פוסטים מקטגורית אורבניזם
2.1.12

מעריסה לערוגה

סקירה מלבלבת על הטרנד המקסים של גינון ורטיקלי, שפשוט לא מפסיק לטפס

חלחול התודעה הירוקה למציאות היומיומית שלנו הביא עמו פיתוחים שלא רק אמורים לעכב את ההרס המוחלט של כדור הארץ, אלא גם גורמים לו (או לפחות לדירה העירונית שלנו) להיראות הרבה יותר טוב. אם הכי קרוב לקיר צמחים שראינו בילדותנו היה הפוטוס המטפס שגרם למדף בבית להיראות תקוע אי שם בסביבות אפריל 1977, ואם בזיכרונות שלנו מככבות ערוגות מגודלות פרוסות בחצר בית הספר, הרי ההווה מטיח בנו קיר בטון בכל שלושה מטרים בממוצע ומדרכות צחיחות בין לבין, ומאלץ אותנו למצוא דרכים יצירתיות יותר לשזירת הירוק בחיים.

יש מי שמתייחס לעניין הצימוח האנכי כקישוט, כי אין יפה מקיר שמגדל את עצמו, נושם, משתנה עם תנועת השמש ועונות השנה. ויש את האקטיוויסטים, מונחי האידיאלים, שעורמים בקבוקי פלסטיק הפוכים באוויר ומגדלים עלי סלק, כי סלט אחד לשבוע כן יכול לגדל את עצמו

אז בפינה הימנית – Vertical Garden Design בפורטפוליו מרהיב של קירות צמחייה בשרנית ועשירה שממירה לובי של מלונות שוודיים, חלונות ראווה של חנויות יוקרה ספרדיות ומרכזי תרבות בדובאי לג'ונגלים מבויתים; Flora Grubb Gardens מייצרים שיפודי מתכת מוצלבים שתופסים צמחי אוויר עדינים (טילנסדיאה) להשגת מראה קונטרסטי לברזל התעשייתי; ו-Wooly Pocket מייצרת כיסי בד, שבתלייה אחד מתחת לאחר יוצרים קיר צמחייה במראה משתפך.

באגף השמאלי, אנשי Windowfarms בפרויקט עיצוב פתוח לכל מי שמעוניין ליצור ערוגת תבלינים או ירקות ביתית עירונית. במקום שאין די שטח או אור יצרו החברים קונסטרוקציה שבמקורה מורכבת מבקבוקי שתייה קלה, נורות לתגבור האור, ומשאבת אוויר חסכונית ושקטה שמתחזקת את זרימת הנוזלים דרך המתקן. כוונת הפרויקט היא לגרום לכמה שיותר אנשים לבנות את הערוגה האנכית בעצמם, לשתף רעיונות חדשים לשיפור המערכת, ולהביא אנשים לגדל לעצמם את הירקות והתבלינים גם בסביבה אורבנית "עוינת"; Hayeon Kelly Choi ו-Kooho Jung מציגים את קונספט הקיר הירוק הסימביוטי, שיחליף חומות וקירות חוצצים ברחבי העיר, ויקיים בתוכה מערכת אקולוגית מטהרת; ומפה אפשר לרוץ קדימה אל מעל לפופיק עם החזון האוטופי של WORKac, שמציעים מגדל טרסות שמהוות פלטפורמה לגידול חקלאי מגוון, מחסות ועד לעדרי כבשים, עם שוק איכרים בקומת הקרקע – ממש באמצע העיר.

הרעיון המנחה הוא קיצוץ דרסטי בשינוע האוכל, כשמכאן המילה החדשה (שלנו לפחות) להיום: Locavore – מי שצורך את מזונו בקרבת מקום מחייתו

הירוק הוורטיקלי מגיע בשלל סוגי צמחים, שלל צפיפויות ואפילו שלל פונקציות. אז אם זה ליופי, למען הסביבה, או לצורך התנתקות מחברות ענק ויצירת סלט עצמאי משלכם – תלו כמה עציצים לגובה החלון ותנו לירוק לייפות לכם את היום ולחמצן לכם את האוויר. (אסתי מוריק)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
1.1.12

הדשא של השכן

תרחיש אפוקליפטי מבקש להעלות לדיון את הצד השחור של מטבע הטרנד הירוק. אמא'לה

Liam Young ו-Darryl Chen הם צמד מעצבים, עתידנים, אורבניסטים ואוצרים, שבין השאר אחראים גם על Tomorrow’s Thoughts Today – צוות חשיבה המבוסס בלונדון ועוסק בהשלכות הפנטסטיות, הפרוורטיות והאובר-רייטד של אורבניזם. "היכן שהעשב ירוק יותר" הוא פרויקט עיצוב ספקולטיווי שלוקח את נרטיב הקיימות עד לקצה סקאלת השפיות, ואז מסיט אותו עוד קצת. סביב נושאי הקיימות והפיתוח יצרו הצמד מציאות אפשרית בעלת היבטים תרבותיים, גאוגרפיים ופוליטיים שחרגו אל תסריט בלהות.
כמו כל אידיאולוגיה יש לבחון אותה בעיניים ביקורתיות ולנהוג בה זהירות, הם טוענים. הפרויקט הוא צומת בין עיצוב לביקורת חברתית, המבקש להצביע על מסקנות רדיקליות בגישת הבר-קיימא, ולהכניס דריסת רגל נוספת לאג'נדה בעלת טביעת רגל פחמנית. בשעה שקהילות, ערים ורשויות ממהרות לאמץ את עקרונות הפחתת זיהום הפחמן הדו-חמצני – הרי כל מה שמעבר לתחום שיפוטן, מטבע הכסף והשררה, מופקר ומוזנח. כך, יוזמות מקומיות המנסות ליישם עקרונות גלובליים, עלולות לגרום בלי משים למציאות שבה שוב החזק – מרוויח, והחלש – נרמס.

הפרויקט אמנם מופרע ועושה שימוש במניפולציות הפחדה, אבל רק כדי ללכוד את תשומת לבנו לשאלות רציניות בדבר ההשלכות החברתיות, פוליטיות, אדריכליות, מורפולוגיות וכלכליות שמושג הקיימות מביא עמו

כך לדוגמה, חלק מהחזון האפוקליפטי מדבר על חקלאות, שבאופן מסורתי ניצלה משאבי טבע לטובת האדם, וביום שבו יואשם האדם בפשעים נגד הסביבה, ייתכן שנמצא עצמנו מנצלים עד דק את המשאבים האנושיים… או תיאור היפותטי על סבלם של תושבי הפרוורים (בלונדון), שכאזרחים סוג ב' אינם נהנים מהאזור התחום והנקי מפחמן, ואף הופכים לביב שופכין של הקהילה הירוקה. וכן הלאה.
רדיקלי, אמרנו? אמרנו. אבל מגזין Blueprint החליט לכלול אותם ברשימת האנשים שעשויים להביא לשינוי בתחום העיצוב והאדריכלות. (אור ארנסט)

תגובות

  • 01

    אין ספק שגם הירוקים יכולים להתחזר על הלא ירוקים ולהגיע למעשים שפלים. החבר'ה האלה מגניבים

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
29.12.11

עיר מבטיחה היא עיר מקיימת

איזה תפקיד ימלא עיצוב בר-קיימא בעיר העתיד? המעצבת עדיטל אלה משרטטת חמש מגמות

אתגרים סביבתיים וחברתיים מאלצים אותנו להפוך את העיר לזירה מתקנת, וליצור בה דפוסי חיים בעלי טביעת אצבע אקולוגית ויתרונות חברתיים, קהילתיים וכלכליים. עיצוב הוא שחקן מכריע בהחלט בתהליך. התבוננות רחבה בערים המבקשות לפעול על פי ערכי הקיימות, מאפשרת הצצה לעתיד הלא רחוק שבו ערים צפופות, מפגישות, משתתפות ומשתפות, יוצרות עבור תושביהן אפשרויות חדשות ברמה האישית, הקהילתית והעירונית. להלן חמש מגמות של עיצוב מקיים במציאות עירונית.

אקטיוויזם של יום חול: מוצרים שיהפכו אותנו למשתתפים פעילים

החיים המודרניים הרגילו אותנו שפסיוויות היא מעלה לשאוף אליה. נוח לנו כשמוצרים, מכונות ואנשים אחרים פותרים לנו בעיות. כך השארנו את המונח אקטיוויזם להפגנות, מחאות וחתימה על עצומות. "אקטיוויזם של יום חול" מזמין אותנו להחזיר ליומיום שלנו מידה גדולה יותר של מעורבות. יש כיום לא מעט פרויקטים ויוזמות לקידום השתתפות פעילה של אנשים בקונטקסט הפרטי והציבורי. לדוגמה, Pavegen Systems – אריחים המאפשרים יצירת אנרגיה ברחוב תוך כדי הליכה, או Home Farming Unit – מערכת סגורה לגידול צמחים ודגים בסביבה הביתית או רדיית דבש מכוורת עירונית.

צרכנות מונעת: מוצרים שיעודדו אותנו לדפוסים אחראיים

לבחירות היומיומיות שלנו יש השפעה אדירה על טביעת הרגל הסביבתית. כיצד יכול עיצוב טוב ליצור מוצרים ושירותים שיעודדו אותנו לבחור בדפוסי צרכנות אחראיים? תשובה  אפשרית אחת היא שימוש יעיל במשאבים כמו שטח. האדריכל Gary Chang מקסם את הפוטנציאל הזה כשיצר דירה בת 24 חדרים בתוך חלל של 32 מ"ר.
דרך נוספת היא לחשוב על מוצרים שמשתנים אתנו, כמו ה-GrowBike, שגדל עם הילד. מעצבים גם יכולים למצוא דרכים לעודד אנשים לעשות שימוש יעיל בפסולת שמצטברת סביבם. הפרויקט MakeDo נוגע בפוטנציאל הזה בהרבה חן.

דיאלוג אלמנטרי: דרכים חדשות לשיח עם הסביבה

עיצוב לקיימות מתבסס במידה רבה על חיפוש דיאלוג מחודש עם האלמנטים הטבעיים הסובבים אותנו, עולם הצומח והחי, וגם עם האנשים המקיפים אותנו. פרויקטים שונים מנסים לבחון את גבולות הדיאלוג הקיים, ולמצוא דרכים חדשות לשיח זה. תחום עיצוב תאורה לדוגמה יבקש, מלבד חיסכון בחשמל, גם להנכיח את הטבע ולקרב אותו לאדם העירוני. כך גופי תאורה Lunar Resonant מותאמים בעוצמתם על פי מחזור הירח, Parans מכניסה אור שמש לחדרים נטולי חלונות בעזרת סיבים אופטיים, ומנורות WindyLight (פרויקט של הכותבת) נושבות אור בעזרת רוח. פרויקטים אלה ורבים אחרים מסמנים למעצבים כר התנסויות חדש ועשיר.

סוגרים מעגל: סוף תהליך במחשבה חדשה

השיח על עיצוב מחדש של מוצרים ושירותים כך שיוכלו להצטרף למעגל מיחזור או התכלות, הפך לחלק בלתי נפרד מגישת הקיימות. דוגמה מובהקת לכך היא הפארק התעשייתי קלונדבורג בדנמרק, שעוצב על פי עקרון "הסימביוזה התעשייתית", שיתוף פעולה בין חברות שונות ומגוונות באותו המתחם, כך שתוצרי הלוואי של חברה אחת הם תחילת התהליך התעשייתי של חברה אחרת. פעילות מעוררת השראה אפשר למצוא בקבוצת Zeri, שזיהתה שבמהלך ייצור ליטר בירה נשפכים כפסולת 20 ליטר של מים עם שאריות שעורה. הקבוצה פיתחה תהליך אפיית לחם שעושה שימוש במשאב האבוד, וכך יצרה עסק נלווה ומניב לתעשיית הבירה.

קהילה בקוד פתוח: למקסם את הכוח האנושי

פרויקט מחקרי רחב היקף בשם Sustainable Everyday בחן לעומק את הפוטנציאל ליצירת שירותים המאפשרים לקהילה לספק מענה לצרכיה בכוחות עצמה. מומלץ להתוודע למגוון התרחישים המוצעים והאופנים שבהם פעילות עיצוב מעודדת אינטראקציות חדשות, נקודות מפגש ואפשרויות לשיתוף במשאבים.

לסיכום, השאלה כיצד אפשר לעצב קיימות בסביבה האורבנית מאלצת אותנו לבחון שאלות מהותיות הנוגעות לדפוסי החיים שלנו. העיר, שהפכה להיות יחידת מחיה מובנת מאליה, עשויה להוות הזדמנות לפריצת דרך לחדשנות סביבתית וחברתית.

הכותבת מתמחה בעיצוב בר-קיימא, בעלת הסטודיו "עיצוב חושב סביבה", ומרצה ב-HIT – המכון הטכנולוגי חולון. עוד על פרויקט WindyLight אפשר לקרוא (ולתמוך) ב-KickStarter. (עדיטל אלה)

תגובות

  • 01

    איזה יופי של רעיונות יצירתייים וכול כך מתחשבים הסביבה ובאדם

  • 02

    פתרונות מרגשים

    סלעית30.12.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
27.12.11

העם דורש מרחב ציבורי!

שיבוש תרבות, פלאש מוב, סקווטינג, גרפיטי: מאבק איתנים על זהות עירונית

במהלך המאה ה-20 הביאו תהליכים מואצים של אורבניזציה יותר ממחצית אוכלוסיית העולם לגור בערים. גדילת הערים והצורך לנהל מרכזי אוכלוסין גדולים מאי פעם הולידו אורח חיים חדש, תרבות חדשה וצרכים חדשים. תוך הקמת מדבריות של תלים אנכים ומרחבי חניה מוסדרים, הצטמצמה החוויה העירונית לעבודה, עסקים וקניות. קצת כמו בחוויה האדריכלית הנוצרית המיועדת לקתדרלות, בצל ערים בנויות נדמה שהאדם קטן, תכליתי, שירותי, בורג במערכת משומנת. בעשורים האחרונים מתקיים מאבק איתנים בערים. מאבק בין תפיסות עולם, מאבק אמנותי, חברתי – מאבק על המרחב הציבורי.

באופן ספונטני החלו צעירים בערים גדולות בעולם לבטא את עצמם באופן חופשי. איש לא ביקש מהם, אף אחד לא הוזמן לפתיחות תערוכה, ורוב היצירות נמחקו או נהרסו בשם הסדר הציבורי. חלקן היו אישיות, חלקן מחו על המצב החברתי וחלקן סתם העלו חיוך

כמו כל זרם אמנות חדש, הממסד האמנותי זלזל בהם. קראו להם ונדליסטים, פורעי חוק ונוער מנותק, רדפו אחריהם ואסרו אותם, אבל אמנות הרחוב המשיכה והגדילה את נוכחותה במרחב. לאורך השנים התפתחה והתרחבה אמנות הרחוב מריסוסי כתובות לציורי קיר, לשיבוש מודעות פרסום, ליצירה והדבקת מודעות מקוריות, להתערבות באובייקטים במרחב, פיסול סביבתי, הקרנות וידאו ציבוריות, מופעי רחוב, בניית מבנים ארעיים, ועוד. בזכות האינטרנט, אמנות רחוב נחשפה לעולם, התפשטה, דרבנה, ועוררה שיח. טביעת האצבע של אמנות הרחוב וההתעסקות באורבניזם ניכרת בשנים האחרונות באופנה, בפרסום, בקולנוע ובכל ההתפתחויות החברתיות.
כיום נראה שאמנות הרחוב ספגה את המכה הקשה ביותר שניחתה עליה מאז ומעולם – ומטבעם של תהליכים תרבותיים, היא החלה להיות מקובלת… אמנים כמו בנקסי קיבלו מעמד של כוכבי תקשורת, עבודות אמנות רחוב נסחרות בשוק האמנות, והרחוב נכנס למוסדות.

אחרי שנות בריחה מהחוק והתנגדות לסדר הקיים, חיבוק הדוב הממסדי עלול, יש יאמרו, להכריע את המאבק. אולם, בניגוד לכיוון האינטלקטואלי והאליטיסטי שהאמנות הפלסטית מתקדמת אליו, אמנות הרחוב היא מטבעה עממית, פרועה, דמוקרטית, ואפילו מחזירה את הסומק לרעיון שאמנות יכולה לעורר שינוי

בימים אלה של מחאה חברתית גלובלית נדמה שיש יותר ויותר מקום לאמנות הרחוב להתפשט ולהתבלט. אפשר לחשוב על אמנות הרחוב כביטוי פיזי של רשת האינטרנט – פתוחה, חופשית, מיידית, לא מצונזרת ואותנטית. יש לקוות להתפתחות של דור חדש אשר יראה במרחבים הציבוריים את מגרש המשחקים היצירתי שלו. ברוח הימים וברוח הנושא אין לראות את אמנות הרחוב כתופעה שולית במאבק. וכידוע, במאבק אין אמצע. אז על סִפּה של שנה חדשה אנו קוראים לכם: צאו לרחובות, שוטטו, התבוננו, חפשו, רססו, שבשו, פלשו, שנו, ציירו, חברו, כתבו, צעקו, שתפו, השתלטו, חִשפו, ומצו את החוויה האורבנית כפי שראוי לה – בביטוי אישי.

למתעמקים, למתעניינים, ולאלה שרוצים להשלים פערים, הנה כמה קישורים:

בלוג מרכזי לאמנות רחוב וסרטון רקע על התופעה

אוטופיות במרחב

JR, זוכה פרס טד 2011, על אמנות רחוב, על האמנות שלו (ועל ביקור בישראל)

Space Invaders, אמן רחוב שמפזר פסיפסים בכל העולם ומייצר שיטת ניקוד לעצמו לפי רמת הסיכון של היצירה

פרויקט צביעה ציבורי בברלין

פלאש מוב כהתרחשות חברתית במרחב הציבורי

הטכנולוגיה בעולם הגרפיטי

Ad Busters – תנועה ותיקה שהתחילה את תופעת "שיבוש תרבות"

וסרטון ארס פואטי לסיום:

When I first met Mousse from Harlan Levey Projects on Vimeo.

 

הכותב הוא  מעצב התנסותי (experience designer), חי ויוצר בתל אביב ובאמסטרדם

(שראון פז)

תגובות

  • 01

    האם אצלנו כל מחאת הצדק החברתי הוביל למשהו באמת?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
25.12.11

אוטופיה לנצח

חוות ורטיקליות, חללי מגורים סלולריים, ערים בנויות באוויר, על המים ובתוכם, וגם כמה תרחישים מוזרים כמו ספרייה שטה בבידוד גמור, חור מגורים בקוטב הדרומי, הר מעשה ידי אדם בברלין, בית קברות תלוי בבגדד וקבוצה בדלנית בלונדון שגישתה הירוקה הופכת לשחורה עבור שאר התושבים – סקירת הספר הכי מושלם להצעידכם היישר אל 2012.

אדריכלות ואורבניזם: חקירה מעוררת השראה באוטופיות ובגישות רדיקליות לתכנון עיר

"בין שהיוצרים הם אדריכלים, תאורטיקנים ואמנים מוכרים, ובין שהם כישרונות חדשים בתחום, הפרויקטים ב'אוטופיה לנצח' הם זרזים חשובים לשינוי מהותי, ומשנים באופן רדיקלי את המושגים שלנו על החיים בעתיד. הפרויקטים והמושגים העכשוויים מתחומי האדריכלות, תכנון ערים, אורבניזם ואמנות שנאספו בספר, מצביעים אל מעבר למגבלות הקיים, ומנכיחים את הפוטנציאל של חזיונות קריאייטיוויים", כך מדברי המו”ל, Gestalten. לפניכם תמצית ביקורת שהתפרסמה על הספר.

בחירת הפרויקטים ב"אוטופיה לנצח", בעריכת Robert Klanten ו-Lukas Feireiss, נשלטת על ידי חמש תמות: "נופים" (Great Scapes) – פרק הבוחן הצעות למגורים בחללים לא ידידותיים, כגון מדבריות, מערות, אונליין והשחקים; "גאות עולה" (Rising Tides) הוא פרק העוסק כולו בפרויקטים המגיבים לעלייה במפלסי ים; "אקוטופיה בעלייה" (Ecotopia Emerging) מציג פרויקטים שמונְחים, לפעמים באופן קיצוני, על ידי אידיאלים אקולוגיים; "טכנולוגיה" (Technology Matters) הוא פרק המצביע על האופנים שבהם חידושים טכנולוגיים משפיעים על חזיונות אוטופיים של אדריכלים; והפרק האחרון – "השמיים הם הגבול" (Sky's the limit), עוסק כולו באדריכלות ורטיקלית.
עשרות הפרויקטים מלווים בשישה מאמרים שנעים בין הפרגמטי להומוריסטי. Dan Wood ו-Amale Andraos לוקחים אותנו לטיול באוטופיה האדריכלית של שנות ה-60 וה-70, ו-Geoff Manaugh מציע משחק הומוריסטי שיעזור לקוראים לבנות כל תרחיש אפשרי לאדריכלות אוטופית.

לא משנה כמה קונספטואליים או מוזרים עשויים להיראות הפרויקטים, הם מגיעים מצוידים באירוניה, צלילות ומיקוד בצרכים הדוחקים ביותר של האנושות, וככאלה הם מספקים חומר אמיתי למחשבה

חלק מהפרויקטים נראים כמו תרגילים בספקולציה, אחרים נטועים בקרקע. ולעומת פרויקטים שממש מתחשק לבצע אותם, אחרים עלולים לגרום לסיוטי לילה.
כמובן, אפשר למצוא פה את כל מה שספר שעוסק באדריכלות אוטופית ואשר מכבד את עצמו ראוי שיציע: חוות ורטיקליות, חללי מגורים סלולריים, ערים בנויות באוויר, על המים, בתוך המים, וכמובן, ערים מוצפות. אבל היו גם כמה תרחישים שלא שמענו מעולם:
ל-David A. Garcia כמה פרויקטים מסעירים, ביניהם "הספרייה המבודדת" (Quarantined Library), הממוקמת על אוניית מטען. משימתה: לאסוף ספרים נגועים ורדיואקטיוויים וספרים מצונזרים היסטורית. פרויקט אחר שלו הוא Iceberg Living Station, תחנה המיועדת ל-100 מבקרים בקוטב הדרומי ולה אימפקט סביבתי מינימלי. התחנה היא חלל שייווצר באמצעות חור בתוך קרחון ענקי, שבסופו של דבר יימס ויכלה עצמו לאחר כשבע עד עשר שנים.
"המקום שהדשא בו ירוק יותר" של Tomorrow's Thoughts Today חוזה קבוצת בדלנים אופוזיציונרים רדיקליים בלונדון, המאמצת את הקיימות באופן חריג, ומנהלת אורח חיים שמהווה ביב שופכין של פחמן – עבור שאר התושבים.
Mila Studio מציע לבנות הר שגובהו 1,000 מ' בשדה תעופה לשעבר בברלין, שיהיה ההר מעשה ידי אדם הגדול ביותר בעולם, וישמש מוקד משיכה לתיירות סקי בעיר נטולת המדרונות. משרד NaJa and deOstos מפתח קונספטים אורבניים ספקוליטיוויים ואלטרנטיוויים. אחד מהם הוא בית הקברות התלוי של בגדד, שבוחן תגובה אפשרית לאתגרים תרבותיים ופוליטיים קיצוניים כמו אלה שמציב המשבר במזרח התיכון. חזון הפרויקט, שהתחיל את דרכו ב-2004, הוא "נוכחות ענקית של סטרוקטורת לוויה תלויה המתפרשת על פני העיר ההפכפכה בגדד".

פרויקט "הגנה עצמית" של Stéphane Malka הופך את קשת ההגנה בפריז ל"קשת האחווה הגדולה", בשירותם של אנשי השוליים, הפליטים, המפגינים, הבדלנים, ההיפים, האוטופיסטים וחסרי המדינות לסוגיהם

Phyte של Nicolas Mouret הוא מגדל בגובה 380 מ', שאמור לנוע בכוח זרימה טבעית ולהציע ניגוד לקו הרקיע הסטטי של העיר. האנרגיה המכנית של המגדל הנע תייצר חשמל מספיק כדי להאיר את המבנה. פרויקט נוסף הוא Saturation City, שבוחן את עתיד החלל האורבני באוסטרליה בעוד 40 שנה. ההצעה כוללת משבר בדיוני – עלייה של 20 מ' במפלס הים באזור מלבורן ומפרץ פורט פיליפ. המשבר יוביל למהפך אורבני דרמטי, כשהפארקים, מרכז העסקים, הפרוורים ורצועת החוף – כולם נתונים לשינויים דרמטיים בתגובה ל"מבול".

Utopia Forever: Visions of Architecture and Urbanism
עורכים: Robert Klanten, Lukas Feireiss, הוצאת Gestalten (תרגום: נעמי בורנשטיין)

תגובות

  • 01

    הרוב מגלומני ומופרך ןאבל קידמה תמיד מתחילה עם יצירתיות חסרת היגיון

    סלעית30.12.11
  • 02

    [...] http://www.redesign.co.il [...]

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
31.10.11

יערות מאונכים

מתוך מנגנוני הרבייה של המרחב העירוני היברידיות נולדת מחדש

אין ספק שמי שיצליח לספק לעיר יערות ופארקים מבלי לגרוע משטחי נדל"ן ומבלי להפחית מתחושת הכרך שאנו כה אוהבים – ישבה את לבנו. ולא רק את שלנו: בתחילת אוקטובר הכריז הפייננשל טיימס על הבניין הכי מסקרן בעולם. משרד האדריכלים Stefano Boeri מבקש לספק בלב מילנו יער מטרופוליני רב-ממדים, שיתרום להתחדשות עירונית ולמגוון ביולוגי, ללא הפקעת שטחים אופקיים מהעיר. כ-900 עצים, נוסף על מגוון רב של צמחים ופרחים, ישתרעו על שני מגדלים בני 110 מ' ו-76 מ' (במקום על שטח קרקע של כ-10,000 מ"ר), וינסו להציע גשר ייחודי בין עיר לטבע.

לעומת בנייה הומוגנית, המאיימת לפורר את הרקמה העירונית לכדי "אנטי-עיר", המגדלים הללו מבקשים להוות אלטרנטיווה ולספק עורק חמצן חדש

בין שאר ההטבות שיציעו המגדלים: יצירת מיקרו-אקלים, סינון חלקיקי אבק, ייצור לחות, ייצור חמצן, הגנה מזיהום אוויר, בידוד רעשים, שיפור איכות החיים וחיסכון באנרגיה. כמו כן, מערכת סינון ושימוש חוזר במים אפורים תשקה את הצמחים.
המשרד מעורב במחקר בינלאומי המוקדש ללימוד בנושא תמורות עירוניות, ואמור להציג בתערוכת אקספו 2015, שתתקיים במילנו, את הקווים המנחים שלו לפיתוח החזון לטרנספורמציה אורבנית. מסקרן. (אור ארנסט)

תגובות

  • 01

    I'm really impressed! it is rare to see a nice blog like this one these days..

    Lionel Leota31.10.11
  • 02

    מאד יפה. קיים גם בארץ רחוב הירקון 181 תל אביב-הביית המשוגע

  • 03

    מה קורה עם השורשים? השטח שרואים בהדמיות לא יספיק לשום צמח

    אבי2.11.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
12.9.11

תריסר עקרונות לערים ירוקות

עיר קומפקטית כמודל לעיר בת-קיימא: חלוקה ליחידות עצמאיות, אינטגרציה, חינוך, שימור ודיאלוג אזורי

בהמשך לראיון שפרסמנו עם פרופ' וולף דסקינג, מתכננה של פרייבורג, אחת הערים הירוקות באירופה, אנו מביאים לכם את 12 העקרונות שהם ניסחו באמנה שקוראת לערים נוספות ללכת בעקבותיה ולקיים מודל משופר לעיר בת-קיימא.

עקרונות חלליים: מרחקים קצרים לנוחות האזרחים ולהפחתת שימוש ברכבים

1. שונות, ביטחון וסובלנות: יש לשאוף לאוכלוסייה מאוזנת מבחינת גיל ופרופיל סוציאלי בתוך שכונות קיימות. חשוב לדאוג למקומות עבודה ושירותים לכל הסקטורים, לעודד אינטגרציה של כל שכבות האוכלוסייה, בלי קשר למוצא, מין או גיל.
2. עיר של שכונות: "העיר הקומפקטית" כמודל בר-קיימא. חלוקת העיר לשכונות בעלות עצמאות אדמיניסטרטיווית. יש לעודד שלטון א-ריכוזי בעל סמכויות מוגדרות היטב. שלטון כזה חיוני לעיר, וחשוב בהקשר של אזורי מגורים ועבודה, תשתית סוציאלית, חינוך ותרבות, בילוי וכד'. ההגנה על זהות העיר היא תנאי מקדים לתכנון ולפיתוח אורבני בר-קיימא.
3. עיר של מרחקים קצרים: רעיון העיר הקומפקטית צריך לעמוד ביסוד קידום תשתיות קיימות ובניית תשתיות חדשות. גישה רגלית לכל מקום מורידה למינימום את תנועת המכוניות, ומשפרת את איכות הסביבה. יש להעדיף פיתוח תחבורה ציבורית ושבילי אופניים על רכבים פרטיים.
4. תחבורה ציבורית וצפיפות: תכנון התחבורה הציבורית יהיה באינטגרציה מלאה עם חזון העיצוב העירוני. התחבורה הציבורית צריכה תמיד לקבל עדיפות על התחבורה הפרטית. יש להגדיל את הצפיפות העירונית לאורך קווי התחבורה הציבורית באופן רגיש ותוך שימור עקרונות הקיימות.

עקרונות תוכניים: מבני תרבות, פיתוח עסקי, שמירת טבע והגנה על שטחים ציבוריים למען האזרחים

5. חינוך, מדע ותרבות: בתי ספר ואוניברסיטאות, מרכזי מחקר ומוסדות תרבות מטביעים חותם משמעותי על מידת האטרקטיוויות של העיר והאיכויות שלה. עיר חייבת ליצור הזדמנויות להתפתחות אישית וללמידה לכל אורך חיי אדם.
6. תעשייה ועבודה: המשימה החשובה ביותר לעתיד: שימור תעסוקה קיימת ופיתוח עסקים חדשניים ופורצי דרך. יש לאזן את הטרנד של פיתוח אזורים ירוקים וערי קצה עם חידוש הרקמה העירונית הקיימת.
7. טבע וסביבה: שימור מגוון מינים ביולוגיים, שימוש חכם במשאבים לטובת הדורות הבאים והגנה על סביבה בריאה שאפשר לחיות בה – כמטרות מפתח. יש לבחון את האזורים שבהם מתוכננת בנייה ואת השפעתם על הסביבה טרם יישום התוכניות, במטרה לשמר את סביבת המגורים הטבעית של בעלי החיים והצמחים, כמו גם נופים תרבותיים בעלי חשיבות היסטורית.
8. איכות עיצוב: רוב החלטות התכנון משפיעות על מראה העיר לדורי דורות. לכן החלטות צריכות לחזק את אופי העיר באמצעות קידום איכויות העיצוב הגבוהות ביותר. למקומות ציבוריים תפקיד מפתח: יחד עם הבניינים השכנים הם יוצרים את הפנים הציבוריות של העיר. זכויות רכש ציבוריות וסמכויות להסדרת שטח ציבורי חייבות להישאר בידי גוף פוליטי, שיתווך בין האינטרסים השונים ויעצור התפתחות בלתי רצויה. סמכות התכנון בעיר צריכה להוביל את ההתפתחות של כל פרויקט בנייה חשוב, משלב הרעיון ועד לשלב המימוש. יש לעשות שימוש בכלים כמו תחרויות אדריכלים, מינויים ופאנלים של מומחים כעיקרון מנחה – כדי למצוא פתרונות למבנים חשובים ולמקומות ציבוריים.

עקרונות פרוצדורליים: לשמר את הישן – לחגוג את החדש. לא לאופנות ולגחמות פוליטיות, כן למעורבות ולשקיפות

9. חזון לטווח רחוק: תכנון ופיתוח עירוניים עקביים צריכים ללכת בעקבות חזון מאחד, שמביא בחשבון את עברה של העיר ורואה כמה עשורים קדימה. אסור שפני העיר יהיו משועבדים לאופנות מתחלפות או גחמות פוליטיות. תכנון תוספות לערים צריך לצפות את הצרכים של הדורות הבאים (לשמר את הישן ולחגוג את החדש). רק בדרך זו אפשר לפתח, לשמר ולקדם את ייחודיות העיר.
10. תקשורת והשתתפות: קהילות צריכות לעבוד באופן עקבי על החזון הקולקטיווי שלהן לעיר באמצעות שיח ציבורי. דמויות מפתח ובעלי מניות בקרב האדמיניסטרציה של העיר ומחוץ לה צריכים לתמוך בתקשורת רציפה. את תוצאות הדיונים יש לשלב בתהליכי התכנון, כדי לעזור ביצירת שקיפות ולצורך עדכון החלטות פוליטיות. יש להזמין את כל קבוצות האוכלוסייה לקחת חלק בדיון, ולהיות פעילות בכל שלבי ההתפתחות, החל מהחזון הראשוני, דרך תכנון מפורט, וכלה בביצוע בשטח ובניהול. צריך לבסס תרבות של מעורבות תוך שימוש בכלים שונים הזמינים לרשויות העירוניות, האזוריות והכלליות.
11. אמינות, מחויבות והוגנות: קונספט החל על העיר כולה, ומושתת על עקרונות של קונצנזוס, יוצר את הסביבה הנכונה שבה כל המשתתפים בהתפתחות העירונית יכולים לפעול בזכויות שוות. כדי שהעיר תהיה שותפה אמינה לכל האזרחים ולכל המשקיעים, המדיניות העירונית צריכה להיות מבוססת על הסכמות בסיסיות, שמחייבות את הגוף האדמיניסטרטיווי. עקרונות צריכים לעמוד בבסיס ההנחיות לפיתוח אתרים וסטנדרטים של בנייה בת-קיימא. קווים מנחים כמו "עיר של מרחקים קצרים" צריכים להתבטא במדיניות הנוגעת לנושאים ספציפיים.
12. שיתוף פעולה ושותפות: שיתוף פעולה והשתתפות עוזרים לביזור ולחלוקת נטל התכנון והפיתוח העירוני בין אנשים וגורמים רבים. תמיכה פיננסית בפרויקטים מעודדת משקיעים, ויכולה גם לעזור להדריך אותם. פעולה לדוגמה של הקהילה לגבי עיצוב פני העיר יכולה לעודד פעולה פרטית, כמו גם לעזור ליצירת תהליכים המגשימים את עצמם. מוסדות מדעיים, אוניברסיטאות, תעשייה וגופים מקצועיים הם שחקנים חשובים בפיתוח עירוני חדשני.
אנחנו חותמים על זה. ואתם? (תרגום: נעמי בורנשטיין)

תגובות

  • 01

    אם מחסירים מעט פרטים אז התמונה הראשונה בסדרה נראית ממש כמו תוכנית נהלל..:)

  • 02

    [...] המלא במקור לקריאת 12 עקרונות לבניית עיר בת-קיימא (תרגום: נעמי בורנשטיין) אהבתם?תריסר עקרונות לערים [...]

  • 03

    אהבתי במיוחד את הרעיון המקורי של ערוגות הצמחים שמתרוממות על המדרגות בבילבאו ואת הקונטור האסטטי שלהן .

  • 04

    מלא השראה ורוח אהבת טבע ואדם מי יתן וראשי ערים במדינה יאמצו את העקרונות האלו. אחד! עדרון אחד - שיתחילו איתו ולא יזהמו אותו עם אינטרסים ורדיפת בצע

    נמרוד15.9.11
  • 05

    מהמם , מענין עם טעם של עוד!

  • 06

    כמי שתכנן עיר שלמה עבור משרד הבינוי והשיכון אתם צריכים לקלוט כי עיר עתידית אין בה אנשים והדו שיח התכנוני הוא שיח בין הפקידיםובין עצמם לכן כל מה שנכתב כאן הוא הזוי ורק האדריכל הוא קובע הכל בפועל ...

  • 07

    גדעון, אכן, מאוד קשה ליישם עקרונות כשיש ריבוי אינטרסים בכל פרויקט, לכן מומלץ ביותר לקרוא על פועלו של פרופ' דסקינג בפרייבורג, גרמניה - http://bit.ly/riq6l8 לפעמים כל מה שצריך זה האדם הנכון במקום הנכון, מצוייד ביכולת לדחוף קדימה.

    admin18.9.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
29.8.11

מודל לעיר ירוקה: פרייבורג, גרמניה

העיר פרייבורג הפכה למודל לעיר בת-קיימא, בין השאר תודות לוולף דסקינג, מנהל אגף התכנון מאז 1984. ראיון ירוק

תחת ידיהם האמונות של פרופ' דסקינג והצוות שלו, הפכו בור חצץ לפארק שעשועים אקולוגי, תחנת רכבת ישנה למרכז לאמנויות משגשג, ונבנו כפרים אקולוגיים: ריזלפלד (Rieselfeld) וּואובן (Vauban), שבהם החיים בלי מכוניות הם נושא לגאווה אזרחית. הישגיהם זיכו את פרייבורג בפרס עיר השנה של האקדמיה לאורבניזם אירופי לשנת 2010. הסופר וכתב Ecocity Builders סוון אברלין שוחח עם פרופ' דסקינג.

בשנים האחרונות קיבלה פרייבורג תשומת לב בינלאומית בשל החזון המתקדם שלה, המשלב היבטים פונקציונליים וחברתיים של קיימות. האם היה רגע שבו החלטת שפרייבורג תהפוך ל"עיר ירוקה"?
לא, ממש לא. צריך להבין שההיסטוריה של פרייבורג בתכנון עירוני מבוססת על יציבות והמשכיות. היו לנו רק ארבעה מנהלי תכנון עירוני מאז מלחמת העולם השנייה. הראשון, יוזף שליפּה, היה ממונה על בנייה מחדש של עיר שנהרסה כמעט לגמרי. רוב האנשים באותה תקופה רצו למחוק את זיכרונות העבר על ידי עיצוב חדש לחלוטין של העיר. למרות זאת, שליפה הכיר בכך שיש חשיבות לשימור התוכניות ואבני הדרך הישנות, והעלה קונספט תכנוני שלקח כמודל את התכנון המקורי מימי הביניים. האשימו אותו שהוא שמרן מדי, ובסוף פיטרו אותו. הישגיו זכו להכרה רק בשנות ה-70. לעומת זאת, קלאוס האמפרט, מתכנן חשוב נוסף שהיה ממונה בשנים 1970–1982, הביא סגנון בנייה חדש לעיר, כמו רחוב קונוויקט (Konviktstrasse), שהיה די מוזנח בשעתו. בערך באותה תקופה התעייפו בני המעמד הבינוני, שהיו חלק מגל הבריחה מהעיר אחרי המלחמה, מכיסוח מדשאות הפרוורים, וחיפשו דרך לחזור לעיר. אז הציע האמפרט לשמר את השלמות והנוחות של המתווה הישן, אבל לבנות בניינים חדשים לגמרי. העיקרון המנחה הוא פשוט ומבוסס על מאות שנות תכנון עירוני. זה לא שהיה לו חשוב להיות "ירוק", כמו שהיה לו חשוב להוסיף ארכיטקטורה מודרנית לתשתית הקיימת. ואז הגעתי אני ב-1983, וניגשתי קודם כל לפרויקט ריזלפלד.

פרויקט ריזלפלד (Rieselfeld) ידוע כראשון מסוגו, במונחים של בניית משהו חדש מאפס על פי עקרונות קיימוּת: צפיפות גבוהה, בתים שצורכים אפס אנרגיה במחירים סבירים, רחובות נקיים ממכוניות, נגישות, גיוון תרבותי, והכל במרחק של 15 דקות נסיעה ממרכז העיר. זה הכל רעיון שלך?
טוב, תמיד יש הרבה מקורות לרעיון. אחד הנושאים הבוערים באותה תקופה היה גידול האוכלוסין באזור, ולא רצינו שכולם יעברו לפרברים ולכפרים. ואז קרה צ'רנוביל, והלקח ממה שקרה שם היה שעלינו לצמצם את השטח שעושים בו שימוש כדי להפחית את צריכת האנרגיה. כשזה עומד לנגד עינינו, הצגנו 30 הצעות בנייה ראשוניות לשיכון האוכלוסייה הגדלה, במיוחד אנשים צעירים ומשפחות שאחרת לא היו יכולים להרשות לעצמם מגורים בפרייבורג. מתוך אלה התקבלו שלוש הצעות, וראש העיר סיפק את הגיבוי הפוליטי לקבלת אור ירוק לפרויקט ריזלפלד. ידענו שבבניית הפרויקט צריכים להתקיים שלושה תנאים: על השכונה להיות אמיתית וקומפקטית, לא פארק שעשועים, צריכה להיות בה גישה נוחה לתחבורה ציבורית, כך שהשימוש ברכבים יופחת, ושכל זה חייב לשלם את עצמו, בלי סובסידיות חיצוניות. ערכנו תחרות עיצוב ועלו הרבה רעיונות מדהימים, שהפכו את ריזלפלד לאזור אורבני שמושך תשומת לב ומבקרים מכל רחבי העולם.

אפשר לבנות כך בכל מקום, אבל צריך גישה ותוכנית לטווח רחוק. כדי ליישם את העיקרון שלנו לגדילה דרך צפיפות במקום דרך התפרסות על פני שטח גדול יותר, צריך להשקיע הרבה עבודה ולהתמסר לעניין

וכך נולד כתב האמנה של פרייבורג לאורבניות בת-קיימא?
כן, התבקשנו לנסח את עקרונות הבסיס שהובילו אותנו להצלחות האלה, וניסחנו 12 עקרונות ליבה שהנחו אותנו במהלך השנים. הנקודה החשובה היא שמדובר בעקרונות שמומשו ונבחנו במציאות, וזה מה שמבדיל את האמנה שלנו מאמנות אחרות.

פרויקט ואובן (Vauban) זכה למוניטין בינלאומי גדול אף יותר גדול משל ריזלפלד, בשל היותו כפר אקולוגי חי ונושם. איך זה קרה?
כשהסתיימה המלחמה הקרה ב-1989, להרבה בסיסים צבאיים כבר לא היה שימוש. ואובן היה בסיס צבאי צרפתי, וכשסגרו אותו הצרפתים, בפרייבורג עדיין הייתה בעיית דיור משמעותית. כמה קבלנים פרטיים פנו לממשלה הפדרלית בבקשה לקנות את השטח ולבנות עליו, מה שעורר דיון פנימי סוער במחלקה שלנו. בסופו של דבר הגיע ראש העיר להסכם עם הממשלה הפדרלית, שלפיו תועבר לעיר הסמכות על השימוש בשטח, כך שבלי האישור שלנו – דבר לא יקרה שם. כדי להמשיך מהנקודה שעצרנו בה בריזלפלד – בנינו תוכנית לאזור נקי ממכוניות, מה שכמובן לא התממש בסופו של דבר, אבל הפחתנו את השימוש במכוניות במידת האפשר. תחשוב שעל כל 1,000 איש בגרמניה יש 500–550 מכוניות. בפרייבורג הנתון הוא 430 מכוניות, ובוואובן – מתחת ל-100. חייבים לתת לאנשים תמריצים לוותר על מכונית. זה לא בהכרח אפשרי בכל עיר. ניגשנו לזה מתוך מחשבה על בניית שכונה חדשה לחלוטין, עיר קטנה שהמרחקים בה קצרים, שיש בה מרכזי קנייה טובים, מוסדות ציבוריים, גני ילדים, בתי ספר וכו'. מטרה נוספת הייתה שהכבישים בשכונה יהיו קטנים וצרים וישמשו בעיקר כדרכי גישה, כשזמן החניה בהם מוגבל. אתה לא יכול להשאיר את המכונית שלך ברחוב, כי הרחוב שייך לילדים שרוצים לשחק. אלה היו נקודות המוצא לדיון.

יחסית לשכונה שתוכננה ונבנתה בזמן קצר כל כך, אני מתרשם מאוד מהאסתטיקה ומההיצע התרבותי. איך מקנים תרבות ואופי לשכונה שנבנתה מאפס?
צריך לשלב יחד עקרונות תכנון ותרבות קיימת. צריך להושיב יחד את השכנים השונים שבונים בתים, לתת להם לדבר זה עם זה ועם האדריכלים, כך שכולם מביעים את עמדתם בנוגע לאיך תיראה השכונה ואיזו הרגשה היא תשרה.

פרויקט Wiehre Bahnhof (תחנת רכבת ישנה) הוא דוגמה טובה לאיך נמנעים ממונוטוניות סגנונית האופיינית בדרך כלל לבניית כמות גדולה של יחידות דיור

במקום לתת את זה למישהו שיתכנן, בפרויקט זה היו כל בעלי המניות מעורבים, וכך התנסינו בקואופרטיווים של בנייה. כולם יושבים יחד ובונים תוכנית שתתאים לטעם ולצרכים של כל אחד מהשותפים. הכניסה והמסדרונות משותפים, אבל לכל יחידת דיור אופי ייחודי. וכמובן, יחד עם זה גם כל ההיבטים האקולוגיים מכוסים: יעילות מבחינת צריכת אנרגיה, מיחזור מים, אזורים לילדים וכו'.

יש לך מוניטין של אדם שניחן במחשבה חופשית, מעין איש רנסנס של תכנון ערים. איך אתה מצליח להביא יצירתיות למקצוע שלעתים קרובות כרוך בבירוקרטיה וסלידה מרעיונות חדשים?
דבר אחד שחייבים להבין בעניין בירוקרטיה עירונית הוא שבמערכת כזאת מוחות יצירתיים הם תמיד אאוטסיידר. המפתח במקרה שלי היה התמיכה של צוות תכנון מעולה, שמצא את הדרך להגשים את החזון נגד כל הסיכויים. תסתכל על Stühlinger ועל הציר שמסביב לתחנה המרכזית שהערנו לחיים. תסתכל על סיפארק שהיה בעבר אזור שומם, או על הפארקים התעשייתיים שעכשיו יש בהם מפעלים לאנרגיה סולארית. אפשר באמת להגיע להישגים אם פועלים בתכנון. תכנון עיר הוא לא רק תצורה, תכנון הוא גם רעיונות ותכנים, מהות. בדיוק כמו שבאנשים לא רק החיצוניות חשובה. אנשי אדמיניסטרציה בדרך כלל לא רוצים לעבוד עם אנשים יצירתיים, כי הם לא משתלבים במערכת. וכאשר אדם יצירתי כמוני נזרק לתוך מערכת כזאת – הוא בדרך כלל נאבק במקום לתפקד. האדם היצירתי מודע מאוד למה שהוא עשה, בין שזה טוב ובין שרע, בין שהתוצאה הסופית עובדת ובין שלא, ואילו הבירוקרט עסוק בעיקר בשאלה אם זה נעשה לפי הספר.

מהן סוגיות הליבה שעיר העתיד צריכה לעסוק בהן?
קודם כל, אנחנו צריכים לתכנן מחדש את הערים שלנו כשעקרונות אקולוגיים עומדים לנגד עינינו. עוד סוגיה חשובה היא להמשיך לחתור לצדק חברתי ולשוויון כלכלי, לטיפוח שונות תרבותית, וכמובן לחינוך. כל הסוגיות האלה קשורות זו בזו, אוכלוסייה מגוונת ומשכילה בעלת אפשרויות כלכליות היא הבסיס לעיר מאוזנת מבחינה אקולוגית. יש הרבה עבודה לדורות הבאים, וזה מרגש אותי.

לראיון המלא במקור
לקריאת 12 עקרונות לבניית עיר בת-קיימא
(תרגום: נעמי בורנשטיין)

תגובות

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
4.7.11

פנים חדשות

בעוד רובנו מקטרים על מצב הנדל"ן בארץ, החוג לעיצוב פנים במכללה למינהל התרכז בפתרונות יצירתיים למצוקת הדיור ולצפיפות האורבנית

הסטודנטים נדרשו לחשוב על שימוש מחודש של חללים קיימים, להסב חצרות אחוריות בפלורנטין למרכזי תרבות ומסחר, ליצור מודלים חדשניים למגורים, "לרפא" חללים, ואף להפוך שכונת קרוונים ארעית ליחידות מעוצבות ונחשקות. את פרי עמלם אפשר לראות בתערוכת פרויקט גמר 2011. ראש החוג כרמלה יעקבי-וולק: "עיצוב פנים מתחבר לכל פן בחיינו ומדגיש את הזיקה החזקה שלו לנושאים חברתיים, כלכליים, סביבתיים ופוליטיים. כל פעולה עיצובית בקהילה היא פעולה החוקרת את התרבות, את הכוחות הפועלים בה ואת צרכיה, בשיתוף הקהילה ולמענה. המעצב מחבר בין אחריות חברתית לאחריות עיצובית-טכנולוגית". בין המנחים האדריכלים: ד"ר שושי בר-אלי, אלי לדרמן, דורון חזן, עדי וינברג, פרופ' יוסי פרידמן, אלון ברנוביץ'. ב-3 ביולי יתקיים רב-שיח בנושא.
"עיצוב, זהות ופנים" – פרויקט גמר 2011, החוג לעיצוב פנים, המסלול האקדמי המכללה למינהל, שדרות רבין 7 ראשון לציון. עד 12 ביולי.

תגובות

  • 01

    הייתי בתערוכת הבוגרים של החוג לעיצוב פנים במכללה למנהל ומאוד התרשמתי מהתערוכה בייחוד מהעבודה של הסטודנטית חני אוסטרמן, בנתה מודלים מרשימים מאוד. ממומלץ ללכת לראות

    ענת5.7.11
  • 02

    גם אני הייתי בתערוכה והיה שווה ביותר. השנה התערוכה ערוכה נפלא, כל סטודיו מציב שאלות ונושאים שונים לבדיקה ופתרונות אבל יש גם חוט מקשר בין כל הדברים. בסך הכל אם מתאפשר שווה לבקר.

  • 03

    [...] זהות, פנים: פרויקט גמר. המכללה למינהל. עד [...]

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
26.4.11

שורשים באוויר

"זה ציפור? זה מטוס? לא, זה גרניום!” – מסתבר שהירוק מצא לו טריטוריה חדשה בפרויקט עתידני

של משרד האדריכלים Rael San Fratello – השמיים. בערים כמו שיקגו, ניו יורק וטוקיו כבר מזמן אפשר לראות גגות של בניינים פורחים. גינות מרהיבות ושדות רחבים מבצבצים להם מהקומה ה-30, ומלבד מקום מרגוע לדיירים הם מהווים פתרון יעיל לבעיות של איכות הסביבה: בידוד חום וקור, הפחתת רעש וזיהום אוויר, ובאופן כללי – מוריקים את  קו הרקיע. אבל כעת, הגנים המרחפים בשמיים של ראל סאן פראטלו עומדים לעשות יותר. הרבה יותר.
משרד האדריכלים לקח את המוטיב הטבעי של הצמחים (להתפשט במרחב, לטפס על מרזבים וקירות ולצוץ בין סדקי מדרכות) ומיקם אותו בשמיים. ואם זה לא שאפתני דיו, הוא גם חיבר אותו למוטיב נוסף מעולם החי – נדידה בלהקות. הגנים, הנראים כמו וריאציה שמיימית לישו המהלך על המים, ישתלשלו מספינות אוויר גדולות הנשלטות בשלט רחוק. כל ספינה תאגד אלפי צמחים הקשורים לקנוקנות ארוכות, ועל כל צמח כזה יותקנו חיישני תנועה, רוח, אור, זיהום אוויר, לחות וטמפרטורה. בנוסף לכך, כל צמח יוכל להתנתק מבסיס האם שלו.

הצמחים החכמים ינדדו בשמי העיר בלהקות ויספקו צל, רטיבות, חמצן, וכמובן גם צבע, לאזורים אורבניים נטולי ירוק

ספינות האוויר תוכלנה לנוע לכיוון אזורים שבהם אפקט החום העירוני הוא הגדול ביותר, להגיע לנהר מזוהם ולשנות את הרכב החומרים המזהמים, או לנדוד לפי עונות בחיפוש אחר הסביבה הטובה ביותר לשימור חיי הצמחים, ממש כמו להקת ציפורים.
בעולם שעל סף פיצוץ אוכלוסין, כשבערים הגדולות יש פחות ופחות קרקעות לגנים, פארקים ושטחים ירוקים – החזון העתידני הזה נראה כמעט מתבקש… (נעמי בורנשטיין)

תגובות

  • 01

    definitely super cool.

    avi27.4.11
  • 02

    מדהים מהפנט מרגש אכן חזון עתידני לא נתפס - אבל מי יודע - כבר אמרו על הרבה דברים שלא יתקיימו ובכל זאת...

    חובב27.4.11
  • 03

    אני חושש שהרעיון היפה ישחק במציאות אורבנית קשה: 1. איך יפוקח גובה הריחוף של "ספינות האויר" כדי למנוע מהן לפגוע בקוי מתח גבוה? 2. איך למנוע מ-"ספינות האויר" ללכת לאיבוד? (פיתרון אפשרי הוא לרתום אותן בכבלים לאדמה או לראשי בנינים ) 3. איך ימנעו מעשי ונדליזם כניקוב מעטפת "ספינות האויר"? בקיצור: רעיון יפה על הנייר שלא חושב עד הסןף

  • 04

    זה באמת מרגש!!! ודן, בטח הביעו חשש גם כדיברו על מטוסים..אני לא רואה בעיה לתכנת שהצמחים ירחפו בגובה מסויים מעל לכל המכשולים. ומי יגיע לגבהים האלה כדי לחבל בהם? נכון שזה לא פתור עד הסוף אבל זה מאתגר ובטוח ישים בגרסה זו או אחרת.

  • 05

    עם כל הכבוד, הייתי רוצה שישאירו לנו שמים נקיים. תארו לכם מייצגים אין ספור שיציפו אותנו גם ממעל, עד שיסתירו את העננים ואור שמש! שהרי בני אדם אינם יודעים גבול...

    רחל2.5.11
  • 06

    השאלה האמיתית היא כמה יעלה שטח פרסום על ספינה כזו.

    טל9.6.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו

תגובות אחרונות

עוד