אם גם אתם מרגישים שאבטלה סמויה במשרדים היא פאסה, ואין לכם בעיה להעביר את הזמן בבהייה בסרטוני יוטיוב ובמשחקים שולחניים, כדאי שתציצו מה קורה אצל Tobias Fraenzel הברלינאי, שמאמין שעיצוב יכול (וצריך) להיות נקודת חיבור חברתית מהנה. הפרויקט שלו, שזכה להופיע בסלון העיצוב במילנו, בהחלט עומד בסטנדרטים הללו: דלת סטנדרטית, המסמלת בעיקר שמירת פרטיות והצבת גבולות, הופכת בידיו היצירתיות לשולחן פינג-פונג המלווה בעיקר בפרצי תחרותיות, בצחוק ובקרבה ספורטיווית שוברת מחיצות.
אם אתם לא ממש בטוחים שההנהלה תאשר עיצוב מחדש של דלתות המשרד, פתרון צנוע אך יעיל יכול לעשות את העבודה: סטודיו Trapped in Suburbia משגר בלוק כתיבה Play More, שבצדו האחד הוא נייר רגיל ובצדו השני מודפסות דוגמאות של כדורי משחק ככדורי טניס, כדורסל וכדורגל. רק להשתמש, לקמט ולקלוע. אמנם זה לא משתווה לטורניר פינג-פונג משרדי רב-משתתפים, אבל היו בטוחים שאף אחד לא יישאר חייב אם תמסרו לו כדור להנחתה.

אהבתם?

• משחק
• משרד
• עיצוב
• פינג-פונג

תגובות

• אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

אנימציה: גיא בן שטרית

מיכל קול בתערוכה "רסיסים" בפלורנטין 45 ת"א וב"תענוגות כמוסים" במוזאון ינקו דאדא, עין הוד. אוצרת: גילת נדיבי

חודש אמנות בתל אביב: הביאנלה לאמנות עם אמנים שפותחים בפנינו את הסטודיו שלהם: עשרה מתחמי אמנות, גלריות, מיצגים, הפנינג יצירה ועוד, מחמישי, 10.9

זויה צרקסקי, לנה רבנקו וטטיאנה לוכסמבורג: בהשראת אמנות יפנית בגלריה אורבניקס עד 12.10

דרור בורשטיין אוצר את הלא ייאמן: קבוצתית בגלריה רוטשילד עד 31.10

ארבע פתיחות בגלריה בצלאל ת"א, אוצרת: רותי דירקטור

חיים בחלל מרוקן: קבוצתית מעניינת במיוחד בגלריה סת-ארט, הצדף 8, יפו

"מנופים" בירושלים: 27 תערוכות ברחבי העיר

פרויקט מים – סדנה ותערוכה: האמן הגרמני ULAY בפרויקט מתמשך מ-2002. פרטים במארב

משה גרשוני, מיכה אולמן, רפי לביא, גיל מרקו שני, פסח סלבוסקי ואחרים בגלריה גבעון, ת"א

אביבה אורי בגלריה גורדון, ת"א, רטרוספקטיווה לאמנית

לו-לי-טה בגלריה המשרד, ת"א, קבוצתית עם אולף קונמן, אוהד מילשטיין, לילך בר-עמי, רותי הלביץ-כהן ואחרים

דורית ברק, קרן שפישלר, מאיה כהן-לוי ואחרים בגלריה שטרן, ת"א

פסטיבל הצילום הישראלי – POV יתקיים בחול המועד סוכות במתחם התחנה בת"א

הפסטיבל הבינלאומי Bitfilm יתקיים בסינמטק ת"א ב-1 באוקטובר. בינתיים אתם מוזמנים לבחור את סרטון האנימציה האהוב עליכם

אמני הגרפיטי know hope ,zero cents ו-klone חברו בבניין נטוש במושבה הגרמנית בתל אביב (רח' הרבי מבכרך פ' אוארבך) וסגננו חלל רב-המצאות, צבעוני וקסום. הנה מקבץ להנאתכם.

צילום: אודי ארנסט.

הגל הנוסטלגי בעיצוב מביא עמו ניחוחות של בית אצולה. המחוך והתחרה הרומנטיים, שכה הלמו עלמות חסודות, קיבלו כאן יישומים בלתי צפויים כמו כורסת תחרה מגומי סינתטי, שהאורנמנטיקה שלה נחתכה בלייזר על ידי המעצב לואי קמפבל. באותה רוח אבל עם יותר הומור מציע המעצב הישראלי יפרח בן צבי מיטת מחוך בהשראת גוף האישה, כששני חלקי מתכת קשורים ברצועות עור ומדמים את המחוך הקלסי האכזרי, שאמנם עשה יופי של מותן, אבל חסם את החמצן… עוד געגועים לאוטוקרטיה מביע המעצב הישראלי אילן מכבי בסדרת כורסאות בסגנון נאו–קלסי המרופדות בהדפסי סוסים אצילים, שמעניקים לנובורישים תחושה דקדנטית הולמת. כורסת התחרה נמכרת ברשת טולמנ'ס, מיטת המחוך בסטודיו ברחוב הפרחים 52 קריית שאול, וכורסאות בהדפסי סוסים בהגלריה, ידידיה פרנקל 20 ת"א.

אהבתם?

• אילן מכבי
• יפרח בן צבי
• רהיטים

תגובות

• 01

  יש גלריה חדשה שנפתחה בידידיה פרנקל 18 מההההממת עיצוב שונה ולא בנאלי שווה אני קניתי מהמם ושמם הוא קונספט

  וורדה11.10.09
• 02

  ההמלצות בכתבה מאוד יקרות. נראה לי אקפוץ לראות בידידיה..

  מלאני12.10.09

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

מוצרט בוודאי היה שמח לפגוש בעמית פיטרו, שאצלו תווים מרחפים באוויר והמוזיקה בתנועה. ובעצם גם קנדינסקי. אם זה שווה משהו היינו אומרים שפיטרו מצייר מוזיקה ושומע אנימציה. ככוראוגרף של צלילים וקווים הוא יעניק לכם כלים שתוכלו בעזרתם להגיע לידי מימוש. אריאל עפרון פגש אותו לראיון משובח

מסעך החל במוזיקה והתרחב ליצירה אינטראקטיווית. מה היו התחנות והגורמים שהניעו את המהלך?
המסע באמת התחיל במוזיקה. הגעתי לניו יורק עם להקה (1998). עבדתי בתור מוזיקאי במשרה מלאה, שזה אומר חברת תקליטים, להקה, ולנגן בכל ערב במקום אחר. תמיד אהבתי לבנות כלים מוזיקליים משלי, ותמיד אהבתי לחפש דרכים אחרות לעבוד עמם. באותה התקופה תוכנות כמו פלאש התחילו לצאת החוצה, ואפשרו גם לאנשים כמוני, שהם לא מתכנתים מקצועיים ובעלי תואר בהנדסת מחשבים, לתכנת. לא הבנתי בשפות התכנות האלה כלום, אבל חשבתי שזאת תהיה ההזדמנות שלי לנסות לבנות כלים מוזיקליים בעזרת מחשב. בפועל לא היה אפשר לעשות מוזיקה בפלאש, אבל באותו הזמן לא ידעתי את זה. העשייה והרעיון עניינו אותי. ישבתי במשך שנה וחצי ולמדתי איך לעשות את זה, ומשם זה התפתח. גיליתי עניין ביכולת של קוד לשלב בין מדיומים שונים, לשלב בין צליל לבין קו לבין אינטראקטיוויות.

תוכל לדבר על תהליכי עבודה ביצירה אינטראקטיווית דרך עבודה ספציפית?
אני אוהב לחשוב על האמנות האינטראקטיווית גם בתור extreme usability case study. לדוגמה, ה-Sonic Wire Sculptor – כשאני מופיע אתו אני יכול לעשות דברים שאולי מעניינים אנשים, אך כשלעצמו זהו כלי שעושה רעש די מזעזע. כשביקשו ממני להעביר אותו לקונטקסט של עבודת אמנות, והייתי צריך לשים אותו במוזאון בלי שאני עומד לידו כל הזמן ומסביר לאנשים מה זה, גיליתי שאנשים שנאו אותו. זו היתה הפעם הראשונה שקלטתי שאם אני רוצה שעבודה תעמוד בפני עצמה אני צריך לגרום לסקרנות ולערנות אצל המבקר שנכנס לחלל.
איך אני גורם לאדם הזה להסתקרן די בשביל לנסות משהו חדש שהוא לא ניסה לפני כן? שם פגשתי בפעם ראשונה ברעיונות של usability design  ו-user experience.
במשך כשנתיים ישבתי ושיפרתי כל אספקט שאני יכול. הייתי מתבונן על אנשים משחקים עם הכלי, רושם, מדבר עם אנשים בלי שהם ידעו מי אני ומנסה להבין למה הוא לא עובד. בהתחלה היה ה-Sonic Wire Sculptor מורכב ממסך מחשב Wacom Tablet ומרמקולים שעושים רעש, זה היה הממשק.
בשלב כלשהו הבנתי שכשאנשים שומעים מוזיקה הם רגילים לדמיין תמונה של כלי הגיוני מבחינה פיזית שמייצר את המוזיקה הזאת. אז אחת מהמשימות הראשונות שלי היתה לדמיין איך הכלי אמור להיראות, וזה דרש ממני לחזור לעיצוב ולבנות בעץ ובמתכת, דבר שחשבתי שבזכות הקוד לא אצטרך לעשות. ברגע שבניתי את הכלי השתנתה התגובה לחלוטין. יש כאן הרבה עבודה של פסיכולוגיה של משתמש, גם שליטה על קהל בחלל. איך אתה גורם לאדם להסתקרן ולהרגיש נוח עם משהו חדש שהוא לא עשה אף פעם לפני כן? ובסיטואציה הזאת הוא למעשה הופך להיות פרפורמר בכלי שהוא לא מכיר. לדוגמה הוספתי לכלי מסך שמקרין את מה שרואים בתוכו על הוואקום (Wacom), ואני מקרין את זה בגדול על קיר בחלל. כך אני יוצר מצב בחלל שבו נוח לאדם לעמוד רחוק ועדיין לחוות את העבודה. הוא יכול לעמוד שם במשך חמש דקות, לראות אנשים אחרים משתמשים בכלי, ופתאום להרגיש שהוא למעשה מומחה לעומת המבקר שרק נכנס. אז הוא מרגיש נוח לגשת אליו.
המטרה היא להביא את המשתמש או את הצופה להתנסות, להיות משוחרר לחלוטין ולתת לסקרנות הילדותית שבו להשתלט.
כשאני רואה שזה קורה אני מרגיש שהעבודה באמת מתקשרת את עצמה.

הרבה מהדברים שאתה עושה הם במסגרת שיתופי פעולה. איך זה קורה ועם מי?
היום אני משתף פעולה עם ג'יימס פטרסון. פגשתי אותו בשנת 2000, מאז אנחנו גם עובדים יחד וגם חברים טובים מאוד. הוא אנימטור, צייר ומתכנת. שיתופי הפעולה בינינו הם מעניינים מאוד כי המוטיב בהם הוא בניית כלים שמאפשרים לאנימטור או לצייר לעבור תהליכים שמוזיקאי עובר.
כשאתה כותב מוזיקה אתה יושב בחדר עם הגיטרה ויוצר עם כלי העבודה שלך. זהו תהליך שונה מאוד מאשר לשבת ולצייר פריים אחרי פריים אחרי פריים באנימציה. אלו שני תהליכים אחרים לגמרי.
אם אתה יכול להביא את הנזילות שיש בתהליך המוזיקלי, את הפתיחות ואת חוסר הזמן הלינארי לתוך תהליך הפקת אנימציה בצורה קלה, פשוטה ונגישה, זה עניין של מהירות יותר מכל דבר אחר.
המטרה שלנו היתה ליצור כלי ציור בתלת-ממד שמאפשר למשתמש לשמר את האסתטיקה הטבעית שלו כשהוא מצייר בעיפרון או בעט. הטכנולוגיה כבר היתה, ולמעשה עבדנו במשך כשנה וחצי על העיצוב האינטראקטיווי של הכול, במטרה להסיר את כל המחסומים בדרך ליצור כלי שהמשתמש בו לא ירגיש שהוא יושב מול תוכנה. התוצאה היתה Rhonda. הממשק בעבודה ב-Rhonda הוא להחזיק עט ביד אחת, ועכבר טראקבול ביד שנייה. יש בכלי שלושה כפתורים שאפשר לעבוד אתם, והם מאפשרים תנועה מלאה בתלת-ממד ועבודה בשתי הידיים במקביל.
שיתוף פעולה נוסף עם פטרסון היה SmashUP – עבודת מחול עם Dana Gingras, כוראוגרפית קנדית. ג'יימס ואני יודעים איך לעבוד עם תנועה של סאונד ושל קו, אבל רצינו לבדוק מה אנחנו יכולים לעשות עם תנועה של בני אדם וכמה באמת נוכל להשפיע על הכוראוגרפיה, ואיך אנחנו יוצרים מצב שבו כל זה קורה באופן טבעי.
בעבודה זו בנינו כלי – תוכנת כוראוגרפיה שמבוססת על רעיון של תוכנת מולטי טראק למוזיקה, אבל היא מאפשרת גם להכניס וידאו של הרקדנים בתנועה, להוסיף אנימציה וגם לעשות הרבה שינויים בזמן קצר.
במקום להגיד אחד לשני מה צריך לעשות אנחנו יכולים להראות אחד לשני איך דברים צריכים להיראות. התוכנה עברה מאחד לשני, עבדנו הלוך חזור, ובמהלך העבודה נפגשנו כמה פעמים כדי לכייל אחד את השני. וכך הפך התהליך להיות לא מילולי.

תוכל לדבר על תהליך העבודה בעיצוב וביצירת תוכנה, על שיתוף הפעולה ועל הדינמיקה של התהליך?
האיכות של האנשים שאני עובד אתם היא הדבר החשוב ביותר. אני נזהר מאנשים שהאגו שלהם לא מאפשר להם לעבוד עם אחרים. אני עובד עם אנשים שמסוגלים לעשות מהפך באמצע תהליך העבודה שלהם.
כמו במעבדה, כל אחד מפשיל שרוולים ומתחיל לתכנת. מתחילים לזרוק רעיונות, לא בכתב אלא בקוד, פרוטו-טייפים קטנים, ומנסים מתוך ידיעה שרובם לא יצליחו, אבל מחפשים אחד שממנו נבין מה הפרויקט צריך. באיזשהו שלב אחרי שנעשו די ניסיונות צריך שאותם אנשים יהיו מסוגלים לעשות סוויץ' בראש ולעבור להשתמש בטכנולוגיות מתאימות לפרויקט, לבחון אלגוריתמים ושימושיות.

מה טומן העתיד הקרוב עבורך, מבחינת פרויקטים?
רונדה – תוכנת ציור, השתחררה, וזהו שיתוף פעולה של חמישה אנשים בצוות יחד אתי. אני סקרן מאוד לראות לאן אנחנו יכולים לקחת את זה.
אנחנו עובדים על אפליקציית אייפון שקשורה לזה, יהיה מעניין מאוד לקחת את הפרוטו-טייפ ולהפוך אותו לסוג של מוצר חופשי. כל אחד יכול להיכנס לאתר ולהוריד אותו, כרגע לפחות. מה יהיה בעתיד אני לא יודע.
בשנה האחרונה אני עובד עם שחר, אחי, שהוא איש פיננסים ויזם. יש לו חלום לעשות דמוקרטיזציה לעולם ההשקעות, כלומר לעזור לאנשים להשקיע את כספם, וגם כשאין להם הרבה כסף, לתת להם שירותים ברמה גבוהה. זו המטרה שלו כרגע, ועוד פעם, יש כאן בעיית אינטרפייס קשה מאוד. איך אתה גורם לאנשים להרגיש נוח להתנסות בדברים, שאם הם יבינו אותם תהיה להם הרבה יותר שליטה בחיים. בין זה לבין רונדה ואיזו עבודת אמנות שתצטרך להתקיים עד סוף השנה, זה מה שיש.

והלפיד עובר ל: מיכל רינות.

עוד ראיונות – כאן

אהבתם?

• אנימציה
• כוראוגרפיה
• מוזיקה
• עמית פיטרו
• תוכנה

תגובות

• 01

  עמית, אני מאד אוהב את מה שאתם עושים

  noam21.9.09
• 02

  לא פירטתם אם אתה\אתם עובדים ביחד בארץ והאם יש כבר אפליקציה לאייפון או שזה רק בעבודה

  מאור22.9.09
• 03

  הקלקתי לרונדה - מ-ד-ה-י-ם

  נעמן22.9.09
• 04

  ראיון מרתק

  אודי27.9.09
• 05

  [...] עובר ל: עמית פיטרו. תגיות:אריאל עפרון, וידאו ארט, מוזאון, תלת ממד. [...]

  חבר מביא חבר: מושון זר-אביב עם אריאל עפרון ב reDesign25.4.10

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

בני אפרת

הביאנלה השניה לאמנות עכשווית הרצליה יוצאת לדרך. ב-3.10 ולמשך שבוע לילי עמוס במיוחד תציע העיר חגיגה עירונית, יצירתית, מפתיעה ומשמחת כל לבב החפץ באמנות. מה יהיה שם: 50 יוצרים, הצבות פיסוליות, וידאו-ארט, שני פרויקטים מסקרנים במיוחד: מצפה כוכבים ועבודת רובוטים, הרכבי רוק ואלקטרו עם דיג'ייז מחו"ל ומהארץ ועוד. את הביאנלה אצרו עורכי המגזין "פיקניק" המוערך: הילה טוני נבוק, מאיר קורדבני ועדי אנגלמן, שגם ישיקו באותה ההזדמנות גיליון חדש.

3-10.10 הביאנלה ה-2 לאמנות עכשווית, הרצליה. מ-18:00 ועד חצות.

אדם רבינוביץ

גיא חביב, המגיש בבלוג שמנטורה קישורים משובחים לאתרי פורטפוליו של מעצבים וצלמים, הוא גם מעצב גרפי בעצמו, שסיים לאחרונה את לימודיו בשנקר. באתר הפורטפוליו שלו נחשף גוף עבודות מגוון. בין אריזות חינניות ופוסטרים נוטפי שיק אפשר למצוא גם את Non Humans Are Tasty – משחק היריות המעגלי שיצר כפרויקט הגמר שלו במסלול לעיצוב אינטראקטיווי; פוסטרים טיפוגרפיים גנרטיוויים (שנוצרו באופן אוטומטי על ידי סקריפט שכתב בשפת Python) הממיינים פונטים שונים לפי זוויות הנטייה שלהם, משקלם וכו'; Disassembly – תדמית משוכללת לסדנת האקרים (א-לה-Garage Geeks), המבוססת גם היא על גרפיקה גנרטיווית; וגם ASCII Art (אמנות המורכבת מתווי מחשב) שיצר לפני יותר מעשור, כשבדיסקט עוד היה חור. ונסיים בפנייה הנרגשת: גיא, תעשה לנו header!!!

אהבתם?

• טיפוגרפיה
• עיצוב גרפי
• פונטים

תגובות

• 01

  הממיינים פונטים שונים לפי זוויות הנטייה שלהם, משקלם - וואוו, אהבתי!

  יוחנן1417.9.09
• 02

  עתיד העיצוב במדינת ישראל נמצא בידיך, גיא. בחור מוכשר ברמות על.

  אברהם18.9.09
• 03

  גיא אתה הרבה יותר מחביב

  noam18.9.09
• 04

  cool

  lio18.9.09
• 05

  פירגונים וכרבולים! עיצוב אינפורמציה ברמה גבוהה! כל הכבוד גויה

  HILA18.9.09
• 06

  איזה כיף, כירבולים לכולכם :) Gooya

  גיא21.9.09
• 07

  w00t!

  Noa21.9.09

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

כשנמלטים מהחום, מהפיח ומהאור הישראלי המכה ללא רחם אל תוך חללה החשוך והצונן של גלריה זומר, דופק הלב מתייצב באחת על מחוזות אפלים, צופני סוד, מטרידים. העיניים מסתגלות לביצות טובעניות והאוזניים למוזיקה היפנוטית משהו. המוח קולט תנועות רפיטטיוויות משל היינו ברחם או מחוץ לאטמוספרה, בוהים בחור שחור, ביקום אלטרנטיווי, ביצירים קוסמיים. אט אט מתחוורת ההכרה שגם אנו לוקחים חלק במיצב: גופינו נעים באיטיות, מגששים דרכנו בחלל מסמא, ומכל עבר ניבטים מיצבי הווידאו של יהודית סספורטס, הזייתיים ומדיטטיוויים. אם היתה לנו תת-הכרה היא היתה נפתחת ברגעים אלה כמניפה.
אחרי "שומר צל הפנינה" (זומר, 2004) ו"שומרי הסף" (ביאנלה בוונציה, 2007), סספורטס מרגשת שוב עם "קרעים קוסמיים", תערוכת יחיד הבנויה ממיצבי וידאו ומרישומים.
גלריה זומר, שד' רוטשילד 13, ת"א. עד 24.10

אהבתם?

• וידאו
• יהודית סספורטס
• מיצב

תגובות

• אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

מה בסה"כ אנחנו מבקשים מהחיים? קורת גג? מצעים מכותנה מצרית משובחת? מעט חלל ובו שנדליר משתלשל? ושנתנהל בעצלתיים, נכניס הביתה ארגז עגבניות אדומות-בוהקות כמו של חיים כהן מהפרסומת, נכין גספצ'ו קר, נרכוש יין בוטיק מהסביבה, ונלגום עת שקיעה. ושיהיה בפרובנס. שיהיה. רק ליתר ביטחון.
Via the style files
ועד אז נתנחם בחנות הבית: חפצים.

אהבתם?

• חלל
• עיצוב פנים
• פרובנס

תגובות

• 01

  מ-ק-ס-י-ם. גם הבית, גם הכלים

  חובב13.9.09
• 02

  אם מי צריך להתחתן כדי לגור שם? אני כבר מכין את השמלמלה הלבנה עם התחרה שלי.....

  דורון15.9.09

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

"החיים הם כמו קופסת שוקולד – אתה אף פעם לא יודע מה אתה עומד לקבל" (פורסט גאמפ). ואנחנו נוסיף: ולפעמים קופסת השוקולד יפה כל כך, שלא תמיד אנחנו רוצים לפתוח אותה ולגלות את תוכנה…
דורון גפני, צייד מתוקים מדופלם, התחקה אחר ארבע חברות שמספקות ארבעה גני עדן קטנים:
שיא הרגש: השוקולדים של Prestat. האנגלים בחרו בכיוון רומנטי בעיטורי זהב ובצבעוניות דומיננטית, שהיתה משמחת כל לבב במעמד הקבלה.
שיא הקוליות: Chocolate Bar, מוסד ניו יורקי ישן-חדש. בחברה הלכו עם הכוח העירוני והוציאו סדרה של אריזות בעיצוב מיטב אמני הגרפיטי של התפוח הגדול, לצד אריזות קודמות בשיתוף פעולה עם אמנים מקומיים.
שיא הקלאס: עוד טאץ' ניו יורקי בא מ-Mast Brothers Chocolate. האחים מייצרים שוקולד למרגלות גשר ויליאמסבורג בברוקלין, עטוף כמתנה בנייר אריזה קלאסי של חברת רוסי האיטלקית, שהלב כואב כשפותחים.
שיא המתיקות: האחרונים בחבורה הם .Bloomsberry & Co הניו זילנדים, שהלכו על כל הקופה עם שוקולד שווייצרי ועם אריזות בעיצוב גרפי שמח ועדכני, שעליו גם הוסיפו טקסטים שמעלים חיוך מלא שוקולד.

אהבתם?

• אריזה
• ברוקלין
• גרפיטי
• שוקולד

תגובות

• 01

  וואלה מתוק ולמה להפלות את מקס ברנר?

  מאור11.9.09
• 02

  וגם את פררו רושאר - אפילו בבית השגריר אוכלים אותם

  מאור11.9.09
• 03

  חח, צודק מאור. נפקד מקומו של פררו רושאר שלא בצדק.

  שיר13.9.09
• 04

  עושה חשק לטיול מתוק... במיוחד

  רתם14.9.09
• 05

  שוקולד יקר ושוקולד בזול שוקולד אגוזים ושוקולד סתם.. לעשירים ולכולם.. עלית ללמוד..

  אלמונית14.9.09
• 06

  עבודה מצוינת וצילומים מעולים על שוקולדים שעושים רושם טוב וטעים

  אודי15.9.09
• 07

  המתוק הוציא מכם פיוט

  noam15.9.09

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.