25.2.09

ראיון עם האדריכל אלפרדו ברילמבורג, קראקס

Alfredo Brillembourg מרצה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, עיר הולדתו, שם הוא גם מנהל יחד עם שותפו Hubert Klumpner פרויקט אקדמי בשם: The Slum Lab. שניהם חיים ועובדים בקראקס, ונצואלה, וייסדו את קבוצת Urban Think Tank, המשלבת בין מחקר לבין הצעת פתרונות חדשניים וישימים לסביבה המאתגרת של ונצואלה. ראיון על אידאליזם, אקטיביזם, תהליכים רב תחומיים ואדריכלות.

נגה ונדב לסר

נולדת בניו יורק, ושותפך הוברט קלומפנר נולד באוסטריה. מדוע בחרתם בקראקס, ונצואלה?
נולדתי בניו יורק כשמשפחתי עברה לארה"ב, ואחר כך חזרנו לוונצואלה. התפיסה שלי את המרחב האורבני התפתחה בשנותיי כבן עשרה בקראקס, העיר הפכה ללב ולנשמה שלי. מאוחר יותר למדתי בניו יורק, תחילה בקולג' ואחר כך באוניברסיטה, תואר ראשון באמנות ואדריכלות, ולמעשה לא עזבתי מעולם. אז חלק ממני עדיין נמצא בניו יורק ובאוניברסיטה, שבה הוברט ואני מלמדים ושבה הקמנו את The Slum Lab. הוברט ואני חזרנו לקראקס ב-1986. מאחר שהיו אלה שנות התפתחות כלכלית, שנות הנפט, חשבנו שנוכל לבנות הרבה דברים, אולם לאחר זמן קצר הוסתה ההתעניינות שלנו למאבקים פוליטיים, לאקטיביזם, למציאות של עיר שונה ממה שלימדו אותנו באוני' קולומביה. למעשה למדנו מחדש את המקצוע שלנו, ותחום המחקר שלנו הפך להיות העיר הלא פורמלית. מאז התפרשנו גם למקסיקו סיטי ולפראיספוליס, שכונת עוני בלב סאו פאולו, ברזיל. דרך החשיבה החדשה שלנו נוצרה ועוצבה על ידי מאורעות ותהליכים שחווינו באמריקה הלטינית.
פאולו מנדס דה רוצ'ה
(Paulo Mendes da Rocha) ואוסקר נימאייר (Oscar Niemeyer) הם שני אדריכלים דרום אמריקאיים גדולים ובעלי חזון שלא עזבו את מדינתם (ברזיל) למרות הצרות שחוו בתקופת הדיקטטורה. אני לא רוצה לחזור על הטעות של אדריכלים מקומיים שעזבו את ארצם ולא חזרו מעולם. קולהאס (Rem Koolhaas) אמר שגבולות הם טפשיים, אבל אני חושב שהנושא הוא התערבות מקומית, להיות משהו באופן מקומי. כמו אבי, חוויתי גם אני גלות עצמית פעמים רבות. הגלות מביאה אותך לחשוב על השורשים שלך ועל ארצך כל הזמן.

כיצד אתם מתמודדים עם המצב הפוליטי בוונצואלה? יש בה שלטון בעל אוריינטציה שמאלית חזקה, ואילו משרדכם פרו-מערבי
אנו עובדים בתחושה של שליחות ודחיפות. העיצוב שלנו אינו עוסק בתהליך העיצוב אלא בעיצוב התהליך. זו אוריינטציה ממוקדת תהליך, ואנו לרוב במצב פוליטי מורכב מאוד. כך היה כשחזרתי לוונצואלה בגיל העשרה. עברתי שתי הפיכות צבאיות, אבי עזב ב-1958 לאחר הפיכה אחרת, והייתי עד ליציאה מדיקטטורה ולכמה נשיאים זמניים. יש בספרדית משפט שפירושו "עוד מאותו דבר". ייתכן שהיום יש לכך הקשר אחר. ונצואלה מתחברת לכמה עמדות מעוררות מחלוקת, אולם הוברט ואני הגענו להסכמה שאנו אדריכלים ולא פוליטיקאים. אנחנו יודעים לבנות דברים, לדבר על תשתיות, על גידול ערים, אנו מתמקדים בטכנוקרטיות, בפעולה בת קיימא, בתהליכי גידול לא פורמליים או בכל דבר אחר. במקצוע שלנו צריך להיות בעלי מומחיות, והמומחיות שלנו היא ליצור אבטיפוס לסוגים של בניינים, ליצור מרכזי נוער, אולמות ספורט ורטיקליים, מרכזי רכבלים, ודרכים חדשות להתמודדות עם עיר הנמצאת בלחצים של עוני ועושר קיצוניים.

העבודה שלכם אידאליסטית מאוד. כיצד אתם מצליחים, תוך ביצוע עבודות רבות עבור מלכ"רים ועמותות, לשרוד ולבצע אדריכלות טובה?
השאלה קושרת כמה דברים: 1. קראקס – עיר בעייתית, הנעה לכיוון של מגלופוליס; 2. העיר סובלת מעליות ומורדות כלכליים, בגלל שינויים במחירי הנפט והסחורות, דבר שיוצר משברים נוספים; 3. ראשי ערים ופוליטיקאים מתחלפים תדיר ולכן הזמן הוא נושא משמעותי; 4. אמנם כרגע עובדים אתנו עוד עשרה אנשים, אולם המשרד הוא הוברט ואני, ואנחנו לוקחים אותו אתנו, בשטח. אנחנו אנשי מכירות מדלת לדלת. זה אידאליסטי משום שאנחנו מאמינים שביכולתנו לשנות את העולם ולחבר בין חברות, שביכולתנו לגשר בין עושר לעוני. אנחנו חושבים שהאדריכל לא רק מייצר צורה, אלא שהוא גורם מתניע, גורם מחבר, סוכן חברתי. כל מה שצריך הוא מחשב, רעיון וחלום, כדי לראות איזה סוג של מבנה אפשר ליצור והיכן. באוניברסיטה לימדו אותנו היטב כיצד ליצור פתרונות פוטושופ מהירים, ואנחנו אוהבים את שיטת המונטאז', אנחנו מאמינים שהיא מאפשרת לפתוח את מבטם של אנשים לחזון שהם לא הכירו. אנשים כיום אינם יודעים אפילו באיזה סוג של עיר הם רוצים לחיות, הם לא יודעים כיצד להשתמש בעיר, הם לא מבינים מה נגיש להם ומה הם רוצים ומסוגלים לקבל ממנה. זו משימתו של האדריכל, לגשר בין אפשרויות ורצונות.

העבודות עושות שימוש בפרויקט בסיסי ומשתמשות בו כפלטרפומה לשימושים שונים. האם זו החלטה מודעת, או משהו שפשוט נוצר תוך כדי ניסוי וטעייה?
אתן את פרויקט הר הקסמים (Magic Mountain) כדוגמה. הכל התחיל ברעיונות לשאלה כיצד אפשר להחדיר מערכת תחבורה לאיזור הררי בקראקס. עבדנו עם עמיתינו ומנהיגים קהילתיים, הלכנו לחפש מיקומים טובים. ידענו שיש רצון פוליטי לפתח כבישים, ושהדרך היחידה לעודד עיור היא לסלול כבישים. התחלנו לנתח את האזור כאילו הוא בניין אחד בגודל הר. ואם זה בניין אחד והכלל הוא שבכל בניין מעל ארבע קומות צריך להתקין מעלית, איזו מעלית תתאים לבניין בגודל הר שבו 40 אלף תושבים? חשבנו על סוג של רכבל או רכבת כבלים. התחלנו ליצור קולאז'ים עם מערכות כאלה ושלחנו אותם לפוליטיקאים מקומיים, לעמיתים שלנו ולמנהלי מלכ"רים ומנהיגים מקומיים, שהציגו את הרעיון לקהילות שלהם וארגנו פגישות קטנות על ההר. במקביל עבדנו על אקטיביזם קהילתי, פיתחנו תאוריה, מיפוי ובניית תאוריה, וגם יצרנו קשר עם Doppelmayr, חברת רכבלים אוסטרית, והתייעצנו אתם אם הרעיונות שלנו אפשריים. הם אמרו לנו לשכוח מרכבת הכבלים וללכת על רכבל. לרוע המזל, ראש העיר העליון של קראקס בזמנו (2000) היה מהאופוזיציה. ניסינו לעבוד דרכם, אך הממשלה המרכזית התערבה והשתלטה על התוכנית. יצאנו החוצה ואפשרנו לזה לרוץ ברמת המנהיגים המקומיים והקהילה. קישרנו אותם עם Doppelmayr וניסינו למזג בין הצדדים. פרויקט זה הוא דוגמה טובה לדרך שלנו לאחד בין תאוריה ופרקטיקה. עבדנו באופן אינטנסיבי עם רודי באואר משווייץ ועם Topotek1, ברלין, חברה לאדריכלות הנוף. נראה שאנשים אלה הולכים אתנו מפני שהם מאמינים במחויבות שלנו ומבינים שכדי ליצור חזון כלשהו עליהם לעבוד על פרויקטים שאינם למטרות רווח.

חלק ניכר מעבודתכם אינו מתאים להגדרה המסורתית של עבודת האדריכל. כיצד זה מתיישב עם התפקיד האסתטי המסורתי של האדריכלות?
בפרויקט הר הקסמים, שבו 70% מהרכבלים ומתחנות הממסר בנויים וקו חשמלית פועל באופן חלקי, רוב הנחת החומרים נעשה באמצעות מסוקים, כדי להקטין למינימום את הפגיעה במורפולוגיה של המגורים על צד ההר. היה צריך ליישב מחדש את התושבים שפונו בגלל הנחת התשתיות, אז יצרנו פרויקט שני על הקרקעות הזמינות בשיפולי ההר, ששם רכשה חברת המטרו קרקעות. לאחר מחקר ראשוני, הצענו לחברת המטרו ליצור באתרים שבהם יתחברו הרכבים עם קו המטרו מרכזי בריאות, מעונות יום, מעונות לקשישים, תחנות משטרה, ושיכוני מגורים מתקדמים שהם פרשנות של יחידת המגורים – Unite d'Habitacion – של לה קורבוזיה (Le Corbusier) במרסיי, בשילוב הפאבלות (שכונות עוני שנוצרות כתוצאה מבנייה לא חוקית מסביב לערים הגדולות). שילבנו יחידות מגורים עם חללים חברתיים בקומות שונות של המבנה, וכן גשר ציבורי ומדרגות שמאפשרים לחצות את הבניין כמו רחוב ציבורי. כך לקחנו את העיר האופקית והפכנו אותה לאנכית. השתמשנו בהר הקסמים כדי ליצור עניין, כדי לחבר את העיר בדרכים חדשות, והפרויקטים הללו – החדרת מערכת תחבורה להר ויישוב מחדש של התושבים שפונו – נבנים אחד באמצעות השני.

אתם שמים דגש רב בשימוש בסרטים במסגרת עבודתכם
בתחילת דרכי בקולומביה לקחתי קורסים אחדים בקולנוע. אני עושה שימוש בסרטים לא רק כאמצעי הקלטה ושימור, אלא גם כמו שעשו Team 10 כשהקליטו את כל הפגישות שלהם. לכן אנו קוראים לקבוצה שלנו Urban Think Tank, אנו רוצים להפריד בין האישיות שלנו ולהפוך את התהליך לקולקטיבי יותר, לקבל השראה וגם ללמוד מהכישלונות. אנחנו רוצים לא רק ללמוד ולתת פרשנות לבית החצר בדרך מודרנית פונצקיונלית, אלא גם לאפשר תהליכים של מה שאנו מכנים "הבית הגדל", הדרך שבה בית יכול להיות עמיד ולגדול ולהשתנות לאורך זמן. הדבר נובע במידה מסוימת מפרויקטים כמו שיכוני Previ של אלדו ואן אייק (Aldo van Eyck) בלימה, פרו, ופרויקטים אחרים בשנות ה-70, כמו של ג'ון טרנר (John Turner). אנחנו משתמשים בסרטים כדי להקליט וליצור ארכיון של תהליך קולקטיבי, שמטרתו ליצור עבודה אדריכלית בנויה.

תגובות

  • 01

    מעניין לאללה. רואים שהם תמיד בתנועה מתמדת של חיפוש ושיפור.

  • 02

    הם נשמעים מדהימים כל כך לא פשוט להתמודד עם הביורוקרטיה בונצואלה. מניסיון...

    מאיה ד26.2.09
  • 03

    מאד מעניין חבל שלא הבאתם קצת יותר תמונות שנתרשם מהפרויקטיים המסקרנים

  • 04

    היה מעניין לקרוא יותר על מעבדת העוני בקולומביה יוניברסיטי

    איתמר26.2.09

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
24.2.09

בית מפלסטיק

חברת קוזיול הגרמנית, המתמחה בעיצוב מוצרי צריכה מפלסטיק, פותחת חנות קונספט ראשונה בארץ בשם "דיזיין ארט" במתחם גולף אנד קו בהדר יוסף. קוזיול, התשובה הגרמנית לחברת אלסי האיטלקית, עוסקת בעיצוב בעל אופי קליל, הומוריסטי וצבעוני, שמרבה להשתמש בדימויים גרוטסקיים למוצרים שימושיים. שתי החברות מרבות להשתמש בפלסטיק ובפולימרים צבעוניים, שמקנים למוצרים תחושה פופית עדכנית ושמחה. אלסי משווקת בארץ על ידי רשת טולמנ'ס, וכעת גם לקוזיול יש בית ששווה לבקר בו.

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
22.2.09

הפרא האציל

אין ספק שאמן הפופ המגה סלב והמגה פרובוקטיבי Jeff Koons נמצא בתנופה. הוא פרץ באמצע האייטיז, דפק כניסה מרשימה לניינטיז, וממש סירב להיעלם בשנות ה-2000. בשנה הקודמת זכה לתואר ד"ר של כבוד מבית הספר הגבוה לאמנויות בשיקגו (שבו למד שנה אחת), קיבל הכרה מהאקדמיה המלכותית לאמנויות בלונדון ואות כבוד מנשיא צרפת (ב-2007 אף היה ל"אמן השנה" במוזאון ת"א). בחודש שעבר קיבל ממועדון החברים הוותיק בניו יורק The National Arts Club את פרס אמן הפופ הקונטרוברסלי (ומה הפלא, שמו האמצעי תמיד התהדר ב"שנוי במחלוקת"). עם צ'יצ'ולינה ובלעדיה, קונס יוצר מונומנטים פופיים מסקרנים, ממציא עצמו בכל פעם מחדש, משלב קלאסיקה עם פרובוקציה, ומעל לכל – מעצים את הקיטש האסתטי. חברי NAC זיכו אותו בכבוד וביקר ובמדליית זהב, מה שהפעיל את הטריגר למגזין Flavorpill לפנות ל-42 אישים בסצנת האמנות בשאלה: איזו יצירה של קונס אהובה עליך ביותר? מערכת reDesign, שלא התבקשה לענות, מתלבטת בין סדרת המתנפחים לסדרת גן העדן.

תגובות

  • 01

    ג'ף ג'ף מתי תתבגר?

    מאיה ד26.2.09
  • 02

    אם אתם אוהבים את המתנפחים שלו - למה לא הכנסתם משם תמונה? גם אני אוהב אותה אגב :9

    איתמר26.2.09
  • 03

    פרובוקטור אבל מוכשר טירוף

    Mike m27.2.09
  • 04

    דושאן הכניס אסלה למוזיאון קונס הכניס לציצולינה.

    tam4.3.09
  • 05

    וכולם מזבלים את השכל באמנות זיבולי השכל,וקוראים לזה אומנות

    חיים6.7.09
  • 06

    חיים, יש מצב שאתה קצת פרובנסאל?!?

    מיטל7.7.09

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
19.2.09

כיכרפוליס

תערוכת "פנטזיה אורבנית - כיכר המדינה", שיזמו חברי התנועה "אורבניקה – התעוררות עירונית", מבקשת להציג את ההיסטוריה התכנונית של כיכר המדינה בעבר ובהווה תוך סקירת חלופות שונות שהוצעו לפיתוח הכיכר במהלך השנים. בתערוכה הצעות מתוך תחרות האדריכלים, קטעי עיתונות, תמונות וסרטונים היסטוריים, עבודות סטודנטים והצעות קונספטואליות שונות. מטרת התערוכה לחשוף את הציבור הרחב לשפע הרעיונות האדריכליים שנהגו לאורך כ-40 שנה בנוגע לבינוי אחת הכיכרות הייחודיות בארץ, שעומדת עד היום שוממה. "הפרויקט שואף להתייחס לנקודות שונות בערים, שבהן נדרש לדעתנו תכנון הרגיש לצורכי התושבים ולרצונם. אלו מקומות שסביבם צומחים מאבקים חברתיים, או שההזנחה הציבורית ניכרת בהם במיוחד", מבהיר יהונתן היימן מאורבניקה.
הפרויקט הוא חלק מתפיסה כוללת יותר? "בהחלט. אורבניקה קמה במטרה לקדם את מודל "העיר הטובה". אנחנו מבקשים לצקת אלמנטים חברתיים, סביבתיים ואנושיים לסוגיות מרחביות-אדריכליות, במטרה לקדם איכות חיים ולחבר בין האדם למרחב הציבורי-עירוני שהוא חי בו".

התערוכה מתקיימת במגדל שלום המבואה המזרחית, תל אביב. 8.5-26.6. עוד פרטים – כאן.

תגובות

  • 01

    נשמע מעניין. כשהיא תוצג במקום כלשהו - תעדכנו אותנו

    אודי19.2.09
  • 02

    יופי של יוזמה - כל הכבוד לכם. והפרויקטים מעלים חיוך, במיוחד עם הרכבת..

    מאיה ד26.2.09
  • 03

    הפעילות של אורבניקה חשובה וטובה שמישהו כבר יקח עליהם חסות ויתן להם בית להציג את הפרויקטים ובכלל יוציא לפועל חלק מהדברים שהם מקדמים

    tam4.3.09
  • 04

    חזון שלא יתממש לעולם.

  • 05

    התערוכה (שפתוחה אגב להצעות בזמן הקרוב), תוצג במאי בגלריה של מגדל שלום. אתם מוזמנים להציע הצעות ולהצטרף פה: http://urbanica-il.blogspot.com/2009/03/blog-post.html

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
19.2.09

ביקורת בונה: בעקבות האור

גופי התאורה החדשים של המעצב הישראלי יעקב קאופמן – יותר משהם מיועדים להאיר, הם אובייקטים פיסוליים המהווים נדבך נוסף בתהליך ארוך שקאופמן חוקר זה שנים רבות. קאופמן, מבכירי המרצים לעיצוב בבצלאל, עוסק שנים במתח שבין עיצוב ואמנות. בעבודותיו הלא מסחריות הוא חוקר את המבנה הצורני של האובייקט ואת תכונותיו, ומפתח מהם שפה אסתטית צורנית ותפקודית, המובילה ליצירת סדרות של אובייקטים חדשים ומקוריים. גופי התאורה החדשים שיוצגו בגלריה החדשה ביפו הם המשך לתערוכת "המוקטנים" שהציג לפני כשנתיים בגלריה פריסקופ, ולסדרת הכלים שיצר מתוך סירי אלומיניום, ומאזכרים את גופי התאורה "המבקרים" שהוצגו בשנת 2000 במוזאון חיפה. באותה רוח ניסיונית, גם גופי התאורה הנוכחיים הם תהליך עיצובי, מחקר שהתוצאה שלו הוא עושר צורני מלא דמיון יצירתי, וכדברי המעצב: "סנסציה ויזואלית". גופי התאורה נוצרו בתהליך עבודה ידני שמחקה תהליך ייצור תעשייתי ברמה ראשונית. האובייקטים נראים גמורים ולא גמורים, מוצרים בעלי אופי ותכונות אנושיות. במקביל לתערוכה כאן יוצגו כמה גופי תאורה מאותה סדרה גם בגלריה הלונדונית The Aram gallery. הגלריה החדשה, הצורפים 15, יפו. פתיחה: 26.2.09.

תגובות

  • 01

    נראה מעניין, רק חבל שזה ביפו (רחוק לי מדי)

  • 02

    היתה לו חשיפה בכל העיתונים ולא נראה שיש לזה הצדקה

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
15.2.09

DJ Sonja

שברי זיכרונות, רישומים אוטומטיים, אריזות צבעוניות, מוצרי פופ, צמר, פרווה, לֶבֶד ועוד ועוד – משמשים את האמנית הקנדית Sonja Ahlers ביצירות האמנות שלה. כמו DJ מעולה, גם היא משתמשת בחומרים קיימים ויוצרת בעזרתם טראקים מפתיעים וייחודיים. לצד ארנבוני פרא חביבים, המוצעים למכירה, היא יוצרת גם ספרונים, שהייחודי בהם הוא ללא ספק ספר הפרווה העמוס בפרטי פרטים מענגים. סוודר אנגורה ורוד מיושן וקצת שעמום היו טריגר ראשון ליצירת ארנבון, ומאז הם לא מפסיקים להתרבות. ב-2000 חדרה לתודעת הוונקוברים בתערוכת יחיד ראשונה בשם: "כל מה שיש לי נמצא בחדר הזה", ומאז היא לא מפסיקה לסמפל אמנות ולקוות לטוב. אפשר להציץ בבלוג שלה.

תגובות

  • 01

    מקסים :)

  • 02

    GREAT WORKS

    Mike m15.2.09
  • 03

    cool stuffff

    tam16.2.09
  • 04

    "לסמפל אומנות" - אהבתי את ההגדרה :-)

    דודי16.2.09
  • 05

    חוץ מהארנבים אפשר לקנות גם את הספרים שהיא עושה?

  • 06

    love it

    maya17.2.09
  • 07

    Thank you very much! I wish i could read it and get a translation. is that possible? s

    Sonja18.2.09
  • 08

    Hi Sonja; it goes like that Memory fragments, sketches, colorful wraps, pop items, wool, fur, felt and more – all serve Canadian artist Sonja Ahlers in her art work. Like a superb DJ, she too uses available materials and creates with them surprising and exceptional tracks. Alongside amiable wild bunnies (up for sale), she also creates books, most unique among them is without doubt the fur book, brimming with delightful details. An old pink angora sweater and a bit of boredom served as a first trigger to create a bunny, and they've been reproducing ever since. In 2000, she came to the awareness of Vancouverites with a first solo exhibition: Everything I Own is in This Room, and since then she keeps on sampling art and hope for the best. You can check out her blog.

    admin18.2.09
  • 09

    oh i like very much what you wrote!!! it is great. thank you again so much! s

    Sonja19.2.09

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
12.2.09

תיקים forever

אם יהלומים הם חבריה הנאמנים והשמרנים של האישה, ונעליים הם החבר האובססיבי-קומפולסיבי שאי אפשר לעמוד בפניו, הרי תיקים יושבים יפה באמצע בין השניים, משהו כמו חברת אמת. זו שתמיד עושה חם בלב, גם אם התרחקנו בתקופה האחרונה. מיה שלו, מעצבת ומשפצת תיקים ואקססוריז, החזירה לנו שוב את האמון בערך החברות הנעלה. אחרי שלוש שנים בבצלאל במחלקה לעיצוב תכשיטים ותלבושות, לימודי תואר בבית הספר לאומניות באוטרכט, הולנד, והתמחות ועבודה אצל מעצבים ובורסקים באירופה, שלו לא מגבילה את עצמה בחומרים. מלבד עור היא עובדת גם בבדים, בעץ, בשימשונית ובסוגים שונים של פולימרים, שאותם היא הופכת לתיקים מושקעים תחת המותג Maya Shalev Handmade. בהצצה ראשונה לקולקציית אביב-קיץ 2009, שלו מציגה מבחר תיקי קלאץ' בשילובי עורות בצביעה מטלית של כסף וזהב ועורות מיושנים בצבעי שחור, תכלת וקאמל – פריטים שמבטאים את גישתה הנוסטלגית לעיצוב ולאופנה, עם קריצה אורבנית עכשווית.

תגובות

  • 01

    מגוון מרשים של תיקים. עיצוב מיוחד ומעניין מאוד. מיה שלו - כל הכבוד....

    JOE13.2.09
  • 02

    כישרון ענק - מאד אוהבת

  • 03

    איפה קונים?

  • 04

    מיה משתתפת במגוון שווקים בעיר ונכון לעכשיו גם אפשר לרכוש אותם ברזילי וכמובן דרך המעצבת עצמה דרך הלינק באתר

    דורון14.2.09
  • 05

    אין על תיקים אדומים. כל השאר יכולים להיות נחמדים, אבל כמעט כל אדום כובש אותי. "הלעיטני נא מהאדום-אדום הזה" :-)

  • 06

    מדליק

    אודי19.2.09
  • 07

    יפה. גם הצילומים המושקעים

    אודי19.2.09

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
9.2.09

ביער המופלא

קבלו סרטון מתוק יותר מכל הפירות היבשים שתאכלו בחג הזה. יצורי יער קסומים מבצבצים ביערות ארצנו – במיוחד לט"ו בשבט. במעורבים: ניהול קריאייטיב – מאיר סדן, אנימציה – איליה סלניקוב, צילום וידאו – אודי גולן, סאונד – גיא בן שטרית ("אטליז"). הסרטון הופק עבור קק"ל, ומומלץ לראות אותו גם כאן בגרסה אינטראקטיבית (רמקולים ומיקרופון הכרחיים להנאה). גילוי נאות: למערכת reDesign יד בסרטון הזה…

תגובות

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
5.2.09

טלנובלה מנגאית

אם חשבתם לתומכם שמה שאתם רואים בתמונה הוא עוד דיסק און קי מעוצב, דעו לכם שיש כאן גם סיפור מרגש עם סוף פתוח ושמייח. מדובר ב-"MIMOBOTS" – יצורים דיגיטליים שוחרי שלום וצחוק שניחנו ביכולת מולדת לזכור דברים, מכוכב BLOOH בגלקסיה 4210, אי שם בקצה העולם שמאלה. אבל מה, באותה מהירות שהם זוכרים דברים הם יכולים גם לשכוח אותם כתוצאה מהתקפי צחוק בלתי נשלטים, מה שעלול להובילם לריקנות מנטלית. למזלם נמצא פתרון בכוכב "ארץ", היכן שבני אדם משתמשים במכשירים דמויי MIMOBOTS (אבל פחות מושכי עין) כדי לאחסן מידע. החבר'ה התארגנו במשלחת שיבוטים במגוון דמויות ללמוד את טכניקת אחסון הזיכרונות, ואילו אנו זכינו בבת שחוק רעננה. ועל זה נאמר Win-Win.

תגובות

  • 01

    אפשר להכיר להם את פוקן- מדליק ביותר http://www.doyoupoken.com/PokenWeb/corporate/welcome.jsf

    אודי5.2.09
  • 02

    אפשר להשיג אותם במבחר מצומצם ב"אורבניקס" אני מקווה שיש להם את R2D2 ואת 3PO

    דורון11.2.09

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
3.2.09

לעולם בעקבות השמש

מתחילת שנות ה-80 יוצר משרד להב-ריג אדריכלים קונספטים צורניים הנובעים מחקירה תאורטית של בנייה אקלימית תוך התאמה להקשר המקומי. אדריכלות אקלימית עושה שימוש בתנאי הסביבה, האקלים, התאורה והרוח כפרמטרים בסיסיים בתכנון המבנה ומאפייניו. אדריכלות ירוקה כזו הופכת בשנים האחרונות לטרנד מבורך.אחת הנציגות הבולטות היא האדריכלית רות להב, שמציגה בימים אלה בזהזה גלריה לאדריכלות תערוכה המשמשת כרטרוספקטיבה של התפתחות התכנון האקלימי בראי האדריכלות הישראלית. התערוכה מציגה אדריכלות ובינוי ערים המתפתחים כצורות ההולכות בעקבות השמש. עד 28.2.

תגובות

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

תגובות אחרונות