4.1.11

על ארבע

הכיסא – אובייקט יסוד בעולם העיצוב, ימשיך ללוות את התרבות האנושית והמנעד השימושי שלו ילך ויתרחב, כך כותבים עזרי טרזי וענת בנבנישתי, אוצרי התערוכה "כיסא הוא כיסא הוא כיסא" בגלריה פרדיגמה בתל אביב.
בתערוכה 17 כיסאות של מיטב המעצבים הישראלים שמתמודדים עם האתגר העיצובי. חלק מהמעצבים בחרו לחזור ליסודות המורפולוגיה של הכיסא ולבדוק מאין התחיל ולאן אפשר לקחתו, כפי שנראה אצל יעקב קאופמן בכיסא שנוצר מצינור ומתייחס למקורו כגזע עץ גולמי, אצל אילון ערמון בכיסא מחומרי יסוד כעץ לביד ומַחבר מתכת פשוט, ואצל רון קלברזי, שמשתמש בכלי נגרות ומעמיד כיסא על כליבות שהופכות לרגליים. מעצבים אחרים בחרו להעניק לכיסא יחס אמנותי קונספטואלי שבודק יחסי כוחות בין רכות הישיבה לאווריריות הצורה, כפי שעשתה אפרת ברק, או חבישת כיסא פצוע, כפי שעשתה נועם טבנקין.
אף שבחלק מהמוצגים אפשר לזהות את ההשפעות (עובדה שמקטינה את ההפתעה והחידוש), התערוכה מציבה אתגר הן לצופים והן ליוצרים.

פרדיגמה, אחד העם 60, ת"א. עד 28.1

תגובות

  • 01

    אם זה עיצוב אז זה רע מאד, אם אומנות אני מקווה שיש סיפור ממש טוב לגבות את המפגעים הצורניים הנ"ל

    יובל6.1.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
28.12.10

מה קשור

בדומה לאמנים הקונסטרוקטיוויסטים של סוף המאה ה-19 או לאחים קמפנה, שיוצרים אובייקטים מחוטים מלופפים על מבנה מתכת, כך גם המעצב הישראלי יאיר גוטרמן נקלע לרשת סבוכה של קשרים… "קשרים הם כמו יחסים בין אדם לרעהו או אדם לאלוהיו”, אומר גוטרמן, ומעצב מערכת קשרים שהוא מבטא דרך סבך חוטים הקשורים זה בזה או מסתבכים אלה באלה, נמתחים על גבי מסגרות מתכת, ובתוך כך גם יוצרים אובייקטים פיסוליים שבוקע מהם אור. הקשרים הכאוטיים המתוחים כקורי עכביש יוצרים מארג רישומי קווים המנהלים דיאלוג עם גלילי טבעות המתכת, ומתעצבים כגופי תאורה מרשימים.

גלריה פריסקופ, בן יהודה 176, ת"א. עד 30.1.11

תגובות

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
18.11.10

חלום בצבעים

FAILE הברוקלינאים (הצמד פטריק מקניל ופטריק מילר) יצרו סדרת עבודות של קוביות עץ ענקיות וצבעוניות, המוצגת בגלריה פרי רובינשטיין הניו יורקית בתערוכה "סיפורים לפני השינה" – גודש של דימויים ואזכורים תרבותיים שבעיקר לא ממש מצליחים להרדים אותנו. הם, אגב, גם אחראים להלם הוויזואלי של מכונות הארקייד הרטרואיות בשיתוף BAST (ואתם מוזמנים להתענג ולשחק). אז אם אתם בני המזל שמזדמנים לניו יורק – קפצו לבקר, ואם לא – הציצו פה. התערוכה עד 23.12

תגובות

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
26.10.10

הנה אני בא…

בחודשים האחרונים סיימון קרנץ (30) ויעל רוחמן (31) מבלים את רוב זמנם בחלל גדול מאוד. ומה הפלא, הם קיבלו לידיהם הבוסריות את הניהול האמנותי (יחד עם שגית מזמר וד"ר רועי ברנד) של החלל החדש של האקדמיה בצלאל: גלריה יפו 23.

החלל שוכן בבניין הדואר מתקופת המנדט, והוא נדיר בגודלו כחלל אמנות בעל כאלף מ"ר של לימוד ותצוגה

ערב הפתיחה הרשמית של החלל בתערוכה "התכתבויות" שוחחנו אתם.

מהי בעצם המטרה של כל זה?
"אנחנו שואפים למשהו קהילתי, ולא במובן המתנ"סי. כשאתה מציג כאמן בתערוכה קבוצתית אתה בדרך כלל לא באמת מחובר לאמנים האחרים שמציגים או למקום, אתה לא עובד 'יחד' בשום מובן".

חשוב לנו, בעיקר במקום כמו ירושלים, לבנות קהילה שתצמיח פרויקטים משותפים. שאמנים יגיבו אחד לאחר, וגם לחלל עצמו

כגלריה, מדובר בחלל יוצא דופן, בעיקר בגודלו העצום
"זה נכון. אפשר לומר שהחלל הזה הוא אנטי-גלריה במובן מסוים. אין קירות מלבד הקירות החיצוניים, אין רצפה, הוא מואר מאוד. לכאורה מושלם, אבל בעצם בולע. זה אתגר. אנחנו עדיין מתלבטים, במקרה שיעלה הצורך, אם זה "חוקי" מבחינתנו להתקין קירות גבס. עולם הגלריות מתערב בחללים שלו, ואנחנו שואפים לעבוד עם מה שיש. לא מטעמי חיסכון, אלא יותר כ'סטייט אוף מיינד'. לא לחשוב שאפשר תמיד להתאים הכול בדיוק לצרכים".

התערוכה הראשונה שנפתחה בגלריה עסקה בסאונד. נמקו את הבחירה

"רצינו לפתוח בעיסוק בסאונד על מנת שהחשיפה הראשונה של חלל הגלריה לקהל תציג אותו נקי. פנינו ללהקות שיש בהן אמן פלסטי אחד לפחות, והתערוכה עסקה בקשר שבין סאונד לאמנות פלסטית. להקת 'אשכרה מתים' למשל השתמשו במסכי טלוויזיה כרמקולים בזמן שניגנו, ולאחר ההופעה נשארו המסכים בחלל כסוג של תיעוד. מציג נוסף היה מוזיקאי יווני שחי בארץ בשם טאקי. הוא מנגן באבוב, ולפני ההופעה חזה בו הקהל מכין את פיית האבוב שלתוכה הוא נושף – כסוג של פיסול שהקדים את הנגינה".

למה ירושלים דווקא?
"בירושלים לא קיימת סצנת גלריות מסחריות כפי שיש בתל אביב. קשה יותר לאמן בירושלים לפגוש עמיתים, אין לוח של מועדי פתיחת תערוכות בגלריות, מקום שבו הרבה פעמים אמנים נפגשים ומחליפים דעות. ירושלים היא סוג של מקום קצת דפוק, לחיוב, בצורה מעניינת. מה שטוב כאן זה שאין מיינסטרים פרט למוזאון ישראל. יש כאן תנאים נוחים ליצירה. תל אביב מציעה לאמנים איזו אשליה שהיא הפתח אל העולם, הפתח החוצה. אנחנו לא מבינים כל כך למה צריך להסתכל החוצה, כאן נורא מעניין. אי אפשר להתעלם מזה".

בתערוכה "התכתבויות" אתם עוסקים בדיוק בזה – בחו"ל
"זו תערוכה שבה אמנים מקומיים מבצעים עבודות אמנות על פי 'הוראות' כתובות שהגיעו מאמנים מחו"ל. אנחנו חותרים נגד המודל המקובל באוצרות בארץ, ולפיו אמן מחו"ל מביא אתו כביכול סוג של בשורה. חוץ מזה מעניין אותנו לעסוק בקביעה שלפיה קשה לאמנים לוותר על אגו ולעשות עבודה על פי הנחיות של מישהו אחר. זה בוחן הרבה דברים: אופני התקשרות אינטימיים דרך תקשורת דיגיטלית, החלפה של גוף בגוף ותודעה בתודעה".

התכתבויות, פתיחה: 26.10 בשעה 20:00. התערוכה עד 17.12
רחוב יפו 23, ירושלים

תגובות

  • 01

    קיוויתי לראות משהו מיוחד אתמול בתערוכה, אבל מסתבר שגם כאן שולטת אחוות ההיפסטרים הבצלאלית והכל כך משעממת שקובעת מהי אומנות "אלטרנטיבית" בירושלים. כמו כן החלל מאוד יפה, במיוחד כשהוא ריק, אבל האקוסטיקה בו נוראית.

    נוח27.10.10
  • 02

    חלל כל כך יפה, כמו בתמונה הראשונה, למה להרוס אותו עם אמנות? (;

    חני7.11.10

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
19.10.10

דיבור רב-שכבתי

המערך השכבתי של חומר שמתגבש לכדי מוצר שימושי מרכיב את הרעיון המרכזי בתערוכת "בצק עלים". האוצרים עזרי טרזי וענת בנבנישתי מבקשים לבדוק את הדרך שבה חומרים יכולים לנוח בשכבות – בתהליכים טבעיים או במניפולציות. הרבדים מסודרים באופן אקראי ופרוע, מה שמוביל ליצירת אובייקטים שלעולם לא היו יכולים להתקיים מחומרים מונוליתיים אחידים. בתערוכה משתתפים תשעה מעצבים מדור הביניים הישראלי, ובין מוצגיהם אפשר לציין את השולחן של דוד אמר, העשוי משטחי עץ המונחים אחד על האחר ונתמכים על ידי מסגרות מתכת, גוף תאורה של ראובן גבעתי, עשוי הנבטה רב-שכבתית על גבי מסגרת מתכת, ושכבות רפלקטיוויות של רביב ליפשיץ, שמשמשות כגוף תאורה. עוד משתתפים בתערוכה: אלון רזגור, מיכאל צימרמן, ניר מאירי, פיני ליבוביץ, ורד זיקובסקי ואיתמר בורשטיין.

בצק עלים, גלריה פרדיגמה, אחד העם 60, ת"א. 21.10–3.12

תגובות

  • 01

    ספוטניק זו עבודה של ראובן גבעתי ולא של רביב ליפשיץ !!!!!

  • 02

    [...] שהציג לאחרונה ראובן גבעתי בגלריה פרדיגמה בתל אביב: חומר אורגני שמצמיח דשא היה לגוף תאורה, למוצר שהטקסטורה שלו מושפעת מהזמן החולף. בתערוכת [...]

  • 03

    הנבטה כחומר נראתה כבר בפרויקט גמר בחולון ב2005 ואותה עבודה הופיעה גם בביאנלה באותה שנה. שם זה היה פרויקט של סטודנטית שעשתה על תחתונים הנבטה של דשא

    ממי24.11.10
  • 04

    לראובן גבעתי יש עוד מה להראות. כנסו ל http://rgivati.com

    שי27.10.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
10.10.10

חדשנות בעיצוב: CASA10

מבול מעצבים בינלאומיים מגיע לארצנו ליום עיון במסגרת תערוכת CASA10, שתתקיים החודש בגני התערוכה בתל אביב. אם חשוב לכם להתעדכן בטכנולוגיות חדשות בעיצוב, בטרנדים של צבע ועוד… זה המקום להיות בו.

ויש גם בונוס: מערכת reDesign קיבלה 10 כרטיסי כניסה לחלק לכם

תערוכת CASA10 לעיצוב הבית ולריהוט משלים תיערך זו השנה הרביעית בגני התערוכה בתל אביב בין התאריכים 18–21 באוקטובר. ייחודה של התערוכה באירועים הנלווים שמפיקים המארגנים, על מנת לבדל אותה מתערוכות רהיטים דומות, ולהפוך עם הזמן למוקד התעניינות מקצועי, לצד ההיצע המסחרי לקהל הרחב.
השנה שני אירועים מושכים את תשומת הלב: הראשון, מיזם ריאליטי עיצובי (ברוח "האח הגדול") בהנחיית המעצב ההולנדי ג'וי ואן ארוון (Joy van Erven), בעל גלריה לרהיטים המיוצרים תוך שעה. באירוע ייכנסו כמה סטודנטים לעיצוב שנבחרו מבתי הספר השונים בארץ לחללים ריקים וישהו בתוכם במשך ארבעת ימי התערוכה. תפקידם יהיה ליצור בזמן אמת מרחב מחיה מעוצב משאריות הביתנים שהוקמו לתערוכה.

האירוע השני והמדובר יותר הוא יום עיון והרצאות אורח של מעצבים בינלאומיים בנושא החומר וההתמודדות עם השפע החדש והטכנולוגיות המתקדמות והשפעתם על העיצוב העתידי.
במרצים: כריס לפטרי (Chris Lefteri), אוצר תערוכות ומחבר ספרים בנושא החומר וההשראה. ד"ר איסה הופמן (Dr. Isa Hofmann), מומחית עולמית למיתוג ולייעוץ תקשורתי בנושאי אופנה וטקסטיל. נינה סאלר (Nina Saller), מתמחה בטרנדים של צבע. ארט ואן בזוין (Aart van Bezooyen), מפתח אינדקס חומרים מקוון לספריית החומרים ההולנדית ויועץ בתחום החומרים לחברות מסחריות.
את האירוע תנחה אפרת פרידלנדר, מעצבת ישראלית ומייסדת ספריית החומרים במדיטק בחולון. הרצאות באנגלית עם תרגום סימולטני.

ולבונוס שלנו: 10 כרטיסי כניסה ליום עיון מחכים לראשונים שיגיעו לחנות הספרים "המגדלור", רח' הרכבת 4, תל אביב. וסליחה עם תושבי החוץ…

19.10, 08:30, יום עיון, חדשנות ומגמות עולמיות בטכנולוגיות במסגרת CASA10, גני התערוכה תל אביב. לפרטים ולהרשמה.

    תגובות

    • אין תגובות, למה אתם מחכים?

    הוסף תגובה

    ישנה בעיה בשדות המסומנים.
    23.9.10

    אנטומיה של חתול

    אם, כמו שהאגדה אומרת, לחתול תשע נשמות, הרי לחתול של המעצב הישראלי יעקב קאופמן 3,000 נשמות, והוא מאייר אותן בסגנונות שונים כתהליך של חקר הדימוי והתהוותו.
    קאופמן מוכר כאחד המעצבים התעשייתיים הישראלים המצליחים והוותיקים, ואחד הפוריים בתחומי העיצוב. עבודותיו מתאפיינות בעיצוב מוצר שימושי עבור חברות מסחריות בארץ (טולמנ'ס) ובעולם, ובחקר טיפולוגי של שפת העיצוב, שעוברת אצלו כקו תפר בין אמנות לעיצוב.

    התפיסה הפילוסופית של קאופמן לעיצוב המוצר ממקמת אותו כאחד מעמודי התווך של העיצוב הישראלי בעשורים האחרונים

    בתערוכה זו הוא ממשיך את הקו המחקרי צורני שבלט בתערוכות הקודמות שלו בגלריות פריסקופ, עמי שטייניץ ובסטודיו הפרטי. בהשראת מונדריאן, קלדר, פיקאסו ואחרים הוא חוקר את האובייקט, במקרה זה את החתול, על ידי פירוק והרכבה מחדש בקו רישומי רבגוני על גבול הווירטואוזיות.

    שונרא – טיפולוגיה של חתול, המוזאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס בחולון. אוצרת: חנה ברגמן. עד 18.12.10.

    תגובות

    • 01

      הבנתי שיש בתערוכה 1,000 איורי חתולים, אז איך חישבתם 3,000 נשמות?

      גיא23.9.10
    • 02

      גיא, לפי המוזאון יוצגו בתערוכה כ-3000 איורים: http://tinyurl.com/2ekpykf

      רעות28.9.10

    הוסף תגובה

    ישנה בעיה בשדות המסומנים.
    20.9.10

    הכיוון: מופשט

    מבקר העיצוב אריה ברקוביץ' קפץ לתערוכת בוגרי תוכנית התואר השני בעיצוב תעשייתי של בצלאל והתרשם שהחבר'ה בורחים משימושיות, אינם מעשירים את השפה העיצובית ומרוכזים בחוויות אישיות. עם זאת, לא נעלמו מעיניו כמה הברקות…
    מנחה התוכנית פרופ' עזרי טרזי מנתב את בוגרי התוכנית לתואר השני לכיוון מופשט-מושגי עד שקשה למצוא בתערוכה מוצרים שימושיים שמחדשים ומעשירים את השפה העיצובית, בעיקר כשרוב הפרויקטים עוסקים בחוויות אישיות של היוצרים דרך מיצבי וידאו – מדיום לא שימושי בעליל המקובל יותר בשדה האמנות.

    הבוגרים מציגים פיתוח חשיבה קונספטואלית לעיצוב מוצר עתידי תוך הדגשת הקשרים הטכנולוגיים חברתיים של המעצב כיוצר מעורב בחברה ובעל היגד אישי

    בין העבודות המעניינות אפשר לציין את Food Design של עמית פרבר, שיוצר אינטראקציה בין המזון לכלי המכיל אותו; "איטום" של איתמר בגליקטר, שבודק את תכונות החומר איטונג ואת אפשרויות ספיגת המים שלו בהקשרים יהודיים; "רישומים בזמן" של מירב רהט, הבודקת מחדש את המושג "הכיסא הריק" – פיזיות מול מטפיזיות.

    בהילוך שני, גלריה בצלאל, סלמה 60, ת"א. עד 25.9.10

    תגובות

    • 01

      לומר שוידאו זה מדיום לא שימושי בעליל זה בערך כמו לומר שעגבניות הן לא שימושיות בתור פלאפל, ושזה מקובל יותר בתחום הסלט. מה הולך?

      אמיתי20.9.10
    • 02

      אמיתי יקירי אתה צודק בעליל, אבל רצוי שכשסמים עגבניות בפלפל הן יהו טריות ולא משומשות שיצאו זה עתה מהסלט של מישהוא אחר. וידיאו הוא טוב ומקומו מתויין בעולמנו אבל רצוי שיהיה גם בעל אמירה מקורית חדשה ובעיקר רלוונטית לעניין. עם כל הכבוד לעגבניה לא בכל מקום אפשר לתקוע אותה ולהכריז שזה סלט .

      אריה30.9.10

    הוסף תגובה

    ישנה בעיה בשדות המסומנים.
    3.8.10

    על החירות

    במסותיו, עמד ישעיהו ברלין על שני סוגי חירויות שיש לו לאדם: חירות שלילית של בריחה ממשהו, וחירות חיובית של חתירה אל משהו. בתערוכה "פתוח-סגור-פתוח – זה כל האדם", כמאמר שורה משירו של עמיחי, עוסק אבי אליסף בחירות השלילית – זאת שמבקשת להימלט, להשתחרר מעריצות ומדיכוי. כבן דור שני לניצולי שואה, החסר נוכח בתערוכה והחללים כלואים, גם אם הוא מותיר בהם פתחי מילוט כבשורה לקיומו של שביב תקווה בעולם. לא, אין זו החירות החיובית – המרוממת את האדם בדורשה ממנו לממש, להעז, להשיג מטרות ולהגשים שאיפות. מן הסתם החירות לשגשג אינה יכולה להתקיים על מצע שבו הזיכרון כופה עצמו על המציאות ומבקש לנכוח בה בכל רגע נתון. מן העבודות עולה כמעט התחינה למצוא את נתיב החמלה.
    פתוח-סגור-פתוח – זה כל האדם, גלריית יפעת, קיבוץ יפעת, 04-6548634. עד 31.8.

    תגובות

    • 01

      מרשים

    • 02

      התומונות שמתפרסמות כאן והכתבה מסקרנים מאד. אלך לראות את התערכה

      יונה5.8.10
    • 03

      מרגש, מרשים ואיכותי עד מאד ! ממליצה בחום להתאמץ ולהגיע לראות את התערוכה. ולגבי סוג החירות שמצא הכותב/ת בתערוכה, אין דעתי כדעתו/ה... ומן הסתם אפשר לראות זאת מעצם הידיעה שאבי, שבא מתחום ההי-טק, "מממש, מעז, משיג מטרות" השונות בתכלית ממה שהלך לאורו עד שפרץ את ה'מחסום' ובהחלט "מגשים שאיפות" יצירתיות ! "החסר נוכח בתערוכה והחללים כלואים" כתב/ה המבקר/ת, ואני ראיתי לצד ה"סגור" גם פסלים אחרים כמו הרחם המכילה הנותנת חיים, הסורג הפרוץ המאפשר צמיחה ועוד, כמעידים על היש הנוכח, הקיים. הזכרון, ההיסטוריה הפרטית, -הם חלק בלתי נפרד מעולמו של כל יוצר, הם חומרי הגלם של יצירתו, אבל היצירה מעצם טיבה יש בה ביטוי להמשכיות, עם הפנים קדימה. משהו בנימה השיפוטית של המילים לא התאים לתחושה שלי בתערוכה, ובכלל...

      סמדר5.8.10
    • 04

      ממש להפך, סמדר. חירות שלילית אינה שלילת התערוכה :) אלו החמרים בהם עוסק האמן אבל כמובן, כדרך אמנות, את מוזמנת להציע קריאה נוספת. תודה לך

    • 05

      מקסים ומעניין סוףסוף התעסקות עם שאלו קיומיות וחשובות של חיים ומוות ולא שאלות של בורגנות

      טלי6.8.10
    • 06

      תודה לסמדר על נאמנותה לנקודות האור, ולמערכת על יכלתה לראות את החושך. ההבחנה של ישעיהו ברלין בין שני סוגי החרויות איננה שיפוטית ומוסיפה דקויות להתבוננות. המידה שבה ניראת החירות החיובית לעומת השלילית שייכת לחוויה של הצופה בפסל ו/או ביוצרו. אני חושבת שהחלוקה בין שני סוגי החירויות אינה בהכרח דיכותומית וישנה תנועה מתמדת בין "חירות מ-" ו"חירות אל", כך ששתיהן משולבות ומניעות זו את זו.

    הוסף תגובה

    ישנה בעיה בשדות המסומנים.
    20.7.10

    מגה סלב

    מבחר עבודות של האמן דיוויד לה-שאפל יוצגו במוזאון תל אביב ויאפשרו הצצה לכוכב שהפקטורי של אנדי וורהול היה פתוח בפניו. הצילומים של לה-שאפל מלאים בפתוס דתי-סוריאליסטי-הומוריסטי. הוא מעצב סצנות מהברית החדשה, מגחיך ומעצים בו-זמנית אייקוני תרבות, מצלם למגזינים ולמותגים, אבל גם יוצר אמירות ביקורתיות על התרבות שהוא בא ממנה. הוא תיעד בסרט את המחול הפוצע שצומח בסמטאות השחורות בלוס אנג'לס דרך מלחמת הקראמפס והקלאונס, והניח את קוביין המת בזרועותיה של קורטני בתנוחת המדונה. אנחנו לא צריכים יותר מזה בשביל לקפוץ למוזאון ת"א. אוצרת: נילי גורן. פתיחה: 22.7

    תגובות

    • אין תגובות, למה אתם מחכים?

    הוסף תגובה

    ישנה בעיה בשדות המסומנים.

    עקבו אחרינו

    תגובות אחרונות