פוסטים מחודש ינואר 2009
29.1.09

הפקה מושקעת

משרד הפקות שאחראי על כמה מהסרטים והסדרות שנוצרו כאן, פנה אל מעצבת הפנים המוכשרת אוריין קנטי שתיתן לו זריקת עידוד. "הקונספט המוביל היה חללים פתוחים, מאווררים, ייחודים ונוחים לעבודה", מבהירה קנטי. "המשרד פעיל ודינמי, תלוי זמן וסוג הפקות, ומאכלס בתוכו בין 25-5 אנשים בו-זמנית". לצורך כך תוכנן כל חלל בנפרד ועוצב כחלק מהקונספט המוביל. צבעי הבסיס שנבחרו – זהב ושחור, וחומרי יסוד כעץ וברזל, יצרו מראה דרמטי, שלו הוספו כתמי צבע חזקים המשדרים קלילות. הניגודיות הזאת ויצירת ה"הפתעות" הצבעוניות יוצרות דינמיקה רעיונית וצבעוניות שלא שולטת בחלל אלא צצה בו בנקודות שונות, וכך מפתיעה בכל פעם מחדש, כיאה למשרד יצירתי.
על הצילומים אחראי הסטודיו שמעצבים ואדריכלים כנראה לא זזים בלעדיו: סטודיו עמרי מירון

תגובות

  • 01

    מאד יפה ושמח

  • 02

    מאיפה המנורות השוות? גם אנחנו רוצים

    איתמר29.1.09
  • 03

    נראה מגניב בעליל. אהבתי במיוחד את הטפט הוורוד

    דודו29.1.09
  • 04

    מברוק לאסולין, נראה מאד יפה

  • 05

    אין כמו חללים פתוחים. מצד שני, הם מאתגרים יותר מבחינת העיצוב. וכשזה מצליח - זה מצליח

  • 06

    פשוט מקסים.כמה כישרון...

    OC3.2.09

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
28.1.09

NI HAO

את Dumpling Dynesty גילינו במקרה בישיבה בבית קפה, עת בקע ממסך אפל מזדמן עולם צבעוני ומופלא. כך, על לאטה נטול קפאין, התוודענו ל-Fiona Hewitt, מאיירת אנגלייה שחיפשה ריגושים באסיה הרחוקה והתאהבה בצבעוניות הססגונית של המקום. שלטים, אריזות מוצרים ואפילו מוטיבים דתיים מספקים לה השראה, לצד חומרי תעמולה קומוניסטיים, פרסומות משנות ה-40 וה-50 וצעצועים וממתקים שהיא מוצאת בשווקים ההומים של הונג קונג, שנחאי ובייג'ינג. את כל אלה היא מתרגמת לסדרות של מוצרי רטרו שימושיים עם שיק קומוניסטי מדליק.

תגובות

  • 01

    לא מת על השיק הקומוניסטי\סיני\ווטאבר הזה. אבל באמת יש בזה משו מגניב.

    דודו29.1.09
  • 02

    הרבה יותר ממגניב. נראה הולך פיקס עם קופסאות פח. איפה אפשר להשיג?

    רונית29.1.09
  • 03

    מדליק

  • 04

    הייתי ממליץ לה שתתמקד יותר ברטרו. כל המוטיבים האסיאתים די מגבילים אותה (ומצד שני מייחדים אותה).

  • 05

    עמוס מדי לטעמי

    צפנת30.1.09
  • 06

    שווה להיכנס לאתר שלה רק בשביל לשמוע את השיר שמנוגן בדף בית וב WU AND WU אפשר למצוא עוד מוצרים חמדמדים שלה

    דורון1.2.09
  • 07

    אם כבר רטרו אז כזה...

    עינת1.2.09
  • 08

    [...] של ד"ר תור גונן על ההיסטוריה של איור לילדים בארץ. אהבתם? אולי תיהנו גם מזה. SHARETHIS.addEntry({ title: "מסדר האליטות המאוירות", url: [...]

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
27.1.09

שמורים היטב במגירה

אין משרד אדריכלים שבמגירותיו לא נמצאות עבודות גנוזות. השתתפות בתחרויות והצעות לרשויות או למשקיעים פרטיים הן עניין שבשגרת העבודה האדריכלית. כדי לגאול מן החשיכה כמה מן הפרויקטים הללו, תערוכה חדשה מציגה תוכניות ומודלים שאי-יישומם אינו גורע מאיכותם: האדריכל גד הלפרין מציג הצעה לסניף בנק הפועלים ובו ויטרינה גדולה, האדריכל יואב מסר מציג "מרכזי תרבות אבודים" – שני פרויקטים בקריית אונו ובנורווגיה, האדריכל גלעד דובשני מציג הצעה שמנסה לשמר מסורת עבר לכיכר זיתוני בעכו, סוממא אדריכלים מציגים הצעה לקיוסק בעל אוריינטציה מודרנית בחולון, האדריכלית אסנת ממון מציגה הצעה למבנה ציבורי בלב שכונה מיושבת, ואלרואי חזק אדריכלים מציגים הצעה מיוחדת לבית רבין. את הפרויקטים אפשר לראות בבית מבורך, סלמה, ת"א, מ-27.1.09

תגובות

  • 01

    לפעמים סקיצות צריכות להישאר במגירה

  • 02

    אפשר להעלות לכאן תמונות נוספות מהתערוכה? נשמע מעניין לאללה.

    זמיר29.1.09
  • 03

    אחלה רעיון לתערוכה. לפעמים הדברים שנגנזים מעניינים יותר מהדברים שיוצאים לפועל.

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
25.1.09

ראיון עם האדריכל יוסי פרידמן

"היום פרויקט שאני לא יכול ללמוד ממנו לא מעניין אותי. אני חייב להיות בדו-שיח ובהפריה הדדית, ולא במונולוג מצדי או מצד הלקוח", מציין יוסי פרידמן, שלמד אדריכלות בפרינסטון היוקרתי, עבד מעל שני עשורים בניו יורק, וכיום הוא פועל ממשרדו בשד' רוטשילד בתל אביב ומרצה בכיר במכללה למינהל. הוא לא מתרגש משאלת ההבדל בין אדריכלות פנים לעיצוב פנים, לא מתחייב על סגנון עיצוב מסוים, ובעיקר לא מסתכל לאחור על פרויקטים שעיצב (אבל טוען שהוא נוסטלגי, בעיקרון…). תפסנו אותו לשיחה.

נגה לסר

מה לדעתך ההבדל בין אדריכלות לעיצוב פנים, אם הוא קיים, וכיצד היית מגדיר את עצמך על סמך זה?
אני חייב לחלק את התשובה לשניים. כתוצר של תקופה מסוימת וכאדריכל שמתעסק חלק ניכר מהזמן באדריכלות פנים, מעולם לא חשתי בהבדל בין השניים. גם כי למדתי בתקופה שבה שלא היה מקצוע כזה, עיצוב פנים או אדריכלות פנים, וגם מפני שכאדריכל במשרד של מייקל גרייבס בפרינסטון, הכילה דרך הלמידה האדריכלית שלנו שלושה סדרי גודל: תכנון מבנה או מגדל גדולים, עבודת פנים של דירה או חנות וכלי קטן (כמו כלי קיבול לסוכר). כלומר, תמיד ניסו להפעיל אותנו כך שלא נשכח את הקשר ביניהם, וזו מעין פרדיגמה לעיצוב האדריכלי, זו העשייה.
חלקה השני של התשובה מגיע במגבעת שאני חובש כאדריכל וכמורה. אנחנו מוציאים לעולם אקדמאים שהם אדריכלי פנים ולא מעצבי פנים. האחרון הוא פשוט שם התואר שניתן כתוצאה מהגבלות הקשורות להיתר האקדמי של המוסד עצמו. לטעמי, מעצבי פנים הוא שם המצביע בסך הכול על העובדה שאמנם יש להם כלים לעסוק באדריכלות אך עדיין חסרה להם השלמה קטנה, שעיקרה קורסים העוסקים בנושאים אורבניים ובתאוריות אדריכליות. אני חייב להודות שזה אינו הבדל שאני חש בו בעשייה שלנו, ייתכן שלבוגרים הוא חסר.

אדריכלים ומעצבים עוברים תהליך כלשהו עם לקוח, על אחת כמה וכמה כשמדובר בלקוח פרטי. איך אתה רואה את התהליך הזה?
זהו תהליך אינטנסיבי מאוד. הוא מתחיל בזה שבוחרים אותנו, האדריכלים או אדריכלי הפנים, בתהליך סלקטיבי ומתיש, כמו כשבוחרים רופא או עורך דין. זה עשוי לכלול המלצות מחבר שלאחריהן מראיינים אותנו עשרות פעמים ומעבירים אותנו תהליך שלם, כמו במסננת. טווח הזמן של העבודה המשותפת יכול לנוע בין חצי שנה לארבע שנים, וזה יוצר מערכת יחסים מסועפת, אינטנסיבית ולא פשוטה. ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו מנסים לשמור על יחסים מקצועיים ולא לחפש את החברות ואת הידידות שנרקמות במהלך התהליך. העבודה מאפשרת קשר מיוחד שאני אישית מנסה לטפח רק אחרי שנגמר הפרויקט. במהלך הפרויקט אני אומר ללקוחות שהבית שלהם הוא למעשה הבית שלי למשך כל התהליך. אני לוקח אותו מהם, וזה מאפשר ללקוחות להבין כמה אני לוקח על עצמי מבחינת האחריות. אולם בסיכומו של דבר התהליך הוא סוג של חינוך הדדי, אני מנסה לחנך ומתחנך, אולי לא באדריכלות אלא במשהו אחר. ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לבחור לקוחות, ואני בוחר לקוחות שיכולים לתת לי וללמד אותי לא פחות ממה שאני יכול לתת להם וללמד אותם. היום פרויקט שאני לא יכול ללמוד ממנו לא מעניין אותי. בהוראה אני מלמד, ובפרקטיקה אני חייב ללמוד משהו בעצמי אחרת היא הופכת להיות מונוטונית מאוד.

האם יש לך העדפה לסוג מסוים של פרויקט?
בעיקרון, לקוח שמאפשר זמן בלתי מוגבל ונותן לי לעשות מה שאני רוצה מעניין אותי פחות. אני חייב להיות בדו-שיח, בהפריה הדדית, ולא במונולוג מצדי או מצד הלקוח. עבודה על חללים פרטיים נראית לי יותר, אף שגם פרויקטים ציבוריים חשובים לי. בתים פרטיים אומרים: "הצלחתי לטעת שורשים כאן".

איך היית מגדיר את הסגנון העיצובי-אדריכלי שלך?
סגנון הוא מילה שיש לי אתה בעיה, כי היא מתייחסת למשהו שמחקה משהו אחר, משהו שלא מתחלף כי יש נטייה לשמור עליו ולהכתיב צביון מסוים ולשווק קו מסוים. אם אני נאלץ בכל זאת לענות ולהגדיר, הייתי מעדיף להשתמש במונח פוסט מודרניזם בהקשר של שנות ה-70 של אחרי ה-Five Architects, אותו מקום שהייתי בו סטודנט בארה"ב, כשלראשונה נפתח שיח על אדריכלות קשורה למקום, לאקלים, לתרבות, למקומיות. אם חייבים להשתמש במילה סגנון אז רק בהקשר של האווירה הפוסט מודרניסטית, ולא בהקשר התקופתי שהוציא לה שם רע, שבו היא הפכה לסוג של קלישאה והכלאה דיסנילנדית.

מכל הפרויקטים שעבדת עליהם עד כה, באיזה אתה גאה ביותר ועל איזה מהם נהנית לעבוד יותר?
כולם היו בניי… כשאני מסיים משהו אני מעדיף להביט קדימה ולא להתענג על דברים שסיימתי. כשאני מבקר בהם אני מחפש מה הייתי עושה אחרת, כי כל פרויקט הוא תוצר של זמן, מקום, זיכרון. אז אני לא מתרפק, אפילו שאני נוטה לנוסטלגיה. אני פשוט לא מתמסר לאחד יותר מלאחר, אם כי אני יכול להגיד שאני קרוב יותר לדברים שעשיתי בארץ. מאחר שאני עוסק הרבה באדריכלות פנים, פרויקטים שהם קרובים אליי אינם בהכרח פרויקטים שהיו איזו הצלחה בעשייה האדריכלית אלא פרויקטים שהיו חלק ממערכת יחסים עם לקוח או לקוחה, יחסים שעשו את הפרויקט לבלתי נשכח. החוויה משמרת, שהרי למרות הכול, לא מדובר רק באדריכלות.

ולסיום, איך ייתכן שאין לך אתר אינטרנט?!
אני בא מדור שבו לימדו אותנו שאנחנו אמורים להיות אנשי רנסנס ורחוקים ככל שאפשר משיווק ומפרסום עצמיים. אתר אינטרנט הוא כלי נפלא לשיווק, אבל הרעיון של שיווק נראה לי תמיד מנוגד לרעיון של העשייה האדריכלית. ולא שלא טרחתי והקמתי אתר, זה דבר שכולם עשו, והרבה פעמים אני מוצא עצמי לא פחות חלק מהעדר כמו כולם, אלא שכשכבר היה האתר גמור ומוכן לעלות לרשת, חזרתי לסורי והחלטתי שעדיף לעבוד מפה לאוזן.

תגובות

  • 01

    כמעצבת פנים,אני מאוד מזדהה עם יוסי פרידמן. גם לי קשה להקים אתר וצורת העבודה שלי ,יחד עם שותפה, מפה לאוזן. יישר כח ליוסי, העבודות שלו מדהימות.

  • 02

    צביה, יוסי, אי אפשר להתקיים היום בלי אתר רציני ומושקע אתם צריכים להתייחס לזה כמו כל עבודה - ארכיטקטורה של חלל וירטואלי. שתעיד על טעמכם וסגנונכם ואיכותיותיכם

    איתמר29.1.09
  • 03

    חלונות הענק הם קלף מנצח בכל וריאציה. מת על זה!

    דודו29.1.09
  • 04

    פסלי ענק מוזהבים במיאמי? היש סטריאוטיפ יותר קיטשי מזה? A NO-NO מוחלט

  • 05

    גם לדעתי זה לא נכון להתקיים ללא אתר. לא חייבים לצקת לתוכו את כל התוכן האפשרי, הוא יכול להתקיים גם ככרטיס ביקור. אבל להתנהל לגמרי בלי אתר זה קצת לטמון את הראש בחול, ונראה לי שיהיה לזה מחיר.

  • 06

    הראיון מעניין ורק על פי התמונות כאן - נראה שמדובר יותר במעצב\אדריכל פנים מאשר חוץ

  • 07

    מייקל גרייבס, כביכול "הגאון" של שנות השמונים של המאה הקודמת, ממשיכם של וונטורי ואולי גם של פיליפ גונסון. אבל איך אפשר כל הזמן לשחק בציטטות היסטוריות, לא נמאס מזה, מהעמודים והפיתוחים שלהם. די לפוספ-מודרניזם. אין לזה עתיד וזה היום פגיעה קשה באינטלינגנציה של האדם, של כל קליינט, מה נותנים לו, סיפורי עבר. איך אתה מתכנן היום? תראה להם אולי את פאלדיו, כך הקליינטים ישתכנעו. זה ממש העתקה היסטורית.

    יוסי26.9.09

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
22.1.09

ביקורת בונה: האג'נדה של העגיל

"הסדר לא שב על כנו", תערוכת עיצוב תכשיטים של עינת לידר, ראש המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל, מבקשת להתמודד עם המציאות הפוליטית המקומית דרך סדרת סיכות מכסף המבוססות על מיפוי כפרים ערביים שהיו ואינם עוד במרחב העיר תל אביב. לידר מבקשת להזכיר כי היו פה חיים אחרים, והבחירה בתכשיט מהוקצע, אסתטי ונעים מדגישה את הדיסוננס הקיומי באזורנו ואת הזיכרון הסלקטיבי המובנה.
לידר שייכת לקבוצת מעצבים אמנים בתחום הצורפות דוגמת אסתי קנובל, דגנית שוקן, ורד קמינסקי, שמוליק ברקאי ועוד, שדוגלת באמירה חברתית פוליטית. התכשיט על פי דרכה, הוא אביזר גוף בעל אמירה שהעונד אותו מזדהה איתה ומביע עמדה ולא רק אמצעי קישוטי. עם זה, תכשיט, ככל שיהיה פרובוקטיבי, עדיין לא עוצר מלחמות והיחס אליו נשאר אסתטי ואופנתי. גלריה פריסקופ בתל אביב

תגובות

  • 01

    עוד אחת שעושה תכשיטים מכוערים וצריכה להצדיק את הכיעור עם אמירות. יש לי קרטריון פשוט יותר - אם זה לא יפה - זה לא תכשיט

  • 02

    נו באמת

  • 03

    כפרים ערביים לפני תל אביב? נו, עוד פוליטיקה הזויה. מילא אם זה היה מלווה בעיצוב יפה.

    דודו29.1.09
  • 04

    קצת פתיחות. זה כמו פיסול סביבתי עם אמירה

    איתמר29.1.09
  • 05

    ראש מחלקת צורפות בבצלאל?א.העיצוב מתאים אולי לסטודנט שנה א ב. האם זכרוני לא מטעה אותי שבוריס שץ הקים את בלצאל לטיפוח יודאיקה בצורפות?הוא בטוח מתהפך בקברו.

    ציפי29.1.09
  • 06

    זה באמת לא ממריא לשום מקום. סורי

  • 07

    נראה לי שמסתמן כאן קונצנזוס. אני תמיד בעד כוונות ואג'נדות, אבל כאן זה באמת קיצוני-פוליטית ובאמת לא מוצלח בשורה התחתונה.

  • 08

    החיפוש אחר פונקציה באומנות- מיותר. התכשיטים הם פסלים לצורך העיניין ומבטאים היטב את הרקע התרבותי שאנו נושאים עלינו ממילא. אהבתי את רקמת השורשים שצומחים במעגל במקום לגובה.חזק.

  • 09

    מבלי להתיחס לעבודות של עינת לידר, ישנם עבודות , תכשיטים, הנושאים מסרים חברתים או פוליטים שהם חגיגה לעינים וגם לנשמה ואפילו למוח כדוגמת עבודות החצץ של ורד קמינסקי.

    h30.1.09
  • 10

    הבת שלי חזרה מהגן עם עבודה מקרטון ביצים מעניין אם גם לה יש אמירה פוליטית שמסתתרת מאחורי העבודה! די לבולשיט!

    צפנת30.1.09
  • 11

    לכול המבקרים, כמו שאמרו יש את אלו שעושים ויש את אלו שמבקרים... אין צורך בקטילות מיותרות במיוחד שזה בתחום שאני בטוחה שלאף אחד אין אפילו חצי מושג בו. לא רוצים תכשיטים אם אמירה?! סבבה תמשיכו לקנות שרשראות בג.ר.א.ס ובירידי שישי בקניון, אבל סתמו! אני לא מסכימה כול כך אם האמירה, אבל אהבתי את התכשיטים, הרעיון ואת האמירה. יפה.

    א18.2.09
  • 12

    דווקא מעניין, לא הכל חייב להיות בתלם

  • 13

    אומן בעל שיעור קומה (ראו ישראל דהן) לא מרגיש צורך לגבות את עבודותיו בקונצפטים עלובים, משום שעבודותיו אומרות הכל! כשעבודה היא בינונית אז האומן מגבס אותה במילים "מפוצצות" -שמאחוריהן אין כלום. במיוחד עושים זאת אמנים בעלי השקפה שמאלנית, שיודעים כי בקלי קלות יפתחו להם זרועות פתוחות אם רק יזעקו "כיבוש!" "עוול לפלסטינים!" וכו' וכו'. כך עבודות מאד לא משהו זוכות לבמה. היעלה על דעתכם שאומן בעל השקפה ימנית יזכה להכרה אם יעיז להיות בינוני? אם לעבודות המוצגות כאן היה קונצפט פוליטי הפוך מהמיוצרת אין מצב שהוא היה מתפרסם כאן או זוכה לתהודה כלשהי!!!

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
21.1.09

פיח והעיר הגדולה: תל אביב 100

לכבוד חגיגות 100 לעיר תל אביב, גלריות ומוזאונים מקדישים לה מחללם ומנסים לנסח את היחס האמביוולנטי אליה. דוראר בכרי מציג בגלריית בינט סדרת עבודות שמתארת את אזור מגוריו, רחוב צ'לנוב ואנשי השוליים החיים בו בנופים דהויים, על רקע קו מתאר של עיר הזורחת מן החורבות (פתיחה: 22.1). בגלריה המשרד תערוכה קבוצתית בשם "תל אביב אהובתי" עומדת על יחסי המשיכה-דחייה למטרופולין (עד 19.2).
אמיר נוה מגיש בגלריה פלורנטין שאלות פילוסופיות יותר בדבר היחס בין אדם למקום, וקורא לכל אחד מאתנו לבדוק את המרחב הפרטי שלו ביחס לזה הציבורי (עד 7.2). במוזאון תל אביב גלעד אופיר, רן סלווין, דוד עדיקא, מיקי קרצמן, מאיה כהן לוי ועוד כ-40 צלמים מהארץ ומחו"ל פורשים זוויות התבוננות שונות על העיר (פתיחה: 5.2). נוסף על כל אלה, במהלך ארבעה סופי שבוע בחודש פברואר, במסגרת הפסטיבל הבינלאומי "קונטמפו" למוזיקה עכשווית, יתקיימו עשרות מיצגי אמנות דיגיטלית ווידאו ארט ברחבי העיר. במוזאון ארץ ישראל לא מתרגשים מהמספר 100 וחושפים את עברה הקדום של העיר, כשהיפופוטמים הסתובבו בירקון ודובים בנתיבי איילון. (פתיחה: 10.2). וזה כמובן רק המטח הראשון…

תגובות

  • 01

    אתם בטוחים שדובים הסתובבי בנתיבי איילון ולא נדרסו? ;-)

    דודו29.1.09
  • 02

    נשמע מעניין ומגוון.

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
20.1.09

?Hey, what's up

הוא מוזיקאי ואנימטור וכבר שנתיים הוא עמל על קליפ ללהקה שלו. גיא בן שטרית, מייסד EATLIZ, הפיק וביים סרטון אנימציה מחמם לב (או שמא מקפיא דם?) – Hey, שבמרכזו ילדה הנחושה להשיג חבר. ואצלה, מה שלא הולך בכוח הולך ביותר גמישות. קליפ האנימציה הראשון של אטליז - Attractive, בבימויים של יובל ומרב נתן, זכה לשבחים ולפרסים ברחבי העולם, כולל זכייה בפסטיבל האנימציה אסיף 2007, והוא אף משודר ברוטציה בתחנות MTV באירופה. ריספקט! בקליפ החדש כבר זיהו את טביעת היד וטביעת הסאונד (המשובח כשלעצמו), ובתוך כמה שבועות גרף הסרטון החדש כ-250 אלף צפיות ביוטיוב, נבחר ל-Featured Video בגרמניה, בספרד, בהולנד, בשוודיה ובישראל, וזכה לאזכורים במגזיני האנימציה Stash ו-IDN. אנחנו שמחים ללנקק אתכם לקליפ, ואם קולה המהפנט של לי טריפון הסולנית עושה לכם את זה, תגיעו להופעה. אנחנו כנראה נהיה שם. אטליז, מועדון ברזילי, יום ו' 23.1.

תגובות

  • 01

    קליפ מעולה, הופעה מעולה, מומלץ בחום!

    דנה21.1.09
  • 02

    לי טריפון היא סטארית אמיתית והקליפ ממש מקסים

    or21.1.09
  • 03

    חמוד מאד והשיר באמת מדליק

  • 04

    אהבתי

  • 05

    אטליז להקה מעולה, והקליפ היפה הזה הוא רק טעימה משלל יכולותיה המרשימות. הבעיה היא שהם די איטיים בכל מה שנוגע לשחרור ריליסים...

    דודו29.1.09
  • 06

    שמתם לב שהאנימציה בקליפים חוזרת, ובגדול? אני עוד לא מדברת על הגורילאז - שימו לב רק מה הולך פה בארץ בחודשים האחרונים: הלהקה המצוירת באגו דאגו, הקליפ של אטליז, הקאמבק המצויר של תיסלם, ובטח שכחתי עוד משהו.

    אונילי29.1.09
  • 07

    אכן מוצלח

  • 08

    אחלה דבר!

    נעמה29.3.09

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
18.1.09

אטלנטיס החדשה

יש אנשים שמקדישים חיים שלמים לדגימת קולות והם יודעים מה הם עושים. כשהוא במיטבו, סאונד יכול לנסוק לגבהים ולהרעיד נימים חבויים בלב. בתערוכה "לפטופיה" לא מסתפקים בזה ומבקשים מאתנו גם את המוח לחוויה מאתגרת יותר. ישויות סאונד אינדיווידואליות שיצרו אמנים מהארץ ומחו"ל מנסחות בחלל המוזאון קקפוניה אוטופית. אירוע האמנות האקספרימנטלי סלאש אוונגרדי מתרחש בבירת המיינסטרים, והמפגש ביניהם משעשע בדיוק כמו אותם מבקרים המתבקשים להסתובב בחלל המוזאון כשקסדת משפך לראשם. בין המשתתפים: אורי דרומר, אלונה רודה, אמנון וולמן, ירון לפיד, יוסי מר-חיים ואחרים (ישראל), ז'יל אוברי (שווייץ), לורה ומרק סטיליה (ארה"ב), קרל קלים וקרסן גורץ (גרמניה) ועוד. MOBY בת ים, עד 18.4

תגובות

  • 01

    משעשע

    אודי24.1.09
  • 02

    מעניין אם התוצאה מרעידת נימי לב או שמא קקפונית ומקושקשת. שווה לבדוק.

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
15.1.09

שפרה, מאחורייך!

בשנים האחרונות מתקמבקות אומנויות (crafts) שכיכבו בעבר כמו אריגה, סריגה ושאר מלאכות יד, וחומרים כמו צמר ותחרה מוצאים עדנה אצל מעצבי על שהרימו את כפפת המקרמה הזאת ושילבו אותה ביצירותיהם, חלק בקריצה, חלק ברצינות אידאולוגית. המעצבת האיטלקייה פאולה לנטי לוקחת את הטרנד הדקדקני הזה ומשלבת אותו באובייקטים מעוצבים לעילא. כך אפשר למצוא קולקציות קלועות מחבלי דייגים לצד ספות ושטיחים במבחר בדים גסים הנחים על מצע של קווי מתאר רכים. להשלמת המנה, לנטי עושה שימוש בצבעי חורף עמוקים ומפנקים כמו סגול-אפור, כחול דיו, וירוק עמוק. להשיג בטולמנ'ס.

תגובות

  • 01

    ממש יפה. אבל לא נראה לי שזה נוח כל כך.

    דודו29.1.09
  • 02

    פאולה לנטי מצוינת! ומעניינת! ותמיד נמצאת עם האצבע על הדופק בכל מה שקשור לטרנדים עכשוויים! אבל זה קצת פחות מדבר אליי.

    אונילי29.1.09

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
13.1.09

When Jesus walked on water

Peter Callesen עובד עם נייר, חי נייר, משוגע על נייר. בקיצור, מכור קשה ללבן הזה. בזמנו החופשי הוא מקים לתחייה דפי A4, משיט ארמונות ענק באגמים, מעצב חדרי מדרגות, מדפים וארונות קבורה, והכל כאמור מנייר. האמן הדני, יליד 67, כבר הציג בלונדון, בברלין, בקופנהגן, וברומא, ובימים אלה מוצגת תערוכה שלו בגלריה Perry Rubenstein בניו יורק, עד 17.1.

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

תגובות אחרונות

עוד