פוסטים מחודש מרץ 2012
28.3.12

ליידי טראש

האמן אנסלם רייל הוזמן להעניק טאץ' פופי ל-Lady Dior

לאמן הגרמני Anselm Reyle לא אכפת שמאשימים אותו בשטחיות ובנטייה לקיטש. להפך, זה בדיוק סוג הפרובוקציה שהוא מעוניין ליצור. "ההורים שלי ניסו ללמד אותי מה הוא טעם טוב, אבל התמרדתי", הוא מעיד על עצמו. רייל, שהפך בשנים האחרונות לחביב אספנים דוגמת צ'רלס סאצ'י ופיטר מרינו, יוצר אמנות נוצצת עד כדי מסנוורת. העבודות שלו, מציורים ועד מיצבים, עשויות בשיטות קולאז' ואסמבלאז', מושפעות מהאסתטיקה של האייטיז, מקיטש ומטראש, ומאופיינות בגרפיות פופית ובחומרים "נמוכים": נייר כסף מקומט, נאונים וחלקי חפצים שאיבדו את הקשרם אחרי שנבזקו עליהם נצנצים ביד רחבה.

בבית האופנה Dior זיהו את הפוטנציאל לשיתוף פעולה קיצי וקליל עם האמן שהאסתטיקה שלו עוסקת באופנה במובן הרחב שלה, וגם עולה בקנה אחד עם מה שהם רוצים לשדר: זוהר, סקסיות ומסחריות

רייל הוזמן על ידם לעצב ליין של אקססוריז לקיץ הקרוב, ולתת פרשנות משלו לתיק האייקוני של בית האופנה דיור. התיק המצליח שהושק ב-1996 מפורסם בתיפורי ה-cannage שמעטרים אותו, חוזר על עצמו מדי עונה בשינויים קלים בלבד. רייל ניגש למלאכת העיצוב עם המון כבוד לתיק הוותיק, אבל העניק לו את הטאץ' שלו: צבעי פלורוסנט מטאליים, תיפורים בצבעים קונטרסטיים וטוויסט אלכסוני שקיבל הפטרן המפורסם של ה-cannage. תליוני המתכת עם האותיות C ו-D שתלויים תמיד על ידיות התיק הוחלפו בצרור משולשי פרספקס צבעוניים, צורניות גרפית שמזוהה עם עבודתו. מדהים לגלות איך השינויים הקטנים האלה שיוו לתיק מראה ריילי טיפוסי. את הסדרה משלימים ארנקים תואמים, משקפי שמש, נעליים ואפילו קו מוצרי איפור, בהשראת הצבעוניות של האמן. (טל מר)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
27.3.12

אנשים צעצוע

לפי כריסטינה ברברו אנחנו חיים בצנצנות זכוכית כמו עכברי מעבדה

עשרות צנצנות זכוכית נערמו לגובה זו על גבי זו והפכו, במיצב של האמנית הספרדייה Cristina Barbero, לסביבת מחיה אנושית. בכל צנצנת ניצבת בובת אדם זעירה, עשויה יציקת פלסטיק. כל דמות זוכה לאפיון כלשהו – ביציבה, באביזרים או בצבע, זאת כדי להדגיש שמדובר באינדווידואלים. במבט ראשון נראה המיצב, שהוצג בגלריה 6mas1 במדריד, כמו משחק ילדים חינני. במבט שני מתגנבת תהייה, ובשלישי כבר מגיעה המועקה: מגדלי הזכוכית הסימטריים של ברברו נראים כמו חלק מעיר שתוכננה במשרד אדריכלים, שלא עצרו לחשוב אילו חיים יתנהלו בין מגדליה.

האנשים של ברברו בודדים ומבודדים, לכאורה זוכים לאותו "חדר משלהם" מיוחל, אבל כזה שמשמש תא כלא שקוף ונטול פרטיות

בטקסט המלווה את התערוכה מודגש הניגוד הזה: "לכל אדם מגיע מרחב מחיה משלו. זכותו ליצור לעצמו בועה שתגן עליו מפני האגרסיוויות של החברה. לכל אחד יש עולם נפרד משלו, ויחד האנשים הללו יוצרים חברה, ערים שלמות". אבל הערים הללו, טוענת ברברו, דומות הרבה יותר למה שהיא מיישמת במיקרוקוסמוס המיניאטורי שלה, מאשר לאוטופיות האורבניות שעליהן מדברים מומחים לתכנון. מבחינתה, המיצב שלה הוא ביקורת תרבות אנטי-צרכנית: "אנחנו חיים בחברה צרכנית. טלוויזיה, עיתונים, רדיו. הפרסומות פלשו לכל מקום. החברה שלנו חופשית לכאורה, אבל היא נשלטת יותר ויותר. מהרחוב ועד פנים הבית – אנחנו חשופים לאובדן מוחלט של פרטיות". זה מתפשט בערים שלנו כמו וירוס קטלני.
העולם של רובנו מתנהל בין פייסבוק לתכניות ריאליטי, תחת עינן הפקוחה של מצלמות אבטחה, בליווי צמוד של סמארטפון. אך ההתגשמות הפיזית של הצדדים השליליים של פיסות השגרה הללו בעבודה של ברברו מעורר אי-נוחות, רצון להימלט, לשבור את הצנצנת לפני שמישהו יריק אותנו מתוכה אל מתחת למיקרוסוקופ, ישים אותנו על צלחת פטרי ויראה מה קורה לנו כשאנחנו שוהים במרחב הפרטי שלנו. (רוני שני)

תגובות

  • 01

    מייצג ממש חמוד' אהבתי את הרעיון שעומד מאחוריו...בעצם כולנו חיים בסוג של אקווריום

    מור27.3.12
  • 02

    הפשטה של עיר

    נעמה27.3.12

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
26.3.12

הוט ספוט

הקיץ הזה נשב באלגנטיות על המרפסת שלנו ונפיס את דעתנו בקמפרי

לקראת הקיץ, החשיבה היצירתית פונה לעבר החוץ – מרפסת, גינה, גג או בריכה. חברת B&B איטליה פנתה למעצבי על כמו פטריסיה אורקיולה, Atelier Oï ,Naoto Fukasawa ואחרים לעצב סדרות של רהיטי גינה, שהמאפיין המרכזי שלהן הוא אווריריות אלגנטית ושימוש רב בשתי וערב ובחומרים אקולוגיים עמידים בתנאי מזג אוויר. סדרת המושבים שעיצבה אורקיולה שמה את הדגש בעיצוב מקיים, על ידי שימוש בחומרים ממוחזרים וברכיבים שמתפרקים בקלות; הספסל שעיצב פוקאסאווה עשוי יחידת פסי עץ שמונחת על שלד מתכת בצורה המזכירה מחצלת לגלגול סושי; סטודיו Atelier Oï יצר סדרת מושבים ושולחנות צד דמויי פקעת חוטים ברוח שנות ה-60. חלק מהמוצרים הוצגו בתערוכות עיצוב בינלאומיות, וכעת הם מגיעים לארץ ומוצגים ב-The Box בנמל תל אביב. (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
25.3.12

מאלף הבטון

שמנו עין על המעצב הצעיר אופיר צוקר, שמפגין שליטה מרשימה בחומר

בפרויקט הגמר שלו בשנקר, בהנחיית פיני לייבוביץ', יצר אופיר צוקר מאובני בטון שמתאפיינים במשטחים רכים וחמימים ובצורות אורגניות נעימות לעין. לצורך כך הוא השתמש בשיטת ייצור חדשה, שבה יצק את הבטון אל תבניות בד, וכך הגיע לפני השטח הנעימים של האובייקטים. חשוב אף יותר – הבד אִפשר לו ליצור תבניות גמישות, שפותרות בעיות חליצה ומשחררות את הצורניות של האובייקטים מכל המגבלות הטכניות המוכרות בתחום.

השימוש במשקל של הבטון עצמו בעת היציקה כדי להפוך את הצורה ל"אמינה" יותר הוא הברקה. באופן פשוט יצר צוקר מנעד נפחי, שנע בין גבולות התבנית המתוכננים ובין החומר. מסת הבטון דוחפת את דופנות התבנית, ויוצרת אובייקטים מרגשים ובעלי אופי ייחודי

בתום לימודיו החל צוקר לעבוד ב-Aqua Creations, שם, יחד עם אלבי צרפתי ובשיתוף עם אילן גריבלי, עיצב את סדרת גופי התאורה Molecules, שהוצגה בשבוע העיצוב במילנו. הסדרה עשויה נייר בקיפולי אוריגמי, עץ ומחברי מתכת כסופים, ומתאפיינת בפרטים מוקפדים ואינטליגנטיים. הפרט השובה ביותר הוא פתח המעבר לכבל החשמל: הבסיס התחתון של גוף התאורה מתרומם בקלילות אורגנית ולא מתאמצת ותחתיו עובר הכבל.
עוד ראוי לתשומת לבכם הוא ה-T-chair, כיסא עשוי פוליקרבונט שקוף, מעין תרגום של כיסא הקש הקלוע והמוכר לאובייקט עכשווי. את המושב והמשענת הצבועים אדום יצק ביציקת סיליקון, שהופכת את האזורים הללו לגמישים ומותאמים למשתמש. גם כאן ניכרת העקביות של צוקר, שיודע לעבוד במינונים הנכונים מבחינת צורניות וצבע, מה שהופך את האובייקטים שלו לנעימים לעין ומזמינים.
לא רק אנחנו חושבים שצוקר הוא כישרון עולה: ב-IF Product Award היוקרתי העניקו לו את הפרס בקטגוריית הקונספט, ועבודותיו הוצגו, מלבד בשבוע העיצוב במילנו, גם ב"מעצבי העתיד 4" ובמוזאון העיצוב בחולון. לאתר המעצב (מיכל פרגו)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
22.3.12

מחוץ לקופסה

TheBox – Poltergeist from dadomani on Vimeo.

 

    תגובות

    • אין תגובות, למה אתם מחכים?

    הוסף תגובה

    ישנה בעיה בשדות המסומנים.
    21.3.12

    שושלת דלטרז

    דקדנטיות איטלקית ואצולת אופנה, תכשיטי צפרדע וחלקי שלד: ברוכים הבאים לבית היוצר של דלטרז

    Delfina Delettrez, מעצבת תכשיטים איטלקייה, היא סוג של איט גירל בתעשיית האופנה. רק בת 24 וכבר בעלת רקורד מרשים, שכולל ליין תכשיטים נוצץ ומבוקש בעיצובה, שיתופי פעולה עם המעצבים הנכונים וגם כיסוי נרחב של מה לבשה, עם מי ובאיזה אירוע. התכשיטים שהיא מעצבת הם מהסוג שאי אפשר להישאר אדיש אליו, או שאוהבים או שממש לא: טבעות בדמות צפרדעים, תליונים בצורת עין פקוחה לרווחה ויציקות זהב וכסף של חלקים משלד אנושי.

    נושאי ההשראה שלה מערבים בדרך כלל השפעות חזקות של סוריאליזם, פאנק, גותיקה ואלמנטים דתיים. התכשיטים עשויים כסף, זהב ומשופעים באבני חן צבעוניות, שמספקות מנה גדושה של בלינג ולוק של מיליון דולר

    את היוקרה והשואו, כמו גם את הבאז סביבה, אפשר לשייך לייחוס המשפחתי המפואר שלה. אביה הוא  Bernard Delettrez, מעצב תכשיטי בוטיק באווירה גותית כבדה שזכה לכינוי החביב Mr. Skull, ואמה, Silvia Venturini Fendi, היא דור שלישי לשושלת פנדי, שייסדה את בית האופנה האיטלקי הוותיק, והיא מכהנת בו כיום כמנהלת אמנותית של תחום האביזרים. דלפינה התלבטה קצת בדרכו של מי מהשניים ללכת, ואחרי סיבוב קצר כמתמחה בשאנל (קרל לגרפלד, ידיד המשפחה, הוא המנהל האמנותי הן של בית פנדי והן של שאנל), התמקמה לצדו של אביה, שליווה אותה בצעדיה הראשונים כמעצבת עצמאית, והוריש לה ככל הנראה את החיבה לשלדים וגולגולות.
    למרות הפיתוי לצלול לטלנובלה המשפחתית של דלטרז, הביוגרפיה שלה כמעט נשכחת כששוקעים לתוך העיצובים שלה, והיא עומדת בזכות עצמה כמעצבת מעניינת ומפתיעה. אחרי הכול, הרעיון למכור, יחד עם טבעת בצורת אצבע נשית, גם לק תואם – הוא לא פחות מגאוני. לאתר המעצבת (טל מר)

    תגובות

    • 01

      נהנית מאוד לעיין במגזין. בחירות מדהימות של עיצובים מרהיבים, מיוחדים ושונים. התכשיטים והתיקים- עוצרי נשימה ! אני נשארתי ללא מילים....

    הוסף תגובה

    ישנה בעיה בשדות המסומנים.
    20.3.12

    במחשבה תחילה

    פני העיצוב לאן? שלושה מעצבים, ארבע קושיות

    מהי המשמעות של להיות מעצב? מהו התהליך שבו צורות נולדות? מהו המטען התרבותי של חומרים? ומהו הערך היצרני בפרקטיקה העיצובית העכשווית? שאלות אלה העסיקו קבוצת מעצבים ישראלית שהתכנסה לתהליך עבודה משותפת וממוקדת, תהליך שהסתיים בתערוכה בבית האמנים בתל אביב.
    התערוכה" כלים שלובים" שהוצגה בחודש ינואר השנה ביקשה לענות על שאלות שמעסיקות את העיצוב העכשווי בזמן האחרון, במיוחד לאור ההתפתחות הטכנולוגיות והמיצוי הנראה לעין של העיצוב המסורתי. יותר ויותר תערוכות בארץ ובעולם עוסקות בשאלה המתבקשת: פני העיצוב – לאן?

    התשובות אינן חד-משמעיות, אבל הנטייה היא לכיוון החזרה לעבודת היד, שילוב טכנולוגיות מתקדמות וחיפוש אחר אמירה פילוסופית במוצר השימושי

    שלושת המעצבים, יואב רכס, שחי ועובד בלונדון ועוסק בנקודת השקה בין טכנולוגיה ותהליכים חומריים ודרכי השימוש בהם, נעם דביר, שעוסק בגבולות שבין העיצוב למלאכה, ומיכל צדרבאום, שעוסקת ברב-תחומיות, בעיצוב גרפי ובעיצוב תפאורות, חברו יחד ליצירת דיאלוג ושיח בין יוצרים כדי לברר את מצב העיצוב ומה אפשר להפיק ממפגש שכזה.
    התוצאות שהוצגו בתערוכה: עבודות זכוכית לצד כדים מבד, קערות משעם ועיבוד בהתזת חול לשינוי מרקם של כלים ישנים והסבתם למוצרים עדכניים. כל המוצרים הוצגו ללא זהות המעצב אלא כמוצרים שנוצרו יחד מתוך השיח. בולטים במיוחד הם שולחנות פיסוליים המורכבים מקערות מתכת חתוכות, אגרטלי בד וזכוכית כפולה בניפוח, וכן מגוון כלי קרמיקה ופורצלן שקיבלו אורנמנטיקה חדשה בהתזה. המסקנה הנובעת מהתערוכה היא שכנראה עתיד העיצוב נטוע עמוק בעבר. (אריה ברקוביץ)

    תגובות

    • אין תגובות, למה אתם מחכים?

    הוסף תגובה

    ישנה בעיה בשדות המסומנים.
    19.3.12

    אוויר הרים צלול כיין

    טיפולי ספא, חדר סיגרים ונוף בראשיתי: הצצה לאתר נופש בדולומיטים לשוחרי הבריאות הנהנתנית

    לו ידענו לגלוש סקי והיו לנו כמה אירו פנויים – הייתם מוצאים אותנו ב-Alpina Dolomites Gardena Health Lodge & Spa. אלפינה, שהושק בסוף 2011, שוכן בכפר Seis am Schlern בצפון איטליה, בגובה של 1,860 מ', ונבנה בהתאם לקריטריונים של שמירת איכות הסביבה וחיסכון באנרגיה. המקום מתמחה בנופש בריאותי, ומציע טיפולי ספא, לצד סוגים שונים של פעילות גופנית. 56 החדרים באתר (מ-189 אירו ללילה) וכן החללים הציבוריים: מסעדה, ספא, בר, לאונג'ים, חדר סיגרים, ספרייה ועוד – מספקים תצפית נפלאה על עמק Schlern.

    פנים המלון מאופיין בצבעוניות סולידית ובעיצוב מינימליסטי, השם את הדגש במראה הטבעי. השילוב עם חלונות ענק שמכניסים את ההרים המושלגים אל הפנים החמים, מעניק תחושת שלווה ששום סלולרי לא יוכל לה

    אלפינה מורכב משני מבנים נפרדים המחוברים ביניהם במעבר תת-קרקעי, שמעליו מסלול סקי. הספא – מבנה עגול מחופה אבן חלמיש טבעית, עטוף כולו בשלד עץ בעל בליטות משופעות, המדמה את היערות, ההרים ורכס הדולומיטים שלמרגלותיו הוא ניצב. חללים נפרדים מכילים סאונה, אמבט טורקי, חדרי עיסוי ושתי בריכות (חיצונית ומקורה). הבניין המרכזי, שבו נמצאים החדרים, המסעדה ומכון הכושר, מתנשא לגובה של ארבע קומות. על האדריכלות אחראים הצמד Marcello De Biasi ו-Karl Comploi, ועל עיצוב הפנים: Tauber Gerhard ו-Wilma Agostini. (רוני שני)

    תגובות

    • אין תגובות, למה אתם מחכים?

    הוסף תגובה

    ישנה בעיה בשדות המסומנים.
    18.3.12

    החידה האיראנית

    יא סאלאם, כמה רעש יפה בוקע מהעבודות של המעצבת Homa Delvaray

    הומה דלוואראי, מעצבת איראנית ילידת 1980, סומנה לא מכבר כאחד הקולות הבולטים של העיצוב הגרפי האיראני העכשווי, אשר בדומה לבן דודו הקולנועי, זוכה בשנים האחרונות לתשומת לב ולהכרה עולמית.
    אחת מאבני הדרך שלה, אולי המרכזית שבהן, היא השתתפות בתערוכה ROKHSAT, שיזמה קבוצת מעצבים איראנים, בעיקר מטהרן, במהלך 2007, ושהציגה נוכחות מוגברת של נשים מעצבות.
    עבודותיה מתאפיינות בטיפוגרפיה ערבית שמרגישה עכשווית ורעננה מאוד. פעמים רבות היא יוצרת מבנים טיפוגרפיים ייחודיים של כתב בתלת-ממד, ומקדישה תשומת לב אינסופית לפרטים, מוטב קטנים ככל שיהיו. עיצוב נקי וזריז אינו קוסם לה, ולכן אפשר לראות כי כל כרזה, כריכת ספר או לוגו מתאפיינים בתחושת צפיפות ועומס, חידתיות ואתגר.

    קסמה טמון בכך שמתוך הרעש והריבוי היא מצליחה ליצור את "התמונה הגדולה" באופן ברור ובולט. אף שבאתרה, שמתפקד כפורטפוליו, היא הלכה מעט רחוק לדעתנו, כשעל מזבח אפקט הריבוי והתזזיתיות, הקריבה לא מעט מהשימושיות. ועדיין, שווה להיאבק כדי לחזות בעבודותיה

    בראיון שנערך עמה עבור AIGA (איגוד המעצבים הגרפיים האמריקאי) היא מסבירה את הבחירות: "אני מאמינה שבעיצוב פשטני וברור יש משהו מעליב כלפי הצופה, מין הנחה שהוא לא יכול לפתור חידה פשוטה או להבין מערכות יחסים מורכבות".
    כך אתם מוצאים את עצמכם לכודים מול עבודותיה, מתקשים לפטור אותן במבט זריז, ושוהים זמן מספיק כדי להבחין ברבדים השונים. כל רגע נוסף מביא עמו גילוי חדש. כמה שניות אולי לא נשמעות כזמן רב, אבל בתקופתנו, מעצב גרפי ייחשב חמדן אם יבקש יותר.
    לאתר המעצבת (אמיתי גלעד)

    תגובות

    • אין תגובות, למה אתם מחכים?

    הוסף תגובה

    ישנה בעיה בשדות המסומנים.
    15.3.12

    באלה הידיים

    Wes Anderson // FROM ABOVE from kogonada on Vimeo.

      תגובות

      • אין תגובות, למה אתם מחכים?

      הוסף תגובה

      ישנה בעיה בשדות המסומנים.

      עקבו אחרינו

      תגובות אחרונות

      עוד