פוסטים מקטגורית אמנות
26.8.10

ספרדי כפול

הם זוג אדריכלים וצלמים: היא מישראל, הוא מקובה, והם חיים ויוצרים יחד במדריד. נעמה שריד, הצלע הישראלית, פגשה אותנו לשיחה בניחוח פרובינסאל…

איך נפגשתם? את קונרדו הכרתי במהלך ארוחת שבת שבית כנסת במדריד עורך לצעירים יהודים. החיבור בינינו היה מיידי כי שנינו אדריכלים וצלמים. תוך שנה נישאנו ומאז אנו יוצרים כל מיני פרויקטים מעניינים יחד.
איך יוצרים יחד? יש לנו הרבה נקודות חיבור: חיפוש אחר שפה בעלת רקע אינטלקטואלי, יצירה היוצאת מבסיס של סטרוקטורה ליטרלית – הצילום משמש אותנו כאמצעי לספר סיפור היסטורי או אישי, הרצון להעביר חושניות בכלל. הצילום עבורנו הוא אמצעי ליצירת "פואמה ויזואלית". מובן שלכל אחד יש סיפור שהוא רוצה לספר, אבל הצגתם יחד יוצרת רובד נוסף מעניין. בינתיים הצגנו בתערוכות רבות וזכינו לחשיפה במגזינים חשובים בספרד ובעולם.
למה מדריד? הייתי בהרבה מקומות והכרתי את העם הספרדי על גווניו, אבל במדריד יש את האווירה הכי אורבנית. היא עיר תרבותית בצורה יוצאת דופן ומציעה ריכוז עצום של מוזאונים המכילים יצירות אמנות ברמות הגבוהות ביותר בספרד ובין הגבוהות בעולם. הכול נגיש, הכול מתחלף ומשתנה כל הזמן. עוד דבר הוא שהאפשרויות לביטוי של אמנות 'צעירה' כשלנו גבוהות יותר בעיר פתוחה ומגוונת כמו מדריד. נוסף על כך, יש פה ריכוז של אנשים מכל מיני מקומות בעולם, הרבה תרבויות ושפות שפותחים אותנו להרבה עולמות ומאפשרים חופש יצירתי במיוחד.
על איזה פרויקט מעניין אתם עובדים כעת? יש לנו פרויקט במפעל טבק. מדובר בפרויקט חברתי שמטרתו לנצל את המבנה הגדול והנטוש לרווחת התושבים, משהו כמו מתנ"ס ללא תשלום, שהתושבים יכולים לעשות בו שימוש. קונרדו ואני ראינו בזה הזדמנות טובה ליצור שם סדרת צילומים. המפעל נמצא בשימוש רק עד פברואר הקרוב (מייעדים אותו למוזאון), ואת הסדרה אנו שולחים לתחרות להשתתפות בביאנלה בוונציה ולתחרות בקטלוניה.
לאן מכאן? בשאיפה ל-MOMA…

לעבודות של נעמה, לעבודות של קונרדו.

תגובות

  • 01

    נעמה שריד צלמת מוכשרת וייחודית. עם ההשקה של סדרת הפרוזה החדשה בהוצאת אגם, "הנמל", חיפשנו דימויים מתאימים לכריכת הספר הראשון ובחרנו באחד מצילומיה המרתקים של נעמה, שמצד אחד הקסימה אותנו, ומצד שני גרמה לנו לבעיות ולדיונים והתלבטויות בין יצירות שונות שלה. משלב מוקדם היה ברור שאנחנו בוחרים לפתוח איתה על הכריכות שלנו. ביום ראשון תודפס כריכת הרומן מאת רבקה קרן "הפקרות", עם יצירתה של נעמה שריד על הכריכה. יצא לנו טוב!!! על הדרך, הצצנו גם בדברים של קונרדו ונתקלנו ברמת ייחודיות ותעוזה מרתקת ויוצאת דופן. ברכות על החשיפה ותודה, יחזקאל רחמים, עורך ראשי, הוצאת אגם לפרטים על הספר/סדרה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3938098,00.html

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
3.8.10

על החירות

במסותיו, עמד ישעיהו ברלין על שני סוגי חירויות שיש לו לאדם: חירות שלילית של בריחה ממשהו, וחירות חיובית של חתירה אל משהו. בתערוכה "פתוח-סגור-פתוח – זה כל האדם", כמאמר שורה משירו של עמיחי, עוסק אבי אליסף בחירות השלילית – זאת שמבקשת להימלט, להשתחרר מעריצות ומדיכוי. כבן דור שני לניצולי שואה, החסר נוכח בתערוכה והחללים כלואים, גם אם הוא מותיר בהם פתחי מילוט כבשורה לקיומו של שביב תקווה בעולם. לא, אין זו החירות החיובית – המרוממת את האדם בדורשה ממנו לממש, להעז, להשיג מטרות ולהגשים שאיפות. מן הסתם החירות לשגשג אינה יכולה להתקיים על מצע שבו הזיכרון כופה עצמו על המציאות ומבקש לנכוח בה בכל רגע נתון. מן העבודות עולה כמעט התחינה למצוא את נתיב החמלה.
פתוח-סגור-פתוח – זה כל האדם, גלריית יפעת, קיבוץ יפעת, 04-6548634. עד 31.8.

תגובות

  • 01

    מרשים

  • 02

    התומונות שמתפרסמות כאן והכתבה מסקרנים מאד. אלך לראות את התערכה

    יונה5.8.10
  • 03

    מרגש, מרשים ואיכותי עד מאד ! ממליצה בחום להתאמץ ולהגיע לראות את התערוכה. ולגבי סוג החירות שמצא הכותב/ת בתערוכה, אין דעתי כדעתו/ה... ומן הסתם אפשר לראות זאת מעצם הידיעה שאבי, שבא מתחום ההי-טק, "מממש, מעז, משיג מטרות" השונות בתכלית ממה שהלך לאורו עד שפרץ את ה'מחסום' ובהחלט "מגשים שאיפות" יצירתיות ! "החסר נוכח בתערוכה והחללים כלואים" כתב/ה המבקר/ת, ואני ראיתי לצד ה"סגור" גם פסלים אחרים כמו הרחם המכילה הנותנת חיים, הסורג הפרוץ המאפשר צמיחה ועוד, כמעידים על היש הנוכח, הקיים. הזכרון, ההיסטוריה הפרטית, -הם חלק בלתי נפרד מעולמו של כל יוצר, הם חומרי הגלם של יצירתו, אבל היצירה מעצם טיבה יש בה ביטוי להמשכיות, עם הפנים קדימה. משהו בנימה השיפוטית של המילים לא התאים לתחושה שלי בתערוכה, ובכלל...

    סמדר5.8.10
  • 04

    ממש להפך, סמדר. חירות שלילית אינה שלילת התערוכה :) אלו החמרים בהם עוסק האמן אבל כמובן, כדרך אמנות, את מוזמנת להציע קריאה נוספת. תודה לך

  • 05

    מקסים ומעניין סוףסוף התעסקות עם שאלו קיומיות וחשובות של חיים ומוות ולא שאלות של בורגנות

    טלי6.8.10
  • 06

    תודה לסמדר על נאמנותה לנקודות האור, ולמערכת על יכלתה לראות את החושך. ההבחנה של ישעיהו ברלין בין שני סוגי החרויות איננה שיפוטית ומוסיפה דקויות להתבוננות. המידה שבה ניראת החירות החיובית לעומת השלילית שייכת לחוויה של הצופה בפסל ו/או ביוצרו. אני חושבת שהחלוקה בין שני סוגי החירויות אינה בהכרח דיכותומית וישנה תנועה מתמדת בין "חירות מ-" ו"חירות אל", כך ששתיהן משולבות ומניעות זו את זו.

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
20.7.10

מגה סלב

מבחר עבודות של האמן דיוויד לה-שאפל יוצגו במוזאון תל אביב ויאפשרו הצצה לכוכב שהפקטורי של אנדי וורהול היה פתוח בפניו. הצילומים של לה-שאפל מלאים בפתוס דתי-סוריאליסטי-הומוריסטי. הוא מעצב סצנות מהברית החדשה, מגחיך ומעצים בו-זמנית אייקוני תרבות, מצלם למגזינים ולמותגים, אבל גם יוצר אמירות ביקורתיות על התרבות שהוא בא ממנה. הוא תיעד בסרט את המחול הפוצע שצומח בסמטאות השחורות בלוס אנג'לס דרך מלחמת הקראמפס והקלאונס, והניח את קוביין המת בזרועותיה של קורטני בתנוחת המדונה. אנחנו לא צריכים יותר מזה בשביל לקפוץ למוזאון ת"א. אוצרת: נילי גורן. פתיחה: 22.7

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
11.7.10

צורה לו

Ferry Staverman הוא אמן הולנדי שיוצר פסלים מנייר. הוא בונה אותם מצורה אחת שחוזרת על עצמה שוב ושוב ויוצרת אשליה של גוף תלת-ממדי. הפסלים עשויים מקרטון ממוחזר לבן או צבעוני ובעובי שונה. אחרי ההרכבה הראשונית של האובייקט הוא כורך אותו שתי וערב בחוט שמוסיף לו גימור חינני וגם עוצר אותו מלהתפרק. העבודות הקטנות מפתיעות בעדינותן האוורירית, ועבודותיו הגדולות יותר (עד חמישה מ' לגובה) מרשימות בריבוי פרטים קטנים, החוברים לקונסטרוקציות בעלות נוכחות.

תגובות

  • 01

    איזה יופי!!! מחזיר אותי למחוזות ילדותי, אבי ז"ל נהג לעשות לנו פרחים מנייר אך פה זו ממש אומנות!! מרשים ומקסים ביותר!! א ה ב ת י

  • 02

    מקסים ונקי להפליא כן ירבו

    דפנה28.7.10

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
23.5.10

סיפור משומש

Sayaka Kajita Ganz, פסלת יפנית המתגוררת באינדיאנה שבארה"ב, יוצרת פסלים ממוצרי פלסטיק משומשים ומשאריות מתכת שהיא מוצאת ואוספת. קולבים מפלסטיק, צעצועים, כלי מטבח, חלקי מכשירים, הרבה סכו"ם חד-פעמי ועוד מיני פסולת פלסטית הם חלק מהמרכיבים בפסלים שסייאקה קבעה לה ככלל לעבוד אתם – פריטים משומשים ולא רצויים בלבד. דרך אסופת החומרים סייאקה מתייחסת להיסטוריה האנושית שמאחורי החפצים הדוממים ולאינטגרציה העתידית שלהם בפסלים מלאי חיות ודינמיות. [ד.ג]

תגובות

  • 01

    מזכיר לי פרוייקט גמר טוב של מישהו בבצאלאל שהוצג ב"עוצב בישראל" לפני שנתיים

  • 02

    פרויקט הגמר של ערן ברקאי, בצלאל 2007: http://e.walla.co.il/?w=/274/1148920/360621/5/@@/media

    מאיר23.5.10

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
17.5.10

היש והאין

גדעון טומשוף, אמן החי בטורונטו ומציג בעיקר בצפון אמריקה, הגיע לשהות בת כמה חודשים בקיבוץ דן שבצפון. בימים אלה קיבל אישור להפוך מבנה נטוש ליד הבניאס לסטודיו, ושם הוא שוקד על סדרת ציורים שתוצג בהמשך בגלריה ג'ולי מ. בתל אביב. בעבודותיו טומשוף חוקר את תכונות הצבע והאור: יוצר שכבות צבע ומבטל אותן במחיקות סיזיפיות, מעבד טקסטורות ומשטחי צבע ואחר כך פועל להשמידם, לחשוף את מהותם, לבדוק את גבולם ועומקם וליצור גוונים נוספים. התנסויותיו בזירה מהודקת היטב מבטיחות עבודות אמורפיות, שבמבט ראשון נראות ככתמי צבע דהוי, ובמבט נוסף מתגלה ריבוי פרטים המבקשים לשחזר את מקור חיותם כצבע גולמי רגע לפני שהתהוו לכדי ציור. [א.א]

תגובות

  • 01

    יפה ומרשים

  • 02

    נראה מאוד סוריאליסטי על רקע "החירבה"

  • 03

    איזה יופי, מי זה הצייר המדהים הזה? שואב מהרבה מקורות ויוצר משהו מקורי. מתי התערוכה שלו?

  • 04

    נעדכן כשעבודותיו יוצגו בג'ולי מ.

    המערכת20.5.10
  • 05

    הצבעים בעבודות הישראליות (בניגוד לקנדיות) נותנים מימד חדש להגדלה ותחושת ה"יש שם מה שהוא" שיחקת אותה אחי בהצלחה בתערוכה עודי

    Odi Ramu20.5.10
  • 06

    ממש מהמם, נראה שהאומן גורם לדמיונו של הצופה להסחף עמוק אל הקנבס. אל תוכן של התמונות המהפנטות

  • 07

    עשיר בהבעה,עשיר דמיון, עשיר בעומק, חוויה אמיתית . מרים

  • 08

    קסם.מהפנט, אינטיליגנטי, עמוק, כואב. אוהבת.

    יוהנה21.5.10
  • 09

    ... Gideon Tomaschoff -...

  • 10

    מקסים ומרגש... אהבתי את היצירות ובמיוחד על רקע החורבה... שכבות הצבע המקולף של הבנין ההרוס בדיאלוג עם שכבות הצבע של הציור...

  • 11

    empingao

    locote28.5.10
  • 12

    אהבתי מאוד

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
27.4.10

מראה מקום

פורטרט עצמי ועז, דוראר בכרי

פורטרט עצמי ועז, דוראר בכרי

פרח האיסלאם / מתי שמואלוף

צֵל הָעָרַבֶּסְקוֹת

נוֹפֵל עַל נֶגֶב וְגָלִיל

נָמִים הֶהָרִים

שָׁחֹר יָם הַמָּוֶת

אנו חורגים ממנהגנו ומרחיבים את גבולות העיצוב כדי שיכלול גם את השפה. השיר, מתוך ספר השירים החדש: "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" של מתי שמואלוף, מזקק תמונת נוף מרגשת שהזכירה לנו אף את עבודתו של דוראר בכרי כשיצק פורטרט עצמי בנוף גלילי לופת לב. שמואלוף פורט בספר השירים שלו געגועים למקום אוטופי שהיינו יכולים להתקיים במרחב שלו לו היה מהלך חיינו אחר. רצינו לומר: מקום שבו האביב נצחי, אבל הוזהרנו ש"שפה לא יכולה לנוח במטפורה נוחה". ולנו אין אלא לאהוב אותו בישראלית. [א.א]

נוף גלילי, דוראר בכרי

נוף גלילי, דוראר בכרי

תגובות

  • 01

    תענוג לפגוש ביוצרים אמיצים ומוכשרים

  • 02

    אהבתי

    מירב27.4.10
  • 03

    אויש, איזה יופי!

    רונית27.4.10
  • 04

    השירה לוחמנית הציורים רומנטיים - נייס קומבו

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
18.4.10

אשת הצללים

Kumi Yamashita היא אמנית יפנית המתגוררת בניו יורק. בעבודותיה היא משתמשת במגוון חומרים, כמו מתכת, עץ ונייר, אבל האלמנטים שחוזרים על עצמם הם אור וצל, שבעזרתם היא מפיחה חיים בחומרים ובצורות הדוממות. ב-"City View" נראות עשרות ספרות תלת-ממדיות מתפזרות (או מתגבשות?) לכדי דמות אישה העומדת בקרן זווית. ב-"Question Mark" סימן הקריאה אולי נחרץ, אבל צלליתו מפקפקת בכך ומערערת בסימן חתרני משלה… בעבודה האחרונה שלה, "אוריגמי", קומי חוזרת לאמנות היפנית העתיקה, ומשתמשת בניירות אוריגמי כדי ליצור מה שנראה מרחוק כפסיפס צבעוני; מבט מקרוב מגלה שבעזרת קיפולי נייר ותאורה שנופלת בצורה מדויקת נזרקות על הקיר צלליות של פרצופי אנשים שונים.

תגובות

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
8.4.10

קרחת יער

שקיות נייר וגלילי נייר טואלט נשמעים אולי פריטים די משעממים, אבל אם מסתכלים עליהם דרך העיניים של Yuken Teruya אפשר לראות בהם הרבה מעבר לחפצים יומיומיים זניחים, במיוחד אם באים לעזרם סכין חיתוך, דבק ודמיון. בסדרה Notice Forest שקיות נייר חוזרות לכור מחצבתן דרך חיתוך מדויק של צורות עצים הבוקעים מתוך השקית. וכך עם כל עץ שצץ נוצר לו יער, כאזכור למקום שממנו באו השקיות. העצים של Yuken וגלילי נייר הטואלט בסדרה Corner Forest יוצרים עולמות קסומים וקטנים. אמנם הם לא עוזרים לחור באוזון, אבל הם מתקשרים לרעיון הגדול שעומד מאחוריהם, והופכים לאמירה פוליטית חברתית בנושא דילול יערות, גלובליזציה ואיבוד זהות תרבותית, יחד עם היותם יצירת אמנות.

תגובות

  • 01

    אוהב

    מרקו10.4.10
  • 02

    מטרה טובה ועבודה טובה

    אודי12.4.10
  • 03

    [...] די משעממים, אבל אם מסתכלים עליהם דרך העיניים של  Yuken Teruya אפשר לראות בהם הרבה מעבר לחפצים יומיומיים זניחים, [...]

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
6.4.10

המסדר החדש

האמן השוודי Michael Johansson הוא האיש הנכון בדיוק לסדר לנו את הארון לפי סקלת צבעים לקראת האביב, אבל הוא מבלה את זמנו בעיקר באיסוף חומרים וחפצים יומיומיים לעבודותיו, ומלכד אותם ליצירה קומפקטית מאורגנת להפליא על פי צורה וצבע: כמעט כמו לשחק טטריס עם כל החפצים שבבית. הישן והמוכר הופך להיות חדש ומעניין, ולנו מעניין בעין ובלב…

תגובות

  • 01

    באמת ישן ומוכר יפה מאד

    אודי7.4.10
  • 02

    מקסים-מקסים מזכיר את צעצועי הילדות

    מיכל8.4.10

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

תגובות אחרונות

עוד