3.8.10

על החירות

במסותיו, עמד ישעיהו ברלין על שני סוגי חירויות שיש לו לאדם: חירות שלילית של בריחה ממשהו, וחירות חיובית של חתירה אל משהו. בתערוכה "פתוח-סגור-פתוח – זה כל האדם", כמאמר שורה משירו של עמיחי, עוסק אבי אליסף בחירות השלילית – זאת שמבקשת להימלט, להשתחרר מעריצות ומדיכוי. כבן דור שני לניצולי שואה, החסר נוכח בתערוכה והחללים כלואים, גם אם הוא מותיר בהם פתחי מילוט כבשורה לקיומו של שביב תקווה בעולם. לא, אין זו החירות החיובית – המרוממת את האדם בדורשה ממנו לממש, להעז, להשיג מטרות ולהגשים שאיפות. מן הסתם החירות לשגשג אינה יכולה להתקיים על מצע שבו הזיכרון כופה עצמו על המציאות ומבקש לנכוח בה בכל רגע נתון. מן העבודות עולה כמעט התחינה למצוא את נתיב החמלה.
פתוח-סגור-פתוח – זה כל האדם, גלריית יפעת, קיבוץ יפעת, 04-6548634. עד 31.8.

תגובות

  • 01

    מרשים

  • 02

    התומונות שמתפרסמות כאן והכתבה מסקרנים מאד. אלך לראות את התערכה

    יונה5.8.10
  • 03

    מרגש, מרשים ואיכותי עד מאד ! ממליצה בחום להתאמץ ולהגיע לראות את התערוכה. ולגבי סוג החירות שמצא הכותב/ת בתערוכה, אין דעתי כדעתו/ה... ומן הסתם אפשר לראות זאת מעצם הידיעה שאבי, שבא מתחום ההי-טק, "מממש, מעז, משיג מטרות" השונות בתכלית ממה שהלך לאורו עד שפרץ את ה'מחסום' ובהחלט "מגשים שאיפות" יצירתיות ! "החסר נוכח בתערוכה והחללים כלואים" כתב/ה המבקר/ת, ואני ראיתי לצד ה"סגור" גם פסלים אחרים כמו הרחם המכילה הנותנת חיים, הסורג הפרוץ המאפשר צמיחה ועוד, כמעידים על היש הנוכח, הקיים. הזכרון, ההיסטוריה הפרטית, -הם חלק בלתי נפרד מעולמו של כל יוצר, הם חומרי הגלם של יצירתו, אבל היצירה מעצם טיבה יש בה ביטוי להמשכיות, עם הפנים קדימה. משהו בנימה השיפוטית של המילים לא התאים לתחושה שלי בתערוכה, ובכלל...

    סמדר5.8.10
  • 04

    ממש להפך, סמדר. חירות שלילית אינה שלילת התערוכה :) אלו החמרים בהם עוסק האמן אבל כמובן, כדרך אמנות, את מוזמנת להציע קריאה נוספת. תודה לך

  • 05

    מקסים ומעניין סוףסוף התעסקות עם שאלו קיומיות וחשובות של חיים ומוות ולא שאלות של בורגנות

    טלי6.8.10
  • 06

    תודה לסמדר על נאמנותה לנקודות האור, ולמערכת על יכלתה לראות את החושך. ההבחנה של ישעיהו ברלין בין שני סוגי החרויות איננה שיפוטית ומוסיפה דקויות להתבוננות. המידה שבה ניראת החירות החיובית לעומת השלילית שייכת לחוויה של הצופה בפסל ו/או ביוצרו. אני חושבת שהחלוקה בין שני סוגי החירויות אינה בהכרח דיכותומית וישנה תנועה מתמדת בין "חירות מ-" ו"חירות אל", כך ששתיהן משולבות ומניעות זו את זו.

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
1.8.10

We Make a Good Team My Adidas and Me

מורן ניר ועומר פרצ'י הקימו את FunkKit – חברה שתשדרג את הנעליים שלכם בעזרת מדבקות מעוצבות, קלות להדבקה ולהסרה. בימים אלה הם פותחים בתחרות עיצובים, שבה כל אדם יכול לנסות את כוחו בעיצוב הסניקרס שלו. ויש גם פרסים, הם מבטיחים. בפאנקיט תמצאו עיצובים של אמני גרפיטי, ציירים ומעצבים גרפים, שלמעט נעלי בד יכולים לפאר כל נעל (כולל את החוטם של אולסטאר).
עומר, איך עלה הרעיון? תמיד בערה בנו התשוקה ליזום וליצור, להוביל ולחדש. לפני כמה שנים מורן הסתובבה עם ידיד שלה בחנויות בגדים ונעליים בלונדון. הבחור הוא פריק של כובעים (לשם הפרוטוקול) ולאחר הרבה לבטים הוא יצא מחנות של אדידס עם שישה זוגות נעליים זהות בצבעים שונים, כך שכל זוג יתאים לכל כובע.

באותו רגע, כמו בסרטים מצוירים, נדלקה נורה, והרעיון לעצב נעליים בהתאמה אישית התחיל להתגלגל

הקמנו את FunkKit, המציעה לכל אדם להתאים את צבע נעליו לבגדים או למצב הרוח שלו באותו יום.
מה הייתם רוצים שיהיה על הסניקרס שלכם? עיצובים של מאיירים ואמנים, משפטים ייחודיים של סופרים, לוגואים של קבוצות ספורט… בקיצור, השמיים הם הגבול.
איך אתם מתמודדים עם האפשרות שאתם עלולים לקדם גם טעם רע? כל אחד מקבל במה באתר לעיצוביו והקהל הוא שבוחר ומדרג אותם. העיצובים הנבחרים הם שמודפסים ומוצעים למכירה. כדי להכניס עיצובים לגלריה באתר יש להוריד את ערכת העיצוב שלנו, לעצב ולשלוח אלינו בחזרה. באתר יש הנחיות והוראות ברורות מה לעצב ואיך.
לאן אתם רוצים לקחת את החברה שלכם? אנו רוצים לראות את FunkKit ברחבי העולם, שכל אחד, ולא משנה הגיל, יוכל לשנות את מראה הנעליים שלו על בסיס שבועי לפי מצב הרוח או האירוע.

תגובות

  • 01

    חמודיים רצחחח

    טלי6.8.10

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
27.7.10

ראיון עם האדריכל אהד יחיאלי

סביר להניח שרובנו לא היינו הולכים על מגרש ברוחב של 3.85 מ' בלבד ושאסור לפתוח בו חלונות לאורך הקירות המשותפים… אבל אהד יחיאלי הוא לא רובנו, והוא הפך את המגבלה ליתרון, הציף את הבית באור, יצר חללים, ועכשיו יש לו זמן להביט בחורשה הציבורית הצמודה לביתו…

דרך העבודה שלי היא התמקדות ביצירת פתרונות אדריכליים, אני לא עוסק בעיצוב לשם העיצוב

מאת נדב ונגה לסר

ביתו של האדריכל אהד יחיאלי נבנה על בסיס יחידת מגורים בבית סוכנות טורי משנות ה-50, ומנצל היטב את מגבלות האתר והתכנון. ברוחב 3.85 מ' בלבד ועם איסור על פתיחת חלונות לאורך הקירות המשותפים – הבית הוא הוכחה ליכולתה של אדריכלות חכמה לעשות שימוש בקשיים ובמגבלות לצורך יצירת מבנה שהוא לא רק יוצא דופן מבחינה אדריכלית, אלא פשוט בית שנעים לחיות בו.

אהד, מדוע החלטת ללמוד אדריכלות?
בערך כשהייתי בן 13 הוריי שיפצו את הבית והעבודה נעשתה תוך כדי המגורים שלנו שם. זה היה תהליך ארוך שכנראה השפיע במידה מסוימת. גם הנטייה הריאלית והאמנותית שלי התחברו באדריכלות. זה פשוט היה מהלך טבעי. אם לא הייתי לומד אדריכלות אני לא יודע מה הייתי לומד…

רכישת בית קטן בעל מגבלות רבות כל כך היא לא החלטה קלה. מדוע עשיתם זאת?
ידענו שאנחנו רוצים לגור בשכונה הזאת, וכשהמגרש הוצע למכירה החלטנו ללכת עליו. מלבד האתגר התכנוני היו לבית שני יתרונות שמשכו אותנו: הוא צמוד לחורשה ציבורית וגם לבית עצמו יש גינה נחמדה. בתחילת הדרך עשיתי תכנון ראשוני מהיר מאוד, שבסופו של דבר היה די דומה לתוצאה הסופית, והגענו למסקנה שבעצם החללים בבית יכולים להיות רגילים, למעט הסלון שרוחבו שלושה מ' ו-30 ס"מ, גודל לא מקובל. אבל רוחב חדר השינה – כמעט 3.5 מ' – הוא בסדר גמור. בבית אף ישנם חדרים שהם גדולים מהרגיל בווילות שאין בהן מגבלה. פשוט היה צריך להבין את מגבלות התכנון והמגרש ולעשות בהן סדר, ולהבין שיש בהן הזדמנות נהדרת. מהאתגר הזה יצא בית יוצא דופן.

במה שונה חוויית התכנון כשאתה למעשה הלקוח של עצמך?
התכנון והביצוע היו מתוחים… המשפחה היא הלקוח. אמנם הילדים קטנים מכדי להיות לקוחות פעילים, אבל אשתי היתה הלקוח. לנו ברור איך קוראים תוכניות, וכאדריכלים אנחנו מסייעים ללקוחות שלנו לעשות את זה, רק כדי לגלות מאוחר יותר שהם בעצם לא הבינו וגם לא ידעו מה לשאול. במקרה הזה יצרנו שפה משותפת.
אחד הגורמים המאתגרים בבית היה שילוב חומרים לא שגרתיים, ובהתחלה לפחות התקשיתי להעביר את התפיסה שהיתה לי, בין היתר כי לא יכולתי להראות דוגמאות.

בטון חשוף לדוגמה הוא חומר שגרתי ואפשר לראות אותו בהרבה מקומות, אבל את הרצפה עשינו משבבי עץ, וזה לא משהו שראיתי במקום אחר

זה חומר שמשמש הרבה לתקרות ולקירות. ולכן לקח לי זמן להסביר את הדבר ולשכנע. כשאתה עובד מול לקוח אתה מוביל וחייב לשדר ביטחון ולמשוך את העגלה. תכנון כמו זה, שנעשה ברמת אינטימיות אחרת לגמרי, כולל הרבה יותר התייעצות. התהליך הוא אחר לגמרי. אתה בא עם כל החולשות, המשא ומתן הוא אחר, היצירה היא אחרת, והביצוע הוא מורט עצבים…

האם מרגישים את הקיצוניות של הבית והתכנון בחיי היומיום?
אנחנו גרים בבית כמעט שנה, ונהנים מהיכולות שיש לנו בו. אנחנו לא מרגישים שהוא בית קיצוני אלא בית המאפשר אורח חיים נוח. לבית יש מרכז אמיתי, והוא תוכנן סביבו, תוך התייחסות לקומת הקרקע.

נוצר קשר עין כמעט בין כל הקומות ומכל הכיוונים. אין הרבה בתים בני שלוש קומות שהשמש בשעות אחר הצהריים עדיין חודרת לקומת הקרקע

גילינו על הבית גם דברים שלא ידענו איך הם יהיו בפועל. כך לדוגמה לא היתה לנו הערכה עד כמה תחדור השמש לבית. עם כל הבדיקות שערכתי לפני כן, לא ידענו איזו רמת החזרה תהיה לחומרים. יש בפטיו זכוכית, ויש מעקה שעשוי מפוליגל שמחזיר אור ברמה גבוהה – ויש השתקפויות אור מדהימות בבית. לא ידענו שנוכל לדבר בשקט ועדיין לתקשר על פני שלוש הקומות שלו, האקוסטיקה מוגבהת מאוד ואנחנו מדברים בקלות בין הקומות, ולמעשה לא עושים שימוש במערכת אינטרקום שהותקנה. גם לא היה לנו מושג שלא נצטרך כמעט להדליק מזגן. אמנם הבית לא תוכנן כבית ירוק, אבל נראה שהוא תוכנן נכון ומתנהג נכון.

יש משהו שהיום היית משנה בתכנון?
אני צריך לחשוב על זה… יש דברים קטנים שעולים תמיד, אבל בסופו של דבר התכנון של הבית פשוט מאוד, דבר שדי מדהים את כל מי שנכנס אליו. לאורך תהליך התכנון והבנייה ההורים שלנו או אנשי מקצוע שהיו באים ונכנסים והתגובות תמיד היו בסגנון "משוגעים, מה אתם עושים לעצמכם". רק עכשיו הם בעצם מבינים את הבית. בסופו של דבר יצא בית פשוט. אין פה טכניקות משוגעות או פרטים יוצאי דופן אלא דברים הגיוניים מאוד.

האם יש עוד פרויקט שהרגשת בעבודה עליו אותה חוויה תכנונית?
אני חושב שמה שמאפיין את דרך העבודה שלי הוא התמקדות ביצירת פתרונות אדריכליים, אני לא עוסק בעיצוב לשם העיצוב. לפני כשנתיים תכננתי שיפוץ של וילה ישנה ברמת אביב ג', פרויקט שצצו במהלכו הרבה פתרונות כאלה, אדריכלות שפותרת הרבה דברים ושאפילו מייתרת לאחר מכן את הצורך בעיצוב כי הכול פתור. זו התנסות טובה שנתנה לי הרבה ביטחון לפני תחילת העבודה על הבית שלנו, זו היתה עבורי הוכחה שאדריכלות יכולה לבצע את הדברים.
אפשר להגיד שכל פרויקט הוא מאתגר. הייתי מעורב בפרויקט עם פרוגרמה של מחלקת הרווחה בחולון, פרויקט מאתגר מאוד בגלל המענה שהוא צריך לתת למגוון רחב של אוכלוסיות יעד – אוכלוסיות מוחלשות, נוער, אלימות במשפחה, נפגעי סמים ואלכוהול, מקרי סעד ועוד. זה היה מורכב מאוד אבל לא לחוץ ומלחיץ כל כך כמו הבית שלי…

תגובות

  • 01

    יפה. זה בתל אביב, לא? נדמה לי שהיה פתוח לציבור במסגרת "בתים מבפנים" השנה..

    גיא27.7.10
  • 02

    נחמד מאוד, במיוחד מעקות הפוליגל. אבל לטעמי יש מעט עומס של חומרים- בטון חשוף, עץ, פוליגל, שיש שחור ועוד.

    צבי27.7.10
  • 03

    זה מה שנקרא להוציא מקסימום ממינימום - כל הכבוד. אכן הבית בהדר יוסף בתל אביב ראיתי אותו מבחוץ

  • 04

    יפה מאוד, ישנה מחשבה מקוריות חומרים שלא נהוג להשתמש בארץ בעיקר הרציפה החזית קצת קודרת פרויקט לא פשוט בכלל

    ניר28.7.10
  • 05

    נחמד מאוד. כמה כמה לפני השיפוץ? הייתי קונה גם בית דומה שיפוץ אולי לא דומה אך נחמד מאוד

    דפנה28.7.10
  • 06

    לדעתי בית מרגש. לא רק הפתרונות של ניצול החלל אלא בעיקר הדרך בה הוכנס האור הטבעי לתוך המבנה והחומרים של עיצוב הפנים. מקווה לראות בעתיד עוד עבודות של אהד במגזין.

  • 07

    התחושה לפי התמונות ש80% אולי יותר של הבית זה מדרגות ומדרגות ומדרגות כמעט אין שטח ריצפה...............

    נינה31.7.10
  • 08

    זה בית חכם או אוליי מתוחכם ביחס לסביבתו. מביא אמירה חדשה לשכונה שבו הוא הוקם, הבתים באותו מתחם יתקשרו איתו בעתיד. בשלב זה הבית מבחוץ שונה מסביבתו בצורה בולטת. המודרניות, והאור שבחללים והצבעים העכשוויים ייצרו את השינוי. איילה

    איילה31.8.10

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
25.7.10

פרפטום מובילה

תערוכת "בנים וצעצועים" שתיפתח במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון בתחילת אוגוסט, מעלה לדיון את שאלת מקומה של פעולתה המכנית של המכונה כאמירה אמנותית, וכמובן מציף גם הגיג מתבקש: האם מוצר ללא תכלית הופך בהכרח לפסל אמנותי. מרסל דושן קבע עמדה ברורה כשהציב גלגל אופניים חסר מטרה על שרפרף כפסל קינטי בעל ערך קונספטואלי. אחריו יצר טינגלי מכונות מורכבות שהתנועה והפעולה שלהן היו המטרה האמנותית הסופית. ברוח זו מציגים כעת חמישה אמנים ישראלים מכונות פיסוליות שלא מייצרות מאום אך עשירות בדמיון פורה ובכושר המצאה. עוז מלול מציג ג'נטים שנאנקים על שטיח, אייל אסולין מגיש מכונה דמוית עכביש עם פטיש חציבה חשמלי, ידידיה ורדי במכונה עשויה מאופניים ומחלקי אינסטלציה שמודדת זמן, שחר פריד כסלו מציג ביצת ענק שמגירה נוזל, ואהרון עוזרי בסדרת מאווררים על מוטות שיודעים להסתדר זה לצד זה בצורה מעגלית. כל מכונה היא פסל בעל אישיות עצמאית שמעורר סימפתיה, הומור ולא מעט פיוט.
בנים וצעצועים, המרכז לאמנות דיגיטלית חולון, הפתיחה – 31.7. עד 29.8

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
22.7.10

חבר מביא חבר: שרי סרולוביץ

ישראל דהן מראיין את הצורפת שרי סרולוביץ על מקורות השראה, שואל כמה חדשנות אפשר להכניס ביודאיקה, על היהדות שעוברת כחוט השני בעבודותיה, על היצירה האמיתית במפגש עם אנשים ועל תפקיד החומר.

המגע עם אנשים מפרה מאוד. אני מבקשת מהמבקרים בסטודיו לשתף אותי בתחושותיהם ביחס לעבודתי

שרי, כמה מרגש, זה מחזיר אותי שנים אחורה לפגישה הראשונה אתך, כשראיינתי אותך לבחינות בבצלאל. איך ומתי נחשפת לתחום הצורפות ומתי ידעת שזה ייעודך?
כנערה בתיכון, חברתי הטובה ביותר גרה מול הסטודיו של הצורף דוד גומבל. שם נחשפתי לעיצוב מודרני במתכת לראשונה. במהלך שנה א' בבצלאל היה החיבור מיידי ומוחלט. אהבתי את העבודה במתכת ותחום העיצוב ריגש אותי.

מי ומה השפיע על דרכך העיצובית?
בבצלאל גמעתי את הלימודים בשקיקה במהלך כל השנים ומכל מלמדיי השכלתי. צורפים ומעצבים כמו שאול סרי, מלכה כוכבי, בני ברונשטיין ואתה ישראל, ובהמשך אסתי קנובל ודגנית שוקן. ממחלקות אחרות היתה לי הזכות לעבוד עם דינה גלר וארתור גולדרייך.

מה קיבלת ברויאל קולג' בהמשך?
ראשית, עם המעבר ללימודים ברויאל קולג' נחסך ממני "משבר סיום הלימודים" בבצלאל. מלבד זה, ברויאל קולג' "מורידים" אותך לקרקע המציאות במובן של הקשר עם המשתמש/הקונה של העבודה.

בתערוכת הגמר העבודות מוצגות עם תווית מחיר, וחוויית המכירה הראשונה מרגשת

פגשתי שם גם אמנים רבים כמו אונו בוקהאוט, ג'ימפאולו בבטו, מייקל רו, דייוויד ווטקינס והנס שטופר, שהיו חלק בלתי נפרד מהמחלקה. המפגש עם אמנים מהעולם מפרה ומגרה.

האם העובדה שאת גם יוצרת, משווקת ומוכרת משפיעה על צורת עבודתך, ואיך היית מגדירה את קהל היעד של יצירותייך?
המגע עם אנשים מפרה מאוד. אני מבקשת מהמבקרים בסטודיו לשתף אותי בתחושותיהם ביחס לעבודתי, אני שואבת השראה מחוויות הטקס השונות ומהמסורות השונות שאני שומעת עליהן.
קהל היעד הוא היהדות לגווניה, מהתפוצות ומהארץ. רבים מלקוחותיי שייכים לזרם היהדות הרפורמית, שבה יש פתיחות לעיצוב מודרני. ביהדות החרדית השמרנות היא חלק מאורח החיים אך האיסור לעשות פסל ותמונה הוא שהופך את עיצוב היודאיקה המודרני למתבקש.

את משתמשת במגוון חומרים, כגון כסף, אלומיניום, בד ואבנים. איך את בוחרת להשתמש בחומר ומה תפקידו בעבודותייך?
כצורפת, החיבור הטבעי שלי הוא למתכות למיניהן. לעתים הרעיון העיצובי מוביל אותי לשימוש בחומרים אחרים, כמו למשל מחזיקי בשמים בקופסה העשויה עץ זית, משבעת המינים – ריח הוא זיכרון, ופס קטיפה אדומה בקופסה מזכיר תשמישי קדושה מסורתיים כמו הפרוכת והמעיל לספר התורה.

משתמשי יודאיקה הם שמרנים בדרך כלל. איך את מחדשת ומה עוד אפשר לחדש בתחום?
בעיניי תחום היודאיקה המודרנית ממש בחיתוליו. רוב רובם של תשמישי הקדושה הם מסורתיים, ועיקרם חיקוי של עבודות ישנות ועתיקות. בעבודתי חשוב לי לשלב את העיצוב המודרני יחד עם המסורת, המנהגים וההלכה.

פעמים רבות אני רואה את ההתרגשות מהגילוי של עיצוב יודאיקה מודרנית הקשורה ישירות למסורת

חשוב לי שהמשתמש ייהנה מהאובייקט גם כשהוא לא בשימוש, ושיגלה בו סמליות נוספת במשך הזמן. אני מקווה שלאחר שנים שבהן נדחק תחום היודאיקה הצדה יעודדו האקדמיות והמוזאונים יצירה מקורית ומתחדשת בתחום. במקום שבכל בית יש פריט יודאיקה אחד לפחות – חייבות להתקיים תערוכות בנושא לעתים קרובות. לצערי, מאז "נרות מצווה" לא נעשה כמעט כלום.

מה לקחת מבית ילדותך לעבודותייך?
גדלתי בבית מסורתי שהיתה בו הרבה אהבה ליהדות. הטקסים היו חלק טבעי מההוויה בבית, גם אם חונכנו בבתי ספר חילוניים. הנגיעה שלי ביודאיקה באה ממקום של אהבה ולא של ביקורת.
אבי ז"ל נהג להביא במוצאי שבת ענפי בשמים טריים למיניהם, והעברנו אותם בינינו בטקס ההבדלה. כהשראה מכך עיצבתי "מחזיקי בשמים" שמשלבים בתוכם ענפי בשמים טריים, בעיצוב פסים, כחלק מהמבנה שבעיניי הוא האורנמנטיקה היהודית, כמו הפסים שעל הטלית או רצועות התפילין.
בהליכותיו של אבי היתה צניעות מרובה, לעולם לא היה משתמש בחנוכייה או בכוס קידוש שממדיהן גדולים מהרגיל.
הפרופורציות האנושיות, המגע האנושי חשוב לי מאוד, החפץ הוא בבחינת "הידור מצווה" והאדם המשתמש בו עומד לנגד עיניי בבואי לעצב. אובייקט שהתיישן, שהשתמשו בו ושנשרט – יש לו ערך מוסף בעיניי.

איך את מחלקת את הזמן בין משפחה, שיווק ויצירה?
התמרון בין הבית לעבודה הוא לא פשוט. לשמחתי ולמזלי בן זוגי הולך אתי שנים רבות והוא שותף מלא לדרך. בשנים האחרונות, כשהעבודה בסטודיו גדלה, חלוקת הזמן נהיית קשה יותר. ועם זאת אין לי ספק שילדיי מעדיפים אימא עובדת ושמחה.


תגובות

  • 01

    כתבה מאוד מרשימה ויצירתית עם הרבה אמת והשקעה עיצובית מאוד יחודית לשרי אין דברים כאלה כל הכבוד

    מנחם23.7.10
  • 02

    העבודות המוצגות כאן מעידות על רוח רעננה ומיוחדת בעבודותיה של המעצבת. כתבה יפה ומפרגנת, לאמנית גדולה ומיוחדת. יישר כח שרי והמשך הצלחה בעתיד!

    ענת23.7.10
  • 03

    שרי יקרה - מרגש מאד בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה / שמות ל"א גאה בך רותי 23.7.10

  • 04

    אהבתי מאד, ישר כוח והרבה הצלחה בהמשך!

  • 05

    שרי יקרה, אני מאד אוהבת את השילוב, שאת עושה, בין המקורות היהודים והיצירתיות האומנותית. כל העבודות המוצגות כאן הן מקוריות וחדשניות, וניתן לראות בהן את הרגישות האהבה והכבוד ,שאת רוכשת, לתרבות היהודית. עלי והצליחי!

  • 06

    שרי, הכתבה אמיתית ומשקפת אותך ואת עבודותייך. ההשפעה של בית ילדותך על היצירות ניכרת. היצירות מעוצבות בצורה מרהיבה ומקצועית, כדרכך. גאים בך.

    זהבה25.7.10
  • 07

    לצערי , תוך כדי לימודי במחלקה לצורפות בצלאל, החלה מגמה מכוונת מצד ההנהלה של טשטוש הזהות היהודית, לטובת מגמות אוניברסליות. אם בעבר קורס יודאייקה עסק בנושא כמו שבת, כיום הוא עוסק בט"ו בשבט, אך על צדדיו האוניברסליים- איכות הסביבה, קיימות וכו' שהם בוודאי לא סותרים יהדות אך מטשטשים אותה.

    חבל28.7.10
  • 08

    וכמובן שהעבודות מרגשות בעדינותן.

    מקסים28.7.10
  • 09

    אני מכירה אותך ואת עבודותיך, שתיכן מקסימות.... הועברה אלי הכתבה הכ"כ מפרגנת, שאכן אין בה שמץ של הגזמה. שמחה בהצלחתך ומאחלת לך המשך. כה לחי ! יעל פלד

  • 10

    אמנות עוצרת נשימה. כתבה מרשימה ואמיתית, רואים כי המעצבת בעלת ניסיון וחכמת חיים והיא מביאה פן חדש ועדכני ליודאיקה אשר לא נראה כמותו ומשמר את המסורת היהודית בהתאם לרוח התקופה המודרנית.

    אהבתי31.7.10

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
20.7.10

מגה סלב

מבחר עבודות של האמן דיוויד לה-שאפל יוצגו במוזאון תל אביב ויאפשרו הצצה לכוכב שהפקטורי של אנדי וורהול היה פתוח בפניו. הצילומים של לה-שאפל מלאים בפתוס דתי-סוריאליסטי-הומוריסטי. הוא מעצב סצנות מהברית החדשה, מגחיך ומעצים בו-זמנית אייקוני תרבות, מצלם למגזינים ולמותגים, אבל גם יוצר אמירות ביקורתיות על התרבות שהוא בא ממנה. הוא תיעד בסרט את המחול הפוצע שצומח בסמטאות השחורות בלוס אנג'לס דרך מלחמת הקראמפס והקלאונס, והניח את קוביין המת בזרועותיה של קורטני בתנוחת המדונה. אנחנו לא צריכים יותר מזה בשביל לקפוץ למוזאון ת"א. אוצרת: נילי גורן. פתיחה: 22.7

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
18.7.10

ראש בקיר

הבטון נתפס כחומר תעשייתי פשוט, המשמש בעיקר ליציקות גדולות בתחום הבנייה. קבוצת העיצוב הישראלית UMAMY התבקשה על ידי ספריית החומרים של מוזאון העיצוב בחולון להתייחס לחומר בפרופורציות ידידותיות, תוך יצירת מוצרים שימושיים ובדיקת גבולות החומר.
הניסיון לביית את הבטון מוכר בשדה האמנות והעיצוב כבר משנות ה-60, עם ארט פוברה האיטלקי, ומשנות ה-80, עת החזיר רון ארד את הבטון למרכז הבמה במערכת הסטריאו היצוקה שלו. מעצבים ישראלים רבים עסקו בהאצלת חומרים תעשייתיים פשוטים. כך עשו ורד קמינסקי בתכשיטי החצץ ויעקב קאופמן באובייקטים מחוטי ברזל ואלומיניום ממוחזר, וכעת גם UMAMY לקחו את הבטון צעד קדימה, ועיצבו יציקות עדינות של מוצרי שולחן וצורות אורגניות, עד שהבטון איבד את זהותו ונראה כפורצלן עדין ושברירי במיוחד. התערוכה, המוצגת בימים אלה במשכן לאמנות מאירוב בחולון, מציגה את מרחב הפעולה של הקבוצה עם הבטון ותעתועי הזהות שלו.

שטח אפור, משכן לאמנות מאירוב, הרצפלד 31, חולון. עד 21.8. הכניסה חופשית.

תגובות

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
15.7.10

ספוט: Scenario Architecture

ריספקט! זוג צעיר ישראלי לונדוני ברשימת האדריכלים המוכשרים ביותר מאת מגזין *Wallpaper!

כמדי שנה מפרסם מגזין העיצוב והלייף סטייל הבריטי *Wallpaper את הרשימה שלו של 30 משרדי אדריכלים מרחבי העולם (ביניהם גם אקסלרוד מישראל) המוגדרים ככישרונות בולטים במיוחד. האדריכלים התבקשו לתת ביטוי להשקפת עולמם העיצובית בתכננם בית מגורים כפרי או עירוני, תוך התחשבות באלמנטים סביבתיים וכלכליים. ניצלנו את ההזדמנות שמשרד האדריכלים הצעיר
Scenario Architecture, בראשותם של הישראלים מיה קרני ורן אנקורי, הסתנן לרשימה כשהוזמן לתכנן בית עירוני עבור הפרויקט ותפסנו אתם מילה.

מיה, ממתי אתם קיימים?
"ב-2007, מיד לאחר לימודים בביה"ס לארכיטקטורה AA בלונדון, החלטנו לפתוח את Scenario Architecture. אנחנו ממוקמים בצפון לונדון ומשלבים בעבודתנו האדריכלית מחקר, הוראה ועיצוב רהיטים".
עברו של אנקורי כנפח וניסיונו בבנייה, וניסיונה של קרני בעיצוב פנים ובגרפיקה, הולידו גישה חדשנית לתהליך התכנון האדריכלי: זניחת המרוץ אחר מקורות השראה והתמקדות ביחסי ההדדיות אדם-סביבה על ידי ניתוח דקדקני וסימולציה ממוחשבת של אורחות החיים והרגלי המשתמשים העתידיים בחלל.

מה הנחה אתכם בפרויקט City Road House for Two?
"את הפרויקט תכננו עבור זוג פיקטיווי ללא ילדים שמנהל חיי חברה ואירוח תוססים ומעוניין לשמור על פרטיותו. מניתוח מעמיק ומסימולציה של סדר היום וההרגלים של הזוג, החלטנו על היפוך היחסים המסורתיים של בית-גינה. אף שהגינה האנגלית ממוקמת עורפית, בבית זה היא הועתקה לחזית והועלתה לקומה הראשונה, יחד עם חלל המגורים המרכזי, שפתוח אל החוץ". החלטה זו קבעה מיצוי מרבי של אור השמש בבית, ויחד עם מיקום קולטי השמש וזווית הגג – נוצלה השמש האנגלית עד תום ואפשרה חיסכון בחשמל ושימוש בתאורה טבעית. וזאת רק דוגמה אחת לאופן החשיבה שהושקע בפרויקט.

על מה אתם עובדים כרגע?
החודש סיימנו הרחבה לבית בן ארבע קומות ב-Highgate, צפון לונדון.

כרגע אנחנו בשלבי תכנון של שיפוץ, הרחבה ושחזור קוטג' כפרי המיועד לשימור, שממוקם בצמוד למוזאון המשורר האנגלי ג'ון מילטון

זהו פרויקט מאתגר במיוחד שמשלב תוספת מודרנית לבית מסורתי מהמאה ה-17. כמו כן, אנחנו בשלבי ייצור של קו רהיטים חדש.

מה התוכניות שלכם לעתיד? איפה אתם רואים את עצמכם בעוד חמש שנים?
במקביל להמשך ביסוס המשרד בלונדון ועבודה על פרויקטים אדריכליים בסקטורים שונים (כולל הרחבת קו הרהיטים), אנחנו בודקים אפשרות לפתוח סניף תל אביבי של המשרד ומעורבות בפרויקטים אדריכליים בארץ.

תגובות

  • 01

    עבודות מדהימות

    אודי15.7.10
  • 02

    זה הבעיה של המדינה - בריחת מוחות! חבל. נקווה שיחזרו לפה

    משה טל15.7.10
  • 03

    הסטודיו שנזכר כאן הוא בעצם בריטי, וככזה גם מופיע בסקירה באתר של wallpaper. אבל אני רואה ברשימה גם את סטודיו אקסלרוד, שהוא לגמרי ישראלי, מתל אביב - ואליו לא התייחסתם.. http://www.wallpaper.com/directory/architects/2010/axelrod-architects/30

    גיא15.7.10
  • 04

    אכן, תודה שהסבת את תשומת לבנו, נלנקק!

    המערכת15.7.10
  • 05

    מאוד אהבתי. נקי, פונקציונלי, ומשאיר מקום , להוסיף פריטים אישיים ושימושיים לפי הצורך. יפה!

    בתיה15.7.10
  • 06

    מלינק ..ללינק ..- עברתי לWALLPAPER ומשם לאתר של אקסלרוד והתרשמתי מאד מהפרויקטים שלהם ומהאתר שלהם. מדינת הלינקים.

  • 07

    אהבתי למרות שקצת מנוכר\קר. השמוש בחומרים טבעיים [העץ] מהרצפה אל הספסל אל המדפים וכ'ו זורם נפלא. המשיכו להראות לנו עבודות מושלמות כאלה. ישראלה

  • 08

    תגובהתוספת נאה בנוף הישראלי

  • 09

    אקסלרוד מוכשרת מאד

    diti20.7.10
  • 10

    כבנו של ארכיטקט גוש חלב יוסף ז"ל(נפטר לפני ימים אחדים ב 15/7/2010 אני מאחל לכם הצלחה בהמשך הדרך. הנני מנהל פרויקטים בניגריה בחברת Dori Construction & Engineering-Nigeria אני משוכנע כי תמצאו את אפשרויות הביטוי הארכיטקטוני שלכם גם בחלק זה של כדור הארץ הזוכה לתנופת בניה אדירה. בהצלחה

  • 11

    מדהים. שקט ועניין שלובים זה בזה יוצרים רוגע מיוחד המנתק אותנו מהמולת הרחוב.

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
13.7.10

צלחות מעופפות

למעצבים Hannah Dipper ו-Robin Farquhar היתה הארה. הם הבינו שאנשים תמיד יצטרכו צלחות, ולא סתם צלחות כי אם צלחות איכותיות ומעוצבות. כדי ליישם את התובנה ולהפיצה לעולם המודרני (שעד אז כנראה אכל ישירות מהסיר), הם פתחו את People Will Always Need Plates – סטודיו לעיצוב. בסטודיו הם משלבים את הידע והניסיון של דיפר בקרמיקה ואת זה של פרקואר בעיצוב תעשייתי כדי ליצור סדרת כלי קרמיקה ופורצלן בהדפסים של מבחר מיצירות העבר הארכיטקטוני של בריטניה, אייקונים מודרניים, ואף מבנים מסדרת RIP שסיימו את תפקידם ושלפי דעתם שווה להנציח. אגב, לדעתם שווה גם להנציח את חיי הפקקים בלונדון על גבי ספלים. הצמד כבר הספיק לעבוד עם שמות גדולים בעולם העיצוב, כמו Royal Dalton ,Conran and Partners ו-Habitat, ועבור לקוחות אחרים עיצבו קולקציות על פי סגנונם הייחודי. מבחר הכלים גדל כל הזמן (יש אפילו כלים לחיות מחמד), ומלבד צלחות וספלים אפשר לפגוש בעיצובים כהדפסים על מגבות מטבח, תיקי בד, סיכות, מחברות וספרי צביעה. הצמד מבטיח לחרוג בקרוב מגבולות בריטניה לברלין ולוונציה.
אם יורשה לנו, אנו מציעים להם את תל אביב. הפקקים – עלינו.

תגובות

  • 01

    מדהים, אהבתי שימוש במעבר ביו קו לצבע

    קסניה30.7.10

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
11.7.10

צורה לו

Ferry Staverman הוא אמן הולנדי שיוצר פסלים מנייר. הוא בונה אותם מצורה אחת שחוזרת על עצמה שוב ושוב ויוצרת אשליה של גוף תלת-ממדי. הפסלים עשויים מקרטון ממוחזר לבן או צבעוני ובעובי שונה. אחרי ההרכבה הראשונית של האובייקט הוא כורך אותו שתי וערב בחוט שמוסיף לו גימור חינני וגם עוצר אותו מלהתפרק. העבודות הקטנות מפתיעות בעדינותן האוורירית, ועבודותיו הגדולות יותר (עד חמישה מ' לגובה) מרשימות בריבוי פרטים קטנים, החוברים לקונסטרוקציות בעלות נוכחות.

תגובות

  • 01

    איזה יופי!!! מחזיר אותי למחוזות ילדותי, אבי ז"ל נהג לעשות לנו פרחים מנייר אך פה זו ממש אומנות!! מרשים ומקסים ביותר!! א ה ב ת י

  • 02

    מקסים ונקי להפליא כן ירבו

    דפנה28.7.10

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

תגובות אחרונות

עוד