פוסטים מקטגורית הביקורת
22.1.12

הווריאציות של מנדלסון

סקיצות זעירות שצייר החייל היהודי אריך מנדלסון בשדה הקרב במלח"הע ה-I, שינו את פני האדריכלות המודרנית

סרטו הדוקומנטרי של דוקי דרור – "מנדלסון: חזיונות בלתי פוסקים", המוקרן בסינמטקים ברחבי הארץ, עורך היכרות מחודשת עם אריך מנדלסון, אחד מאבות האדריכלות המודרנית.
מנדלסון נולד ב-1887 בפרוסיה, למד אדריכלות בברלין, וחבר לקבוצת "הפרש הכחול" האקספרסיוניסטית. הסרט עוקב אחריו מימי מלחמת העולם הראשונה, בזמן ששירת כחייל גרמני בשדה הקרב ברוסיה, ומתוך השוחות צייר על פיסות נייר סקיצות, שהפכו מאוחר יותר למבנים מהפכניים.

מנדלסון הוא דמות אניגמטית וסוערת, וההיסטוריה של המחצית הראשונה של המאה ה-20 משתקפת דרכה כחיזיון בוהק של עולם משתנה

את הסקיצות המצוירות הוא שלח לאהובתו הצעירה ממנו ב-20 שנה, לואיז בת ה-16, נגנית צ'לו שלימים תהפוך לאשתו ותעזור לו להתגבש כאחד האדריכלים המבוקשים בגרמניה.
כשעלה היטלר לשלטון לא הורשה מנדלסון לעסוק במקצוע, והוא עזב את מולדתו לגלות מתמשכת ללא בית קבע, עד למותו בסן פרנסיסקו ב-1953.
את הרעיון לצלם סרט על מנדלסון קיבל הבמאי בעקבות ההכרזה על העיר תל אביב כעל אתר מורשת עולמית. "אמנם מנדלסון לא בנה בעיר, אך הוא השפיע על כל אחד מהאדריכלים שכן בנו בה", הסביר. "הסקרנות גברה בי כשביקרתי בבניין איינשטיין בפוטסדם, שבנה מנדלסון. היה לי ברור שמדובר באמן גאון.

לאחר שקראתי את מכתביו ללואיז ואת יומניה, התחבר לי הכל לסיפור על אמן שרצה לשנות את העולם באמצעות עיפרון

המסע ארך שבע שנים, ובסרט שולבו עבר והווה, דוקומנטרי ונרטיב". ב-1935 הגיעו בני הזוג מנדלסון לגור בירושלים. מנדלסון האמין באוטופיה חברתית ובדו-לאומיות, ושאף לדיאלוג בין הסביבה לבנייניה. הוא תכנן כמה בניינים בירושלים ואת בית משפחה ויצמן ברחובות, אך כשלא זכה במכרז לתכנון האוניברסיטה העברית, עזב את הארץ מתוסכל. ב-1941 הציג ב-MoMA בניו יורק (כשביום הפתיחה התרחשה המתקפה היפנית על פרל הרבור). הסרט הוא אינטרפרטציה קולנועית לאחד הפרקים המרתקים בהתפתחות באמנות והאדריכלות המודרנית.
72 דקות, בימוי ועריכה: דוקי דרור. צילום: פיליפ בלאיש. לטריילר (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
9.1.12

מטבע עובר לסוחר

עם העיסוק בצדק חברתי והמחאות הגוברות על השיטה הקפיטליסטית, רק טבעי שנחשוב על כסף

לאור שינויים חברתיים, תרבותיים וכלכליים שחלים בעולם, עולה השאלה איך ייראה הכסף במאה הנוכחית: האם לחומרים שהכסף עשוי מהם תהיה משמעות? ומה יהיה הקשר בין הסמל והמרקם לצורכי השימוש בו? "שטרות הכסף והמטבעות כפי שאנחנו מכירים עברו במהלך השנים תהפוכות ברמת החומר והצורה. במבט קדימה אפשר לנבא שיחולו שינויים מהותיים", אומר המעצב הישראלי אלון רזגור, אוצר תערוכת עיצוב בשם "מטבעות העתיד", המציגה אמצעי תשלום אפשריים בעוד עשור או שניים.

21 מעצבים מתמודדים עם הנושא הטעון "כסף", ומציעים פרשנות אישית ביקורתית, הומוריסטית, שאינה בוחלת בניתוץ מוסכמות חומריות וצורניות

אפשר לראות התייחסויות סנטימנטליות לכסף, התייחסות עתידנית ולפיה יוחלף החומר במידע, וכן שימוש בסיבים אלקטרוניים לצד פשטות חומר, ברוח המחאה החברתית. פירוק ה"כסף" ממשמעויותיו הסימבוליות, בחינתו וארגונו מחדש, מצליחים להביא בחלק מהמקרים מבט מחודש ורענן בנושא.
בין העבודות המוצלחות בתערוכה אפשר לציין את "השקל המצטבר" של קבוצת אוממי, שיצרו באמצעות מחשב מבנה תלת-ממדי בעל מנות כסף שאפשר לחוש את כמותן הריאלית, בניגוד לכסף הממוחשב של כרטיסי אשראי והעברות בנקאיות; מנגד, אורי סאמט מציע את שפת הברקוד כשפה אוניוורסלית להעברת ערכים כספיים. צריבה גרפית שניתנת לסריקה על ידי טלפון חכם תגלה את הערך הנקוב; וגישה חתרנית מגיעה מכיוונו של עזרי טרזי, שמציע לכל אחד לצייר לעצמו את השטרות המתאימים לו – ציור פשוט על קרטון, אנטיתזה לריכוזיות ולתלות האנושית במטבעות ובשטרות הבינלאומיים, שערכם בימים אלה נתון בספק.
קיום התערוכה במוזאון לבנקאות ונוסטלגיה תל אביבית, השייך לבנק דיסקונט, מרסן מעט את רוח המהפכה, בהתחשב בכך שלא משנה איך יעוצב המטבע החדש – מן הסתם הוא ימשיך להיות בידי אותם מוקדי כוח.
מטבעות העתיד, מוזאון הרצלילינבלום, רח' הרצל 13, ת"א. עד סוף פברואר. (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
18.12.11

אינטראקציות בחלל

במוזאון העיצוב חולון נפתחה לא מכבר התערוכה Decode, שיובאה לכאן בשיתוף פעולה עם מוזאון ויקטוריה ואלברט, לונדון. לצד מציגים בינלאומיים – כולל נערי הפוסטר הדיגיטליים ג'ושוע דייויס וארון קובלין המבריק – מציגים גם יוצרים מקומיים כמו מושון זר אביב ("יודעים להקשיב"), אמנון דקל ודוד אופ (Device <—> Interference), וכמה מחברי המעבדה לאינטראקציה מהמכון הטכנולוגי חולון ("קוביות"). היוזמה והכוונה ברוכות כמובן. ישראל, שמתהדרת בהיותה מעצמת הייטק עולמית, תמיד מעט מפגרת דווקא כשמגיעים לתחום האמנות הדיגיטלית. אנחנו אוהבים להיות דיגיטליים, אבל את האמנות שלנו אנחנו עדיין מעדיפים במוזאונים על קנווסים ופדסטלים. על כן קשה להתנתק מהתחושה שגם התערוכה עדיין מגיעה בגישה מעט מיושנת לאמנות דיגיטלית. עם זאת, מנעד העבודות רחב, ונע בין הבשל והמעניין למוצלח פחות.

שווה לציין לטובה את Snow Mirror של האמן הישראלי שפועל בניו יורק דניאל רוזין: על מסך שבראשו מצלמת וידאו מוקרנים פתיתי שלג. הפתיתים נערמים באיטיות על קווים המגיעים מהמצלמה, ויוצרים מראה של העומד מולה

העבודות שלך כמעט תמיד עוסקות במראות. למה זה? שאלה טובה. כשיש תוכן מסוים, אנשים תמיד עוסקים בעיקר בו, מנסים לפענח אותו ולהתייחס אליו. כשתוכן העבודה הוא מראָה, הוא בעצם שקוף ואין מה להתייחס אליו, והשאר הוא שמקבל את תשומת הלב. פעמים רבות אנשים מתרכזים בשאלה איך הם שולטים במחשב או במכונה, כשבעצם הם לא שמים לב איך המכונה משנה את הדרך שבה הם עצמם פועלים. זה חלק ממה שמעניין אותי באינטראקציה. בעבודה הזאת ספציפית אנשים נדרשים לנוע באיטיות או להיות קפואים על מנת שהעבודה תקלוט אותם ופתיתי השלג יצטברו סביבם. "מעניין אותי לבדוק מה המינימום הדרוש כדי ליצור דימוי מזוהה. כאן תמיד ישנן רק מאה אלף נקודות לבנות שמרכיבות את הדימוי, מורכב ככל שיהיה. זה דומה לצייר שצריך לצייר בכמות מוגבלת של דיו".
עבודה משמחת נוספת היא פרויקט "קוביות" של אנשי המעבדה לאינטראקציה (ערן גל אור, מיכל רינות, שחר גייגר, לוקה אור), המציגים כ-20 קוביות פלסטיק שקופות שאפשר לראות את רכיביהן. בראש כל קובייה הוראה כתובה מרמזת על אופייה. כך למשל הקובייה knock תחזור במדויק על הנקישות שתקבל בעזרת פטיש פנימי קטן.

פרויקט "קוביות" נדמה פרימיטיווי במובן המקסים של המילה. הוא משחקי, ומזמין את הצופה לחוות אותו באופן ראשוני, כשברור שמטרתו היא תענוג וגילוי

עם כל הרצון הטוב, נדמה שאוצרי התערוכה התלהבו כילדים מהחידוש והקדמה לכאורה, ולא תמיד שאלו שאלות באותה רמת ביקורתיות שהיו נוקטים מול אמנות במדיות ותיקות יותר. הרבה מההסברים על שלטי התערוכה נראו כרמיקס כמעט רנדומלי של מילים מהעולם הדיגיטלי, ולא תמיד הצטרפו לכדי משפט קוהרנטי שתורם משהו לצופה בעבודה כזו או אחרת. עם זאת, מומלץ בהחלט להגיע לתערוכה (בעיקר עם הילדים), להתרגש מחלק מהעבודות, ולבחון את השאלה מדוע היא אינה באמת מוצלחת כפי שהיה ראוי לה שתהיה.
Decode: Digital Design Sensations, אוצרים: לואיז שאנון, שיין וולטר. מוזאון העיצוב בחולון, עד 10.3.2012 (אמיתי גלעד)

תגובות

  • 01

    [...] "חוקרים במופלא" במוזאון ירושלים, וגם בתערוכה Decode במוזאון העיצוב בחולון. Troika (אמיתי גלעד) [...]

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
5.12.11

דחלילים אקטואליים

אורי אליעז, אמן ומעצב, הוא אולי הדאדאיסט האחרון שעדיין יוצר בימינו ברוח האסמבלאז'

אליעז מקבץ מיני חפצים ואלמנטים אחרים שאיבדו את תפקידם המקורי בחופי יפו, הופך אותם לבובות גדולות, ומכנה אותן "דחלילים". בעבר עסק אליעז בעיצוב תפאורות לתאטרון ובאיור ספרי ילדים, וניכר שאלה השפיעו על סגנון הפיסול שלו. את כוחן המרבי של עבודותיו אפשר לחוות ממקבצים קבוצתיים של הדמויות הביזאריות, שנראות כמו שחקני תאטרון. חלקיהם של אלפי חפצים שהושלכו לפח ונאספו על ידי אורי אליעז הפכו בכישרון רב ובדמיון יצירתי ליצורים בעלי חזות נאיווית בהשראה אפריקנית, שמתקשרים למגמות העכשוויות בעיצוב ואמנות, מגמות שמתגעגעות לעבר, לפרימיטיוויזם ולנאו-סוריאליזם. אורי אליעז יצר עשרות פסלים בין השנים 1985 ל-1986, וכ-100 מהם מוצגים כעת בגלריה ויטרינה של המכון הטכנולוגי בחולון. אף שהיצירות נעשו בשנות ה-80, הן רלוונטיות גם בימים אלה ואפילו רעננות.
התערוכה עד 14.1.2012 (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
7.11.11

קאמבק

המעצב יונתן קופרמן מחזיר את הרדי מייד לתמונה בעיצוב מוצרים ברוח הומוריסטית על גבול הסוריאליזם, בתערוכה ששמה נוסטלגי לא פחות מהמוצרים: "פעמיים גזוז". בתערוכה אפשר לראות ממטרה ישנה שהפכה לגוף תאורה, תלת-אופן ישן שמשמש כבסיס למנורה עשויה מכובע פלדה ישן, מטחנת בשר מוארת ועוד מיני חפצים עתיקים שקופרמן מוצא בשוקי פשפשים בארץ והופך למוצרים בלתי צפויים, אם כי שימושיים ביותר. קופרמן מתמקד בחפצים המשקפים הווי ותקופה בחיי הארץ מראשית המאה הקודמת ועד שנות ה-60 שלה. על התוצאות הסופיות אומר המעצב:

"אף על פי שאני יודע מה אני רוצה לעשות בחפץ שאני מוצא, יוצא פתאום משהו אחר, כי לחפץ יש רצון משלו"

התערוכה ממחזרת חפצים ישנים, ועל הדרך מנקה אבק מטרנד הרדי מייד. גלריה פריסקופ, בן יהודה 176, תל אביב. עד 12.11 (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • 01

    זוהי ההוכחה שכל דבר שנזרק לזבל יכול להיות אוצר אם רק נותנים לו הזדמנות. מדליק!

    Design Area27.11.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
25.7.11

מרעננים מסורות עתיקות

נבחרת חדשה סיימה זה עתה את לימודי האמנות והעיצוב בישראל, ואת הישגיה אפשר לראות בימים אלה בתערוכות סוף השנה של האקדמיות והמכללות ברחבי הארץ. גם השנה עסקו הבוגרים באותם נושאים: חברה, פוליטיקה וטבע, וכן במתן פרשנויות חדשות למסורות עתיקות – תוך ניפוצן.

הנושאים מעט משומשים, אך חלק מהעבודות מביאות עמן רוח מרעננת

בפקולטה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי חולון אפשר לציין את מקסים צפרק, שבחר לעסוק במסורת התעשייה הקראמית מזווית חדשנית ופיתח טכניקה של ייצור כלים על ידי אקסטרוזיה (שיחול).
 אינאל מדאגי התייחס בעבודתו למסורת הצ'רקסית שממנה הוא מגיע, ויצר אקורדיון בעיצוב עדכני ולא שגרתי. סיוון מלכה הגיבה בעבודתה לאמרה השחוקה "לא משחקים באוכל", וכתגובת נגד הרכיבה סדרת משחקים מפריטים מעוצבים דמויי פירות וירקות.
באקדמיה לעיצוב ואמנות בצלאל בולטת גם השנה המחלקה לעיצוב קראמי במקוריות ובחיפוש אחר דרכים חדשות לביטויים בחומר העתיק. סדרת כלים מרצועות פורצלן של אילה סול פרידמן בקעו בתנור כפרחים הפורחים באור השמש. יוליה צוקרמן הציגה כלים מופשטים בהשראת הטבע, ומיכל פרגו הפתיעה בכלים מחומר רך דמוי ספוג בפורצלן.

במחלקה לעיצוב תעשייתי בצלאל, מעניינת סדרת רהיטים של שי ברנשטיין, המשלבת בין טבע לתעשייה. ניגוד בין גזע עץ לרגלי פליז יצוקות יוצר אובייקט מסקר ומעורר מחשבה

שלושת האובייקטים של דניאל גלזמן מתחום הבית: שרפרף, מנורה ומאוורר, נארזו בקופסאות שטוחות ברוח איקאה. סבטלנה יורצנקו בדקה את הדיאלוג בין גוף האדם והחפץ השימושי באמצעות כיסא וכורסה העשויים בטכניקת עִרגול, רקמה והזרקה. רמי טריף עסק בריהוט קלוע, המתבסס על מסורת של מלאכה ידנית, תוך שילוב אלמנטים של עיצוב חדשני ומתועש.

תערוכות סוף שנה 2011 (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • 01

    אני באופן אישי מאוד אהבתי את היצירות! גאה שזאת סדרה ישראלית בבתי הספר המקומיים! אבל למה אתם לא כותבים מה זה בדיוק כל דבר? זה יפה אבל לא כל כך מובן..

  • 02

    אני גם כן גאה יצא מרשים ומעניין

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
15.6.11

אלטנוילנד

במקרים רבים התיישנות מוצר תעשייתי מוסיפה לו את הכריזמה שחסרה לו בפס הייצור

זה שנים שהתעשייה מבינה זאת ומיישנת באופן יזום מוצרי אופנה על ידי שפשוף ויצירת פגמים מכוונים לקבלת טאץ' אנושי. עזרי טרזי וענת בנבנישתי אצרו תערוכה ברוח זו, שבה חפצים ישנים, חלקי ריהוט שנזרקו לפח וחומרים תעשייתיים לא רצויים הפכו למכרה זהב בידי כמה מעצבים ישראלים, שעושים בהם שימוש חוזר ויוצרים מוצרים ורהיטים חדשים מלאי קסם ודמיון יצירתי: ג'וי ואן ארוון ופין אלגרן מסטודיו גודספיד מרכיבים על ערימת קרשים מחוברת במסמרים ריפוד מהודר בצבע בורדו מלכותי שמתכתב עם כיסאות האחים קמפנה; דנה בן דב מעצבת מנורות ממכלי פורצלן, כוסות חרסינה וכלי זכוכית ישנים; מיה זילבר משדרגת כיסא כתר פלסטיק מוכר ושולחן עתיק על ידי ציפוי שכבות קרטון שעברו תהליכי חיזוק וצביעה; וסטודיו גרופה מעניקים חיים חדשים לתיבות דואר ישנות כשידת מגירות מעניינת ורעננה.

מכרה זהב, גלריה פרדיגמה, אחד העם 60, תל אביב. עד 8 ביולי. (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • 01

    אהבתי לראות את כל העיצובים היפים האלו. החשיבה המקובעת שלנו לגבי איך דברים אמורים להיראות מתרסקת לחלוטין בצפייה בתמונות אלו. החשיבה המקורית, האומץ, ההעזה, יכולת האילתור והמקוריות של האומנים כל כך מרשימה. קצת מזכיר כיצד חשיבה מחוץ לקופסה בנושאים משפטיים מובילה להישגים בל יתוארים. המשיכו בעשייה מבורכת זו.

  • 02

    מקסים ביותר! מאוד אוהבת..

    נחמה17.6.11
  • 03

    מקסים. נראית תערוכה ששווה להגיע אליה.

    שירלי18.6.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
8.5.11

תודעת עיצוב

הספר שנחת על שולחננו עורר בנו מבוכה: מצד אחד הוא לא נראה כמו ספר עיצוב בהיותו עמוס תרשימי זרימה, מפות סכמטיות ומבני אינפורמציות, מצד אחר הוא מציג את התחום הכי בוער בעולם העיצוב: עיצוב שירות. מדובר בתחום המשלב מעצבי מוצר, מעצבים גרפיים, מעצבי אינטראקטיב, אדריכלים, פסיכולוגים וסוציולוגים, שעובדים יחד.

שילוב של דיסציפלינות שונות מאפשר להרכיב תהליך הוליסטי של שירות

הספר This is Service Design Thinking מחולק לשלושה חלקים: הראשון עוסק בהגדרות מנקודות המבט של המקצועות השונים בתחום (המעצבים מחד ואנשי המדע והרוח מאידך), ושופך אור על מושגים רלוונטיים כמו "נקודות מגע" ו"ראיות שירות"; החלק השני מפרט את הכלים והמתודות שצוותי העבודה משתמשים בהם, החל בפעולות קונקרטיות כמו סקרים ופעולות שטח, ועד כלים מופשטים יותר כמו "מפות מסע לקוח" ו"אתנוגרפיה ניידת".

אין ספק בכך שחברות וארגונים שיבנו מערך שירות איכותי מהיסוד, ישיגו יתרון המבדל אותם באופן משמעותי

בחלק השלישי והמסכם של הספר מוצגים מקרים המדגימים את מערכת היחסים שנוצרה בין נותן השירות, יהיה זה בית חולים, חברת משאבי אנוש או שירותי משטרה, לבין צוות העיצוב.
נסכם זאת כך: כל מעצב שרואה את עצמו משתלב באופן זה או אחר בעולם השירות, בין שבעיצוב החוויה האינטראקטיווית, החומרים הגרפיים והשילוט, ובין שבתכנון החלל והמבנה – מומלץ לו להיעזר בו כנקודת התייחסות לתהליך רחב יותר. (מאיר סדן)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
20.2.11

יוצאים חמשוש

ביתי הוא מבצרי, זו התחושה שמנסה להעביר המעצב הישראלי עזרי טרזי בתערוכתו הנוכחית "קל"ב". את ההשראה לעיצוב המוצרים הביתיים הוא לוקח מהשפה הצבאית. "בתקופה שהביטחון והמיגון שהבית יכול וצריך להעניק נתונים בספק, וכשהעורף הופך לחזית", טוענת האוצרת עינת בנבנישתי, "הבית של טרזי הופך למעשה לאזור צבאי סגור".

טרזי מציע סביבה ביתית המבוססת על שפה צבאית, כפי שהיה נהוג בהוויה הישראלית שלאחר המלחמות הגדולות

תקופה שבה ציוד צבאי כמו קליעים היו למאפרות ותרמילי פגזים היו לאגרטלים. טרזי מצטט מחומרים צבאיים מוכרים ויוצר מוצרים דוגמת ספרייה מארגזי תחמושת שנותרו ממבצע עופרת יצוקה, ספה גדולה עשויה מסוללת ביצורים משקי חול (עבודה שמזכירה את הכורסה של גאיטנו פשה), או מנורה תלויה בהשראת גלגלי משאיות צבאיות. התערוכה, יותר משהיא אקטואלית, היא מחברת בין מציאות לחלום ובין עבר להווה.

גלריה פרדיגמה, אחד העם 60, תל אביב. עד 18.3 (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
27.1.11

אם לא תאכל יבוא אוצר!

העיסוק באוכל הפך לטרנד רב-תחומי, שהגיע לשיאו בתוכנית הטלוויזיה מאסטרשף. על אותו גל אופנתי מוצגת כעת תערוכה מקיפה – "משחקים באוכל", במשכן לאמנות מאירוב בחולון. התערוכה דנה בפן העיצובי של האוכל ומגלה את

הפוטנציאל הגלום באוכל כחומר גלם שאפשר ליצור ממנו מוצרים, תכשיטים, טקסטורות אדריכליות ומחאה חברתית

עד שקשה לזכור מה המקור ומה הייעוד האמיתי והבסיסי של המזון. היוצרים (רובם מעצבים צעירים) בוחנים את גבולות החומר ועד כמה רחוק אפשר ללכת עם המושג אוכל ועם היחסים שבין הכלי לתכולתו: בין העבודות המעניינות ניתן לציין את הכלים העשויים קליפות פרי הדר מיובשות של אורי זוננשיין, שנעשו כפרויקט גמר בבצלאל ועדיין יש בהם רעננות; התכשיטים מירקות ופירות של יעל פרידמן ממשיכים את השפה העיצובית שהנחילה המעצבת אסתי קנובל, שעוסקת בחומרים פשוטים ונמוכים בעיצוב תכשיטים בעלי אמירה קונספטואלית; באותה רוח אפשר לציין גם את רועי וספי ינאי, שיצר מוצרים מחצילים; ותצלומי המזון האדריכליים של נעמי אנילוביץ משחקים בטקסטורות וצבע שמעניקים לפירות והירקות רוח הומוריסטית. אוצרת: מאיה דבש.
אף שחלק מהמוצגים צפויים, התערוכה מעוררת שאלות על תעשיית המזון המודרנית ועל הטרנדיות הבלתי נסבלת של העיסוק במוצרי יסוד קיומיים.

המשכן לאמנות מאירוב, חולון, עד 5.3 (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו