פוסטים מקטגורית אופנה
22.2.12

מצביא אופנה

הבגדים שמעצב כריסטופר רייבורן מסגירים רק במעט את עברם המיליטריסטי

בשונה ממעצבי אופנה שמוצאים את הבדים שלהם בתערוכות טקסטיל המציגות את הצעקה האחרונה בפיתוח בדים, תהליך איסוף החומרים של Christopher Raeburn, מעצב אופנה בריטי צעיר, מורכב מעבודת מודיעין מעמיקה ונבירה בסטוקים ישנים של ציוד צבאי מהעולם. מאז השיק את הלייבל שלו ב-2008, בגדיו מבוססים על שימוש חוזר בטקסטיל שהיה בשירות הצבא. מה שנקרא "upcycling" במיטבו.

במלאי של צבאות אנגליה, גרמניה וצ'כיה אפשר לגלות בדי מצנח שלא עברו את מבחן הטיסה, שמיכות צמר צבאיות וברזנטים שהעלו אבק במחסנים בלי לדעת שהם אוטוטו ב-Vogue

ההיצע הקיים מכתיב לרייבורן לא פעם את אופי הייצור, סדרות מצומצמות של עד 50 פריטים לדגם, והוא מושפע אף מתנודות מדיניות – לדוגמה, בגדי הסוואה בצבעי מדבר שהציפו את השוק לאחר מלחמת המפרץ. בגדיו קוליים ומושקעים וניחנו בפונקציונליות מוקפדת, ואפשר למצוא ביניהם שכמיות ניילון מודפסות בגימורים חדים, ז'קטים כפולי בטנה שנלבשים גם הפוך, ומעיל פרקה לגברים ונשים – פריט בעל אפיל צבאי, במגוון וריאציות: חורפיות וכבדות, מטולאות בצמר ועור ובגרסאות אווריריות מבדי מצנח צבעוניים ובהדפסי משי פופיים.
מפתיע לגלות את סקאלת הצבעים הרחבה שנוצרת כשמערבבים יחד את מדי כל הצבאות. ברוח העיצוב המקיים, הפריטים מיוצרים קרוב לבית, במזרח לונדון, וזוכים לתווית Remade in England. ריבורן הפך מהר מאוד ליקיר הפורומים הירוקים, וקיבל תמיכה נרחבת מגופים שמקדמים עיצוב אתי. הוא עצמו מצהיר שתו התקן האקולוגי הוא רק ערך מוסף, כמעט מקרי, של תהליך עיצוב אינטואיטיווי לחלוטין. לאתר המעצב (טל מר)

תגובות

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
15.2.12

שחור בעיניים

נסיך האופל של עולם האופנה מעצב גם רהיטים. גותיים, כמובן

כששאלו את Rick Owens במה היה רוצה לעסוק לולא הפך למעצב אופנה מצליח, הוא ענה בהומור "גנן ראשי בוותיקן – כי אז הייתי יכול להסתובב בשמלה כל היום". את המשאלה ללבוש שמלה בחיי היומיום אוונס מיישם ממילא, גם תוך כדי עבודה בסטודיו שלו בפריז. המראה המזוהה שסיגל לעצמו, לבוש תמיד בחצאיות או טוניקות שחורות, נעליים כבדות ושיער ארוך שחור וגולש – הוא המשך ישיר לקו העיצובי שהוא דבק בו כבר שנים.

עיצוביו מינימליסטיים, פיסוליים, נושאים השפעות חזקות של גותיקה, רוק ואוונגרד, ובאים בסקאלת צבעים מצומצמת של שחור, לבן ואפור

מאז השיק ב-1994 את הליין שלו, עדת מעריציו רק הולכת וגדלה, ופריטים שלו, בעיקר מעילי העור המפורסמים, הם בבחינת קלאסיקה שזכתה לאינספור חיקויים. לפני שנים אחדות, בעידודה ובניצוחה של האישה שאתו, המוזה שלו, והדמות הציורית-ביזארית Michele Lamy, הצטרף לרפרטואר שלו גם קו רהיטי יוקרה, אשר מוצג בגלריות עיצוב מובילות ברחבי העולם. הסדרה האחרונה, Magic Mountain, מוצגת בימים אלה במוזאון Chesa Planta בשווייץ, ונדמה שאין מושלם מחלל המוזאון – שחזור של בית אריסטוקרטי מהמאה ה-18 – לאכלס את עבודותיו.

הרהיטים, בדומה לבגדים שהוא מעצב, ארכיטקטוניים ודרמטיים. אך אם בקווי האופנה נשמרת מידה של נגישות, בתחום הריהוט אוונס מייצר אובייקטים מונומנטליים, שמכוונים לחלל מוזאלי ולאספנים כבדים

הוא משתמש בחומרים כגון עץ לבוד, פיברגלס, שרף ועור, ואלה מעובדים בעבודת יד על ידי מיטב בעלי המלאכה. מיטת אלבסטר רחבת מידות שנראית צפה באוויר והופכת לשקופה באור השמש; מושבי קובייה מעץ שמשלבים קרני איל אמיתיות; יריעות עור שנמתחות על כיסאות ברזל קונסטרוקטיוויים; כל אלה נראים כלקוחים מזמן אחר בשלבם מודרניזם קר ואלמנטים ויזואליים מעולמות קדומים. אוונס מצהיר שהוא מתנגד לפריטי לבוש שהושקעה בהם עבודה מוגזמת, ונלבשים פעם אחת. את רהיטיו, בניגוד למעגל החיים הקצר של פריטי אופנה מסוג זה, הוא מעצב מתוך אמונה אמיתית שיישארו לנצח. לאתר המעצב (טל מר)

תגובות

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
8.2.12

בד בבד

Julie Verhoeven היא מאיירת בעלת גוף עבודות עשיר, הכולל אינספור איורים עבור בתי אופנה, מעצבים ומגזינים

ורהובן ידועה בעיקר בזכות האיורים הפיוטיים שלה, המציגים דמויות נשים יפהפיות בעלות עיניים גדולות ודוק מלנכוליות מרחף בכתמי צבע אקוורליים. כתב ידה נושא סממנים מובהקים של אופנה עכשווית וגם השפעה של קלאסיקות כאגון שילה ואנדי וורהול. את עבודתה הראשונה בתחום העיצוב עשתה כאסיסטנטית ומשכתבת סקיצות של המעצב ג'ון גליאנו, כשזה עוד פעל מסטודיו קטן וצנוע בקובנט גרדן בסוף שנות ה-80. בהמשך עבדה בייעוץ למרטין סיטבון בפריז, וכמעצבת ראשית בבית האופנה Gibo.

היא פרצה לתודעה כמאיירת בזכות שיתוף פעולה שעשתה עם בית האופנה לואי ויטון ב-2003, שבמסגרתו יצרה סדרת אפליקציות בד נאיוויות על התיקים הקלאסיים. המוצרים הפכו להצלחה מסחררת

במקביל לעבודה על פרויקטים אישיים היא המשיכה ליצור ולאייר עבור חברות מובילות כמו מותג התיקים Mulberry, ורסצ'ה – שעבורו יצרה אסמבלאז' מוזאיקה פסיכדלית שהפך להדפס מרהיב, ASOS ו-H&M– חיבור שהוליד שורה של מוצרי טקסטיל, תיקים ומצעים ענוגים שנושאים את הדמויות המוכרות שלה. הסגנון הקוקטי המובחן, יחד עם הופעות האורח התכופות שלה בחברות הפופולריות האלה, הפכו אותה לרבת-השפעה בתחום האיור העכשווי. לאחרונה החליטה להתמסר לאמנות, והציגה סדרת תערוכות מיצב שבהן היא יוצרת בתלת-ממד את העולם המופלא ומלא הצבע שמוכר מאיוריה. לאתר של ג'ולי ורהובן (טל מר)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
1.2.12

מישהו מטפל בך?

ליברטי, בית כלבו לונדוני מ-1875, מצליח לשמור על רלוונטיות בזכות שיתופי פעולה נועזים

הדפסי הפרחים והפייזלי של בית הכלבו היוקרתי ליברטי מוכרים לכל מי שאוהב טקסטיל. עם הזמן הם הפכו לשם נרדף לאיכות ולמורשת של עיצוב טקסטיל, ואף מזוהים עם עליית תנועת ה-Arts and Crafts בסוף המאה ה-19. בית הכלבו, שממוקם במבנה יפהפה בלב לונדון ופועל מאז 1875, הביא לאפרוריות האנגלית את בשורת האורנמנטיקה המזרחית, וחוץ מיבוא טקסטיל וחפצי נוי מיפן והמזרח הרחוק, החל לייצר בעצמו טקסטיל בהדפסים עשירים ובצבעוניות מוקפדת, כשפלטת הצבעים הפסטלית הייחודית שהשתמשו בה הפכה עם הזמן למזוהה עמם, וכונתה "צבעי ליברטי".
לאורך ההיסטוריה הארוכה של הכלבו השתמשו מעצבי אופנה מובילים בבדים האייקוניים ובארכיון הטקסטיל הענק של ליברטי: Paul Poiret בשנות ה-20 וה-30, Jean Muir Mary Quant בשנות ה-60, ומשנות ה-70 ואילך גם איב סן לורן וקשארל.

הרשימה העכשווית כוללת את ויויאן וסטווד, Mac ,Target – שפיתחו סדרת איפור בהשראת התפרחות המוכרות, ו-Nike, ששיתוף הפעולה הפורה אתם הוליד סדרת סניקרס שהפכה ללהיט

האחרון ברצף הוא הלייבל הבריטי הקולי B Store, שתחת הכותרת "B Store Loves Liberty" משלב את הדפסי הפרחים הרומנטיים של ליברטי בבגדי קז'ואל מתוחכמים ובאקססוריז תואמים. החיתוכים והדיטיילים קורצים לאווירת המערב הפרוע, שנראה בקולקציה זו בשיא פריחתו. אין ספק שגדולתו של הכלבו היא בשיתופי פעולה מפתיעים עם מעצבים שמעניקים פרשנויות חדשות לקלאסיקות המוכרות, ומרעננים את המכובדות הבריטית השורה לעתים על העיצובים. (טל מר)

תגובות

  • 01

    איי לייק ורי מאטץ'

    מרקו2.2.12

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
18.1.12

הכובען המטורף

Piers Atkinson הוא כובען צבעוני וקאמפי שיוצר, איך לא, בלונדון

אמנם כובעים בעיצובו עיטרו את ראשיהן של בנות משפחת המלוכה באירועים רשמיים, אך את שמו קנו לו דווקא היצירות היותר אקסצנטריות שלו, דוגמת כובע הדובדבנים, שהפך לסמל המסחרי שלו: שני דובדבני ענק נוצצים בברק פלסטי שנחים על הראש ויוצרים תמונה סוריאליסטית למראה. אטקינסון, בנה של כובענית בתאטרון, ינק מגיל צעיר את סודות המקצוע, אבל לא תכנן ללכת בדרכה של אמו. הוא פנה לצילום ועיצוב גרפי, ועבד כדי ג'יי, כמארגן מסיבות וכמעצב תלבושות. לסצנת האופנה בלונדון התגלגל דרך חברים דוגמת Fred Butler והאמן הרב-תחומי Andrew logan. ב-2008 השיק קולקציה עצמאית ראשונה, שכללה כובעים ואביזרי ראש אוונגרדיים, והוקדשה כולה למיקי מאוס ולאוזניים המפורסמות בעולם. השימוש בדמותו המשועתקת לעייפה של העכבר של דיסני הייתה רק יריית הפתיחה. בקולקציות הבאות הוא המשיך להשתעשע בציטוט ופירוק של דימויים פופולריים מזוהים, כמו ברבי והבננה של אנדי וורהול.

נושאי ההשראה שלו מתכתבים תמיד עם עולם הזוהר, על היופי והכיעור שבו, ומציגים מיקס של רומנטיקה וטראש, שיק וביזאר

בקולקציה האחרונה שלו הייתה זו הסצנה האלמותית מהסרט Blond Venus, שבה, במהלך מופע קברט, כשהיא מוקפת זמרות רקע בלבוש כאילו אפריקאי, פורצת מרלן דיטריך מתוך חליפת גורילה ושרה את Hot Voodoo. אטקינסון עושה מחווה בקולקציה זו למלאכותי, למזויף ולפנטסטי, תוך שהוא קורץ באירוניה גם לרומנטיזציה ההוליוודית שעשו לאפריקה, כשדימו אותה לג'ונגל טרופי קסום ורוחש יצרים.
מומלץ ביותר לבקר באתר של אטקינסון ולהתרשם מקולקציות העבר שלו. שימו לב לרשימת הקרדיטים והתודות הארוכה שמלווה כל קולקציה. מתחבאות בה פנינים כמו מוזיקה מומלצת והקדשות מרגשות ומצחיקות לצוות שלו ולבני משפחתו. (טל מר)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
11.1.12

יאללה בלגן!

בד לפי מטר רץ? אל תצחיקו אותה. מעצבת אופנה מנציחה אי-סדר

נקודת המוצא לפרויקט אופנה קונספטואלי שפרסמה לאחרונה המעצבת השוויצרית Stéphanie Baechler, הייתה אי-הסדר המגולם בחיינו: בגדים מקומטים, שמיכה שקפליה מסמלים את החיים שהתרחשו מתחתיה רגע קודם, וילון תלוי, ובאופן כללי – כל אי-סדר נונשלנטי שמלווה את סביבת החיים הביתית שלנו. טקסטורות ארעיות, כקמטים סוררים, הוקפאו וקיבלו זכות קיום, שלא לומר חיי נצח.
כחלק מתהליך העבודה יצרה בכלר על קירות הסטודיו שלה, בעזרת פיסות בד ונעצים, מעין בלגן טקסטילי, שמצטיין בקומפוזיציה מסוגננת ובצבעוניות רגישה. את מיצב הקיר שנוצר היא צילמה, ערכה גרפית והדפיסה על גבי טקסטיל ונייר. יריעות החומר נחתכו על פי המתאר של הדפוס, וחזרו לגלגול חיים נוסף בדמות בגדים מודולריים ואובייקטים פיסוליים.

מגוון החומרים שהודפסו עליהם הדימויים, בטווח הרחב שבין קרטון נוקשה ופריך לבד שיפון נוזלי, מספקים נקודות מבט שונות על האבולוציה בדרך מדו-ממד לתלת-ממד

בעולם האופנה מקובל בדרך כלל להכפיף את הדו-ממד לטובת התלת-ממד, אבל כמי שמכירה את ההיררכיה הזאת מתוקף עבודתה כמעצבת הדפסים דיגיטליים לטקסטיל (למארק ג'ייקובס ואייזק מזרחי), יצאה המעצבת בקריאה הפוכה: לאפשר לדו-ממד להכתיב את הצורה. לא עוד בדים לפי מטר רץ שמהם נגזר הבגד, אלא בד שהוא אובייקט בפני עצמו, עם חוקים משלו וצורה ייחודית, שמחייבים את המעצב לתנאים מגבילים, ומציבים בפניו אתגרים. לפרויקט באתר המעצבת

Fabric Project from Hochparterre on Vimeo.

(טל מר)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
3.1.12

רשרושי אופנה

זואי ברדלי יוצרת מיצבי ענק מנייר עבור הקולגות לשעבר מעולם האופנה

אם גם אתם אוהבים וינדואוז שופינג, ודבקה בכם קדחת הקניות הסוערת של חגי החורף (בעיקר אלה שמעבר לים), כדאי לכם להכיר את Zoe Bradley, שיצירותיה מככבות בחלונות הראווה של לואי ויטון, כריסטיאן לובוטין, טיפאני ועוד. ברדלי, מעצבת-פסלת שיוצרת בנייר, רקחה עבורם מיצבי ענק מרשימים שנדמה שקפצו הרגע מתוך ספר פופ-אפ מלא שיק וסטייל. חוץ מחלונות ראווה היא מעצבת גם סטים לצילום ואביזרי לבוש ייחודיים לפי הזמנה.

עבודותיה, אלגנטיות ומלאות הומור, מערבבות עולמות של מציאות וחלום, ובדרך כלל מורכבות מעשרות פרטים מדויקים ומדוקדקים שיוצרים סביבה שלמה

את הנייר – החומר  שהפך לסימן ההיכר שלה, היא מעבדת תוך שימוש בטכניקות מסורתיות, כגון אוריגמי ומגזרות נייר, אבל גם משלבת טכניקות של תדמיתנות וגזרה הלקוחות מעולם החייטות. אלה האחרונות מיושמות בנייר כאילו היה הבד הכי יוקרתי. אכן, את הקשר של ברדלי לאופנה קשה לפספס; שמלות ערב ארוכות שובל ומחוכי נייר הם מוטיב קבוע בעבודתה, ומרמזים על גלגולה הקודם כמעצבת בבית האופנה של אלכסנדר מקווין, שם הייתה חתומה על כמה מדגמי התצוגה של קולקציית אביב-קיץ 1999 המיתולוגית. הדגמים שעיצבה אז – מעין מניפות ענק של עץ מכופף ומחורר כתחרה שעטפו בפיסוליות את גוף הדוגמניות – הפכו לאייקונים, והיו לאבן דרך בזהות העיצובית של הבית.
בתקופה שהייתה בלב לבה של תעשיית האופנה, הבינה ברדלי שמה שבאמת מרגש אותה בעבודה הם דגמי הקצה, אלה שיש בהם שואו וממד של פנטזיה, ואשר מזמנים התמודדות עם יצירת נפחים פיסוליים ועבודה בחומרים לא שגרתיים. היא החליטה לפנות לקריירה עצמאית שמוקדשת כולה לעולם הדמיון, ומשוחררת מהכבלים והתכתיבים של עולם האופנה. (טל מר)

תגובות

  • 01

    WOW.........

    Tali4.1.12
  • 02

    איך אפשר שלא לאהוב, פשוט להתעלף, איזה יצירתיות. שפו.

  • 03

    מדהים,יצירתי ומלא הומור

  • 04

    איך אני מתה על חלונות ראווה מרהיבים .. הרבה יותר כיף מלהיכנס ולקנות..

  • 05

    "שאפו" לברדלי

    דפנה31.1.12

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
28.12.11

סוודר מכוכב אחר

הסוודרים של סנדרה בקלונד רחוקים שנות אור ממה שאתם מכנים "סוודר"

Sandra Backlund, מעצבת אופנה וסרגנית קוטור, מהלכת בבטחה באזור הדמדומים של מה שמקובל לכנות אמנות לבישה. בין שזו אמנות, אומנות או אופנה, מקומה בתולדות הסריגה מובטח בזכות יצירותיה הצמריריות, שלא מפסיקות להדהים.
בקלונד פתחה את הלייבל הקטן שלה ב-2004, מיד כשסיימה את לימודי עיצוב האופנה ב-College of Design Beckmans בסטוקהולם. היא החלה להוציא קולקציות מצומצמות של פריטים יחידים בסוגם, קולקציות שמבוססות כולן על טכניקות מוכרות של סריגה ידנית, אך רחוקות שנות אור מכל מה שאנו מכירים כ"סוודר". הסריגים שלה פיסוליים וארכיטקטוניים,  נראים כמו שריונות אבירים עשויים צמר, ומאופיינים בפרופורציות שמעוותות את הגוף לכדי צללית חדשה.

המפגש של הצמר הרך עם הארכיטקטורה המורכבת יוצר דימוי עוצמתי, עתידני ואורגני גם יחד, ומציג גישה אוונגרדית, הן ביחס לשימוש בטכניקה העתיקה והן בתפיסת הגוף והבגד

בקלונד, שעד לא מזמן הייתה סורגת כל פריט בקולקציה במו ידיה בשעות של ניסוי ותהייה, פיתחה טכניקת עבודה של קולאז' תלת-ממדי, שבמהלכה היא מפסלת את הבגד ישירות על בובת דיגום. תהליך העבודה האינטואיטיווי, ללא תכנית מוקדמת וכמעט ללא סקיצות, מאפשר לה להגיע למורכבויות גאומטריות שקשה לצפות מראש. לאחרונה היא נדרשה לוותר במעט על הגישה הארטיזנית שלה לטובת צעדים ראשונים בייצור ממוכן. בשנת 2010 היא חברה לחברת הסריגים האיטלקית Maglificio Miles, שמאפשרת לה לפתח את הסריגים שלה במגוון אמצעים טכנולוגיים. שיתוף הפעולה עם החברה פתח אופק חדש לעבודתה, ומאפשר לה להציג קולקציות מסחריות יותר, שמתקיימים בהן לצד הספקטקל העיצובי המזוהה עמה גם ניואנסים טקסטיליים מרתקים.
לאתר המעצבת (טל מר)

תגובות

  • 01

    קשה לי לסבול את הרזון המחריד של הדוגמניות אבל הסוודרים הורסים...

    אסתי29.12.11
  • 02

    אני עם הבחורה שמעלי. הרזון של הדוגמניות בלתי נסבל וגובל בכיעור, אבל העבודות- הורסות!!!

    ביתיה29.2.12
  • 03

    פששש אוהבבבבת

    מרקו1.3.12
  • 04

    איזה יצירתיות מתפרצת, ממש מהמהמהםםםםם

    סמדר2.3.12
  • 05

    כמה רזות ככה יפות

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
21.12.11

חדרים להלבשה

מלון באמסטרדם מעניק משמעות חדשה לצירוף "מלון בוטיק"

בימים אלה נחנך באמסטרדם מלון הקונספט The Exchange, שמעוצב כולו בהשראת עולם האופנה. הפעם לא מדובר בעוד עבודה של מעצב-על דוגמת ארמני, כריסטיאן לקרואה ואפילו מרטין מרג'יאלה האוונגרדי, אלא בסטודנטים ובוגרים של בית הספר הגבוה לאופנה באמסטרדם (Amsterdam Fashion Institute), שאחראים על עיצוב והלבשת 61 חדרים.

כל מעצב קיבל לידיו כמה חדרים, ואלה שימשו אותו (עד לפתיחת המלון) כמעין מעבדה לעיצוב. נושאי ההשראה שבחרו קונספטואליים ומהורהרים: הדקדנטיות שמאפיינת את לבושה של מארי אנטואנט; חדר שכל הטקסטיל בו נוצר בהשראת כתב ברייל; חיפוי קירות פיסולי שמדמה את החיוּת והתנועה המסתתרות בתוך קפלי חולצת טי לבנה, ועוד.

החדרים, שלבושים עד היסוד, מספקים למבקר חוויה טוטאלית שדורשת לעתים את השתתפותו הפעילה, קצת כמו לישון בתוך מיצב אמנותי

כך לדוגמה, בחדר שנושא את השם hide and sick יצטרך המבקר להתאמץ כדי לטעון את הטלפון, שכן החלל כולו, כולל נקודות החשמל, כוסה בשכבות של בד גזה, כדי ליצור מראה ראשוני ונטול מאפיינים מזהים. על הסטיילינג הכולל ועל אווירת ה-DIY המהוקצעת ניצח בפועל הסטודיו לעיצוב פנים Ina- Matt, שעיצב גם את החללים הציבוריים במלון.
המלון הוקם כחלק מתוכנית עירונית ששמה לה למטרה לרענן ולטפח את החלקים הפחות מצודדים של העיר, מה שמסביר את מיקומו דווקא ברחוב Damrak הטראשי – ציר מרכזי שמחבר בין התחנה המרכזית של העיר לכיכר דאם התיירותית, בואכה רובע החלונות האדומים. האזור עובר בשנים האחרונות מתיחת פנים שקורצת לעולם האופנה, במסגרתה הוסבו חללים שונים לגלריות ולבתי מלאכה של מעצבים ואמנים. (טל מר)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
15.12.11

אופנה בועטת

הלוקבוק של חברת Urban Outfitters שייך למדף ספרי האמנות שלכם

במחלקת הקריאייטיב של Urban Outfitters, ענקית האופנה והלייף סטייל, לא נחים לרגע. החברה, שמוכרת משרוך נעל ועד הופעה היפסטרית קומפלט במחירים ידידותיים (יחסית, יחסית!), משתפת פעולה עם אמנים ומנפיקה בכל עונה lookbook מנצח, שיכול בכיף לשבת על מדף ספרי האמנות שלכם. הלוקבוק האחרון שהוציאה החברה הוא פרי שיתוף פעולה עם האמן-צלם הניו יורקי Sam Falls, שאוהב לערב בעבודתו מגוון מדיות. הטיפול של פולס בצילומי אופנה הופך כל עמוד בספר ליצירת אמנות קטנה, עשירה בצבע ובטקסטורות. באורח פלא כל העומס הזה אינו בולע את הבגדים אלא אורז אותם בחיוניות.

פולס מצטרף אחר כבוד לרשימה מעניינת של יוצרים ששיתפו פעולה עם החברה בעבר, ואשר בימים כתיקונם אינם קשורים בהכרח לעולם האופנה

בקיץ 2011 היה זה הצלם הבריטי Martin Parr, שתיעד בטון סאטירי ואנטי-צרכני למדי פיסות מציאות מרתקות. הוא יצר עבורם קטלוג שצולם במרקש, כולו התפוצצות של צבע והומור טיפוסי. קדם לו, באביב 2011, שיתוף פעולה עם הקולנוען השנוי במחלוקת Harmony Korine (שמפלרטט עם אופנה, ראו שיתוף הפעולה הקולנועי שלו עם בית האופנה Proenza Schouler). קורין צילם את הפרויקט, ואז כיסח את הצילומים במברשת וצבע. בספר שלו משולבים גם איורים, והאווירה השולטת שם מטרידה, כמיטב המסורת של קורין.
לפיל המדויק אחראית במידה רבה Joanna Ewing, המנהלת האמנותית של מחלקת הדפוס והצילום בחברה בשלוש השנים האחרונות. באתר האישי שלה אפשר לראות פרויקטים קודמים, וגם את הפרטים הקטנים שהופכים את הלוקבוק לכל כך אקסקלוסיווי: עיצוב גרפי משובח והפקת דפוס מושקעת. אמנם הספרים מכילים מדגם מייצג של פריטי העונה, אבל אלה משניים לכל הסיפור; הלוקבוק – על האריזה הגאונית והנועזת שלו – הוא מוצר נחשק בפני עצמו.

(טל מר)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו

תגובות אחרונות

עוד