Gary Taxali 2012 All Rights Reserved ©

ראיון בלעדי עם Gary Taxali, אחד המאיירים הידועים בצפון אמריקה

קל לזהות עבודה של גרי טקסלי, ולא משנה אם נתקלתם בה על קיר של גלריה, במגזין או כעטיפה של אלבום. היא בדרך כלל תהיה מצוידת באסתטיקה כמו-נאיווית, בברק אירוני, בווינטג' שלא מתכופף לנוסטלגיה, בפופ-ארט בתיווך איקונוגרפיה מודרנית, ותמיד בהומור, כזה שנושא בצדו גם אופטימיות.

טקסלי, מהמאיירים הידועים בצפון אמריקה, משלב עשייה אמנותית עם מסחרית, ועם לקוחותיו נמנים הניו יורק טיימס והרולינג סטון. עבודתו זכתה בפרסים והוצגה במוזאונים ובגלריות ברחבי אמריקה ואירופה.

הוא משמש כמרצה וכשופט בתחרויות, הקים חברת צעצועים, פרסם ספרי ילדים, ובימים אלה מוצגת תערוכת היחיד הראשונה שלו בבריטניה: My Feelings Like You. לשמחתנו, הוא מצא את הזמן להעניק לנו ראיון קצר

אתה עושה גם אמנות וגם פרויקטים מסחריים. האם יש הבדל ביניהם? יש לך קריטריונים לבחירת הפרויקטים המסחריים שלך? כשזה מגיע לעשייה, התהליך האמנותי הוא אותו הדבר בדיוק. לא אעבוד על פרויקטים שאין לי בהם חופש אמנותי. היה לי מזל, ולא נאלצתי לעשות כאלה. מבחינתי, תמונה מופיעה על קיר של גלריה או במגזין מודפס, ושאר הפרטים הם סמנטיקה. עם זאת, אני מכיר בכך שקיימים הבדלים בכל הנוגע לקונטקסט, אבל זה לא אומר שלא מצאתי פרויקטים מסחריים מעוררי השראה. ישנם גם הרבה יחסי גומלין. עשיתי פרויקטים עם חברות כמו קונברס (למשל), שבעצם אמרו לי לעשות מה שאני רוצה, הם אפילו לא רצו לראות סקיצות, רק תעשה אמנות. למעשה, האמנות שלי והעבודות המסחריות שלי נראות אותו דבר.

הומור הוא מוטיב בולט בכל העבודות שלך. אתה יכול להגיד כמה מילים על הומור ויזואלי לעומת מילולי? הביטוי העצמי שלי הוא ויזואלי. אני מעריך, מכבד ולגמרי מקנא באנשים שיש להם כישרון להומור מילולי, אבל החוזק שלי הוא בתמונות. עם זאת, יש לא מעט אמנים שמצליחים לעשות גם וגם בעבודות שלהם.

אני כן משתמש בטיפוגרפיה, כך שלפעמים המילים עוזרות לתאר רעיון. האתגר הוא להתייחס אליהן כאל אלמנט ויזואלי ובה בעת להיות מודע לכך שמילים מעוררות משמעות בצופה. כשהבאלאנס עובד באופן הרמוני, אני מרגיש כאילו נקרה בדרכי אוצר. זו תחושה נפלאה

מיהם האמנים שאתה מעריך במיוחד? אני אוהב את העבודות של The Clayton Brothers, Tony Fitzpatrick, Richard Colman, Shepard Fairey ו-Gary Panter. מבין האמנים שאינם בחיים, אני אוהב את Andy Warhol, Ray Johnson, The Fleischer Brothers, E.C Segar ו-Ernie Bushmiller.

על מה אתה עובד בימים אלה? תערוכת היחיד הראשונה שלי בבריטניה, My Feelings Like You, עלתה בתחילת מאי ותוצג עד 2.6. זו גלריה נפלאה בשם The Outsider בלונדון. אני מציג 38 עבודות חדשות, ובהן כמה יצירות גדולות ממדים, כולל היצירה הכי גדולה שלי עד כה: Skunk Electrical Soap.

יש לך עצה מיוחדת למאיירים בתחילת דרכם? ציירו כל יום. פנו זמן ממשפחה, מחברים וממסיחי דעת כמו טלוויזיה, פייסבוק ויוטיוב. בעצם, היפטרו מהטלוויזיה שלכם. אתם לא מחמיצים כלום. אבא שלי אמר לי כשהייתי ילד: "טלוויזיה מחרבת את היצירתיות שלך". אין לי טלוויזיה כבר 12 שנים, בערך מאז שהעבודה שלי התחילה להתפרסם. אבא שלי צדק.

הכינו את שרירי הפנים לחיוכים בלתי רצוניים, וצאו למסע שיטוט באתרים שלו: איור, אמנות, חנות אונליין. מומלץ בחום לבקר גם בבלוג שלו, שם הוא מספר על מאחורי הקלעים של עבודתו.

 

Gary Taxali 2012 All Rights Reserved ©

Gary Taxali 2012 All Rights Reserved ©

Gary Taxali 2012 All Rights Reserved ©

Gary Taxali 2012 All Rights Reserved ©

Gary Taxali 2012 All Rights Reserved ©

(נעמי בורנשטיין)

אהבתם?

• Gary Taxali
• My Feelings Like You
• גרי טקסלי

תגובות

• 01

  Awsome! interesting works

  david dror13.5.12
• 02

  Clever Do You illustrating books? or Poster? In any way It is talking tome asking me and interesting meI illustrated school books and it is so different Job Hadass

  Hadass Bar yosef13.5.12
• 03

  so cool!!!

  Mark13.5.12
• 04

  איזה מקסים יופי של דברים, כל דבר פה הייתי תולה בבית

  נורית יהלום13.5.12
• 05

  במילה אחת נ ה ד ר !!!!

  shosh14.5.12

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

ראיון מרשמלו עם Shenna Aw, הידועה גם בכינויה כמאיירת Caramelaw

קרמלו, סגנונך עליז, צבעוני ואפילו ילדותי משהו, והדמויות שלך, כמו גם השימוש בצבע, מובחנים. כיצד פיתחת את הסגנון הזה ואיך את מתארת אותו? בתחילה עשיתי הרבה דברים אקראיים. מנגה, מצוירים, עיצוב גרפי וכו'. למען האמת, ידעתי שאני אוהבת אמנות ואיור אבל לא היה לי שום מושג מה אני מנסה לעשות. זה היה די מתסכל בהתחלה, לנסות כל מיני טכניקות ולבדוק כל מיני צורות אמנות, כששום דבר לא ממש תפס אותי. עד שביום בהיר אחד ניסיתי לשחק עם צבעים וממתקים, שני אלמנטים שהכי מושכים אותי. הכנתי את האיור הראשון שלי וקראתי לו My World of Madness. זה הרגיש נכון, צבעי הממתקים, הדמויות השובבות, הישבנים המעופפים, הקשתות וכל מה שאני רוצה שיהיה באיור. זה היה הרגע שהבנתי שמצאתי את הסגנון שלי, סגנון Caramelaw. התהליך הזה ארך חמש שנים, אבל אני שמחה שהגעתי לזה בסוף. הייתי צריכה להתחיל באיזושהי נקודה, ומהאיור הזה המשכתי לפתח את הסגנון שלי הלאה, עד שהוא הפך לסגנון המוכר שלי כיום.

תארי לנו בקצרה את התהליך היצירתי שאת עוברת בדרך לעוד איור. זה מתחיל במחברת שלי, שבה אני משרבטת משהו שראיתי ומצא חן בעיניי. את השרבוטים האלה אני לוקחת איתי לסטודיו, ושם אני מאיירת על בסיס מה שעורר בי השראה באותו יום. אני אוהבת להשתמש בעפרונות כחולים לאיורים. אחרי זה אני יכולה לסרוק את האיור למחשב ולהתחיל לעבוד בפלאש ולייצא כל אלמנט בנפרד לפוטושופ.

כאן הקסם קורה, איפה שכל אחת מהדמויות שלי, שנמצאות כל אחת בשכבה משלה, מתחברות לגרדיאנטים, צבעים ואפקטים. זה כיף אמיתי, כמו ליצור פאזל

עבדת לא רק באיור אלא גם בעיצוב צעצועים. ספרי לנו על יחסך לתחום. אני משוגעת על צעצועים. ויניל, בובות וינטג' פוני קטנות. מאחר שהאמנות שלי מעט ילדותית, מה טוב יותר מלחבר אותה לצעצועים? אני חושבת שזה נהדר מדי פעם לעבוד על משהו מתחום קצת אחר. זה כמו לצייר על קנווס אחר. זה גם מספק מאוד לראות את האמנות שלך על אובייקט תלת-ממדי ולא רק על מסך המחשב.

מאילו אמנים את מושפעת?
Takashi Murakami, Tado, Pete Fowler, Friends with You, Camilla D'Errico, Mark Ryden

תארי לנו את שגרת היום שלך. השעון מצלצל. אני לוחצת על הנודניק. השעון מצלצל שוב. אני לוחצת על הנודניק שוב. זה יכול להמשיך כך לנצח. בסוף אני קמה והולכת לדיי ג'וב שלי כעורכת וידאו. אחרי שעות העבודה – זה זמן קרמלו! אני חוזרת הביתה ועובדת על ה-candy art שלי או מעצבת בובות וצעצועים. אני מרגישה כאילו אני מנהלת חיים כפולים, אבל זה עוזר לי לשמור על שפיות.

ספרי לנו על חמישה דברים שלדעתך חשובים למאייר.
צניעות: היו נחמדים לכל אחד, לא משנה מי, זה מקרין עליכם כאנשים וכאמנים.
פתיחות: שתפו, לִמדו והיפתחו. פגשו אנשים חדשים, עבדו בשיתופי פעולה.
נסיעות: טיילו בעולם. הכל יכול לעורר בכם השראה.
נסו דברים חדשים: אני יודעת שלפעמים זה יכול להיות מתסכל כשאתם לא מוצאים את הסגנון שלכם, אבל זה קורה, רק לוקח זמן – לחלק יותר ולחלק פחות.
בעצם, אלה רק ארבעה…

לראיון המקורי ב-Abduzzedo (תרגום: שירי פורר)

אהבתם?

• Caramelaw
• ויניל
• צעצועים

תגובות

• אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

SUPAKITCH & KORALIE – VÄRLDSKULTUR MUSEET GÖTEBORG from elr°y on Vimeo.

Julie Verhoeven היא מאיירת בעלת גוף עבודות עשיר, הכולל אינספור איורים עבור בתי אופנה, מעצבים ומגזינים

ורהובן ידועה בעיקר בזכות האיורים הפיוטיים שלה, המציגים דמויות נשים יפהפיות בעלות עיניים גדולות ודוק מלנכוליות מרחף בכתמי צבע אקוורליים. כתב ידה נושא סממנים מובהקים של אופנה עכשווית וגם השפעה של קלאסיקות כאגון שילה ואנדי וורהול. את עבודתה הראשונה בתחום העיצוב עשתה כאסיסטנטית ומשכתבת סקיצות של המעצב ג'ון גליאנו, כשזה עוד פעל מסטודיו קטן וצנוע בקובנט גרדן בסוף שנות ה-80. בהמשך עבדה בייעוץ למרטין סיטבון בפריז, וכמעצבת ראשית בבית האופנה Gibo.

היא פרצה לתודעה כמאיירת בזכות שיתוף פעולה שעשתה עם בית האופנה לואי ויטון ב-2003, שבמסגרתו יצרה סדרת אפליקציות בד נאיוויות על התיקים הקלאסיים. המוצרים הפכו להצלחה מסחררת

במקביל לעבודה על פרויקטים אישיים היא המשיכה ליצור ולאייר עבור חברות מובילות כמו מותג התיקים Mulberry, ורסצ'ה – שעבורו יצרה אסמבלאז' מוזאיקה פסיכדלית שהפך להדפס מרהיב, ASOS ו-H&M– חיבור שהוליד שורה של מוצרי טקסטיל, תיקים ומצעים ענוגים שנושאים את הדמויות המוכרות שלה. הסגנון הקוקטי המובחן, יחד עם הופעות האורח התכופות שלה בחברות הפופולריות האלה, הפכו אותה לרבת-השפעה בתחום האיור העכשווי. לאחרונה החליטה להתמסר לאמנות, והציגה סדרת תערוכות מיצב שבהן היא יוצרת בתלת-ממד את העולם המופלא ומלא הצבע שמוכר מאיוריה. לאתר של ג'ולי ורהובן (טל מר)

אהבתם?

• Julie Verhoeven
• איור
• לואי ויטון

תגובות

• אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

Domino Party from Ronda on Vimeo.

"לפעמים עיצוב מושלם מתמטית נראה פשוט רע. קצת כאוס לעולם לא מזיק!"

לפני כשנתיים החליט Steven Bonner בוגר תעשיית העיצוב לצאת לדרך עצמאית. מיותר לומר, שמאז הוא לא הביט אחורה. עבודותיו נראות בכל מקום, משערי מגזינים וכתבות ועד קמפיינים וסרטוני אנימציה. הכל מהודק באלגנטיות ובטביעת אצבע ייחודית. מגלזגו – בראיון.

הפשטות הבולטת שבדימוייך הפכה לסימן ההיכר שלך. עם זאת, אין שני דימויים עוקבים שנעשה בהם שימוש באותם אספקטים. איך אתה ניגש לכל בריף חדש? אני מנסה לחשוב על רעיון או רגש שמתאימים לאותו פרויקט, ואם זה אומר לנסות משהו חדש אז בסדר. הרבה מזה מגיע משנותיי כמעצב במשרד, שם הורגלתי לבחון כל בריף לגופו. אף על פי שזה טוב להיות בעל סגנון מזוהה, ואף שזה מעודד לחשוב שלעבודה שלי יש ייחודיות מזוהה, זה חשוב באותה מידה לא לאפשר לאסתטיקה הזאת להכתיב את העבודה עד למצב שאני בעצם מרַצה את עצמי, ולא מביא בחשבון את משתמש הקצה.
איזה סוג בריפים אתה מקבל בדרך כלל מלקוחות – פתוחים או מנחים? קצת משניהם, למעשה. לפעמים לקוחות מבקשים משהו דומה לעבודה שכבר קיימת, שזה בסדר מפני שזה נותן לי מושג באשר ללוק אנד פיל שהם מבקשים להשיג, ומצד אחר, אני אוהב כשלקוחות מבקשים ממני משהו שלא עשיתי קודם, ומאפשרים לי להעלות קונספטים בעצמי.
מה הייתה הנקודה שבה החלטת לצאת לדרך עצמאית? הגעתי למצב שאני עובד במשרד במשרה מלאה, ומגיע הביתה לעוד "משרה מלאה" כמאייר "מהצד", עד שפיזית לא עמדתי בכך. החלטתי לעזוב את המשרד ולעבוד כעצמאי מהבית. אני עדיין "עם רגל אחת" בחיים הישנים, ולוקח עבודות מיתוג ועיצוב, וכן עבודות פרילנס לסוכנויות בגלזגו ובאדינבורו. אני לא חושב שאני רוצה לעזוב את העיצוב הגרפי המסורתי לגמרי, מאחר שזה משמש עבורי כגיוון נחמד. עם זאת, אחרי שנתיים של עבודה מהבית נתקפתי ב"קדחת התא" – השתעממתי לעבוד לבד והתגעגעתי ל"קהילה" של התעשייה. לכן עברתי לאחרונה לסטודיו חדש בגלזגו, עם עוד כמה עצמאים ופרילנסרים מכל מיני תחומים. כך אני יכול גם לפתח קשרי עבודה עם אנימטורים, במאים, אמני 3D, כמו גם עם מאיירים ומעצבים אחרים, ולהיפתח לעוד דרכי עבודה.
יצרניות תוכנה מוציאות חבילות אפליקציה על בסיס קבוע, אבל עד כמה הפיצ'רים החדשים חשובים מבחינת עידוד היצירתיות? זה הכל כסף, לא כך? אם זה פיצ'ר שימושי באמת, אז זה מצוין. אני לחלוטין בעד ללמוד דברים חדשים, אבל לפעמים אני מקבל את התחושה שכמה מהפיצ'רים מוספים לתוכנה רק כדי למכור משהו שהיה יכול להסתכם בשדרוג קל.

אני נוטה להשתמש באותם כלים. מדי פעם יוצא פיצ'ר חדש שאני משתמש בו כדי לזקק את הליך העבודה, אבל אני חושב שהדימוי מגיע מהרעיון, ולא מהכלי

אתה מגיע מרקע של עיצוב גרפי ודפוס. האם אתה מוצא את עצמך עושה החלטות מודעות הנוגעות לצבע ולייאאוט או שאתה מניח לזה וזורם? השימוש אצלי בצבע הוא פשוט למדי, אבל זה בעיקר מפני שאני עיוור צבעים. אני יכול להגיד לך מהו הצבע לפי מספר הפנטון שלו, אבל אל תצפה ממני להצביע עליו מראייה! אני כ"כ מקנא באנשים שנראה כי הם מצליחים ללא מאמץ ליצור פלטות מבריקות ומעניינות.
בכל הנוגע ללייאאוט, אני נמנה עם הסטודנטים האחרונים בערך שלמדו להכין לייאאוט ביד. אני אכן משתמש באופן מודע בגריד, לאיזון ומיקום. כך עשיתי תמיד, אף על פי שהכל היה מבוסס מחשב עוד לפני שהתחלתי לעבוד. השיעורים האלה שלמדתי נשארו איתי. אתה צריך להכיר את החוקים כדי להפר אותם. לפעמים עיצוב מושלם מתמטית יכול פשוט להיראות רע, ועליך לסמוך על העין שלך. קצת כאוס לעולם לא מזיק!
המדריכים שכתבת לאחרונה זכו לתגובות מצוינות מקוראים. איך אתה רואה את תרבות מערכי ההדרכה הנוכחית? אני אוהב את העובדה שהכל פתוח כל כך עכשיו, ולמדתי בעצמי דברים שלא ידעתי – בעיקר דברים טכניים, אבל טוב לדעת שאם אני תקוע בשאלה בנוגע למה כלי כלשהו יכול לעשות, מישהו שם בחוץ כבר פירט את השימוש בו.
מה שמדאיג אותי בכל זאת היא כמות הפעמים שראיתי חובבנים מעתיקים חלק מהמדריכים האלה ומנסים להשיק קריירות על סמך אלה. זה קצת מעליב. מבחינתי, מדריכים הם שם כדי ללמד איך להשתמש בכלי או ללמד תהליך מסוים, לא כדי ללמוד איך ליצור אימג' מסוים. צריך להבין שהדימויים במדריכים האלה הם לא "הצעות הגשה", ושרעיונות ואינדיווידואליות הם שיוצרים קריירה.
כפרילנסר, מהו הרגע שאתה הכי גאה בו? בתקווה שעוד יושגו מטרות רבות, עצם המעבר לעבודה עצמאית והגילוי שאני יכול להצליח – היה מספק מאוד עבורי.

לראיון המלא

ColourSpace & Brand Nu (תרגום: שירי פורר)

אהבתם?

• Steven Bonner
• איור
• עיצוב
• עיצוב גרפי

תגובות

• אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

למאיירת הקנדית ג'קי אוקלי סגנון ייחודי המשלב רישום ונגיעות צבע. התוצאה: דיוק

Jacqui Oakley מלמדת בקולג' לאמנות ועיצוב של אונטריו, בטורונטו, קנדה, וכבר עשר שנים היא מאיירת עצמאית. עם לקוחותיה נמנים הרולינג סטון, הפייננשל טיימס, בוסטון גלוב ועוד. מגזין abduzeedo משוחח איתה.

באיזה שלב גילית שאת אוהבת אמנות ואיור? תמיד הייתה לי חיבה מוזרה לאיור מבוכים. יכול להיות שזו הייתה יותר תוצאה של שעמום בטיסות ארוכות (במסגרת העבודות של הוריי, חיינו בבחריין, זמביה, לונדון ולוב). אהבתי תבניות וצבע, במיוחד אימג'ים שאספו הוריי במהלך מסעותיהם: בטיקים - הדפסים על אריגים – ממלזיה, דימויים של אלים תאילנדים, סצנות מחיי כפרים אפריקאיים. כל דבר שקשור למדע בדיוני או לאימה תמיד תופס את תשומת לבי. כמו כן, נהניתי לאייר ציפורים וחיות, במיוחד כאלה מארצות אחרות. בבחריין היו רק שממיות, עזים וגמלים, אז כשהיינו מבקרים בקנדה, על סנאיה הרבים, היא נראתה לי כמקום אקזוטי למדי.
איך הפכת את הלהט שלך למקצוע? למדתי לתואר אמנות באוניברסיטת טורונטו, אבל הבנתי שאני לא לומדת מספיק טכניקה, ופניתי לתוכנית שרידן לאיור, שהוציאה כמה כישרונות. בסיום הלימודים

מצא חן בעיניי להציג "אמנות" לפני אנשים בחיי היומיום שלהם, ולא לפני מספר מצומצם של אנשים בגלריות לאמנות. זה קשה לפעמים, יש עליות ומורדות, אבל הן שוות את זה

שמנו לב שהרבה מהעבודות שלך הן ציורים של ממש. תוכלי להסביר לנו על התהליך שאת עושה בדרך לאיור? אני מתחילה בסיעור מוחות; אני מריצה בראש מילים וקשקושים קטנים של רעיונות אקראיים שעולים לי בראש. אחרי שאני אוספת דימויים שיכולים לשמש כרפרנסס, אני ממשיכה לרישומים כלליים, מגדילה אותם ומעבירה לנייר, צובעת חלקים תוך ניסיון לשמר את הטקסטורה בעזרת מברשת יבשה, ולבסוף תוחמת אותם בדיו. (למגוון מעבודותיה הציצו כאן)
מתיאור תהליך העבודה שלך, אנחנו מבינים שאת לא כ"כ מתקרבת למחשב. בעידן שבו כולם עובדים ויוצרים את האיורים שלהם על מסך המחשב, האם את מרגישה יותר כאמנית מאשר מאיירת? את רוב הזמן שלי אני מבלה מול המחשב, בערך כמו כל אחד אחר. כשאני עובדת על משהו מסובך, לעתים קרובות אני מאיירת כמה חלקים בנפרד, סורקת אותם, ומזיזה אותם במחשב. אני מוצאת שזה מאפשר לי להתנסות קצת יותר עם הקומפוזיציה. לפעמים, לצורך גרסה סופית של איור, אני עוברת על הקווים ביד לפני שאני מוסיפה להם צבע בפוטושופ. אני תמיד מעדיפה את התחושה של איור ידני, אז אני משמרת את זה ומתרחקת מאימג'ים שנראים "מבריקים" מדי, אף על פי שאני מכירה לא מעט אמנים שעובדים על המחשב בלבד, ואני מעריצה את עבודתם. אני פשוט נהנית מהספונטניות שעבודה ידנית מאפשרת.
אילו טיפים את יכולה לתת לאלה שרק מתחילים את דרכם בעולם העיצוב? זה קשה לצאת לדרך עצמאית. יש לזכור שלכולם היו זמנים קשים. המשיכו לקדם את עצמכם ולעשות עבודה טובה, וזה ישתלם בסוף. זה טיפשי, אבל אל תשכחו שאתם נהנים מאמנות ומעיצוב. לפעמים, כשאמנות הופכת לשגרה יומית, היא נדמית כעוד עבודה. אז השתדלו תמיד לזכור לעבוד על פרויקטים אישיים כשמתאפשר לכם, לשתף פעולה עם חברים, והמשיכו להסתכל על דברים כדי להמשיך להתרגש וכדי להוסיף לעבודתכם ממד. זה יקרה בסוף.

לראיון במקור (תרגום: שירי פורר)

אהבתם?

• Jacqui Oakley
• איור

תגובות

• אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

העירו את הבובות, Pictoplasma עומד להתחיל!

Pictoplasma, ארגון המוקדש לאמנות עיצוב הדמויות ומקדם את הסצנה בכל דרך ססגונית אפשרית עוד מ-1999, מקיים את אחד הפסטיבלים הכי צבעוניים, מעוררי השראה ושובי לב שנתקלנו בהם. זה קורה אחת לשנה במשך כשבועיים בברלין (אפריל 2012 לפניכם), כשמעצבים וחובבים עולים לרגל להפנינג ומינגלינג יצירתי (כולל מסיבות שוות). בין פסטיבל אחד למשנהו ישנם אירועים קטנים שמניבים תענוג אינסופי. אחד כזה קורה ממש עכשיו בניו יורק: ב-3 בנובמבר ולמשך ארבעה ימים תתקשט העיר במקבץ תערוכות ובכנס יוצרים בן יומיים. הדיונים בכנס יתרכזו בתרבות עיצוב דמויות עכשווית, תוך התייחסות למגוון רחב של מדיה ודיסציפלינות כמו איור, עיצוב גרפי, עיצוב משחקים, אופנה, אמנות ורובוטיקה.

בין ים הדמויות המרתקות שתוכלו לפגוש (אנושיות ומואנשות), ניווטה את דרכנו המאיירת וחברת המערכת טימור דברה. הנה כמה מהמלצותינו

שווה לשמוע את Ben & Julia, שחברו יחד ב-2006 ויוצרים עבודות פלסטיות במדיה מעורבת וזוכים להכרה; Siggi Eggertsson מצליח להביא טוויסט ייחודי לאמנות פיקסלים שהפכה מעט שחוקה; גם Genevieve Gauckler, שנותרה מעניינת לאורך כל הקריירה שלה, מצליחה לחדש עם דמויותיה המובחנות; מעט שונה בנוף הוא היוצר האמריקאי Mark Jenkins מווירג'יניה, הידוע במיצגי רחוב מקוריים וסוריאליסטיים הכוללים שלטי רחוב שהופכים לסוכריות על מקל, כיכרות שעושות הסבה לקרוסלות ועוברי אורח שלוקחים חלק פעיל בעבודותיו; ואחד החביבים הוא Joshua Ben Longo, שזוכה להצלחה אמנותית ומסחרית. מדובר ביוצר רב-תחומי שאף מלחין מוזיקה, ושלמראה הבובות המשוגעות שלו קשה להישאר אדישים.
בכנס יופיעו גם שמות מוכרים כמו  Tim Biskup ,Gary Taxali ו-Jon Burgerman, שאמנם לא חידש מזה זמן מה אבל תמיד נעים לראות אמן סופר-מוכשר.

הכנס: 4-5.11, בבית הספר לעיצוב Parsons
התערוכות: 3-6.11, ברחבי העיר

(לירית לבני להב)

אהבתם?

• Pictoplasma
• איור
• דמויות
• ניו יורק

תגובות

• 01

  [...] כה נחמד האתר של האמן המופלא Florentijn Hofman, שמתארח עכשיו בפיקטופלזמה בניו יורק, עורר את געגועינו לברווזוני אמבטיה אהבתם?קרקס ניו יורק [...]

  ברווזוני, כה נחמד | reDesign1.11.11

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

נונסנס תמיד היווה מקור השראה לגבריאלה ברוך, אבל רק סיבה לוגית כמו פרויקט גמר בבצלאל דרבנה אותה לעסוק בו

ברוך בחרה לאייר את ספר הנונסנס של Edward Lear, אמן, מאייר וסופר אנגלי בן המאה ה-19, המוכר בעיקר בזכות חמשירי האיגיון שיצר. איגיון היא כתיבה הבונה לה היגיון משלה, ומציגה מצבים סוריאליסטיים ביותר כאילו היו עניין שבשגרה. הספר מאגד כ-112 חמשירים, סיפורים קצרים, שירים, מכתבים ואפילו מתכונים, וברוך התמקדה בתשעה חמשירים והציעה להם פרשנות ויזואלית מחודשת. את האיורים אפשר לראות באתר שלה (הספר כרגע אינו מוצע למכירה).
מתי התחלת להתעניין באיור?
זה תחום שעניין אותי תמיד, אבל רק בשנה ב' בלימודים נשאבתי לתוכו לחלוטין.
אילו אמנים נותנים לך השראה?
המאיירים שאני שואבת השראה מהם רבים, ובעיקר עפרה עמית, Maira Kalman, Camilla Engman Luke Best, Pablo Auladell, Sara Fanelli
מה את עושה כשאת זקוקה להשראה?
קוראת שירה, עוברת על ספרי איור שאני אוהבת במיוחד ועל הבלוגים של המאיירים האהובים עליי. בגדול, לטוס לחו"ל תמיד עוזר, אבל זו בדרך כלל לא אופציה.
באיזו טכניקה את מציירת?
אני מאיירת דיגיטלית לתוך המחשב.
האיורים שלך מתאפיינים בעדינות רבה וברוח נוסטלגית. האם העבודות "שלמות" מבחינתך בתצוגת רשת או שהן זקוקות לפרינט?
גם לרשת וגם לפרינט יש יתרונות, כשללא ספק הכוח של הפרינט, המאפשר להתעמק בעבודה ולחוות אותה מקרוב ובממדים גדולים, עולה על הכוח של תצוגת הרשת, למרות הנגישות שלה והעובדה שהיא "מקפיצה" את הצבעוניות.
ולסיום, באיזה מהפרויקטים שלך את הכי גאה?
בעיקר באיורים למוזיקה שעשיתי בשנה שעברה במסגרת פרויקט אישי. התחברתי רגשית מאוד לדימויים שיצרתי. (לירית לבני להב)

אהבתם?

• Edward Lear
• Gabriella Barouch
• איור
• גבריאלה ברוך
• ספר הנונסנס
• ספרי ילדים

תגובות

• 01

  נהנית מפרויקט הגמר ונהניתי שוב עכשיו איורים מדהימים!

  לירון ויסמן9.8.11
• 02

  כתוב יפה והאיורים מקסימים

  מאיה9.8.11
• 03

  יפייפה. אולי תעלו עוד פרויקטי גמר באיור?

  יוליה9.8.11
• 04

  מצטרף לבקשה.. אולי תעלו עוד פרוייקטי גמר באיור מיוחדים?

  noam9.8.11
• 05

  מדהים. יפה. אבא ואני גאים בילדה המקסימה שלנו.

  ברוך פנינה10.8.11
• 06

  לא יאומן כמה כישרון - מחמם לב

  מור11.8.11
• 07

  את מוכשרת בטירוף אתמול הייתי בתערוכה , ופשוט אין מילים לתאר , איזה דימיון ואיזה כישרון

  מאיה9.11.11
• 08

  הוגעתי במיקרה נהניתי מאד תודה

  רותי גןוטיין12.11.11
• 09

  [...] מעלות" בעונת התרבות 2012 בירושלים. עוד בעונת התרבות: גבריאלה ברוך – אמנית העונה. אהבתם?כיבושי טרויקה איור באיגיון הנה [...]

  המעצב רון ארד עולה לירושלים | reDesign6.5.12

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

הצצה לסדרת הדפסים מאת המעצב הדני Palle Nielsen: נילסן יצר ב-1959 אדפטציה גרפית לסיפור הקלאסי "אורפאוס ואורידיקה", שעותק שלו לאספנים תוכלו למצוא באמזון (725$ לא כולל משלוח). הסיפור הנצחי מהמיתולוגיה היוונית, שמספר על מאבקו ההרואי של אורפאוס להחזיר את אהובתו מן השאול, לובש כאן מבט עירוני אפל ודמוני, ובעיקר יפהפה. מצאנו ב-50 ואט, מקור לא אכזב לעיצובי ואיורי ספרים.

אהבתם?

• Palle Nielsen
• אורפאוס
• איור
• ספר

תגובות

• אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.