בשנת 1893 הוצג המטבח החשמלי בתערוכה בשיקגו, עם כל המכשירים החיוניים דוגמת תנור, מקרר וקומקום. זאת היתה נקודת מפנה בעיצוב המטבח. עם הזמן נוספו לו ארונות ומשטחי עבודה, ובשנות ה-40 של המאה ה-20 כבר היה אפשר לראות את ניצני המטבח המודרני, שתוכנן ועוצב ביעילות תוך מתן דגש בפונקציה ובאסתטיקה. בהתאם לכך, ויחד עם חגיגות 45 שנה לפעילותה, מציגה חברת רגבה הישראלית את ההיסטוריה המקומית להתפתחות המטבח. התצוגה מלמדת על התמורות החברתיות המקומיות והבינלאומיות שהשפיעו על מקומו ועל מיקומו של המטבח בחיי המשפחה מאמצע שנות ה-60 ועד ימינו. כך למשל אפשר לראות שבשנות ה-60 וה-70 היה המטבח חדר כשאר חדרי דירת השיכון ולו ייעוד פונקציונלי. בהשפעת תרבות הפופ חדרו צבעוניות, ניגודיות וצורות עגולות ויצרו פינות אוכל אינטגרליות. בשנות ה-80 וה-90 סגרו ארונות המטבח על כלים ומכשירים בתריסים, ליצירת מראה נקי ומינימליסטי. משנות ה-2000 הפך המטבח למרחב פתוח, כחלק מהסלון, וכך הפכו גם העיצוב והחומרים לחלק מריהוט. כיום פני השטח והחומר מקבלים תשומת לב מיוחדת, וניתן לראות שימוש בחומרים יוצאי דופן כמו צפחה, נירוסטה מקומטת וזכוכית עם הדפסים אמנותיים. התערוכה תוצג במסגרת הוועידה הישראלית לעיצוב ולאדריכלות 09. אוצר: אורי בלטר. פתיחה: 7.5. היכל התרבות, ת"א, בין השעות: 23-14. הכניסה חופשית.
ארכיון פוסטים מהחודש אפריל, 2009
הצורך בניוד ובניצול חלל הוביל את המעצב העכשווי להציע פתרונות יצירתיים כך שמוצר אחד יכול לשמש למגוון פונקציות, להפתיע וגם להוסיף הומור. בעידן האקולוגי שילובי צמחייה במטבח נעשו כבשגרה. ביריד הרהיטים בקלן הציגו הישראלים אורית מגיה וכפיר שולב עציץ שהוא גם מנורת שולחן. העציץ מאיר ומגדל צמחים בו זמנית (פוטוסינתזה?). המעצב Nils Holger Moormann הלך על מולטי-פונקציונליות כששילב בין כורסה, ספרייה ומנורת קריאה (הוצג בסלון הלוויין במילנו השנה). גם המעצב הספרדי הנודע Jaime Hayón, הצטרף לטרנד העכשווי ויצר לחברת Metal Arte סדרת גופי תאורה שמשמשים גם כמתלי בגדים (ניתן לראות בקמחי תאורה). על פי רוב המוצרים הדו שימושיים משמשים יותר כגימיק עיצובי מאשר כמוצר שמתפקד היטב בשתי הפונקציות שלו בו זמנית. ועם זאת, גם אם המוצר מתפקד בפונקציה אחת ומשעשע בשנייה - דיינו.
לא קל להיות Richard Rogers. האדריכל הבריטי שהעניק לעולם את מרכז פומפידו הפריזאי (1977) ודאי עדיין שואף להתעלות מעל הישג זה, או לפחות ליצור עוד מונומנט שישתווה לו בגאונות. רוג'רס כונה בעבר "ההומניסט האחרון", לאור שאיפתו ליצור חללים ציבוריים שישרתו נאמנה את מורכבות הזמנים שאנו חיים בהם. כעת מתקיימת בברצלונה תערוכה ובה סקירה מקיפה של כל הקריירה המרשימה שלו, דרך רישומים, דגמים ממגוון חומרים שונים, סרטי וידאו והקלטות שלו ושל חברי הסטודיו, שמלמדים גם על תהליכי עבודה. המבקרים עוברים דרך גרסאות המיני של טרמינל 5 מנמל התעופה הית'רו (כולל מחבר ענק צבוע בוורוד זוהר. הלו?), מרכז הקונגרסים ברומא, תכנית לא ממומשת לשכונת מגורים בשנחאי (לא לפספס את הווידאו המצורף), וכמובן - בית רוג'רס המפורסם שתכנן עבור הוריו (לא רק הומניסט כי אם גם בן נהדר).
האסתטיות, מגוון הפרויקטים וצורת ההגשה הופכים את התערוכה לחוויה שמיועדת לא רק עבור האדריכלים שבנו.
CaixaForum עד 7 ביוני, ברצלונה. כניסה חינם.
זה מאה שנים שמלון פלזה בניו יורק הוא אחד מבתי המלון המפורסמים והנחשבים בעולם ואחד מסמליה של ניו יורק של המאה ה-20. בשנות ה-80 הוא היה היהלום שבכתר של אימפריית הנדל"ן של דונלד טרמפ. בשנת 2004 נרכש המלון על ידי חברת אלעד שבבעלות איש העסקים הישראלי יצחק תשובה, ובבעלותו עבר המלון תהליכי שיפוץ ושימור נרחבים בעלות של למעלה מ-400 מיליון דולר. לאחר כשלוש שנות עבודה נפתח המלון לפני כשנה, זמן קצר לאחר חגיגות המאה להיווסדו. כיום מהווה הפלזה את אחד המלונות ובתי המגורים היוקרתיים ביותר בניו יורק ובעולם, וזוכה גם להכרה כפנינת שימור עכשווית (גם כשעבודת השיפוץ עדיין לא הסתיימה). תפסנו את אדריכל הפנים גיל דביר, שניהל במהלך שלוש השנים האחרונות את תהליך השיפוץ עבור משרד GNA בהנהלתה של האדריכלית גל נאור. להמשך קריאת 'פלזה, ניו יורק: אדריכל פנים גיל דביר בראיון'
אנו פותחים במדור חדש שבו מעצב מפנה שאלות למעצב אחר שמעניין אותו.
והפעם: מאיר סדן, מעצב, פילוסוף של אותיות, בוגר בצלאל וחניך החיים האסתטיים, בחר להתחיל את מרוץ השליחים באברהם קורנפלד, סטודנט לתקשורת חזותית בשנקר, צלם מדופלם, ממקימי הולד מי ובעל דף פליקר מענג במיוחד.
1. היכן אתה שואב השראה? אני לא מאמין בהשראה שנופלת עליך כמו כוח עליון. צריך כל הזמן לעבוד וליצור, אני עובד גם כשאין לי חשק או תחושה ברורה של כיוון, אני מגלה שההשראה מגיעה מתוך התהליך והעבודה הסיזיפית. אני מנסה לתת לאינטואיציות שלי להוביל אותי למקומות שבהם קורים דברים שונים ומעניינים שדורשים שאעצור ואתייחס. הדברים שעושים לי שמח ומשפיעים על התהליך: קיטש, מוזיקה אלקטרונית, ממתקים, שיעמום, סרטי דרמה, לְבַדִּיּוּת, חֶבְרָה.
2. מהו המדיום המועדף עליך? באופן כללי אני נמשך למדיות שמחזיקות מעמד תקופה ארוכה ושאינן מתכלות תוך זמן קצר. כרגע אני נהנה מאוד מעיצוב ספרים, עיצוב לוגואים ועיצוב אתרים, שמספקים לי אפשרויות למידה וסגנונות חדשים. אני שואף לשלוט בטכנולוגיה כדי שהיא לא תשלוט בי. הטכניקה היא אמצעי המאפשר לי לבטא את עצמי בצורה אינטואיטיווית ואופטימלית. בצילום, המשיכה שלי לפורמט הפנורמי נולדה מתוך רצון לשמר אצלי כמה שיותר מהנוף מנקודת המבט שלי. אני מפרק ובונה את הנוף מחדש, מחבר עשרות, לפעמים מאות תמונות, על מנת ליצור את השלם. התוצר הסופי אינו מתעד את תמונת הנוף באופן מדויק אלא מתאר משהו חדש שראיתי שם וזה מרגש אותי בכל פעם מחדש.
3. פרויקט שאתה גאה בו במיוחד? בחורף 2005 כיוונתי שעון מעורר מדי לילה לארבע בבוקר כדי לבדוק אם יש ערפל. שעת השחר בירושלים הקסימה אותי, הייתי משוטט בערפל ומצלם. מענייין שבצילום אנחנו מחפשים נקודת מבט, ואני שוטטתי בערפל שכיסה לי את הראות. הסדרה שיצרתי באותו חורף היתה המעשה האמנותי הראשון שעשיתי במודעות מלאה ועם תובנות על התהליך ועל התוצאה. הסדרה גם נמכרה בסכום מכובד, מה שדרבן אותי להמשיך ליצור.
4. תוכניות מגירה? אני מאמין שאוכל ליצור בסביבה שקטה יותר. אני רגיש לגירויים ומתעייף לעתים מהעומס ומהמהירות של העיר הגדולה. הייתי רוצה לעזוב את העיר ולגור במושב, לנקות את הראש מהאימג'ים ומהמסרים השיווקים שמציפים אותנו מדי יום. בינתיים, השאיפות שלי הן להמשיך לעבוד על הסדרות הפנורמיות גבולות ורצועות, להוציא קטלוג פונטים, ועוד פרויקט אחד סודי…
5. משהו שלא שאלנו ומתחשק לך לספר לנו? יש לי הרבה עליות ומורדות אבל אני אוהב את התנודות ומנסה למצוא את היצירה שמסתתרת בכל תקופה.
והלפיד עובר ל…: מושון זר אביב.
 |
1 מתוך 4 |  |
Una Lumina: U-Ram Choe; courtesy the artist and bitforms gallery, NYC; Photo by Kioku Keizo
U-Ram Choe, אמנית קוריאנית ילידת 1970 מסיאול המיוצגת על ידי הגלריה הניו יורקית Bitform, מציגה עבודות קינטיות, אווריריות, המחברות באופן מפתיע בין עולם מכניסטי וקר לעולם החי ולשרידי עבר. מאובני מתכת קמים לתחייה, יצורים ימיים ובעלי חוליות נבחנים כבתוך מעבדה, מופשטים ונלמדים. תבניות חיזור ריטואליות נחקרות לצד טכניקות טרף מתוחכמות. העולם של צ'ו מפעים ומרתק משום שהוא חי בתווך, בין עולם המכונה הפועל במחזוריות אוטומטית ובטוחה לבין הטבע הפגיע והמאיים. גם הבחירה להעניק לעבודות שמות "מדעיים", "אנציקלופדיים", "לטיניים" (שלא לומר חמורי סבר) טוענת את היצירות בחוש הומור מאופק. אהבנו!
משהו טוב קורה עם האיור הישראלי. דוד פולונסקי רוקד עם באשיר, רותו מודן מניפה את האייזנר, גלעד סליקטר מועמד באנגולום, וגרי בייסמן קפץ לביקור. ובתוך כל העשייה, רות גוילי מעלה פורטפוליו חדש מרגש ועוצמתי. בין השאר אפשר למצוא שם עבודות עבור מגזינים כמו הניו יורקר, אסקווייר והניו יורק טיימס. ריספקט!
Bjorg, מעצבת נורווגית שגדלה בנופים הפראיים של החוג הארקטי, מקום שהשמש בו אינה שוקעת/זורחת במשך חודשים רצופים, יצאה השנה בקולקציית תכשיטים שמחברים אותה לשורשים, הן מבחינת גימורי החומר והן בבחירת סגנון העיצוב. ראשי ארנבים, ציפורים, בלוטים, אצטרובלים וכלי נשק מופיעים כתליונים וכטבעות בסגנון ימי-ביניימי ויקטוריאני. בנוסף לכך, חלק מתליוני הכסף דומים במראם לחלוקי אבן שרקועים עליהם משפטים על-זמניים רומנטיים בואכה העצמה עצמית. המעצבת משתמשת בכסף ובזהב בגימורים לא מושלמים וביהלומים, שאת חלקם היא משחירה למראה מיושן הנושק למאגיה שחורה.
הנופים של Gregory Euclide ממינסוטה אולי נלקחים מגלויות נוף רומנטיות ונאיוויות: הרים מושלגים, עצי מחט, אגמים ונחלים, אך הם בוודאי אינם סטריליים כמו אותן הגלויות או כמו אותו זיכרון אנושי חמקמק ("היה מושלם"). בעזרת טכניקת 3D ועירוב חומרים מצליח הנוף הנהדר של גרגורי לאמץ סממני זמן, להתקמט, להתלכלך, להשתנות. תפסנו את האמן לשיחה קצרה:
כשאנו מביטים בעבודות שלך אנו חשים כאילו חיינו שם פעם, בגלגול אחר. ספר לנו, היושבים במזרח התיכון, מה אתה רואה מהחלון שלך? החורף במינסוטה מגיע ל-20 מעלות מתחת לאפס, כך שהוא לא הותיר הרבה. כרגע הכל חום. זה מדהים איך הטבע שורד בתנאים כאלו.
מאיפה ההשראה? ממוזיקה ומארכיטקטורה בעיקר. גם אלבומי Kranky and Miasmah עושים לי את זה.
נדמה שעבודותיך מתכתבות עם תפיסת הזן-בודהיזם: לא להיצמד לאידיאליזציה של הטבע ולהגדרות אלא לראותו כמות שהוא. כשאנו רואים יופי אתה מיד מזכיר ריקבון. קצת עצוב, לא? לא עצוב… אולי פרספקטיווה? אני עומד ביער וחושב "זה נפלא", אבל אני מבין שיצרתי את ההגדרה של "נפלא" - שייצרתי רגש שהוא תוצר תרבותי. אני משתדל לא לקבוע "זה טוב", "זה רע". כשאני מתפעל מהנוף אני גם מודע לכך שהדברים אינם טובים או רעים. וזה המתח הקיים בעבודות שלי.
העבודות משדרות רומנטיקה עם אירוניה, ציור מסורתי עם טכניקות מודרניות, ריאליזם עם פנטסטיות, רעננות עם ניוון. אלה החיים. צמיחה ודעיכה. אלו הקטבים שעושים את החיים. בעבודות שלי אני מנסה להציג את המגוון, לחשוף את הרבדים, לשאול שאלות ולשרטט את המורכבות הזאת בתוך מסגרת הציור המסורתי.
מה הלאה מבחינתך? כרגע אני בונה בחצר ביתי גינה אורגנית ומקווה לקצור אוכל נקי ובריא מעשה ידיי.
עוד פרטים - כאן.
פסח - כאן. הדרכונים - בתוקף. וכרגיל, אריזת מזוודה היא רגע מכונן בכל חופשה. הנה כמה הצעות מעניינות:
Globe Trotter - היפנים מעצבים מזוודות מפנקות בעבודת יד בטכניקה שפותחה ב-1850 והיא סוד שמור עד היום. המזוודות מגיעות במראה בסיסי קלאסי ומיושן, אך הן משנות את עורן מסדרה לסדרה בעיצובים לכל חך.
סוניה ורגו הצרפתייה מעצבת מזוודות תחת המותג Pink Wolf, לטייל בעל חוש הומור שאוהב תשומת לב מיוחדת בנמלי תעופה. ורגו מעצבת מחדש מזוודות ישנות עם תבליטים של כלי נשק - גרזנים, אקדחים וסכינים, ואפשר גם להזמין אותם על פי צבע ונשק מועדפים.
SEAHAWK מייצרים מזוודות עבור הטייל ההרפתקן והקשוח, במראה של מזוודה שיצאה מסרט פעולה הוליוודי, עם פוטנציאל להעברת ראשי גרעין במסלול הירוק במכס. המזוודות עשויות מחומר קשיח וקל שמתאים לטיולי שטח, אך הן מעוצבות גם כדי לגנוב את ההצגה ברחובות אירופה.
תגובות אחרונות