אם גם אתם מרגישים שאבטלה סמויה במשרדים היא פאסה, ואין לכם בעיה להעביר את הזמן בבהייה בסרטוני יוטיוב ובמשחקים שולחניים, כדאי שתציצו מה קורה אצל Tobias Fraenzel הברלינאי, שמאמין שעיצוב יכול (וצריך) להיות נקודת חיבור חברתית מהנה. הפרויקט שלו, שזכה להופיע בסלון העיצוב במילנו, בהחלט עומד בסטנדרטים הללו: דלת סטנדרטית, המסמלת בעיקר שמירת פרטיות והצבת גבולות, הופכת בידיו היצירתיות לשולחן פינג-פונג המלווה בעיקר בפרצי תחרותיות, בצחוק ובקרבה ספורטיווית שוברת מחיצות.
אם אתם לא ממש בטוחים שההנהלה תאשר עיצוב מחדש של דלתות המשרד, פתרון צנוע אך יעיל יכול לעשות את העבודה: סטודיו Trapped in Suburbia משגר בלוק כתיבה Play More, שבצדו האחד הוא נייר רגיל ובצדו השני מודפסות דוגמאות של כדורי משחק ככדורי טניס, כדורסל וכדורגל. רק להשתמש, לקמט ולקלוע. אמנם זה לא משתווה לטורניר פינג-פונג משרדי רב-משתתפים, אבל היו בטוחים שאף אחד לא יישאר חייב אם תמסרו לו כדור להנחתה.
ארכיון פוסטים מהחודש ספטמבר, 2009
אנימציה: גיא בן שטרית
מיכל קול בתערוכה "רסיסים" בפלורנטין 45 ת"א וב"תענוגות כמוסים" במוזאון ינקו דאדא, עין הוד. אוצרת: גילת נדיבי
חודש אמנות בתל אביב: הביאנלה לאמנות עם אמנים שפותחים בפנינו את הסטודיו שלהם: עשרה מתחמי אמנות, גלריות, מיצגים, הפנינג יצירה ועוד, מחמישי, 10.9
זויה צרקסקי, לנה רבנקו וטטיאנה לוכסמבורג: בהשראת אמנות יפנית בגלריה אורבניקס עד 12.10
דרור בורשטיין אוצר את הלא ייאמן: קבוצתית בגלריה רוטשילד עד 31.10
ארבע פתיחות בגלריה בצלאל ת"א, אוצרת: רותי דירקטור
חיים בחלל מרוקן: קבוצתית מעניינת במיוחד בגלריה סת-ארט, הצדף 8, יפו
"מנופים" בירושלים: 27 תערוכות ברחבי העיר
פרויקט מים - סדנה ותערוכה: האמן הגרמני ULAY בפרויקט מתמשך מ-2002. פרטים במארב
משה גרשוני, מיכה אולמן, רפי לביא, גיל מרקו שני, פסח סלבוסקי ואחרים בגלריה גבעון, ת"א
אביבה אורי בגלריה גורדון, ת"א, רטרוספקטיווה לאמנית
לו-לי-טה בגלריה המשרד, ת"א, קבוצתית עם אולף קונמן, אוהד מילשטיין, לילך בר-עמי, רותי הלביץ-כהן ואחרים
דורית ברק, קרן שפישלר, מאיה כהן-לוי ואחרים בגלריה שטרן, ת"א
פסטיבל הצילום הישראלי - POV יתקיים בחול המועד סוכות במתחם התחנה בת"א
הפסטיבל הבינלאומי Bitfilm יתקיים בסינמטק ת"א ב-1 באוקטובר. בינתיים אתם מוזמנים לבחור את סרטון האנימציה האהוב עליכם
אמני הגרפיטי know hope ,zero cents ו-klone חברו בבניין נטוש במושבה הגרמנית בתל אביב (רח' הרבי מבכרך פ' אוארבך) וסגננו חלל רב-המצאות, צבעוני וקסום. הנה מקבץ להנאתכם. 
צילום: אודי ארנסט.
הגל הנוסטלגי בעיצוב מביא עמו ניחוחות של בית אצולה. המחוך והתחרה הרומנטיים, שכה הלמו עלמות חסודות, קיבלו כאן יישומים בלתי צפויים כמו כורסת תחרה מגומי סינתטי, שהאורנמנטיקה שלה נחתכה בלייזר על ידי המעצב לואי קמפבל. באותה רוח אבל עם יותר הומור מציע המעצב הישראלי יפרח בן צבי מיטת מחוך בהשראת גוף האישה, כששני חלקי מתכת קשורים ברצועות עור ומדמים את המחוך הקלסי האכזרי, שאמנם עשה יופי של מותן, אבל חסם את החמצן… עוד געגועים לאוטוקרטיה מביע המעצב הישראלי אילן מכבי בסדרת כורסאות בסגנון נאו–קלסי המרופדות בהדפסי סוסים אצילים, שמעניקים לנובורישים תחושה דקדנטית הולמת. כורסת התחרה נמכרת ברשת טולמנ'ס, מיטת המחוך בסטודיו ברחוב הפרחים 52 קריית שאול, וכורסאות בהדפסי סוסים בהגלריה, ידידיה פרנקל 20 ת"א.
 |
1 מתוך 11 |  |
The Smashup Dance Project, Amit Pitaru, James Paterson, Dina Gingras. Photo: Yannick Grandmont
מוצרט בוודאי היה שמח לפגוש בעמית פיטרו, שאצלו תווים מרחפים באוויר והמוזיקה בתנועה. ובעצם גם קנדינסקי. אם זה שווה משהו היינו אומרים שפיטרו מצייר מוזיקה ושומע אנימציה. ככוראוגרף של צלילים וקווים הוא יעניק לכם כלים שתוכלו בעזרתם להגיע לידי מימוש. אריאל עפרון פגש אותו לראיון משובח
מסעך החל במוזיקה והתרחב ליצירה אינטראקטיווית. מה היו התחנות והגורמים שהניעו את המהלך?
המסע באמת התחיל במוזיקה. הגעתי לניו יורק עם להקה (1998). עבדתי בתור מוזיקאי במשרה מלאה, שזה אומר חברת תקליטים, להקה, ולנגן בכל ערב במקום אחר. תמיד אהבתי לבנות כלים מוזיקליים משלי, ותמיד אהבתי לחפש דרכים אחרות לעבוד עמם. באותה התקופה תוכנות כמו פלאש התחילו לצאת החוצה, ואפשרו גם לאנשים כמוני, שהם לא מתכנתים מקצועיים ובעלי תואר בהנדסת מחשבים, לתכנת. לא הבנתי בשפות התכנות האלה כלום, אבל חשבתי שזאת תהיה ההזדמנות שלי לנסות לבנות כלים מוזיקליים בעזרת מחשב. בפועל לא היה אפשר לעשות מוזיקה בפלאש, אבל באותו הזמן לא ידעתי את זה. העשייה והרעיון עניינו אותי. ישבתי במשך שנה וחצי ולמדתי איך לעשות את זה, ומשם זה התפתח. גיליתי עניין ביכולת של קוד לשלב בין מדיומים שונים, לשלב בין צליל לבין קו לבין אינטראקטיוויות.
בני אפרת
הביאנלה השניה לאמנות עכשווית הרצליה יוצאת לדרך. ב-3.10 ולמשך שבוע לילי עמוס במיוחד תציע העיר חגיגה עירונית, יצירתית, מפתיעה ומשמחת כל לבב החפץ באמנות. מה יהיה שם: 50 יוצרים, הצבות פיסוליות, וידאו-ארט, שני פרויקטים מסקרנים במיוחד: מצפה כוכבים ועבודת רובוטים, הרכבי רוק ואלקטרו עם דיג'ייז מחו"ל ומהארץ ועוד. את הביאנלה אצרו עורכי המגזין "פיקניק" המוערך: הילה טוני נבוק, מאיר קורדבני ועדי אנגלמן, שגם ישיקו באותה ההזדמנות גיליון חדש.
3-10.10 הביאנלה ה-2 לאמנות עכשווית, הרצליה. מ-18:00 ועד חצות.
אדם רבינוביץ
- דן רייזנגר
גיא חביב, המגיש בבלוג שמנטורה קישורים משובחים לאתרי פורטפוליו של מעצבים וצלמים, הוא גם מעצב גרפי בעצמו, שסיים לאחרונה את לימודיו בשנקר. באתר הפורטפוליו שלו נחשף גוף עבודות מגוון. בין אריזות חינניות ופוסטרים נוטפי שיק אפשר למצוא גם את Non Humans Are Tasty – משחק היריות המעגלי שיצר כפרויקט הגמר שלו במסלול לעיצוב אינטראקטיווי; פוסטרים טיפוגרפיים גנרטיוויים (שנוצרו באופן אוטומטי על ידי סקריפט שכתב בשפת Python) הממיינים פונטים שונים לפי זוויות הנטייה שלהם, משקלם וכו'; Disassembly – תדמית משוכללת לסדנת האקרים (א-לה-Garage Geeks), המבוססת גם היא על גרפיקה גנרטיווית; וגם ASCII Art (אמנות המורכבת מתווי מחשב) שיצר לפני יותר מעשור, כשבדיסקט עוד היה חור. ונסיים בפנייה הנרגשת: גיא, תעשה לנו header!!!
|
1 מתוך 4 | |
יהודית סספורטס, מתוך קולות מקומיים, 2009, וידאו. באדיבות האמנית, גלריה זומר לאמנות עכשווית, תל-אביב, גלריה אאיגן ארט, ברלין
כשנמלטים מהחום, מהפיח ומהאור הישראלי המכה ללא רחם אל תוך חללה החשוך והצונן של גלריה זומר, דופק הלב מתייצב באחת על מחוזות אפלים, צופני סוד, מטרידים. העיניים מסתגלות לביצות טובעניות והאוזניים למוזיקה היפנוטית משהו. המוח קולט תנועות רפיטטיוויות משל היינו ברחם או מחוץ לאטמוספרה, בוהים בחור שחור, ביקום אלטרנטיווי, ביצירים קוסמיים. אט אט מתחוורת ההכרה שגם אנו לוקחים חלק במיצב: גופינו נעים באיטיות, מגששים דרכנו בחלל מסמא, ומכל עבר ניבטים מיצבי הווידאו של יהודית סספורטס, הזייתיים ומדיטטיוויים. אם היתה לנו תת-הכרה היא היתה נפתחת ברגעים אלה כמניפה.
אחרי "שומר צל הפנינה" (זומר, 2004) ו"שומרי הסף" (ביאנלה בוונציה, 2007), סספורטס מרגשת שוב עם "קרעים קוסמיים", תערוכת יחיד הבנויה ממיצבי וידאו ומרישומים.
גלריה זומר, שד' רוטשילד 13, ת"א. עד 24.10
מה בסה"כ אנחנו מבקשים מהחיים? קורת גג? מצעים מכותנה מצרית משובחת? מעט חלל ובו שנדליר משתלשל? ושנתנהל בעצלתיים, נכניס הביתה ארגז עגבניות אדומות-בוהקות כמו של חיים כהן מהפרסומת, נכין גספצ'ו קר, נרכוש יין בוטיק מהסביבה, ונלגום עת שקיעה. ושיהיה בפרובנס. שיהיה. רק ליתר ביטחון.
Via the style files
ועד אז נתנחם בחנות הבית: חפצים.
"החיים הם כמו קופסת שוקולד – אתה אף פעם לא יודע מה אתה עומד לקבל" (פורסט גאמפ). ואנחנו נוסיף: ולפעמים קופסת השוקולד יפה כל כך, שלא תמיד אנחנו רוצים לפתוח אותה ולגלות את תוכנה…
דורון גפני, צייד מתוקים מדופלם, התחקה אחר ארבע חברות שמספקות ארבעה גני עדן קטנים:
שיא הרגש: השוקולדים של Prestat. האנגלים בחרו בכיוון רומנטי בעיטורי זהב ובצבעוניות דומיננטית, שהיתה משמחת כל לבב במעמד הקבלה.
שיא הקוליות: Chocolate Bar, מוסד ניו יורקי ישן-חדש. בחברה הלכו עם הכוח העירוני והוציאו סדרה של אריזות בעיצוב מיטב אמני הגרפיטי של התפוח הגדול, לצד אריזות קודמות בשיתוף פעולה עם אמנים מקומיים.
שיא הקלאס: עוד טאץ' ניו יורקי בא מ-Mast Brothers Chocolate. האחים מייצרים שוקולד למרגלות גשר ויליאמסבורג בברוקלין, עטוף כמתנה בנייר אריזה קלאסי של חברת רוסי האיטלקית, שהלב כואב כשפותחים.
שיא המתיקות: האחרונים בחבורה הם .Bloomsberry & Co הניו זילנדים, שהלכו על כל הקופה עם שוקולד שווייצרי ועם אריזות בעיצוב גרפי שמח ועדכני, שעליו גם הוסיפו טקסטים שמעלים חיוך מלא שוקולד.
תגובות אחרונות