בתערוכה הקרובה של אוהד מטלון – "צפון אמיתית, דרום בהירה" – בגלריה "זמנית", ממשיך מטלון ללכת בכיוון המעניין שהתווה בעבודתו בביאנלה השנייה לאמנות בהרצליה בשנה הקודמת: תיעוד הדיאלוג הנצחי בין האמן לדימוי, דימוי שנגזר מהציר זמן, מקום והאובייקט שמתייחסים אליו, תוך שהאמן פועל להקפיאו ולנסות להביאו אל חלל התצוגה ולהגישו לצופה מבלי להורגו – כאן ועכשיו (באופן זמני כמובן…).
אם בביאנלה הציג האמן תערוכה חדשה בכל יום, הפעם הוא מתמקד בנושא אחד – דימויים של מקום: מבנים בשלבי בנייה והריסה שונים, מבנים בשלבי תפקוד שונים שאינם ממלאים את ייעודם המקורי. את הדימויים שנאספו בשנים האחרונות צילם מטלון במצלמת פורמט גדול (תוך שתילת אלמנטים גרפיים וטקסטואליים). תשליל הצילומים נסרק, והעיבוד הדיגיטלי שבוצע יצר דימוי חדש מהכלאת הנגטיב והפוזיטיב. התוצאה מוקרנת על קירות הגלריה.
"בכל פעם יוקרנו עשרה דימויים מתוך כ-30", אומר מטלון, "כך שבכל יום התערוכה והאוצרות יכולים להשתנות ולהגיב לפרמטרים שונים, כמו מצב רוח, המצב הפוליטי בארץ וכיו"ב".
מטלון אינו מעלה לדיון רק את נושא הצילום האמנותי בעידן הדיגיטלי אלא גם את נושא "האמנות כמוצר". אם במסגרת עבודתו בביאנלה ניתנה לצופה האפשרות לקבל את הדימוי שיצר האמן בסופו של ערב (אחרי שהודפס במקום חינם) – הרי כאן אין תמונה, אין חומר, רק דימוי חמקמק.
צפון אמיתית, דרום בהירה, 11.3–17.4, גלריה Contemporary by Golconda, הרצל 117, ת"א.
ארכיון פוסטים מהקטגוריה 'תערוכות'
חביבה פדיה, משוררת וחוקרת יהדות, בטקסט לתערוכתו של האמן אמיר נוה.
הוא עוין את הזמן – היא מקפיאה אותו.
הוא עורך מסע מ"ההוא" אל "האני" – היא ממסמרת בו זיכרון.
הוא משוטט בין שמיים לארץ – היא מציבה סולם.
הוא תולש דפי ספר – היא מהדהדת לברונו שולץ.
לטקסט המלא של התערוכה.
"נעדר", אמיר נוה בגלריה פלורנטין 45, ת"א. עד 30.3.
בתערוכה "קאוואיי" חברו ארבעה מעצבים-חברים: גל ממליה, זיו מלצר, מיקי מוטס ואורן פייט – להגיש טעימה מתוך נסיעה משותפת שלהם ליפן. מבחר צילומים ודוגמאות של אריזות מוצרים שנאספו מאפשרים לחזות בתרבות היפנית הפופולרית על מוצריה, שלטיה, מאכליה ואנשיה. "קאוואיי" (= חמוד) הוא סגנון שבו היפנים מעטרים בדמויות ובפרצופים חמודים - אריזות, שלטים, מוצרים, ואף נושאים רציניים כמו שלטי אזהרה ופרסומי ממשלה. אפשר לדבר על הקשר בין לחמוד וחמוד, אפשר לתמוה על הניסיון הפרוורטי משהו להיות תמיד תמים וחמוד ברמות קיצוניות, ואפשר סתם להתרשם מהגודש הוויזואלי בתרבות היפנית העכשווית בגלריה העליונה בחנות סקצ'בוק. במקום גם ספרים מיפן ועל יפן. עד 25 במרץ. סקצ'בוק, טשרניחובסקי 5, ת"א. לדף האירוע בפייסבוק.
מה קורה כשסטודנטים לאדריכלות ועיצוב יוצאים לשכונה שלהם בעיניים רעננות? מבנים מקבלים שינוי ייעוד, עסקים ישנים זוכים להקפצה לשנות ה-2000, ומושבה רדומה מצטיידת באולם קולנוע סופר חדשני; על הנייר, כמובן… מדובר בפרויקט "עבר ועתיד", שבו התבקשו סטודנטים במגמת אדריכלות ועיצוב פנים של מכללת אורט רחובות לתכנן מחדש מבנים קיימים בסביבתם ולהפיח בהם חיים תוך שמירה על פונקציונליות, נתוני חלל ושיקולים שונים. בין העבודות: מבנה לשימור שמתפקד כבית אמנים וכולל ספרייה, בית קפה, גלריה וגן פסלים בחצר פנימית, מרכז מבקרים במזכרת בתיה שמצליח לשחזר את חזון המושבה, לשמר את הישן אך לא להתעלם מחדשנות העתיד, מלון בוטיק מפנק במיוחד ומכון יופי וקוסמטיקה שמציע מבנה מודולרי, מודרני ונקי. הפרויקט בהנחיית אילנה שוהם יוצג למשך שבוע אחד בלבד. תערוכת בוגרים "עבר ועתיד", 7-14.2.2010.
הגלריה החדשה לזכוכית "ליטבק", שנפתחה במגדל המוזאון בתל אביב, מאשרת את ההכרה בעדנה המחודשת של חומר כאמירה אמנותית. השינוי במעמד הזכוכית החל עם התערוכה של דייל צ'יהולי ב-1997 במוזאון מגדל דוד בירושלים, שזכתה להצלחה לא שגרתית והוכיחה שזכוכית אינה רק מדיום דקורטיווי או פרקטי. עוד תרמו להגברת המודעות: המחלקה לעיצוב זכוכית בבצלאל, סדנאות זכוכית של יוצרים מקומיים והאגף לזכוכית במוזאון ארץ ישראל. לאחר חיפוש עצמי ובדיקת אפשרויות צורניות מעבר למסורת של כלי קיבול, חפצי נוי וחלונות ויטראז', קיבלה הזכוכית הכרה כחומר לגיטימי ביצירה אמנותית.
הקולקציה בתערוכה משקפת את מגוון הפעילות בתחום זה בארץ ובעולם, מהנברשת והקערות הנאו-ברוקיות של צי'הולי, דרך דמויות המלאכים והפיתולים האורגניים של לוציאנו בובאקו, ועד לעבודות קונספטואליות של סטפן דאם וברטיל ואליין. בתערוכה יותר מ-70 מוצגים שמייצגים את העשייה האמנותית בזכוכית בארה"ב ובאירופה, כמו גם כמה אמני סטודיו מישראל. עיצב את הגלריה האדריכל אסף גוטסמן, אוצר התערוכה: מולי ליטבק. עד 19.3.10
חבורת אמנים עשתה מעשה והקימה לעצמה גלריה לאמנות בשם הבית האדום. השם אולי מרמז על קולקטיב, אך למעשה מדובר ב"אוסף אינדיווידואלים" כהגדרתם, כשהאדום מעיד רק על צבע הבניין…
היוזמה ברוכה. במקום לחזר אחר גלריות החליטו 24 אמנים לקחת את המושכות לידיהם ולנהל בעצמם את האמנות שלהם. חיסרון מסוים במהלך הוא בריכוז חבורה אקלקטית (לא היה סף קבלה?), שהפערים בין היכולות והכישרונות של חבריה עלולים להיות בעוכרם של הטובים יותר. ובכל זאת, תערוכת הפתיחה הראשונה מציבה סטנדרט מרשים בהחלט.
בין העבודות הבולטות: סשה אוקון, שמול צלחת עגומה העמיד טקסט מבריק (לא פחות!)
"מלאך אור" של יואל גילינסקי, יוצר משובח שעוד לא החלטנו אם הוא "החכם ששכח" הטאואיסטי או אבולעפיה, המקובל האקסטטי, ועבודה מקורנפת ומרעננת מאת שלמה הר-פז.
הבית האדום, הכישור 1, ביתן 4–23, ת"א. עד 28.12
אם אתם מזדמנים לניו יורק שווה לפקוד את המוזאון המקסים הממוקם ברחוב Bowery (בסוף רח' פרינס). לא תפספסו אותו כי הוא מתנשא מעל לבניינים באזור ומראהו כשל גיבוב קופסאות אחת על גבי השנייה. את הבניין הארכיטקטוני בן השבע קומות יצרו האדריכלים Kazuyo Sejima and Ryue Nishizawa/SANAA מטוקיו, והוא פועל כבר כשנתיים. מטרתו המוצהרת היא לקדם רעיונות חדשים ואמנות עכשווית, והוא בהחלט נותן פייט יפה למוזאונים מכובדים כ-MoMa ו-Guggenheim, בעיקר בשל אווירת הפתיחות שיוצרים החללים הגבוהים והמרשימים ומעלית המשא העצומה המשייטת בין הקומות. כרגע ועד לפברואר 2010 מתקיימת תערוכת יחיד של Urs Fischer. התערוכה משתרעת על ארבע קומות ומפתיעה בכל קומה מחדש: אם אלו אריזות ומוצרים עתירוי ממדים, אם זה קיר שחורץ לשון, מיצב של סלעי ענק או פסנתר שנזל וגלש מצורתו המקורית כאילו קם חזון האימים הסוריאליסטי של דאלי לתחייה. במקום חנות קטנה ועמוסה כל טוב ובית קפה קצת פחות.
New Museum, 235 Bowery St., New York
דמי כניסה: 12$, סטודנטים: 8$. עד גיל 18 – הכניסה חינם.
פרס אנדי לאמנות ועיצוב על שם אנדראה ברונפמן בסך 50 אלף ש', תערוכה במוזאון תל אביב ורכישת עבודות על ידי מוזאון תל אביב ומוזאון ישראל מוענק השנה למעצב צורי גואטה, בוגר שנקר בשנת 1996. חבר השופטים: עידו ברונו, מאירה יגיד חיימוביץ, נירית נלסון, רבקה סקר ושרה ברודוק קלארק הדגישו את הערכים האסתטיים הגבוהים של עבודותיו, את הרגישות לחומרים ואת ההקפדה על הפרטים. גואטה יוצר דימויים אורגניים בצבעוניות ייחודית, שמשתלבים ברוח העכשווית של החזרה לטבע. תערוכה מעבודותיו תוצג במוזאון תל אביב במאי 2010.
אם אלה ציורי דיוקנאות, טבע דומם או נופים, ארם גרשוני ניגש אליהם במרב הזהירות. לכאורה - דיוק; אבל העבודות של גרשוני מנתרות אל תחום החוויה כשהן זונחות את ההיפר-ריאליזם ומציעות לנו עולם עשיר שמתכתב עם מסורת הציור הקלסי. אוצר: פרופ' מרדכי עומר, מוזאון ת"א.
אם ביקרתם בתערוכת הבוגרים האחרונה בשנקר, ייתכן מאוד ששמתם לב לעבודות הצבעוניות והחריפות של דן אלון. סגנונו החזק מתכתב היטב עם הטקסטים הפוליטיים, הסאטיריים והציניים שלו. באתר החדש שלו, המציג את גוף עבודותיו, אפשר להתרשם מפרויקט הגמר שלו – ספר הקומיקס "הסיכוי האחרון של סיסיל", וכן מעבודות קומיקס נוספות, קריקטורות פוליטיות, הטור במעריב "שום, פלפל ומין אנאלי", סדרת ציורים בשם "רעש בראש שלי" וקומיקס שיצר בשיתוף עם מתן ליברמן.
טוב לראות יוצר עשיר ומעניין כמו דן אלון, ואנו מקווים שנמשיך לראות יצירות חדשות פרי מכחולו, על הנייר או במדיה הדיגיטלית.
מזדיינים בסבלנות: תערוכת היחיד של דן אלון תתקיים בגלריה אפרט.ארט ברחוב השוק 42, ת"א. 5.11 (פתיחה ב-20:00). עד 17.11.
תגובות אחרונות