פוסטים מקטגורית אמנות
22.5.12

אמנות העיצוב

עכשיו הבנו למה התהליך חשוב כמו המטרה: סטודיו גליתרו הלונדוני במפגן דיזיין-ארט משובח

טים סימפסון הבריטי ושרה ואן גמרן ההולנדית נפגשו במסגרת לימודי התואר השני ברויאל קולג' שבלונדון ומשם המשיכו לעבוד יחד וביססו את סטודיו גליתרו הלונדוני, שכיום הוא שם דבר בסצינת ה-design art. השניים מצטיינים ביצירת קונספטים מרגשים במקביל לעיצוב אובייקטים ייחודיים. שני מוטיווים נשנים בעבודותיהם: האחד, העיסוק בתהליך העבודה, בו הם מנסים לייצר ריגוש וסקרנות לגבי אופן העשייה שלהם, ומוטיב שני הוא יצירת מכונות ייצור המותאמות ספציפית לכל פרויקט. למכונות עצמן יש בדרך כלל ניחוח אלגנטי שמתבטא בעיצוב אסתטי ובתנועות ליריות אנושיות כמעט. סדרת Blueware שכוללת ואזות אהילים וארונות מעוטרים בצביעה כחולה על גבי פני שטח לבנים ממוסכי עלים שאספו הצמד, היא דוגמה טובה לרצינות וליסודיות שהם מגלים כלפי כל פרויקט.

מלבד הקפדה על האובייקט, הוא גם מלווה בסרטון מושקע ובמדריך בוטני מקסים, שהוצע למכירה לקהל מצומצם (חמישה עותקים בלבד). הפרויקט מעורר השתאות בשימוש בטכניקה פשוטה וכה אלגנטית

כל פרויקט שלהם זוכה לתיעוד תהליך העבודה בסרטון וידאו (לעיתים קרובות הוא כמעט מהווה את היצירה עצמה), לדוגמה, תיעוד ייצור נברשת Big Dipper, שלאחר כמה טבילות בחבית שעווה נוזלית, נחשף שלד ראשוני עשוי שכבות שעווה שעליו מתגבש אט אט האובייקט.

כך, מוצר שעבר לנגד עינינו תהליך מרגש, עומד כעת בפני עצמו כאוביקט אסתטי שנתמך בחומריות הנהדרת של השעווה

פרויקט נוסף ששווה התעכבות הוא Bench Mould – ספסל גבס שנוצר בטכניקה הנפוצה בעיקר בתחום המידול, במיוחד בהקשר לתעשיות הקרמיקה למיניהן. תהליך העבודה נעשה בגבס במצב ביניים שבו הגבס מתחיל להתקשות ומרקמו הופך למעט שמנתי, בעזרת פרופיל מתכת מעצבים השניים את הגבס תוך כדי סיבוב מתמיד של השבלונה. ניכר בשניים שהם מאוהבים בתהליך עצמו ומצליחים ליצר מיצג מסקרן וערוך היטב, בדרך ליצירית ספסל מקסים.

 

  (מיכל פרגו)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
21.5.12

ויוה לה רבולוציון

תנועת Occupy, ממזרתם הרוחנית של דני ורוזה האדומים, עושה חללים פוליטיים בביאנלה השביעית בברלין

אווירת מרד הסטודנטים וילדי הפרחים של שנות ה-60 מציפה את חללי KW – מתחם לאמנות עכשווית בברלין, כאילו התרחשו האירועים המכוננים אך אתמול. כתב יד צפוף כובש את כל קירות ותקרות המסדרונות ומוביל אותנו במסרים הולמים על פני שלוש קומות.
בכל החללים, יוצרים ואקטיוויסטים משדרים: עשייה, חתרנות, רדיפת צדק, אמנות, מהפכה, אמירה. איך יודעים? הם לבושים בהתאם. אבל יש גם פמפלטים, כרזות, מיצבים, גרפיטי, תערוכות אמנות, סדנאות, פינות עיון, עלונים, הדמיות, וידאו ארט ודגלים (הרבה מהם).
אכן, פעילות פוליטית חברתית אמנותית לפניכם, והיא מוגשת בחסות Occupy, תנועת מחאה בינלאומית, שנוגעת בכל מה שרע בחברה: כיבוש, הון מנוול, אטימות ממסדית, רוע אנושי, ועוד חולות רעות שיש לצאת כנגדן.
“אמנות משנה מציאות", מכריז אוצר הביאנלה ארתור זמיבסקי. מכל העוולות, קצת חבל שהם לא בחרו להילחם בבנאליות. וגם בנטייתם לנימוס בורגני… שהרי מהפכה לא באמת יכולה להתקיים כשמחלקים לכם מילון בשפת סימני ידיים המלמד איך לתקשר "שקט" ו"לא מסכימים" (לידיעת מנהיגי "צדק חברתי" בארץ).

עם זאת, לפני שנתבוסס במדמנת הציניות, נציין שאווירת החופש ורוחות השינוי הנישאות באוויר מצליחות להדביק באופטימיות, במיוחד לנוכח כמה פרויקטים מרגשים:

האמן חאלד ג'ראר יצר חותמת דרכון למדינת פלסטין, ובשמחה מחתים לכל המבקרים הרבים המושיטים ניירות, כרטיסי ביקור, דרכונים, שקיות וכל דבר אחר שעל גביו ניתן להתעטר בחותמת היפהפייה (הוא מחתים גם בצ'רלי פוינט ובשאר מקומות סמליים בעיר).
בחלל חשוך, שדות עציצים מקבלים את פני המבקרים. זהו פרויקט רחב היקף שבו שתילים קטנים הם שגרירים. בעציצים נובטים "שתילי זיכרון" שנאספו מזרעים באדמת אושוויץ, וכעת הם מפוזרים בכל העולם ונשתלים כאקט משמר. ב"ברלין-בירקנאו" כל אחד רשאי לקחת עציץ, להירשם ולקבל תעודת נוטע. את העציץ עליו לשתול במרחב הציבורי. פעולה זו מבטיחה על פי היוצר, האמן הפולני Łukasz Surowiec, לשמור על זיכרון השואה באופן אחר ממה שהורגלנו אליו – לא הקפאת המוות כי אם שגשוג החיים.
יש גם קריאה לשלטון נשי (באמצעים "גבריים"), יוזמה של האמנית יעל ברתנא להצטרף לתנועת המחתרת היהודית בפולין (עם "כרטיס מועדון" מלבב), קריאה לקץ לשליטה על העם הפלסטיני, תיעוד מקרי אלימות וניצול במקסיקו ובעולם, ראש קלקר אימתני מתריס של ישו, סרטון בבימוי האוצר, שתחילתו משעשעת כשחבורת מבוגרים משחקת תופסת בעירום, והמשכו מצמרר, ועוד.

KW, אירועי הביאנלה השביעית לאמנות ברחבי ברלין. עד 1.7.2012. (אור ארנסט)

תגובות

  • 01

    אכן, הזדמן לי להיות בברלין ולבקר בביאנלה, אוסף מרשים של כרזות צפופות וצבעוניות ,כאשר כל אחת מהן לוקחת אותנו להתרסה/ אמירה שונה. הכתבה והצילומים ממחישים זאת. לאלה המתכננים ביקור בברלין, מומלץ לבקר בתערוכה, ללא תשלום. תהנו

    שוש21.5.12

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
15.5.12

צבע טרי בהחלט

יריד האמנות "צבע טרי" שייפתח היום הפך לאירוע חובה באמנות הישראלית

כבשנים הקודמות, יתמלא המתחם בשוחרי אמנות, אמנים, אוצרים, מנהלי מוזאונים, אספנים והרבה ידוענים בתחומי הכלכלה והתרבות.
מיקום התצוגה בבית ספר תיכון מוצלח, כיתות הלימוד משמשות היטב את התערוכות והמוצגים מקבלים מקום ראוי ומכובד. היריד מחולק לשלוש קומות: בקומת הקרקע ממוקמת חממת האמנים העצמאיים, שהיא גם המעניינת והמסקרנת יותר.

החממה השנה מוקפדת יותר והאמנים המציגים בה סוחפים בניסיונות יצירתיים וברוח רעננה ועשירה

המגמה הכללית השנה נוטה לחיפוש מרחבים חדשים תוך שימוש בחומרים תעשייתיים ומעבר. כך לדוגמה, רויטל פלקה יוצרת בובות מפלסטלינה של מנהיגים היסטוריים, עפרה אייל גור אריה מפסלת בעץ דימויים יומיומיים כמו נקניק, קופסאות, טלפון נייד וכדומה, מצוירים בצורה ריאליסטית, ולצד כל אלה אפשר למצוא גם ציורים על גבול הסוריאליזם וחיבורים מקבריים, דוגמת הזומבים והמיקי מאוס של איגור סקלצקי. בקומות העליונות ממוקמות הגלריות המסחריות, שרובן החליטו השנה להציג תערוכות יחיד או תערוכות זוגיות לאמני הגלריה המובילים.

גלריה גורדון מציגה תערוכת יחיד לפיליפ רנצר, גלריה רוזנפלד מציגה מפגש בין אלי גור אריה וטל פרנק, גלריה קונטמפוררי מציגה תערוכת יחיד למעצב הגרפי אבי אייזנשטיין, בגלריה רוטשילד תערוכת יחיד למיטש ביקר, גלריה בינט מציגה תערוכת יחיד לליליאן קלאפיש, וכן הלאה. לראשונה, גם העיצוב המקומי קיבל ייצוג על ידי חברת טאלנטס דיזיין של גל גאון.
צבע טרי מספר 5 נראה כאחד הירידים המוצלחים בזכות המיקום וההיצע המגוון והמרשים, שעלה השנה דרגה באיכות ובגיבוש הקונספט.

צבע טרי 5: 15-19.5, מתחם בית הספר העל-יסודי החדש, קריית החינוך, רח' שושנה פרסיץ 3, ת"א. (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
7.5.12

הלוחשת לחומרים

טל פרנק לוקחת את החומר לקצה גבול היכולת שלו, ואז מכופפת עוד קצת

טכניקת קיפול מוכרת בעיקר מהמסורת היפנית ובמיוחד מאמנות האוריגמי, לכן מרענן להיתקל דווקא בקיפולים וסלסולים של חומרים קשוחים, במיוחד כשהם מתחפשים למשהו אחר. תפסנו איתה מילה.
טל פרנק, בוגרת המדרשה לאמנות, מצאה עניין בעולם התאטרון ובמיוחד בתפאורה לטלוויזיה ולאופרה. במחוזות אלה רכשה את המיומנות הטכנית כדי לבצע זממה בחומרים ולאפשר להם לנוע בין דמיון ומציאות. מהסטודיו שלה בדרום תל אביב היא מייצרת תאטרון אבסורד משלה.

ביצירותייך, דימויים פואטיים נוגעים בסוריאליזם, זורים אי-ביטחון ומעלים שאלות על אמת נגלית, זיכרון ודמיון, מקור וחיקוי. כיצד השפיע העיסוק בתאטרון על עבודתך?

"התאטרון בשבילי הוא כמו בית. שם למדתי על חומרים, הצבה בחלל, סימולציות ואשליה. אני עוסקת בטרנספוזיציה חומרית, שינוי מצבי צבירה. מעניין אותי חיקוי החומר, השליטה בו והבאתו עד הקצה. כיום אני עוסקת פחות בתפאורה, באמנות אני מקפיאה סצנות".
שתי תערוכות שנטלה בהן חלק בחודש האחרון היטיבו לבטא את העיסוק ברצון להכניע את הסיטואציה ולהתבונן בה כשהיא תלושה ממהותה הטבעית: בתערוכה "מקופלת" בגלריה גרשטיין בתל אביב הציגה לצד לאה שבס ואילן גריבי, כשכל אחד מהם התייחס לטכניקת הקיפול מזווית שונה ובחומרים מגוונים: שבס ניצלה את תהליך הקשחת חומרים רכים ליצירת תנועות בלתי צפויות ומשטחים בעלי נפח, גריבי הניח לתנועות קיפול מינוריות לבטא מסר אמנותי מופשט, ואילו פרנק עשתה שימוש ביציקות מתכת ופלסטיק שהתנהגו בניגוד לאופיים ותעתעו את הצופים לחשוב שמדובר בנייר. בתערוכה "חממה" שהוצגה בגלריה דן בתל אביב יצרה פרנק יחד עם האמנית קרן ענבי מיצב פיסול עם רישום שחיקה בית גידול, מעין דגם פיקטיווי המנסה לשלוט במציאות ולהכתיב לטבע סדר יום חדש.

טל, מה את הולכת להקפיא לנו? "בתכנון, פרויקט משותף עם הפסל אלי גור אריה ב"צבע טרי" בביתן של גלריה רוזנפלד, ותערוכת יחיד בגלריה רוזנפלד".
שווה לעקוב. (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
1.5.12

מפריח העננים

לתערוכה של האמן Berndnaut Smilde כדאי להיכנס עם מטרייה

על פי המילון, עננים הם "מצבור נראה לעין של טיפות מים זעירות או של גבישי קרח, שנוצר מהתעבות של אדי מים ונמצא בריחוף באטמוספרה", אבל העצמים השמימיים שכלא האמן ההולנדי Berndnaut Smilde בתוך חלל תצוגה הם הרבה יותר מריאקציה פיזיקלית; הם מציתים את הדמיון, ומשמשים מטפורה לאושר עילאי ולהיעדר אחיזה במציאות. במיצב Nimbus הוא יצר עננים באמצעות שילוב בין עשן, מים ותאורה, המתפקדת על תקן שמש. העננים (נימבוס וקומולוס – "ענן הכולל משקעים" ו"ענן ערמתי", בהתאמה) מרחפים בחלל הגלריה דקות אחדות ואז מתפוגגים באוויר.

"עבודותיי בוחנות סוגיות כמו פנים מול חוץ, זמניות, גודל, הפונקציה של החומר ואלמנטים אדריכליים. במקרה הזה בחנתי גם את הטבעי לעומת המלאכותי"

את העבודה הראשונה בסדרה (Nimbus I) הציג בגלריה Probe שבעיר ארנהם. "הרעיון היה ליצור עבודה ארעית, שתתקיים רק כצילום", מבהיר האמן. את העבודה השנייה, Nimbus II, הציג ב-HMK, חלל תצוגה שממוקם בקפלה מהמאה ה-15 בעיר הורן, הסמוכה לאמסטרדם, עיר מגוריו. "דמיינתי את עצמי נכנס אל מוזאון קלאסי שכל הקירות בו עירומים. המקום נראה נטוש ואין מה לראות מלבד ענן גשם שמרחף בחלל", הסביר והוסיף כי רצה ליצור דימוי ברור, כמעט קלישאתי וקריקטורי, של מזל רע. לאתר האמן (רוני שני)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
17.4.12

אדריכלות ליליפוט

האמן היפני Takanori Aiba רותם את האמנות העתיקה של הבונזאי לבריאת עולמות ננסיים

הבונזאי ("גננות על מגש" בתרגום מילולי מיפנית), היא אמנות עתיקת יומין של גיזום עצים וצמחים בצורה השומרת את הצמח ננסי, זאת במטרה ליצור שיקוף של הטבע במלוא תפארתו בעציץ קטן אחד. אייבה, אמן רב-תחומי עטור פרסים הפועל מאז 1978, משלב את אמנות הבונזאי עם הידע שלו באיור, אדריכלות ועיצוב, כדי ליצור דגמים תלת-ממדיים של עולמות מורכבים להפליא.

בין ענפי היצירות שלו אפשר למצוא: בניינים, כלי רכב ואפילו בני אדם מיניאטוריים עשויים נייר, פלסטיק, גבס, חמר, עץ, מתכת וצבע

הוא מספר באתר שלו כי אהב לשחק עם עצי בונזאי ומודלים של רכבות מילדות, ונהג לעקוב אחר מושבות נמלים והאופן שבו הן בנויות ופועלות מבחינה מרחבית וחברתית גם יחד. מאז ומתמיד ביקש לבטא את החזון האמנותי שלו באופן המשלב בין מיקרו למקרו, וה-Bonsai-B – פיתוח של הבונזאי המוסיף לאמנות העתיקה את התמה של היחסים בין האדם לבין הטבע – מעניק לו את המרחב האידיאלי: "במקור, הבונזאי משקף את יופיו של הטבע במיניאטורה. אבל הפיתוח הוא ניסיון להפוך בונזאי מודרני ליצירה המשקפת את היופי הרוחני שמחוללת ההרמוניה בין האדם לטבע". אייבה, שבאתר שלו אפשר למצוא שרטוטים דו-ממדיים שמהווים השראה למבנים, נעזר במהנדס Kazuya Murakami כדי ליצור את המבנים עצמם, שהעבודה עליהם נמשכת בין שלושה חודשים לשנה. (רוני שני)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
27.3.12

אנשים צעצוע

לפי כריסטינה ברברו אנחנו חיים בצנצנות זכוכית כמו עכברי מעבדה

עשרות צנצנות זכוכית נערמו לגובה זו על גבי זו והפכו, במיצב של האמנית הספרדייה Cristina Barbero, לסביבת מחיה אנושית. בכל צנצנת ניצבת בובת אדם זעירה, עשויה יציקת פלסטיק. כל דמות זוכה לאפיון כלשהו – ביציבה, באביזרים או בצבע, זאת כדי להדגיש שמדובר באינדווידואלים. במבט ראשון נראה המיצב, שהוצג בגלריה 6mas1 במדריד, כמו משחק ילדים חינני. במבט שני מתגנבת תהייה, ובשלישי כבר מגיעה המועקה: מגדלי הזכוכית הסימטריים של ברברו נראים כמו חלק מעיר שתוכננה במשרד אדריכלים, שלא עצרו לחשוב אילו חיים יתנהלו בין מגדליה.

האנשים של ברברו בודדים ומבודדים, לכאורה זוכים לאותו "חדר משלהם" מיוחל, אבל כזה שמשמש תא כלא שקוף ונטול פרטיות

בטקסט המלווה את התערוכה מודגש הניגוד הזה: "לכל אדם מגיע מרחב מחיה משלו. זכותו ליצור לעצמו בועה שתגן עליו מפני האגרסיוויות של החברה. לכל אחד יש עולם נפרד משלו, ויחד האנשים הללו יוצרים חברה, ערים שלמות". אבל הערים הללו, טוענת ברברו, דומות הרבה יותר למה שהיא מיישמת במיקרוקוסמוס המיניאטורי שלה, מאשר לאוטופיות האורבניות שעליהן מדברים מומחים לתכנון. מבחינתה, המיצב שלה הוא ביקורת תרבות אנטי-צרכנית: "אנחנו חיים בחברה צרכנית. טלוויזיה, עיתונים, רדיו. הפרסומות פלשו לכל מקום. החברה שלנו חופשית לכאורה, אבל היא נשלטת יותר ויותר. מהרחוב ועד פנים הבית – אנחנו חשופים לאובדן מוחלט של פרטיות". זה מתפשט בערים שלנו כמו וירוס קטלני.
העולם של רובנו מתנהל בין פייסבוק לתכניות ריאליטי, תחת עינן הפקוחה של מצלמות אבטחה, בליווי צמוד של סמארטפון. אך ההתגשמות הפיזית של הצדדים השליליים של פיסות השגרה הללו בעבודה של ברברו מעורר אי-נוחות, רצון להימלט, לשבור את הצנצנת לפני שמישהו יריק אותנו מתוכה אל מתחת למיקרוסוקופ, ישים אותנו על צלחת פטרי ויראה מה קורה לנו כשאנחנו שוהים במרחב הפרטי שלנו. (רוני שני)

תגובות

  • 01

    מייצג ממש חמוד' אהבתי את הרעיון שעומד מאחוריו...בעצם כולנו חיים בסוג של אקווריום

    מור27.3.12
  • 02

    הפשטה של עיר

    נעמה27.3.12

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
6.3.12

המדונה מדיאה

איולי סיפאקאקי מעירה לחיים מיתוסים שלא יתנו לכם לישון בלילה

Ioli Sifakaki היא מעצבת ואמנית יוונית, בוגרת התכנית לעיצוב מוצר ב-Royal College of Art בלונדון. עבודותיה נעות בשדה ה-Design Art ומושפעות ממיתולוגיות, מוטיווים דתיים וריטואליים.
בדומה לעוף החול האגדי, כך גם מנורת Phoenix Lamp בעיצובה "עולה מן האפר": סיפאקאקי עושה שימוש בנורה חמה שממיסה אהיל העומד דרך קבע על התבנית שהוא נוצר בה, וכך החומר נמס בחזרה לתבנית, נחלץ ממנה ומורכב שוב, וחוזר חלילה. אמנם צורת האהיל מעט לא ברורה, אבל מצאנו את הקונספט מקסים ומעניין.

פרויקט הגמר המדמם שלה: Tantalus Dinner, הוא מיצג שלקח כהשראה את הסיפור המיתולוגי על המלך טנטולוס, שביתר את בנו כמנחה לאלים, לצד מוטיווים נוצריים כמו הסעודה האחרונה וטקס הסקרמנט

במיצג, תריסר גברים בלבן הוזמנו לארוחת ערב שהוגשו בה מאכלים אדומים בכלים המעוצבים בצורת חלקי גופה של המעצבת. בהמשך נאלצו הגברים לאכול בלי סכו"ם, והתלכלכו במיני גוונים אדומים, עד שהכל נראה כמו זירת רצח.
עוד פרויקטים מעניינים שלה: סדרת Local Manufacturing – שעיקרה נעלי שיער בווריאציות שיצרה בהשראת סלוני שיער אפרו הנפוצים באזור מגוריה, ו-White Dress, Bullets and Chandelier – עבודת מוזאיקה פשוטה לכאורה, שמקרוב מתגלה כטעונה: התבנית הזהובה מורכבת מקליעים. (מיכל פרגו)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
6.2.12

אל האינסוף ומעבר לו

המוזאון של אדובי הוא ניסיון למצות את כל מה שחלל קיברנטי יכול להעניק

"אין דלתות, אין שומרים ואין רמברדנטים במוזאון הזה", ככה מבטיחה לנו עין ענקית מעופפת – המדריכה שלנו במוזאון למדיה דיגיטלית של חברת Adobe. לו נבנה בעולם האמיתי, היה המוזאון משתרע על פני 57,680 מ"ר. המבנה הפנימי שלו כולל אטריום פתלתל, אינסוף גלריות, אודיטוריום וצמד מגדלים הנשזרים זה בזה ומהווים ארכיון בן 50 קומות. המוזאון, שנחנך באוקטובר 2010, מציע למבקרים שלוש תערוכות והרצאה אחת, ובחודשים הקרובים תושק תערוכה נוספת, שתאצור הקולנוענית Shari Frilot.
A + B = C, הרצאתו של John Maeda, סוקרת את ההיסטוריה של המדיה הדיגיטלית (בלי להזניח את חלקה של אדובי, כמובן). ב-inForm, התערוכה שאצר Thomas Goez, עורך בכיר במגזין Wired, אפשר לראות יצירות אמנות המבוססות על איסוף מידע וסטטיסטיקות.

אצלנו נרשמה העדפה ל-Valley של האמן Tony Oursler, שבה הצופים הם שמנהלים את סדר התצוגה ואת העבודות עצמן, ול-Tida Dome, Journey to Seven Light Bay של האמנית היפנית Mariko Mori, שבה משוגרים הצופים לאי שלֵו ביפן

אדובי עמוקת הכיסים נקטה גישה מפתיעה ומעוררת הערכה: במקביל לעבודה עם חברת הדיגיטל הלונדונית Unit9, היא שכרה גם את שירותיהם של המעצב Piero Frescobaldi, שתפקד על תקן קבלן, ושל האדריכל האיטלקי Filippo Innocenti, השותף במשרדה של זהה חדיד, שמצא את הבריף לתכנון המוזאון משחרר וכובל בו בזמן. "אתה חופשי ממגבלות מבניות ומכוח הכבידה, אבל כל הרעיון של אדריכלות הוא להציע סדר – ליצור ארגון בפונקציה כלשהי. כשאין שום מגבלות זה נהיה מסובך באמת", אמר לאתר  Architectural Record.
"הדרך היחידה לגלות את גבולות האפשר היא לעבור אותם ולהגיע אל הבלתי אפשרי", מצטט קית' אנדרסון, המנהל האמנותי, את סופר המד"ב ארתור סי קלארק, בהתייחסו לרצון המתכננים ליצור את המוזאון כאילו היה מבנה שעשוי להתקיים בעולם הממשי (הציצו בסרטון Making the Impossible, שמתאר את תהליך העבודה על המוזאון). (רוני שני)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
5.2.12

שלוש משאלות

הו, דג זהב, עשני מוכשר, מלא השראה, ושאציג מעבודותיי בעולם…

נניח שאתם יושבים ונאבקים בהשראה חמקמקה שממאנת לבוא. קורה. נניח שדג המחמד שלכם נמצא בקרבת מקום. לא תפנו אליו בבקשת עזרה? לו גם הייתם יפנים ואובססיוויים מאוד, ייתכן שהדג עצמו היה הופך למוקד היצירה שלכם, ואף היה עוזר לכם לפתח קריירת אמנות בינלאומית. זה, בכל אופן, סיפורו של Riusuke Fukahori, אמן יפני שמשנת 2000 מצייר דגים, בעיקר דגי זהב, בטכניקה ייחודית: ציורי אקריליק בשכבות על גבי שכבות, שביניהן הוא מוזג שרף שקוף לחלוטין. לאחר התייבשות השרף, הוא מצייר שכבה נוספת. כך הוא מגיע לציורים מלאי חיים ותלת-ממדיים.

פוקאהורי מציג שילוב מרגש של ציור ופיסול, שמכילים תנועה וקיפאון, מוצק ונוזל. יותר משהדג במוקד היצירה, לכידת התנועה הופכת את עבודתו לשיח של חיים ומוות, טבע ומלאכותיות, רגע ונצחיות

חשוב לראות תחילה את הווידאו – גם כדי להבין את הטכניקה, אך בעיקר כדי לצפות בתהליך עצמו, שלדעתנו הוא מרגש לא פחות מהתוצר הסופי.
לאחרונה הוא סיים להציג את התערוכה Goldfish Salvation ("ישועת דגי הזהב") בגלריית ICN בלונדון, לאחר שורה של תערוכות בעשור האחרון. שם התערוכה לקוח כמובן מאותו רגע מכונן שבו הציל דג הזהב את האמן, והעניק לו השראה ודחיפה רצינית קדימה. בפעם הבאה שאתם בוהים בחיית המחמד שלכם, חשבו אמיץ, חשבו רחוק, והאמינו שמשאלות אכן מתגשמות.
(אמיתי גלעד)

תגובות

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו

תגובות אחרונות

עוד