20.11.11

ויהי אור

באיינדהובן הסתיים זה עתה הפסטיבל השנתי Glow, הנותן במה לאמנים ואדריכלים להציג את המילה האחרונה בתחום התאורה המלאכותית

נושא הפסטיבל השנה היה "אשליה ומציאות", והצופים התבקשו לבחון באיזה אופן, אם בכלל, החוויה העירונית מתעצמת באמצעות תאורה מלאכותית. ובמילים אחרות: איפה מסתיימת האשליה ומתחילה המציאות, או מהי הנקודה שבה אמנות הופכת לחוויה?
21 עבודות הוצגו השנה בפסטיבל, וכחלק מהקונספט האורבני הן פוזרו במסלול מעגלי ברחבי מרכז העיר, לפי שני נושאים: נושא אחד היה הכיכרות המרכזיות. האמנים התערבו בכיכרות והשתלבו באטמוספרה האינטנסיווית של הרחובות המסחריים והצבעוניים; נושא שני היה גדות נהר הדומל השופעים ירק, שם היה האתגר המרכזי ליצור נגיעה עדינה בקונטקסט הקיים. התוצאה: המסתוריות והחיוניות של האור כחומר בנייה חצי מוחשי משתלבות בחזיתות הבניינים ובחללים הציבוריים המגוונים של איינדהובן, ויוצרות תחושה צבעונית ואינטראקטיווית למדי.

לפסטיבל Glow 2011

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
13.11.11

ראיון עם דניאל ליבסקינד

לרגל עשור לנפילת מגדלי התאומים, ראיון עם מתכנן מרכז הסחר העולמי החדש

בגיל 13 עבר דניאל ליבסקינד עם משפחתו מישראל לניו יורק, ושם ביסס את מעמדו כאחד האדריכלים המובילים. יחד עם נינה אשתו הוא מנהל משרד אדריכלים משגשג שמטפל בעשרות פרויקטים בו-זמנית. ב-2003 זכה בתחרות לתכנון מרכז הסחר העולמי החדש, שנפתח לא מכבר. לזכר עשור לנפילת מגדלי התאומים, הוא עונה לשאלות בתחנת הרדיו WNYC.

מה למדת מלראות את מרכז הסחר העולמי הראשון הולך ונבנה?
הייתי סטודנט ב-Cooper Union באותה תקופה. למדתי עד כמה רחבה התשתית, זו הייתה קפיצה קוונטית בקנה מידה של ניו יורק, קפיצה שלא הייתה פופולרית בקרב הרבה אנשים. כסטודנטים לארכיטקטורה, תמיד אמרנו "אלוהים, זה באמת הולך לשנות את ניו יורק באופן מהותי". וכמובן, זה מה שקרה. המגדלים הפכו לאייקון.

כשעבדת על תוכנית האב, זה היה לך בתודעה?
אפילו יותר מכך. חשבתי למשל לא לבנות שני מגדלים ענקיים או אפילו שלושה, אלא לפזר את הצפיפות של החלל המשרדי. יש לנו עשרה מיליון רגל רבוע של חלל משרדי. במקום לרכז את הכל בשני בניינים, אמרתי שנחלק אותם בין חמישה בניינים. כך שהבניינים יכולים להיות נמוכים יותר, הם יכולים להיות בטוחים יותר, ולהעניק מראה טוב יותר לרחובות. אין להם את מנהרות הרוח האלה. ועבורי, הם קשורים יותר לדאון טאון ההיסטורי של ניו יורק.

האם ליום השנה העשירי יש סימבוליות מיוחדת עבורך? מובן שלתאריכים כאלה יש משמעות. לא היינו אנושיים לולא זכרנו, והטרגדיה הזאת, שאנשים רבים כל כך נספו בה, באמת שינתה את העולם. האירוע הזה שינה כל אחד מאתנו כתושבי ניו יורק, כאמריקאים, כמו שזה שינה אנשים בעלי רצון טוב בכל רחבי העולם.

התחייה של ניו יורק, עם מקום עירוני ציבורי חדש, עם חיים שנעים לתוך המאה ה-21, היא התגובה הטובה ביותר לטרור. יום השנה צריך לשלב זיכרון, אך גם להניע את ניו יורק קדימה

מה יראו אנשים בעוד 20, 100 שנה מהיום, כשיבקרו במרכז הסחר העולמי? המרכז יהפוך לחלק מהרקמה של ניו יורק. זו פיסת נדל"ן, אבל יש בה משהו מיוחד, זו קרקע מקודשת. זו הסיבה שבתוכנית האב שלי בניתי רק על בערך חצי מהשטח. חשבתי הרבה על הוריי, שעבדו בסדנאות יזע באזור מנהטן. הם לא נמצאים במגדלים הגבוהים, הם ברחובות ניו יורק, ברכבת התחתית. אנחנו נותנים להם, לתושבי ניו יורק, מקום יפה, מעורר השראה ומחובר להיסטוריה. לא תוכל לחוות את זה דרך הטלוויזיה או האינטרנט. תצטרך לעמוד בפארק, ולהרגיש שאתה יכול לרדת כל הדרך למטה עד ליסוד – כל הדרך עד למקום שבו התרחשה הטרגדיה. אני חושב שהמקום יהיה מקור השראה אפילו עוד 200 שנה.


מהי בעיניך המשמעות של "קרקע מקודשת"?

החלטתי לא לבנות במקום שעמדו בו המגדלים. זה חלל מיוחד שאתה חש בו את ההיסטוריה לעומק, כי אתה יכול לרדת 75 רגל עד ליסוד – לחוות את קיר היסוד המדהים

לו התמוטט הקיר, הוא היה מציף את הרכבת התחתית של ניו יורק בסוג של אפוקליפסה. אבל הקיר החזיק מעמד, וחשבתי לעצמי "מהיסוד הזה של הטרגדיה צומח הבסיס למגדלים". זה מקום שיש לו אור מיוחד. מיקמתי את המגדלים בשולי האתר, כך שלא יטילו צללים גדולים באתר עצמו.

הקיר הזה הוא החלק בעל החשיבות הסימבולית הגדולה ביותר?
הקיר הוא בהחלט חשוב. בדרך כלל כשאתה רואה יסודות, אתה רואה את זה ברומא או אתונה, אלה יסודות של עבר מת. כאן הקיר הוא יסוד חי שתומך באתר. הוא עדיין ממשיך לעורר בנו השראה באמצעות זיכרון, אבל גם באמצעות העתיד.
ישנם אלמנטים סימבוליים נוספים: 1776, התאריך של הצהרת העצמאות, זו הפסגה של מגדל 1; אלומת האור. נוסף על כך, כשאתה מגיע מהצד המזרחי של האתר, בכניסה לאנדרטת הזיכרון יצרתי חלל שמוגדר על ידי שני קווי אור: 8:46 בבוקר, כשהמגדל הראשון נפגע, ו-10:28, כשהמגדל השני התמוטט, וזה הצוהר המרכזי של טרמינל PATH היפהפה שנמצא בבנייה. ככה שאפילו באור של ניו יורק יש זיכרון, בקו הרקיע ובשמיים, ואני חושב שאפילו נוסעים עסוקים בדרך לעבודה יגיבו לזה. הם עושים פעולות יומיומיות, אבל יש פה משהו משמעותי, משהו לחשוב עליו, משהו שלא הופך את ניו יורק לרשימה פסימית, אלא מעביר את האופטימיות הבלתי ניתנת לעצירה שמאפיינת את ניו יורק.

יש אמן מסוים או צליל שהיווה השראה למרכז הסחר העולמי החדש?
חשבתי על צליל סימפוני, אתה יודע, דה-דה-דה-דאאאאם… אתה חושב על המרכז, ועוצמת הזיכרון צריכה להכות בך ובו-זמנית לאשר, כמו בסימפוניה החמישית של בטהובן. אבל אתה צריך להעביר גם את הרחובות, את האיכות הגרשווינית של ג'ז, המקריות של ההתרחשות. זה סוג צליל של מולטימדיה.

תוכל לקחת אותנו לסיור אודיו מודרך באתר?
במרכז יש את האוברטורה. זו ההתחלה. זה הביט הראשון של החמישית, שגם מכין את הבמה לדממה של האתר. כשאתה מתקדם הלאה לרחוב, נע מזרחה, אתה מקבל את ברודוויי – בוגי ווגי, גיוון, טרמינל PATH, התחנה, רחוב צ'רץ'. מצפון לדרום וממזרח למערב – אתה מקבל מלודיות שונות בגריניץ', "אמריקאי בפריז", צלילי רחוב, בלוז. יש אלמנטים שונים, אבל אחדות הצליל של העיצוב משלבת אותם יחד, וזו מעין חוויה משותפת. נתתי לפרויקט את השם "יסודות זיכרון", כי בלב הזיכרון נמצא היסוד לניו יורק של המאה ה-21. הזיכרון הופך ליסוד, והיסודות הם בלתי נשכחים, זו הקומפוזיציה.

לראיון במקור

תגובות

  • 01

    I really dont see anything special in the design solution! it just another group of the same old buildings seen the last 20 years, surrounded by verbal nonsence

    elliot levert15.11.11
  • 02

    אני מאוד מתרגשת.

  • 03

    זה לא יפה. אפילו מכוער.

    אורי30.11.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
6.11.11

Washing Off the Greenwash

Thomas Heatherwick הוא ללא ספק אחת הדמויות המרתקות בדור הבא של סצנת ה"סטארכיטקטים"

רק בן 41 וכבר הספיק למצב את עצמו כאחד הכישרונות הבולטים בעולם העיצוב. הוא נוהג לתאר עצמו כמעצב תלת-ממד, ומהות הקיום של הסטודיו שלו היא יצירת פרויקטים יוצאי דופן, מעוררי מחלוקת ועוצרי נשימה. אחד הפרויקטים הראשונים שזיכו אותו בפרסים ופרסום הוא ה-East Beach Cafe. הוא חתום בין היתר על הביתן הבריטי באקספו 2010 בשנחאי, על מקדש בודהיסטי ביפן, על ZigBag ועל שלל עיצובים ופסלים בתחומים שונים. נראה כי היכולת שלו לעבוד בכל מדיום, החל בעיצוב אופנה דרך פיסול וצורפות וכלה בתכנון שכונות וגורדי שחקים, היא חלק מסוד ההצלחה.

לאחרונה חשף הת'רוויק פרויקט חדש של כמה מגדלי מגורים סמוך ליערות הגשם במלזיה. המגדלים מתוכננים בתצורה ייחודית המספקת את הדרישות הכלכליות של האתר – שמירה על ערך גבוה של הדירות בקומות העליונות ויצירת מרחב שאינו פוגע במערכת האקולוגית הטבעית של יערות הגשם ומאפשר למגורים להתקיים לצד הסביבה הירוקה והפורה.

הת'רוויק מגיב הלכה למעשה לגישה הנוכחית של תכנון גורדי שחקים ושתילת כמה עצים לצדם באמתלה אקולוגית

על ידי הסרת מסת הבנייה במפלסים הנמוכים נפתח שטח ציבורי שלם שמאפשר דו-קיום בין הטבע והנוף, ואשר מוכיח שאין בהכרח סתירה בין אקולוגי לכלכלי, וכי "גרין ווש" זה לעצלנים או חסרי דמיון.

תגובות

  • 01

    וואי איזה מהמם !!

    נעם30.11.11
  • 02

    מדליק

    neharo30.11.11
  • 03

    הפרוייקט של THOMAS HEATHERWICK באקספו הוא גאוני בכל מובן. השמוש בזרעים, ה"שערות" האופטייות המרוחקות מעט זו מזו, התנועה ברוח והתנות בשמיים שיוצרות שנויים מחוץ למבנה ובתוכו. האיש הוא גאון והגשתו הצנועה בסירטון רק מדגישה את זה.

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
31.10.11

יערות מאונכים

מתוך מנגנוני הרבייה של המרחב העירוני היברידיות נולדת מחדש

אין ספק שמי שיצליח לספק לעיר יערות ופארקים מבלי לגרוע משטחי נדל"ן ומבלי להפחית מתחושת הכרך שאנו כה אוהבים – ישבה את לבנו. ולא רק את שלנו: בתחילת אוקטובר הכריז הפייננשל טיימס על הבניין הכי מסקרן בעולם. משרד האדריכלים Stefano Boeri מבקש לספק בלב מילנו יער מטרופוליני רב-ממדים, שיתרום להתחדשות עירונית ולמגוון ביולוגי, ללא הפקעת שטחים אופקיים מהעיר. כ-900 עצים, נוסף על מגוון רב של צמחים ופרחים, ישתרעו על שני מגדלים בני 110 מ' ו-76 מ' (במקום על שטח קרקע של כ-10,000 מ"ר), וינסו להציע גשר ייחודי בין עיר לטבע.

לעומת בנייה הומוגנית, המאיימת לפורר את הרקמה העירונית לכדי "אנטי-עיר", המגדלים הללו מבקשים להוות אלטרנטיווה ולספק עורק חמצן חדש

בין שאר ההטבות שיציעו המגדלים: יצירת מיקרו-אקלים, סינון חלקיקי אבק, ייצור לחות, ייצור חמצן, הגנה מזיהום אוויר, בידוד רעשים, שיפור איכות החיים וחיסכון באנרגיה. כמו כן, מערכת סינון ושימוש חוזר במים אפורים תשקה את הצמחים.
המשרד מעורב במחקר בינלאומי המוקדש ללימוד בנושא תמורות עירוניות, ואמור להציג בתערוכת אקספו 2015, שתתקיים במילנו, את הקווים המנחים שלו לפיתוח החזון לטרנספורמציה אורבנית. מסקרן.

תגובות

  • 01

    I'm really impressed! it is rare to see a nice blog like this one these days..

    Lionel Leota31.10.11
  • 02

    מאד יפה. קיים גם בארץ רחוב הירקון 181 תל אביב-הביית המשוגע

  • 03

    מה קורה עם השורשים? השטח שרואים בהדמיות לא יספיק לשום צמח

    אבי2.11.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
23.10.11

מדינה לשני עמים

האם חזונו של פרנסיס בייקון ב"אטלנטיס החדשה" יעטה קרום וזימים?

במקום להתווכח על אזור למוד קרבות, בין יבשות, בין תרבויות, בין עמים, הנה רעיון מהפכני: ללכת לים. ולא בשביל לישון עם הדגים, אלא לישון מעליהם ממש. מדינה ללא סדר יום פוליטי, הסדרי ביטחון ומחלוקות, כי אם מקום שבו כל התושבים חלוצים, והגבולות לא ממש תחומים – לאן שתישא אותנו הרוח. טוב, אולי הרחקנו ראות, וייתכן שהים התיכון לא יוכל לאכלס את האוטופיה, אבל נחמד שמסתובבים בינינו מיליארדרים גאונים ותימהונים, שתורמים לפרויקט שאפתני כמו ערים אוטונומיות צפות. מספרים ש-Peter Thiel, מייסד Paypal, תורם בנדיבות למכון Seasteading, שמבקש ליצור מדינות צפות ולבנות חברות חופשיות וכלכלות יציבות. "אנו מציבים גבול חדש, כי בדרך זו תוכל האנושות לפתח את מלוא הפוטנציאל שלה", מצהירים במכון. בהתחשב בכך שמייסד פייפאל היה גם בין המשקיעים הראשונים במדינת פייסבוק המשגשגת, ייתכן מאוד שהחלום הרטוב הזה, המתוכנן ל-2015, אכן יתממש. בכל אופן, בעזרת פוסידון…

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
17.10.11

אדריכל לרוץ איתו

קולהאס, בגוט, חדיד, ועכשיו ליבסקינד: כוכבים בהונג קונג

הפרויקט המרתק Run Run Shaw Creative Media Centre, פרי יצירתו של האדריכל המוערך Daniel Libeskind, נחנך במרץ האחרון בטקס חגיגי מטעם עיריית הונג קונג. הקומפלקס שתוכנן, עוצב ונבנה עבור אוניברסיטת הונג קונג, כולל אולמות וחדרי לימוד למחלקות הנדסת המחשבים והטכנולוגיה, וישמש גם כמרכז מבקרים.

גם בפרויקט הזה קשה לפספס את סגנונו המובהק של האדריכל דניאל ליבסקינד, שתכנן גם את המוזאון היהודי בברלין ואת אתר הסחר העולמי בניו יורק (שיושלם ב-2012)

אם אתם קופצים לביקור, תוכלו ליהנות מגנים מעוצבים מצפון לבניין, ולנשנש משהו במסעדה הסמוכה. העיצוב הזוויתי המובחן, בעל קווי הקריסטל, יוצר טווח מרשים של חללים עשירים למראה בצורתם, בתאורה ובחומרים. החיבור בין כלל האלמנטים יוצר אווירה ייחודית, המכוונת לעורר השראה למחקר וליצירה. החללים הפנימיים של המבנים פתוחים, ונוצרו, לפי ליבסקינד, על מנת לעודד תקשורת ושיתוף פעולה בין החולקים אותם.
הפרויקט מצטרף לחמשת פרויקטי עיצוב שונים הנמצאים בלב מיתוגה מחדש של הונג קונג כעיר של מוסדות אקדמיים הטובים והנחשבים ביותר בכל אסיה. נוסף על עבודה מתמדת על תכניות הלימוד והמחקר, וכדי  לסייע להוציא את התכנית השאפתנית לפועל, נבחרו לפרויקטים השונים אדריכלים-כוכבים, במטרה שהחותמות האייקוניות שלהם אכן ינצנצו למרחוק. ואלה השמות:

Hong Kong Design Institute by CAAU, Hong Kong Polytechnic University Innovation Tower by Zaha Hadid, Chu Hai Campus by OMA, Chinese University of Hong Kong Centralized Science Lab by RMJMHong Kong University of Science and Technology School of Business Management by Woods Bagot

 

תגובות

  • 01

    מאוד נהנית מהמגזין . תמיד מעניין ולא שגרתי.

    נחמה16.11.11
  • 02

    מגזין נהדר

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
10.10.11

ראיון עם משה ספדיה

שיחה עם משה ספדיה, אדריכל מטה מכון השלום של ארה"ב בוושינגטון, על האתגרים של תכנון אייקון שלום בתקופה של מלחמה, ועל מה הופך בניין לרגוע

נולדת בישראל, ולפני שהפכת לאזרח אמריקאי חיית בקנדה. איך הרגשת כשזכית בתחרות לתכנון מטה מכון השלום של ארה"ב? זה היה משמעותי עבורי. זו הייתה בעיקרון תחרות אמריקאית, לא בינלאומית, אז כשניגשנו אליה חשבתי שהשורשים שלי עשויים להיות בעיה. כבר הייתה לי אזרחות, אבל עדיין הייתי מזוהה מאוד כישראלי. כשזכינו, חשבתי כמה נפלא שזה כנראה לא משנה. גם העובדה שישראלי שמחויב כל כך לתהליך השלום קשור לפרויקט שימחה אותי.

האם העיצוב של מטה האו"ם תורם או מזיק לרעיון השלום?
למטה האו"ם יש בעיה סימבולית: המטה הוא בניין משרדים בעל צורה פשוטה ומאות חלונות שחוזרים על עצמם. המסר שהוא מעביר הוא בירוקרטיה אחידה ובלתי נגישה. זה לא ממש משדר פתיחות.

איך מכון השלום של ארה"ב עוקף את הבעיה הזאת?
ניסינו להפוך אותו למוחצן כמה שיותר. חדרי הישיבות למשל "נראים" כולם, הן במבט מבפנים החוצה, לעיר, והן מבחוץ – פנימה אל תוך הבניין.

רצינו שהבניין יהיה ההפך מהפנטגון, מקום שבו אתה אף פעם לא יודע מה קורה

ובכל זאת, שלום, לעתים קרובות, מצריך דיפלומטיה, וזו לא תמיד מתבצעת על הצד הטוב ביותר כשכולם מסתכלים. אמנם הבניין הוא פתוח מאוד ושקוף, אבל יש לו גם כניסה פרטית ומוגנת. נוסף על כך, רוב המשרדים הם קטנים ופרטיים, לא כמו החללים הפתוחים שתמצא בעמק הסיליקון.

איך הצלחת לגשר על הפער בין הצורך בפרטיות והצורך בשקיפות?
יצרנו שני אטריומים (חללים מרכזיים). לחצי מהאנשים שעובדים בבניין יש משרדים שמשקיפים על אטריום אחד, כך שהם כל הזמן מודעים זה לזה. זה מאפשר תחושת קהילה ופרטיות גם יחד. האנשים שעובדים במטה אומרים שהם שמו לב איך הסביבה משנה את התפיסה שלהם.

אמרת שרצית שהבניין ישדר תחושה רגועה. איך עיצבת בניין רגוע? נמנעתי מצורות עוויתיות, והשתמשתי הרבה בצבע לבן – זכוכית לבנה, כיפה לבנה, מעטפת לבנה לבניין. כל אלה תורמים לתחושה של שלווה.

היה לך היתרון של אתר מדהים לפרויקט הזה. איך מקסמת אותו? חשבתי שאם זכה המכון לקבל את האתר המיוחד הזה – מול אנדרטת וושינגטון, אנחנו צריכים להעביר את המסר, הרעיון, שהבניין הזה ממוקם בבירת ארה"ב. כך שבכל הזדמנות אפשרית "מסגרנו" תמונות נוף: אטריום אחד משקיף על בית הקברות ארלינגטון, אחר על אנדרטת לינקולן, וחדר הישיבות משקיף על בניין הקפיטול.

תכננת גם את מוזאון יד ושם ואת מרכז יצחק רבין. האם אחד מהם השפיע על התכנון של הפרויקט הנוכחי? ביד ושם עניין אותי לבנות סביבה שתעודד השפעה הדדית בין האדריכלות והתצוגה. לרגעים, הקהל נראה כחלק מהתמונות על הקיר. את מרכז יצחק רבין תכננתי אחרי שהוא נרצח. רבין היה, אחרי הכל, משכין השלום, אז בעבודה על מכון השלום התחלתי לבדוק את צורות הגג של המרכז. כמו כן, הבניין מבוסס על אור, אור הבא מבפנים ואור מבחוץ. הוא קורן בלילה, וקולט ביום. פיתחתי עוד את הרעיון הזה במכון השלום.

הראיון פורסם ב-factodesign

תגובות

  • 01

    [...] ראיון עם משה ספדיה [...]

  • 02

    שאפו איזה התברגות למעלה

    מני10.10.11
  • 03

    I love 2 read redesign !

    yoav dov11.10.11
  • 04

    מרהיב ומעורר השראה. ממלא גאווה , כי משה ספדיה ישראלי! אסתי וולף

  • 05

    אני לא כל כך מרגיש שהצורות במבנה חיות בשלום , אבל גם שלום הכי גרוע יותר טוב ממלחמה .

    RON11.10.11
  • 06

    כבוד ישראלי-כל הכבוד! יפה ומרשים רק מזכיר יותר מדי את מרכז רבין... לא?!....

    לורה11.10.11
  • 07

    התמונות המוצגות ממחישות פרוייקט מרשים ביותר. שאפו

  • 08

    תגובה רק אני רואה סממנים ממרכז רבין על התל ברמת אביב, הכנפיים המעוגלות, החומרים האדריכל עצמו.... וזו לא ביקורת זו אמירה.

  • 09

    אדריכל מוכשר, מדהים כל הכבוד לך משה ספדיה

  • 10

    [...] 12 שנה את משרדו בירושלים לאחר עבודה ממושכת במשרדו של משה ספדיה, והיה שותף לפרויקטים מגוונים ובהם: מלון מצודת דויד, [...]

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
25.9.11

נערי בייקר

את החלל בבניין המיועד לשימור בסן פרנסיסקו שמרו בייקר אדריכלים לעצמם. התוצאה: כרטיס ביקור להתקנא

מעצבי פנים ואדריכלים כבר מזמן הבינו שאת מפגן יכולותיהם ראוי שיעשו קודם אצלם – במשרד. ככה, כשהלקוח מגיע, הוא מקבל מושג גם על טעמם האישי. ואף שתאורטית אנשי מקצוע יכולים להתאים את עצמם לדרישות הלקוח, נחמד לגלות שהשותף המיועד חולק טעם דומה לשלך. בשילוב הזה, רוב הסיכויים שהוא יקלע לרצונותיך ויממשם כיאה למי שיודע להוציא טוב-טעם לפועל. כשנתקלנו במשרד דייויד בייקר אדריכלים ושות' ידענו שמצאנו את המשרד שלנו. העובדות שאין לנו נדל"ן לעצב ושהמשרד ממוקם בסן פרנסיסקו, לא הפריעו לנו לפחות להתפעל בקול רם. אז מה יש להם שם שמקסים אותנו? בעיקר פשטות אורבנית שיקית בנוסח הדירות שרואים ב-The Selby. החלל בבניין לשימור נראה כמו מחסן ישן, ועושה שימוש בכבלים תעשייתיים שמשמשים לתליית אופניים וגם לגרמי מדרגות בנוסח עלייה לסיפון אונייה. חללי העבודה הנעימים ואזורי הישיבה מזמינים חשיבה יצירתית. שימוש מוגבר במתכת ועץ לצד קירות בריק, מעניקים למקום תחושת מחוספסות אסתטית מגניבה.
סטיוון סירר, שביקר במקום וצילם אותו עבור מגזין abduzeedo, חילץ מהם את המניפסט הבא: "המשרד של דייויד בייקר ושות' מביא אדריכלות חדשה לסביבות אורבניות שונות, תוך טיפול מיומן בהיבטים דינמיים שונים – אישיים, פוליטיים ומסחריים – הכרוכים בכך. עבודתנו משלבת מודעות חברתית עם עיצוב בעל חותם, והתוצאה היא בניינים מובחנים, באיכות גבוהה, המעוררים תחושה קהילתית. בדרך זו אנחנו פועלים למען ערים טובות יותר, שבהן אדריכלות היא אדריכלות טובה רק כשהיא גם משרתת מטרה טובה".
אז נכון שהמניפסט סטנדרטי באופן מביך, אך למרבה השמחה, עיצוב טוב אינו זקוק למילים.

תגובות

  • 01

    במינימום השקעה: גילוי הלבנים האדומות,מתיחת מדפים ארוכים ונגישים, אהילים פיסוליים [בעבודה עצמית] והרי לכם משרד אדריכלים שנוסעים על אפניים בשפועי העיר התלולים. ישראלה

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
18.9.11

ברוטליות חיובית

גם אם מופעיו כבתי שיכונים בפריפריות ארצנו מעידים אחרת, בטון חשוף הוא סגנון טרנדי באדריכלות, כבר מאמצע המאה ה-20

כשהוא עשוי בטעם – הוא במיטבו, וכבר שנים שלא נס לחו של מלט משוריין בסגנון הברוטליזם. ואכן, כך חשנו כשנתקלנו בבית מבטון חשוף במנדוזה, ארגנטינה, שעוצב על טהרת המינימליזם הצורני ובקווים גאומטריים נקיים וחפים מצבעוניות. הבית, שתכנן סטודיו A4estudio הארגנטיני, ממוקם על שטח של 1500 מ"ר, ולטענתם, מהווה הזדמנות מצוינת לחשוב מחדש על עיצוב מגורים בפרוורים. היתרון הבולט שלו הוא מרחבים גדולים ואפשרות של ניצול מקורות אנרגיה טבעיים לבנייה ירוקה. הבית נבנה כך שהוא מסוגל לייעל את תנאי האקלים היבשתי האופייניים לאזור, כשחללי הבית נהנים מחצר מרכזית פנימית ומפתחים שמאפשרים מערכת של זרימת אוויר באופן טבעי. קיר בטון העולה מן החצר המרכזית מגן על הבית מפני קרינת השמש ממערב, וחומר מיקרו אלומיניום מחורר נבחר לאוורר אותו, אותו חומר ששימש לעיצוב חזית הבית. התוצאה: פרויקט דרמטי, שמתוכו נשקפים שמיים, צמחייה ירוקה וחללים זורמים ונעימים, ומבחוץ חללים פתוחים ועמוקים יוצרים הרמוניה גאומטרית. חומריות הבית נשלטת על ידי שלד בטון, וחרכים בלוחות העץ הכהים והמסיוויים מאפשרים ריקוד מעודן של קרני שמש במשך כל שעות היום. משחקי האור והצל המשתנים בעוצמתם ובמיקומם, מעניקים לבית את ה"צבע" הייחודי לו.
מתוך HomeDSGN

תגובות

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
12.9.11

תריסר עקרונות לערים ירוקות

עיר קומפקטית כמודל לעיר בת-קיימא: חלוקה ליחידות עצמאיות, אינטגרציה, חינוך, שימור ודיאלוג אזורי

בהמשך לראיון שפרסמנו עם פרופ' וולף דסקינג, מתכננה של פרייבורג, אחת הערים הירוקות באירופה, אנו מביאים לכם את 12 העקרונות שהם ניסחו באמנה שקוראת לערים נוספות ללכת בעקבותיה ולקיים מודל משופר לעיר בת-קיימא.

עקרונות חלליים: מרחקים קצרים לנוחות האזרחים ולהפחתת שימוש ברכבים

1. שונות, ביטחון וסובלנות: יש לשאוף לאוכלוסייה מאוזנת מבחינת גיל ופרופיל סוציאלי בתוך שכונות קיימות. חשוב לדאוג למקומות עבודה ושירותים לכל הסקטורים, לעודד אינטגרציה של כל שכבות האוכלוסייה, בלי קשר למוצא, מין או גיל.
2. עיר של שכונות: "העיר הקומפקטית" כמודל בר-קיימא. חלוקת העיר לשכונות בעלות עצמאות אדמיניסטרטיווית. יש לעודד שלטון א-ריכוזי בעל סמכויות מוגדרות היטב. שלטון כזה חיוני לעיר, וחשוב בהקשר של אזורי מגורים ועבודה, תשתית סוציאלית, חינוך ותרבות, בילוי וכד'. ההגנה על זהות העיר היא תנאי מקדים לתכנון ולפיתוח אורבני בר-קיימא.
3. עיר של מרחקים קצרים: רעיון העיר הקומפקטית צריך לעמוד ביסוד קידום תשתיות קיימות ובניית תשתיות חדשות. גישה רגלית לכל מקום מורידה למינימום את תנועת המכוניות, ומשפרת את איכות הסביבה. יש להעדיף פיתוח תחבורה ציבורית ושבילי אופניים על רכבים פרטיים.
4. תחבורה ציבורית וצפיפות: תכנון התחבורה הציבורית יהיה באינטגרציה מלאה עם חזון העיצוב העירוני. התחבורה הציבורית צריכה תמיד לקבל עדיפות על התחבורה הפרטית. יש להגדיל את הצפיפות העירונית לאורך קווי התחבורה הציבורית באופן רגיש ותוך שימור עקרונות הקיימות.

עקרונות תוכניים: מבני תרבות, פיתוח עסקי, שמירת טבע והגנה על שטחים ציבוריים למען האזרחים

5. חינוך, מדע ותרבות: בתי ספר ואוניברסיטאות, מרכזי מחקר ומוסדות תרבות מטביעים חותם משמעותי על מידת האטרקטיוויות של העיר והאיכויות שלה. עיר חייבת ליצור הזדמנויות להתפתחות אישית וללמידה לכל אורך חיי אדם.
6. תעשייה ועבודה: המשימה החשובה ביותר לעתיד: שימור תעסוקה קיימת ופיתוח עסקים חדשניים ופורצי דרך. יש לאזן את הטרנד של פיתוח אזורים ירוקים וערי קצה עם חידוש הרקמה העירונית הקיימת.
7. טבע וסביבה: שימור מגוון מינים ביולוגיים, שימוש חכם במשאבים לטובת הדורות הבאים והגנה על סביבה בריאה שאפשר לחיות בה – כמטרות מפתח. יש לבחון את האזורים שבהם מתוכננת בנייה ואת השפעתם על הסביבה טרם יישום התוכניות, במטרה לשמר את סביבת המגורים הטבעית של בעלי החיים והצמחים, כמו גם נופים תרבותיים בעלי חשיבות היסטורית.
8. איכות עיצוב: רוב החלטות התכנון משפיעות על מראה העיר לדורי דורות. לכן החלטות צריכות לחזק את אופי העיר באמצעות קידום איכויות העיצוב הגבוהות ביותר. למקומות ציבוריים תפקיד מפתח: יחד עם הבניינים השכנים הם יוצרים את הפנים הציבוריות של העיר. זכויות רכש ציבוריות וסמכויות להסדרת שטח ציבורי חייבות להישאר בידי גוף פוליטי, שיתווך בין האינטרסים השונים ויעצור התפתחות בלתי רצויה. סמכות התכנון בעיר צריכה להוביל את ההתפתחות של כל פרויקט בנייה חשוב, משלב הרעיון ועד לשלב המימוש. יש לעשות שימוש בכלים כמו תחרויות אדריכלים, מינויים ופאנלים של מומחים כעיקרון מנחה – כדי למצוא פתרונות למבנים חשובים ולמקומות ציבוריים.

עקרונות פרוצדורליים: לשמר את הישן – לחגוג את החדש. לא לאופנות ולגחמות פוליטיות, כן למעורבות ולשקיפות

9. חזון לטווח רחוק: תכנון ופיתוח עירוניים עקביים צריכים ללכת בעקבות חזון מאחד, שמביא בחשבון את עברה של העיר ורואה כמה עשורים קדימה. אסור שפני העיר יהיו משועבדים לאופנות מתחלפות או גחמות פוליטיות. תכנון תוספות לערים צריך לצפות את הצרכים של הדורות הבאים (לשמר את הישן ולחגוג את החדש). רק בדרך זו אפשר לפתח, לשמר ולקדם את ייחודיות העיר.
10. תקשורת והשתתפות: קהילות צריכות לעבוד באופן עקבי על החזון הקולקטיווי שלהן לעיר באמצעות שיח ציבורי. דמויות מפתח ובעלי מניות בקרב האדמיניסטרציה של העיר ומחוץ לה צריכים לתמוך בתקשורת רציפה. את תוצאות הדיונים יש לשלב בתהליכי התכנון, כדי לעזור ביצירת שקיפות ולצורך עדכון החלטות פוליטיות. יש להזמין את כל קבוצות האוכלוסייה לקחת חלק בדיון, ולהיות פעילות בכל שלבי ההתפתחות, החל מהחזון הראשוני, דרך תכנון מפורט, וכלה בביצוע בשטח ובניהול. צריך לבסס תרבות של מעורבות תוך שימוש בכלים שונים הזמינים לרשויות העירוניות, האזוריות והכלליות.
11. אמינות, מחויבות והוגנות: קונספט החל על העיר כולה, ומושתת על עקרונות של קונצנזוס, יוצר את הסביבה הנכונה שבה כל המשתתפים בהתפתחות העירונית יכולים לפעול בזכויות שוות. כדי שהעיר תהיה שותפה אמינה לכל האזרחים ולכל המשקיעים, המדיניות העירונית צריכה להיות מבוססת על הסכמות בסיסיות, שמחייבות את הגוף האדמיניסטרטיווי. עקרונות צריכים לעמוד בבסיס ההנחיות לפיתוח אתרים וסטנדרטים של בנייה בת-קיימא. קווים מנחים כמו "עיר של מרחקים קצרים" צריכים להתבטא במדיניות הנוגעת לנושאים ספציפיים.
12. שיתוף פעולה ושותפות: שיתוף פעולה והשתתפות עוזרים לביזור ולחלוקת נטל התכנון והפיתוח העירוני בין אנשים וגורמים רבים. תמיכה פיננסית בפרויקטים מעודדת משקיעים, ויכולה גם לעזור להדריך אותם. פעולה לדוגמה של הקהילה לגבי עיצוב פני העיר יכולה לעודד פעולה פרטית, כמו גם לעזור ליצירת תהליכים המגשימים את עצמם. מוסדות מדעיים, אוניברסיטאות, תעשייה וגופים מקצועיים הם שחקנים חשובים בפיתוח עירוני חדשני.
אנחנו חותמים על זה. ואתם?

תגובות

  • 01

    אם מחסירים מעט פרטים אז התמונה הראשונה בסדרה נראית ממש כמו תוכנית נהלל..:)

  • 02

    [...] המלא במקור לקריאת 12 עקרונות לבניית עיר בת-קיימא (תרגום: נעמי בורנשטיין) אהבתם?תריסר עקרונות לערים [...]

  • 03

    אהבתי במיוחד את הרעיון המקורי של ערוגות הצמחים שמתרוממות על המדרגות בבילבאו ואת הקונטור האסטטי שלהן .

  • 04

    מלא השראה ורוח אהבת טבע ואדם מי יתן וראשי ערים במדינה יאמצו את העקרונות האלו. אחד! עדרון אחד - שיתחילו איתו ולא יזהמו אותו עם אינטרסים ורדיפת בצע

    נמרוד15.9.11
  • 05

    מהמם , מענין עם טעם של עוד!

  • 06

    כמי שתכנן עיר שלמה עבור משרד הבינוי והשיכון אתם צריכים לקלוט כי עיר עתידית אין בה אנשים והדו שיח התכנוני הוא שיח בין הפקידיםובין עצמם לכן כל מה שנכתב כאן הוא הזוי ורק האדריכל הוא קובע הכל בפועל ...

  • 07

    גדעון, אכן, מאוד קשה ליישם עקרונות כשיש ריבוי אינטרסים בכל פרויקט, לכן מומלץ ביותר לקרוא על פועלו של פרופ' דסקינג בפרייבורג, גרמניה - http://bit.ly/riq6l8 לפעמים כל מה שצריך זה האדם הנכון במקום הנכון, מצוייד ביכולת לדחוף קדימה.

    admin18.9.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו

תגובות אחרונות