עד לפני שנה עוד היה אפשר לפגוש בצבי ניסנבוים בן ה-89 מגיע אל חנותו בנחלת בנימין בתל אביב ושומר על שגרה כבר 47 שנה ברציפות. ניסנבוים הוא מכונאי של מכונות תפירה. הוא למד את המקצוע בנעוריו בוורשה, מה שעזר לו לשרוד בגטו בעבודות כפייה במתפרה גרמניה, בעודו חולם על היום שיוכל לעסוק במקצוע – הרחק משם… והיום הזה אכן הגיע. "אבא שלי פתח את החנות בנחלת בנימין ב-1962 ועסק שם בתיקון, בקנייה ובמכירה של מכונות תפירה ברציפות עד 2009. בזמנו היתה נחלת בנימין מרכז המתפרות", מספר הבן חיים ניסנבוים. האב תחזק את מכונות התפירה של מרבית בתי העסק, וכיום, עם מסירת החנות לבעליה, החליטה המשפחה לחסל את כל מלאי מכונות התפירה הישנות והעתיקות, הארונות, רגליים של זינגר, מנועים ואביזרים נלווים.
"זה עצוב אבל אני מקווה שהדברים יגיעו לידיים אוהבות של חובבי עיצוב ושל אספנים, שיעריכו את מה שנפל בחלקם", אומר חיים. מגזין reDesign מצטרף וקורא לכל מי שאוהב את ריחו (ומגעו) של עולם הולך ונעלם – לגשת לבית המלאכה ולרכוש לו פיסה מהעולם הישן. חיים מבטיח מחירים נוחים ("בין 250 ל-2000 ש'") ויחס אישי.
צבי ניסנבוים, בית מלאכה לתיקוני מכונות תפירה, נחלת בנימין 23א, ת"א. כל יום שישי בין השעות 11:00–15:30. בתיאום: 0525332259.

פורטרט עצמי ועז, דוראר בכרי

פרח האיסלאם / מתי שמואלוף

צֵל הָעָרַבֶּסְקוֹת

נוֹפֵל עַל נֶגֶב וְגָלִיל

נָמִים הֶהָרִים

שָׁחֹר יָם הַמָּוֶת

אנו חורגים ממנהגנו ומרחיבים את גבולות העיצוב כדי שיכלול גם את השפה. השיר, מתוך ספר השירים החדש: "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" של מתי שמואלוף, מזקק תמונת נוף מרגשת שהזכירה לנו אף את עבודתו של דוראר בכרי כשיצק פורטרט עצמי בנוף גלילי לופת לב. שמואלוף פורט בספר השירים שלו געגועים למקום אוטופי שהיינו יכולים להתקיים במרחב שלו לו היה מהלך חיינו אחר. רצינו לומר: מקום שבו האביב נצחי, אבל הוזהרנו ש"שפה לא יכולה לנוח במטפורה נוחה". ולנו אין אלא לאהוב אותו בישראלית. [א.א]

נוף גלילי, דוראר בכרי

כבר שלוש שנים שאנו מביאים לכם ב-reDesign אייטמים מתחומי העיצוב, האדריכלות והאמנות, מדווחים על טרנדים, מראיינים יוצרים, ובאופן כללי משתפים אתכם בדברים שאנחנו אוהבים. לכבוד יום הולדת שלוש רצינו להודות לחברת רגבה הספונסרית, ובפרט לגלית דינלטון ולשירלי טוראל – על החופש היצירתי שמתאפשר לנו לפעול בו, לכותבים ולמעצבים אורחים, ובעיקר לקוראים הנאמנים ולאלו המזדמנים. המגזין מופק על ידי חברת feelternet. והנה כמה מילים עם ועל האנשים שעושים את המגזין.

נורמן פוסטר, מתוך skyscrapercity.com

אור ארנסט: עורכת המגזין
יוצרים מוערכים: לארי דייוויד, זהה חדיד, פרוסט, ג'ף קונס, יואל הופמן, נורמן פוסטר, מיכל רובנר, ג'ספר ג'ונס, שרון אייל, טדאו אנדו, גארי שנדלינג.
מקורות השראה: מפגש בין אינטליגנציה, הומור, יצירתיות, העזה ואסתטיקה (או לחלופין, קפה טוב ומזג אוויר מעולה).
עוד משהו: ב-2010 יוצא ספרי לאור…
מילה מהמערכת: היא מעדיפה תכתובות במייל על פני קשר אישי וחם, קצרת סבלנות ומנהלת את הכיתה הטיפולית בטרור רגשי קר (אך חסר פניות). אם נבקש לכתוב על משהו שאנחנו אוהבים, לזכותה ייאמר: ברוב המקרים היא תאשר.

Aaron Rose, photo: Todd Selby

אמיתי גלעד: מעצב המגזין וכותב בו
יוצרים מוערכים: האחים כהן, מושון זר אביב, דייוויד אוריילי, דייוויד שריגלי, סטפן סגמייסטר, מרגלית צנעני.
מקורות השראה: יש לי ידידה טובה, עדיקו, ויש לה שיער מתולתל ענק. אפשר למצוא שם הכול, ואני שואב ממנו הרבה השראה.
עוד משהו: היום פרויקט הגמר, מחר – העולם.
מילה מהמערכת: הסטטוס שלו בג'יטוק תמיד על אין כניסה, הוא עושה מה שבראש שלו ודד-ליין עבורו זאת רק המלצה. אבל אנחנו מוכנים לסבול הכול כי הוא מוכשר שד. הוא כוכב והוא יודע את זה והוא עדיין רק סטודנט בבצלאל, דאם איט!

מתוך מדור "הביקורת"

אריה ברקוביץ': כותב במגזין, אחראי על מדור הביקורת
יוצרים מוערכים: אקילה קסטליונה, יעקוב קאופמן, רפי לביא, ראושנברג, ג'וזף בויס.
מקורות השראה: דאדא וסוריאליזם, תאטרון מחול ומוזיקת רוק.
עוד משהו: אני מקווה לפריחה יצירתית ולתצוגות משמעותיות שיעמידו את היצירה שלי בתודעה ציבורית. במקביל אני בונה את האתר שלי, שבו יהיה אפשר לראות את מהלך היצירה שלי במגוון תחומים: כתיבה, עיצוב, אמנות והוראה.
מילה מהמערכת: אם הוא לא נסע לברלין להשתתף באיזו תערוכה, ולא עסוק להרים קבוצתית בבית סדנאות האמנים בת"א, ואם הוא לא מפדל מפתיחה לפתיחה, הוא יתפנה לכתוב לנו ביקורת ובאותה הזדמנות ירביץ בנו קצת מבוא לתולדות העיצוב, ככה, להשלמת פערים.

AJ Fosik

דורון גפני: כותב במגזין
יוצרים מוערכים: סטודיו ג'יבלי, DC Comics ,Marvel, דאגלס קופלנד, לוק בסון, ריבר פניקס, מריל סטריפ, עופרה חזה, דייוויד גודבולד, בבל ג'ילברטו.
מקורות השראה: הרחובות והאנשים שמקשטים אותם והטבע שעושה הכול נעים יותר.
עוד משהו: It is now or never, but in the worst case – later.
מילה מהמערכת: ברוך כישרונות הדורון הזה. הוא המקגייוור של עולם העיצוב. תנו לו נורה חשופה, שני חוטי רפייה, כרית וצלופן, ותקבלו מערכת ישיבה מוארת בחינניות. הוא נעלם למלבורן בעקבות אהוב לבו, אבל עדיין שומר על קשר ומדווח על מעצבים מהעולם הגדול שבחוץ.

One, אברהם קורנפלד

מאיר סדן: כותב במגזין, יוזם מדור השאלון: חבר מביא חבר
יוצרים מוערכים: גבע, גרינווי, דותן, הונדרטוואסר, מונטי פייתון, מוצרט, מילס, פוגאזי, פרידלנדר, קארבר, ראמס, רבי נחמן, רזנור, ריזמן.
מקורות השראה: בישול, חתלתולים, הכתב העברי, פליקר, מרכולים, התנ"ך, ויקיפדיה.
עוד משהו: "שמעתי – שכחתי; ראיתי – זכרתי; עשיתי – הבנתי" (קונפוציוס).
מילה מהמערכת: נדמה שהבחור עלה על סוד הקסם: ניצוץ בעיניים (נלהב) וחיוך זן (יודע כול) – יובילו אותנו תמיד להסכים עמו. הוא לא מתפשר בסנטימטר גם אם מבטיחים לו קציצות ברוטב (מניסו), אך לעתים סדן, שהוא מעצב מופלא, נעתר לתרום לנו גם האדר.

מיה שלו

שירי פורר: עורכת לשונית ועורכת רידיזיין בפייסבוק
יוצרים מוערכים: אפרים קישון, האחים (הסופרים) יצחק בשביס זינגר ויהושע זינגר, צ'רלס דיקנס, ג'ון סטיוארט, פרופ' סיימון שאמה.
מקורות השראה: ספרות, היסטוריה (ואם אפשר ספרות היסטורית – מה טוב), מוזיקה (רוק ובארוק), טלוויזיה מעולה, העיר הגדולה, אופנה וחלומות.
עוד משהו: הזמן קצר ומלאכת הקריאה והצפייה מרובה.
מילה מהמערכת: פסיק מיותר מוציא אותה מדעתה, טעות בשם מעצב מזכה אותנו בביקור אישי ובמבט צונן. היא מונעת מאתנו התנשאות פרובינציאלית האופיינית לת"א ("ניסו? מי שמע עליו??"), ולו נאפשר לה היא תחליף את תואר "עורכת לשונית" ב"עורכת שופינג סדרתית" – כבר מחר.

Know Hope at the Carmichael Gallery, Los Angeles

רעי דישון: כותב במגזין
יוצרים מוערכים: אמני רחוב, אמנים קונספטואליים, ההורים שלי.
מקורות השראה: הסתובבויות ברחובות ובאינטרנט, פסטיבלי האיש הבוער, תפיסת עולמם של ילדים.
עוד משהו: כרגע אני עובד על תערוכה (זה סודי!) וכרגיל ממשיך בחגיגות יום הולדת 30 כבר שבעה חודשים ברציפות…
מילה מהמערכת: הבחור החדש בשכונה מתאקלם כאילו הוא המציא אותנו. הוא מעורב בביצת האמנות, שופע רעיונות, ואנחנו בעיקר עסוקים להדוף אותו בתשובה: "אין תקציב". הוא אמן (מסתורי), שאת השריטות שקיבל בשנים שהשתתף בפסטיבלי "האיש הבוער" אנחנו לא רוצים לדמיין.

Hilde Domin schule facade, Behnisch Architects

נגה ונדב לסר: אחראים על ראיונות עם אדריכלים
יוצרים מוערכים: נגה – ויליאם פורסיית', Samuel Mockbee ,Shigeru Ban, מרגרט אטווד. נדב – Derek Birdsall ,Jan Tschichold ,Richard Hey ,Jaroslav Hasek, היצ'קוק, שופן, שוברט, פוצ'יני, צ'רלי מינגוס, ג'נסיס, Renzo Piano.
מקורות השראה: נדב – כל דבר. בעיקר שקט. נגה – כל דבר שאני רואה, שומעת, אנשים, מקומות, אדריכלות ועיצוב.
עוד משהו: נגה – מסר אוניוורסלי: !Think about what you Do. Do Good נדב – מסר אוניוורסלי: אם נהנים לעשות את זה, זה בוודאי טוב.
מילה מהמערכת: הם זוג לחיים ולמקצוע, התשוקה שלהם לאדריכלות לא יודעת שובע, הם ידענים, תאורטיקנים, מנהלים גלריה לאדריכלות ועוסקים בארגון תערוכות. המוטיווציה שלהם היא חינוכית ולכן כשהם מבקשים לראיין אדריכלים שמעולם לא שמענו על אודותיהם אנחנו בעיקר סומכים עליהם.

Jacques Geslin; Haiti

בבלוג FLY, שבימים כתיקונם עוסק, כמונו, בדברים היפים שבחיים, ובדרך כלל משתדל לא ללכלך את הידיים בענייני פוליטיקה או בטרגדיות אנושיות, מצא דרך להתמודד עם האסון בהאיטי, וחושף גלריות שמרכזות עבודות של אמנים מהאיטי ואחרים, ושכל המכירות שלהן מוקדשות כרגע לעזרה לנפגעי רעש האדמה בהאיטי.

Pierre Joseph Valcin; Haiti

הקו הדק שבין משחק ליצירת אמנות מטשטש בסטודיו Amanita Design הצ'כי, שביסס את מעמדו בתחום עם סדרת המשחקים Samorost, שבה השחקן מנחה גמד חביב בנבכי גלקסיית מטאורים מסתוריים. כעת יצא משחק חדש המשכלל ומרחיב את הסגנון שהוכתב במשחקים הקודמים – צעד אחד קדימה.
המשחק Machinarium כולל 30 שלבים, שכל אחד מהם הוא פאזל מורכב שיש לפתור באמצעות פעולות פשוטות. גיבור המשחק הוא רובוט צנוע ומלא תושייה, שעל חוסר אמצעיו הוא מפצה בגישה שובבה לנוכח הקשיים הנערמים בדרכו. עם התפתחות העלילה עולה רמת החידות, והסיפור שמאחורי המשחק הולך ונחשף (אף שתמיד נשמרת מידה מסוימת של מסתורין, בהתאם למקובל במשחקים אלה).

הנופים העשירים, הדמויות הקסומות, הפסקול המחשמל ואופן פתירת החידות היצירתיות הופכים את חוויית המשחק למעשה אמנות אמיתי.

משחקים מסוג זה עלולים להיות מתסכלים משום שהחידות לעתים קשות לפתירה, ולכן שילבו היוצרים מערכת רמזים במשחק (שגם היא יפהפייה ושווה לחוות אותה גם אם הצלחתם לפתור אותן בעצמכם). את הפתרון המלא לכל שלב, אגב, היוצרים לא מוסרים סתם כך – על השחקן לצלוח מיני-משחק קודם לכן, הנשען על זריזות ידיים, ורק לאחר מכן נגלה הפתרון.
את המשחק אפשר לנסות באופן מיידי, ולאחר מכן יש לרכוש את שאר השלבים. המחיר למשחק המלא הוא 20 דולר, והוא תומך ב-Windows, במקינטוש ובלינוקס.

לשוק הפשפשים מגיעים מבלי לדעת מה נמצא שם וכמה נשלם על זה, אבל מה שבטוח הוא שכל אחד יכול למצוא שם משהו שפורט לו על איזה נים-נימון נוסטלגי (אהיל מזכוכית מורנו לדוגמה…). 1Bedroom היא חנות-בוטיק לייף סטייל בשיק ויליאמסבורגי שנפתחה ברחוב יהודה מרגוזה בפאתי שוק הפשפשים. החנות, המעוצבת כדירת סטודיו אקלקטית, מרכזת חפצי נוי לבית המיובאים מאירופה, לצד בגדי מעצבים מהארץ ומחו"ל, פריטי וינטג' מִשווקים באירופה, תכשיטים וכן רהיטים. הקולקציות משתנות לעתים קרובות ונאספות ממקומות שונים, מה שמוסיף ממד של הפתעה לכל ביקור בחנות. מומלץ.

"עיצוב שיעלה את הביטחון העצמי לנשים מעסיק אותי", מעידה וילהלמינה סוקול כשהיא נשאלת על פרויקט הגמר שלה במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל: פרוטזות חרסינה לנשים. הפרויקט והסרטון שמלווה אותו מדיפים ניחוח מדע בדיוני ומציתים את הדמיון. נכות היא נושא שנגע בכל תחומי העיצוב בשנים האחרונות, אסתטית ופונקציונלית כאחת. כך למשל זכינו לראות את הדוגמנית חסרת הרגליים אמילי מולינס בעבודתו של האמן מת'יו ברני כנמרה המהלכת על רגלי זכוכית.
"רציתי לעצב מוצר שיתערב בגוף. תחום הפרוטזות מאוד לא מפותח מהזווית המגדרית, אין משהו שהוא ממש נשי חוץ מהחיקויים ליד אמיתית. הבנתי שחיקוי המציאות הזה גורם לאי-נוחות. הוא לעולם לא ייראה כמו הדבר האמיתי. בדרך כלל אנשים צריכים כמה רגעים כדי לקלוט ואז הם נבהלים."
למה חרסינה?
עברתי תהליך ארוך וחיפשתי חומרים חדשים לתחום. בסוף הגעתי לחרסינה. הסתכלתי הרבה על בובות חרסינה; על התנועה האצילית שהן עושות, על עיוות הפרופורציות, על האצבעות הקצרות… החומר הזה מתאים בגלל הקלות, הערך ההיסטורי-תרבותי והשבריריות. החרסינה מחייבת התנהלות זהירה ומודעת בחלל".
הפרויקט יכול לדעתך להשתלב בחיי היומיום?
אף שלא מעט אנשים העידו שהם רוצים פרוטזה בולטת שלא סתם מחקה יד, צריך שתהיה פתיחות גדולה יותר בינינו לעולם הנכים, וגם בין הנכים לבין עצמם. צריך לזכור שזו תפיסה חדשה לגמרי. לדעתי רוב הנכים שדיברתי אתם קצת מתקשים לעכל את זה.
תערוכת סוף השנה של בצלאל פתוחה לקהל הרחב עד 31 ביולי.

Strings by Taboo plus from Taboo plus on Vimeo.

טאבו פלוס (יוסי שמריך), מוזיקאי ומעצב בן 28 מת"א, בקליפ לשיר הנושא מתוך אלבומו השני, העוסק בתאוריית המיתרים, שלפיה כולנו רקמה אנושית אחת.

כולנו ריירנו על תרבות הגראז' סיילים שראינו בסרטים האמריקאיים, וגם אנחנו חשבנו לעצמנו: למה בעצם שזה לא יתקיים כאן? (יש לנו כמה השערות אבל לא נציג אותן כעת). בכל אופן, רצינו לשתף אתכם בפיסת אמריקה שגילינו בחצר אחורית בכפר ויתקין, בין עצי פקאן ורפתות ישנות. BACK YARD היא חנות-בוטיק קטנה, מעין מיקרוקוסמוס מזמין של רהיטי קאנטרי אמריקניים עשויים עץ אלון בעבודת יד וכלי בית ומטבח בסגנון החלוצים והמתיישבים החדשים של ניו אינגלנד. את הפריטים אוספות בקפידה איריס וצביה, בעלות המקום, בסיבוביהן בשווקים ובמכירות ברחבי ארה"ב. נוסף על אלה אפשר למצוא שם גם מזכרות מן העולם הישן, צעצועים, תמונות, ריהוט גינה ואפילו כרטיסי ברכה. אמריקן אלטע-שיק במיטבו. להשלמת החוויה אפשר (ורצוי) לעצור בבית הפנקייק (המקורי!). BACK YARD, דרך מול הים 5, כפר ויתקין.

לאחר שלוש שנות פעילות, נסגר המגזין היפני (עם גרסה אנגלית) שהווה השראה, שעשע, הפתיע ושימח אותנו בכל פעם שהגענו אליו. מכתב הפרידה שפורסם בפתחה של שנת 2009 לא שפך אור על הנסיבות אך אם זה מקל עליכם, הוא הבטיח: "זה לא אתם, זה אני". מגזין reDesign מצטרף לקהילה הגדולה שמייחלת לתקומת PingMag במהרה בימינו. אמן.