18.1.12

הכובען המטורף

Piers Atkinson הוא כובען צבעוני וקאמפי שיוצר, איך לא, בלונדון

אמנם כובעים בעיצובו עיטרו את ראשיהן של בנות משפחת המלוכה באירועים רשמיים, אך את שמו קנו לו דווקא היצירות היותר אקסצנטריות שלו, דוגמת כובע הדובדבנים, שהפך לסמל המסחרי שלו: שני דובדבני ענק נוצצים בברק פלסטי' שנחים על הראש ויוצרים תמונה סוריאליסטית למראה. אטקינסון, בנה של כובענית בתאטרון, ינק מגיל צעיר את סודות המקצוע, אבל לא תכנן ללכת בדרכה של אמו. הוא פנה לצילום ועיצוב גרפי, ועבד כדי ג'יי, כמארגן מסיבות וכמעצב תלבושות. לסצנת האופנה בלונדון התגלגל דרך חברים דוגמת Fred Butler והאמן הרב-תחומי Andrew logan. ב-2008 השיק קולקציה עצמאית ראשונה, שכללה כובעים ואביזרי ראש אוונגרדיים, והוקדשה כולה למיקי מאוס ולאוזניים המפורסמות בעולם. השימוש בדמותו המשועתקת לעייפה של העכבר של דיסני הייתה רק יריית הפתיחה. בקולקציות הבאות הוא המשיך להשתעשע בציטוט ופירוק של דימויים פופולריים מזוהים, כמו ברבי והבננה של אנדי וורהול.

נושאי ההשראה שלו מתכתבים תמיד עם עולם הזוהר, על היופי והכיעור שבו, ומציגים מיקס של רומנטיקה וטראש, שיק וביזאר

בקולקציה האחרונה שלו הייתה זו הסצנה האלמותית מהסרט Blond Venus, שבה, במהלך מופע קברט, כשהיא מוקפת זמרות רקע בלבוש כאילו אפריקאי, פורצת מרלן דיטריך מתוך חליפת גורילה ושרה את Hot Voodoo. אטקינסון עושה מחווה בקולקציה זו למלאכותי, למזויף ולפנטסטי, תוך שהוא קורץ באירוניה גם לרומנטיזציה ההוליוודית שעשו לאפריקה, כשדימו אותה לג'ונגל טרופי קסום ורוחש יצרים.
מומלץ ביותר לבקר באתר של אטקינסון ולהתרשם מקולקציות העבר שלו. שימו לב לרשימת הקרדיטים והתודות הארוכה שמלווה כל קולקציה. מתחבאות בה פנינים כמו מוזיקה מומלצת והקדשות מרגשות ומצחיקות לצוות שלו ולבני משפחתו. (טל מר)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
17.1.12

רנסנס 2012

פירנצה לא מסתפקת בתהילת עבר, ומתקשטת בבית אופרה מודרני (כזה עם זכוכיות)

העיר פירנצה היא כולה מוזאון אחד גדול, אבל מעט מאוד מתחדש בה. מרבית היוזמות האדריכליות מתעכבות במשך שנים או לא יוצאות לפועל מפאת שלל התנגדויות. יוצא מן הכלל הוא Teatro del Maggio Musicale Fiorentino, בית האופרה החדש של פירנצה.
בית האופרה, המשתרע על פני 330 אלף מ"ר בפאתי העיר ההיסטורית, הושלם בתוך שנתיים בלבד, ונחנך לפני פחות מחודש בסדרת קונצרטים עתירי כוכבים, שראשון להם קונצרט בניצוחו של זובין מהטה.

הבניין מהווה חלק ממתחם חדש רחב היקף ויוצא דופן בנוף האורבני של העיר, שיוקדש כולו לתרבות ולאמנות. דומה שפרנסי העיר מקווים להפיח בה רוח חדשה, לאחר שנשארה קפואה כסמל של תקופת הרנסנס

הבניין מורכב משני מלבני ענק שהונחו זה על גבי זה. המבנה העליון, מחופה זכוכית, ניצב לרוחב ומספק למבקרים תצפית על העיר כולה. המבנה התחתון, שניצב בשיפוע ונדמה כאילו התפרץ מתוך הקרקע, הוא המבנה הראשי, המכיל את האולמות ומציג חזית בטון אטומה כמעט לגמרי. בסך הכל כולל המבנה, שעלותו הסתכמה ב-139 מיליון אירו, 4,900 מושבים. האולמות ממוקמים מתחת לפני הרחוב, ואילו בקומת הקרקע אפשר למצוא ספרייה וקפיטריה. בשטח הפתוח שסביב למבנה – המהווה את הכיכר הגדולה ביותר בעיר – מוקמו מזרקות, פינות ישיבה ומרחבים שיציעו מגוון פעילויות פנאי. לדברי היזמים, מדובר באחד מבתי האופרה המתקדמים ביותר באירופה מבחינה טכנולוגית, והוא יכול לארח כמה מופעים במקביל ולענות על צורכיהן של אוכלוסיות שונות: שוחרי בלט ואופרה, אוהבי מוזיקה קלאסית או מופעי רוק.
משרד האדריכלים שהוציא לפועל את הבניין הוא סטודיו ABDR מרומא, המתמחה במבני ציבור ומתחמים מסחריים. בין הפרויקטים האחרים של המשרד: התאטרון החדש שנבנה באסטנה, קזחסטן, שחזור ושימור המוזאון הלאומי לארכאולוגיה בקלבריה, איטליה, והכפר האולימפי בעיר קיאטי. (רוני שני)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
16.1.12

חפצי לב

עוד רגע קט פיה תניף שרביט, והדוממים מבית רדיש – יתעוררו לחיים

שולחן ענוג בשם "פרימה בלרינה"; "ווטרשיפ" – משפחת ארנבים מאלומיניום (בהשראת ספרו הידוע של ריצ'רד אדמס "גבעת ווטרשיפ"); שמלת פיקניק בשם "נורית" (Buttercup, מ"הנסיכה הקסומה"), או פסל בדמות הגולם היהודי – אין ספק שהפריטים של Reddish ניחנו באישיות כובשת.
סטודיו רדיש הישראלי שהוקם ב-2002 על ידי בוגרי המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי בחולון נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן, סומן כבר בתחילת דרכו כמבטיח. כמעט עשור אחר כך אפשר להכריז שהוא גם מקיים. השניים (זוג בסטודיו ובחיים) מעידים שהם משקיעים הרבה זמן "בעזרה לאובייקטים להרגיש טוב יותר עם עצמם", והאמפתיה אכן ניכרת, בין שהאובייקט הוא רהיט, גוף תאורה, תכשיט או פסל.

בפרויקטים החדשים: Dov, ריהוט המחבר בין חומריות הקלקר לאלומיניום, שממש מתחשק לשלוח אצבע ולפורר אותם בחמדה, ו-Sucker – ארונית שנדמה כי נטבלה בשיטת טאי דאי המיועדת בעיקר לבדי בטיק, וחושפת מרקם טבעי שבהדרגה הולך ולובש סינתטיות

on\off – מנורת עמוד אייקונית בסיסית וחפה מעיטורים, מקבלת טוויסט חמוד שמהדהד לפיקסאר: כשהמנורה דולקת, היא נראית ככל מנורה תמימה וביתית, אבל במצב כבוי, חלקו העליון של גוף התאורה מוטל על הרצפה, כפרח שקמל.
בסדרה המתוקשרת Yakuza גילה הצמד רגישות מיוחדת לחומר, כשקעקע (דיגיטלית) קעקועים בסגנון היאקוזה על גבי רהיטי עץ בעלי גזרות גאומטריות פשוטות ושמנמנות – משל היה העץ עור אדם.
את תוצריו של הסטודיו אופף ניחוח נעים של חדשנות, תחכום ואיכויות אסתטיות קפדניות, אשר שומרות על קשר הדוק בין תעשייה לקראפט. אז אם מתחשק לכם לפגוש אובייקט לשיח שנון, האתר שלהם הוא המקום. (מיכל פרגו)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
15.1.12

כיבושי טרויקה

TROIKA_SHOAL from Troika on Vimeo.

פינג פונג עם רון ארד, ענן מלהיב בהית'רו ומיצגים במוזאונים: קולקטיב בתנועה

Troika הוא קולקטיב שייסדו Eva Rucki ,Conny Freyer ו-Sebastien Noel ב-2003, בעת לימודיהם בלונדון. עבודותיהם – פסלים ומיצגים אקספרימנטליים, חוצות פרקטיקות שונות ותחומים שלא נפגשים בדרך כלל. הם נוטים לשלב רב-ממד דיגיטלי ביצירותיהם, ומפגישים אותו עם חומרים ונושאים שהדיגיטליות זרה להם. מפגש בין חשיבה מדעית לאמנות מופשטת, כשהתנועה תמיד נוכחת, הופך את חלק מהעבודות למהפנטות ממש.

בזמן שרבים מדקלמים: "חיבור עולמות אינטראקטיוויים עם שדות נושנים", נדמה שחברי טרויקה יודעים גם לספק את הסחורה וליצור חוויות שמעוררות מחשבה בפס רחב, וזאת מבלי לוותר על אפקט ה-wow

כך אפשר לראות את "ענן", עבודה שמוצבת בטרמינל 5 בשדה התעופה הית'רו, ומתכתבת עם לוחות הטיסות שקדמו לעידן הדיגיטלי, שבהן נכתב הטקסט בכרטיסיות מכניות. מדובר בפסל דיגיטלי באורך חמישה מטרים שמצופה ב-4638 נקודות מתכת שיכולות להסתובב על צירן ב-180 מעלות. סיבוב הנקודות יוצר אנימציות מהפנטות על גוף הפסל, ומשמיע קול מכני נעים.

'Cloud' by Troika, 2008 from Troika on Vimeo.

עבודה מומלצת נוספת של החבורה היא Restless Bats, סדרה שנוצרה כשהוזמנו לעשות משהו עבור פתיחת תערוכת הרטרוספקטיווה של רון ארד. הם יצרו מבחר מטקות טניס שולחן בעלות טוויסטים שונים, כולם קשורים לעבודותיו הידועות של ארד. כך נולדו סטים של מטקות: מטקות עם לדים שמאייתים באוויר, לפי תנועות המטקה, את המילים "פינג" ו"פונג", מטקות מחלקי מכונית רובר (בהתייחסות לכיסא המפורסם הראשון של ארד), ועוד.
עבודותיהם נמצאות באוספים הקבועים של המועצה הבריטית, מוזאון ויקטוריה ואלברט, MoMa ומוזאון ישראל (שזיהה את הפוטנציאל שלהם עוד בשלב מוקדם יחסית). בימים אלה הם מציגים בתערוכת העיצוב "חוקרים במופלא" במוזאון ירושלים, וגם בתערוכה Decode במוזאון העיצוב בחולון.
Troika


Green Map (2010), by Troika

Green Map (2010), by Troika

Thixotropes (2011), by Troika

Thixotropes (2011), by Troika

Green Map (2010), by Troika

Green Map (2010), by Troika

Restless Bats (2010), by Troika

Restless Bats (2010), by Troika

Cloud (2008), by Troika

Cloud (2008), by Troika

(אמיתי גלעד)

תגובות

  • 01

    וואו. מדהים!

    אילת ר16.1.12
  • 02

    מהפנט מרחיב את הלב כמה יופי

    ענת16.1.12
  • 03

    וואוו, מדהיייים!!! מושך עיין והמיקום שלו במקום הנכון.

    לורינה16.1.12
  • 04

    העבודה עם הגשם של טרויקה שמוצגת במוזיאון ישראל מהממת. אין כמו לחוות את העבודה על אמת

    דבי26.1.12

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
12.1.12

שיר לכת

"היא מהלכת ביופי
כמו הלילה. אולי לכן
נהגים לא רואים אותה"

השיר הזה, קריצה אירונית לשיר ידוע של המשורר לורד ביירון, הוא חלק מפרויקט אמנות המוצג בימים אלה ברחובות ניו יורק. הפרויקט, שנקרא Curbside Haiku – "הייקו על שפת המדרכה", משלב בין איור, שירת הייקו ומניעת תאונות דרכים. שלטים בתריסר עיצובים, שמאפיין אותם שימוש באיורים סמליים מוכרים ובצבעוניות עזה, נתלו על עמודי תאורה בסמוך למוסדות תרבות, לבתי ספר וכן באזורים מועדים לפורענות, שהתרחשו בהם תאונות דרכים רבות. השלטים מעבירים מסר פשוט וחד-משמעי: כולם – הולכי הרגל, נהגים ורוכבי אופניים – אחראים במשותף למניעת תאונות דרכים.

"Curbside Haiku מבקש למזג אמנות פומבית עם מודעות ציבורית; הדימוי נועד להזריק מעט יופי ועליזות לשטחים הציבוריים, והשירה אמורה להדגיש את הממד המציאותי של המסר"

הטקסטים האירוניים שמלווים את השלטים נועדו למשוך תשומת לב ולעורר חיוך: "דמיינו עולם // שבו כל צעד שלכם חשוב // ברוכים הבאים לעולם הזה". והם משתעשעים לא רק עם שירה, אלא גם עם קלישאות ניו יורקריות טיפוסיות: "רוכב אופניים כותב תסריט // העלילה כוללת דרמה בנתיבי האופניים // כמה משעמם" (במקור: pedestrian, שמשמעותו גם הולך רגל).
"לשירה יש הרבה כוח. אפשר לומר לאנשים 'לך', 'עצור', 'הבט לכל הצדדים', אבל אפשר גם לשנות מעט את הניסוח. זה מה ששירה עושה, והמילים הללו מקבלות עוצמה חדשה", אמר John Morse, האמן שעומד מאחורי היוזמה התחבורתית הרעננה הזאת.
מורס, אמן קונספטואלי שעובד בניו יורק ובאטלנטה, יזם בעבר פרויקט דומה, Roadside Haiku שמו, שבמסגרתו תלה 500 שלטים ברחבי העיר אטלנטה, שבמקום מסרים פרסומיים לרווחים מהירים, שידוכים וירידה במשקל, כללו מכתמי שירה קצרים. חלק מ-200 השלטים הפזורים בכל רובעיה של העיר כוללים רק איור וקוד QR, שניתן לסריקה בטלפון חכם, אחרים כוללים גם טקסט וגם איור זה לצד זה, וכולם ניתנים לרכישה כפוסטרים, כאשר ההכנסות מוקדשות ליוזמות למניעת תאונות דרכים. (רוני שני)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
11.1.12

יאללה בלגן!

בד לפי מטר רץ? אל תצחיקו אותה. מעצבת אופנה מנציחה אי-סדר

נקודת המוצא לפרויקט אופנה קונספטואלי שפרסמה לאחרונה המעצבת השוויצרית Stéphanie Baechler, הייתה אי-הסדר המגולם בחיינו: בגדים מקומטים, שמיכה שקפליה מסמלים את החיים שהתרחשו מתחתיה רגע קודם, וילון תלוי, ובאופן כללי – כל אי-סדר נונשלנטי שמלווה את סביבת החיים הביתית שלנו. טקסטורות ארעיות, כקמטים סוררים, הוקפאו וקיבלו זכות קיום, שלא לומר חיי נצח.
כחלק מתהליך העבודה יצרה בכלר על קירות הסטודיו שלה, בעזרת פיסות בד ונעצים, מעין בלגן טקסטילי, שמצטיין בקומפוזיציה מסוגננת ובצבעוניות רגישה. את מיצב הקיר שנוצר היא צילמה, ערכה גרפית והדפיסה על גבי טקסטיל ונייר. יריעות החומר נחתכו על פי המתאר של הדפוס, וחזרו לגלגול חיים נוסף בדמות בגדים מודולריים ואובייקטים פיסוליים.

מגוון החומרים שהודפסו עליהם הדימויים, בטווח הרחב שבין קרטון נוקשה ופריך לבד שיפון נוזלי, מספקים נקודות מבט שונות על האבולוציה בדרך מדו-ממד לתלת-ממד

בעולם האופנה מקובל בדרך כלל להכפיף את הדו-ממד לטובת התלת-ממד, אבל כמי שמכירה את ההיררכיה הזאת מתוקף עבודתה כמעצבת הדפסים דיגיטליים לטקסטיל (למארק ג'ייקובס ואייזק מזרחי), יצאה המעצבת בקריאה הפוכה: לאפשר לדו-ממד להכתיב את הצורה. לא עוד בדים לפי מטר רץ שמהם נגזר הבגד, אלא בד שהוא אובייקט בפני עצמו, עם חוקים משלו וצורה ייחודית, שמחייבים את המעצב לתנאים מגבילים, ומציבים בפניו אתגרים. לפרויקט באתר המעצבת

Fabric Project from Hochparterre on Vimeo.

(טל מר)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
10.1.12

יוצקים משמעות

ספר חדש מעניק לטיפוגרפיה עומק היסטורי, טכני ותרבותי. לפונטפילים, אבל לא רק

ספרי טיפוגרפיה הם מקור נהדר למצוא השראה גם אם אינכם עוסקים ישירות בפונטים, אך מעטים הם הספרים שמצליחים לספק גם מבוא ראוי לנושא. דוגמה מובהקת לספר כזה הוא The Elements of Typographic Style מאת רוברט ברינגהרסט, שמאז יצא לאור ב-1992 הוא בגדר קריאת חובה לכל מי שמתעניין בטיפוגרפיה, בעיקר בשל היותו טכני ופואטי כאחד.
ספר חדש שיצא בהוצאת Taschen מנסה לספק מבוא מסוג אחר לטיפוגרפיה, מקיף ומפורט יותר: Letter Fountain – כרך עב כרס, שבניגוד לספר התמציתי והמדויק של ברינגהרסט, מנסה להיות אנציקלופדי ומקסימלי ככל האפשר. הספר מתייחס לכל נושא שאפשר לחשוב עליו בהקשר טיפוגרפי: מסקירה היסטורית וטכנית המלווה בפירוט אנטומי של אותיות ובתיאור תהליכי עבודה מהעולם הפיזי הישן והדיגיטלי החדש, ועד לדוגמאות לפונטים קלאסיים, רקע היסטורי, מילון מונחים, אינדקס יוצרים וחברות, וכו'.

בין 640 עמודי הספר בולט במיוחד טיימליין משובח, הסוקר תקופות שונות בראי אותיות הדפוס לצד התפתחויות מקבילות בעולם האמנות, ותורם להבנת עומק ההיסטוריה הטיפוגרפית

הספר הופק בסטנדרטים גבוהים ומרגיש נעים למרות גודלו המגושם, והוא אף מגיע עם סרגל מידות טיפוגרפיות שימושי.
ספר נוסף שמאפשר ללמוד על פונטים בהקשר עכשווי הוא Type Navigator בהוצאת Gestalten, המאגד מבחר עשיר של פונטים מאת חברות פונטים (foundries) עצמאיות.
בשוק הפונטים נמצאת מחתרת מרשימה של יוצרים שבחרו לעסוק בתחום באופן עצמאי, ולא להצטרף לחברות גדולות. מבחר הפונטים מוצג בפשטות, לצד תיאור יוצריהם ודוגמאות שימוש. חלק מהמשתתפים בספר הם יוצרים ותיקים ששווה להכיר, כמו Jean Francois Porchez, שעיצב פונטים עבור המטרו של פריז, ג'ונתן ברנברוק הבריטי וסטודיו Underware המגניב מהולנד. בין המשתתפים הפחות מוכרים נציין לטובה את Colophon הבריטיים, Klim הניו-זילנדי ו-Optimo השוויצריים. הספר מלווה בדיסק ובו פונטים חינמיים המופיעים בספר.

ספר פונטים מכיוון פחות צפוי מגיע מנוקיה, שהחליטה לרענן את פונט המותג בעזרת חברת Dalton Maag. את הפרויקט סיכמו בספר הכולל גם השראות מרחובות הלסינקי ועובדות כלליות הנוגעות לעיצוב פונטים

הספר, הקרוי "עשרים ושישה תווים", מחולק ל-26 פרקים, שכל אחד מהם נפתח באות אחרת. נחמד שכללו בספר את המדריך המתלווה לפונט החדש ומדגים שימוש נכון, ובכלל מהווה מדריך כללי טוב לטיפוגרפיה. האתגר העיקרי בפרויקט הפונט של נוקיה הוא הוורסטיליות הגבוהה שהוא נדרש לה – מהופעה על אריזות המוצרים ועד מסכי הטלפונים ולוחות המקשים שלהם. על הפונט לתפקד באופן מיטבי בכל אפליקציה, ועדיין להיבדל מאלפי פונטים אחרים. הספר מדגים זאת בצורה לא ליניארית, ואף שלעתים נראה שיש סטיות מיותרות מהנושא (כמו למשל פרק הוויז'ואלז התמוה), הוא מצייר תמונה מפורטת של פרויקט עיצוב מורכב ביותר. (מאיר סדן)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
9.1.12

מטבע עובר לסוחר

עם העיסוק בצדק חברתי והמחאות הגוברות על השיטה הקפיטליסטית, רק טבעי שנחשוב על כסף

לאור שינויים חברתיים, תרבותיים וכלכליים שחלים בעולם, עולה השאלה איך ייראה הכסף במאה הנוכחית: האם לחומרים שהכסף עשוי מהם תהיה משמעות? ומה יהיה הקשר בין הסמל והמרקם לצורכי השימוש בו? "שטרות הכסף והמטבעות כפי שאנחנו מכירים עברו במהלך השנים תהפוכות ברמת החומר והצורה. במבט קדימה אפשר לנבא שיחולו שינויים מהותיים", אומר המעצב הישראלי אלון רזגור, אוצר תערוכת עיצוב בשם "מטבעות העתיד", המציגה אמצעי תשלום אפשריים בעוד עשור או שניים.

21 מעצבים מתמודדים עם הנושא הטעון "כסף", ומציעים פרשנות אישית ביקורתית, הומוריסטית, שאינה בוחלת בניתוץ מוסכמות חומריות וצורניות

אפשר לראות התייחסויות סנטימנטליות לכסף, התייחסות עתידנית ולפיה יוחלף החומר במידע, וכן שימוש בסיבים אלקטרוניים לצד פשטות חומר, ברוח המחאה החברתית. פירוק ה"כסף" ממשמעויותיו הסימבוליות, בחינתו וארגונו מחדש, מצליחים להביא בחלק מהמקרים מבט מחודש ורענן בנושא.
בין העבודות המוצלחות בתערוכה אפשר לציין את "השקל המצטבר" של קבוצת אוממי, שיצרו באמצעות מחשב מבנה תלת-ממדי בעל מנות כסף שאפשר לחוש את כמותן הריאלית, בניגוד לכסף הממוחשב של כרטיסי אשראי והעברות בנקאיות; מנגד, אורי סאמט מציע את שפת הברקוד כשפה אוניוורסלית להעברת ערכים כספיים. צריבה גרפית שניתנת לסריקה על ידי טלפון חכם תגלה את הערך הנקוב; וגישה חתרנית מגיעה מכיוונו של עזרי טרזי, שמציע לכל אחד לצייר לעצמו את השטרות המתאימים לו – ציור פשוט על קרטון, אנטיתזה לריכוזיות ולתלות האנושית במטבעות ובשטרות הבינלאומיים, שערכם בימים אלה נתון בספק.
קיום התערוכה במוזאון לבנקאות ונוסטלגיה תל אביבית, השייך לבנק דיסקונט, מרסן מעט את רוח המהפכה, בהתחשב בכך שלא משנה איך יעוצב המטבע החדש – מן הסתם הוא ימשיך להיות בידי אותם מוקדי כוח.
מטבעות העתיד, מוזאון הרצלילינבלום, רח' הרצל 13, ת"א. עד סוף פברואר. (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
8.1.12

ג'קי קנדה

למאיירת הקנדית ג'קי אוקלי סגנון ייחודי המשלב רישום ונגיעות צבע. התוצאה: דיוק

Jacqui Oakley מלמדת בקולג' לאמנות ועיצוב של אונטריו, בטורונטו, קנדה, וכבר עשר שנים היא מאיירת עצמאית. עם לקוחותיה נמנים הרולינג סטון, הפייננשל טיימס, בוסטון גלוב ועוד. מגזין abduzeedo משוחח איתה.

באיזה שלב גילית שאת אוהבת אמנות ואיור? תמיד הייתה לי חיבה מוזרה לאיור מבוכים. יכול להיות שזו הייתה יותר תוצאה של שעמום בטיסות ארוכות (במסגרת העבודות של הוריי, חיינו בבחריין, זמביה, לונדון ולוב). אהבתי תבניות וצבע, במיוחד אימג'ים שאספו הוריי במהלך מסעותיהם: בטיקים - הדפסים על אריגים – ממלזיה, דימויים של אלים תאילנדים, סצנות מחיי כפרים אפריקאיים. כל דבר שקשור למדע בדיוני או לאימה תמיד תופס את תשומת לבי. כמו כן, נהניתי לאייר ציפורים וחיות, במיוחד כאלה מארצות אחרות. בבחריין היו רק שממיות, עזים וגמלים, אז כשהיינו מבקרים בקנדה, על סנאיה הרבים, היא נראתה לי כמקום אקזוטי למדי.
איך הפכת את הלהט שלך למקצוע? למדתי לתואר אמנות באוניברסיטת טורונטו, אבל הבנתי שאני לא לומדת מספיק טכניקה, ופניתי לתוכנית שרידן לאיור, שהוציאה כמה כישרונות. בסיום הלימודים

מצא חן בעיניי להציג "אמנות" לפני אנשים בחיי היומיום שלהם, ולא לפני מספר מצומצם של אנשים בגלריות לאמנות. זה קשה לפעמים, יש עליות ומורדות, אבל הן שוות את זה

שמנו לב שהרבה מהעבודות שלך הן ציורים של ממש. תוכלי להסביר לנו על התהליך שאת עושה בדרך לאיור? אני מתחילה בסיעור מוחות; אני מריצה בראש מילים וקשקושים קטנים של רעיונות אקראיים שעולים לי בראש. אחרי שאני אוספת דימויים שיכולים לשמש כרפרנסס, אני ממשיכה לרישומים כלליים, מגדילה אותם ומעבירה לנייר, צובעת חלקים תוך ניסיון לשמר את הטקסטורה בעזרת מברשת יבשה, ולבסוף תוחמת אותם בדיו. (למגוון מעבודותיה הציצו כאן)
מתיאור תהליך העבודה שלך, אנחנו מבינים שאת לא כ"כ מתקרבת למחשב. בעידן שבו כולם עובדים ויוצרים את האיורים שלהם על מסך המחשב, האם את מרגישה יותר כאמנית מאשר מאיירת? את רוב הזמן שלי אני מבלה מול המחשב, בערך כמו כל אחד אחר. כשאני עובדת על משהו מסובך, לעתים קרובות אני מאיירת כמה חלקים בנפרד, סורקת אותם, ומזיזה אותם במחשב. אני מוצאת שזה מאפשר לי להתנסות קצת יותר עם הקומפוזיציה. לפעמים, לצורך גרסה סופית של איור, אני עוברת על הקווים ביד לפני שאני מוסיפה להם צבע בפוטושופ. אני תמיד מעדיפה את התחושה של איור ידני, אז אני משמרת את זה ומתרחקת מאימג'ים שנראים "מבריקים" מדי, אף על פי שאני מכירה לא מעט אמנים שעובדים על המחשב בלבד, ואני מעריצה את עבודתם. אני פשוט נהנית מהספונטניות שעבודה ידנית מאפשרת.
אילו טיפים את יכולה לתת לאלה שרק מתחילים את דרכם בעולם העיצוב? זה קשה לצאת לדרך עצמאית. יש לזכור שלכולם היו זמנים קשים. המשיכו לקדם את עצמכם ולעשות עבודה טובה, וזה ישתלם בסוף. זה טיפשי, אבל אל תשכחו שאתם נהנים מאמנות ומעיצוב. לפעמים, כשאמנות הופכת לשגרה יומית, היא נדמית כעוד עבודה. אז השתדלו תמיד לזכור לעבוד על פרויקטים אישיים כשמתאפשר לכם, לשתף פעולה עם חברים, והמשיכו להסתכל על דברים כדי להמשיך להתרגש וכדי להוסיף לעבודתכם ממד. זה יקרה בסוף.

לראיון במקור (תרגום: שירי פורר)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
5.1.12

ציור לשוני

טיירי קלהאן לימד את מכונת הכתיבה שלו לצייר

מכונות כתיבה אחראיות ללא מעט יצירות ספרות מופלאות, אבל עד מכונת הכתיבה הכרומטית של האמן Tyree Callahan, אף אחת מהן לא ידעה לצייר. המכשיר המקורי, שזכה לאזכורים רבים ברשת, משתתף בתחרות West Prize לשנת 2012.
את ההשראה ליצירה קיבל קלהאן בעודו מצייר בצבעי מים. "יש לי מכונת כתיבה ישנה של אוליבטי, ורציתי להוסיף קצת טקסט לציור. הכנסתי את הציור אל מכונת הכתיבה, התחלתי להדפיס, ואז היכתה בי ההשראה". הוא מצא מכונה מתאימה, צחצח אותה, והרכיב לה מקשים צבעוניים, סרט מיוחד ועוד רכיבים (חלקם סודיים). אמנם המכונה אינה מעשית (אין שום דרך יעילה לטבול את הקלידים בצבע, יש לעשות זאת ידנית בכל פעם מחדש), אבל היא עשויה ליצור עבודות אמנות מעניינות דווקא בשל האופן שבו תוכננו מכונות הכתיבה, כך שהן מותירות מרווח בין תו לתו.

קלאהן הקליד פסקה קצרה של טקסט, אבל אי אפשר לא לתהות איך יראה שיר אהוב, יצירה ספרותית או מכתב אהבה

את דרכו התחיל קלאהן כצלם, ולפני 15 שנה גילה את קסמם של צבעי השמן והתאהב בעבודותיו של הצייר ויליאם טרנר, שנודע בציורי הנוף שלו, ושממנו הוא מושפע.
"הטבע הוא המדריך הטוב ביותר שיכול להיות לאמן", כתב. "אני כל הזמן נדהם מהאופן שבו האור משחק בנוף. אני גר בוושינגטון, סביבה שמסוגלת להפיק נופים מלאי חיים וקודרים גם יחד, לעתים אפילו באותה שעה של היום"
אבל קלהאן הוא לא רק חובב תאורה טבעית נוגה; בסוף הטקסט שבו הוא קורא לגולשים להצביע עבורו (בעלי אייפון, אייפוד או אייפד מוזמנים להוריד את האפליקציה של West Collect), הוא הבטיח שכל קול למען מכונת הכתיבה יציל חתלתול חמוד מייסורי הגיהנום. לא תצביעו? (רוני שני)

תגובות

  • 01

    מדליק! עכשיו רק נשאר לגרום למכחול להדפיס...

  • 02

    נפלא

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו