פוסטים מקטגורית אמנות
3.11.11

מופצץ באמנות

בונקר ברלינאי, בעברו כלא סובייטי, מחסן פירות ממשלתי (מה שזיכה אותו בכינוי "בננה-בונקר") ומועדון טכנו, מצא את ייעודו – לאכלס אוסף אמנות מרהיב

בפעם הבאה שאתם מתכננים לבקר בברלין, אנחנו מציעים שתקבעו מראש סיור מודרך ב-Boros Collection. האוסף של Christian Boros, פרסומאי מצליח ואספן אמנות, ורעייתו Karen Lohmann, מוצג לפני שוחרי אמנות עכשווית באחד המבנים המסקרנים ביותר בעיר: הבונקר ברחוב ריינהרדט 20, קוביית בטון שגובהה 16 מ' הבנויה כמבוך. מאחורי קירות בטון מזוין הם מציגים חלק מאוסף האמנות הרחב שלהם.
הגלריה יוצאת הדופן נפתחה ב-2008, אחרי חמש שנות תכנון ובנייה, והיא ממוקמת בפאתי מיטה, רובע האמנות והגלריות של ברלין. הבונקר, שבנה ב-1942 המשטר הנאצי, שימש במהלך השנים כבית סוהר סובייטי, כבית אחסון לפירות טרופיים לבכירי ממשל, כתאטרון וכמועדון טכנו מיתולוגי בשנות ה-90.
על קירותיו ניכרים גלגוליו השונים, החל בפתחי אוורור ושילוט מתקופת המלחמה דרך פתחי מעליות משא מתקופת הבננות וכלה בגרפיטי מועדונים.
הבונקר פתוח לכולם, אך אפשר לבקר בו רק במסגרת סיורים מתואמים מראש, הנערכים בסופי השבוע. בתערוכה פסלים, מיצגים, עבודות בתאורה ומעט ציורים, חלקם נוצרו במיוחד עבור חלל התצוגה היוצא דופן.

בין היצירות הייחודיות: פעמון נטול ענבל ויציקת גולגולת של האמן כריס מרטין, הראשון מתנדנד מעל ראשי המבקרים והשנייה מוצגת בכוך דמוי חדר קבורה

Temporarily Placed, בובת שעווה של אדם במיטת בית חולים, שיצרו מייקל אלמגרין ואינגר דרגסט, ניצבת מול צוהר הפונה אל בית מלון סמוך (ואף הבהילה כמה מאורחיו בעבר); ערֵמות שחת של אנסלם רייל מפיצות ריח חציר טרי, על אף צבע הכסף שרוסס עליהן; ופסל דמוי מבוך חשוך של מוניקה סוסנובסקה, שהמבקרים מוזמנים לחלוץ את נעליהם ולהיכנס אליו.
עוד במציגים: אולפור אליאסון, אליזבת פייטון, וולפגנג טילמאנס, שרה לוקאס, הנריק אולסן, קיטי קראוס, סנטיאגו סיירה, פלוריאן סלוטאווה ואחרים.

עלות הסיור עשרה אירו, ואפשר להירשם אליו כאן (רוני שני)

תגובות

  • 01

    מדהים! מישהו יודע מה זאת היצירה הצבעונית מאחורה בתמונה הראשונה?

    טל3.11.11
  • 02

    טל, אני לא זוכר את שם היוצר - היצירה הצבעונית מאחורה אמורה להיות מעין פורטרט של הבונקר. היא מורכבת מדגימות של חומרים שונים שחלקם מתארים את העבר שלו ואת חלקם אפשר עדיין למצוא במקום.

    מאיר4.11.11
  • 03

    הי טל, זו לא יצירה נפרדת, זו ההשתקפות של התאורה שנשברת מהמנורה (היצירה שנעשתה במיוחד לבונקר).

    רוני5.11.11
  • 04

    נראה לי שנשאלה שאלה על התמונה הראשונה - יש שם פסל ומאחורה תמונה

  • 05

    כן התכוונתי ליצירה בתמונה הכי ראשונה, זאת שממוסגרת במסגרת שחורה מאחורי הפסל.

    טל7.11.11
  • 06

    אהלן טל, סליחה על הבלבול: זו יצירה של האמן אנסלם רייל מ-2008 ("ללא כותרת")

    רוני8.11.11
  • 07

    ברלין הנה אני באה ! - רק מחכה למזג אויר מתאים לישראלית שבי

    שוש17.11.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
16.10.11

הפלישה לטולרי

כמו מרסל פרוסט וז'אן פול סארטר בשעתם, גם האמן הארגנטינאי Adrián Villar Rojas שוטט בגני טולרי המפורסמים בפריז, כשהמוזה שורה עליו והרהורים פילוסופיים על מהות האמנות ומה יישאר ממנה לאחר שניעלם מהעולם פוקדים אותו.

את פסלו Poem for Earthlings, שעוסק ברעיון של היעלמות, בחר רוחאס להציב בגני טולרי, שלא עברו כל שינוי משנת 1664, אז עיצבם אדריכל הנוף הצרפתי אנדרה לה נוטרה

ותיקות הגן, נוסף על מראהו החריג של הפסל שנחת בו לפתע, יכולה לגרום לעובר אורח לחשוב שמדובר בפלישה ממאדים. הפסל עשוי חֵמר ובטון, אורכו 92 מ', משקלו 17 טונות, והמבקרים, בין שרוצים ובין שלא, נאלצים להקיף אותו ולהקדיש לו תשומת לב. העבודה עליו נמשכה כשבעה חודשים, וכמו עבודות אחרות של האמן – גם זו תיהרס. נשאר לכם זמן עד 24.10 לתפוס טיסה לצרפת ולהתבונן בפלא.

"זו אינה יצירה נחמדה ומתוקה – זה פאנק", מבהיר האמן

רוחאס, בן 31, הוא אחד הכוכבים העולים בשמי האמנות הארגנטינית, ונבחר לייצג את מולדתו בביאנלה לאמנות בוונציה שנפתחה ביוני השנה. גם שם הוא בחר לעסוק בשאלות הנוגעות לעתיד הציוויליזציה האנושית מזווית מיסטית, תוך התכתבות עם התרבות הפופולרית: המיצג שיצר עבור הביאנלה כולל 11 פסלי ענק עשויי חמר מצופה בטון, יוטה ועץ, הבוחנים את השאלה כיצד תיראה יצירת האמנות האחרונה שייצרו בני האדם בטרם ייעלמו מעל פני האדמה. גם אתם מרגישים שהוא יודע משהו שאנחנו לא?

Adrián Villar Rojas from Anne-Marie Berard on Vimeo. (רוני שני)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
9.10.11

רגעים בזמן

האמן הבריטי Dominic Wilcox אחראי על סדרת פסלים מיניאטוריים מהפנטת ורגישה, המבוססת כולה על היחסים בין מחוגי השעון

את הסדרה יצר וילקוקס משעונים עתיקים, שלהם הוסיף כיסויי זכוכית שנופחו ביד. "הרהרתי ביחסים בין שני אנשים, כיצד אחד עובר על פני השני שוב ושוב, וניסיתי לחשוב על מצבי חיים ותסריטים דמיוניים שזה קורה בהם".

כל פסל בסדרה מורכב משני חלקים: חלק אחד ניצב על מחוג הדקות, שנדמה כסטטי, והשני נע על מחוג השניות. הדינמיקה בין שני החלקים יוצרת משמעות, שלעתים מתבטאת בסיטואציות צנועות, כמו דמות יושבת הנעה אנה ואנה בכיסא או לחיצת ידיים לא-הדדית, לצד סיטואציות הנעות בין אבסורד לשיגעון מוחלט – כמו במקרה היצירה ששמה "ילדה קטנה מנסה לעצור קצב מלקצוץ חזיר בכך שהיא נתלית מזרועו בזמן שהחזיר עף הרחק".

הסדרה מוצגת כרגע בגלריה Dezeen Space בלונדון, שעוצבה כחנות שעונים, עד 16.10.

(מאיר סדן)

תגובות

  • 01

    מדהים!מוכשר..מקורי..

    shila11.10.11
  • 02

    שעון מנקה - רעיון גדול! (ישר ניתן לדעת כמה לשעה) אהבתי, אחלה רעיונות

    shosh31.10.11
  • 03

    "אין דברים כאלה"...אתם אכן משיגים את המטרה שהצבתם לעצמכם. שאפו.

  • 04

    חסר הסבר. לא כל המוצגים מובנים.

    מעצבת1.11.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
3.10.11

פיצ'פקעס

13 מעצבים ישראלים רוצים שתִראו להם את הבוידעם

לא נחדש לכם אם נאמר שהתרבות שלנו מקדשת את רוח הנעורים, חותרת לאנטי-אייג'ינג ונגועה בזלזול לישן, בניגוד לתרבויות שמעלות על נס את הסבתות הגדולות, שמעבירות מסורות עתיקות לדור הצעיר ומשמרות את הרוח השבטית המאחדת. תערוכה בגלריה פרדיגמה מאפשרת הצצה למה היה קורה אילו באמת היה לנו כבוד לכל אותם אובייקטים קטנים שקישטו לסבתא שלנו את המזנון.
בניסיון להתבסס על עולם חזותי שהולך ונעלם, מוצגת בימים אלה תערוכה בשם היידי "בובה מייסעס", שמבקשת לגעת באובייקטים, חומרים ומרקמים שסר חינם. זיכרונות חזותיים מקבלים כאן פרשנות עכשווית, שמביאה בחשבון טכנולוגיות חדשות ומנסה לשנות את ההקשר השימושי. עזרי טרזי וענת בנבנישתי, אוצרי התערוכה, משלבים 13 מעצבים ישראלים מדור הביניים והדור הצעיר במגוון עבודות שנוגעות בחומרים ובטכניקות נוסטלגיות. בין המשתתפים: עדו אביעד, עמי דרך ודב גנשרוא, יעל הולנדר, אסתר ילוז, איילון ערמון, אלינור פורטנוי, רדיש ואחרים.
בובה מייסעס. גלריה פרדיגמה, אחד העם 60, תל אביב, עד 14.10 (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
2.10.11

דו-פרצופי

בעבודות של Oleg Dou, ילדים חסרי חיים, חנוטים בתלבושות בעלי חיים, מעוררים אי-שקט

בניגוד למתבקש, סדרת הצילומים "גורים" של הצלם והאמן אולג דו אינה טומנת בחובה עליצות, ואין מפעפעת בה משובת ילדות. להפך, היא נוסכת קדרות, היא מזעזעת ביופייה המרתיע, והיא מאלצת אותנו לבחון את מושגינו באשר ל"מושך" ו"דוחה". האסתטיקה האולטרה-מוקפדת מדגישה את המתח בין הנושא לבין האופן שבו האמן מטפל בו, ומזכירה במשהו את הסצנות האלימות היפהפיות של קבוצת AES+F ביצירתם "מהומות אחרונות", וסצנות מטרידות אף יותר שלהם.

דו נע על הגבול בין נשגב למדמם ובין חי למת, בשעה שהוא מנכיח את תחושת הפלצות העולה בנו למראה בובות שעווה

בניסיון להציץ לתת-מודע שלו, שאלנו אותו על מקורות ההשראה שלו: "אני מוצא השראה בכל דבר: מוזיקה, אמנות, קולנוע, עיר יפה. זה יכול להיות אפילו אוכל טעים".
ספר לקוראינו על תהליך העבודה שלך. "הצעד הראשון הוא לפתח רעיון לסדרת צילומים חדשה. הרעיון יכול להגיע ברגע אחד, אבל אני אף פעם לא יודע מתי זה יקרה. אני מכין סקיצות, אחר כך בוחר מודלים לתמונות, עורך סשנים של צילומים, ובסוף אני עובד בפוטושופ. זה השלב הכי מורכב וממושך בתהליך העבודה. סך הכל מדובר בתהליך עבודה פשוט, אבל די ארוך".
מי האמנים שאתה מעריך במיוחד? "בעיקר ציירים קלאסיים כמו בוטיצ'לי, אבל הצייר שאני הכי אוהב הוא פרנסיס בייקון".
אולג דו נולד ב-1983 במוסקווה לאם ציירת ולאב מעצב תלבושות. הוא הציג לראשונה בגלריית סימון בפריז כשהיה רק בן 23, ומאז שב והציג במוסקווה, פריז, מדריד, בריסל ואוטרכט. ב-2007 זכה לראשונה בפרס צילום בינלאומי. אם אתם מזדמנים ל-FotoArtFestival – הביאנלה לצילום בפולין (14-30.10), או למוזאון Dr. Guislain בבלגיה (עד 30.5.2012), קפצו לבקר אותו. (נעמי בורנשטיין)

תגובות

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
3.8.11

כדור פורח

ADA היא יצירת אמנות ברוח הביוטכנולוגיה, שיצרה האמנית הפולנייה Karina Smigla-Bobinski. היצירה היא עבודה של דו-שיח רבגוני, ניו מדיה ללא חוטים ומסכים, בעלת אסתטיות פסיכדלית יוצאת דופן. מטרתה היא השארת עקבות מורכבים, שלא האמן ולא המבקר בתערוכה מסוגלים לפענח. ככל שהמבקרים פעילים יותר, כך נעשה הדפוס בלתי ניתן לפרשנות. ADA היא יצירת אמנות עם נשמה, המפעילה את עצמה כיצור פוסט-תעשייתי – פסל המייצר אמנות בעצמו, כמעין היבריד מולקולרי. זוהי מכונת אמנות אינטראקטיווית בדמות בלון הליום ענק ושקוף, עטוף חיצי פחם, המרחף בחופשיות בחלל היצירה ומפזר (באמצעות עפרונות הפחם) קשקושים אקראיים ובלתי נשלטים על הקירות והרצפה. התפוקה האוטונומית הזאת מונעת על ידי המבקר האורח, ואף על פי שדי בדחיפה קטנה של הכדור העגול והאסתטי הזה, אין ביכולתו של הקהל הפעיל בתערוכה לביית אותו.

הכדור הוא למעשה שחקן עצמאי, שבדומה לפלט אקראי של מחשב, מייצר תבניות יצירתיות בלתי צפויות ברחבי חלל התצוגה

אמנות עכשווית מרתקת כמו ה-ADA של קארינה מעלה ללא ספק שאלות מהותיות על אופיים של חללי התצוגה העתידיים ועל צביונה ומורכבותה של האומנות שנצרוך בעתיד הלא רחוק. ADA היא חלק מ-File – Electronic Language International Festival, המתקיים בכל שנה בסאו פאולו בברזיל, ושמציג אמנות אינטרנט, חומרים תיעודיים ומיצגי ניו מדיה שאפתניים.

לאתר האמנית (נדב שחורי)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
2.8.11

נמר של נייר

כשהתבקש צ'רלי הארפר (1922–2007) לתאר את סגנונו הייחודי הוא אמר: "כשאני רואה ציפור אני אף פעם לא סופר את הנוצות בכנפיים, אני סופר רק את הכנפיים". עבודותיו של הארפר מתחילת שנות ה-50 מתארות את הטבע בצורה גאומטרית, כמעט מתמטית, וכוללות תיאורים שובי לב של בעלי חיים עשויים מצורות בסיסיות. הדימויים מלאי הומור, פשוטים, ומצליחים לתפוס באופן מדויק את אופיים של בעלי החיים, את תנועותיהם ומחוותיהם. כעת מוצגת בהמבורג תערוכה מקיפה לעבודותיו של האמן והמעצב הגרפי האמריקאי.

"ריאליזם מינימלי", כפי שמכנה הארפר את סגנונו, שואף לתפוס את המהות בכמה שפחות אלמנטים. מצליח לו

נראה שהמארגנים זיהו הזדמנות ל'חוויה לכל המשפחה": במרכז האולם הותקנה פינת יצירה לחובבי האמנות הצעירים יותר, ואפשר למצוא בה את כל מה ששימש את הארפר עצמו ביצירתו: ניירות, טפטים, דבק ומספריים. הכוונה טובה, התוצאה הממ… ייתכן שתיאלצו לראות את התערוכה כשבגבכם דיונים סוערים של זאטוטים בגילאי 4–10 על הפשטה גאומטרית של סמור מול טקסטורות, ספק קיימות, בגוף דוב הנמלים. ובכל זאת, אם אתם מזדמנים להמבורג, אסור להחמיץ.

Charley Harper, The Kunstverein, Klosterwall 23, Hamburg
(אמיתי גלעד)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
27.7.11

מפצחות האגוזים

Betel Nut Beauties היא תופעה ייחודית לטייוואן. מדובר בדוכני מכירה מוארים באור פלורסנטי מסמא עיניים, המציעים סיגריות ו"פאן" – מאכל מסורתי של תערובת פתיתי אגוז המגולגלים בתוך עלה ירוק. המוכרות בדוכנים הן בעיקר נשים צעירות ויפות, וכמו נערות סיגריות בקזינו, הן מתלבשות באופן חושפני ופרובוקטיווי על מנת לפתות את הלקוחות הגברים להיכנס אל הדוכן.

הצלמת הפולנייה Magda Biernat התמקדה בתופעה ולכדה בצילומיה את השעמום, הניכור והבידוד שנשים אלה חוות בזמן ההמתנה ללקוחות

הצילומים מחדדים את העובדה שגם הנשים עצמן מהוות חלק מהתצוגה, בהיותן מוקפות קירות זכוכית ומשמשות כפתייניות להגדלת המכירות והרווחים. הצילומים, שהוצגו בתערוכה בתחילת השנה בקליק גלרי בניו יורק, טרדו את מנוחת המבקרים מול קיום אנושי יומיומי, ואילצו אותנו במידה מסוימת אף להשתתף במשחק הכוחני של החפצת האישה.
עוד מביארנט (ישראל באומגרטנר)

תגובות

  • 01

    נושא אדיר. גם כאן במדינתנו יש הרבה מן הנושא הזה לצלם.

    טל27.7.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
19.7.11

אמנות או נמות

המוזאון לאמנות עכשווית בבזל מציג בימים אלו רטרוספקטיווה לעבודותיו של האמן הדני Henrik Olesen. בתערוכה, עבודות נבחרות מ-15 השנים האחרונות.

מאז 1988 חוקר אולסן את גוף האדם, המִגדר והייצוג שלו בעזרת קולאז'ים, פוסטרים, פסלים, טקסט ועבודות ארכיטקטוניות בתלת-ממד

אולסן מתמקד במבני הכוח בחברה המערבית, בפוליטיקה של המיניות, בהגמוניה הפטריארכלית ובהומופוביה בראי ההיסטוריה. הוא מנכס טכניקות של מניפולציה כדי לבחון סטריאוטיפים ולערער עליהם, וכדי לחקור ביוגרפיות של אישים שחוו צורות שונות של דיכוי, כמו המתמטיקאי האנגלי אלן טיורינג (1912–1954), ממציא הקוד הבינארי, שנרדף על ידי השלטונות בשל נטייתו המינית. סדרת פורטרטים של טיורינג שיצר אולסן היא מהניסוחים הביקורתיים והקולעים של ההיסטוריה האפלה של המאה ה-20 – עליית הנאציזם, מלחמות העולם ושאר עוולות.

Henrik Olesen, עד 11.9.2011 (ישראל באומגרטנר)

תגובות

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
23.6.11

לנדאו בוונציה

לצד הביתן האמריקאי, שמציג טנק הפוך שעל שרשראותיו מתעמלים אצנים אולימפיים, סיגלית לנדאו, שמייצגת את ישראל בביאנלה בוונציה, מנסה ליצור גשר של תקווה במזרח התיכון, ואולי בעולם כולו.
המיצג המורכב שמציגה האמנית הישראלית – "הרצפה של האחד היא התקווה של האחר", מתחיל בכניסה לביתן ברשת צינורות מים שהופכת את הכניסה למעין תחנת שאיבה וטיהור מי תהום. אמנם הצינורות צבועים כחול-לבן, אבל מי התהום הם איטלקיים. לנדאו עוסקת בקונפליקטים אוניוורסליים: עבודת וידאו נוספת בתערוכה מתעדת משחק של הטלת סכין באדמה וסימון שטחים, ובהמשך הביתן היא מציעה לבנות מעל ים המלח גשר בין ירדן לישראל.

הפרק המרשים ביותר בתערוכה היא עבודת הווידאו "נעליים מגבישי מלח על האגם הקפוא בגדנסק"

שנראים בה זוג נעלי מלח על משטח קרח שנמס לאט לאט עד שהן שוקעות. העבודה היא אזכור לעבודות המלח מתערוכת היחיד שלה במוזאון תל אביב ולעבודת הווידאו שהוצגה בביתן הלנה רובינשטיין, שבה נראות שלוש נשים מסמנות קווים על חול, והקווים נמחקים באופן רפיטטיווי. עבודת וידאו נוספת מסכמת את הסימבוליות המתבקשת מהפרטים המרכיבים את המיצג כולו. גם הפעם, כמו בעבר, תאטרליות וסימבוליקה מלווים אותה, ולפי התגובות החמות לביתן הצליחה לנדאו לייצג את ישראל בכבוד.
הביאנלה ה-54 לאמנות בוונציה פתוחה לקהל עד 27.11 ויציגו בה אמנים מ-89 מדינות. (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • 01

    האם להפעיל באופן בולט וגס את בלוטת הרגש זאת אמנות? לנדאו היא השלמה ארצי של האמנות. איכות להמונים

    נינה26.6.11
  • 02

    הכן נכון , לנדאו היא מוחצנת ותיאטראלית עד שקשה למצוא אצלה רגישות אמנותית שהכן קיימת אבל מרוב עצים לא רואים את היער. זו הבעיה עם אמנים שהפופולאריות חשובה להם יותר מהתוכן

    אריה29.6.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו

תגובות אחרונות

עוד