Julie Verhoeven היא מאיירת בעלת גוף עבודות עשיר, הכולל אינספור איורים עבור בתי אופנה, מעצבים ומגזינים

ורהובן ידועה בעיקר בזכות האיורים הפיוטיים שלה, המציגים דמויות נשים יפהפיות בעלות עיניים גדולות ודוק מלנכוליות מרחף בכתמי צבע אקוורליים. כתב ידה נושא סממנים מובהקים של אופנה עכשווית וגם השפעה של קלאסיקות כאגון שילה ואנדי וורהול. את עבודתה הראשונה בתחום העיצוב עשתה כאסיסטנטית ומשכתבת סקיצות של המעצב ג'ון גליאנו, כשזה עוד פעל מסטודיו קטן וצנוע בקובנט גרדן בסוף שנות ה-80. בהמשך עבדה בייעוץ למרטין סיטבון בפריז, וכמעצבת ראשית בבית האופנה Gibo.

היא פרצה לתודעה כמאיירת בזכות שיתוף פעולה שעשתה עם בית האופנה לואי ויטון ב-2003, שבמסגרתו יצרה סדרת אפליקציות בד נאיוויות על התיקים הקלאסיים. המוצרים הפכו להצלחה מסחררת

במקביל לעבודה על פרויקטים אישיים היא המשיכה ליצור ולאייר עבור חברות מובילות כמו מותג התיקים Mulberry, ורסצ'ה – שעבורו יצרה אסמבלאז' מוזאיקה פסיכדלית שהפך להדפס מרהיב, ASOS ו-H&M– חיבור שהוליד שורה של מוצרי טקסטיל, תיקים ומצעים ענוגים שנושאים את הדמויות המוכרות שלה. הסגנון הקוקטי המובחן, יחד עם הופעות האורח התכופות שלה בחברות הפופולריות האלה, הפכו אותה לרבת-השפעה בתחום האיור העכשווי. לאחרונה החליטה להתמסר לאמנות, והציגה סדרת תערוכות מיצב שבהן היא יוצרת בתלת-ממד את העולם המופלא ומלא הצבע שמוכר מאיוריה. לאתר של ג'ולי ורהובן

ליברטי, בית כלבו לונדוני מ-1875, מצליח לשמור על רלוונטיות בזכות שיתופי פעולה נועזים

הדפסי הפרחים והפייזלי של בית הכלבו היוקרתי ליברטי מוכרים לכל מי שאוהב טקסטיל. עם הזמן הם הפכו לשם נרדף לאיכות ולמורשת של עיצוב טקסטיל, ואף מזוהים עם עליית תנועת ה-Arts and Crafts בסוף המאה ה-19. בית הכלבו, שממוקם במבנה יפהפה בלב לונדון ופועל מאז 1875, הביא לאפרוריות האנגלית את בשורת האורנמנטיקה המזרחית, וחוץ מיבוא טקסטיל וחפצי נוי מיפן והמזרח הרחוק, החל לייצר בעצמו טקסטיל בהדפסים עשירים ובצבעוניות מוקפדת, כשפלטת הצבעים הפסטלית הייחודית שהשתמשו בה הפכה עם הזמן למזוהה עמם, וכונתה "צבעי ליברטי".
לאורך ההיסטוריה הארוכה של הכלבו השתמשו מעצבי אופנה מובילים בבדים האייקוניים ובארכיון הטקסטיל הענק של ליברטי: Paul Poiret בשנות ה-20 וה-30, Jean Muir Mary Quant בשנות ה-60, ומשנות ה-70 ואילך גם איב סן לורן וקשארל.

הרשימה העכשווית כוללת את ויויאן וסטווד, Mac ,Target – שפיתחו סדרת איפור בהשראת התפרחות המוכרות, ו-Nike, ששיתוף הפעולה הפורה אתם הוליד סדרת סניקרס שהפכה ללהיט

האחרון ברצף הוא הלייבל הבריטי הקולי B Store, שתחת הכותרת "B Store Loves Liberty" משלב את הדפסי הפרחים הרומנטיים של ליברטי בבגדי קז'ואל מתוחכמים ובאקססוריז תואמים. החיתוכים והדיטיילים קורצים לאווירת המערב הפרוע, שנראה בקולקציה זו בשיא פריחתו. אין ספק שגדולתו של הכלבו היא בשיתופי פעולה מפתיעים עם מעצבים שמעניקים פרשנויות חדשות לקלאסיקות המוכרות, ומרעננים את המכובדות הבריטית השורה לעתים על העיצובים.

Piers Atkinson הוא כובען צבעוני וקאמפי שיוצר, איך לא, בלונדון

אמנם כובעים בעיצובו עיטרו את ראשיהן של בנות משפחת המלוכה באירועים רשמיים, אך את שמו קנו לו דווקא היצירות היותר אקסצנטריות שלו, דוגמת כובע הדובדבנים, שהפך לסמל המסחרי שלו: שני דובדבני ענק נוצצים בברק פלסטי' שנחים על הראש ויוצרים תמונה סוריאליסטית למראה. אטקינסון, בנה של כובענית בתאטרון, ינק מגיל צעיר את סודות המקצוע, אבל לא תכנן ללכת בדרכה של אמו. הוא פנה לצילום ועיצוב גרפי, ועבד כדי ג'יי, כמארגן מסיבות וכמעצב תלבושות. לסצנת האופנה בלונדון התגלגל דרך חברים דוגמת Fred Butler והאמן הרב-תחומי Andrew logan. ב-2008 השיק קולקציה עצמאית ראשונה, שכללה כובעים ואביזרי ראש אוונגרדיים, והוקדשה כולה למיקי מאוס ולאוזניים המפורסמות בעולם. השימוש בדמותו המשועתקת לעייפה של העכבר של דיסני הייתה רק יריית הפתיחה. בקולקציות הבאות הוא המשיך להשתעשע בציטוט ופירוק של דימויים פופולריים מזוהים, כמו ברבי והבננה של אנדי וורהול.

נושאי ההשראה שלו מתכתבים תמיד עם עולם הזוהר, על היופי והכיעור שבו, ומציגים מיקס של רומנטיקה וטראש, שיק וביזאר

בקולקציה האחרונה שלו הייתה זו הסצנה האלמותית מהסרט Blond Venus, שבה, במהלך מופע קברט, כשהיא מוקפת זמרות רקע בלבוש כאילו אפריקאי, פורצת מרלן דיטריך מתוך חליפת גורילה ושרה את Hot Voodoo. אטקינסון עושה מחווה בקולקציה זו למלאכותי, למזויף ולפנטסטי, תוך שהוא קורץ באירוניה גם לרומנטיזציה ההוליוודית שעשו לאפריקה, כשדימו אותה לג'ונגל טרופי קסום ורוחש יצרים.
מומלץ ביותר לבקר באתר של אטקינסון ולהתרשם מקולקציות העבר שלו. שימו לב לרשימת הקרדיטים והתודות הארוכה שמלווה כל קולקציה. מתחבאות בה פנינים כמו מוזיקה מומלצת והקדשות מרגשות ומצחיקות לצוות שלו ולבני משפחתו.

בד לפי מטר רץ? אל תצחיקו אותה. מעצבת אופנה מנציחה אי-סדר

נקודת המוצא לפרויקט אופנה קונספטואלי שפרסמה לאחרונה המעצבת השוויצרית Stéphanie Baechler, הייתה אי-הסדר המגולם בחיינו: בגדים מקומטים, שמיכה שקפליה מסמלים את החיים שהתרחשו מתחתיה רגע קודם, וילון תלוי, ובאופן כללי – כל אי-סדר נונשלנטי שמלווה את סביבת החיים הביתית שלנו. טקסטורות ארעיות, כקמטים סוררים, הוקפאו וקיבלו זכות קיום, שלא לומר חיי נצח.
כחלק מתהליך העבודה יצרה בכלר על קירות הסטודיו שלה, בעזרת פיסות בד ונעצים, מעין בלגן טקסטילי, שמצטיין בקומפוזיציה מסוגננת ובצבעוניות רגישה. את מיצב הקיר שנוצר היא צילמה, ערכה גרפית והדפיסה על גבי טקסטיל ונייר. יריעות החומר נחתכו על פי המתאר של הדפוס, וחזרו לגלגול חיים נוסף בדמות בגדים מודולריים ואובייקטים פיסוליים.

מגוון החומרים שהודפסו עליהם הדימויים, בטווח הרחב שבין קרטון נוקשה ופריך לבד שיפון נוזלי, מספקים נקודות מבט שונות על האבולוציה בדרך מדו-ממד לתלת-ממד

בעולם האופנה מקובל בדרך כלל להכפיף את הדו-ממד לטובת התלת-ממד, אבל כמי שמכירה את ההיררכיה הזאת מתוקף עבודתה כמעצבת הדפסים דיגיטליים לטקסטיל (למארק ג'ייקובס ואייזק מזרחי), יצאה המעצבת בקריאה הפוכה: לאפשר לדו-ממד להכתיב את הצורה. לא עוד בדים לפי מטר רץ שמהם נגזר הבגד, אלא בד שהוא אובייקט בפני עצמו, עם חוקים משלו וצורה ייחודית, שמחייבים את המעצב לתנאים מגבילים, ומציבים בפניו אתגרים. לפרויקט באתר המעצבת

Fabric Project from Hochparterre on Vimeo.

זואי ברדלי יוצרת מיצבי ענק מנייר עבור הקולגות לשעבר מעולם האופנה

אם גם אתם אוהבים וינדואוז שופינג, ודבקה בכם קדחת הקניות הסוערת של חגי החורף (בעיקר אלה שמעבר לים), כדאי לכם להכיר את Zoe Bradley, שיצירותיה מככבות בחלונות הראווה של לואי ויטון, כריסטיאן לובוטין, טיפאני ועוד. ברדלי, מעצבת-פסלת שיוצרת בנייר, רקחה עבורם מיצבי ענק מרשימים שנדמה שקפצו הרגע מתוך ספר פופ-אפ מלא שיק וסטייל. חוץ מחלונות ראווה היא מעצבת גם סטים לצילום ואביזרי לבוש ייחודיים לפי הזמנה.

עבודותיה, אלגנטיות ומלאות הומור, מערבבות עולמות של מציאות וחלום, ובדרך כלל מורכבות מעשרות פרטים מדויקים ומדוקדקים שיוצרים סביבה שלמה

את הנייר – החומר  שהפך לסימן ההיכר שלה, היא מעבדת תוך שימוש בטכניקות מסורתיות, כגון אוריגמי ומגזרות נייר, אבל גם משלבת טכניקות של תדמיתנות וגזרה הלקוחות מעולם החייטות. אלה האחרונות מיושמות בנייר כאילו היה הבד הכי יוקרתי. אכן, את הקשר של ברדלי לאופנה קשה לפספס; שמלות ערב ארוכות שובל ומחוכי נייר הם מוטיב קבוע בעבודתה, ומרמזים על גלגולה הקודם כמעצבת בבית האופנה של אלכסנדר מקווין, שם הייתה חתומה על כמה מדגמי התצוגה של קולקציית אביב-קיץ 1999 המיתולוגית. הדגמים שעיצבה אז – מעין מניפות ענק של עץ מכופף ומחורר כתחרה שעטפו בפיסוליות את גוף הדוגמניות – הפכו לאייקונים, והיו לאבן דרך בזהות העיצובית של הבית.
בתקופה שהייתה בלב לבה של תעשיית האופנה, הבינה ברדלי שמה שבאמת מרגש אותה בעבודה הם דגמי הקצה, אלה שיש בהם שואו וממד של פנטזיה, ואשר מזמנים התמודדות עם יצירת נפחים פיסוליים ועבודה בחומרים לא שגרתיים. היא החליטה לפנות לקריירה עצמאית שמוקדשת כולה לעולם הדמיון, ומשוחררת מהכבלים והתכתיבים של עולם האופנה.

הסוודרים של סנדרה בקלונד רחוקים שנות אור ממה שאתם מכנים "סוודר"

Sandra Backlund, מעצבת אופנה וסרגנית קוטור, מהלכת בבטחה באזור הדמדומים של מה שמקובל לכנות אמנות לבישה. בין שזו אמנות, אומנות או אופנה, מקומה בתולדות הסריגה מובטח בזכות יצירותיה הצמריריות, שלא מפסיקות להדהים.
בקלונד פתחה את הלייבל הקטן שלה ב-2004, מיד כשסיימה את לימודי עיצוב האופנה ב-College of Design Beckmans בסטוקהולם. היא החלה להוציא קולקציות מצומצמות של פריטים יחידים בסוגם, קולקציות שמבוססות כולן על טכניקות מוכרות של סריגה ידנית, אך רחוקות שנות אור מכל מה שאנו מכירים כ"סוודר". הסריגים שלה פיסוליים וארכיטקטוניים,  נראים כמו שריונות אבירים עשויים צמר, ומאופיינים בפרופורציות שמעוותות את הגוף לכדי צללית חדשה.

המפגש של הצמר הרך עם הארכיטקטורה המורכבת יוצר דימוי עוצמתי, עתידני ואורגני גם יחד, ומציג גישה אוונגרדית, הן ביחס לשימוש בטכניקה העתיקה והן בתפיסת הגוף והבגד

בקלונד, שעד לא מזמן הייתה סורגת כל פריט בקולקציה במו ידיה בשעות של ניסוי ותהייה, פיתחה טכניקת עבודה של קולאז' תלת-ממדי, שבמהלכה היא מפסלת את הבגד ישירות על בובת דיגום. תהליך העבודה האינטואיטיווי, ללא תכנית מוקדמת וכמעט ללא סקיצות, מאפשר לה להגיע למורכבויות גאומטריות שקשה לצפות מראש. לאחרונה היא נדרשה לוותר במעט על הגישה הארטיזנית שלה לטובת צעדים ראשונים בייצור ממוכן. בשנת 2010 היא חברה לחברת הסריגים האיטלקית Maglificio Miles, שמאפשרת לה לפתח את הסריגים שלה במגוון אמצעים טכנולוגיים. שיתוף הפעולה עם החברה פתח אופק חדש לעבודתה, ומאפשר לה להציג קולקציות מסחריות יותר, שמתקיימים בהן לצד הספקטקל העיצובי המזוהה עמה גם ניואנסים טקסטיליים מרתקים.
לאתר המעצבת

מלון באמסטרדם מעניק משמעות חדשה לצירוף "מלון בוטיק"

בימים אלה נחנך באמסטרדם מלון הקונספט The Exchange, שמעוצב כולו בהשראת עולם האופנה. הפעם לא מדובר בעוד עבודה של מעצב-על דוגמת ארמני, כריסטיאן לקרואה ואפילו מרטין מרג'יאלה האוונגרדי, אלא בסטודנטים ובוגרים של בית הספר הגבוה לאופנה באמסטרדם (Amsterdam Fashion Institute), שאחראים על עיצוב והלבשת 61 חדרים.

כל מעצב קיבל לידיו כמה חדרים, ואלה שימשו אותו (עד לפתיחת המלון) כמעין מעבדה לעיצוב. נושאי ההשראה שבחרו קונספטואליים ומהורהרים: הדקדנטיות שמאפיינת את לבושה של מארי אנטואנט; חדר שכל הטקסטיל בו נוצר בהשראת כתב ברייל; חיפוי קירות פיסולי שמדמה את החיוּת והתנועה המסתתרות בתוך קפלי חולצת טי לבנה, ועוד.

החדרים, שלבושים עד היסוד, מספקים למבקר חוויה טוטאלית שדורשת לעתים את השתתפותו הפעילה, קצת כמו לישון בתוך מיצב אמנותי

כך לדוגמה, בחדר שנושא את השם hide and sick יצטרך המבקר להתאמץ כדי לטעון את הטלפון, שכן החלל כולו, כולל נקודות החשמל, כוסה בשכבות של בד גזה, כדי ליצור מראה ראשוני ונטול מאפיינים מזהים. על הסטיילינג הכולל ועל אווירת ה-DIY המהוקצעת ניצח בפועל הסטודיו לעיצוב פנים Ina- Matt, שעיצב גם את החללים הציבוריים במלון.
המלון הוקם כחלק מתוכנית עירונית ששמה לה למטרה לרענן ולטפח את החלקים הפחות מצודדים של העיר, מה שמסביר את מיקומו דווקא ברחוב Damrak הטראשי – ציר מרכזי שמחבר בין התחנה המרכזית של העיר לכיכר דאם התיירותית, בואכה רובע החלונות האדומים. האזור עובר בשנים האחרונות מתיחת פנים שקורצת לעולם האופנה, במסגרתה הוסבו חללים שונים לגלריות ולבתי מלאכה של מעצבים ואמנים.

הלוקבוק של חברת Urban Outfitters שייך למדף ספרי האמנות שלכם

במחלקת הקריאייטיב של Urban Outfitters, ענקית האופנה והלייף סטייל, לא נחים לרגע. החברה, שמוכרת משרוך נעל ועד הופעה היפסטרית קומפלט במחירים ידידותיים (יחסית, יחסית!), משתפת פעולה עם אמנים ומנפיקה בכל עונה lookbook מנצח, שיכול בכיף לשבת על מדף ספרי האמנות שלכם. הלוקבוק האחרון שהוציאה החברה הוא פרי שיתוף פעולה עם האמן-צלם הניו יורקי Sam Falls, שאוהב לערב בעבודתו מגוון מדיות. הטיפול של פולס בצילומי אופנה הופך כל עמוד בספר ליצירת אמנות קטנה, עשירה בצבע ובטקסטורות. באורח פלא כל העומס הזה אינו בולע את הבגדים אלא אורז אותם בחיוניות.

פולס מצטרף אחר כבוד לרשימה מעניינת של יוצרים ששיתפו פעולה עם החברה בעבר, ואשר בימים כתיקונם אינם קשורים בהכרח לעולם האופנה

בקיץ 2011 היה זה הצלם הבריטי Martin Parr, שתיעד בטון סאטירי ואנטי-צרכני למדי פיסות מציאות מרתקות. הוא יצר עבורם קטלוג שצולם במרקש, כולו התפוצצות של צבע והומור טיפוסי. קדם לו, באביב 2011, שיתוף פעולה עם הקולנוען השנוי במחלוקת Harmony Korine (שמפלרטט עם אופנה, ראו שיתוף הפעולה הקולנועי שלו עם בית האופנה Proenza Schouler). קורין צילם את הפרויקט, ואז כיסח את הצילומים במברשת וצבע. בספר שלו משולבים גם איורים, והאווירה השולטת שם מטרידה, כמיטב המסורת של קורין.
לפיל המדויק אחראית במידה רבה Joanna Ewing, המנהלת האמנותית של מחלקת הדפוס והצילום בחברה בשלוש השנים האחרונות. באתר האישי שלה אפשר לראות פרויקטים קודמים, וגם את הפרטים הקטנים שהופכים את הלוקבוק לכל כך אקסקלוסיווי: עיצוב גרפי משובח והפקת דפוס מושקעת. אמנם הספרים מכילים מדגם מייצג של פריטי העונה, אבל אלה משניים לכל הסיפור; הלוקבוק – על האריזה הגאונית והנועזת שלו – הוא מוצר נחשק בפני עצמו.

]]> http://www.redesign.co.il/%d7%90%d7%95%d7%a4%d7%a0%d7%94-%d7%91%d7%95%d7%a2%d7%98%d7%aa/feed/ 0 http://www.redesign.co.il/%d7%a7%d7%95%d7%91%d7%99%d7%96%d7%9d-%d7%9e%d7%aa%d7%97%d7%aa-%d7%9c%d7%90%d7%a3/ http://www.redesign.co.il/%d7%a7%d7%95%d7%91%d7%99%d7%96%d7%9d-%d7%9e%d7%aa%d7%97%d7%aa-%d7%9c%d7%90%d7%a3/#comments Wed, 07 Dec 2011 08:56:13 +0000 ‫admin‬ http://www.redesign.co.il/?p=11265

Patternity מרעננת לנו את המבט על הטקסטורות שמרכיבות את חיינו

הסיטו רגע את מבטכם מהמסך, הביטו אל המקלדת, ימינה אל ערימת הניירות שהצטברה לכם על השולחן, עכשיו למטה אל מרצפות הסומסום ולמעלה על התקרה הסדוקה, ולפתע זה יכה בכם: פטרנים (תבניות) – הם בכל מקום.
התגלות דומה בוודאי חוו Anna Murray, ארט דיירקטורית, ו-Grace Winteringham, מעצבת טקסטיל. השתיים, שחולקות אהבה משותפת לטקסטורות שמרכיבות את חיינו, הקימו את Patternity, חברה לעיצוב, שמתמחה בפטרנים ובעיצוב משטחים. פעילות החברה סובבת כולה סביב מחקר, פיתוח ויישום של דימויים מבוססי פטרן. מעבר לאסתטיקה הקוביסטית המושלמת שמאפיינת את עבודות העיצוב של החברה, החזון של Patternity הוא לחבר את האדם עם הסביבה שהוא חי בה. מעין קריאה אידיאולוגית, כמעט זנית, להשתהות ולהתבונן בעולם המקיף אותנו, ולהתעכב על הבנאלי והמובן מאליו.

חלון הראווה לפעילות החברה הוא מאגר פטרנים ענק וכיפי שהקימו ברשת, ואשר משמש מקור השראה נהדר למעצבים, יוצרים וסתם כאלה שאוהבים לשטוף את העיניים

הקטלוג העשיר מתעדכן תדיר, וכולל שפע של אימאג'ים. הדגש הוא בעיקר על הפטרנים היומיומיים, השקופים, שנמצאים לנו מתחת לאף. מגוון המקורות חוצה את כל הז'אנרים: אמנות, אופנה, עיצוב פנים, טבע וארכיטקטורה. מסת המידע מחולקת לקטגוריות ולתגיות, שמאפשרות חיפוש לעומק ולרוחב של הנושא, מעין לוח השראה אינסופי. היזהרו, זה ממכר!
בתוך האתר שזורות באופן אורגני עבודות העיצוב המסחריות שיצאו תחת סטודיו הבית של Patternity, ובהן שיתוף פעולה מוצלח עם מעצב הרהיטים Toby Winteringham, והמוצר שמזוהה אתם יותר מכל, הדובדבן שבקצפת: גרבונים מעולים בהדפס מונוכרום, גאומטרי-שבטי, שמבוסס על פירוק והרכבה של הלוגו שלהם. הגרבונים ניתנים לרכישה באתר.

Meadham Kirchhoff במפגן ראווה של בלונד, תחרה וגלידה, וכל הוורוד הזה הוא בעצם מסר פמיניסטי

במה מקושטת בתפרחות של בלונים צבעוניים, פסקול של שירי הספייס גירלס וקבוצת שחקניות בשמלות סאטן דמויות קומבינזון א-לה קורטני לאב, מפדרות את עצמן בפודריות ענק ופוצחות בריקוד קאן קאן גרוטסקי. אלה רק חלק מההתרחשויות המוזרות שליוו את תצוגת האופנה האחרונה של מידהאם קירשוף – צמד מעצבים מרתק שפועל במשותף. בהמשך טופפו על המסלול דוגמניות בפאות בלונדיניות סינתטיות ובאיפור בובתי מוגזם, לבושות בבגדים כמו-ילדותיים בצבעי גלידה.

הסטיילינג התאטרלי עירב את כל מה שאנחנו מכירים בתור מתוק, ילדותי וחמוד, אבל ההגזמה והעודף הפכו את המראה לעוכר שלווה, סכריני להכאיב

למי שמצליח לפספס את האירוניה והטון הביקורתי שמאחורי השואו הרדיקלי הזה, שמה של הקולקציה: A Wolf in Sheep's Clothing – "זאב בעור כבש", לא משאיר הרבה מקום לדמיון, ומתמצת בפשטות את כוונת המעצבים לצאת נגד אידאות היופי שילדות סופגות כבר מגיל צעיר, או כלשונם: "להרוס אותן ולחגוג אותן בו-זמנית".
מבולבלים? אתם לא הראשונים. Edward Meadham האנגלי ו-Benjamin Kirchhoff הצרפתי הם אוסף של ניגודים. מאז הקימו ב-2003 את בית האופנה שנושא את שמות המשפחה שלהם, הם זכו ליחס אמביוולנטי: מצד אחד העלו הרבה סימני שאלה ותהיות בשל חוסר הבהירות והחידתיות שמלוות את עבודתם, ומצד אחר זכו לפרגון והערכה בשל התעוזה והחדשנות שמאפיינות אותה. כתב ידם העיצובי מרובה שכבות, מקסימליסטי באופן מבלבל, מתפקע מריפרורים ומהשראות מגוונות, כמו רומנטיקה ושורשיה ההיסטוריים, מוטיווים דתיים ואתניים, תרבות פופ, קיטש וגראנג'.
בחיבורים הבלתי אפשריים האלה הם מצליחים לשזור גם תכנים פמיניסטיים ותהיות על ייצוגי האישה בתרבות. תנופת העיצוב והעושר של מקורות ההשראה יוצרים תחושה שמדובר בנושאים שקרובים אל לבם. כשמצליחים לבודד את מערכות הלבוש המורכבות לכדי פריטים בודדים, מגלים שמתחת למעטה המחוספס והמרדני מסתתרת מלאכת מחשבת ששמורה לעולם ההוט קוטור המסורתי, וכוללת רקמות עשירות, תחרות, מגזרות ואפליקציות מדוקדקות, שנעשות בעבודת יד. מומלץ להתקרב למסך ולהתפעל.