פוסטים מחודש אפריל 2009
30.4.09

מבוא לתולדות המטבח

בשנת 1893 הוצג המטבח החשמלי בתערוכה בשיקגו, עם כל המכשירים החיוניים דוגמת תנור, מקרר וקומקום. זאת היתה נקודת מפנה בעיצוב המטבח. עם הזמן נוספו לו ארונות ומשטחי עבודה, ובשנות ה-40 של המאה ה-20 כבר היה אפשר לראות את ניצני המטבח המודרני, שתוכנן ועוצב ביעילות תוך מתן דגש בפונקציה ובאסתטיקה. בהתאם לכך, ויחד עם חגיגות 45 שנה לפעילותה, מציגה חברת רגבה הישראלית את ההיסטוריה המקומית להתפתחות המטבח. התצוגה מלמדת על התמורות החברתיות המקומיות והבינלאומיות שהשפיעו על מקומו ועל מיקומו של המטבח בחיי המשפחה מאמצע שנות ה-60 ועד ימינו. כך למשל אפשר לראות שבשנות ה-60 וה-70 היה המטבח חדר כשאר חדרי דירת השיכון ולו ייעוד פונקציונלי. בהשפעת תרבות הפופ חדרו צבעוניות, ניגודיות וצורות עגולות ויצרו פינות אוכל אינטגרליות. בשנות ה-80 וה-90 סגרו ארונות המטבח על כלים ומכשירים בתריסים, ליצירת מראה נקי ומינימליסטי. משנות ה-2000 הפך המטבח למרחב פתוח, כחלק מהסלון, וכך הפכו גם העיצוב והחומרים לחלק מריהוט. כיום פני השטח והחומר מקבלים תשומת לב מיוחדת, וניתן לראות שימוש בחומרים יוצאי דופן כמו צפחה, נירוסטה מקומטת וזכוכית עם הדפסים אמנותיים. התערוכה תוצג במסגרת הוועידה הישראלית לעיצוב ולאדריכלות 09. אוצר: אורי בלטר. פתיחה: 7.5. היכל התרבות, ת"א, בין השעות: 23-14. הכניסה חופשית.

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
28.4.09

הביקורת: אחד + אחד

הצורך בניוד ובניצול חלל הוביל את המעצב העכשווי להציע פתרונות יצירתיים כך שמוצר אחד יכול לשמש למגוון פונקציות, להפתיע וגם להוסיף הומור. בעידן האקולוגי שילובי צמחייה במטבח נעשו כבשגרה. ביריד הרהיטים בקלן הציגו הישראלים אורית מגיה וכפיר שולב עציץ שהוא גם מנורת שולחן. העציץ מאיר ומגדל צמחים בו זמנית (פוטוסינתזה?). המעצב Nils Holger Moormann הלך על מולטי-פונקציונליות כששילב בין כורסה, ספרייה ומנורת קריאה (הוצג בסלון הלוויין במילנו השנה). גם המעצב הספרדי הנודע Jaime Hayón, הצטרף לטרנד העכשווי ויצר לחברת Metal Arte סדרת גופי תאורה שמשמשים גם כמתלי בגדים (ניתן לראות בקמחי תאורה). על פי רוב המוצרים הדו שימושיים משמשים יותר כגימיק עיצובי מאשר כמוצר שמתפקד היטב בשתי הפונקציות שלו בו זמנית. ועם זאת, גם אם המוצר מתפקד בפונקציה אחת ומשעשע בשנייה – דיינו.

תגובות

  • 01

    רעיון מגניב! כך אפשר לקרוא בלילה ספרים ולדמיין שאתה בטבע :-)

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
26.4.09

ההומניסט האחרון

לא קל להיות Richard Rogers. האדריכל הבריטי שהעניק לעולם את מרכז פומפידו הפריזאי (1977) ודאי עדיין שואף להתעלות מעל הישג זה, או לפחות ליצור עוד מונומנט שישתווה לו בגאונות. רוג'רס כונה בעבר "ההומניסט האחרון", לאור שאיפתו ליצור חללים ציבוריים שישרתו נאמנה את מורכבות הזמנים שאנו חיים בהם. כעת מתקיימת בברצלונה תערוכה ובה סקירה מקיפה של כל הקריירה המרשימה שלו, דרך רישומים, דגמים ממגוון חומרים שונים, סרטי וידאו והקלטות שלו ושל חברי הסטודיו, שמלמדים גם על תהליכי עבודה. המבקרים עוברים דרך גרסאות המיני של טרמינל 5 מנמל התעופה הית'רו (כולל מחבר ענק צבוע בוורוד זוהר. הלו?), מרכז הקונגרסים ברומא, תכנית לא ממומשת לשכונת מגורים בשנחאי (לא לפספס את הווידאו המצורף), וכמובן – בית רוג'רס המפורסם שתכנן עבור הוריו (לא רק הומניסט כי אם גם בן נהדר).
האסתטיות, מגוון הפרויקטים וצורת ההגשה הופכים את התערוכה לחוויה שמיועדת לא רק עבור האדריכלים שבנו.
CaixaForum עד 7 ביוני, ברצלונה. כניסה חינם.

תגובות

  • 01

    מוצ'ו מגניב

    נעמה26.4.09
  • 02

    פיצוץ!

    מודי26.4.09
  • 03

    תמיד טוב ללמוד משהו חדש

    גיא29.4.09
  • 04

    לא ידעתי שהוא אחראי גם ללויד'ס

    גיא29.4.09
  • 05

    מקסים

    מקסים30.4.09
  • 06

    שאפו לכתבנו בברצלונה! רוצים עוד

    איקי30.4.09
  • 07

    רק עכשיו קלטתי שאפשר לדפדף בין התמונות. מגניב ונותן יריעה נוספת למכלול כולו. אולי תדגישו את זה יותר איפשהו?

  • 08

    באמת תערוכה מדהימה גם המוזיאון - קייסה פורום שווה ביקור בגלל מבנהו - והכניסה חינם

    איילת30.4.09

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
21.4.09

פלזה, ניו יורק: אדריכל פנים גיל דביר בראיון

זה מאה שנים שמלון פלזה בניו יורק הוא אחד מבתי המלון המפורסמים והנחשבים בעולם ואחד מסמליה של ניו יורק של המאה ה-20. בשנות ה-80 הוא היה היהלום שבכתר של אימפריית הנדל"ן של דונלד טרמפ. בשנת 2004 נרכש המלון על ידי חברת אלעד שבבעלות איש העסקים הישראלי יצחק תשובה, ובבעלותו עבר המלון תהליכי שיפוץ ושימור נרחבים בעלות של למעלה מ-400 מיליון דולר. לאחר כשלוש שנות עבודה נפתח המלון לפני כשנה, זמן קצר לאחר חגיגות המאה להיווסדו. כיום מהווה הפלזה את אחד המלונות ובתי המגורים היוקרתיים ביותר בניו יורק ובעולם, וזוכה גם להכרה כפנינת שימור עכשווית (גם כשעבודת השיפוץ עדיין לא הסתיימה). תפסנו את אדריכל הפנים גיל דביר, שניהל במהלך שלוש השנים האחרונות את תהליך השיפוץ עבור משרד GNA בהנהלתה של האדריכלית גל נאור.

נגה ונדב לסר

גיל דביר, אדריכל פנים, מתגורר ועובד בשמונה השנים האחרונות בניו יורק. הוא בעל תואר ראשון בעיצוב פנים מהמכללה למינהל ותואר שני בניהול עיצוב מ-Pratt Institute. עבודתו כוללת פרויקטים בתחומי משרדים, מוזאונים, מסחר ומגורים. דביר עבד בארץ בשני משרדים (שרון אדריכלים ויעקובי ארד אדריכלות) ובניו יורק במשרד Bruce T. Bananto, ולאחריו ב-GNA, ששם צבר ניסיון בתחומים רבים, ובעיקר בתחום הבנייה ותכנון מגורים.

מה היתה מעורבותך בפרויקט הפלזה?
יומיים אחרי שהתחלתי לעבוד ב-GNA מצאתי את עצמי במעמקי המידע והתוכניות של הפלזה, מנסה למצוא את דרכי בין הכמות העצומה של אנשים, גופים ומשרדים שהיו מעורבים בפרויקט. אחרי משא ומתן סוכם בין היזם ועיריית ניו יורק שהמבנה ישמש חציו למגורים וחציו למלון. המלון יורכב ממלון יום רגיל וממלון דירות (קונדו-הוטל), שבו קונים סוויטה מרוהטת שניתן לשהות בה עד ארבעה חודשים בשנה (לא יותר מחודש בכל פעם). מחירן של סוויטות כאלה עשוי להגיע ל-6 מיליון דולר. במהלך העבודה עבדנו יחד, הצוות בניו יורק ובישראל. בניו יורק היתה העבודה בעלת אופי ביצועי יותר: פגישות, פיקוח באתר, פתרון בעיות בשטח, הכנת פרזנטציות, מציאת ספקים, עבודה על ה-shop drawings ועל הפרטים. בישראל התבצעה העבודה הנקייה יותר: עיצוב, יצירת השרטוטים ופיתח הפרטים בסבלנות והכנת חוברות יסודיות המתארות את מה שאנחנו רוצים לעשות שם. הייתי מדווח להם על המתרחש בפגישות, מה צריך כדי לקדם את הפרזנטציה וכיו"ב.
שני המשרדים בארץ ובניו יורק עבדו בשיתוף פעולה מלא. אם קיבלנו בניו יורק משימה להכין חוברת שרטוטי עבודה לתחום מסוים בלוח זמנים מסוים – המשרד בישראל עבד עליו תקופה, ואז חילקנו את המשימה לשני המשרדים. כל משרד עובד על חלקו, ומגיעים למועד החיבור בין החומרים ויוצרים חוברת אחת. היו לכך יתרונות נוספים: כשאני מסיים לעבוד בניו יורק החומר עובר לישראל, ובבוקר – כשאני חוזר, הוא מחכה לי במחשב עם עוד שלב קדימה, וכך הלאה. זה גם יתרון אדיר שיש כוח עזר בתקופות לחץ.

זהו מעין קולוניאליזם הפוך, מגיעה הקולוניה וכובשת את מרכז האימפריה…
בפועל המשרד בניו יורק ישראלי ברובו, זה פשוט נוצר כך. כישראלים אנחנו ידועים בשוק כקצת יותר אגרסיוויים, כלומר דורשים יותר. עם זאת ההתנהלות כולה נעשתה באוריינטציה מקצועית מקומית מכל הבחינות וברמה גבוהה יותר אפילו מרמה מקומית. עמידה מדויקת בלוחות זמנים ומתן פתרונות תוך זמנים קצובים. בניגוד לאמריקנים, שדי לוקחים את הזמן, מצאנו את עצמנו עובדים לפעמים 18-16 שעות ביום. העובדה שהיזם גם הוא ישראלי ושרוב מנהלי הפרויקט ישראלים, הקלה על 'המחנה הישראלי' את ההתנהלות מול הצד האמריקני.
הקצב האמריקני הוא איטי. ליזם זה רע אך לאדריכל זה טוב, כי יש לו זמן לבחון דברים עוד פעם לפני ביצוע. התמהמהות מאפשרת בחינה מחדש והכנה יסודית של הדברים, ונוצר תהליך מסודר שכל המעורבים בו מעירים על השרטוטים ומתקנים בהתאם. למרות העיכוב שנוצר, לקבלן יש ביטחון באיכות השרטוטים, ביטחון שהוא יוכל לבצע את הדבר בפעם אחת טובה. אנחנו פעלנו הרבה פעמים מהר מדי וכתוצאה מכך היו גם טעויות. לדוגמה, את הלובי ביצענו בשנה, שבמונחים מקומיים זה פרק זמן מהיר מאוד. היו לחצים, עבודה לילית, שלוש משמרות מסביב לשעון, וזה יצר טעויות בשטח, לפעמים מהותיות מאוד כמו גרם המדרגות שמוקם לא נכון, והיה צריך לנסר בן לילה יציקת בטון עם קונסטרוקציית ברזל. התוכניות היו טובות, אבל המבצע טעה בשבעה ס"מ והם נאלצו לנתק, להזיז ולרתך מחדש. זה כמובן גרר עיכובים ועלויות נוספות.

איך התנהל תהליך העיצוב של הפלזה?
כשהגעתי היה התהליך בשלב שבו הציעו ליזם ולחברת המלונות שלוש אופציות לעיצוב החדרים. הוחלט לבחור חדר אחד שישלב בין שלוש האופציות. על בסיס זה בנינו חדר לדוגמה שגורמים שונים הגיעו לראותו אותו, העירו הערותיהם, ושוב היה צורך בעיצוב חדש וכן הלאה. במלונות בוטיק ידועים בניו יורק ובעולם עוברים את התהליך הזה שש, שמונה ואפילו עשר פעמים, בונים חדר, מבקרים אותו, מפרקים ומתכננים שוב. הייתי שותף אחראי גם על עיצוב וניהול חלקים נוספים כגון הלובי, כמה דירות מגורים, הסוויטה הנשיאותית ועוד. כמובן יש לציין שזו עבודה משולבת עם צוות, שלכולו חלק גדול בתהליך.

איך היית מגדיר את הסגנון של המלון החדש?
זהו סגנון מסורתי, אקלקטי, שכולל בתוכו הרבה אמירות מודרניות. העיצוב התבסס על הפיתוחים ועל הקישוטים העתיקים, אלמנטים כגון כותרות של עמודים, קישוטי תקרה וכתרים מסוגים שונים, פרזול מפותח מאוד שהבאנו לתצורה מודרנית. לא הדגשנו אותם בהרבה זהב או בצבע שיבליט את קיומם, אלא על ידי שימוש בחומרים כגון עץ או אבן הבלענו אותם ברקע. בנוסף לכך שמרנו על מינון של פרזול ברמה שניתן להרגיש בקיומו – אבל לא טובעים בו, כלומר מקושט אבל באופן שמרני. השילוב הזה יצר סגנון ייחודי מאוד. חללי השימור שבו והחדרים היו מאוד מקושטים. כשהגיע עידן דונלד טרמפ היה המלון בניהולה של אשתו איוונה. מספרים שהיא הביאה צבא של צבעים וליוותה אותם בפרוזדורים ובחדרים עם דליים של צבע זהב, והם פשוט עלו לתקרות ולעמודים המפותחים שם וכל דבר קצת בולט קיבל 'שליכטה' של זהב. המלון נראה כמו קריקטורה, מקושט מאוד, בסגנון לואי ה-16 או ארמונות מרכז אירופה.
חלק מחללים אלה הוכרזו כחללי שימור והוחזרו לתצורתם המקורית בתהליך שימור קפדני. כך נוצר סגנון מודרני בעל נגיעות אקלקטיות בעזרת פרזולים, פיתוחים שונים ופיתוחים על הקירות, המעקות וכו'. למעשה התחברנו למורשת של הפלזה ומשם יצאנו, השתדלנו לכל אורך הדרך לקחת אלמנטים קיימים וליצור מהם דבר חדש. כך לדוגמה לקחנו מוזאיקה ישנה מהלובי המקורי, שהיום הוא לובי המגורים, ושתלנו אותה בתוך מוזאיקות עכשוויות. כך גם לקחנו את פתחי המעליות המקוריים של הבניין, ושכפלנו או שחזרנו אותם כשעבדנו על מעליות הלובי החדשות. עשינו זאת בהרבה מקומות, שילבנו נגיעות של הפלזה המקורי הישן בפלזה המחודש.

כיצד התנהל תהליך השימור?
הפן המעניין בפלזה היה דווקא שימור חללי הפנים. נבחרו כמה חללים רלוונטיים כמו הלובי, בהסכמה עם משרד השימור של העירייה, ונבחר גם משרד מקומי שמתמחה בנושא ושחקר את המבנה ואת ההיסטוריה שלו מהקמתו. לבניין יש היסטוריה של למעלה ממאה שנים, אבל חלק ממנו הוא בן כשמונים בלבד, והיה צריך להחליט איזו תקופה תשפיע על עיצוב השימור. כשהתחילו לגרד את הקירות גילו שכבות צבע רבות, והיה צריך להחליט באיזה צבע מאיזו תקופה יתבצע השימור, אם הוא יהיה ורוד כזה או אחר, צבע קרם או אחר, כולם צבעים שנתקלנו בהם במהלך העבודה. בסופו של דבר הוחלט לשמר את המלון כפי שהיה סביב שנת 1927 ולא 1907. אז החל החיפוש אחר המראה של כל אלמנט מאותה תקופה וכיצד יש לשחזר אותו.
לקראת סוף הפרויקט נכנסו לעבודה חברות שמעסיקות אמנים שמומחיותם היא ביצוע שחזורים כאלה. זו עבודת יד, ממש עבודת נמלים עם מכחולים וכלים עדינים, כמו ארכאולוגיה. הם ניקו כל פרט, זיז, אבן ועמוד עד שהגיעו לצביעה מחודשת של האלמנט המשוחזר. חלק מזה נעשה בארץ: חלקים נרחבים מעבודות הברזל בוצעו בחברה שיושבת בדרום הארץ ועוסקת בפרזלנות אומנותית. הם ביקרו בניו יורק, צילמו ולקחו אלמנטים כדי לייצר אותם באופן זהה למקור, ועשו עבודה מדהימה.

ולאן ממשיכים אחרי פרויקט שאפתני כזה?
הקמתי משרד העוסק באדריכלות פנים. אני מעדיף להתעסק במגורים, זה מושך אותי, בעיקר עיצוב פנים של בתים ודירות ופחות של מגדלים. העבודה עם הלקוח מדברת אליי, אף על פי שישנם אדריכלים שנרתעים מזה כי הם מרגישים שהם הופכים להיות הפסיכולוג של הלקוח, מעין שק חבטות. מהניסיון שלי בנייה עבור אנשים אמידים היא מעניינת ומרתקת. הפן הכלכלי מאפשר יותר מרווח תמרון, ואז יש פחות לחצים. במקביל למשרד שהקמתי הצטרפתי גם כשותף בסטודיו שמבצע הדמיות תלת-ממדיות ממוחשבות עבור מעצבים, אדריכלים ולקוחות שזקוקים להמחשה מדויקת של החלל שעיצבו עבורם.

תגובות

  • 01

    הקולוניה כובשת את המרכז..נו באמת איזו קרתנות

  • 02

    מקנא. איזה פרויקט מגניב לקחת בו חלק.

    דותן21.4.09
  • 03

    כמה עולה לילה?

    רוני23.4.09
  • 04

    אני אוהבת את הראיונות הארוכים שלכם. עומק - בדיוק כמו שצריך.

  • 05

    עובד כמו שצריך:ידע, רצינות והחלטיות. הלואי שיהיו לך עבודות לרוב.

    עפרה30.4.09
  • 06

    נשמע בחור לענין. בהצלחה

  • 07

    שלום לך בבואך לישראל נודה לך מאד על יצירת קשר עימי לצורך הרצאה בפני חברי אגודת אדריכלי הפנים בכבוד רב נורית אוליבה

  • 08

    וואו מרשים כל הכבוד לתעשיה הישראלית או שאפשר לכתוב יצוא:)

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
16.4.09

חבר מביא חבר: מאיר סדן מתשאל את אברהם קורנפלד

אנו פותחים במדור חדש שבו מעצב מפנה שאלות למעצב אחר שמעניין אותו.
והפעם: מאיר סדן, מעצב, פילוסוף של אותיות, בוגר בצלאל וחניך החיים האסתטיים, בחר להתחיל את מרוץ השליחים באברהם קורנפלד, סטודנט לתקשורת חזותית בשנקר, צלם מדופלם, ממקימי הולד מי ובעל דף פליקר מענג במיוחד.

היכן אתה שואב השראה? אני לא מאמין בהשראה שנופלת עליך כמו כוח עליון. צריך כל הזמן לעבוד וליצור, אני עובד גם כשאין לי חשק או תחושה ברורה של כיוון, אני מגלה שההשראה מגיעה מתוך התהליך והעבודה הסיזיפית. אני מנסה לתת לאינטואיציות שלי להוביל אותי למקומות שבהם קורים דברים שונים ומעניינים שדורשים שאעצור ואתייחס. הדברים שעושים לי שמח ומשפיעים על התהליך: קיטש, מוזיקה אלקטרונית, ממתקים, שיעמום, סרטי דרמה, לְבַדִּיּוּת, חֶבְרָה.

מהו המדיום המועדף עליך? באופן כללי אני נמשך למדיות שמחזיקות מעמד תקופה ארוכה ושאינן מתכלות תוך זמן קצר. כרגע אני נהנה מאוד מעיצוב ספרים, עיצוב לוגואים ועיצוב אתרים, שמספקים לי אפשרויות למידה וסגנונות חדשים. אני שואף לשלוט בטכנולוגיה כדי שהיא לא תשלוט בי. הטכניקה היא אמצעי המאפשר לי לבטא את עצמי בצורה אינטואיטיווית ואופטימלית. בצילום, המשיכה שלי לפורמט הפנורמי נולדה מתוך רצון לשמר אצלי כמה שיותר מהנוף מנקודת המבט שלי. אני מפרק ובונה את הנוף מחדש, מחבר עשרות, לפעמים מאות תמונות, על מנת ליצור את השלם. התוצר הסופי אינו מתעד את תמונת הנוף באופן מדויק אלא מתאר משהו חדש שראיתי שם וזה מרגש אותי בכל פעם מחדש.

פרויקט שאתה גאה בו במיוחד? בחורף 2005 כיוונתי שעון מעורר מדי לילה לארבע בבוקר כדי לבדוק אם יש ערפל. שעת השחר בירושלים הקסימה אותי, הייתי משוטט בערפל ומצלם. מענייין שבצילום אנחנו מחפשים נקודת מבט, ואני שוטטתי בערפל שכיסה לי את הראות. הסדרה שיצרתי באותו חורף היתה המעשה האמנותי הראשון שעשיתי במודעות מלאה ועם תובנות על התהליך ועל התוצאה. הסדרה גם נמכרה בסכום מכובד, מה שדרבן אותי להמשיך ליצור.

תוכניות מגירה? אני מאמין שאוכל ליצור בסביבה שקטה יותר. אני רגיש לגירויים ומתעייף לעתים מהעומס ומהמהירות של העיר הגדולה. הייתי רוצה לעזוב את העיר ולגור במושב, לנקות את הראש מהאימג'ים ומהמסרים השיווקים שמציפים אותנו מדי יום. בינתיים, השאיפות שלי הן להמשיך לעבוד על הסדרות הפנורמיות גבולות ורצועות, להוציא קטלוג פונטים, ועוד פרויקט אחד סודי…

משהו שלא שאלנו ומתחשק לך לספר לנו? יש לי הרבה עליות ומורדות אבל אני אוהב את התנודות ומנסה למצוא את היצירה שמסתתרת בכל תקופה.

והלפיד עובר ל: מושון זר-אביב.

תגובות

  • 01

    true talent

    Adam16.4.09
  • 02

    סדרת הרצועות מאד מיוחדת!

    זאב17.4.09
  • 03

    אבי, אתה בעצמך מעורר השראה.

  • 04

    עבודות נהדרות הסדרת פוסטרים של שנקר מרתקת

    בן נתן17.4.09
  • 05

    בהצלחה ושנראה פרויקטים מגניבים נוספים

    מירית18.4.09
  • 06

    איך זה ברור שהשאלון יסבוב סביב קליקה אחת קטנה שמתלהבת מעצמה ולא יפרוץ החוצה

    איתמר19.4.09
  • 07

    העבודות מקסימות כל כך ומרגשות

    רנית19.4.09
  • 08

    בהחלט מרשים!!!!

    doron19.4.09
  • 09

    nice :]

    רוני20.4.09
  • 10

    cool indeed

    משגב21.4.09
  • 11

    לא הבנתי מה הקשר בין החרסים המסודרים לכותרת "בית"

  • 12

    נמדור זה די ברור לא? זה ספל קפה או תה, שהוא אחד הסמלים המובהקים של בית וביתיות - מהספלים הצהובים האלה שפעם קיבלו עם קפה ארומה.

    רנית22.4.09
  • 13

    מעניין מה הראיון עם מושון יניב....

    נעמה23.4.09
  • 14

    אה, רנית, אז זה דקונסטרוקציה של הבית? משפחה מפורקת? שברי זכרונות מבית? איי דונט ט'ינק סו

  • 15

    אבי אתה מוכשר! וזו לא פעם ראשונה שאני אומרת :)

    רעות א30.4.09
  • 16

    אחלה קונספט לראיון עם שאלות קבועות. מקווה שזה הכיוון

  • 17

    הי שרון, השאלות לא קבועות. כל מראיין-מעצב בוחר לשאול את המרואיין שלו מה שמעניין אותו

    admin30.4.09
  • 18

    [...] בשנקר (2009) והמחלקה לצילום בהדסה (2006). הפליקר של אברהם reDesign – חבר מביא חבר: מאיר סדן מתשאל את אברהם קורנפלד Hold Me Graphics – סטודיו [...]

  • 19

    [...] from a a desire to present his surroundings, as much as possible, from his own point of view. In an interview (in Hebrew) posted on the reDesign website, he says, “I deconstruct and reconstruct the [...]

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
15.4.09

ארקטוס, אוקטפוס, סיליבוס

U-Ram Choe, אמנית קוריאנית ילידת 1970 מסיאול המיוצגת על ידי הגלריה הניו יורקית Bitform, מציגה עבודות קינטיות, אווריריות, המחברות באופן מפתיע בין עולם מכניסטי וקר לעולם החי ולשרידי עבר. מאובני מתכת קמים לתחייה, יצורים ימיים ובעלי חוליות נבחנים כבתוך מעבדה, מופשטים ונלמדים. תבניות חיזור ריטואליות נחקרות לצד טכניקות טרף מתוחכמות. העולם של צ'ו מפעים ומרתק משום שהוא חי בתווך, בין עולם המכונה הפועל במחזוריות אוטומטית ובטוחה לבין הטבע הפגיע והמאיים. גם הבחירה להעניק לעבודות שמות "מדעיים", "אנציקלופדיים", "לטיניים" (שלא לומר חמורי סבר) טוענת את היצירות בחוש הומור מאופק. אהבנו!

תגובות

  • 01

    מקסים

    ronit15.4.09
  • 02

    מאד יפה

    Mike m16.4.09
  • 03

    WOW!!! great works dark and funny at the same time

    may16.4.09
  • 04

    Cool stuff. Check also James Paterson at the same gallery http://www.bitforms.com/current.html

    Adam16.4.09
  • 05

    love

    זאב21.4.09
  • 06

    מדהים

  • 07

    השמות המדעיים אכן מעניקים ממד נינוח יותר :-)

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
15.4.09

רות, עבור

משהו טוב קורה עם האיור הישראלי. דוד פולונסקי רוקד עם באשיר, רותו מודן מניפה את האייזנר, גלעד סליקטר מועמד באנגולום, וגרי בייסמן קפץ לביקור. ובתוך כל העשייה, רות גוילי מעלה פורטפוליו חדש מרגש ועוצמתי. בין השאר אפשר למצוא שם עבודות עבור מגזינים כמו הניו יורקר, אסקווייר והניו יורק טיימס. ריספקט!

תגובות

  • 01

    יופי של איורים!!

    נעמה24.4.09
  • 02

    הכל נראה אותו דבר היום באיור. קו שחור ריאליסטי ומילוי במחשב. די נמאס! תגוונו, תמציאו, תחדשו!!!

    לירון25.4.09

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
12.4.09

קישוטי האופל

Bjorg, מעצבת נורווגית שגדלה בנופים הפראיים של החוג הארקטי, מקום שהשמש בו אינה שוקעת/זורחת במשך חודשים רצופים, יצאה השנה בקולקציית תכשיטים שמחברים אותה לשורשים, הן מבחינת גימורי החומר והן בבחירת סגנון העיצוב. ראשי ארנבים, ציפורים, בלוטים, אצטרובלים וכלי נשק מופיעים כתליונים וכטבעות בסגנון ימי-ביניימי ויקטוריאני. בנוסף לכך, חלק מתליוני הכסף דומים במראם לחלוקי אבן שרקועים עליהם משפטים על-זמניים רומנטיים בואכה העצמה עצמית. המעצבת משתמשת בכסף ובזהב בגימורים לא מושלמים וביהלומים, שאת חלקם היא משחירה למראה מיושן הנושק למאגיה שחורה.

תגובות

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
7.4.09

הממד הרביעי: ראיון בלעדי

הנופים של Gregory Euclide ממינסוטה אולי נלקחים מגלויות נוף רומנטיות ונאיוויות: הרים מושלגים, עצי מחט, אגמים ונחלים, אך הם בוודאי אינם סטריליים כמו אותן הגלויות או כמו אותו זיכרון אנושי חמקמק ("היה מושלם"). בעזרת טכניקת 3D ועירוב חומרים מצליח הנוף הנהדר של גרגורי לאמץ סממני זמן, להתקמט, להתלכלך, להשתנות. תפסנו את האמן לשיחה קצרה:
כשאנו מביטים בעבודות שלך אנו חשים כאילו חיינו שם פעם, בגלגול אחר. ספר לנו, היושבים במזרח התיכון, מה אתה רואה מהחלון שלך? החורף במינסוטה מגיע ל-20 מעלות מתחת לאפס, כך שהוא לא הותיר הרבה. כרגע הכל חום. זה מדהים איך הטבע שורד בתנאים כאלו.
מאיפה ההשראה? ממוזיקה ומארכיטקטורה בעיקר. גם אלבומי Kranky and Miasmah עושים לי את זה.
נדמה שעבודותיך מתכתבות עם תפיסת הזן-בודהיזם: לא להיצמד לאידיאליזציה של הטבע ולהגדרות אלא לראותו כמות שהוא. כשאנו רואים יופי אתה מיד מזכיר ריקבון. קצת עצוב, לא? לא עצוב… אולי פרספקטיווה? אני עומד ביער וחושב "זה נפלא", אבל אני מבין שיצרתי את ההגדרה של "נפלא" – שייצרתי רגש שהוא תוצר תרבותי. אני משתדל לא לקבוע "זה טוב", "זה רע". כשאני מתפעל מהנוף אני גם מודע לכך שהדברים אינם טובים או רעים. וזה המתח הקיים בעבודות שלי.
העבודות משדרות רומנטיקה עם אירוניה, ציור מסורתי עם טכניקות מודרניות, ריאליזם עם פנטסטיות, רעננות עם ניוון. אלה החיים. צמיחה ודעיכה. אלו הקטבים שעושים את החיים. בעבודות שלי אני מנסה להציג את המגוון, לחשוף את הרבדים, לשאול שאלות ולשרטט את המורכבות הזאת בתוך מסגרת הציור המסורתי.
מה הלאה מבחינתך? כרגע אני בונה בחצר ביתי גינה אורגנית ומקווה לקצור אוכל נקי ובריא מעשה ידיי.
עוד פרטים – כאן.

תגובות

  • 01

    nאד יפה :)

    עמוס7.4.09
  • 02

    cool works

  • 03

    אמן מצוין, שווה להציץ.

    נועם8.4.09
  • 04

    מצטרפת - איזהיופיQ

  • 05

    http://www.etsy.com/shop.php?user_id=7110479

    admin11.4.09
  • 06

    awesome !!!

    Li river11.4.09
  • 07

    nעורר מחשבה. והשראה!

    מילי15.4.09
  • 08

    loveit

    Mike m16.4.09
  • 09

    מרגש עדין ויפה :]

    מקסים30.4.09
  • 10

    אני דווקא פחות מתחברת לנופים האלה. מזכירים לי תמונות מאובקות בבית של סבתא שלי.

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
6.4.09

חג חירות שמח, חופשה נעימה!

פסח – כאן. הדרכונים – בתוקף. וכרגיל, אריזת מזוודה היא רגע מכונן בכל חופשה. הנה כמה הצעות מעניינות:
Globe Trotter – היפנים מעצבים מזוודות מפנקות בעבודת יד בטכניקה שפותחה ב-1850 והיא סוד שמור עד היום. המזוודות מגיעות במראה בסיסי קלאסי ומיושן, אך הן משנות את עורן מסדרה לסדרה בעיצובים לכל חך.
סוניה ורגו הצרפתייה מעצבת מזוודות תחת המותג Pink Wolf, לטייל בעל חוש הומור שאוהב תשומת לב מיוחדת בנמלי תעופה. ורגו מעצבת מחדש מזוודות ישנות עם תבליטים של כלי נשק – גרזנים, אקדחים וסכינים, ואפשר גם להזמין אותם על פי צבע ונשק מועדפים.
SEAHAWK מייצרים מזוודות עבור הטייל ההרפתקן והקשוח, במראה של מזוודה שיצאה מסרט פעולה הוליוודי, עם פוטנציאל להעברת ראשי גרעין במסלול הירוק במכס. המזוודות עשויות מחומר קשיח וקל שמתאים לטיולי שטח, אך הן מעוצבות גם כדי לגנוב את ההצגה ברחובות אירופה.

תגובות

  • 01

    מדליק!!! במיוחד עם הגרזן

    סתיו7.4.09
  • 02

    נייס

    עמוס7.4.09
  • 03

    סוויט מאדר אוף ג'יזוס

    רעות9.4.09
  • 04

    הגיע הזמן באמת לתת גם למזוודות את הכבוד העיצובי הראוי להן

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

תגובות אחרונות

עוד