פוסטים מקטגורית עיצוב
3.1.12

ויקטורי!

Viktor Hertz, מעצב שוודי, מפקטגרם להנאתו פוסטרים לסרטים ושירים. תפסנו אותו לשיחה

ויקטור, ספר לנו מה אתה עושה בימים אלה? כרגע אני עובד כפרילאנס, מה שמאפשר לי לעזוב את עבודתי במחלקה הפסיכיאטרית (קצת חבל לי). אני עובד במקביל על כמה פרויקטים אישיים ומקווה לחשוף אותם בקרוב. שני פוסטרים שלי מוצגים בתערוכה גדולה בפורטלנד, ואני מקווה שבתחילת השנה אתברג לעוד תערוכה, זה רק עניין של למצוא חלל מתאים ואת הגלריה שתרצה אותי. חוץ מזה, יהיה נחמד אם אצליח לטייל קצת בעולם. היי, אולי אגיע לישראל?

האם יש שיר שלא תוכל לפקטגרם? ברור! יש הרבה שירים וסרטים שלא אצליח ליצור מהם פוסטר. עד כה בחרתי נושאים שהכותרת המילולית שלהם אפשרה לי ליצור סימבולים ופיקטוגרמות ביתר קלות. האמת היא שזה קצת מעייף. הייתי שמח להתרחב ולגעת בעוד סוגי עיצוב, אף על פי שפיקטוגרמות הן חלק מהסגנון המזוהה איתי.

מה או מי מספק לך השראה? המון דברים. אני אוהב להתבונן בדימויים וצורות, ובפיקטוגרמות כמובן. האתר הזה מספק לי רעיונות לאימג'ים. בדרך כלל אני משלב דברים קיימים או עושה להם רמיקס ויוצר מהם משהו חדש. אני מבלה הרבה ערבים בעבודה על האילוסטרייטור, ובמיוחד אני אוהב לשמוע מוזיקה טובה בזמן שאני צופה בטלוויזיה גרועה (בלי סאונד). ככה עולים רעיונות יצירתיים ולא צפויים במיוחד. זה אולי נשמע כמו קלישאה, אבל בשעה שאני מממש את אחד הרעיונות שלי אני לא זוכר צרכים בסיסיים כמו רעב או שינה. זו תחושה טובה כשאתה מצליח לבטא רעיון באופן יצירתי. אני לא אדם של שעות משרד, תשע עד חמש, אני עובד רק כשיש לי רעיון ששווה לבצע אותו, אבל בהחלט לא יזיקו לי קצת משמעת וסדר בחיים.

R.E.M התפרקו לא מזמן. מה דעתך על Losing My Religion? חח, כן, אני מניח שאני יכול, יש בשיר את כל האלמנטים הנכונים כדי שאוכל להכין מהם פוסטר. אצרף אותו לרשימת ה"קורבנות" האפשריים שלי בעתיד

לסיום, איפה נמצא אותך בעוד חמש שנים? שאלה מעולה, אין לי מושג. אני כמובן רוצה להיות מסוגל להתפרנס מהעבודות שלי, אם זה בתחום העיצוב גרפי, אמנות או כל דבר אחר שאעסוק בו. יש לי עוד דברים רבים להשלים בזמן הזה, אני רוצה לעשות סרטים, מוזיקה… לפעמים אני חושב שהייתי רוצה להיות מצטיין וייחודי בתחום אחד, אבל אני מניח שאני רק טוב בכמה תחומים, או לפחות כך אני מקווה. אולי אמצא את עצמי במשרד פרסום או מתבודד בבונגלו בתאילנד ויוצר פיקטוגרמות להנאתי, בכל אופן, בעוד חמש שנים אהיה בן 34, אז בטח ארצה למצוא את הנשמה התאומה שלי, ואולי יהיו לנו ילד או שניים. הזמן עף.

עוד על Viktor (אור ארנסט)

תגובות

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
2.1.12

מעריסה לערוגה

סקירה מלבלבת על הטרנד המקסים של גינון ורטיקלי, שפשוט לא מפסיק לטפס

חלחול התודעה הירוקה למציאות היומיומית שלנו הביא עמו פיתוחים שלא רק אמורים לעכב את ההרס המוחלט של כדור הארץ, אלא גם גורמים לו (או לפחות לדירה העירונית שלנו) להיראות הרבה יותר טוב. אם הכי קרוב לקיר צמחים שראינו בילדותנו היה הפוטוס המטפס שגרם למדף בבית להיראות תקוע אי שם בסביבות אפריל 1977, ואם בזיכרונות שלנו מככבות ערוגות מגודלות פרוסות בחצר בית הספר, הרי ההווה מטיח בנו קיר בטון בכל שלושה מטרים בממוצע ומדרכות צחיחות בין לבין, ומאלץ אותנו למצוא דרכים יצירתיות יותר לשזירת הירוק בחיים.

יש מי שמתייחס לעניין הצימוח האנכי כקישוט, כי אין יפה מקיר שמגדל את עצמו, נושם, משתנה עם תנועת השמש ועונות השנה. ויש את האקטיוויסטים, מונחי האידיאלים, שעורמים בקבוקי פלסטיק הפוכים באוויר ומגדלים עלי סלק, כי סלט אחד לשבוע כן יכול לגדל את עצמו

אז בפינה הימנית – Vertical Garden Design בפורטפוליו מרהיב של קירות צמחייה בשרנית ועשירה שממירה לובי של מלונות שוודיים, חלונות ראווה של חנויות יוקרה ספרדיות ומרכזי תרבות בדובאי לג'ונגלים מבויתים; Flora Grubb Gardens מייצרים שיפודי מתכת מוצלבים שתופסים צמחי אוויר עדינים (טילנסדיאה) להשגת מראה קונטרסטי לברזל התעשייתי; ו-Wooly Pocket מייצרת כיסי בד, שבתלייה אחד מתחת לאחר יוצרים קיר צמחייה במראה משתפך.

באגף השמאלי, אנשי Windowfarms בפרויקט עיצוב פתוח לכל מי שמעוניין ליצור ערוגת תבלינים או ירקות ביתית עירונית. במקום שאין די שטח או אור יצרו החברים קונסטרוקציה שבמקורה מורכבת מבקבוקי שתייה קלה, נורות לתגבור האור, ומשאבת אוויר חסכונית ושקטה שמתחזקת את זרימת הנוזלים דרך המתקן. כוונת הפרויקט היא לגרום לכמה שיותר אנשים לבנות את הערוגה האנכית בעצמם, לשתף רעיונות חדשים לשיפור המערכת, ולהביא אנשים לגדל לעצמם את הירקות והתבלינים גם בסביבה אורבנית "עוינת"; Hayeon Kelly Choi ו-Kooho Jung מציגים את קונספט הקיר הירוק הסימביוטי, שיחליף חומות וקירות חוצצים ברחבי העיר, ויקיים בתוכה מערכת אקולוגית מטהרת; ומפה אפשר לרוץ קדימה אל מעל לפופיק עם החזון האוטופי של WORKac, שמציעים מגדל טרסות שמהוות פלטפורמה לגידול חקלאי מגוון, מחסות ועד לעדרי כבשים, עם שוק איכרים בקומת הקרקע – ממש באמצע העיר.

הרעיון המנחה הוא קיצוץ דרסטי בשינוע האוכל, כשמכאן המילה החדשה (שלנו לפחות) להיום: Locavore – מי שצורך את מזונו בקרבת מקום מחייתו

הירוק הוורטיקלי מגיע בשלל סוגי צמחים, שלל צפיפויות ואפילו שלל פונקציות. אז אם זה ליופי, למען הסביבה, או לצורך התנתקות מחברות ענק ויצירת סלט עצמאי משלכם – תלו כמה עציצים לגובה החלון ותנו לירוק לייפות לכם את היום ולחמצן לכם את האוויר. (אסתי מוריק)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
29.12.11

עיר מבטיחה היא עיר מקיימת

איזה תפקיד ימלא עיצוב בר-קיימא בעיר העתיד? המעצבת עדיטל אלה משרטטת חמש מגמות

אתגרים סביבתיים וחברתיים מאלצים אותנו להפוך את העיר לזירה מתקנת, וליצור בה דפוסי חיים בעלי טביעת אצבע אקולוגית ויתרונות חברתיים, קהילתיים וכלכליים. עיצוב הוא שחקן מכריע בהחלט בתהליך. התבוננות רחבה בערים המבקשות לפעול על פי ערכי הקיימות, מאפשרת הצצה לעתיד הלא רחוק שבו ערים צפופות, מפגישות, משתתפות ומשתפות, יוצרות עבור תושביהן אפשרויות חדשות ברמה האישית, הקהילתית והעירונית. להלן חמש מגמות של עיצוב מקיים במציאות עירונית.

אקטיוויזם של יום חול: מוצרים שיהפכו אותנו למשתתפים פעילים

החיים המודרניים הרגילו אותנו שפסיוויות היא מעלה לשאוף אליה. נוח לנו כשמוצרים, מכונות ואנשים אחרים פותרים לנו בעיות. כך השארנו את המונח אקטיוויזם להפגנות, מחאות וחתימה על עצומות. "אקטיוויזם של יום חול" מזמין אותנו להחזיר ליומיום שלנו מידה גדולה יותר של מעורבות. יש כיום לא מעט פרויקטים ויוזמות לקידום השתתפות פעילה של אנשים בקונטקסט הפרטי והציבורי. לדוגמה, Pavegen Systems – אריחים המאפשרים יצירת אנרגיה ברחוב תוך כדי הליכה, או Home Farming Unit – מערכת סגורה לגידול צמחים ודגים בסביבה הביתית או רדיית דבש מכוורת עירונית.

צרכנות מונעת: מוצרים שיעודדו אותנו לדפוסים אחראיים

לבחירות היומיומיות שלנו יש השפעה אדירה על טביעת הרגל הסביבתית. כיצד יכול עיצוב טוב ליצור מוצרים ושירותים שיעודדו אותנו לבחור בדפוסי צרכנות אחראיים? תשובה  אפשרית אחת היא שימוש יעיל במשאבים כמו שטח. האדריכל Gary Chang מקסם את הפוטנציאל הזה כשיצר דירה בת 24 חדרים בתוך חלל של 32 מ"ר.
דרך נוספת היא לחשוב על מוצרים שמשתנים אתנו, כמו ה-GrowBike, שגדל עם הילד. מעצבים גם יכולים למצוא דרכים לעודד אנשים לעשות שימוש יעיל בפסולת שמצטברת סביבם. הפרויקט MakeDo נוגע בפוטנציאל הזה בהרבה חן.

דיאלוג אלמנטרי: דרכים חדשות לשיח עם הסביבה

עיצוב לקיימות מתבסס במידה רבה על חיפוש דיאלוג מחודש עם האלמנטים הטבעיים הסובבים אותנו, עולם הצומח והחי, וגם עם האנשים המקיפים אותנו. פרויקטים שונים מנסים לבחון את גבולות הדיאלוג הקיים, ולמצוא דרכים חדשות לשיח זה. תחום עיצוב תאורה לדוגמה יבקש, מלבד חיסכון בחשמל, גם להנכיח את הטבע ולקרב אותו לאדם העירוני. כך גופי תאורה Lunar Resonant מותאמים בעוצמתם על פי מחזור הירח, Parans מכניסה אור שמש לחדרים נטולי חלונות בעזרת סיבים אופטיים, ומנורות WindyLight (פרויקט של הכותבת) נושבות אור בעזרת רוח. פרויקטים אלה ורבים אחרים מסמנים למעצבים כר התנסויות חדש ועשיר.

סוגרים מעגל: סוף תהליך במחשבה חדשה

השיח על עיצוב מחדש של מוצרים ושירותים כך שיוכלו להצטרף למעגל מיחזור או התכלות, הפך לחלק בלתי נפרד מגישת הקיימות. דוגמה מובהקת לכך היא הפארק התעשייתי קלונדבורג בדנמרק, שעוצב על פי עקרון "הסימביוזה התעשייתית", שיתוף פעולה בין חברות שונות ומגוונות באותו המתחם, כך שתוצרי הלוואי של חברה אחת הם תחילת התהליך התעשייתי של חברה אחרת. פעילות מעוררת השראה אפשר למצוא בקבוצת Zeri, שזיהתה שבמהלך ייצור ליטר בירה נשפכים כפסולת 20 ליטר של מים עם שאריות שעורה. הקבוצה פיתחה תהליך אפיית לחם שעושה שימוש במשאב האבוד, וכך יצרה עסק נלווה ומניב לתעשיית הבירה.

קהילה בקוד פתוח: למקסם את הכוח האנושי

פרויקט מחקרי רחב היקף בשם Sustainable Everyday בחן לעומק את הפוטנציאל ליצירת שירותים המאפשרים לקהילה לספק מענה לצרכיה בכוחות עצמה. מומלץ להתוודע למגוון התרחישים המוצעים והאופנים שבהם פעילות עיצוב מעודדת אינטראקציות חדשות, נקודות מפגש ואפשרויות לשיתוף במשאבים.

לסיכום, השאלה כיצד אפשר לעצב קיימות בסביבה האורבנית מאלצת אותנו לבחון שאלות מהותיות הנוגעות לדפוסי החיים שלנו. העיר, שהפכה להיות יחידת מחיה מובנת מאליה, עשויה להוות הזדמנות לפריצת דרך לחדשנות סביבתית וחברתית.

הכותבת מתמחה בעיצוב בר-קיימא, בעלת הסטודיו "עיצוב חושב סביבה", ומרצה ב-HIT – המכון הטכנולוגי חולון. עוד על פרויקט WindyLight אפשר לקרוא (ולתמוך) ב-KickStarter. (עדיטל אלה)

תגובות

  • 01

    איזה יופי של רעיונות יצירתייים וכול כך מתחשבים הסביבה ובאדם

  • 02

    פתרונות מרגשים

    סלעית30.12.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
26.12.11

חשיפה מיוחדת!

שערי מגזינים הם ביג אישיו: סקירה על ההחלטות העיצוביות שגרמו לנו לשלוח יד

איזה פונט, צבע וגודל לבחור? האם כדאי לשים איור, סלוגן או מגה-סלב בפרונט? ומה לעזאזל יגרום לקורא לשלוח יד למגזין בדוכן העיתונים העמוס? שיקולים אלה, שלרוב נעלמים מהקורא, נחשפים במעט בכתבה של מגזין התרבות המקוון Flavorwire, שהוקדשה לשערי בכורה של מגזינים אמריקניים ידועים, ואשר מראה כי התמורות שחלו לאורך השנים בתחומי התוכן, השיווק והטכנולוגיה, מתבטאות גם בעיצוב.

Vogue הסמכותי, Newsweek שברא עצמו מחדש, Time האלמותי ואחרים עברו תהפוכות במהלך השנים. אופני הסיקור ונושאיו שיקפו, ולעתים חוללו, שינויים תרבותיים, כלכליים, פוליטיים וחברתיים. עיון בפן העיצובי מיטיב לבטאם

מהכתבה עולה כי במרבית המקרים, לצד מראה נקי ומינימליסטי שמעניק את מלוא הכבוד לתוכן, נעשה שימוש נדוש בגופנים בסיסיים, בגרפיקה פרימיטיווית נטולת תנופה יצירתית, באיורים נאיוויים הנתמכים בעיטורים, וניכר היעדר כל ניסיון למשוך את עינו של הקורא הפוטנציאלי.
עוד אנחנו לומדים שנשיונל ג'אוגרפיק לדוגמה, מגזין שהפך שם נרדף לצילום איכותי, החל את דרכו כירחון טקסטואלי; שבועון הסלבריטאים והרכילויות People פרסם בגיליון הראשון שלו טקסט פרי עטו של אלכסנדר סולז'ניצין (!); ספורטס אילוסטרייטד נודע בכתבות עומק (ולא בעומק החריץ בביקיני); ירחון המתבגרות סוונטין פרסם טקסטים של סילוויה פלאת' ושערים סנטימנטליים; הרולינג סטון יצא לאור בעיצוב דמוי עיתון יומי; האטלנטיק הושק כדפי עבודה ששוכפלו יותר מדי פעמים; ומגזין הגברים GQ החל את דרכו ככתב עת שיווקי לסיטונאי אופנה. ואה, כן, רק הניו יורקר נראה בדיוק אותו הדבר.
אם דוק נוסטלגי עלה בעיניכם, וחשק לעלעל במהדורות מודפסות תקף אתכם, כדאי  להתוודע דווקא לכמה מגזינים מהדור החדש, כאלה שמיישבים צורה ותוכן באופן חכם. (רוני שני)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
19.12.11

מעצב האורים

רק בן 27, אבל מאחורי המעצב הלונדוני בנג'מין הוברט שורה של פרויקטים מרתקים

לא מכבר זכה Benjamin Hubert בפרס ה-IF היוקרתי על שניים מעיצוביו: האחד, גוף התאורה Loom, עשוי בד פוליאסטר גמיש וארוג המולבש על שלד המקנה לו מתיחות ורכות בו-זמנית, והשני, הכיסא Maritime, השואב השראתו מטכניקה מסורתית של בניית סירות מעץ. אמנם זה לא הכי הוגן מצדנו למצוא בכל אובייקט שנעשה בטכניקת כיפוף עץ את השד הסקנדינווי, אבל במקרה הזה קשה להתעלם מהשפעות סקנדינוויות מובהקות.
מרשימים במיוחד הם גופי התאורה הפרקטיים, וביניהם סדרות אהילים בחומרים שונים כמו שיש, שעם, חמר טרקוטה (המשמש בדרך כלל לייצור רעפים), בטון ואלומיניום.

בסדרות ניכרת תשומת לב לפרטים טכניים. כך למשל, כמעט תמיד הוברט בוחר לחשוף את חוטי החשמל ולהשתמש בהם כקווי משנה לקומפוזיציה שהוא מייצר באובייקט עצמו

העקביות הצורנית מתבטאת בצורות איקוניות בסיסיות ומוכרות של אהילים, כשבכל סדרה הוא מתאים את הסילואט לחומר.
בין עבודותיו בולטת סדרת אהילי השעם Float, שבה העניק ביטוי צורני לאופי החומרי של השעם. השפה העיצובית של הוברט מתאפיינת בגישור בין קראפט ומסורת לעיצוב תעשייתי פרקטי, הישג לא מבוטל בעולם מונחה התעשייה שאנו חיים בו. באתר שלו הוא מסקר את תהליכי העבודה השונים שנקרו בדרכו, וחושף את מאחורי הקלעים של האובייקטים הנוצצים שהוא יוצר. (מיכל פרגו)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
18.12.11

אינטראקציות בחלל

במוזאון העיצוב חולון נפתחה לא מכבר התערוכה Decode, שיובאה לכאן בשיתוף פעולה עם מוזאון ויקטוריה ואלברט, לונדון. לצד מציגים בינלאומיים – כולל נערי הפוסטר הדיגיטליים ג'ושוע דייויס וארון קובלין המבריק – מציגים גם יוצרים מקומיים כמו מושון זר אביב ("יודעים להקשיב"), אמנון דקל ודוד אופ (Device <—> Interference), וכמה מחברי המעבדה לאינטראקציה מהמכון הטכנולוגי חולון ("קוביות"). היוזמה והכוונה ברוכות כמובן. ישראל, שמתהדרת בהיותה מעצמת הייטק עולמית, תמיד מעט מפגרת דווקא כשמגיעים לתחום האמנות הדיגיטלית. אנחנו אוהבים להיות דיגיטליים, אבל את האמנות שלנו אנחנו עדיין מעדיפים במוזאונים על קנווסים ופדסטלים. על כן קשה להתנתק מהתחושה שגם התערוכה עדיין מגיעה בגישה מעט מיושנת לאמנות דיגיטלית. עם זאת, מנעד העבודות רחב, ונע בין הבשל והמעניין למוצלח פחות.

שווה לציין לטובה את Snow Mirror של האמן הישראלי שפועל בניו יורק דניאל רוזין: על מסך שבראשו מצלמת וידאו מוקרנים פתיתי שלג. הפתיתים נערמים באיטיות על קווים המגיעים מהמצלמה, ויוצרים מראה של העומד מולה

העבודות שלך כמעט תמיד עוסקות במראות. למה זה? שאלה טובה. כשיש תוכן מסוים, אנשים תמיד עוסקים בעיקר בו, מנסים לפענח אותו ולהתייחס אליו. כשתוכן העבודה הוא מראָה, הוא בעצם שקוף ואין מה להתייחס אליו, והשאר הוא שמקבל את תשומת הלב. פעמים רבות אנשים מתרכזים בשאלה איך הם שולטים במחשב או במכונה, כשבעצם הם לא שמים לב איך המכונה משנה את הדרך שבה הם עצמם פועלים. זה חלק ממה שמעניין אותי באינטראקציה. בעבודה הזאת ספציפית אנשים נדרשים לנוע באיטיות או להיות קפואים על מנת שהעבודה תקלוט אותם ופתיתי השלג יצטברו סביבם. "מעניין אותי לבדוק מה המינימום הדרוש כדי ליצור דימוי מזוהה. כאן תמיד ישנן רק מאה אלף נקודות לבנות שמרכיבות את הדימוי, מורכב ככל שיהיה. זה דומה לצייר שצריך לצייר בכמות מוגבלת של דיו".
עבודה משמחת נוספת היא פרויקט "קוביות" של אנשי המעבדה לאינטראקציה (ערן גל אור, מיכל רינות, שחר גייגר, לוקה אור), המציגים כ-20 קוביות פלסטיק שקופות שאפשר לראות את רכיביהן. בראש כל קובייה הוראה כתובה מרמזת על אופייה. כך למשל הקובייה knock תחזור במדויק על הנקישות שתקבל בעזרת פטיש פנימי קטן.

פרויקט "קוביות" נדמה פרימיטיווי במובן המקסים של המילה. הוא משחקי, ומזמין את הצופה לחוות אותו באופן ראשוני, כשברור שמטרתו היא תענוג וגילוי

עם כל הרצון הטוב, נדמה שאוצרי התערוכה התלהבו כילדים מהחידוש והקדמה לכאורה, ולא תמיד שאלו שאלות באותה רמת ביקורתיות שהיו נוקטים מול אמנות במדיות ותיקות יותר. הרבה מההסברים על שלטי התערוכה נראו כרמיקס כמעט רנדומלי של מילים מהעולם הדיגיטלי, ולא תמיד הצטרפו לכדי משפט קוהרנטי שתורם משהו לצופה בעבודה כזו או אחרת. עם זאת, מומלץ בהחלט להגיע לתערוכה (בעיקר עם הילדים), להתרגש מחלק מהעבודות, ולבחון את השאלה מדוע היא אינה באמת מוצלחת כפי שהיה ראוי לה שתהיה.
Decode: Digital Design Sensations, אוצרים: לואיז שאנון, שיין וולטר. מוזאון העיצוב בחולון, עד 10.3.2012 (אמיתי גלעד)

תגובות

  • 01

    [...] "חוקרים במופלא" במוזאון ירושלים, וגם בתערוכה Decode במוזאון העיצוב בחולון. Troika (אמיתי גלעד) [...]

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
12.12.11

אור חוזר

בשנת 1666 הניח אייזק ניוטון לקרן שמש לחדור מבעד למנסרת זכוכית, ושינה לעד את מה שידענו על אופטיקה וצבע. מיצג Prisma 1666 מצדיע לניסוי בפורמט עדכני

כולנו רוצים להיות חדשניים ופורצי דרך, ובמרוץ קדימה לתגלית הבאה לפעמים שוכחים שהרגליים של חדשנות אמיתית נטועות עמוק בעבר. המיצג Prisma 1666, הקרוי על שם ניסוי הנפיצה המפורסם שערך ניוטון ב-1666, הוא הצדעה לעבר – עם הפנים לעתיד. בניסוי, שנחשב עד היום לנקודת ציון בתולדות מדע האופטיקה ובהתפתחות תאוריית הצבע, הניח ניוטון לקרן שמש לעבור דרך מנסרת זכוכית, והוכיח כי צבעים נוכחים באור "לבן" לכאורה. במיצג האינטראקטיווי, 15 קוביות קריסטל מפוזרות על גבי מצע לבן, שעליו נקודות הקרנה של אור. הצבעים המשתקפים דרך גופי הקריסטל יוצרים קומפוזיציה עשירה, צבעונית ומשובבת עיניים. אינטראקציה עם הקהל מתאפשרת באמצעות ממשק מגע, ומדמה את הניסוי של ניוטון בפורמט עדכני ומעורר השראה. גם בתערוכה הבינלאומית למדע ואמנות בשנחאי חשבו כך, ובחרו להעניק למיצג את פרס העיצוב הקריאייטיווי לשנת 2011.
Prisma 1666 הוא פרויקט משותף לחברת המולטימדיה Wonwei  ול-Super Nature Design, המתמחה בעיצוב אינטראקטיווי, תקשורת ויזואלית וניו מדיה.

PRISMA 1666 – Interactive Installation from Wonwei on Vimeo. (נדב שחורי)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
11.12.11

מולטי טאלנט

Jaime Hayon מוגדר כמעצב מוצר ואמן, אך רפרוף קל באתר מעיד שההגדרה קטנה עליו

המעצב הספרדי חיימה חיון אוהב להישען על אובייקטים קלאסיים ועל גבם למתוח קווים מינימליסטיים, ולשלב חומרים בלתי צפויים וגרפיקה ססגונית האופיינית לו.

בסדרת Fantasy, שיצר עבור יצרנית הפורצלן Lladro, הפיח חיים בקו המיושן של החברה ויצר פיגורינות של דמויות עתידניות, ואזות מעוטרות, פמוטים ועוד

כך גם בפרויקט Crystal Candy Set שיצר לחברת Baccarat, שם לקח חיון את המוצר הקלאסי והמוכר של החברה – קריסטל מעוטר, וכיסה אותו במכסה עשוי פורצלן לבן נקי וחף מטקסטורות. את הקריסטל צבע בצבעים נועזים, ובחוש הומור אופייני הפך את הכלים היוקרתיים והרציניים לדמויות מופשטות; מעין צעצועי יוקרה מלאי חן.
תרנגול הנדנדה הירוק הוא אחד האייקונים המזוהים עמו, בהיותו מדגים במובהק את סגנונו ההומוריסטי ומלא החיוניות, כמו גם נדנדת הנקניקייה הצבועה בסגול לילך מטאלי, שיצר יחד עם האמנית Nienke Klunder לתערוכה משותפת של השניים – American Chateau, שעסקה בתרבות האמריקאית של אוכל מהיר ושפע חסר גבולות.

מיצג מקסים וסוריאליסטי מ-2003 בשם Mediterranean Digital Baroque שילב בין חזירי צעצוע, פסלי קקטוס בצבעים בוהקים, יוני קרמיקה ואיורי קיר מרהיבים, שהשתלבו לכדי סצנה הזויה ועמוסת דימויים

באתר אפשר להיחשף לחלק מהמגוון האדיר של המוצרים, הפרויקטים והתערוכות שהמעצב חתום עליהם, ואם גם אתם נשביתם בקסמיו כמונו, אנחנו ממליצים על ספר שסוקר את עבודותיו ומלווה בתמונות מתהליכי העבודה ומספר הסקיצות האישי שלו. תענוג.
לאתר המעצב (מיכל פרגו)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
6.12.11

המעצב שריסק את הפרארי שלי

הלקוח רצה שולחן, Charly Molinelli קימט לו פרארי

לרובנו השם פרארי מתקשר עם מהירות, חופש ויוקרה, אבל למולינלי, מעצב צרפתי צעיר הפועל בפריז ובקורסיקה, היו רעיונות אחרים בראש כשיצר שולחן סלון שנראה כמו  ארון קבורה מהודר למכונית האהובה. שאלנו אותו לפשר הבחירה, והוא השיב כי הלקוח שלו רצה שולחן קפה שיהיה גדול ממדים וגם ייחודי, בעל איכות אמנותית ופרקטי. ואכן השולחן רחב ונוח לאחזקה: למרות משקלו יש לו גלגלים ואפשר להזיזו ללא מאמץ. לדבריו, ההשראה לאלמנט כה יוצא דופן התבססה על משיכתו של הלקוח לכלי רכב וליוקרה.

"השלב המסובך היה למצוא פרארי מרוסקת. כפי שאפשר לדמיין, זה לא משהו שמוצאים סתם כך, אבל היה לנו מזל וקיבלנו עזרה ממגרש גרוטאות רכב"

מלבד המכונית, שהפכה מסוס מרוצים ממונע למלבן מתכת שאלמלא הלוגו המוכר קשה היה לזהות את מקורו, השולחן בנוי מחומרים ממוחזרים נוספים, ובהם עץ מסוגים שונים, מלט וצבע. "לפני שהתחלתי לתכנן את השולחן פניתי לכמה מומחים, כדי שיסייעו לי בתהליך המחשבה על היבטים שונים, בין השאר גם עלות", מסביר מולינלי את הבחירה. "לבסוף החלטתי לבנות את זה בעצמי כדי לשמר את הרעיון של Up-Cycling". עמוד הפרויקט באתר המעצב

מסתבר שיש עוד אנשים בעולם האמנות שמוצאים את הפיוט במכוניות הרוסות, כמו הצמד הישראלי דב גנשרוא ועמי דרך, או האמן הגרמני Dirk Skreber, שבתערוכה שלו בגלריה סאצ'י בלונדון הציג שני כלי רכב יפניים שידעו ימים יפים יותר:
(רוני שני)

תגובות

  • 01

    דמיינו לכם איש עשיר...עשיר מאוד, שמתעורר בבוקר, מצחצח שיניים, שותה קפה עם קוראסון... וזהו... אין לו יותר מה לעשות... משעמם לו... אנחנו חושבים שזה המקרה (:

    Design Area6.12.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
27.11.11

פילוסופיה קולינרית

Marije Vogelzang מרחיבה את הגדרת עיצוב המוצר ומתעסקת בתרבות אכילה באופן מרגש ושנון, וביכולת אסתטית נדירה

במסעדת קונספט בשם Proef (מילה שמשמעותה בהולנדית היא "לטעום ולבחון"), חוקרת ווֹחלזנג צורות בישול שונות ומאכלים שונים ומשונים. היא מעצבת מגוון מוצרי קולינריה ועורכת ארוחות קונספט בהזמנה, בעיקר במסגרת ארגון המעצבים ההולנדי הידוע Droog Design. לא מכבר אף פרסמה ספר בשם Eat Love. אחת העבודות המעניינות שלה היא Connection Dinner, שכשמה כן שאיפתה – ליצור מגע בין הסועדים, מוטיב חוזר אצל המעצבת. בארוחה פרסה ווחלזנג מפה עשויה בצק דקיק על שולחן ארוך, והניחה על השולחן מנורות שרטוט שיחממו את הבצק עד לאפייתו. הסועדים הוזמנו לבצוע את הבצק, מצאו תחתיו קעריות מרק, ולתוכן פוררו את הבצק הפריך. בשלב השני של הארוחה פונו הקעריות ותחתן גילו הסועדים מפה נוספת, עשויה בצק סוכר. הפעם הוגשו אגוזים ופירות, ונאכלו בעזרת חתיכות שנבצעו מהמפה המתוקה.

לארוחה שהכינה לערב פתיחת תערוכה בנושא מלחמת העולם השנייה קראה Black Confetti, והגישה בה מתכונים שאופיינו במחסור במצרכי בסיס כמו ביצים וחלב

שימוש בתחליפים אותנטיים ולא אטרקטיוויים שליוו את הזמנים הקודרים ההם, כמו אבקת ביצים ואבקת חלב, יצרו חוויה קולינרית טעונה, בעיקר בקרב הסועדים שחיו באותה תקופה ושהטעמים החזירו אותם לחוויית עבר לא נעימה. ווחלזנג הלכה עד הסוף, ופורמט ההגשה היה צנוע: מתאבנים קוקטיים הוגשו על גבי מגשים עשויים קרטון גלי פשוט, שעוטר בסרטים כחולים, לבנים ואדומים, כצבעי הדגל ההולנדי. ניכר שגם  באווירת הצנע האפורה הצליחה ווחלזנג לשלב את האסתטיקה הרהוטה האופיינית לה, וליצור רגישויות נעימות לעין גם במסגרת המאתגרת הזאת.
ממולץ בחום להיכנס לאתר שלה ולחרוש אותו לאורכו ולרוחבו. (מיכל פרגו)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו