פוסטים מקטגורית אדריכלות
20.5.12

פניות הציבור

מקלעת בית הכיסא: אמנות השימוש באוריגמי

כל מי ששוטט בערים אירופיות גדולות נתקל במבנים האטומים הפזורים בהן ומציעים בתי שימוש בתשלום, אבל המבנה הרבוע שניצב בפארק עירוני באוסטר, שווייץ, יוצא דופן: חזיתו עשויה מ-295 פסי אלומיניום מקופלים שהוצמדו זה לזה, נצבעו בגוונים שונים של ירוק, ובמבט מרחוק נראים כמו עבודת אוריגמי בגודל טבעי.
האחראים ליצירה הזאת הם צמד האדריכלים השוויצריים פביו גרמציו ומתיאס קוהלר ממשרד Gramazio & Kohler, שתכננו גם את הביתן השוויצרי בביאנלה ה-11 לאדריכלות בוונציה.

עומק הקיפול והצבעוניות השונה של כל פס יוצרים חזית שצורתה משתנה בהתאם לזווית השמש ולנקודת המבט של הצופה

הם מציינים כי בדומה לביתן הרפלקטיווי בקופנהגן, גם הם התבקשו למזער את הסיכויים שהמבנה ישמש מוקד משיכה מפתה מדי לאמני רחוב: "המטרה שלנו הייתה ליצור מבנה שהחזית שלו תהיה בעלת עומק כלשהו, כזה שיהפוך אותו בלתי מושך לציירי גרפיטי", הסבירו.
גרמציו וקוהלר, שמתמחים בתכנון ממוחשב, משלבים תכנון ושיטות בנייה מסורתיים עם מה שהם מכנים "ייצור דיגיטלי", מערכת יחסים שבאה לידי ביטוי גם בפרויקט הזה. (רוני שני)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
6.5.12

למקומות, היכון

תחרות לתכנון תערוכה אדריכלית: החלל סגור, הנושא מוגדר והשופטים קשוחים. בהצלחה!

תערוכה.01 היא תחרות תכנון פתוחה, אנונימית, בשלב אחד, שמאתגרת את המשתתפים להציע פתרונות לשילוב החמקמק בין אדריכלות ליצירת חוויה מרחבית-אדריכלית בחלל גלריה. החלל סגור, מוגדר מראש ובעל מאפיינים ברורים.
שלא כמו גלריות לאמנות, בבסיס קיומה של גלריה לאדריכלות עומדים רק ייצוגים ודימויים של מבנים אדריכליים, כמו שרטוטים, תמונות וסרטים.
בעידן של שעתוק דיגיטלי מיידי ואמצעי הפצה תקשורתיים כמעט אינסופיים, קיומו של חלל תצוגה לאדריכלות מוטל בספק יומיומי. מטרת התחרות היא להביא את קהל האדריכלים והמתכננים להתייחס לחשיבות קיומו (או אי-קיומו) של חלל שכזה, ואולי להציע פתרונות ותשובות חדשות.
ההגשות יתייחסו לתכנון הפיזי, להיבט החווייתי ולממד האינפורמטיווי. חבר השופטים מורכב מאדריכלים ומתכננים שהציגו בעבר תערוכות של עבודותיהם בגלריה, וכולל את האדריכלים: פרופ' לארס ספויברוק (הולנד), מנואל גוטראן (צרפת), תגית כלימור, דפנה גרינשטיין, ד"ר יוסי קורי, והמעצבים גד הלפרין ונגה לסר.
התחרות היא יוזמה של זהזהזה גלריה לאדריכלות בתל אביב, חלל תצוגה המוקדש לנושאי אדריכלות והסביבה הבנויה. התחרות פתוחה לכל משתתף מתחומי האדריכלות, העיצוב והתכנון. ההרשמה לתחרות תסתיים ב-3.6 והתחרות תינעל ב-17.6. לאחר התחרות תארח הגלריה תערוכה שתציג את ההצעות השונות, ומתוכן תיבחר אחת ותוצג בגלריה בחודשים הקרובים. פרטים נוספים

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
19.4.12

כנסו, כנסו

אז איך תרצו את חזית הקופר יוניון שלכם?

Anonymous.d, פלטפורמה אינטרנטית שמטרתה לחשוף מעצבים כישרוניים ואנונימיים מרחבי העולם, מקיימת בכל שלושה חודשים תחרות פתוחה בנושא משתנה. "אנחנו מחפשים מעצבים כיפיים וחכמים שטרם נחשפו", הם אומרים. המועמדים אינם מזדהים והשיפוט שואף להיות בלתי מוטה מגדר, לאום וכו'.
ברוח ההפיכה מאנונימי למפורסם, או בניסוחם: Where Anonymous becomes NoNonymous, הם משאירים חלק מהשיפוט לקול הציבורי, ו-20% משקלול הציון הסופי מבוססים על "לייקים" בפייסבוק.
התחרות הנוכחית: עיצוב חזית תלת-ממדית לבניין Cooper Union בניו יורק. החזית הזמנית תשמש כגלריה חיצונית לאמנות עכשווית. מתוך מאות פרויקטים העפילו 25 לשלב הגמר, והם עומדים כרגע לשיפוט הקהל. שמענו שגם צמד מישראל עלה לגמר.
באתר תוכלו לראות את הפרויקטים שעלו לשלב הגמר, ובפייסבוק תוכלו גם לתמוך ולהצביע. בסוף התהליך ייבחרו שלושה פרויקטים ויוצגו בתערוכה בניו יורק ואחד מהם ייבנה כמתוכנן.
התחרות נסגרת היום בחצות!

להצבעה (לירית לבני להב)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
9.4.12

צעירים חסרי מנוח

 משרד אדריכלים צעיר בפולין בראיון בלעדי ל-reDesign

mode:lina הוא משרד שהקים צמד האדריכלים Pawel Garus ו-Jerzy Woźniak ב-2009 בפונזן, פולין.
רק בני 27, וכבר הצליחו השניים ליצור מוניטין ברמה המקומית. משרדם מהווה דוגמה לשכבה צעירה ורעננה של אדריכלים הפועלים הרחק מאתרים אורבניים מרכזיים באירופה, ושמנסים לשלב בין מאפיינים מקומיים לבין ההשפעות העולמיות בתחומי האדריכלות והעיצוב.

ספרו לנו על עצמכם.
פאוול: את המשרד המשותף פתחנו במהלך שנת הלימודים האחרונה. החלטנו שהזמן הטוב ביותר לפתוח משרד עצמאי הוא כששנינו עדיין לומדים, ואם נצליח אז מצוין, ואם לא – פשוט נחזור למסלול הרגיל של עבודה במשרד.

יז'י: אנחנו משרד צעיר, זאת עובדה אבל גם הצהרה. במהלך הלימודים עבדנו במשרד 123DV ברוטרדם. זו הייתה חוויה מעשירה ומלאת השראה, והיא דרבנה אותנו לצאת לדרך עצמאית. כל דבר שאנחנו עושים הוא חדש עבורנו ומחייב יצירתיות והתלהבות

איך זה לנהל סטודיו אדריכלי צעיר בפוזנן, שאינה עיר מרכזית מאוד?
פאוול: להקים משרד חדש במקומות כמו רוטרדם או ניו יורק זה קשה מאוד, התחרות וההיצע עצומים. אפשר להגיד שהאדריכלות פה עדיין לא מתקדמת כל כך, כך שיש לנו עכשיו הזדמנות להקים משרד בזמן טוב. עוד 10–15 שנים זה יהיה קשה יותר. פוזנן היא אתר טוב להתחיל בו כי יש פה הרבה השקעות ויש מקום לאדריכלים צעירים לגדול.
יז'י: אמנם פוזנן אינה מרכז העולם, אבל היא באמצע הדרך בין ורשה לברלין, או יותר נכון בין מוסקווה לברלין, שזה למעשה הציר שאנחנו תמיד יושבים עליו… והשנה פולין מארחת את יורו 2012, ויש הרבה תנועה והשקעה בעיר, ולנו זה טוב. יש הרבה אתגרים והזדמנויות.

מעבודותיכם נדמה שאתם יותר נהנים מאשר עובדים…

פאוול: אי אפשר לעשות משהו ללא הנאה. כל פרויקט חייב לגרום לנו לחייך, גם כאשר הפרויקט קטן או כשאין ללקוח שאיפות אדריכליות גדולות, אנחנו עדיין מנסים לתת יותר ממה שמצפים לקבל מאתנו. זה הכיף בעבודה

יז'י: אנחנו שמחים לגרום לחיוך. נניח, ההצעה לבנות שירותים שקופים, שהייתה חלק מתחרות שנתית של מפעל למוצרי סניטציה. זה משהו שלעולם לא ייעשה, אבל אהבנו את הרעיון ליצור תחושת השתנה ביער… לא זכינו, אבל אנשים שמו לב לפרויקט וחיבבו את הרעיון.

נדבר על כמה פרויקטים שעשיתם, תחילה ההצעה לכפר נופש בזנזיבר.
פאוול: זו הצעה שהתבקשנו לפתח עבור חברת השקעות פולנית. יש לחברה מועדון בזנזיבר, והם רצו הצעה אדריכלית לפיתוח המקום. פיתחנו קונספט וחשבנו על אפשרויות לאתר, אבל אז הגיע המשבר הכלכלי והם ביטלו את ההשקעה. זה היה לפני שנתיים ואנחנו עדיין בקשר אתם, אבל קשה לדעת אם זה יתפתח. נראה שהסיכון הכלכלי גבוה מדי.

עבודה שעשיתם לאחרונה היא חנות זמנית לנציגות הפולנית של TRIWA.
פאוול: הנציג המקומי של TRIWA, שהיא חברת שעונים שוודית, רצה ליצור חנות פופ-אפ לקראת מכירות חג המולד. המותג עושה צעדים ראשונים במדינה, והפעילות הייתה של הנציג המקומי, ולכן התבקשנו ליצור משהו זול ואם אפשר אקולוגי, וזהו! שאלנו אותו אילו חומרים יש להם, והתשובה הייתה רק קופסאות מלאות שעונים. אז החלטנו לבנות חנות מקופסאות. הלקוח היה מופתע, אבל שכנענו אותו שזה רעיון טוב, גם כלכלית – זה היה זול מאוד לבנות את כל החנות – וזה מושך את העין. זה היה גם פרסומת טובה עבורם כי הרעיון מתחבר לטרנד האקולוגי.
יז'י: זה בדיוק הרעיון של השימוש מחדש בקופסאות. השתמשנו גם באקווריומים להצגת השעונים, וגם בהם אפשר לעשות שימוש חוזר במקומות אחרים או אפילו בייעוד המקורי שלהם, לדגים. דבר לא צפוי בפרויקט היה שבסופו של דבר מצאנו את עצמנו גם מקימים את החנות. הזכיין לא הסתדר עם ההקמה, וכשהגענו לאתר היה שם בלגן גדול, אז אמרנו לעזאזל, אנחנו נקים את זה. זה היה לילה שלם של קרטונים ודבק, אבל התוצאה הייתה טובה.

באיזה פרויקט אתם גאים במיוחד?
פאוול: Gate Five D הוא מבנה קטן שהצבנו באחת החצרות בפוזנן. יש הרבה מקומות בעיר שהם במצב רע אך בעלי פוטנציאל גדול. הלקוח, מרכז אמנות, רצה להראות מה אפשר לעשות עם החצרות הללו, והתקציב היה כמובן קטן מאוד. היה ברור שלא נוכל ליישם בקנה מידה מלא משהו שבאמת ירשים את המבקרים. ואז חשבנו שנוכל להראות אפשרויות. המבנה שיצרנו הוא כמו מכונת זמן – המבקרים מכניסים את הראש ורואים חמישה-שישה תכנונים אפשריים לחצר, כמו בפנורמה, ואז, כשהם מוציאים את הראש, הם רואים את החצר מאותה פרספקטיווה, כך שאפשר להשוות את הרעיונות למצב הנוכחי
זה היה גם סוג של ניסוי חברתי. רצינו לראות איך אנשים מגיבים לחוויה עצמה. רוב התגובות היו חיוביות, וחלקן ביקורתיות מאוד, אבל כך זה תמיד.

איך אתם מתמודדים עם נושא הרישוי בפולין לאדריכלים צעירים?
פאוול: זה נשמע כאילו המצב בפולין דומה לזה שבישראל. כאן צריך לעבוד שלוש שנים במשרד אדריכלים ושנה אחת באתר בנייה. אנחנו עובדים עם אדריכל שבודק חלק מהעבודה שלנו וחותם. ברור שמבחינות מסוימת – שרטוטים ותכנונים טכניים – יש לנו עוד מה ללמוד, אבל אנחנו עדיין יכולים לנהל משרד משלנו. אנחנו משתפים פעולה עם כמה משרדים באזור כבר שנתיים-שלוש, יש להם אמון בנו, והם יודעים שאנחנו יכולים לעשות עבודה מסוימת באופן עצמאי.
יז'י: למעשה פאוול עובד במשרה חלקית באתר בנייה, ולאחר מכן יירשם באופן דומה במשרד אדריכלים. גם העבודה בהולנד נחשבת כניסיון לקראת סיום תהליך הרישוי. אחרי שפאוול יסיים את הרישוי שלו, אני אעבור את אותו תהליך.

איפה אתם רואים את עצמכם בעוד עשר שנים?
פאוול: אנחנו רוצים להיות משרד קטן וחזק, לא יותר מעשרה אנשים. אנחנו רוצים לעבוד עם אנשים מתחומים שונים, כמו אמנות ומוזיקה, וחשוב לנו תמיד לגוון.
יז'י: היינו רוצים גם להגיע לעבודות בינלאומיות, לנסות לחשוב על רעיונות לאזורים אחרים, שהחוויה שלנו תאפשר להם נקודת מבט שונה והחוויה שם תספק לנו משהו חדש.
פאוול: העיקר שזה יהיה כיף, אז בעצם לא משנה כל כך היכן נהיה.
יז'י: בזנזיבר! (נדב לסר)

תגובות

  • 01

    איזה עבודות מקסימות והם כל כך צעירים, יישר כח! יש להם בטח אמא פולניה גאה

    שוש10.4.12
  • 02

    לצעירי הדמיון המיוער בחגי סיוון הכל שקוף וחוץ מזה אפשר עם הנחות עד גובה 180 זכוכית לבנה

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
1.4.12

הדאו של פו

מבנה נהדר שכל כולו הלל לזרימת החיים

Kengo Kuma, אדריכל יפני שטווח שיתופי הפעולה שלו נע מעיצוב תכשיטים ועד לפרויקטים אדריכליים שאפתניים, קיבל להקים מוזאון הממוקם באתר דאואיסטי בצ'נגדו, סין. המבנה מיטיב לבטא את עקרונות הדאו, ונבנה מחומרים מקומיים ובשיטה מסורתית. חזיתותיו אינן אחידות ומתכתבות עם הסביבה: חזית מחוררת מעניקה תחושת אוורור והרמוניה, חזית סטטית שטוחה פונה לכיכר של הולכי רגל ומזמינה את אקטיוויות המבקרים מול אי תנועה, חזית נוספת בנויה ברמות שונות הנמנעות ממראה של בנייה מסיווית, והשוס – אריחים תלויים על חוט מצמצמים את חדירת קרני השמש אך אינם חוסמים אותם, ומשרים על כל המבנה אווירת ציפה וקלילות. המוזאון המוקדש לדאואיזם מוקף בריכות מים, ותנועת המבקרים אל פנים המבנה ומחוצה לו מאופיינת בזרימה ספירלית המשיגה שלמות בין המקום לאורחיו. קנגו ומשרדו ביקשו (והצליחו) להעניק תחושה כמו פסעתם להנאתכם בגן מדיטציה שלו, מחוברים לכאן ולעכשיו. מצאנו ב-Dezeen

Xinjin Zhi Museum by Kengo Kuma and Associates. Construction period: January 2010–December 2011

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
19.3.12

אוויר הרים צלול כיין

טיפולי ספא, חדר סיגרים ונוף בראשיתי: הצצה לאתר נופש בדולומיטים לשוחרי הבריאות הנהנתנית

לו ידענו לגלוש סקי והיו לנו כמה אירו פנויים – הייתם מוצאים אותנו ב-Alpina Dolomites Gardena Health Lodge & Spa. אלפינה, שהושק בסוף 2011, שוכן בכפר Seis am Schlern בצפון איטליה, בגובה של 1,860 מ', ונבנה בהתאם לקריטריונים של שמירת איכות הסביבה וחיסכון באנרגיה. המקום מתמחה בנופש בריאותי, ומציע טיפולי ספא, לצד סוגים שונים של פעילות גופנית. 56 החדרים באתר (מ-189 אירו ללילה) וכן החללים הציבוריים: מסעדה, ספא, בר, לאונג'ים, חדר סיגרים, ספרייה ועוד – מספקים תצפית נפלאה על עמק Schlern.

פנים המלון מאופיין בצבעוניות סולידית ובעיצוב מינימליסטי, השם את הדגש במראה הטבעי. השילוב עם חלונות ענק שמכניסים את ההרים המושלגים אל הפנים החמים, מעניק תחושת שלווה ששום סלולרי לא יוכל לה

אלפינה מורכב משני מבנים נפרדים המחוברים ביניהם במעבר תת-קרקעי, שמעליו מסלול סקי. הספא – מבנה עגול מחופה אבן חלמיש טבעית, עטוף כולו בשלד עץ בעל בליטות משופעות, המדמה את היערות, ההרים ורכס הדולומיטים שלמרגלותיו הוא ניצב. חללים נפרדים מכילים סאונה, אמבט טורקי, חדרי עיסוי ושתי בריכות (חיצונית ומקורה). הבניין המרכזי, שבו נמצאים החדרים, המסעדה ומכון הכושר, מתנשא לגובה של ארבע קומות. על האדריכלות אחראים הצמד Marcello De Biasi ו-Karl Comploi, ועל עיצוב הפנים: Tauber Gerhard ו-Wilma Agostini. (רוני שני)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
12.3.12

גונתר פוגט, אדריכל נוף

ראיון בלעדי עם Günther Vogt – מאדריכלי הנוף הבולטים הפועלים בעולם היום

גונתר פוגט הוא בוגר לימודי גננות ב-Gartenbauschule Oeschberg ולימודי אדריכלות נוף ב- Interkantonales Technikum Rapperswil בשווייץ. משנת 1995 הוא שותף במשרד Kienast Vogt & Partner, בשיתוף עם Dieter Kienast, מאדריכלי הנוף הבולטים בחצי המאה החולפת בשווייץ. ב-2005 ייסד את משרד Vogt Landscape Architects. פוגט הוא פרופסור במחלקה לאדריכלות ב-ETH (המכון השוויצרי הפדרלי לטכנולוגיה), ועובד עם אדריכלים ואמנים מהמובילים בעולם. בין עבודותיו הבולטות אפשר למצוא את Allianz Arena במינכן, תכנית אב לכפר האולימפי בלונדון 2012 (בשיתוף אדריכלים נוספים), מזח דגנהאם בלונדון, השגרירות השוויצרית בלונדון ועוד, לצד זכיות במגוון תחרויות תכנון ואדריכלות נוף בינלאומיות.

מהו תהליך התכנון שלך? הייתי קורא לתכנון שלנו תכנון מבוסס ידע. שוחחתי לאחרונה עם לקוח והוא שאל אותי מה אני לא יכול להביא לפרויקט, והתשובה היא ידע טכני מקומי. אנשים מקומיים טובים ממני בשאלות מקומיות כמו סוג עצים, השקיה וכו'. אבל זה לא הדבר החשוב ביותר. לדוגמה, אנחנו עוסקים בצדדים אקולוגיים של מים, אבל זה נמצא ברקע העיצוב שלנו. אנחנו עובדים במסורת השוויצרית, שהיא מבוססת מודלים. ב-ETH בציריך אני מלמד אדריכלות נוף לסטודנטים לאדריכלות, ומבחינתם בניית מודלים היא דבר טבעי, חלק מהתרבות. סטודנטים מגיעים מחו"ל כדי לראות את המודלים שלנו. יש לנו שיטות מיוחדות לבנייתם, זה מהיר יותר משרטוט או מהדמיות ממוחשבות, ואנחנו מפתחים את הכישורים האלה כל הזמן ולומדים תמיד. כך למשל למדנו מהאדריכל Peter Zumthor, שהוא אמן בבניית מודלים. הוא למד קצת מאתנו ואנחנו למדנו הרבה ממנו איך לבנות ולדמות את המציאות, לעבוד בצבעים ובגבס, וכן הלאה.

אנחנו תמיד בונים מודלים בגודל 1:1 של כל מה שאנחנו עושים, לראות איך הדברים עובדים. עבורנו, המודל הוא המציאות, והעבודה לפיו חשובה. המודל מאפשר קשר אמיתי עם הפרויקט

לדוגמה, בהנדסת מים אפשר לבנות מודלים ענקיים, באורך קילומטר וחצי, של המיסיסיפי, ובמכון להנדסת מים בציריך יש מודל באורך 50 מ' להדמיות של צונאמי. אלה דברים שאי אפשר לחשב, חייבים לנסות אותם בפועל. זה גם מסביר מדוע מבחינתנו קנה המידה של הפרויקט לא משנה – יהיה הוא קטן מאוד או פרויקט שמשתרע על שטחים עצומים. הקשר המוחשי לאתר חשוב לנו. המודלים שאנחנו בונים הם גדולים מאוד, עשרה עד 12 מטרים באורכם. השימוש במודלים מגדיר גם התייחסות לכלים אנלוגיים ודיגיטליים, מבלי לקבוע מי מהם טוב או רע. אני שומע הרבה שבעבודות שלנו יש תחושה פואטית, וזה נובע מצורת העבודה. המשרד שלנו מאורגן כמו וונדרקאמר (בית אוצרות, Wunderkammer) ענקי, עם אוסף של פריטים טבעיים כמו צמחים, חיות, חומרים גאולוגיים ומינרליים ועוד.

בתכנון אני מתעניין בגישה החברתית. אנחנו עובדים על פארק גדול בלונדון, למעשה בור עפר ענקי, והבנתי שאי אפשר לתכנן שם בצורה המסורתית, וכי עלינו לטפל בתהליכים ארוכים מאוד

זיהינו שם ארבעה תהליכים: ניהול מי גשמים, שימוש באדמה שונה, צמחייה והימנעות משימוש בבתי גידול, ועבודה עם אנשים. זהו אזור עני, ליד שדה התעופה הית'רו, והפרויקט יימשך 25 שנים, כלומר תהליך חברתי ארוך מאוד שהוא חלק מהתכנון.

עד כמה עבודתך מוגבלת לאזור גאוגרפי מסוים? אנחנו עובדים באירופה, בבריטניה ובכל העולם, וההבדל העיקרי הוא התרבות האורבנית. באנגליה מחוברים מאוד לנוף, והאירופאים – ובמיוחד בארצות הים התיכון כמו איטליה ויוון – מחוברים לרעיון העירוניות כפי שאנו מכירים אותו, שהחל להתפתח עוד בימי הביניים.

יש מעט מאוד נוף טבעי אמיתי באירופה. כל הנוף עובר תהליך של עיור. הנוף הוא כמו עיר; אין שני מצבים נפרדים – טבעי ובנוי – אנו מטפלים בשניהם יחד. לדעתי מעניין להשתמש בתופעות טבעיות, כפי שאמנים ויוצרים אחרים עושים. בכלל, היום עולם האמנות משפיע יותר מאדריכלות, אבל אנחנו יכולים להרוויח מכך בהגדרת המרכיבים של פארקים וכדומה. אקלימים שונים, לדוגמה ישראל, אינם מהווים בעיה עבורנו. בנינו מערכת אקולוגית בבית החיות בציריך, שמדמה את מדגסקר, עם עצים, בעלי חיים וכו'. דברים כמו גאולוגיה וביולוגיה אפשר ללמוד בקלות.

איך אתה רואה את העתיד של אדריכלות הנוף? אני חושב שהתחום מקבל היום כבוד רב. אני עובד עם אמנים כמו Olafur Eliasson ,Dan Graham ,Laurie Anderson, עם אדריכלים כמו צומטהור ו-David Chipperfield, שמלאי כבוד למקצוע ואליי. הבעיה האמיתית היא הדרישה הגדלה לאנשים בתחום, והירידה במספר הסטודנטים שלומדים אותו. אוניברסיטאות כמו הרווארד ואחרות מתקשות למצוא מרצים טובים בתחום. לכן אדריכלי נוף בארה"ב מרוויחים יותר מאשר אדריכלים, זה עניין של ביקוש, אך זה גם יוצר בעיה בעבודה עמם.
אנחנו עובדים על הכפר האולימפי בלונדון, והצוות שלנו מגיע מציריך כי לא הצלחנו לגייס בלונדון די אנשים; היזם האוסטרלי שם מספר שיש לו את אותן בעיות בכל העולם, אין מספיק אדריכלי נוף. וזו בעיה לעתיד.
יש במשרדים שלנו בלונדון ובציריך אנשים מכל העולם, גם אחד מישראל, שעושה כעת הסבה לאדריכלות נוף, וכן גאוגרפים, ביולוגים ואדריכלים שאנחנו מגייסים ופשוט מאמנים בעצמנו. כדי להבהיר את גודל הבעיה, חשבו על כך שבמדינה כמו הודו, שבה אוכלוסייה של 1.2 מיליארד, יש רק 550 בוגרי אדריכלות נוף בשנה.

 

לאחרונה ביקרת בישראל, מה הרשמים שלך? למעשה נאמר לי שביקרתי רק בתל אביב… ביליתי שם יומיים. זו הייתה חוויה מעניינת, זו עיר שאינה אמריקאית או אירופית, ההשוואה הקרובה ביותר היא ערים באיטליה, ובוודאי לא עיר ערבית, במיוחד עם כל הבאוהאוס

העירוב בין בתים נמוכים בני שלוש קומות למגדלים מעניין, כמו גם היעדר כיכרות או פארקים גדולים כמו באירופה. בהיעדרם, הדבר החשוב לדעתי הוא נוף-רחוב (Streetscape), והוא בולט מאוד. ראיתי כל כך הרבה אנשים צעירים מסתובבים, כמו בברצלונה – הרעיון של עיר ואנשים שהולכים בה. בשבת בבוקר ביקרתי בשוק וגם מסביבו היו הרבה אנשים ברחובות, לא כמו בערים אירופיות ששם תופעה זו הולכת ונעלמת. נוף-הרחוב מעניין מאוד, זה כמו אזורים חדשים בלונדון שצומחות בהם ערים חדשות, עם מהגרים מרחבי העולם ומתרבויות שונות, שיוצרים נוף-רחוב – האלמנט העיקרי שם. בעיניי תל אביב איננה עיצוב או אדריכלות, אלא דרך חיים אחרת.
הביקור בתל אביב הזכיר לי את הפרויקט בלונדון שהזכרתי, יש בה תהליכים דומים. אולם מעניין מאוד השימוש בבתי גידול כאן. חלק מהתרבות שלכם הוא ירקות מדהימים באיכות גבוהה מאוד, זה כמו גינת הירק של אירופה. זה מתקשר לנוף ולחברה שלכם, והרבה שדות חקלאיים הזכירו לי בתי גידול באירופה. תמיד מוצאים דברים מעניינים כאשר מטיילים בנוף… התרשמתי גם מהידע הטכני הגבוה בנושאי מים והשקיה, זה מתקשר כמובן לנושא הירקות ולהתייחסות שלכם למדבר. (נדב לסר)

תגובות

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
12.3.12

גנגסטרים בשיקגו

מונעים מסקרנות, ידע ויצירתיות רדיקלית: הצצה לסטודיו Gang

Studio Gang Architects נוסד ב-1977 על ידי אדריכלית Jeanne Gang. הסטודיו מציג אדריכלות שמתעמתת עם נושאים עכשוויים. המשרד, שמכיל אדריכלים, מעצבים ו-thinkers, בוחן נושאים שונים, מסביבה עירונית ועד לחומרים שונים ונדירים לבנייה. בין שזה מקלט בלינקולן פארק, שיקגו, או החזית של מגדל Aqua, גם הוא בשיקגו – הפרויקטים הפרובוקטיוויים והמרשימים של סטודיו גנג יוצרים אינטראקציה ברמות שונות. שאלות מקומיות כמו אתר, תרבות, אנשים ומקום, מהדהדות באספקט גלובלי כמו קיימות, אקלים, וצפיפות – וזוכות למענה הוליסטי המשלב פתרונות אדריכליים מונחי תוכן קונספטואלי.
עבודות המשרד זיכו אותו בהכרה בינלאומית, והוצגו גם בבינאלה בוונציה, ב-MoMA ובמוזאון לאמנות בשיקגו.
מצאנו אותם כאן.

תגובות

  • 01

    מגדל אקווה שבשיקגו מדגים באופן מושלם כיצד אפשר לשלב ניכור אורבני, המתבטא במגדלים הגבוהים והניתוק בין השכנים, לסוג של חברתיות עירונית. המרפסות, הצורה האליפסית והנוף של הגינה למטה גורמים למגדל להיראות "קליל" בתוך הסביבה שלו.

    מפות12.3.12

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
4.3.12

איי איי קפטן

אמנים שמחפשים השראה, חובבי ספרות ורומנטיקנים: A Room for London הוא המקום בשבילכם

"הנהר הזקן בחלקות מימיו הרחבים נח לו רוגע עם רדת היום, לאחר יובלות של שירות טוב ששירת את בני האדם שישבו לחופיו, שרוע בהדרה שלווה של נתיב מים המוליך אל הרחוקים שבקצווי תבל", כך תיאר ג'וזף קונרד את נהר התמזה בספרו "לב המאפליה", מקור ההשראה העיקרי ל-A Room for London, בית סירה שתכננו האדריכל David Kohn והאמנית Fiona Banner.

המבנה, שעוצב ברוח Roi des Belges ("מלך הבלגים") – הסירה שפיקד עליה קונרד שנים אחדות לפני שכתב את הספר, מצוי על גג ה-Queen Elizabeth Hall. הוא יישאר שם עד סוף השנה, ויעניק ללנים בו הזדמנות להתפעם מהנוף האורבני הנשקף ממנו – מהביג בן, דרך הפרלמנט ועד קתדרלת סנט פול – ולרשום את תחושותיו ביומן עב-כרס.
ואמנם, זהו לא סתם מלון, אלא אתר התרחשות אמנותית. עם האורחים שהוזמנו להתאכסן בסירה אפשר למנות את המוזיקאי דייוויד ביירן, הסופר סוון לינדקוויסט, המוזיקאית לורי אנדרסון, האמן ג'רמי דלר ואחרים. "כמעריץ מושבע של קונרד, ההזדמנות לעבוד בסירה היא לא פחות מקסם.

"הרוחות של קורץ ומרלו יתערבבו עם מיליוני הרוחות של לונדון, שאינה עיר, אלא מטפורה. בימים שאשהה בסירה אני מקווה לגלות מה המטפורה הזאת מסמלת", אמר הסופר הקולומביאני חואן גבריאל ואסקז

הסירה מותאמת לשהות של שני אנשים, ובנויה משני תאים ספוני עץ צבעוני: הסיפון התחתון כולל צמד דרגשי שינה, מקלחת ושירותים. הסיפון העליון מכיל מטבחון וספרייה עמוסה ביצירות אמנות, מפות ימיות, ספרים על שיט, ניווט ואדריכלות, ואפילו משחק דומינו כמו בספרו של קונרד.
A Room for London הוא יוזמה משותפת של כמה גופים: Artangel, ארגון המקדם מיזמי אמנות בבריטניה; Southbank Centre, מרכז אמנות הממוקם על הגדה הדרומית של התמזה, שה-Queen Elizabeth Hall הוא חלק ממנו; ו-Living Architecture, מיזם תיירות בריטי של הפילוסוף אלן דה-בוטון.
תיירים מן השורה מוזמנים להתארח בסירה בין יולי לדצמבר, בסכום של 120 ליש"ט ללילה. אחר כך היא תינשא אל המעגן הבא. (רוני שני)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
26.2.12

מראה מראה שעל הקיר

צריף מוזנח בפארק בקופנהגן הפך למגרש משחקים נוצץ

בית הזכוכית, או "הביתן הרפלקטיווי", כפי שהוא מכונה, הוא חלל רב-שימושי, המשמש כגן ילדים וכולל גם שירותים ציבוריים. צמד האדריכלים Mads Lund הדני ו-Robert Paulsen האמריקני, שאבו השראה מלונה פארק וכיסו חלקים ניכרים מהקירות החיצוניים של המבנה במראות מעוותות.
הגג והחזיתות צופו בעץ תרמי מושחר (שהיזמים מבטיחים כי הוא צבוע בחומר "אנטי גרפיטי"), ועל הדפנות והגמלונים הודבקו יריעות פלדת אל-חלד מבריקה דמוית ראי.

המראות, שמכסות את שני קצותיו של הבניין ממסד ועד טפחות, מעודדות את הילדים להשתעשע בהשתקפות, שינוי ופרספקטיווה, ויוצרות טשטוש ושילוב מפתיע בין השטח הבנוי לבין הנוף שסביבו

אבל לא רק הקירות – גם החלונות והדלתות הם חלק מהמשחק: הפתחים הוטמעו בתוך החזית עטוית העץ והוסתרו מאחורי תריסים מיוחדים. בלילות, כאשר התריסים סגורים, המבנה נראה שטוח וחסר ייחוד, אבל במהלך היום, כשהם נפתחים, נחשפות המראות המעוגלות, שהורכבו על גבי התריסים והדלתות מבפנים, ומושכות את תשומת לב הילדים, שנהנים לראות את עצמם משתנים בהתאם לזווית שהם ניצבים בה.
המבנה, מלבן ארוך בעל גג משופע שגודלו 140 מ"ר, הוא חלק מפרויקט חידוש הפארק שיזמה עיריית קופנהגן, ועל תהליך החייאתו מחדש ניצח משרד האדריכלים MLRP המקומי: "באמצעים פשוטים הצלחנו להפוך מבנה עגמומי וחסר זהות למתקן ייחודי בלב הפארק".
עלות הפרויקט עמדה על 1.7 מיליון קרונות (כ-300,000 דולר), והוא נפתח לציבור בנובמבר האחרון. (רוני שני)

תגובות

  • 01

    [...] מציינים כי בדומה לביתן הרפלקטיווי בקופנהגן, גם הם התבקשו למזער את הסיכויים שהמבנה ישמש [...]

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו

תגובות אחרונות

עוד