פוסטים מחודש ינואר 2011
31.1.11

ישראלים על הקרח

ריספקט! אחד מחמשת העיצובים הזוכים בתחרות לבניית בקתות מחוממות על הקרח ב-Winnipeg, Manitoba, קנדה, שייך לצמד האדריכלים הישראלי נועה בירן ורועי טלמון, שזכו עם Woodpile – מבנה אינטראקטיווי המגיב בפשטות לתנאי הסביבה ולדרישות המשתמש ומשנה את אופיו ואת איכויות השהייה בו.

העיצוב, הצורה והחומר נגזרים מפעולת החימום האלמנטרית ביותר: הבערת אש

מדובר במרחב אופטימלי להבערת אש, כשבמרכזה של רצפת הצריף יש גומחה ייעודית למדורה, וקירות הצריף עשויים קונסטרוקציה פלדה רחבה שבתוכה עצי ההסקה. לאורך זמן, השימוש בעצים משנה את אופי הצריף: בראשית החורף עצי ההסקה ממלאים את מסגרות הפלדה ומגנים מפני תנאי מזג האוויר הקשה, וככל שחולף הזמן הולך מערום העצים ומידלדל, כך שעם בוא האביב פנים הבקתה מתגלה, ובקיץ הצריף הופך ערום לגמרי ומשתלב עם הסביבה. בניית הביתן כבר החלה, ובסוף החודש ייחנך הפרויקט באתר ההחלקה על הקרח בוויניפג.
בפרויקט "גדר תריס", שהוצג בביאנלה לאדריכלות הנוף העירוני בבת ים, לקחו השניים אלמנט שכיח בנוף הבנוי בארץ – תריס הפלסטיק, ופיתחו חלופה לגדר איסכורית שמקיפה אתרי בנייה, ויצרו חזית דינמית ואוורירית.
נחמד שבעולם המעשי של אדריכלים צעירים בארץ, שכולל מסכת של תלאות ביורוקרטיות וכלכליות, מוצאים אדריכלים ישראלים פעילים זמן גם ליצירה ולביטוי. (נדב שחורי)

תגובות

  • 01

    נועה בירן מדהימה. הכרתי אותה עוד כילדה קטנה ומוכשרת. עלי והצליחי.

  • 02

    "העיצוב, הצורה והחומר נגזרים מפעולת החימום האלמנטרית ביותר: הבערת אש" מוזר שבבלוג העוסק בעיצוב, ניתן למצוא כותרת שמפרידה את המושגים "צורה" ו"חומר", מהמושג "עיצוב". הרי עיצוב הוא תהליך שכולל תחתיו את שאר הבחירות הללו, כמו צורה וחומר. זו ההיררכיה המקובלת בעולם ובבתי הספר לעיצוב המובילים בישראל, ומוטב שהאתר הזה ינסה להוביל קו דומה, ובטח לא להנציח בעיות סמנטיות ישראליות. חוץ מזה, מדובר בעבודה מעניינת מאוד - כל הכבוד לנועה ורועי!

    יונתן9.3.11
  • 03

    פשוט(+)מקסים

    יעל13.3.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
27.1.11

אם לא תאכל יבוא אוצר!

העיסוק באוכל הפך לטרנד רב-תחומי, שהגיע לשיאו בתוכנית הטלוויזיה מאסטרשף. על אותו גל אופנתי מוצגת כעת תערוכה מקיפה – "משחקים באוכל", במשכן לאמנות מאירוב בחולון. התערוכה דנה בפן העיצובי של האוכל ומגלה את

הפוטנציאל הגלום באוכל כחומר גלם שאפשר ליצור ממנו מוצרים, תכשיטים, טקסטורות אדריכליות ומחאה חברתית

עד שקשה לזכור מה המקור ומה הייעוד האמיתי והבסיסי של המזון. היוצרים (רובם מעצבים צעירים) בוחנים את גבולות החומר ועד כמה רחוק אפשר ללכת עם המושג אוכל ועם היחסים שבין הכלי לתכולתו: בין העבודות המעניינות ניתן לציין את הכלים העשויים קליפות פרי הדר מיובשות של אורי זוננשיין, שנעשו כפרויקט גמר בבצלאל ועדיין יש בהם רעננות; התכשיטים מירקות ופירות של יעל פרידמן ממשיכים את השפה העיצובית שהנחילה המעצבת אסתי קנובל, שעוסקת בחומרים פשוטים ונמוכים בעיצוב תכשיטים בעלי אמירה קונספטואלית; באותה רוח אפשר לציין גם את רועי וספי ינאי, שיצר מוצרים מחצילים; ותצלומי המזון האדריכליים של נעמי אנילוביץ משחקים בטקסטורות וצבע שמעניקים לפירות והירקות רוח הומוריסטית. אוצרת: מאיה דבש.
אף שחלק מהמוצגים צפויים, התערוכה מעוררת שאלות על תעשיית המזון המודרנית ועל הטרנדיות הבלתי נסבלת של העיסוק במוצרי יסוד קיומיים.

המשכן לאמנות מאירוב, חולון, עד 5.3 (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
24.1.11

מהדורה מודפסת

אין ספק שזו אינה שעתה יפה של העיתונות הכתובה. בכל העולם עיתונים סופגים הפסדים קשים, וחלקם אף נסגרים. לעומת זאת,

תעשיית המגזינים חווה תנופה מחודשת, משום שלא כעיתונים, היא השכילה לפנות לשוליים

המגזינים נעשו אישיים ופרועים יותר, לעתים על גבול הביזאר, כשאת חלקם מפיקים אנשים פרטיים ולא טייקוני דפוס מיומנים, מה שמוסיף לאווירה המשוחררת והלא ממסדית. מהמגמה החיובית הזאת נהנית רשת חנויות מוטו (Motto), שמתמקדת במגזיני הדור החדש, הנדירים והאיכותיים יותר, שיוצאים בחלקם הגדול במהדורות קטנות. החנות הראשונה נפתחה בברלין בסוף 2008. לאחר שהברלינאים הגיבו יפה לחנות בעלת עיצוב העץ הכהה והשולחן הארוך, לא איחרו להיפתח סניפים נוספים בציריך, בז'נווה, בוונקובר ובברוקלין, ניו יורק.
לאחרונה עלתה לרשת הרצאה מעניינת למדי של מייסד מוטו, שבה הוא מספר את סיפור ההקמה, פורס את התכניות לעתיד, ומסביר גם על השקפתו בנוגע לקרב שבין התוכן הדיגיטלי לבין המודפס.
אם הקונספט הנדיר של תוכן שמגיע על נייר עדיין עושה לכם את זה, ובצדק, כדאי לבקר באחת החנויות הנעימות של מוטו.

ניצן רון, מעצבת גרפית בעלת פטיש מגזינים לוהט, ממליצה על חמישה מגזינים שתוכלו לפגוש במוטו ושיעשו לכם טוב:

Apartamento – מגזין שעוסק בחיים ובבתים של אנשים מכל העולם.
Purple – מגזין אופנה צרפתי.
Gagarin – טקסטים של אמנים מכל העולם.
Capricious – מגזין צילום המציג צלמים חדשים יחסית.
the gentlewoman – מגזין חדש מהיוצרים של Fantastic Man הנהדר. עוסק בנשים ובאופנה. (אמיתי גלעד)

תגובות

  • 01

    אחלה כתבה. חנות מומלצת ביותר, בעיקר הסניף הראשון בברלין!

    דורון26.1.11
  • 02

    ניצן רון מס 1!

    טדי27.1.11
  • 03

    למה ללכת כל כך רחוק ,לחפש גז בטנזניה.כאשר אחד המגזינים המדהימים בעולם יוצא דווקא בישראל. אם עוד לא יצא לכם לחוות את החויה המרנינה של מגזין הפרינט יוצא הדופן בשם - hDL it's all about passion היוצא בארצנו ...יש במה להתגאות.

  • 04

    למספר 3: נראה לי שאת צודקת..... אני טסה בקרוב לישראל, אני רוצה לקנות את המגזין שהמלצת עליו!!!! אבל איפה אני יכולה להשיג אותו? כאילו אני יכולה להשיג בקיוסקים? תודה.

    זוזו31.1.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
23.1.11

טבעי שזה טבעי

טבעי, אותנטי, נושם, מתחשב – אלה המושגים שמרפדים את המוצרים המעוצבים ברוח האקולוגיה ושמירה על כדור הארץ. בעיקר שולט בהם המראה הלא מתועש, הרחוק מהסגנון המודרניסטי המינימליסטי הקר. טכנולוגיה מודרנית מאפשרת לביית את החומרים הטבעיים ולהעניק להם אופי נוח, משולב באסתטיקה אותנטית. הבמבוק והראטן למשל מתמסרים בקלות, ואפשר ליצור בהם טקסטורות וצורות רכות ונעימות לשימוש כמוצרים לסלון הביתי או לגינה.

תהליך של אילוף החומר עוברים גם אבנים וסלעים, שבחיתוך וגילוף הופכים לגופי תאורה

לצד עצי סחף פראיים שגם הם מוצאים את עצמם ממושמעים ומשמשים עמוד לתאורה או בסיס לשולחן. נראה כי הרצון האנושי לביית את הטבע משתלב עם אופנת החזרה לטבע והדאגה לאיכות הסביבה, ומהווה עלה תאנה נוח לחברה הצרכנית העירונית. את רהיטי הראטן אפשר לפגוש בקנה קש, הלח"י 24, בני ברק. את האבנים, עצי הסחף והכיור המאובן ב-Collecte’co, מושב בצרה.

תגובות

  • 01

    מדהים! מזכיר את הגלריה עם עיצובי העץ הטבעי, הקמינים וריהוט הגן!

    אילן25.1.11
  • 02

    www.herbert.co.il

    אסי25.1.11
  • 03

    הייתי אתמול בממגורה של "קנה קש" בבני ברק, וזה בהחלט תענוג מומלץ לחובבי עיצוב. חנות עם קונספט מגובש שהלכו איתו באמת רחוק ומעניין, והכל מאד מאורגן ומוקפד שם. חו"ל. באמת.

    גיא28.1.11
  • 04

    משגע. הכיור ברמה אחרת! אני שואל את עצמי מה לגבי ניקיון ותחזוקה של ריהוט מסוג זה. הרי הם מחורץ ותופס המון אבק.

  • 05

    נעמה גופי התאורה מדהימים

    דגנית19.8.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
20.1.11

חוות החיות

Juliet Thornback ו-Delia Peel הלונדוניות הן הצוות הקריאייטיווי שעומד מאחורי המותג Thornblack & Peel, והעיצובים המקסימים שלהן מקשטים בגדי תינוקות וילדים, כריות, ממחטות, טפטים לקיר, מגבות ומפיות, ואף כיסאות נוח בהדפסים משעשעים שיגרמו לכל האנגלופילים שבינינו לפרץ שתיית תה ואכילת סקונס בדיוק בפייב או'קלוק. מהסטודיו הלונדוני הקטן שלהן ג'ולייט ודליה מעצבות ומייצרות בעצמן בדפוס משי את מגוון המוצרים. המבחר הגרפי כולל איורי ארנבים וחסות, עוגות למיניהן, דגים, חרקים, פירות והרבה ציפורים (בעיקר יונים), לרוב בהשראה ויקטוריאנית בסגנון הדפס עץ עם טאץ' מודרני. (דורון גפני)

תגובות

  • 01

    מגניב!!!! כל הכבוד. אני מתה על הדברים האלה!!! זה משעשע .

    זוזו31.1.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
18.1.11

ראיון עם אדריכלית עירית סולסי

עירית סולסי ודרור גרשון אדריכלים מתמחים בעיצוב אורבני, אדריכלות ותכנון עירוני. משרדם הוא מהמובילים בתחום התחדשות עירונית, שימור ותכנון מבנים מסחריים וציבוריים. ב-2004 הקימו יחד את עמותת מרחב – התנועה לעירוניות מתחדשת בישראל. למשרדם ניסיון בפרויקטים מורכבים והם חלוצי התכנון המשתף (שאררט, charrette) בארץ.

נדב שחורי, סטודנט לאדריכלות, שוחח עם אדר' עירית סולסי על אורבניות, תכנון משתף ותפקיד האדריכל, וגם דלה ממנה טיפ מעניין

עירית, איפה למדת ומה זכור לך במיוחד מתקופת הלימודים? למדתי בטכניון בבניין המופלא בשכונת הדר. יש לי זיכרונות מדהימים מחיי החברה, מהעבודה בספרייה וממנחה שאהבתי במיוחד בשם חנה לויון, שלימדה אותי תכנון ערים. באמצע השנה הרביעית עברתי לקליפורניה ואת לימודיי סיימתי בברקלי.

כמה שנים המשרד שלכם קיים? את המשרד פתחנו דרור גרשון ואני ב-1986 בחיפה, ובמשך 12 שנים עבדנו במשרד בתל אביב ובחיפה במקביל. כיום המשרד נמצא בתל אביב ומועסקים בו עוד שני אדריכלים. לאחר כמה שנים של עיסוק בתכנון עירוני במשרד עבדתי כחמש שנים כראש צוות בוועדה מחוזית וניהלתי את ועדת המשנה של מחוז מרכז.

מה דעתך על מצבם של המוסדות האקדמיים לאדריכלות בארץ? אני מתייחסת לשאלה מנקודת מבט אורבנית: אדריכלות שלא יוצאת מנקודת מבט אורבנית מפספסת את העיקר. רוב הבניינים יהיו בסופו של דבר בתוך מתחם אורבני. בית ספר שמלמד אדריכלות ולא מתייחס לכל הגורמים שמרכיבים עיר מוציא אדריכלים טובים פחות. ההפרדה בין תכנון אדריכלי לתכנון עירוני פוגעת בסופו של דבר בכולנו. למעט ויצ"ו אני לא רואה בית ספר ששם את הנושא במקום הראשון. ויצ"ו עושה את זה כבית ספר שמתייחס לקהילה, לעיר ולאנשים, ומצא חן בעיניי שהם שמו לעצמם את המונח "קהילה" בהגדרה. הטכניון משלב קורסים של תכנון עירוני, אבל בניגוד לתואר שפעם קיבלו בטכניון – אדריכל ובונה ערים, היום נדרש תואר שני להתמחות בבינוי ערים. באקדמיה בבצלאל המצב משתפר, הם מעניקים תואר שני בעיצוב עירוני, אך התפיסה שלהם קהילתית פחות ופוליטית יותר. בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב לא ברור כרגע איפה הם עומדים בנושאים אורבניים. אמנם הלל שוקן עוסק בנושאים הללו בקורסים שלו, אבל זה לא מערכתי דיו.

מהי עמותת מרחב? עמותת מרחב הוקמה מתוך מצוקה. במהלך עבודתי בוועדות התכנון השונות גיליתי שהשינוי לא יכול לבוא מתוך המערכת, וב-2003, בכנס של ה-Congress for New Urbanis בארה"ב, גיליתי שיש עולם שלם של אנשים שהתפוררות העיר מטרידה אותם. הם פעלו בשיטה של עמותה שמטרתה לא מאבק אלא תמיכה ברעיון וניסיון לפתח ולחזק אותו. בארץ לעומת זאת, הנושאים שעמדו על הפרק בתקופה ההיא היו מעמד האדריכל וטכנולוגיות בנייה. לאחר שגילינו, דרור ואני, שיש מקום לגוף שיעסוק בנושאים עירוניים בארץ, הקמנו ב-2004 את עמותת מרחב יחד עם יודן רופא והלל שוקן, וב-2005 התקיים הכנס הראשון של העמותה בבאר שבע, ומשם מתגלגלת העמותה וממשיכה בכנסים ובפעילויות. עיקר הישגי העמותה הוא בכך שהעלינו נושא חשוב לסדר היום וחשפנו אותו. השיח עבר משאלות כמו "למה אורבניות" לשיח על מה הם הכלים לעירוניות מתחדשת, על תהליכים, על צפיפות כערך חיובי בעיר ועוד.

מה הוא שאררט? שאררט הוא תהליך תכנון משתף, בניגוד לתהליך תכנון משותף – שהוא תהליך פסיווי. כאן כל הנוגעים לתכנון נוטלים בו חלק, ויחד יוצרים פרויקט שמתאים לקהל רחב. התהליך מבוסס על איסוף כל הנתונים הטכניים והידע של בעלי העניין: בעלי מקצוע, מתכננים, יועצים עסקיים, אנשי הרשויות המקומיות, עובדי עירייה ואזרחים שאכפת להם, כשלאחר מכן, בעבודה משותפת ומרוכזת במסגרת סדנה, מנתחים בעיות ואתגרים, חלומות ושאיפות, ובתהליך של דו-שיח בשטח והצגתו בפני התושבים מגיעים לתוכנית מוסכמת. העבודה יחד פותחת את הצוות לרעיונות חדשים ויוצרת הפריה. הציבור נותן משוב באופן מיידי, ומקבל, באמצעות שרטוט ופרספקטיווה, הסבר ותרגום לרעיונות.

הקסם של שאררט הוא המגע היומיומי עם צוות שעובד אינטנסיווית יחד ליצירת פתרונות שטובים לכולם. האיכות האמיתית היא זו שמתאימה לכולם

וכך היא גם תיבנה בצורה הטובה ביותר. לכל אחד יש רק חלק מהידע, וכולם יחד יוצרים שלם שיכול לתת פתרון למען הכלל.

איפה את רואה את המשרד בעוד עשר שנים? התקווה מאז הקמת עמותת מרחב היא שכל הפרויקטים שלנו ייעשו בתכנון משתף, והשאיפה היא ששיטת התכנון בארץ תתייחס יותר לנושאים אורבניים.

כיצד היית מגדירה את תפקידו של האדריכל במציאות הישראלית? אני מעריכה כל אדריכל. התחום רחב מאוד, מעיצוב מוצר, דרך עיצוב פנים ועד תכנון בניין ותכנון עיר. כשאתה מתכנן בניין אתה חייב להתייחס לעיר ולסביבה. כל בניין צריך לגרום לסביבה שלו להיות טובה יותר, למען הקהילה. אדריכלים צריכים ליצור יחד עיר, להתייחס לסביבה, לאהוב אותה ולתרום לה.

ולסיום, טיפ לאדריכל המתחיל? כל דבר שאתה אוהב – מְדוד. בכל מקום רשום מידות של חללים שנעים לך להיות בהם, ובסופו של דבר, כשתשב לתכנן, תגלה דברים מדהימים. וגם: ללמוד, לנסות לשכנע, להיות טוב יותר בשכנוע, לא לקבל דברים כמובנים מאליהם, לשמור על אידאולוגיה, לחזור לחשיבה בעלת השראה ולא לוותר על הנושאים החברתיים. (נדב שחורי)

תגובות

  • 01

    מה עם בית הספר לאדריכלות באריאל? במדינה דמוקרטית צריך לכבד חוק וככל הידוע לי אריאל נחשבת, בצורה חוקית, עיר לגיטימית שישראל, והמגמה לאדריכלות שם היא מצויינת ועם הרבה דגש לקהילה. די לצביעות!

    שרון18.1.11
  • 02

    למה צריך ליהיות תכנון כולל, למה צריך את הסכמת התושבים, או אדריכלים או מעצבים, העיר צריכה לצמוח כגיבוב אין סופי של פונקציות , נטולת תכנון, נהרסת ונבנת מחדש. השינוי הבילתי פוסק, הממוחזר, הרנדומלי, יצור מבנים שיאכלסו את התושבים בלי להתחשב בשום רצון אישי. רק כך ניתן ליצר תהליך יצרתי של בניה.

  • 03

    רציתי להחמיא לכתב הראיון - נדב: הראיון מעניין ביותר ומעלה נקודות חשיבה רבות בעקבות שאלותיך המכווינות. תענוג של הכתב.

    עינב18.1.11
  • 04

    I participated recently in a design Charette aimed at creating a community vision for a major road near Rochester, NY and found the experience to be highly engaging and beneficial to both the businesses and citizens residing there. Thank you for publishing this interview and great points in support of design - - - Dan

    Dan Harel18.1.11
  • 05

    שרון, אני מסכימה עם כל מילה. ורוצה להוסיף שאמנם והמראיין אינו יכול להיות אחראי למה שהמרואיין אומר בכתבה, אך הוא אחראי ליידע שיש חמישה מוסדות ללימודי ארכיטקטורה בארץ. הגיע הזמן לשים את המוסד לארכיטקטורה באריאל על המפה!

    יעל22.1.11
  • 06

    נורא ואיום.... למי שלא מכיר, ה-new urbanists הם קבוצה של פוסט-מודרניסטים חסרי כשרון שחיים בבועה רומנטית של מהי עיר ומונעים כל הסתכלות קדימה. פרויקטים ממש מכוערים

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
16.1.11

שבע בום עם אריק בן שמחון

1. הצלחה בעיניי היא: לעשות דברים שאני אוהב ולהיות אדון לפנאי שלי.
2. כשאני זקוק להשראה, אני: מתעורר.
3. מעצבים שאני תמיד פוזל אליהם: פיליפ סטארק, קום דה גרסון, מארק ניוסום.
4. פרויקט הבייבי שלי הוא: הפרויקט האחרון – התערוכה במתחם התחנה.
5. הארכי-נבל שלי הוא: ?
6. הדבר שאני הכי אוהב בלקוחותיי: היכולת לנסות דברים חדשים והביצים לדרוש אותם.
7. מילה למעצבים/אדריכלים מתחילים: להתאבד על האמת שלהם ולהיות סלחנים לטעויות.
בום: www.arikbensimhon.com

מעצבים, אדריכלים ויוצרים המעוניינים להשתתף ישלחו תשובותיהם לכתובת: editor@redesign.com

תגובות

  • 01

    מעצב מעניין מאד ויש לו אחלה מקור להשראה, שוונה לנסות.

    מחברת16.1.11
  • 02

    אריק מעצב מדהים שמפתיע ומתחדש כל הזמן וגם בן אדם נהדר. ... והכי כיף.. הוא אתנו בתל אביב ולא ברח לנו לחו"ל.

  • 03

    אני גאה בך אריק, כל הכבוד תמשיך להפתיע אותנו בעיצוב המדהים שלך

    זוזו31.1.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
12.1.11

99% מדליק!

"הגמישות, הבדלי הגוונים, הטקסטורות שיוצרות שקיפות מול עמימות משתנה, כל אלו מעוררים בי תשוקה לפסל תאורות בפורניר עץ טבעי", אומר אביעד פטל, מעצב מוצר, בוגר המכון הטכנולוגי בחולון, שכבר שנים מתנסה בחומרים טבעיים. פטל השיק באחרונה את "99 – גוף תאורה ייחודי המבטא צורניות בשילוב מניפולציות בתכונות החומר. המנורה תלויה על שלושה כבלי נירוסטה הניתנים לכוונון בנפרד, מה שמאפשר להציב אותה בגבהים ובזוויות שונות, ולמעשה לפסל בחלל. "הגוף בנוי מקונסטרוקציית מתכת מדויקת שעליה נשזרים 99 סטריפים של פורניר עץ בעובי אינץ' אחד, ומכאן גם השם", הוא שופך אור. המנורה משווקת באירופה, ובארץ אפשר להשיגה בחברת יאיר דורם. "מדובר בסדרת גופי תאורה שמתהווה ומתגבשת בימים אלו, יחד עם מנורת שולחן וקיר". מידות: קוטר 75 ס"מ ומשקל 10 ק"ג.

תגובות

  • 01

    [...] been sold at auction. If you’re interested get in touch with Yair Doram Lighting. (via redesign) You might also like... January 20, 2011 • design   lighting • tweet [...]

  • 02

    [...] the unexpected movement and shades… What do you think about it? {DesignBreak found Aviad at ReDesign}. [...]

  • 03

    אהבתי מאוווווווד

    זוזו31.1.11
  • 04

    מהמם !!! פשוט יוצא דופן, חדשני ועושה לי כל כך כייף להסתכל על זה. מכל זויות זה מיוחד.

  • 05

    ממש יפה!!! ממש יצירת אומנות!!! אם תצטרכו פתרונות לתאורה וייעוץ חם צרו קשר - http://shekaveteka.co.il/

    דנה9.2.11
  • 06

    [...] רדיש ואחרים, לצד צעירים כמו גל בן ערב, אולגה קרבצנקו ואביעד פטל. לצד תערוכה זו הציגו סטודנטים מבצלאל לתואר ראשון ושני, [...]

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
10.1.11

האבנים המתגלגלות

בניגוד למגלומניות האדריכלית שהורגלו בה, בעיקר בתחום הגשת הצעות בתחרויות (שרק מיעוטן זוכה להתממש), כבש משרד האדריכלים Jagnefalt Milton את לב כולם בתכנון קטן וצנוע, וזכה במקום השלישי בתחרות לתכנון עירוני של העיר הנורווגית Åndalsnes.
פיזור מוקדים קטנים, שיחד יוצרים איכות אדריכלית שמשרתת מקום ואנשים, הוא מסוג ההצעות שקופצות מול העיניים ומיד מעוררות התרגשות. ההצעה מורכבת מאולם קונצרטים, בית מלון, ספא ופונקציות נוספות, שכולם מתגלגלים על גבי מסילת הרכבת המתחדשת.

האדריכלים בחרו בגישה אורבנית מרעננת, תוך שימוש באלמנט עירוני עזוב בדמותה של מסילת ברזל ישנה כתשתית לתכנון נפחים דינמיים המחליפים מיקום על פי עונות השנה וצרכים מקומיים

אמנם הרעיון של מבנים בתנועה הוא יומרני, אבל הנפחים הצנועים המפוזרים בעיר על בסיס נתיבי המסילה מדגימים גישה מיוחדת לשימור וחלופה לתכנון המקובל של בלוקים עירוניים, כיכרות, טיילות ועוד.
האדריכלים חולמים בפסטורליות סקנדינווית, ויוצרים גישה עירונית מרתקת לעיר שקטה באמצעות טיפול נקודתי בנכס עירוני, ובתכנון צנוע המזכיר לנו כמה כוח גלום בפשטות.
מכיוון שבסגנון עסקינן קשה להתעלם מהאיכויות האסתטיות וההדמיות יוצאות הדופן, שיחד עם שרטוטים פשוטים לכאורה יוצרים פרויקט מעורר השראה.

עוד על הפרויקט כאן.

תגובות

  • 01

    לעתים רחוקות נולד פרויקט כזה שמפעים את לבי ומוכיח שלא הכל כבר עשו מקסים, מרענן קונספט מדויק וחזק

    מרב כץ10.1.11
  • 02

    ברכות לכותב/ת. כבר הרבה זמן לא נהנתי כל כך מפוסט אינטרנטי-אדריכלי הידד

    איתן14.1.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
6.1.11

צינה בכיכר: תמונת מצב

עולם הנדל"ן והשימור אינו מחכה למקבלי ההחלטות על דיוניהם המרובים והאמוציונליים ומצביע בכיס ובדחפור בכל הקשור לחידוש פני כיכר דיזנגוף. אז אמנם כרגע מדובר רק בכרסום המעגל החיצוני של הכיכר – אך הוא שיוצר את החלל העירוני הייחודי שהוא מסמליה של העיר תל אביב, והוא שיביא בסופו של דבר לשינוי המהותי בכיכר עצמה.
ואלה תולדות הכיכר על רגל אחת: כיכר צינה דיזנגוף תוכננה במקור על פי המתווה ההיסטורי של עיר הגנים בתכנונו של פטריק גדס. את הבניינים סביבה תכננה האדריכלית ז'ניה אוורבוך בסגנון הבינלאומי. על פי התכנון המקורי יועדה הכיכר להולכי רגל, ועד 1978 שכנה במישור אחד עם המבנים, המדרכות והכביש. עקב לחצי תנועה כבדים ורצון של מתכנני העיר להקל את עומסי התנועה, ובנשימה אחת לתרום להולכי הרגל כיכר רחבת ידיים עמוסת מצבי שהייה (שרובם אינם מנוצלים) – הוגבה המפלס, מה שיצר את שיא המחלוקת.
אז על מה המהומה?

הוויכוח הוא סביב סוגיה עקרונית בסיסית בבינוי ערים, העוסקת בחוויה המפלסית של הולך הרגל

המצדדים מצדיקים את הגבהת המפלס בכך שהכיכר משחררת את גודש התנועה הממונעת, ובד בבד מספקת בלב אחד הרחובות הראשיים בעיר אזור ציבורי רחב ידיים לרווחת הציבור. המתנגדים טוענים שהולכי הרגל מתקשים בהתמצאות ובשימוש השטחים הציבוריים המנותקים ממישור הרחוב, וזו הסיבה לכך ששטחי הכיכר אינם מנוצלים ומוזנחים (וכראיה, המזרקה המיתולוגית של יעקב אגם).
השינוי מתחיל בחיצוני: בעוד הצדדים ממשיכים להתנגח צדי הכיכר מתחדשים לאטם: בית קולנוע חן שופץ, ובית הקולנוע האחר (אסתר) הוסב למלון בוטיק. מבנה נוסף משתקם בימים אלו ובקרוב יהפוך לבית דירות יוקרתי. השינוי הפיזי של הכיכר יבוא במוקדם או במאוחר, והדרך לשם כבר נסללת ומאפשרת מקום לפשרה ולפתרון ביניים. דוגמה טובה היא הפרויקט של משרד SOMA, המציע משטח הומוגני של הכיכר והפיכת הכבישים למנהרות, בססמה: אבולוציה – לא רבולוציה. (נדב שחורי)

תגובות

  • 01

    אני חושבת שזה הפתרון הנדרש כי הכיכר באמת עוזרת להפחתת תנועה.. זה השדרוג הנכון גם שטח ציבורי מקסים וגם ייעול צירי התנועה

    עינת25.1.11
  • 02

    לדעתי הפתרון המוצג כאן, המקודם על ידי העירייה, הוא טלאי אסטתי שאינו פותר את הבעיות האמיתיות של הכיכר - והם - השיפועים חדים מדי להולכי רגל ואופניים נתק וחוסר רציפות עירונית הנובעים מגובה ההגבהה של הכיכר. מפלס הכיכר העליון קטן ומנותק, שטחים ציבוריים נרחבים נעלמים במאסת המדרגות והרמפות דרוש שינוי אמיתי בכיכר - שינוי תודעתי - שיחסל את ההזנחה, את מרבצי הפאנקיסטים ותרבות השתן (הכיכר מסריחה!) ויחזיר את הכיכר להולגי רגל, לבתי הקפה ולחנויות לכן הפתרון הקוסמטי שהוצע כאן מונע מהעיר את החלל העירוני שמגיע לה יש שלל פתרונות שהוצעו בעבר (תערוכה שלמה בנושא של אורבניקה לדוגמא) ועוד יוצעו בעתיד. למה להתפשר על מקום שני כשאפשר לדרוש את הטוב ביותר!?

    איתי31.1.11
  • 03

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4022061,00.html

    אודי1.2.11
  • 04

    זה נכון שבסוף כוחות השוק קובעים וכשכסף נכנס יש שינוי הרבה יותר מהיר משינויים ביורוקרטים של עירייה אבל אז גם אין שליטה ולפעמים משהו שאמור להיות לציבור הופך למתחם לבעלי ממון, לגטו, לכיעור אדריכלי וכן הלאה - השוליים של הכיכר זה יופי אבל חייבים לבצע שינוי מבני אמיתי בכיכר לטובת התושבים

    מעיין1.2.11
  • 05

    השינוי נרמז בגוף הכתבה: אם זורם כסף לאיזור, יימצאו גם התקציבים לחפור את הכבישים עמוק יותר ולהשטיח את הכיכר. הגובה שלה כיום - גם בשינויים קוסמטיים - לא יביא את השינוי המיוחל.

    אורית1.2.11
  • 06

    אני חושב שהעובדה שיש מפלצת של אגם על הכיכר היא זאת שיוצרת את המבדיל , באם נוריד את המזרקה ונכניס דשא ועצים ונשפר את מרארה הבניינים הסובבים ,דבר זה כבר ישפר את הכיכר ברמה שלא צריך משהו אחר . אי אפשר לשפר את הכיכר ברמה של תחבורה באם נוריד את גובה הכיכר , צריך לשנות את הקיים ברמה הקיימת פרקטית ,ולא לשנות אותה כי זה" נכון ורצוי ", הכיכר מוזנכת ברמה של ניקיון ויזואלי , בואו , זה מה שעושה את הבעיה למורגשת מידית. ערןו ארלו - מעצב

    ערן6.2.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו

תגובות אחרונות

עוד