פוסטים מחודש דצמבר 2009
31.12.09

אל תפספסו – סיכום דצמבר 2009

ganor

אבי גנור


מגזין A5: ערב השקת גיליון רימיקס. 6.1, 20:30

יודאיקה טוויסט: חדשנות בעיצוב יודאיקה. אוצר: דניאל ויימן, אוצר אחראי: חגי שגב. פתיחה: 31.12, בית התפוצות, ת"א

עיצובי התדמית הטובים ביותר והגרועים ביותר של 2009

התבוננות בהתהוות: תערוכה לאבי גנור, הגלריה ע"ש מורל דרפלר, ויצו חיפה. אוצרת: חנה שביב. 27.1.10-23.12.09

Good 50X70: תערוכת כרזות בנושאי ההתחממות הגלובלית, זכויות האדם והאקולוגיה בהשתתפות מעצבים מרחבי העולם. אוצר: יוסי למל. עד 16.1.10, גלריית המשכן, "בית מאירוב", חולון

יום עיון עיצוב/פולין/ישראל: רביעי, 16.12, 15:00, המכון הטכנולוגי חולון

סוף שבוע של מכירה: בגלריה החדר, 17-19.12, גוטליב 11 ת"א

המדריך הטיפוגרפי העברי השלם: מאיר סדן כותב במזלג על טיפוגרפיה נכונה ברשת

No Logo: רשת מודי משיקה קולקציית אמבטיות קוריאן מעוצבות במותג פרטי משלה תחת השם NO LOGO. הקולקציה כוללת שישה עיצובים שונים ומוצעת בסניפי הרשת.

נרות מאובנים: סדרת נרות בעיצוב המחקה טקסטורת אבני גרניט. טולמנ'ס, מ-35 ש'

פמוטים מפחם: סיבי פחם הפכו לחומר מקובל בעיצוב המוצר, כעת גם במוצרי נוי קטנים כמו פמוטים של חברת Nerocarbonio. קמחי תאורה, מ-4800 ש'

במבוק חד"ש: ראטן ובמבוק במראה טבעי בחדרי שינה. Siam מ-12000 ש'

ספר רב-שימושי: בחברת Rotaliana האיטלקית עיצבו קופסה שנראית כספר כיס עבה ומתפקדת כגוף תאורה, שעון ומטען. קמחי תאורה מ-1560 ש'

חלוקי נחל בבית: סדרת שטיחים מצמר איכותי ברוח החזרה לטבע. את השטיחים מייבאת רשת "צמר שטיחים יפים". 2000 ש' למ"ר

אי מעץ: סדרת שולחנות שעיצב רודריק ווס הנורווגי בהשראת בולי עץ גדולים בטקסטורות תלת-ממדיות. טולמנ'ס מ-19000 ש'

קפקא בישראל: מפגש אישי עם האמן הגרמני פולקר מרץ (Volker März) עם נעילת תערוכת "קפקא בגן עדן" והשקת ספר אמן. יום שבת 12.12 בשעה 12:00, גלריה שלוש, ת"א

קימל אשכולות: משכן אוספי הטבע ב-WOWA

אינפוגרפיקה עתידנית: בבלוג של טל טבקמן

אבל האם זה צף? אנחנו לא יודעים לסווג את הבלוג הזה, אבל כיף לנו שם

עצב כאילו חייך תלויים בכך: שלל עצות ואזהרות ב-TAXI

טפט צללים: קולקציית צלליות ידיים חמודה לחדר הילדים

קופסה לבנה: עשו לעצמכם טובה וצפו בסרטון המרנין הזה!

גשרים מפחמן דו-חמצני: מגלומני, אבל בגלל זה אנחנו אוהבים את זה

ההירוגליפים מכים שנית: אם תיפרדו מ-75 פאונד, תוכלו לקבל את הפוסטר הזה…

תגובות

  • 01

    בעניין הרשימה של הלוגואים הטובים ביותר והגרועים ביותר, אם להיות כנה, אני פשוט לא מבין מה נותן להם את הזכות להכריז את זה... זה נראה יותר תלוי יחסים בין אישיים מאשר מקצועיות

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
29.12.09

המחתרת החיפאית

הם אמני רחוב בני 24 עם קילומטראז' גרפיטי וליין T שירטס מדליק. הם מעצבים את רוב הפוסטרים ששווה להסתכל עליהם בתל אביב, והם עושים כל זאת מחיפה הרחוקה. לאחרונה סיימו חברי צוות הברוקן פינגאז Unga ו-Tant פרויקט הלבשת קירות הבטון החיצוניים של תאטרון חיפה. הפעם הם לא היו צריכים להציץ מעבר לכתף כדי לראות מה המשטרה חושבת על מה שהם עושים – את העבודה הזאת הזמין הממסד בכבודו ובעצמו. תפסנו את Unga לשיחה.
התאטרון ביקש משהו ספציפי או שקיבלתם חופש אמנותי מלא? חגי מתאטרון חיפה ניגש אלינו כשישבנו בקפה מסדה (מקום המפגש השכונתי), ושאל אם אנחנו רוצים לעשות פרויקט עם התאטרון. החלטנו יחד על הקירות, והם באו בגישה די פתוחה ולא ניסו להתערב בתוכן הציור.
כמה אתם מתכננים מראש כשאתם ניגשים לפרויקט כזה? באתם עם רעיונות או שאלתרתם במקום? זה תלוי מאוד בעבודה שעושים. היו לנו קירות שרק על הסקיצה שלהם עבדנו במשך שבוע ויותר. בפרויקט הזה היה לנו רעיון כללי, וכשהגענו למקום אלתרנו מפני שהחלל היה מורכב מכמה קירות, וניסינו לנצל את זה ולחלק אותו למעין פריימים של קומיקס.
בדרך כלל אתם מחתרתיים מאוד, וכשמזמינים מכם עבודה זה עבור מועדונים ודברים שקשורים לחיי לילה. איך הרגשתם כשקיבלתם הזמנה ממוסד כמו תאטרון חיפה? זה היה מגניב. לפעמים אתה נפגש עם בעלי מועדונים שחושבים שהם יודעים טוב ממך מה לצייר, ודווקא בתאטרון הם היו פתוחים מאוד. בכל מקרה אנחנו נמשיך לעשות גרפיטי לא חוקי, כי בזה התחלנו וכי זה תמיד יהיה חלק גדול מהרעיון של אמנות רחוב. אבל נשמח תמיד אם מי שאוהב את מה שאנחנו עושים יזמין אותנו לצייר, לא חשוב כל כך מה. מה גם שאחרי פרויקט כזה נשארים לנו הרבה צבעים, ואנחנו יכולים לצאת להפציץ…

חברי ברוקן פינגאז טוענים שמומלץ לבוא לראות את העבודה מקרוב ובגודל טבעי, ולא להסתפק בתמונות. הפרויקט, שהסתיים כנראה לשביעות רצונה של הנהלת התאטרון, צפוי להתרחב לקירות נוספים בקרוב.

תגובות

  • 01

    haifa power !!

    tami29.12.09
  • 02

    יפה שיש כאלה שמעריכים סטריט ארט ולא מתייחסים לזה כפשע ונדליסטי

    11129.12.09
  • 03

    אמנות רחוב תישאר בגדר אמנות כאשר היא תדאג להתחשב בסביבה בה היא נוצרת. לא כל קיר, שכונה או רחוב יתאימו לאמנות רחוב. הקו בין אמנות רחוב לפשע ונדליסטי הוא דק וקל מאוד להפר אותו אמנות רחוב, תהיה יפה ומקורית ככל שתהיה, תישאר בגדר פשע ונדליסיטי כשהיא נמצאת על קיר בניין באוהאוס משוחזר בדיזגוף - לא יעזור בית דין.

    ג'קי29.12.09
  • 04

    לא סובלים את רמי מאירי! אוהבים את ברוקןפינגז - אולי נעשה חילופי אוכלוסין? בואו למישור

  • 05

    חבל רק שכל הסגנון מועתק. ככה זה אצלנו

    dfg29.12.09
  • 06

    כיף לראות ילדים כאלה מוכשרים

    רונית29.12.09
  • 07

    נהדר!

  • 08

    Rock n Roll haifa! חולה על העבודות שלכם וחיפאית גאה!

    gurtsa4.1.10

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
27.12.09

תאורה חכמה

In Every Tree הוא סטודיו לעיצוב ואמנות שהקימו מריה לרסון ומריה לוארויק בסטוקהולם. מריה ומריה מדגישות בעבודות שהן יוצרות – פסלים וגופי תאורה מפורצלן ומזכוכית – את הקשר שנוצר בין האובייקט לחלל שהוא נמצא בו. האתגר בעבודות שלהן הוא השימוש העיקרי בפורצלן, לרוב ללא צביעה או הדפס, כשהתאורה שהן מוסיפות מוקרנת או בוקעת ממנו. אין ספק שחוזק היצירה הוא במיקום ובהקשר, כמו הפטריות הזוהרות, כוסות הפורצלן ששמיים מעוננים מרחפים בהן, ובעיקר – סדרת הספרים המוארים הממוקמים בספרייה ומבליחים באור יקרות, שרק עם הספר יכול להעריך באמת…

תגובות

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
24.12.09

צ'יהולי הביא חברים

הגלריה החדשה לזכוכית "ליטבק", שנפתחה במגדל המוזאון בתל אביב, מאשרת את ההכרה בעדנה המחודשת של חומר כאמירה אמנותית. השינוי במעמד הזכוכית החל עם התערוכה של דייל צ'יהולי ב-1997 במוזאון מגדל דוד בירושלים, שזכתה להצלחה לא שגרתית והוכיחה שזכוכית אינה רק מדיום דקורטיווי או פרקטי. עוד תרמו להגברת המודעות: המחלקה לעיצוב זכוכית בבצלאל, סדנאות זכוכית של יוצרים מקומיים והאגף לזכוכית במוזאון ארץ ישראל. לאחר חיפוש עצמי ובדיקת אפשרויות צורניות מעבר למסורת של כלי קיבול, חפצי נוי וחלונות ויטראז', קיבלה הזכוכית הכרה כחומר לגיטימי ביצירה אמנותית.
הקולקציה בתערוכה משקפת את מגוון הפעילות בתחום זה בארץ ובעולם, מהנברשת והקערות הנאו-ברוקיות של צי'הולי, דרך דמויות המלאכים והפיתולים האורגניים של לוציאנו בובאקו, ועד לעבודות קונספטואליות של סטפן דאם וברטיל ואליין. בתערוכה יותר מ-70 מוצגים שמייצגים את העשייה האמנותית בזכוכית בארה"ב ובאירופה, כמו גם כמה אמני סטודיו מישראל. עיצב את הגלריה האדריכל אסף גוטסמן, אוצר התערוכה: מולי ליטבק. עד 19.3.10

תגובות

  • 01

    כיוצרת תלת מיימד בחומרים טקסטיליים ,חייבת לומר שיצירות ציהולי מרגשות אותי ומוכיחןת לי שאין גבול לדמיון וליצירה אשמח להראות צילומי עבודות שלי שמדברות תלת מיימד בחמרים רכים

  • 02

    קשה לי עם זכוכית, זה עדיין נתפס פשוט...

    שירה24.12.09
  • 03

    עידית שלום, נשמח לקבל חומרים,לינקים, רעיונות והשראה - לכתובת: editor@feelternet.com - המערכת.

    admin26.12.09
  • 04

    האם הביקור בתערוכה כרוך בתשלום? מה שעות הפתיחה של הגלריה?

  • 05

    אכן הכניסה עולה כסף, למיטב ידיעתי כ45 שקלים. הם פתוחים כמו גלריה רגילה. אינפורמציה ניתן לראות בפירסומים שלהם או בטלפון

  • 06

    המון כסף-זה גלריה לא מוזיאון, מה קרה???

    מאור31.12.09
  • 07

    ביקרתי בזמנו בתערוכה של צ'יאולי, מסקרן מאוד לצפות בתערוכה זו

    shosha4.1.10

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
22.12.09

מגרש גרוטאות

בסטודיו מואר ומרווח בדרום תל אביב יושבים אנשי סטודיו Junktion ויוצרים חפצים מסקרנים מהג'אנק שאנחנו נוטים להוריד עם הזבל. טלפוני חוגה ישנים הופכים למנורות שולחן; אופניים שבורים קמים לתחייה ככיסא (עם פדלים, מזכרת משימושם הקודם); מסגרות כיריים שנס לחם מתעוררות כמערכת שעונים המורה את השעה בערים שונות בעולם. לג'אנק הקיים, שחלקו ממסעות שערכו המעצבים במזרח אירופה, אתם מוזמנים להוסיף את שלכם: בכל יום שישי בין עשר בבוקר לשתיים אחה"צ פותח הסטודיו את מרכולתו, מקבל גרוטאות ישנות מהקהל ונותן תמורתן זיכויים לרכישת פריטים. שווה לבוא, ולו רק לשם ההשראה. רח' הגר"א 41, קומה 3, ת"א.

תגובות

  • 01

    הצצתי באתר שלהם יש להם דברים מדהימים!

    שרון24.1.10

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
20.12.09

רכבת קלה בתל אביב?

מגזין designboom ריכז לנוחותנו את תחנות הרכבת התחתית המרשימות ביותר בעולם. ב-1863 הקימה לונדון את הטיוב שלה ומאז, כמו שאוהבים לומר, השאר הוא היסטוריה. בכל עיר שמכבדת את עצמה יש מבנים תת-קרקעיים שמשלבים מעוף, תעוזה בבנייה וחדשנות עוצרת נשימה. אנחנו אהבנו במיוחד את הרכבת התחתית בסטוקהולם, שנראית כמו מערה פרהיסטורית, צלחת מעופפת שזה עתה נחתה בשדה במינכן, המראה החרקי בטוקיו, מנהרת הזמן בשנחאי ועוד פנינים בספרד, בדובאי ובמקומות נוספים… הציצו ותיהנו.

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
17.12.09

נעשה ונשמע

חבורת אמנים עשתה מעשה והקימה לעצמה גלריה לאמנות בשם הבית האדום. השם אולי מרמז על קולקטיב, אך למעשה מדובר ב"אוסף אינדיווידואלים" כהגדרתם, כשהאדום מעיד רק על צבע הבניין…
היוזמה ברוכה. במקום לחזר אחר גלריות החליטו 24 אמנים לקחת את המושכות לידיהם ולנהל בעצמם את האמנות שלהם. חיסרון מסוים במהלך הוא בריכוז חבורה אקלקטית (לא היה סף קבלה?), שהפערים בין היכולות והכישרונות של חבריה עלולים להיות בעוכרם של הטובים יותר. ובכל זאת, תערוכת הפתיחה הראשונה מציבה סטנדרט מרשים בהחלט.
בין העבודות הבולטות: סשה אוקון, שמול צלחת עגומה העמיד טקסט מבריק (לא פחות!)
"מלאך אור" של יואל גילינסקי, יוצר משובח שעוד לא החלטנו אם הוא "החכם ששכח" הטאואיסטי או אבולעפיה, המקובל האקסטטי, ועבודה מקורנפת ומרעננת מאת שלמה הר-פז.
הבית האדום, הכישור 1, ביתן 4–23, ת"א. עד 28.12

תגובות

  • 01

    לאור פניות המבקשות להבהיר מהו "החכם ששכח" - הנה הסבר קצרצר: מדובר בשתי אסכולות בדאואיזם, אחת טענה (לאו דזה) שצריך לחיות את העולם כילדים תמימים, נאיוויים, בלי ידע מקלקל, רק בחוויה. אסכולה שנייה (ג'ואנג דזה) - שכנראה הבינה שהראשונה תוביל לבורות בכסות הדאו - טענה שיש להיות כמו החכם ששכח - לצבור ידע, וללמוד, ומתוך בחירה לבחור באי-הידיעה, בתמימות, בראשוניות... בשורה התחתונה בשתיהן נחווה העולם באותה צורה, רק שהאחרונה עשתה סיבוב שלם כדי להגיע אל אותה הנקודה. (אנחנו כותבים דאואיזם אבל העורכת הלשונית שלנו משנה לטאואיזם)

    המערכת18.12.09
  • 02

    תודה לאור היטבת כתוב תודה על כל התמיכה והמילים הטובות אכן, חג האור תבורכי יואל

  • 03

    עוד לא ביקרתי בתערוכה, אך על פי מה שאני רואה וקורא פה, בהחלט אלך. יואל, עבודתך נוגעת גם בלב ובשכל - הלוואי וידעתי מה הפעיל אותי במלאך האור קראתי גם את הטקסט מהלינק של סשה אוקון - פשוט משובח למערכת רי דיזיין, תודה,אבל מדוע אני חייב להסגיר את כתובת המייל שלי בכתיבת תגובה ?

    אדם18.12.09
  • 04

    נראה ונשמע מעניין, טרם הספיקונו לצפות בתערוכה אך בהחלט זאת הכוונה, האור אקטואלי תמיד ובמיוחד בימי החנוכה

    שוש19.12.09
  • 05

    מזמן לא ראיתי עבודות של יואל גילינסקי. טוב לגלות שהוא עוד בשטח ובמיטבו

    רונית19.12.09
  • 06

    אהבתי את היוזמה ואת נטילת המושכות לידיים. כן ירבו?

  • 07

    קסם של אגדה

    dikla22.12.09

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
15.12.09

אי המטמון

Foster + Partners, Crystal Island, Moscow

Foster + Partners, Crystal Island, Moscow

כמה נעים כשאינטרסים חוברים יחדיו. הרוסים מאז ומתמיד לא הסתירו את רצונם להיות הגדולים ביותר בעולם; מיודענו אדריכל העל נורמן פוסטר מתחרה במרץ על תואר האדריכל הגדול בעולם. מהזיווג הזה ייוולד בעוד כמה שנים הבניין המאוכלס הגדול ביותר בעולם (לפי שטח רצפה). "אי הקריסטל", פרויקט שאפתני בלב מוסקווה, רק 7.5 ק"מ מהקרמלין, יהיה רובע אטרקטיווי במיוחד, ויכלול מוזאונים, אולמות ושלל מבני תרבות ובילוי. במרכזו מתכנן פוסטר את הבניין המדובר, דמוי אוהל ודומה ל-SwissRe שבנה בלונדון. כמו הפרויקט הלונדוני (שזכה לשלל כינויים, "המלפפון" הוא הגס פחות שבהם), ייבנה גם הבניין במוסקווה על טהרת ניצול האנרגיה החכם, התאורה הטבעית והשלד הספירלי, כך על פי פוסטר וחבריו.
בתוך הבניין עצמו מתוכננים 900 דירות, 3,000 חדרי מלון, בית ספר, מוזאון, תאטרון ומרכז קניות. בסיס המבנה משתלב בפארק שמקיף אותו, ושבו נוכל בוודאי לעשות סקי ולהחליק על הקרח בחורף הרוסי הקפוא.

Foster + Partners, Crystal Island, Moscow

Foster + Partners, Crystal Island, Moscow

Foster + Partners, Crystal Island, Moscow

Foster + Partners, Crystal Island, Moscow

תגובות

  • 01

    תגובה לאי הזכוכית: נראה משהו עתידני, אולי סרטי וולט דיסני ירימו השרביט

    shosha31.12.09

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
13.12.09

חבר מביא חבר: מיכל רינות מראיינת את טל דרורי

את מבקריה היא מוציאה מדעתם עד שהם גונבים לה עבודות, את חבריה היא מאיירת ומשדכת להם חיות משונות, היא עובדת עם תאגידי תקשורת ענקיים אך זוממת על פרויקטים ביקורתיים שיחתרו תחתם, ובכל זאת נדמה שהאזרחית ט' מצליחה לשרוד בשלום. מיכל רינות עם טל דרורי בראיון סוחף…

את מעצבת אינטראקציה, מעצבת גרפית ומאיירת שחיה באיטליה ועובדת עם חברות תקשורת גדולות כמו גם על פרויקטים אינטימיים. אני רוצה לחזור אתך לתחנה הראשונה: למדת עיצוב גרפי בבצלאל; את עדיין מחוברת לדברים שעשית שם? חלק ניכר מהפרויקטים שעשיתי בבצלאל עסקו בתכנים פוליטיים ואני עדיין מרגישה מחוברת אל רובם, גם אם לא תמיד מבחינת העיצוב. פרויקט הדגל שלצערי נותר רלוונטי הוא "אלפון הכיבוש" שיצרתי במסגרת הקורס של דוד טרטקובר. האלפון כלל מושגים כמו "בקבוק תבערה", "מעצר מנהלי", "נוהל מעצר חשוד" וכיו"ב. מבחינה סגנונית בחרתי לעצב אותו כספר ילדים וזכור לי שדוד החמיא לי על הבחירה בשפת איור גסה ונאיווית, שתאמה לדעתו לסגנון האיור בארץ בשנות ה-50. אם זכרוני אינו מטעני לא מיהרתי להודות שהאיור המסורבל לא נעשה בכוונה! אגב, הפרויקט נגנב במהלך תערוכת סוף השנה לפי עדות השומרים על ידי מבקרים זועמים שהסתייגו מהמסרים שלו.

עם סיום לימודייך ב-1997 עבדת בחברת זאפה, אז אחת החברות הישראליות המובילות בפיתוח אפליקציות אינטראקטיוויות לאינטרנט. מה משך אותך לשם? בעיקר משכה אותי העובדה שלא ידעתי דבר וחצי דבר על התחום, אך גם ההייפ סביב החברה, הכאוס ששרר בה, האנשים שעבדו שם, בובת הספיידרמן שהשתלשלה מהתקרה והכלבים שהסתובבו בין הרגליים בזמן ראיון העבודה תרמו בהחלט לרושם החיובי שהמקום עשה עליי. מבחינה מקצועית הציב בפניי הממד האינטראקטיווי אתגרים חדשים שלא הייתי מודעת אליהם, כמו הצורך להביא בחשבון את התנהגות המשתמשים והתמודדות עם פורמט בעל מגבלות ואיכויות שונות מאלה של דפוס, מה שדחף אותי להעמיק את לימודיי בתחום.


ב-2001 נסעת ללמוד בבית הספר הבינלאומי לעיצוב אינטראקציה באיבראה שבאיטליה. עשית שם כמה פרויקטים מרתקים של "עיצוב ביקורתי”. על מה הביקורת? מרבית הפרויקטים עסקו בהשפעות שיש לטכנולוגיה בכלל ולטלפונים ניידים בפרט על התפקוד החברתי שלנו. ניסיתי לבדוק כיצד טכנולוגיה משנה את האופן שבו אנחנו תופסים מושגים כגון נוכחות וקשב. נחשפתי לראשונה לעבודתם של Dunne & Raby ולעיסוק הביקורתי שלהם בעיצוב ובטכנולוגיה. השפעתם ניכרת בפרויקטים שלי. בד בבד נמשכתי לעיסוק באופנה ולכן הפרויקטים שעשיתי במסגרת הלימודים השתמשו רובם ככולם באופנה ככלי לביטוי רעיונותיי.
Mass Distraction הוא פרויקט שהוצג בתערוכה שאצרו Dunne & Raby במוזאון ישראל. מדובר בסדרה של שלושה מעילים שמטרתם לעורר דיון סביב מושג הנוכחות בעידן שבו נוכחותנו הפיזית אינה מבטיחה את תשומת לבנו לסביבתנו הקרובה. בכל אחד מהמעילים שובץ טלפון נייד, שכדי להשתמש בו על לובש המעיל להישמע להוראות. כך לדוגמה רק לאחר שרכס הלובש את המעיל והתנתק כליל מסביבתו הוא יכול לענות לטלפון; אם ינסה להיחלץ השיחה תנותק. במעיל אחר ניתן לדבר בטלפון רק אם הלובש מעביר לחבר שלצדו משחק וידאו שנמצא בכיסו (שיחת הטלפון נמשכת כל עוד החבר לא נפסל במשחק). פרויקט אחר שנקרא Coniglio Hat הוא כובע בעל אוזני שפן שבתוכן זוג אזניות. הכובע מחובר לנגן מוזיקה, וכשמטים את אוזני השפן כך שיכסו את אוזני המשתמש הנגן מתחיל לנגן. כשהמשתמש זוקף את אוזני השפן המוזיקה פוסקת והוא נעשה קשוב לסביבתו. המטרה היתה לתת ייצוג פיזי מובהק למצב שבו שרוי המשתמש – אם הוא קשוב לעולם סביבו או מנותק ממנו.

במקביל לעבודה בתחום של עיצוב אינטראקציה יצרת את סדרת האיורים Bestiario, צלליות המורכבות משילוב בין אנשים וחיות. מה מבטא החיבור הזה ואיך הגעת לאיור? סדרת בסטיאריו נולדה ב-2005 בזמן שהשתתפתי בהכנת קורס קיץ עבור Architectural Association School of Architecture. נושא הקורס היה "חיות בלונדון", ובמהלך עיצוב האתר לקורס יצרתי דמויות שהן הכלאה בין אנשים שהעברתי עמם את הקורס לבין חיות שונות. משם התפתחה הסדרה ועד היום אני ממשיכה לחקור את הפוטנציאל שטמון בה. החיבור הצורני והקונספטואלי בין החיות לדמויות מסקרן אותי, מתהליך ההתאמה ביניהן ועד לתגובת המאויר לפורטרט ההכלאה שלו. מה שדוחף אותי כרגע לאיור הוא בעיקר ההנאה הצרופה שכרוכה באיור עצמו. בזכות עידודה ותמיכתה של חברתי המאיירת רות גוילי אני נותנת ביטוי מלא לתשוקה ישנה שלי.

את רואה קשר בין העבודות שלך בעיצוב אינטראקציה, כמו כובע השפן והמעילים, לבין האיורים? אני יכולה לראות איך המשיכה שלי לספר סיפור ולאפיין סיטואציות חברתיות מתבטאת בשני התחומים. את הפרויקטים באיבראה נהגתי לתאר כאיורים של מצבים שאנו נקלעים אליהם כתוצאה משימוש במוצרים טכנולוגיים יומיומיים. נדמה לי שגם במכלול האיורים שעשיתי יש בימוי ואפיון סיטואציות רגשיות, רק שהעיסוק הוא בזירה אינטימית הרבה יותר.

יש מקום לשני התחומים בחייך או שתצטרכי לבחור? כרגע אני מתמקדת בתחום האיור בעיקר בשל הצורך להתמקצע. אני מאמינה שבעתיד אמצא דרכים מעניינות לשלב את שני התחומים. עיצוב אינטראקציה בעולם המסחרי: עיצוב ממשקים, בניית תרחישים למוצרים ושירותים דיגיטליים חדשים – הם עדיין עיקר פרנסתי. עבודה עם תאגידי תקשורת משמשת מקור השראה למה שיהפוך, כך אני מניחה, לפרויקטים ביקורתיים על התחום…

והלפיד עובר ל: קובי פרנקו.

לראיונות נוספים לחצו כאן

תגובות

  • 01

    יוצרת מעניינת ומקורית ובעיקר אמיצה. מחכה בכליון עיניים לראות איך את מתפתחת כמאיירת. וגם ביקרות על התאגידים לא תזיק...

    סיגל13.12.09
  • 02

    מעניין. מה היא בדיוק עושה עם חברות תקשורת? בטח לא מייצרת להם מעילים סלולירים

    מאור13.12.09
  • 03

    פשוט לקנא

    צפנת15.12.09
  • 04

    העולם של לבחור בדבר אחד בלבד הוא ממש פאסה ולכן השאלה כולכך לא עדכנית. אפשר גם וגם בעידן שלנו ואפשר לעשות את שניהם - טוב. בהצלחה למרואיינת בטוח שתעשה את שני הדברים טוב ובמקביל

    שירה23.12.09
  • 05

    well done

    mark27.12.09
  • 06

    מוצלח ומעניין

    נועה29.12.09
  • 07

    היא משלנו! :-)

    דוד29.12.09
  • 08

    [...] להאמין בזה כל עוד אתה מגובה בטונות כישרון… המעצבת טל דרורי נפגשה אתו לשיחה על יצירה, תהליכי עבודה ומקורות [...]

  • 09

    [...] לסיום, מה תכניותייך להמשך? פתחנו השנה את "המעבדה לאינטראקציה" במכון הטכנולוגי חולון. המעבדה היא חלל ובית לכל הפעילות האינטראקטיווית במכון – כמובן לקורס הבינתחומי, אבל גם לחוקרים וליוצרים אורחים, לכנסים, להרצאות, לסדנאות, ל-residencies ולמה שעוד ייוולד. אנחנו רוצים שזה יהפוך לבית לתחום האינטראקציה גם מעבר לגבולות המוסד, ומזמינים הצעות לפרויקטים (בקרוב יצא Call for Proposals). בחודש הקרוב יתארחו במעבדה שלושה יוצרים מחו"ל, תיפתח בה סדרת הרצאות, ותתקיים בה סדנה של חוקרים מהאיחוד האירופי בתחום הסאונד האינטראקטיווי. בתוך כל זה אני מקווה למצוא זמן לפרויקטים הבאים שלי, אמן! והלפיד עובר ל: טל דרורי. [...]

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
10.12.09

Don't Be a Stranger

יש מדריכי טיולים שמכוונים לקהל אמיד ומתוחכם (Wallpaper!), יש שפונים לקהל אקלקטי (Lonely Planet), אך רובם ככולם מפסיקים להיות מעודכנים מרגע הדפסתם… מה עושים? חברי A la Carte Maps נחלצים לעזרה עם מדריך שמשלב מפות מאוירות ומעוצבות שמכילות את כל המקומות ששווה לפקוד (יחד עם האינפו הרגיל על תחבורה, טלפונים חשובים ומה עושים ביום גשום). נוסף על כך, כל מי שמצטייד במפה מקבל גם גישה למאגר מידע אינטרנטי שמתעדכן על ידי רשת של יודעי דבר מקומיים, שמגלים לכם איפה ההופעות הכי שוות בעיר, המסעדות שלא יראו בכם כרטיסי אשראי מהלכים, חנויות אופנה של מעצבים מקומיים או אפילו פארק קטן ולא עמוס (תיירים). כרגע המפות מכסות את ברצלונה, מינכן, שנחאי, טוקיו, וושינגטון וציריך, כשלכבוד חנוכריסמס יצטרפו גם ניו יורק, לונדון ופריז למועדון המובחר של אלו שרוצים לתייר מבלי לחוש עצמם, ובכן, תיירים…

תגובות

  • 01

    איפה רוכשים?

    נטע30.12.09
  • 02

    כאן http://www.alacartemaps.com/basket.php

    admin30.12.09

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

תגובות אחרונות

עוד