדריכל יואב מסר מציג "מרכזי תרבות אבודים" - שני פרויקטים בקריית אונו ובנורווגיה, האדריכל גלעד דובשני מציג הצעה שמנסה לשמר מסורת עבר לכיכר זיתוני בעכו, סוממא אדריכלים מציגים הצעה לקיוסק בעל אוריינטציה מודרנית בחולון, האדריכלית אסנת ממון מציגה הצעה למבנה ציבורי בלב שכונה מיושבת, ואלרואי חזק אדריכלים מציגים הצעה מיוחדת לבית רבין. את הפרויקטים אפשר לראות בבית מבורך, סלמה, ת"א, מ-27.1.09
"היום פרויקט שאני לא יכול ללמוד ממנו לא מעניין אותי. אני חייב להיות בדו-שיח ובהפריה הדדית, ולא במונולוג מצדי או מצד הלקוח", מציין יוסי פרידמן, שלמד אדריכלות בפרינסטון היוקרתי, עבד מעל שני עשורים בניו יורק, וכיום הוא פועל ממשרדו בשד' רוטשילד בתל אביב ומרצה בכיר במכללה למינהל. הוא לא מתרגש משאלת ההבדל בין אדריכלות פנים לעיצוב פנים, לא מתחייב על סגנון עיצוב מסוים, ובעיקר לא מסתכל לאחור על פרויקטים שעיצב (אבל טוען שהוא נוסטלגי, בעיקרון…). תפסנו אותו לשיחה. להמשך קריאת 'ראיון עם האדריכל יוסי פרידמן'
"הסדר לא שב על כנו", תערוכת עיצוב תכשיטים של עינת לידר, ראש המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל, מבקשת להתמודד עם המציאות הפוליטית המקומית דרך סדרת סיכות מכסף המבוססות על מיפוי כפרים ערביים שהיו ואינם עוד במרחב העיר תל אביב. לידר מבקשת להזכיר כי היו פה חיים אחרים, והבחירה בתכשיט מהוקצע, אסתטי ונעים מדגישה את הדיסוננס הקיומי באזורנו ואת הזיכרון הסלקטיבי המובנה.
לידר שייכת לקבוצת מעצבים אמנים בתחום הצורפות דוגמת אסתי קנובל, דגנית שוקן, ורד קמינסקי, שמוליק ברקאי ועוד, שדוגלת באמירה חברתית פוליטית. התכשיט על פי דרכה, הוא אביזר גוף בעל אמירה שהעונד אותו מזדהה איתה ומביע עמדה ולא רק אמצעי קישוטי. עם זה, תכשיט, ככל שיהיה פרובוקטיבי, עדיין לא עוצר מלחמות והיחס אליו נשאר אסתטי ואופנתי. גלריה פריסקופ בתל אביב
לכבוד חגיגות 100 לעיר תל אביב, גלריות ומוזאונים מקדישים לה מחללם ומנסים לנסח את היחס האמביוולנטי אליה. דוראר בכרי מציג בגלריית בינט סדרת עבודות שמתארת את אזור מגוריו, רחוב צ'לנוב ואנשי השוליים החיים בו בנופים דהויים, על רקע קו מתאר של עיר הזורחת מן החורבות (פתיחה: 22.1). בגלריה המשרד תערוכה קבוצתית בשם "תל אביב אהובתי" עומדת על יחסי המשיכה-דחייה למטרופולין (עד 19.2).
אמיר נוה מגיש בגלריה פלורנטין שאלות פילוסופיות יותר בדבר היחס בין אדם למקום, וקורא לכל אחד מאתנו לבדוק את המרחב הפרטי שלו ביחס לזה הציבורי (עד 7.2). במוזאון תל אביב גלעד אופיר, רן סלווין, דוד עדיקא, מיקי קרצמן, מאיה כהן לוי ועוד כ-40 צלמים מהארץ ומחו"ל פורשים זוויות התבוננות שונות על העיר (פתיחה: 5.2). נוסף על כל אלה, במהלך ארבעה סופי שבוע בחודש פברואר, במסגרת הפסטיבל הבינלאומי "קונטמפו" למוזיקה עכשווית, יתקיימו עשרות מיצגי אמנות דיגיטלית ווידאו ארט ברחבי העיר. במוזאון ארץ ישראל לא מתרגשים מהמספר 100 וחושפים את עברה הקדום של העיר, כשהיפופוטמים הסתובבו בירקון ודובים בנתיבי איילון. (פתיחה: 10.2). וזה כמובן רק המטח הראשון…
הוא מוזיקאי ואנימטור וכבר שנתיים הוא עמל על קליפ ללהקה שלו. גיא בן שטרית, מייסד EATLIZ, הפיק וביים סרטון אנימציה מחמם לב (או שמא מקפיא דם?) - Hey, שבמרכזו ילדה הנחושה להשיג חבר. ואצלה, מה שלא הולך בכוח הולך ביותר גמישות. קליפ האנימציה הראשון של אטליז - Attractive, בבימויים של יובל ומרב נתן, זכה לשבחים ולפרסים ברחבי העולם, כולל זכייה בפסטיבל האנימציה אסיף 2007, והוא אף משודר ברוטציה בתחנות MTV באירופה. ריספקט! בקליפ החדש כבר זיהו את טביעת היד וטביעת הסאונד (המשובח כשלעצמו), ובתוך כמה שבועות גרף הסרטון החדש כ-250 אלף צפיות ביוטיוב, נבחר ל-Featured Video בגרמניה, בספרד, בהולנד, בשוודיה ובישראל, וזכה לאזכורים במגזיני האנימציה Stash ו-IDN. אנחנו שמחים ללנקק אתכם לקליפ, ואם קולה המהפנט של לי טריפון הסולנית עושה לכם את זה, תגיעו להופעה. אנחנו כנראה נהיה שם. אטליז, מועדון ברזילי, יום ו' 23.1.
יש אנשים שמקדישים חיים שלמים לדגימת קולות והם יודעים מה הם עושים. כשהוא במיטבו, סאונד יכול לנסוק לגבהים ולהרעיד נימים חבויים בלב. בתערוכה "לפטופיה" לא מסתפקים בזה ומבקשים מאתנו גם את המוח לחוויה מאתגרת יותר. ישויות סאונד אינדיווידואליות שיצרו אמנים מהארץ ומחו"ל מנסחות בחלל המוזאון קקפוניה אוטופית. אירוע האמנות האקספרימנטלי סלאש אוונגרדי מתרחש בבירת המיינסטרים, והמפגש ביניהם משעשע בדיוק כמו אותם מבקרים המתבקשים להסתובב בחלל המוזאון כשקסדת משפך לראשם. בין המשתתפים: אורי דרומר, אלונה רודה, אמנון וולמן, ירון לפיד, יוסי מר-חיים ואחרים (ישראל), ז'יל אוברי (שווייץ), לורה ומרק סטיליה (ארה"ב), קרל קלים וקרסן גורץ (גרמניה) ועוד. MOBY בת ים, עד 18.4
בשנים האחרונות מתקמבקות אומנויות (crafts) שכיכבו בעבר כמו אריגה, סריגה ושאר מלאכות יד, וחומרים כמו צמר ותחרה מוצאים עדנה אצל מעצבי על שהרימו את כפפת המקרמה הזאת ושילבו אותה ביצירותיהם, חלק בקריצה, חלק ברצינות אידאולוגית. המעצבת האיטלקייה פאולה לנטי לוקחת את הטרנד הדקדקני הזה ומשלבת אותו באובייקטים מעוצבים לעילא. כך אפשר למצוא קולקציות קלועות מחבלי דייגים לצד ספות ושטיחים במבחר בדים גסים הנחים על מצע של קווי מתאר רכים. להשלמת המנה, לנטי עושה שימוש בצבעי חורף עמוקים ומפנקים כמו סגול-אפור, כחול דיו, וירוק עמוק. להשיג בטולמנ'ס.
Peter Callesen עובד עם נייר, חי נייר, משוגע על נייר. בקיצור, מכור קשה ללבן הזה. בזמנו החופשי הוא מקים לתחייה דפי A4, משיט ארמונות ענק באגמים, מעצב חדרי מדרגות, מדפים וארונות קבורה, והכל כאמור מנייר. האמן הדני, יליד 67, כבר הציג בלונדון, בברלין, בקופנהגן, וברומא, ובימים אלה מוצגת תערוכה שלו בגלריה Perry Rubenstein בניו יורק, עד 17.1.
תגובות אחרונות