9.1.12

מטבע עובר לסוחר

עם העיסוק בצדק חברתי והמחאות הגוברות על השיטה הקפיטליסטית, רק טבעי שנחשוב על כסף

לאור שינויים חברתיים, תרבותיים וכלכליים שחלים בעולם, עולה השאלה איך ייראה הכסף במאה הנוכחית: האם לחומרים שהכסף עשוי מהם תהיה משמעות? ומה יהיה הקשר בין הסמל והמרקם לצורכי השימוש בו? "שטרות הכסף והמטבעות כפי שאנחנו מכירים עברו במהלך השנים תהפוכות ברמת החומר והצורה. במבט קדימה אפשר לנבא שיחולו שינויים מהותיים", אומר המעצב הישראלי אלון רזגור, אוצר תערוכת עיצוב בשם "מטבעות העתיד", המציגה אמצעי תשלום אפשריים בעוד עשור או שניים.

21 מעצבים מתמודדים עם הנושא הטעון "כסף", ומציעים פרשנות אישית ביקורתית, הומוריסטית, שאינה בוחלת בניתוץ מוסכמות חומריות וצורניות

אפשר לראות התייחסויות סנטימנטליות לכסף, התייחסות עתידנית ולפיה יוחלף החומר במידע, וכן שימוש בסיבים אלקטרוניים לצד פשטות חומר, ברוח המחאה החברתית. פירוק ה"כסף" ממשמעויותיו הסימבוליות, בחינתו וארגונו מחדש, מצליחים להביא בחלק מהמקרים מבט מחודש ורענן בנושא.
בין העבודות המוצלחות בתערוכה אפשר לציין את "השקל המצטבר" של קבוצת אוממי, שיצרו באמצעות מחשב מבנה תלת-ממדי בעל מנות כסף שאפשר לחוש את כמותן הריאלית, בניגוד לכסף הממוחשב של כרטיסי אשראי והעברות בנקאיות; מנגד, אורי סאמט מציע את שפת הברקוד כשפה אוניוורסלית להעברת ערכים כספיים. צריבה גרפית שניתנת לסריקה על ידי טלפון חכם תגלה את הערך הנקוב; וגישה חתרנית מגיעה מכיוונו של עזרי טרזי, שמציע לכל אחד לצייר לעצמו את השטרות המתאימים לו – ציור פשוט על קרטון, אנטיתזה לריכוזיות ולתלות האנושית במטבעות ובשטרות הבינלאומיים, שערכם בימים אלה נתון בספק.
קיום התערוכה במוזאון לבנקאות ונוסטלגיה תל אביבית, השייך לבנק דיסקונט, מרסן מעט את רוח המהפכה, בהתחשב בכך שלא משנה איך יעוצב המטבע החדש – מן הסתם הוא ימשיך להיות בידי אותם מוקדי כוח.
מטבעות העתיד, מוזאון הרצלילינבלום, רח' הרצל 13, ת"א. עד סוף פברואר.

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
8.1.12

ג'קי קנדה

למאיירת הקנדית ג'קי אוקלי סגנון ייחודי המשלב רישום ונגיעות צבע. התוצאה: דיוק

Jacqui Oakley מלמדת בקולג' לאמנות ועיצוב של אונטריו, בטורונטו, קנדה, וכבר עשר שנים היא מאיירת עצמאית. עם לקוחותיה נמנים הרולינג סטון, הפייננשל טיימס, בוסטון גלוב ועוד. מגזין abduzeedo משוחח איתה.

באיזה שלב גילית שאת אוהבת אמנות ואיור? תמיד הייתה לי חיבה מוזרה לאיור מבוכים. יכול להיות שזו הייתה יותר תוצאה של שעמום בטיסות ארוכות (במסגרת העבודות של הוריי, חיינו בבחריין, זמביה, לונדון ולוב). אהבתי תבניות וצבע, במיוחד אימג'ים שאספו הוריי במהלך מסעותיהם: בטיקים - הדפסים על אריגים – ממלזיה, דימויים של אלים תאילנדים, סצנות מחיי כפרים אפריקאיים. כל דבר שקשור למדע בדיוני או לאימה תמיד תופס את תשומת לבי. כמו כן, נהניתי לאייר ציפורים וחיות, במיוחד כאלה מארצות אחרות. בבחריין היו רק שממיות, עזים וגמלים, אז כשהיינו מבקרים בקנדה, על סנאיה הרבים, היא נראתה לי כמקום אקזוטי למדי.
איך הפכת את הלהט שלך למקצוע? למדתי לתואר אמנות באוניברסיטת טורונטו, אבל הבנתי שאני לא לומדת מספיק טכניקה, ופניתי לתוכנית שרידן לאיור, שהוציאה כמה כישרונות. בסיום הלימודים

מצא חן בעיניי להציג "אמנות" לפני אנשים בחיי היומיום שלהם, ולא לפני מספר מצומצם של אנשים בגלריות לאמנות. זה קשה לפעמים, יש עליות ומורדות, אבל הן שוות את זה

שמנו לב שהרבה מהעבודות שלך הן ציורים של ממש. תוכלי להסביר לנו על התהליך שאת עושה בדרך לאיור? אני מתחילה בסיעור מוחות; אני מריצה בראש מילים וקשקושים קטנים של רעיונות אקראיים שעולים לי בראש. אחרי שאני אוספת דימויים שיכולים לשמש כרפרנסס, אני ממשיכה לרישומים כלליים, מגדילה אותם ומעבירה לנייר, צובעת חלקים תוך ניסיון לשמר את הטקסטורה בעזרת מברשת יבשה, ולבסוף תוחמת אותם בדיו. (למגוון מעבודותיה הציצו כאן)
מתיאור תהליך העבודה שלך, אנחנו מבינים שאת לא כ"כ מתקרבת למחשב. בעידן שבו כולם עובדים ויוצרים את האיורים שלהם על מסך המחשב, האם את מרגישה יותר כאמנית מאשר מאיירת? את רוב הזמן שלי אני מבלה מול המחשב, בערך כמו כל אחד אחר. כשאני עובדת על משהו מסובך, לעתים קרובות אני מאיירת כמה חלקים בנפרד, סורקת אותם, ומזיזה אותם במחשב. אני מוצאת שזה מאפשר לי להתנסות קצת יותר עם הקומפוזיציה. לפעמים, לצורך גרסה סופית של איור, אני עוברת על הקווים ביד לפני שאני מוסיפה להם צבע בפוטושופ. אני תמיד מעדיפה את התחושה של איור ידני, אז אני משמרת את זה ומתרחקת מאימג'ים שנראים "מבריקים" מדי, אף על פי שאני מכירה לא מעט אמנים שעובדים על המחשב בלבד, ואני מעריצה את עבודתם. אני פשוט נהנית מהספונטניות שעבודה ידנית מאפשרת.
אילו טיפים את יכולה לתת לאלה שרק מתחילים את דרכם בעולם העיצוב? זה קשה לצאת לדרך עצמאית. יש לזכור שלכולם היו זמנים קשים. המשיכו לקדם את עצמכם ולעשות עבודה טובה, וזה ישתלם בסוף. זה טיפשי, אבל אל תשכחו שאתם נהנים מאמנות ומעיצוב. לפעמים, כשאמנות הופכת לשגרה יומית, היא נדמית כעוד עבודה. אז השתדלו תמיד לזכור לעבוד על פרויקטים אישיים כשמתאפשר לכם, לשתף פעולה עם חברים, והמשיכו להסתכל על דברים כדי להמשיך להתרגש וכדי להוסיף לעבודתכם ממד. זה יקרה בסוף.

לראיון במקור

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
5.1.12

ציור לשוני

טיירי קלהאן לימד את מכונת הכתיבה שלו לצייר

מכונות כתיבה אחראיות ללא מעט יצירות ספרות מופלאות, אבל עד מכונת הכתיבה הכרומטית של האמן Tyree Callahan, אף אחת מהן לא ידעה לצייר. המכשיר המקורי, שזכה לאזכורים רבים ברשת, משתתף בתחרות West Prize לשנת 2012.
את ההשראה ליצירה קיבל קלהאן בעודו מצייר בצבעי מים. "יש לי מכונת כתיבה ישנה של אוליבטי, ורציתי להוסיף קצת טקסט לציור. הכנסתי את הציור אל מכונת הכתיבה, התחלתי להדפיס, ואז היכתה בי ההשראה". הוא מצא מכונה מתאימה, צחצח אותה, והרכיב לה מקשים צבעוניים, סרט מיוחד ועוד רכיבים (חלקם סודיים). אמנם המכונה אינה מעשית (אין שום דרך יעילה לטבול את הקלידים בצבע, יש לעשות זאת ידנית בכל פעם מחדש), אבל היא עשויה ליצור עבודות אמנות מעניינות דווקא בשל האופן שבו תוכננו מכונות הכתיבה, כך שהן מותירות מרווח בין תו לתו.

קלאהן הקליד פסקה קצרה של טקסט, אבל אי אפשר לא לתהות איך יראה שיר אהוב, יצירה ספרותית או מכתב אהבה

את דרכו התחיל קלאהן כצלם, ולפני 15 שנה גילה את קסמם של צבעי השמן והתאהב בעבודותיו של הצייר ויליאם טרנר, שנודע בציורי הנוף שלו, ושממנו הוא מושפע.
"הטבע הוא המדריך הטוב ביותר שיכול להיות לאמן", כתב. "אני כל הזמן נדהם מהאופן שבו האור משחק בנוף. אני גר בוושינגטון, סביבה שמסוגלת להפיק נופים מלאי חיים וקודרים גם יחד, לעתים אפילו באותה שעה של היום"
אבל קלהאן הוא לא רק חובב תאורה טבעית נוגה; בסוף הטקסט שבו הוא קורא לגולשים להצביע עבורו (בעלי אייפון, אייפוד או אייפד מוזמנים להוריד את האפליקציה של West Collect), הוא הבטיח שכל קול למען מכונת הכתיבה יציל חתלתול חמוד מייסורי הגיהנום. לא תצביעו?

תגובות

  • 01

    מדליק! עכשיו רק נשאר לגרום למכחול להדפיס...

  • 02

    נפלא

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
3.1.12

רשרושי אופנה

זואי ברדלי יוצרת מיצבי ענק מנייר עבור הקולגות לשעבר מעולם האופנה

אם גם אתם אוהבים וינדואוז שופינג, ודבקה בכם קדחת הקניות הסוערת של חגי החורף (בעיקר אלה שמעבר לים), כדאי לכם להכיר את Zoe Bradley, שיצירותיה מככבות בחלונות הראווה של לואי ויטון, כריסטיאן לובוטין, טיפאני ועוד. ברדלי, מעצבת-פסלת שיוצרת בנייר, רקחה עבורם מיצבי ענק מרשימים שנדמה שקפצו הרגע מתוך ספר פופ-אפ מלא שיק וסטייל. חוץ מחלונות ראווה היא מעצבת גם סטים לצילום ואביזרי לבוש ייחודיים לפי הזמנה.

עבודותיה, אלגנטיות ומלאות הומור, מערבבות עולמות של מציאות וחלום, ובדרך כלל מורכבות מעשרות פרטים מדויקים ומדוקדקים שיוצרים סביבה שלמה

את הנייר – החומר  שהפך לסימן ההיכר שלה, היא מעבדת תוך שימוש בטכניקות מסורתיות, כגון אוריגמי ומגזרות נייר, אבל גם משלבת טכניקות של תדמיתנות וגזרה הלקוחות מעולם החייטות. אלה האחרונות מיושמות בנייר כאילו היה הבד הכי יוקרתי. אכן, את הקשר של ברדלי לאופנה קשה לפספס; שמלות ערב ארוכות שובל ומחוכי נייר הם מוטיב קבוע בעבודתה, ומרמזים על גלגולה הקודם כמעצבת בבית האופנה של אלכסנדר מקווין, שם הייתה חתומה על כמה מדגמי התצוגה של קולקציית אביב-קיץ 1999 המיתולוגית. הדגמים שעיצבה אז – מעין מניפות ענק של עץ מכופף ומחורר כתחרה שעטפו בפיסוליות את גוף הדוגמניות – הפכו לאייקונים, והיו לאבן דרך בזהות העיצובית של הבית.
בתקופה שהייתה בלב לבה של תעשיית האופנה, הבינה ברדלי שמה שבאמת מרגש אותה בעבודה הם דגמי הקצה, אלה שיש בהם שואו וממד של פנטזיה, ואשר מזמנים התמודדות עם יצירת נפחים פיסוליים ועבודה בחומרים לא שגרתיים. היא החליטה לפנות לקריירה עצמאית שמוקדשת כולה לעולם הדמיון, ומשוחררת מהכבלים והתכתיבים של עולם האופנה.

תגובות

  • 01

    WOW.........

    Tali4.1.12
  • 02

    איך אפשר שלא לאהוב, פשוט להתעלף, איזה יצירתיות. שפו.

  • 03

    מדהים,יצירתי ומלא הומור

  • 04

    איך אני מתה על חלונות ראווה מרהיבים .. הרבה יותר כיף מלהיכנס ולקנות..

  • 05

    "שאפו" לברדלי

    דפנה31.1.12

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
3.1.12

ויקטורי!

Viktor Hertz, מעצב שוודי, מפקטגרם להנאתו פוסטרים לסרטים ושירים. תפסנו אותו לשיחה

ויקטור, ספר לנו מה אתה עושה בימים אלה? כרגע אני עובד כפרילאנס, מה שמאפשר לי לעזוב את עבודתי במחלקה הפסיכיאטרית (קצת חבל לי). אני עובד במקביל על כמה פרויקטים אישיים ומקווה לחשוף אותם בקרוב. שני פוסטרים שלי מוצגים בתערוכה גדולה בפורטלנד, ואני מקווה שבתחילת השנה אתברג לעוד תערוכה, זה רק עניין של למצוא חלל מתאים ואת הגלריה שתרצה אותי. חוץ מזה, יהיה נחמד אם אצליח לטייל קצת בעולם. היי, אולי אגיע לישראל?

האם יש שיר שלא תוכל לפקטגרם? ברור! יש הרבה שירים וסרטים שלא אצליח ליצור מהם פוסטר. עד כה בחרתי נושאים שהכותרת המילולית שלהם אפשרה לי ליצור סימבולים ופיקטוגרמות ביתר קלות. האמת היא שזה קצת מעייף. הייתי שמח להתרחב ולגעת בעוד סוגי עיצוב, אף על פי שפיקטוגרמות הן חלק מהסגנון המזוהה איתי.

מה או מי מספק לך השראה? המון דברים. אני אוהב להתבונן בדימויים וצורות, ובפיקטוגרמות כמובן. האתר הזה מספק לי רעיונות לאימג'ים. בדרך כלל אני משלב דברים קיימים או עושה להם רמיקס ויוצר מהם משהו חדש. אני מבלה הרבה ערבים בעבודה על האילוסטרייטור, ובמיוחד אני אוהב לשמוע מוזיקה טובה בזמן שאני צופה בטלוויזיה גרועה (בלי סאונד). ככה עולים רעיונות יצירתיים ולא צפויים במיוחד. זה אולי נשמע כמו קלישאה, אבל בשעה שאני מממש את אחד הרעיונות שלי אני לא זוכר צרכים בסיסיים כמו רעב או שינה. זו תחושה טובה כשאתה מצליח לבטא רעיון באופן יצירתי. אני לא אדם של שעות משרד, תשע עד חמש, אני עובד רק כשיש לי רעיון ששווה לבצע אותו, אבל בהחלט לא יזיקו לי קצת משמעת וסדר בחיים.

R.E.M התפרקו לא מזמן. מה דעתך על Losing My Religion? חח, כן, אני מניח שאני יכול, יש בשיר את כל האלמנטים הנכונים כדי שאוכל להכין מהם פוסטר. אצרף אותו לרשימת ה"קורבנות" האפשריים שלי בעתיד

לסיום, איפה נמצא אותך בעוד חמש שנים? שאלה מעולה, אין לי מושג. אני כמובן רוצה להיות מסוגל להתפרנס מהעבודות שלי, אם זה בתחום העיצוב גרפי, אמנות או כל דבר אחר שאעסוק בו. יש לי עוד דברים רבים להשלים בזמן הזה, אני רוצה לעשות סרטים, מוזיקה… לפעמים אני חושב שהייתי רוצה להיות מצטיין וייחודי בתחום אחד, אבל אני מניח שאני רק טוב בכמה תחומים, או לפחות כך אני מקווה. אולי אמצא את עצמי במשרד פרסום או מתבודד בבונגלו בתאילנד ויוצר פיקטוגרמות להנאתי, בכל אופן, בעוד חמש שנים אהיה בן 34, אז בטח ארצה למצוא את הנשמה התאומה שלי, ואולי יהיו לנו ילד או שניים. הזמן עף.

עוד על Viktor

תגובות

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
2.1.12

מעריסה לערוגה

סקירה מלבלבת על הטרנד המקסים של גינון ורטיקלי, שפשוט לא מפסיק לטפס

חלחול התודעה הירוקה למציאות היומיומית שלנו הביא עמו פיתוחים שלא רק אמורים לעכב את ההרס המוחלט של כדור הארץ, אלא גם גורמים לו (או לפחות לדירה העירונית שלנו) להיראות הרבה יותר טוב. אם הכי קרוב לקיר צמחים שראינו בילדותנו היה הפוטוס המטפס שגרם למדף בבית להיראות תקוע אי שם בסביבות אפריל 1977, ואם בזיכרונות שלנו מככבות ערוגות מגודלות פרוסות בחצר בית הספר, הרי ההווה מטיח בנו קיר בטון בכל שלושה מטרים בממוצע ומדרכות צחיחות בין לבין, ומאלץ אותנו למצוא דרכים יצירתיות יותר לשזירת הירוק בחיים.

יש מי שמתייחס לעניין הצימוח האנכי כקישוט, כי אין יפה מקיר שמגדל את עצמו, נושם, משתנה עם תנועת השמש ועונות השנה. ויש את האקטיוויסטים, מונחי האידיאלים, שעורמים בקבוקי פלסטיק הפוכים באוויר ומגדלים עלי סלק, כי סלט אחד לשבוע כן יכול לגדל את עצמו

אז בפינה הימנית – Vertical Garden Design בפורטפוליו מרהיב של קירות צמחייה בשרנית ועשירה שממירה לובי של מלונות שוודיים, חלונות ראווה של חנויות יוקרה ספרדיות ומרכזי תרבות בדובאי לג'ונגלים מבויתים; Flora Grubb Gardens מייצרים שיפודי מתכת מוצלבים שתופסים צמחי אוויר עדינים (טילנסדיאה) להשגת מראה קונטרסטי לברזל התעשייתי; ו-Wooly Pocket מייצרת כיסי בד, שבתלייה אחד מתחת לאחר יוצרים קיר צמחייה במראה משתפך.

באגף השמאלי, אנשי Windowfarms בפרויקט עיצוב פתוח לכל מי שמעוניין ליצור ערוגת תבלינים או ירקות ביתית עירונית. במקום שאין די שטח או אור יצרו החברים קונסטרוקציה שבמקורה מורכבת מבקבוקי שתייה קלה, נורות לתגבור האור, ומשאבת אוויר חסכונית ושקטה שמתחזקת את זרימת הנוזלים דרך המתקן. כוונת הפרויקט היא לגרום לכמה שיותר אנשים לבנות את הערוגה האנכית בעצמם, לשתף רעיונות חדשים לשיפור המערכת, ולהביא אנשים לגדל לעצמם את הירקות והתבלינים גם בסביבה אורבנית "עוינת"; Hayeon Kelly Choi ו-Kooho Jung מציגים את קונספט הקיר הירוק הסימביוטי, שיחליף חומות וקירות חוצצים ברחבי העיר, ויקיים בתוכה מערכת אקולוגית מטהרת; ומפה אפשר לרוץ קדימה אל מעל לפופיק עם החזון האוטופי של WORKac, שמציעים מגדל טרסות שמהוות פלטפורמה לגידול חקלאי מגוון, מחסות ועד לעדרי כבשים, עם שוק איכרים בקומת הקרקע – ממש באמצע העיר.

הרעיון המנחה הוא קיצוץ דרסטי בשינוע האוכל, כשמכאן המילה החדשה (שלנו לפחות) להיום: Locavore – מי שצורך את מזונו בקרבת מקום מחייתו

הירוק הוורטיקלי מגיע בשלל סוגי צמחים, שלל צפיפויות ואפילו שלל פונקציות. אז אם זה ליופי, למען הסביבה, או לצורך התנתקות מחברות ענק ויצירת סלט עצמאי משלכם – תלו כמה עציצים לגובה החלון ותנו לירוק לייפות לכם את היום ולחמצן לכם את האוויר.

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
1.1.12

הדשא של השכן

תרחיש אפוקליפטי מבקש להעלות לדיון את הצד השחור של מטבע הטרנד הירוק. אמא'לה

Liam Young ו-Darryl Chen הם צמד מעצבים, עתידנים, אורבניסטים ואוצרים, שבין השאר אחראים גם על Tomorrow’s Thoughts Today – צוות חשיבה המבוסס בלונדון ועוסק בהשלכות הפנטסטיות, הפרוורטיות והאובר-רייטד של אורבניזם. "היכן שהעשב ירוק יותר" הוא פרויקט עיצוב ספקולטיווי שלוקח את נרטיב הקיימות עד לקצה סקאלת השפיות, ואז מסיט אותו עוד קצת. סביב נושאי הקיימות והפיתוח יצרו הצמד מציאות אפשרית בעלת היבטים תרבותיים, גאוגרפיים ופוליטיים שחרגו אל תסריט בלהות.
כמו כל אידיאולוגיה יש לבחון אותה בעיניים ביקורתיות ולנהוג בה זהירות, הם טוענים. הפרויקט הוא צומת בין עיצוב לביקורת חברתית, המבקש להצביע על מסקנות רדיקליות בגישת הבר-קיימא, ולהכניס דריסת רגל נוספת לאג'נדה בעלת טביעת רגל פחמנית. בשעה שקהילות, ערים ורשויות ממהרות לאמץ את עקרונות הפחתת זיהום הפחמן הדו-חמצני – הרי כל מה שמעבר לתחום שיפוטן, מטבע הכסף והשררה, מופקר ומוזנח. כך, יוזמות מקומיות המנסות ליישם עקרונות גלובליים, עלולות לגרום בלי משים למציאות שבה שוב החזק – מרוויח, והחלש – נרמס.

הפרויקט אמנם מופרע ועושה שימוש במניפולציות הפחדה, אבל רק כדי ללכוד את תשומת לבנו לשאלות רציניות בדבר ההשלכות החברתיות, פוליטיות, אדריכליות, מורפולוגיות וכלכליות שמושג הקיימות מביא עמו

כך לדוגמה, חלק מהחזון האפוקליפטי מדבר על חקלאות, שבאופן מסורתי ניצלה משאבי טבע לטובת האדם, וביום שבו יואשם האדם בפשעים נגד הסביבה, ייתכן שנמצא עצמנו מנצלים עד דק את המשאבים האנושיים… או תיאור היפותטי על סבלם של תושבי הפרוורים (בלונדון), שכאזרחים סוג ב' אינם נהנים מהאזור התחום והנקי מפחמן, ואף הופכים לביב שופכין של הקהילה הירוקה. וכן הלאה.
רדיקלי, אמרנו? אמרנו. אבל מגזין Blueprint החליט לכלול אותם ברשימת האנשים שעשויים להביא לשינוי בתחום העיצוב והאדריכלות.

תגובות

  • 01

    אין ספק שגם הירוקים יכולים להתחזר על הלא ירוקים ולהגיע למעשים שפלים. החבר'ה האלה מגניבים

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
29.12.11

העיר כמצפן העתיד

12 מהוגי הדעות האירופאים המובילים בתחום הערים, נשאלו שלוש שאלות: מה צופן בחובו העתיד לערים? מדוע חשוב להשקיע בערים? ואילו שינויים  צריכים לערוך במדיניות ההשקעה בערים? reDesign מגיש לקוראיו בתרגום לעברית את מחשבותיו של האדריכל רינייר דה גראף (Reinier de Graaf) בנושא.

"ערים הן אוונגרד טריטוריאלי, המראה לנו איך אנחנו צריכים להתמודד עם דברים"

האדריכל ההולנדי רינייר דה גראף הוא אחד משישה שותפים ב-OMA – המשרד לאדריכלות המטרופולין שהקימו רם קולהאס ואיליה זנגליס, והוא מנהל את AMO – מוסד המחקר של החברה. הוא מעורב בפרויקטים בערים שונות ברחבי העולם, ויש לו חזון ברור בנושא התפתחות אורבנית ותפקידם של רשויות השלטון, גורמים פרטיים ותושבי העיר בפיתוח אורבני. לערים הוא קורא: "המצפן של העתיד".

השקעה בעיר היא חשובה, כי העיר היא שדה הקרב שבו כל סוגיות השעה מוכרעות. במונחים של פרופיל אוכלוסייה ובעיות כלכליות, הערים היו הראשונות לקום נגד אי-שוויון בחברה

ערים הן, כפי שהיו בעבר, אוונגרד טריטוריאלי אשר מראה לנו איך אנחנו צריכים להתמודד עם דברים. ממשלות, לעתים קרובות, מנסחות מדיניות מתוך יומרה ולפיה ידוע להן מה צריך להיעשות; בערים אתה יכול לראות את המציאות הטהורה. שאננות מוגזמת של השלטון תקבל סטירה מיידית מהתגובה של החברה עצמה. ממשלות יכולות לדבר על אינטגרציה כמה שהן רוצות, אבל העיר היא הזירה שבה אינטגרציה צריכה לקרות, שם היא יכולה להתרחש בדרכים בלתי צפויות. לערים יש כל כך הרבה לספר לנו.

השוק זקוק לתיקון

לטענת דה גראף אם מפסיקים להשקיע כסף בערים, הממשלה תידחק החוצה ממושב הנהג. "כממשלה, אתה זקוק לכסף כדי להשקיע, אחרת השוק ישתלט. השאלה היא אם זה מוביל לתוצאות הרצויות, כי השוק זקוק לתיקון מסוים. הממשלה יכולה לספק את התיקון הזה דרך השתתפות בפרויקטים או הובלה שלהם. כמו לדוגמה, באנגליה, שם אימצו את כלכלת השוק החופשי כמעט ללא הגבלה מאז תאצ'ר: קן ליווינגסטון (פוליטיקאי בריטי, היה ראש העיר לונדון בשנים 2000–2008) משחק משחק מתוחכם מאוד. הוא משאיר את היוזמה לשוק ומכריח את השוק לעשות את מה שהוא רוצה באמצעות כלים ורגולציות המעוגנים בחוק. נוסף על כך, הוא מחייב את השוק להשקיע בפרויקטים המשרתים אינטרסים רחבים יותר, כמו מבנה סוציו-אקונומי ותשתית פיזית. נוסחה מעניינת זו הוכיחה את עצמה כיעילה, ומבלי להצית מהפכה חברתית או לגרום להתמוטטות של השוק".
כמו כן, לאזרחים מן השורה אמנם אין את המשאבים למלא תפקיד מכריע בהתפתחות האורבנית, אבל הם בהחלט יכולים לשמש כבלם חשוב לקבוצות יזמים פרטיות, כי בסופו של דבר הסכמתם נדרשת.

ערים מתכווצות
הבעיה המרכזית בערים אירופיות היא לא רק שהאוכלוסייה אינה גדלה, היא אפילו מתכווצת. במקום גידול אוכלוסין, אנחנו צריכים להשתמש בקיטון אוכלוסין חלקי כגורם מניע. בחבל הרוהר (גרמניה) ובאנגליה, לדוגמה, כיווץ האוכלוסין הוא משמעותי. התוצאה היא שבמרכזי ערים מתפנים שטחים רבים ששימשו בעבר לתעשייה.
במצבים אלה יכולות תת-תרבויות העושות שימוש מתוחכם ב"חורים" הנוצרים בעיר לשגשג. ה"חורים העירוניים" יכולים גם לעודד אינטגרציה. מקומות שמתכווצים בקצב מהיר יכולים להיות חלוצי האינטגרציה החכמה, במצבים שהמיעוטים הופכים לרוב. במקרים שכאלה, צורות היברידיות מוזרות נוצרות, המשלבות בין העיר וסביבת הנוף.

תכנון כשאלה של הסתכלות, קלסיפיקציה והסתגלות
עיצוב חללי יכול להביא בחשבון תוצאות מכיוונים בלתי צפויים רק באופן מוגבל; חלק גדול מהאפקטים הם ספונטניים במקורם. "תכנון הוא בחלקו צורה של הסתכלות, ובחלקו צורה של קלסיפיקציה תיעודית, שבעקבותיה מבוצעות התאמות בנקודות אסטרטגיות. יישום תוכניות טוטאליות יהפוך יותר ויותר למשהו ששייך לבדיון. שימוש בכלים תכנוניים מסורתיים לא יאפשר התפתחות משום שכלים אלה עדיין מאמצים 'גדילה' כהנחה בסיסית. היום יותר מתמיד חשוב לעקוב אחר ההתפתחויות באופן שיטתי, ואז לבנות תוכנית". על השאלה אם ערים הן באמת נחוצות, דה גראף משיב כי באופן מסורתי, ערים בנויות על עוני. בנסיבות אלה, זה רעיון טוב לרכז מגורים ועבודה. "ככל שארץ נעשית עשירה יותר, כך יש יותר תת-אורבניזציה; ככל שהעיר מצטמצמת, כך קטן המרחב הנותר לציבור".

יותר מדי אגו באירופה

"ארצות אירופיות פועלות באופן אנוכי, ורואות בתכנון חלל עניין לאומי. הן לא מסוגלות להסתכל מעבר לגבולות שלהן"

לטענתו, שיתוף הפעולה הבינלאומי טעון שיפור. כבר הרבה זמן אנחנו רואים באירופה כמה מגמות אורבניות חוצות גבולות. "חשבו על פרויקט Stedenbaan. הבחירה למקם את בסיס הפרויקט בתוך גבולות הולנד מתעלמת מהפוטנציאל העצום של החיבור לפלנדריה (בלגיה), לחבל הרוהר ולאזורים בצפון צרפת. אף אחד לא רואה או מכיר בקומפלקס האורבני הזה, כי האובססיה שלהם לגבולות לאומיים מעוורת את עיניהם, והם לא יכולים, לא רוצים או מפחדים להסתכל מעבר לגבולות האלה. ואם הם כן יסתכלו, זו תהיה תנועה נגד מבני הכוח הקיימים. אף אחד לא יכול לפעול בקנה מידה כזה. תכנון חלל צריך להיות נושא שנידון ברמת האיחוד האירופי. זה יאפשר התקדמות".

לראיון המלא במקור: Stipo

תגובות

  • 01

    תודה על הבאת המאמר המעניין הזה. באמת צריך להבדיל בין אירופה עם הצמיחה השלילית והבניה המסורתית לבין ערים בארצות הברית ובעיקר בסין ובמזרח ששם הכי מסקרן לראות מה קורה

  • 02

    דברים מקוריים ומעניינים

  • 03

    הורס

    הורס2.1.12

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
29.12.11

עיר מבטיחה היא עיר מקיימת

איזה תפקיד ימלא עיצוב בר-קיימא בעיר העתיד? המעצבת עדיטל אלה משרטטת חמש מגמות

אתגרים סביבתיים וחברתיים מאלצים אותנו להפוך את העיר לזירה מתקנת, וליצור בה דפוסי חיים בעלי טביעת אצבע אקולוגית ויתרונות חברתיים, קהילתיים וכלכליים. עיצוב הוא שחקן מכריע בהחלט בתהליך. התבוננות רחבה בערים המבקשות לפעול על פי ערכי הקיימות, מאפשרת הצצה לעתיד הלא רחוק שבו ערים צפופות, מפגישות, משתתפות ומשתפות, יוצרות עבור תושביהן אפשרויות חדשות ברמה האישית, הקהילתית והעירונית. להלן חמש מגמות של עיצוב מקיים במציאות עירונית.

אקטיוויזם של יום חול: מוצרים שיהפכו אותנו למשתתפים פעילים

החיים המודרניים הרגילו אותנו שפסיוויות היא מעלה לשאוף אליה. נוח לנו כשמוצרים, מכונות ואנשים אחרים פותרים לנו בעיות. כך השארנו את המונח אקטיוויזם להפגנות, מחאות וחתימה על עצומות. "אקטיוויזם של יום חול" מזמין אותנו להחזיר ליומיום שלנו מידה גדולה יותר של מעורבות. יש כיום לא מעט פרויקטים ויוזמות לקידום השתתפות פעילה של אנשים בקונטקסט הפרטי והציבורי. לדוגמה, Pavegen Systems – אריחים המאפשרים יצירת אנרגיה ברחוב תוך כדי הליכה, או Home Farming Unit – מערכת סגורה לגידול צמחים ודגים בסביבה הביתית או רדיית דבש מכוורת עירונית.

צרכנות מונעת: מוצרים שיעודדו אותנו לדפוסים אחראיים

לבחירות היומיומיות שלנו יש השפעה אדירה על טביעת הרגל הסביבתית. כיצד יכול עיצוב טוב ליצור מוצרים ושירותים שיעודדו אותנו לבחור בדפוסי צרכנות אחראיים? תשובה  אפשרית אחת היא שימוש יעיל במשאבים כמו שטח. האדריכל Gary Chang מקסם את הפוטנציאל הזה כשיצר דירה בת 24 חדרים בתוך חלל של 32 מ"ר.
דרך נוספת היא לחשוב על מוצרים שמשתנים אתנו, כמו ה-GrowBike, שגדל עם הילד. מעצבים גם יכולים למצוא דרכים לעודד אנשים לעשות שימוש יעיל בפסולת שמצטברת סביבם. הפרויקט MakeDo נוגע בפוטנציאל הזה בהרבה חן.

דיאלוג אלמנטרי: דרכים חדשות לשיח עם הסביבה

עיצוב לקיימות מתבסס במידה רבה על חיפוש דיאלוג מחודש עם האלמנטים הטבעיים הסובבים אותנו, עולם הצומח והחי, וגם עם האנשים המקיפים אותנו. פרויקטים שונים מנסים לבחון את גבולות הדיאלוג הקיים, ולמצוא דרכים חדשות לשיח זה. תחום עיצוב תאורה לדוגמה יבקש, מלבד חיסכון בחשמל, גם להנכיח את הטבע ולקרב אותו לאדם העירוני. כך גופי תאורה Lunar Resonant מותאמים בעוצמתם על פי מחזור הירח, Parans מכניסה אור שמש לחדרים נטולי חלונות בעזרת סיבים אופטיים, ומנורות WindyLight (פרויקט של הכותבת) נושבות אור בעזרת רוח. פרויקטים אלה ורבים אחרים מסמנים למעצבים כר התנסויות חדש ועשיר.

סוגרים מעגל: סוף תהליך במחשבה חדשה

השיח על עיצוב מחדש של מוצרים ושירותים כך שיוכלו להצטרף למעגל מיחזור או התכלות, הפך לחלק בלתי נפרד מגישת הקיימות. דוגמה מובהקת לכך היא הפארק התעשייתי קלונדבורג בדנמרק, שעוצב על פי עקרון "הסימביוזה התעשייתית", שיתוף פעולה בין חברות שונות ומגוונות באותו המתחם, כך שתוצרי הלוואי של חברה אחת הם תחילת התהליך התעשייתי של חברה אחרת. פעילות מעוררת השראה אפשר למצוא בקבוצת Zeri, שזיהתה שבמהלך ייצור ליטר בירה נשפכים כפסולת 20 ליטר של מים עם שאריות שעורה. הקבוצה פיתחה תהליך אפיית לחם שעושה שימוש במשאב האבוד, וכך יצרה עסק נלווה ומניב לתעשיית הבירה.

קהילה בקוד פתוח: למקסם את הכוח האנושי

פרויקט מחקרי רחב היקף בשם Sustainable Everyday בחן לעומק את הפוטנציאל ליצירת שירותים המאפשרים לקהילה לספק מענה לצרכיה בכוחות עצמה. מומלץ להתוודע למגוון התרחישים המוצעים והאופנים שבהם פעילות עיצוב מעודדת אינטראקציות חדשות, נקודות מפגש ואפשרויות לשיתוף במשאבים.

לסיכום, השאלה כיצד אפשר לעצב קיימות בסביבה האורבנית מאלצת אותנו לבחון שאלות מהותיות הנוגעות לדפוסי החיים שלנו. העיר, שהפכה להיות יחידת מחיה מובנת מאליה, עשויה להוות הזדמנות לפריצת דרך לחדשנות סביבתית וחברתית.

הכותבת מתמחה בעיצוב בר-קיימא, בעלת הסטודיו "עיצוב חושב סביבה", ומרצה ב-HIT – המכון הטכנולוגי חולון. עוד על פרויקט WindyLight אפשר לקרוא (ולתמוך) ב-KickStarter.

תגובות

  • 01

    איזה יופי של רעיונות יצירתייים וכול כך מתחשבים הסביבה ובאדם

  • 02

    פתרונות מרגשים

    סלעית30.12.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
28.12.11

סוודר מכוכב אחר

הסוודרים של סנדרה בקלונד רחוקים שנות אור ממה שאתם מכנים "סוודר"

Sandra Backlund, מעצבת אופנה וסרגנית קוטור, מהלכת בבטחה באזור הדמדומים של מה שמקובל לכנות אמנות לבישה. בין שזו אמנות, אומנות או אופנה, מקומה בתולדות הסריגה מובטח בזכות יצירותיה הצמריריות, שלא מפסיקות להדהים.
בקלונד פתחה את הלייבל הקטן שלה ב-2004, מיד כשסיימה את לימודי עיצוב האופנה ב-College of Design Beckmans בסטוקהולם. היא החלה להוציא קולקציות מצומצמות של פריטים יחידים בסוגם, קולקציות שמבוססות כולן על טכניקות מוכרות של סריגה ידנית, אך רחוקות שנות אור מכל מה שאנו מכירים כ"סוודר". הסריגים שלה פיסוליים וארכיטקטוניים,  נראים כמו שריונות אבירים עשויים צמר, ומאופיינים בפרופורציות שמעוותות את הגוף לכדי צללית חדשה.

המפגש של הצמר הרך עם הארכיטקטורה המורכבת יוצר דימוי עוצמתי, עתידני ואורגני גם יחד, ומציג גישה אוונגרדית, הן ביחס לשימוש בטכניקה העתיקה והן בתפיסת הגוף והבגד

בקלונד, שעד לא מזמן הייתה סורגת כל פריט בקולקציה במו ידיה בשעות של ניסוי ותהייה, פיתחה טכניקת עבודה של קולאז' תלת-ממדי, שבמהלכה היא מפסלת את הבגד ישירות על בובת דיגום. תהליך העבודה האינטואיטיווי, ללא תכנית מוקדמת וכמעט ללא סקיצות, מאפשר לה להגיע למורכבויות גאומטריות שקשה לצפות מראש. לאחרונה היא נדרשה לוותר במעט על הגישה הארטיזנית שלה לטובת צעדים ראשונים בייצור ממוכן. בשנת 2010 היא חברה לחברת הסריגים האיטלקית Maglificio Miles, שמאפשרת לה לפתח את הסריגים שלה במגוון אמצעים טכנולוגיים. שיתוף הפעולה עם החברה פתח אופק חדש לעבודתה, ומאפשר לה להציג קולקציות מסחריות יותר, שמתקיימים בהן לצד הספקטקל העיצובי המזוהה עמה גם ניואנסים טקסטיליים מרתקים.
לאתר המעצבת

תגובות

  • 01

    קשה לי לסבול את הרזון המחריד של הדוגמניות אבל הסוודרים הורסים...

    אסתי29.12.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו