האמנית הישראלית-נורווגית נטלי אלוני (Nathalie Alony) מתגוררת בלב שדה תירס במנטובה שבאיטליה (היי, זה לא המקום שבו אימא של מרקו עזבה אותו?) ויוצרת אמנות.
בניגוד למרחבים הפתוחים שהיא חיה בהם, עבודותיה עוסקות במרחב העירוני. אלוני יוצרת בניינים מקופסאות שימורי סרדינים ושותלת בתוכן סיטואציות מחיי היומיום: נער מתבגר עם אוזניות, זוג במטבח, היפי והצ'ילום שלו ועוד אירועים פרוזאיים. הגודל המיניאטורי מבקש שנרכון, נעמיק מבט ונספק את יצר המציצנות שבנו. "רוב הדמויות והסיטואציות לקוחות מאנשים אמיתיים ומדברים אמיתיים שקרו מסביבי. אני רק נותנת להם מקום". לא מכבר היא הוזמנה לאפיין באותו מבט מיניאטורי מושחז גם את בית הפרלמנט האיטלקי, מה שזיכה את הפרויקט  "Il Parlamento Infernale" (בהשראת הקומדיה האלוהית של דנטה) בעניין תקשורתי.
העבודה תוצג במסגרת תערוכת יחיד בגלריה Micro בפירנצה במהלך ספטמבר.
נטלי, איך זה לחיות וליצור עם בן זוגך, האמן Marco Galafassi?
"מרקו הוא צייר ופסל שעבודותיו סובטיליות מאוד, נקיות ודורשות התבוננות. מטבע הדברים יש הדדיות שתורמת לשנינו בתהליך היצירה. הוא משפיע עליי במינימליזם ובנגיעות קלאסיות ונקיות, בעוד אני משפיעה עליו להעז יותר, לגלוש לפופיות, להיות אגרסיווי יותר. אני מניחה שזה מה שקורה כשישראלית פוגשת איטלקי…"
רגע לפני שאנו נפרדים, אנו מזכירים לה ששדות תירס הם מתכון בטוח לנחיתת חייזרים ולסרטי אימה, אבל אחת שחובקת תינוקת (מתוקה) בעל (חתיך) ואימא (לוהטת) כנראה קשה להלחיץ. "הם גם מתכון בטוח למרק", היא משיבה בחיוך.