27.2.12

ביד ברזל

תכשיטים מציגים דלות חומר וגדלות רוח: שיחה עם המעצב אמיר פרידמן

סקיצות גולמיות המתייחסות לאבולוציה של החומר, הופכות בידי המעצב הישראלי אמיר פרידמן לתכשיטים שרוח מסורת הנפחות ניכרת בהם. פרידמן למד צורפות בבצלאל, השתלם בפלדה אצל הנפח אורי חופי, ויוצר אובייקטים שמשלבים את שפת הנפחות עם עיצוב עכשווי ושימוש במחשב.

איך אתה מגדיר את עצמך, אמן או אומן? "מבחינתי, היכולות הטכניות והטכנולוגיות הן כלי עזר להבעה עצמית. בחרתי ליצור דו-שיח בין הפטיש למחשב. כצורף, יש לי יכולת לבנות את הכלים לבניית כלים

כך אני שולט ביצירה החופשית שלי. כמו מוזיקאי, גם אני ממציא בכל פעם תווים חדשים, ואז יוצר מנגינה רהוטה או צורמת".
מה מקום המיומנות האומנותית בתקופת תיעוש סדרתי בתכשיטנות? "אני לא מוצא שהתיעוש הסדרתי רמס את הארטיזן והמיומנות. אמנם, עיצוב התכשיטים הידני הושפע מהמהפכות התעשייתיות, והיה אפשר לצפות שהיצירה החופשית תרד למחתרת, אבל היא צפה מחדש בכוחות מחודשים. נוצרה סינתזה בין המחשב, התיעוש ועבודת היד, כשכל אחד מחזק את השני.

לאן הולך עולם הצורפות? "דווקא בעידן ההיפר-טכנולוגי וממוחשב, ערכם של עבודת היד החופשית וקרנו של היוצר יעלו. הצורף הארטיזן הוא גלגול מתמשך של הצייד הראשון שיצר תכשיטים וכלים מאבן

מאז ועד היום עבודת היד והמיומנות האנושית נשארו במרכז היצירה. אני רואה את עצמי כחוליה בשרשרת האבולוציונית של אותו צייד".

חקר טכניקות עתיקות של נפחות, תוך התמקדות בטכניקת פיתול במתכת, הביא את פרידמן ליצור צורות חדשות בעולם התכשיטים. על קו התפר בין עבודת היד ומיומנות קלאסית, לבין טכנולוגיה של צורפות מודרנית – פרידמן יוצר מוצרים ותכשיטים בעלי אופי של דלות חומר עם גדלות רוח. לאתר המעצב

תגובות

  • 01

    כשיש לאדם אפשרות ליצור, לפתח, להמציא הוא מעשיר את הקיים ומפרה את עצמו ואת הסביבה. אמיר מצליח להפתיע את כולנו כל הזמן ואני גאה בו.

    עירית3.3.12

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
20.2.12

חזרה פסיכדלית

Animated gif by dvdp

Animated gif by dvdp

"Turn on, tune in, drop out" טימותי לירי גרסת המחשב

טרנד הלופים האנימטיוויים החוזרים על עצמם (animated gifs) אינו חדש במחוזות הרשת, והוא מתבגר בקצב מהיר. אל כל החתולים שיורים קרני לייזר מעיניהם, הולכים ומצטרפים גם יוצרים שבונים גוף עבודות שקשה להתעלם ממנו. אחד הבולטים שבהם הוא dvdp, אמן ויזואלי שחי בפרוור של בודפשט.
הלולאות האינסופיות שהוא יוצר כמעט אך ורק בשחור-לבן מינימליסטי, מהפנטות ביופיין. הן משתמשות בכל הכלים שמגרים את מערכת הראייה האנושית, ויוצרות חללים משתנים, מבנים גאומטריים וגלים-גלים של אסתטיקה. עיקר המחקר שלו בודק ומרחיב את הגבולות של מה שאפשר לעשות בשחור ולבן מוחלטים בעזרת גישת תלת-ממד אקספרימנטלית ותוכנות סימולציה מתקדמות.

כיף להרגיש דרך עבודותיו את חדוות הניסוי והטעייה, ולראותו צועד בשדות שהוא עצמו לא חש נוח לגמרי בהם

שווה להתעכב ולומר מילה על הרגישות והדקדקנות שבאנימציה בעבודתו של dvdp, שבלעדיהן התוצאות לא היו מרשימות כל כך. רבים מהדימויים מזכירים פסיכדליה של שנות ה-60 וה-70, והאנימציה והשימוש בתלת-ממד מעניקים להם תוקף חדשני. כל פוסט שלו היא עבודה שלמה בפני עצמה שמרתקת את הצופים, ומשאירה להם הרבה מקום לדמיון ומציפות בהשראה.
באתר הוא מפרסם אחת לכמה זמן עבודה מקורית שלו, ובשאר הזמן לופים מעניינים לא פחות שהוא מלקט בזמנו הפנוי. חלק מהעבודות אינן מומלצות לבעלי נטייה אפילפטית, ראו הוזהרתם. לכל השאר, מומלץ בחום אלקטרומגנטי. (אמיתי גלעד)

 

Animated gif by dvdp

Animated gif by dvdp

Animated gif by dvdp

Animated gif by dvdp

Animated gif by dvdp

Animated gif by dvdp

Animated gif by dvdp

Animated gif by dvdp

 

Animated gif by dvdp

Animated gif by dvdp

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
20.2.12

דבר האובייקט

מה היה אומר וילון האמבטיה שלכם לו פניתם אליו באמצע המקלחת?

שאלה זו חלפה בראשו של Dave Eggers, דמות מוכרת בהיפסטריה האמריקאית, והוא החליט להפוך את המונולוג הדמיוני ליצירת אמנות שימושית: וילון אמבטיה שעליו מודפס תוכן שיחה חד-צדדית ומלאת מחמאות. הווילון המדבר הוא האחרון בסדרת חפצים יומיומיים, מעוצבים ועתירי משמעות, שמקורם ב-The Thing, רבעון אמריקני שחגג ארבע שנים להיווסדו, אולם שלא כמו כתבי עת אחרים, מעולם לא יצא לאור במהדורה מודפסת (או דיגיטלית).

The Thing מתפקד כתרגיל אמנותי ועיצובי. "זה כתב עת בצורת אובייקט כלשהו. זה כמו מגזין, אבל כל גיליון מודפס על גבי חפץ שימושי", הסבירו מייסדיו, האמנים Jonn Herschend ו-Will Rogan, שבכל שנה מזמינים ארבעה כותבים, מוזיקאים, קולנוענים ואחרים – ליצור ארבעה גיליונות שנתיים

כך, לגיליון הבכורה של המגזין יצרה האמנית Miranda July צלון לחלון, שעליו נכתב בכתב יד, באחת הגרסאות: "אם הצלון הזה למטה, אני על הברכיים, מתחננת שתסלח לי בפנים שטופות דמעות".
בגיליון 7 הגיע תורו של הסופר Jonathan Lethem, שהכין נרתיק ובו זוג משקפיים, שעל כל אחת מזרועותיהם כיתוב כלשהו; לגיליון 10 הייתה אחראית מפיקת הרדיו Starlee Kine, שיצרה את Crying Instructions – קרש לחיתוך בצל שצרוב עליו סיפור קצר. הערכה כללה גם פוסטר מאויר של השוטר הדומע ג'ימי מקנולטי מהסדרה "הסמויה" והוראות לבכי שכתבה קין; גיליון 13 הוא תקליט שעל צדו האחד מתנוססות פניו של הסופר והאוצר Matthew Higgs, ועל צדו האחר פניו של האמן Martin Creed. השניים שותפים ליצירת הגיליון, גם אם את "העצה שלי" – הטרק היחיד בתקליט – יצר קריד; בגיליון 14 יצר השחקן והכותב James Franco מראה שולחנית, שעליה תמונת פספורט של השחקן המנוח Brad Renfro והכיתוב "בראד לנצח". לגיליון צורף גם פוסטר של פרנקו בעודו מקועקע.

לצד כתב העת היצירתי, צמד המייסדים עורכים פרויקטים מתחלפים, שנראה שאין ביניהם חוט מקשר. אמנם חלק מהמוצרים אזלו לאורך השנים, אולם אחרים תוכלו לרכוש באתר תמורת 60–75 דולרים, כאשר מנוי שנתי יעלה 200 דולרים (לא כולל משלוח לישראל בסך 88 דולרים).

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
19.2.12

ממלכת עילם

כששרף נוגע בעץ: סדרת משטחי עץ מבויתים בפראות

סדקים בעץ הם אינם פגמים שיש לתקנם, בכך לפחות דוגל המעצב נמרוד עילם. עילם הופך לוחות עץ גושני מבוקעים לאלמנט דקורטיווי על ידי מילוי הסדקים בשרף שקוף. בסטודיו שלו במושב צלפון בצפון הארץ הוא מעצב רהיטים ומשטחי עץ בטכנולוגיה מעניינת שהוא מפתח משנת 2009, בשם "טונוס". מדובר בטכנולוגיה המשלבת שרף פולימרי שקוף ועץ, ובאמצעותה הוא יוצר פריטי עיצוב כגופי תאורה, רהיטים, משטחים, מחיצות ועוד. את הבקע הטבעי של לוחות העץ הוא ממנף לצורות חופשיות, ויוצק בהן את השרף בתהליך ארוך ומדויק כך ששני החומרים, העץ והשרף, הופכים לחומר אחיד שיכול לקבל כל יישום אפשרי. בשיטה זו עילם מצליח ליצור מגוון רחב של מוצרים, כשאפקט השקיפות ושילוב החומרים הוא המרכיב המרכזי שלהם. לאחרונה נוצר שיתוף פעולה בין המעצב לחברת רגבה, לייצור משטחי עץ מיוחדים למטבחים, ממחיצות ומדפים ועד ריהוט משלים כספסלים ושולחנות אוכל. לאתר המעצב

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
12.2.12

מבנים אדריכליים

עשו לכם זהה: קופסאות קרטון חינניות מאוירות במיטב האדריכלים – גזור, הדבק, שמור!

מאז הפך תחום האדריכלות לסקסי בקרב צרכני תרבות, מעמדם של האדריכלים המובילים נושק יותר לכוכבי רוק מאשר למהנדס הבניין שלכם. המעצב הצעיר Cesar Cheng החליט להצטרף למשחק ולהפוך אותם למרצ'נדייז יצירתי: קופסאות נייר מתקפלות, שעל דופנותיהן מוצגים איורי דיוקנאות של כמה מגדולי האדריכלים. האדריכל הראשון שעלה בגורל ונכנס לקופסה היה לה קורבוזיה, אייקון האדריכלות המודרנית. אחריו הגיע האדריכל הגרמני מיס ואן דר רוהה, ובעקבותיו שני אייקונים חדשניים לא פחות: זהה חדיד ונורמן פוסטר.
גם האדריכל האמריקאי ממוצא סיני I. M. Pei, אחד ממושאי הערצתו של צ'נג, נמצא בחבורה כמייצג את דור הביניים, ומשלים רצף כרונולוגי סמלי.
"מאז ומתמיד התעניינתי בדגמי נייר", מעיד צ'נג. "התחלתי לשחק עם מודלים שונים של מבנים מנייר, ואז גיליתי שיש אנשים שבונים צעצועים מנייר, וחשבתי שאוכל לשלב את שני תחומי העניין שלי: אדריכלות ועיצוב צעצועים".

אצלנו החיבור בין נייר לאדריכלות מסתכם ביכולת לצייר ריבוע ומעליו משולש. למזלנו צ'נג נדיב דיו לספק לנו קובצי PDF להדפסה כדי שנכין לנו לה קורבוזיה או מיס ואן דר רוהה משלנו

צ'נג, יליד בוגוטה, שמשלים לימודי אדריכלות ופילוסופיה באוניברסיטת נורת'ווסטרן בבוסטון, ביצע את כל העבודה בעצמו: "עיצבתי את הקופסאות על פי תבניות של קופסאות חלב, שהתאימו לפרופורציות שרציתי, ואת האיורים עשיתי בעצמי". בהמשך הוא מתכוון ליצור חמש דמויות נוספות, ולהתחיל בייצור מסחרי. "הקופסאות מגיעות באריזה שטוחה, כמו גלויה. זו יכולה להיות מזכרת נחמדה או מתנה קטנה".

שימו לב: אם אתם רוצים להשתמש בקופסאות לאחסון כלי כתיבה, הדפיסו אותן על גבי נייר במשקל 270 גרם. אם הדגם המודפס עבה מכדי לקפלו – היעזרו בסכין יפנית כדי לסמן את הקיפולים.

תגובות

  • 01

    מקסים, תודה

    שוש12.2.12
  • 02

    מדהים!!

  • 03

    עיון ממש מחוץ לכופסא ניתן לאמץ למטרות שונות גדעון טימור

  • 04

    ממש תודה , איך ניתן לרכוש דמויות נוספות ? שוב תודה

    אלי15.2.12
  • 05

    שלום לכולם רעיון נפלא, אני מאמצת את הרעיון גם בפעילות חינוכית. אחלא יום לכולם.....

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
7.2.12

על פי פפה

האם אפשר לשבת על צל של כיסא?

Pepe Heykoop, הולנדי צעיר, בוגר האקדמיה לעיצוב החביבה עלינו באיינדהובן, אוהב לערוך אקספרימנטים בעיצוב ולהפיח חיים חדשים באובייקטים ישנים. בין עבודותיו מצאנו מוצרים שימושיים, רהיטי one of a kind וגם כמה אובייקטים ניסיוניים שלא מתאימים לשום קטגוריה.
אחד מאותם פרויקטים שאינם ניתנים לקִטלוג הוא "כיסא?". במבט ראשון זוהי אסופה אקראית של קלטת וידאו, שופין וזרוע מתכתית, ללא רמז לתכלית או היגיון, אבל כשמפנים את המבט אל הצל המוטל על הקיר, ברגע אחד נוצר סדר בבלגן ונגלה לעינינו כיסא. פרויקטים מסוג זה פותחים חלון אל עולמו של המעצב, וממחישים לנו את תהליך העבודה מרעיון לפיתוח ועד למוצר עצמו.

בסדרת הכיסאות Theme Chairs הייקופ מציג שלושה כיסאות שונים, כאשר בכל כיסא הוא בוחן שאלה עקרונית שהוא מתחבט בה

בכיסא gOLD הוא מטפל במחברים החלשים באמצעות חוט זהב מלופף. מלבד החיזוק המבני שהוא מספק, החוט הופך לחלק אינטגרלי מהכיסא מבחינה צורנית ודקורטיווית. הייקופ ממשיך את קו המחשבה הזה אל Stacking Chair – זוג כיסאות שבורים מחנות יד שנייה שעטף בנייר דבק וליפף בצמר עד לקבלת פני שטח שמנמנים ומזמינים. הוא מפיח רוח חיים בזוג כיסאות עייפים ויוצר צורניות אורגנית נעימה ושובת לב.
בפרויקטים Skin Collection ו-Leather Lampshades, הייקופ עושה שימוש מרשים בעור וגורם לו לשדר רכות. Skin Collection עשוי משאריות עור של תעשיית הריהוט; את שאריות העור הללו הוא תופר על גבי אובייקטים שנמצאו ברחוב או נקנו בחנויות יד שנייה. גימורי המט החמימים והתיפורים החיצוניים יוצרים אווירה אורגנית אך ממושמעת על גבי הרהיט. לאתר המעצב.

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
6.2.12

אל האינסוף ומעבר לו

המוזאון של אדובי הוא ניסיון למצות את כל מה שחלל קיברנטי יכול להעניק

"אין דלתות, אין שומרים ואין רמברדנטים במוזאון הזה", ככה מבטיחה לנו עין ענקית מעופפת – המדריכה שלנו במוזאון למדיה דיגיטלית של חברת Adobe. לו נבנה בעולם האמיתי, היה המוזאון משתרע על פני 57,680 מ"ר. המבנה הפנימי שלו כולל אטריום פתלתל, אינסוף גלריות, אודיטוריום וצמד מגדלים הנשזרים זה בזה ומהווים ארכיון בן 50 קומות. המוזאון, שנחנך באוקטובר 2010, מציע למבקרים שלוש תערוכות והרצאה אחת, ובחודשים הקרובים תושק תערוכה נוספת, שתאצור הקולנוענית Shari Frilot.
A + B = C, הרצאתו של John Maeda, סוקרת את ההיסטוריה של המדיה הדיגיטלית (בלי להזניח את חלקה של אדובי, כמובן). ב-inForm, התערוכה שאצר Thomas Goez, עורך בכיר במגזין Wired, אפשר לראות יצירות אמנות המבוססות על איסוף מידע וסטטיסטיקות.

אצלנו נרשמה העדפה ל-Valley של האמן Tony Oursler, שבה הצופים הם שמנהלים את סדר התצוגה ואת העבודות עצמן, ול-Tida Dome, Journey to Seven Light Bay של האמנית היפנית Mariko Mori, שבה משוגרים הצופים לאי שלֵו ביפן

אדובי עמוקת הכיסים נקטה גישה מפתיעה ומעוררת הערכה: במקביל לעבודה עם חברת הדיגיטל הלונדונית Unit9, היא שכרה גם את שירותיהם של המעצב Piero Frescobaldi, שתפקד על תקן קבלן, ושל האדריכל האיטלקי Filippo Innocenti, השותף במשרדה של זהה חדיד, שמצא את הבריף לתכנון המוזאון משחרר וכובל בו בזמן. "אתה חופשי ממגבלות מבניות ומכוח הכבידה, אבל כל הרעיון של אדריכלות הוא להציע סדר – ליצור ארגון בפונקציה כלשהי. כשאין שום מגבלות זה נהיה מסובך באמת", אמר לאתר  Architectural Record.
"הדרך היחידה לגלות את גבולות האפשר היא לעבור אותם ולהגיע אל הבלתי אפשרי", מצטט קית' אנדרסון, המנהל האמנותי, את סופר המד"ב ארתור סי קלארק, בהתייחסו לרצון המתכננים ליצור את המוזאון כאילו היה מבנה שעשוי להתקיים בעולם הממשי (הציצו בסרטון Making the Impossible, שמתאר את תהליך העבודה על המוזאון).

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
30.1.12

אלוהי הפרטים הקטנים

היא מעצבת מוצר, מעצבת פנים, תכשיטנית ואמנית, אבל יותר מכל – מטלי קרסט היא אייקון

עוד קודם שפתחה סטודיו לעיצוב כבר הספיקה Matali Crasset לעבוד עם כוכבים כפיליפ סטארק ו-Denis Santachiara. קרסט, בוגרת Les Ateliers de Paris, יוצרת אובייקטים גמישים ומשתנים על פי הצורך: Dynamic Life למשל היא ספה מודולרית שהמשתמש בה יכול לשנות את גובהה, את מספר מקומות הישיבה שלה ואף את מיקומי המשענות בה. גם בסדרת רהיטי Moustache תקפה קרסט את המודולריות, כשאִפשרה לרהיטים הפרקטיים להשתלב בכל חלל.

מינימליזם עכשווי וחוסר פחד מפרטים הם כנראה סוד הצלחתה. קרסט לוקחת צורה מינימליסטית עירומה, ומלבישה אותה בפרטים עדינים ומחושבים, שבניצוחה יוצרים אווירה אסתטית ולא עמוסה

כך התליונים שעיצבה לחברת התכשיטים הצרפתית Le Bussion: בסדרה אחת, תליונים אבסטרקטיים שנראים כחלקיקי אלקטרוניקה מעודנים המלווים באבני חן, קיבלו אופי פרקטי ונטול שייכות מגדרית. בסדרה שנייה בחרה ליצור פיגורינות מינימליסטיות עתידניות, כשחלקן עוצבו בדמותה היא. סט כלי המטבח שעיצבה ל-Alessi הוא, בפשטות, עיצוב תעשייתי עם נשמה: צורות רכות ונעימות, נוחות לאחסון, ובצבעים שנבחרו במדויק.

כל הקסם הקרסטי מגולם באתר המענג שלה: עיצוב מופשט, מינימליסטי, ובה בעת מלא גרפיות צבעונית. ממשק לא שגרתי ממיין את תחומי העיסוק בסטודיו לפי צבעים ומילות מפתח כמו "נדיבות" ו"אמפתיה", ונותן לגולשים פידבק מוזיקלי נעים

בדומה לרון ארד והכובע, אף פניה מככבות בכרזות ומוכרות את העיצובים. קרסט הפכה לאייקון של ממש בקרב שוחרי העיצוב, כשמשקפיה המלבניים ותספורת הפטרייה שלה הפכו למזוהים עם שיק אינטליגנטי וטעם טוב. לאתר של קרסט

תגובות

  • 01

    היא פשוט מופלאה

  • 02

    עיצובים נקיים ומדוייקים, מדהים!!

    אורלי2.2.12

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
29.1.12

סימני אור

"טכנולוגיית לד היא נקודת מוצא מרתקת, המובילה לרעננות וחדשנות בתחום התאורה"

מיכאל מיקולסקי, אדריכל ומעצב מוצר, מתרכז בעיקר בגופי תאורה ובתאורה המשלבת טכנולוגיית לד, שדרכם הוא בודק את היחסים בין מנורות הליבון ונורות הלד לגוף העוטף אותן.
כמו מעצבי תאורה ידועים בעולם דוגמת Achille Castiglioni ו-Ingo Maurer, גם הוא מחבר בין מעטפת לתוכן, ויוצר גופי תאורה פיסוליים ייחודיים. תחילת דרכו בשנות ה-90 אופיינה בעיצוב שעשה שימוש חוזר במוצרים, מה שהיום הוא טרנד משגשג, על גבול השחוק:

מזוודה בעלת ידיות של דלתות וחלונות, כוסות פלסטיק כגופי תאורה, סדרת מושבים עשויים מראשי מגבים ומנורות מפומפות לחילוץ סתימות ביוב

תוך שהוא מקפיד להשתמש בחלקי מוצר ובמוצרים תעשייתיים פשוטים, הוא מעניק לאובייקטים "יוקרה" שמקורה יותר ברעיון מאשר בחומר. כך אפשר לראות מסננת וחבקים שהופכים לגוף תאורה דמוי קיפוד, או אטבי פלסטיק פשוטים ששודכו לנורות לד.
כשהוא מצויד בכושר המצאה ובהומור, מיקולסקי מצליח לשנות את ייעודם המקורי של האובייקטים (האפרוריים במרבית חייהם), ולהפיח בהם ניצוצות חדשים. לאתר

תגובות

  • 01

    איזה ראש !!!!! כל הכבוד. יישר כוח.

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
25.1.12

ועדת קישוט

לייבל העיצוב ConfettiSystem הפך את העבודה למסיבה אחת גדולה

לא תאמינו מה אפשר לעשות מכל אותם נצנצים, כלים חד-פעמיים וקישוטי נייר שאפשר למצוא בחנות "הכל בדולר" הקרובה לביתכם. לייבל העיצוב בעל השם המשמח ConfettiSystem שואב השראה בדיוק מכל אלה. צמד המעצבים שהקימו את הלייבל, Nicholas Andersen ו-Julie Ho, החלו לשתף פעולה כשהם מאלתרים ממרתף בוויליאמסבורג תפאורות למסיבות של חברים ולמופעי אינדי מוזיקליים. "גילינו שהיכולת לשנות חלל ומצב רוח ללילה אחד, להעניק לאנשים זיכרון מיוחד מאירוע – משמחת אותנו מאוד", הם מספרים.
העולם הזול והזמין של אביזרי המסיבות ריתק אותם, והם החליטו להפוך אותו למוטיב חומרי מרכזי בעבודתם.

בהרבה כישרון אלתור ובחיבה משותפת למלאכת יד, הם החלו ליצור תכשיטים ואובייקטים עיצוביים שיש בהם מן הקריצה לאותו נצנוץ מסיבתי, כשהם משלבים בניירות הכסופים גם עור ומשי

הסדרה הראשונה שהוציאו לאור הייתה פיניאטה piñata – קבוצת אובייקטים בהשראת המשחק המקסיקני, שבמהלכו מכים במכל נייר מקושט עד שהוא מתפרק מתכולתו ומשיר ממתקים או צעצועים. המשחק קיבל טוויסט עיצובי מקסים שהפך אותו לספק אהיל ספק כדור מראות תוצרת בית.
רבים וטובים נשבו בקסם של שיטת הקונפטי, וכרגע אפשר לומר שהשניים די עסוקים. בזמן שנותר להם מגזירות קונפטי בעבודת יד (על כך הם לא מתפשרים), הם טסים בעולם, מקימים תפאורות למופעים, מלבישים חללים במשטחי קונפטי עצומים ומשתפים פעולה עם בתי אופנה וחברות כמו Lanvin ,J.Crew ו-Opening Ceremony.

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו

תגובות אחרונות