פוסטים מקטגורית תערוכות
15.5.12

צבע טרי בהחלט

יריד האמנות "צבע טרי" שייפתח היום הפך לאירוע חובה באמנות הישראלית

כבשנים הקודמות, יתמלא המתחם בשוחרי אמנות, אמנים, אוצרים, מנהלי מוזאונים, אספנים והרבה ידוענים בתחומי הכלכלה והתרבות.
מיקום התצוגה בבית ספר תיכון מוצלח, כיתות הלימוד משמשות היטב את התערוכות והמוצגים מקבלים מקום ראוי ומכובד. היריד מחולק לשלוש קומות: בקומת הקרקע ממוקמת חממת האמנים העצמאיים, שהיא גם המעניינת והמסקרנת יותר.

החממה השנה מוקפדת יותר והאמנים המציגים בה סוחפים בניסיונות יצירתיים וברוח רעננה ועשירה

המגמה הכללית השנה נוטה לחיפוש מרחבים חדשים תוך שימוש בחומרים תעשייתיים ומעבר. כך לדוגמה, רויטל פלקה יוצרת בובות מפלסטלינה של מנהיגים היסטוריים, עפרה אייל גור אריה מפסלת בעץ דימויים יומיומיים כמו נקניק, קופסאות, טלפון נייד וכדומה, מצוירים בצורה ריאליסטית, ולצד כל אלה אפשר למצוא גם ציורים על גבול הסוריאליזם וחיבורים מקבריים, דוגמת הזומבים והמיקי מאוס של איגור סקלצקי. בקומות העליונות ממוקמות הגלריות המסחריות, שרובן החליטו השנה להציג תערוכות יחיד או תערוכות זוגיות לאמני הגלריה המובילים.

גלריה גורדון מציגה תערוכת יחיד לפיליפ רנצר, גלריה רוזנפלד מציגה מפגש בין אלי גור אריה וטל פרנק, גלריה קונטמפוררי מציגה תערוכת יחיד למעצב הגרפי אבי אייזנשטיין, בגלריה רוטשילד תערוכת יחיד למיטש ביקר, גלריה בינט מציגה תערוכת יחיד לליליאן קלאפיש, וכן הלאה. לראשונה, גם העיצוב המקומי קיבל ייצוג על ידי חברת טאלנטס דיזיין של גל גאון.
צבע טרי מספר 5 נראה כאחד הירידים המוצלחים בזכות המיקום וההיצע המגוון והמרשים, שעלה השנה דרגה באיכות ובגיבוש הקונספט.

צבע טרי 5: 15-19.5, מתחם בית הספר העל-יסודי החדש, קריית החינוך, רח' שושנה פרסיץ 3, ת"א. (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
15.4.12

ביקור בית

מנהל בית האמנים ביום וחבר מערכת בשעות בין הערביים לוקח אותנו לסיור מודרך

אריה ברקוביץ מספק הצצה על כמה תערוכות חדשות שעולות השבוע בבית האמנים בתל אביב:

מרחב מוגן, עפרה צימבליסטה: מיצב פיסולי שנוצר במיוחד לקירות בית האמנים ומתייחס למבנה הפיזי של המקום, לפתחים ולגגות. הדמויות המפוסלות, יציקות גוף, מציגות סיטואציות מנוסה וניסיונות לתפוס מחסה מפני המציאות המאיימת. במיצב זה האמנית מנסה להדגיש את הצורך בהגנה ובמרחב מוגן פיזית ונפשית.

קונכייה+, אלי אהרון: תערוכה המציגה חלק מסדרת פסלים העוסקת במוטיב חוזר. האמן כמו שולה מתוך השיש והאבן דימויים מעולם המים – צדפות וקונכיות – שמהם בוקעים הבזקי חיים, פורצת מיניות, נוצרת פעימת הלב

אהרון מחזיר אותנו לראשית הבריאה, אל קרקעית הים הבתולית, משם יצר החיים נע לקראת מימוש, פועם במאובן וחותר תחתיו, עד למיצוי מעגל החיים.

Is There Life After Death, יעל פינקוס: סדרת צילומים המשחזרים את פעולות המבט של האמנית על הסובב אותה. החפצים המתועדים מתפרקים ממשמעותם המקורית ומתרחקים מהקונקרטי אל הלא מוכר. דממה, ריק וקיפאון מלווים את הדימויים, ובכך המוות מוחל על החיים והרוחני על היומיומי.

La Central, צח שיף: סדרת ציורים של אמן גרפיטי המביע את תחושותיו בנוגע לדרמה החברתית שמתרחשת בסביבת הסטודיו שלו בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב. העולם הנחשף בעבודותיו מנוכר, רווי אימה ואלימות.

דרך דימויים אסוציאטיוויים מעולם הילדות, התעשייה והקומיקס, האמן מתאר את המציאות האנושית הקשה שהגיבורים בה הם פליטים ומהגרי עבודה

דלת אמות ועוד אמה, עליזה אורבך: בסדרת צילומי שחור-לבן האמנית מגישה את סביבתה הקרובה, כאן ועכשיו. אורבך מציגה פעם את ירושלים ומורדות עמק קדרון ופעם דיוקנאות מתחילת דרכה האמנותית, באותו המבט – קרוב ואינטימי.

בית האמנים, אלחריזי 8, תל אביב, 03-5246685. פתיחה: 19.4, עד 12.5. (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
9.1.12

מטבע עובר לסוחר

עם העיסוק בצדק חברתי והמחאות הגוברות על השיטה הקפיטליסטית, רק טבעי שנחשוב על כסף

לאור שינויים חברתיים, תרבותיים וכלכליים שחלים בעולם, עולה השאלה איך ייראה הכסף במאה הנוכחית: האם לחומרים שהכסף עשוי מהם תהיה משמעות? ומה יהיה הקשר בין הסמל והמרקם לצורכי השימוש בו? "שטרות הכסף והמטבעות כפי שאנחנו מכירים עברו במהלך השנים תהפוכות ברמת החומר והצורה. במבט קדימה אפשר לנבא שיחולו שינויים מהותיים", אומר המעצב הישראלי אלון רזגור, אוצר תערוכת עיצוב בשם "מטבעות העתיד", המציגה אמצעי תשלום אפשריים בעוד עשור או שניים.

21 מעצבים מתמודדים עם הנושא הטעון "כסף", ומציעים פרשנות אישית ביקורתית, הומוריסטית, שאינה בוחלת בניתוץ מוסכמות חומריות וצורניות

אפשר לראות התייחסויות סנטימנטליות לכסף, התייחסות עתידנית ולפיה יוחלף החומר במידע, וכן שימוש בסיבים אלקטרוניים לצד פשטות חומר, ברוח המחאה החברתית. פירוק ה"כסף" ממשמעויותיו הסימבוליות, בחינתו וארגונו מחדש, מצליחים להביא בחלק מהמקרים מבט מחודש ורענן בנושא.
בין העבודות המוצלחות בתערוכה אפשר לציין את "השקל המצטבר" של קבוצת אוממי, שיצרו באמצעות מחשב מבנה תלת-ממדי בעל מנות כסף שאפשר לחוש את כמותן הריאלית, בניגוד לכסף הממוחשב של כרטיסי אשראי והעברות בנקאיות; מנגד, אורי סאמט מציע את שפת הברקוד כשפה אוניוורסלית להעברת ערכים כספיים. צריבה גרפית שניתנת לסריקה על ידי טלפון חכם תגלה את הערך הנקוב; וגישה חתרנית מגיעה מכיוונו של עזרי טרזי, שמציע לכל אחד לצייר לעצמו את השטרות המתאימים לו – ציור פשוט על קרטון, אנטיתזה לריכוזיות ולתלות האנושית במטבעות ובשטרות הבינלאומיים, שערכם בימים אלה נתון בספק.
קיום התערוכה במוזאון לבנקאות ונוסטלגיה תל אביבית, השייך לבנק דיסקונט, מרסן מעט את רוח המהפכה, בהתחשב בכך שלא משנה איך יעוצב המטבע החדש – מן הסתם הוא ימשיך להיות בידי אותם מוקדי כוח.
מטבעות העתיד, מוזאון הרצלילינבלום, רח' הרצל 13, ת"א. עד סוף פברואר. (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
5.12.11

דחלילים אקטואליים

אורי אליעז, אמן ומעצב, הוא אולי הדאדאיסט האחרון שעדיין יוצר בימינו ברוח האסמבלאז'

אליעז מקבץ מיני חפצים ואלמנטים אחרים שאיבדו את תפקידם המקורי בחופי יפו, הופך אותם לבובות גדולות, ומכנה אותן "דחלילים". בעבר עסק אליעז בעיצוב תפאורות לתאטרון ובאיור ספרי ילדים, וניכר שאלה השפיעו על סגנון הפיסול שלו. את כוחן המרבי של עבודותיו אפשר לחוות ממקבצים קבוצתיים של הדמויות הביזאריות, שנראות כמו שחקני תאטרון. חלקיהם של אלפי חפצים שהושלכו לפח ונאספו על ידי אורי אליעז הפכו בכישרון רב ובדמיון יצירתי ליצורים בעלי חזות נאיווית בהשראה אפריקנית, שמתקשרים למגמות העכשוויות בעיצוב ואמנות, מגמות שמתגעגעות לעבר, לפרימיטיוויזם ולנאו-סוריאליזם. אורי אליעז יצר עשרות פסלים בין השנים 1985 ל-1986, וכ-100 מהם מוצגים כעת בגלריה ויטרינה של המכון הטכנולוגי בחולון. אף שהיצירות נעשו בשנות ה-80, הן רלוונטיות גם בימים אלה ואפילו רעננות.
התערוכה עד 14.1.2012 (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
8.11.11

עננים אורבניים

 

הביוספרות של Tomas Saraceno בוחנות מחדש את האופן שבו בנויה, מתפקדת ופועלת קהילה

התערוכה Cloud Cities במוזאון המבורגר באנהוף בברלין, מבקשת לאתגר את התפיסות שלנו בנושאי אורבניות, גבולות, זהות ומבנים חברתיים וכלכליים.
סאראסנו למד אדריכלות ואמנות בבואנוס איירס ובפרנקפורט (שם ממוקם הסטודיו שלו), והוא עוסק כבר למעלה מעשור בחלופות אוטופיות לסביבת מגורים אנושית, כאלה המבוססות על חזון הנדסי עתידני מבית מדרשו של התאורטיקן האמריקני ריצ'רד באקמינסטר פולר, ואשר מעניקות לו מימוש תלת-ממדי ובר-מישוש.

"כמו היבשות שנסחפו בראשית ימי העולם, הערים החדשות תתמקמנה באוויר, על מנת למצוא את מקומן ביקום…"

"המבנה הזה מסוגל לייצר חוקיות אלסטית ודינמית יותר של גבולות (פוליטיים, גאוגרפיים וכו') וליצור חלל – אמיתי או וירטואלי – חדש", ממשיך סאראסנו, בהתייחסו לבלוני הפלסטיק אדירי-הממדים, התלויים באוויר, מוחזקים על ידי רשת סבוכה ומורכבת של חבלים ומדמים בועות סבון אווריריות המחוברות זו לזו, לפותות בבטחה אל הקרקע באמצעות כבלים דמויי קורי עכביש.

מקורות ההשראה של סאראסנו מדלגים בין הנדסה, סוציולוגיה, פיזיקה, אווירונאוטיקה, גאומטריה ואפילו חקלאות וביולוגיה. המבקרים מוזמנים לא רק להתבונן בעבודות, כי אם לקחת חלק פעיל בבנייה ובתפעול שלהן.
באי התערוכה מוזמנים לגעת בעבודות ולפסוע עליהן בחופשיות, לחוות את הריחוף על פני משטחי הפלסטיק השקופים ולהשתרע בתוך הבלונים גדולי הממדים, כאילו היו בכלי רכב שמשייט לו בחלל באין מפריע.

לא רק היצירות, גם כותרת התערוכה טומנת בחובה רשת שלמה של אסוציאציות: הערים והגנים התלויים של סאראצ'נו מעוררים תחושה שאם רק ישוחררו מכבליהם, ישנו ברגע את צורתם ויתמזגו יחדיו לכדי גופים גדולים יותר, קהילות מגוונות יותר וסביבות מחיה עשירות יותר.

סאראסנו, שפעיל מאז 1998, הציג בגלריות ובתערוכות ברחבי העולם: מארה"ב ובריטניה, דרך איטליה, הולנד וספרד וכלה ביפן וברזיל.

התערוכה מוצגת עד 15.1.12 בגלריה המבורגר באנהוף בברלין. (רוני שני)

תגובות

  • 01

    מעלה זכרונות מהמופע של דה לה גווארדה בישראל לפני כמה שנים (:

    Design Area27.11.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
7.11.11

קאמבק

המעצב יונתן קופרמן מחזיר את הרדי מייד לתמונה בעיצוב מוצרים ברוח הומוריסטית על גבול הסוריאליזם, בתערוכה ששמה נוסטלגי לא פחות מהמוצרים: "פעמיים גזוז". בתערוכה אפשר לראות ממטרה ישנה שהפכה לגוף תאורה, תלת-אופן ישן שמשמש כבסיס למנורה עשויה מכובע פלדה ישן, מטחנת בשר מוארת ועוד מיני חפצים עתיקים שקופרמן מוצא בשוקי פשפשים בארץ והופך למוצרים בלתי צפויים, אם כי שימושיים ביותר. קופרמן מתמקד בחפצים המשקפים הווי ותקופה בחיי הארץ מראשית המאה הקודמת ועד שנות ה-60 שלה. על התוצאות הסופיות אומר המעצב:

"אף על פי שאני יודע מה אני רוצה לעשות בחפץ שאני מוצא, יוצא פתאום משהו אחר, כי לחפץ יש רצון משלו"

התערוכה ממחזרת חפצים ישנים, ועל הדרך מנקה אבק מטרנד הרדי מייד. גלריה פריסקופ, בן יהודה 176, תל אביב. עד 12.11 (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • 01

    זוהי ההוכחה שכל דבר שנזרק לזבל יכול להיות אוצר אם רק נותנים לו הזדמנות. מדליק!

    Design Area27.11.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
3.11.11

מופצץ באמנות

בונקר ברלינאי, בעברו כלא סובייטי, מחסן פירות ממשלתי (מה שזיכה אותו בכינוי "בננה-בונקר") ומועדון טכנו, מצא את ייעודו – לאכלס אוסף אמנות מרהיב

בפעם הבאה שאתם מתכננים לבקר בברלין, אנחנו מציעים שתקבעו מראש סיור מודרך ב-Boros Collection. האוסף של Christian Boros, פרסומאי מצליח ואספן אמנות, ורעייתו Karen Lohmann, מוצג לפני שוחרי אמנות עכשווית באחד המבנים המסקרנים ביותר בעיר: הבונקר ברחוב ריינהרדט 20, קוביית בטון שגובהה 16 מ' הבנויה כמבוך. מאחורי קירות בטון מזוין הם מציגים חלק מאוסף האמנות הרחב שלהם.
הגלריה יוצאת הדופן נפתחה ב-2008, אחרי חמש שנות תכנון ובנייה, והיא ממוקמת בפאתי מיטה, רובע האמנות והגלריות של ברלין. הבונקר, שבנה ב-1942 המשטר הנאצי, שימש במהלך השנים כבית סוהר סובייטי, כבית אחסון לפירות טרופיים לבכירי ממשל, כתאטרון וכמועדון טכנו מיתולוגי בשנות ה-90.
על קירותיו ניכרים גלגוליו השונים, החל בפתחי אוורור ושילוט מתקופת המלחמה דרך פתחי מעליות משא מתקופת הבננות וכלה בגרפיטי מועדונים.
הבונקר פתוח לכולם, אך אפשר לבקר בו רק במסגרת סיורים מתואמים מראש, הנערכים בסופי השבוע. בתערוכה פסלים, מיצגים, עבודות בתאורה ומעט ציורים, חלקם נוצרו במיוחד עבור חלל התצוגה היוצא דופן.

בין היצירות הייחודיות: פעמון נטול ענבל ויציקת גולגולת של האמן כריס מרטין, הראשון מתנדנד מעל ראשי המבקרים והשנייה מוצגת בכוך דמוי חדר קבורה

Temporarily Placed, בובת שעווה של אדם במיטת בית חולים, שיצרו מייקל אלמגרין ואינגר דרגסט, ניצבת מול צוהר הפונה אל בית מלון סמוך (ואף הבהילה כמה מאורחיו בעבר); ערֵמות שחת של אנסלם רייל מפיצות ריח חציר טרי, על אף צבע הכסף שרוסס עליהן; ופסל דמוי מבוך חשוך של מוניקה סוסנובסקה, שהמבקרים מוזמנים לחלוץ את נעליהם ולהיכנס אליו.
עוד במציגים: אולפור אליאסון, אליזבת פייטון, וולפגנג טילמאנס, שרה לוקאס, הנריק אולסן, קיטי קראוס, סנטיאגו סיירה, פלוריאן סלוטאווה ואחרים.

עלות הסיור עשרה אירו, ואפשר להירשם אליו כאן (רוני שני)

תגובות

  • 01

    מדהים! מישהו יודע מה זאת היצירה הצבעונית מאחורה בתמונה הראשונה?

    טל3.11.11
  • 02

    טל, אני לא זוכר את שם היוצר - היצירה הצבעונית מאחורה אמורה להיות מעין פורטרט של הבונקר. היא מורכבת מדגימות של חומרים שונים שחלקם מתארים את העבר שלו ואת חלקם אפשר עדיין למצוא במקום.

    מאיר4.11.11
  • 03

    הי טל, זו לא יצירה נפרדת, זו ההשתקפות של התאורה שנשברת מהמנורה (היצירה שנעשתה במיוחד לבונקר).

    רוני5.11.11
  • 04

    נראה לי שנשאלה שאלה על התמונה הראשונה - יש שם פסל ומאחורה תמונה

  • 05

    כן התכוונתי ליצירה בתמונה הכי ראשונה, זאת שממוסגרת במסגרת שחורה מאחורי הפסל.

    טל7.11.11
  • 06

    אהלן טל, סליחה על הבלבול: זו יצירה של האמן אנסלם רייל מ-2008 ("ללא כותרת")

    רוני8.11.11
  • 07

    ברלין הנה אני באה ! - רק מחכה למזג אויר מתאים לישראלית שבי

    שוש17.11.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
27.10.11

חלומות פרקטיים

ההזדמנות הראשונה לראות את הבניין ההיסטורי הניצב במתחם הבנק הבינלאומי בשדרות רוטשילד, תל אביב, שנפתח לראשונה לציבור לאחר עבודות רסטורציה מקיפות, היא במסגרת תערוכת עיצוב ישראלית בשם "חפץ חלום", שיזם בית המכירות סות'בי'ז. האוצרת נירית נלסון הזמינה את המעצבים בתערוכה לעצב אובייקטים שיהיו עתירי דמיון ובה בעת שימושיים. האתגר נענה על ידי קשת רחבה של יוצרים – ותיקים לצד בוגרים טריים מהאקדמיה.

העבודות מאכלסות את החלל בצפיפות יחסית, האופיינית לתערוכות מכירה, וצפייה בהן על רקע הרצפות המאוירות והחלונות הגבוהים של חדרי הבניין העתיק תורמת לעתים לתחושת הפנטזיה, אך במקרים אחדים לתחושת עומס.

משמח לראות שדווקא המעצבים הפחות-מוכרים מהווים מוקד עניין בתערוכה, שוברים את השיח הפנים-עיצובי ומספקים הצצה לנושאים שמעניינים אותם כיוצרים

בין העבודות בתערוכה: עדי זפרן-וייסלר עיצב שידות פוליאתילן ירוקות ומוכתמות המוצבות על רגליים מענפי עץ; שירה קרת מציגה גופי תאורה בצורת חיות, שנוצרו ממתיחת נייר משי על גבי שלד אלומיניום; חנן דה לנגה מציג עמדת צפייה המורכבת משלוש מצלמות ושלושה מסכים המצלמים ומציגים את החלל מזוויות שונות, וכן איתי לניאדו שהתארח אצלנו לא מכבר, הצמד הוותיק עמי דרך ודב גנשרוא, ויעקב קאופמן.
הרשימו אותנו במיוחד קורות העץ הפשוטות המשלבות בקצותיהן גוף תאורה שעיצבו רועי וספי ינאי, דן הוכברג ואודליה לביא. הקורות מוצגות לצד שטיחי לבד שיצרו בצורת תרביות חיידקים; נועם טבנקין, ששיבצה בליל מופלא של חפצים יומיומיים בגב כורסת בד; וזוג המעצבים עדי ורבין ושי לניר (DVIVO design), המשלבים איור בעבודתם Playstation – שולחן-משחק שדמויותיו מוטמעות בו. סטודיו DAG מציגים סדרת מנורות בייצור פשוט, לצד המכשיר שעיצבו לטובת הייצור שלהן. המנורות, המורכבות מקוריאן או עץ, גומי ואהיל אלומיניום, נוצרות בפעולת מעיכה פשוטה המחזיקה את כל החומרים יחד.

שד"ל 4, תל אביב, עד 30.10 (מאיר סדן)

תגובות

  • 01

    [...] חלום סות'ביז ישראל מציגה: תערוכת עיצוב ישראלי עכשווי. בין המשתתפים: יעקב קאופמן, טל גור, רדיש וכן מעצבים [...]

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
24.10.11

קווי דם

"איש חי שהוכרז כמת ופרקים אחרים" – תערוכה רחבת יריעה. אפית אפילו

הצלמת Taryn Simon, הידועה בעיסוקה בנושאים אזוטריים ומעוררי מחלוקת, מציגה תערוכת צילום מונומנטלית. אם בפרויקטים קודמים בחרה סיימון נושא קונקרטי שקישר בין העבודות, כמו למשל צילום מקומות נחבאים ברחבי אמריקה או סדרת פורטרטים של אסירים שנכלאו על לא עוול בכפם, בתערוכה זו החוט המקשר מופשט יותר. העבודות עוסקות ב"קווי דם", אלא שהפרשנות שלה למושג רחבה וכוללת קשרים מגוונים – מקשרי דם של ממש לצד קשרים נסיבתיים ואף מקריים.

סיימון דוגמת מכל וכל: מבעיית הארנבים כמין פולש באוסטרליה ועד טרוריסטית פלסטינית שחטפה מטוס

כל סיפור מציג סוגיה מורכבת או שנויה במחלוקת מבחינה מוסרית, ומוצג בסדרת פורטרטים צנועה המסודרת כטבלה, כמעט מדעית. כך מוצגת משפחה דרוזית על בסיס דורי, כשהרצף חוזר על עצמו, כיוון שבן המשפחה טוען שהוא גלגול של סבו – מה שהופך אותו גם לבנו של אביו וגם לאביו של אביו. לצדה מוצגת "משפחה" אחרת: ארנבי מעבדה אוסטרליים שנחשפו לנגיף קטלני. שתיהן כאמור מוצגות בפורמט זהה, כטבלאות מחזוריות. לצד הפורטרטים מודפסים סיפורי המסגרת ומובאות "ראיות" – פיסות מידע צילומיות, השופכות אור על היבטים שונים של סיפור.

הביקור בתערוכה מאתגר את הפורמט הגלריוני של תערוכות צילום. החומרים הממוסגרים של הפורטרטים הקטנים וכן הטקסטים המודפסים בגודל אות ספר דורשים קריאה מדוקדקת, מה שמחייב את הצופה לעמוד קרוב מאוד לעבודה ומונע אפשרות שיותר משני אנשים יוכלו לצפות בה בכל פעם.
העיון בקטלוג התערוכה, יצירה מרשימה כשלעצמה, עושה לדעתנו חסד עם הסיפורים ואינו גורע מהחוויה, כך שאנחנו ממליצים עליו בחום.

התערוכה "איש חי שהוכרז כמת ופרקים אחרים" מוצגת במקומות שונים בעולם: טייט מודרן בלונדון (עד 2.1.2012), הגלריה הלאומית החדשה בברלין (עד 1.1.2012), ומומה ניו יורק (מ-1.5.2012 עד אוגוסט אותה שנה)

לאתר הצלמת

(מאיר סדן)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
3.10.11

פיצ'פקעס

13 מעצבים ישראלים רוצים שתִראו להם את הבוידעם

לא נחדש לכם אם נאמר שהתרבות שלנו מקדשת את רוח הנעורים, חותרת לאנטי-אייג'ינג ונגועה בזלזול לישן, בניגוד לתרבויות שמעלות על נס את הסבתות הגדולות, שמעבירות מסורות עתיקות לדור הצעיר ומשמרות את הרוח השבטית המאחדת. תערוכה בגלריה פרדיגמה מאפשרת הצצה למה היה קורה אילו באמת היה לנו כבוד לכל אותם אובייקטים קטנים שקישטו לסבתא שלנו את המזנון.
בניסיון להתבסס על עולם חזותי שהולך ונעלם, מוצגת בימים אלה תערוכה בשם היידי "בובה מייסעס", שמבקשת לגעת באובייקטים, חומרים ומרקמים שסר חינם. זיכרונות חזותיים מקבלים כאן פרשנות עכשווית, שמביאה בחשבון טכנולוגיות חדשות ומנסה לשנות את ההקשר השימושי. עזרי טרזי וענת בנבנישתי, אוצרי התערוכה, משלבים 13 מעצבים ישראלים מדור הביניים והדור הצעיר במגוון עבודות שנוגעות בחומרים ובטכניקות נוסטלגיות. בין המשתתפים: עדו אביעד, עמי דרך ודב גנשרוא, יעל הולנדר, אסתר ילוז, איילון ערמון, אלינור פורטנוי, רדיש ואחרים.
בובה מייסעס. גלריה פרדיגמה, אחד העם 60, תל אביב, עד 14.10 (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו

תגובות אחרונות

עוד