5.4.12

בזרוע נטויה

הגדה אגדה: טקסטים ביד מעצב אותיות

ההגדה החדשה לפסח (New American Haggadah) בעריכת ג'ונתן ספרן פויר ובתרגום חדש לאנגלית מאת נתן אנגלנדר, בעיצוב עודד עזר, נותנת פרספקטיבה חדשה על היצירה היהודית הוותיקה, הן מהצד התוכני שלה דרך הפרשנות החדשה, והן מהצד הוויזואלי המובחן.
עזר ידוע כמעצב בעל טביעת אצבע ייחודית, כזו המחברת חומרים, מיתולוגיה, היסטוריה ומדע לכדי יצירות מדע-בדיוניות הנשענות על עולם של ידע ועל בסיס רעיוני איתן.

את דפי ההגדה מלווה טיימליין המציין אירועים בהיסטוריה היהודית שקשורים בהגדה ובסיפור יציאת מצרים. במקביל אליו העיצוב מספק ציר זמן משל עצמו – סיפורו של הכתב העברי

בכפולות הפותחות מופיעות אותיות בכתב עברי עתיק, מצוירות בדיו בחופשיות, ומתארות את התפתחותן של האותיות העבריות לאורך הדורות. בהמשך מבטא עזר דרך טכניקות שונות כתבים נוספים מההיסטוריה היהודית, מימי הביניים ועד לערש הדפוס. לנוכח הצד הוויזואלי החזק של הספר, חבל שלא נוצלה ההזדמנות לספר קצת על כל שלב בהתפתחות הכתב, כדי להביא את העולם העשיר שמאחורי העיצוב קצת יותר לקדמת הבמה.
אם אתם מאלה שמתחדשים בכל פסח בהגדה חדשה לאוסף, מדובר בהגדה מעניינת, עשירה ומיוחדת, שייתכן ותמשוך גם אתכם ואולי אף את האורחים שלכם מחו"ל להמשיך ולקרוא בה גם אחרי הארוחה. (מאיר סדן)

תגובות

  • 01

    ואיפה אפשר לרכוש דבר כזה ?

    רמי5.4.12
  • 02

    רמי, אפשר לרכוש את ההגדה בחנויות הספרים במהדורה עם טיימליין עברי בהוצאת כנרת, ובמהדורה עם טיימליין באנגלית בהוצאת Little Brown.

    מאיר5.4.12

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
4.4.12

The Story Teller

המעצב נילס פירר שואב השראה לעיצובים שלו מסיפורים שהוא כותב בעצמו

"הלוטוס והנחש, קללת השועל הלבן". אם חשבתם שנקלעתם למשל זן או לאגדה יפנית שבסופה מוסר השכל עמוק, אתם לא לגמרי טועים. למעשה, זהו שמה של קולקציית האביזרים היפהפייה שהשיק לאחרונה המעצב Niels Peeraer, המתבססת על המיתולוגיה הפרטית שלו. בסיפורים שהוא כותב, פירר משרטט ברגישות עולם אסתטי פיוטי ונוגה. הסיפורים סובבים סביב נושאי מגדר ומסורת מול קדמה, ויש בהם הומור, רוח נעורים ופנטזיות על עולמות רחוקים כמו יפן העתיקה.

בקולקציה "הלוטוס והנחש, קללת השועל הלבן" הוא מספר את סיפורם של נער ונערה שמנסים להגן על המסורת המשפחתית שלהם אל מול הווה דינמי ומאיים

לפירר בן ה-22, זוהי הקולקציה המסחרית הראשונה שהוא משיק מאז סיים בהצטיינות את לימודיו באקדמיה המלכותית לאמנויות באנטוורפן, זאת לאחר שקולקציית הסיום עטורת הפרסים שלו: Guess Technology Isn't Ready for Pancake Teleportation, זכתה לחשיפה ניכרת. היא עוצבה בהשראת סיפור על נער שמאוהב בחברו הדמיוני, ובזמן שהוא מצפה לו, הוא משחק בפלייסטיישן, אוכל סופגניות ורדרדות ומודד את בגדי הקוטור של סבתו הזקנה.
עם כל חיבתנו למילים ולאווירה המהפנטת שפירר יוצר, העבודה הווירטואוזית שלו בעור והשילוב שלה עם חומרים כמו טול אוורירי הם שצדו את עינינו. בקולקציה שלו הוא משתמש בעור צמחי (זהו עור עבה וקשיח שמעובד באמצעים צמחיים בלבד, ולכן שומר על צבעו המקורי), וממנו הוא יוצר תיקים ואביזרים במראה שמשלב פטיש עם רומנטיקה חסרת תקנה. פריטי המפתח הם ללא ספק אביזרי הראש המרשימים, שמלווים את הקולקציה, מעניקים לה את הטון האגדתי, ומעוררים חשק לעצום עיניים ולשקוע בתוך ערימת קאפקייקס עם ניטים. (טל מר)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
3.4.12

ארטי ברבי

ל-Jocelyne Grivaud נמאס מהמתקפות על גיבורת ילדותה והיא החליטה לעשות מעשה

ב"ברבי, המוזה שלי", הגלריה המקוונת שהקימה, מוצגות תמונות של בובות ברבי המצולמות בתנוחות המדמות יצירות אמנות שונות: דיוקן העיתונאית סילוויה ואן הרדן של הצייר הגרמני אוטו דיקס, מרילין מונרו של אנדי וורהול, ונוס ממילו, נערה עם עגיל פנינה של יאן ורמיר, המונה ליזה ואפילו בובת ברבי כדמות מתוך הסרט אוואטר, כפסל החירות או – יחד עם בן זוגה המיתולוגי קן – כדמות בסצנה מהסרט "הבוז" של ז'אן לוק גודאר.

במסגרת הפרויקט בחרה גריבו בובות ברבי דומות ככל האפשר ליצירת אמנות מקורית, הלבישה אותן, והציבה אותן בתנוחה נאמנה למקור

"הכל התחיל יום אחד, בנובמבר 1967, כשקיבלתי מתנה ורודה ועדינה להפליא. אמי, סבלנית כמלאך, סרגה בסתר שמלת נשף ומגפונים קטנטנים בשביל הברבי שלי. כעבור שנים התחיל להתגבש בראשי הרעיון לשחזר את החלק השמח של ילדותי באמצעות תמונות שאני אוהבת", מסבירה גריבו באתרה. לדבריה, "ברבי סופגת לא מעט ביקורת על כך שהיא בלונדינית מדי, שטחית מדי, רזה מדי, 'שיווקית' מדי. המטרה שלי הייתה להתאים את הפנים האלה, המוכרים כל כך, לייצוגים סמליים אחרים". אף שהפרויקט ספג לא מעט ביקורת על היותו גימיק ריק מתוכן, כמה מהעבודות, במיוחד השחזור של Eternal Evidence של רנה מגריט ו-Big Nude III: Henrietta של הצלם הלמוט ניוטון, המציגות את הבובה המושלמת כשהיא נטולת בגדים, מצליחות להתעלות בהצלחה מ"מגניב" ל"מבריק". (רוני שני)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
2.4.12

צבעים וממתקים

ראיון מרשמלו עם Shenna Aw, הידועה גם בכינויה כמאיירת Caramelaw

קרמלו, סגנונך עליז, צבעוני ואפילו ילדותי משהו, והדמויות שלך, כמו גם השימוש בצבע, מובחנים. כיצד פיתחת את הסגנון הזה ואיך את מתארת אותו? בתחילה עשיתי הרבה דברים אקראיים. מנגה, מצוירים, עיצוב גרפי וכו'. למען האמת, ידעתי שאני אוהבת אמנות ואיור אבל לא היה לי שום מושג מה אני מנסה לעשות. זה היה די מתסכל בהתחלה, לנסות כל מיני טכניקות ולבדוק כל מיני צורות אמנות, כששום דבר לא ממש תפס אותי. עד שביום בהיר אחד ניסיתי לשחק עם צבעים וממתקים, שני אלמנטים שהכי מושכים אותי. הכנתי את האיור הראשון שלי וקראתי לו My World of Madness. זה הרגיש נכון, צבעי הממתקים, הדמויות השובבות, הישבנים המעופפים, הקשתות וכל מה שאני רוצה שיהיה באיור. זה היה הרגע שהבנתי שמצאתי את הסגנון שלי, סגנון Caramelaw. התהליך הזה ארך חמש שנים, אבל אני שמחה שהגעתי לזה בסוף. הייתי צריכה להתחיל באיזושהי נקודה, ומהאיור הזה המשכתי לפתח את הסגנון שלי הלאה, עד שהוא הפך לסגנון המוכר שלי כיום.

תארי לנו בקצרה את התהליך היצירתי שאת עוברת בדרך לעוד איור. זה מתחיל במחברת שלי, שבה אני משרבטת משהו שראיתי ומצא חן בעיניי. את השרבוטים האלה אני לוקחת איתי לסטודיו, ושם אני מאיירת על בסיס מה שעורר בי השראה באותו יום. אני אוהבת להשתמש בעפרונות כחולים לאיורים. אחרי זה אני יכולה לסרוק את האיור למחשב ולהתחיל לעבוד בפלאש ולייצא כל אלמנט בנפרד לפוטושופ.

כאן הקסם קורה, איפה שכל אחת מהדמויות שלי, שנמצאות כל אחת בשכבה משלה, מתחברות לגרדיאנטים, צבעים ואפקטים. זה כיף אמיתי, כמו ליצור פאזל

עבדת לא רק באיור אלא גם בעיצוב צעצועים. ספרי לנו על יחסך לתחום. אני משוגעת על צעצועים. ויניל, בובות וינטג' פוני קטנות. מאחר שהאמנות שלי מעט ילדותית, מה טוב יותר מלחבר אותה לצעצועים? אני חושבת שזה נהדר מדי פעם לעבוד על משהו מתחום קצת אחר. זה כמו לצייר על קנווס אחר. זה גם מספק מאוד לראות את האמנות שלך על אובייקט תלת-ממדי ולא רק על מסך המחשב.

מאילו אמנים את מושפעת?
Takashi Murakami, Tado, Pete Fowler, Friends with You, Camilla D'Errico, Mark Ryden

תארי לנו את שגרת היום שלך. השעון מצלצל. אני לוחצת על הנודניק. השעון מצלצל שוב. אני לוחצת על הנודניק שוב. זה יכול להמשיך כך לנצח. בסוף אני קמה והולכת לדיי ג'וב שלי כעורכת וידאו. אחרי שעות העבודה – זה זמן קרמלו! אני חוזרת הביתה ועובדת על ה-candy art שלי או מעצבת בובות וצעצועים. אני מרגישה כאילו אני מנהלת חיים כפולים, אבל זה עוזר לי לשמור על שפיות.

ספרי לנו על חמישה דברים שלדעתך חשובים למאייר.
צניעות: היו נחמדים לכל אחד, לא משנה מי, זה מקרין עליכם כאנשים וכאמנים.
פתיחות: שתפו, לִמדו והיפתחו. פגשו אנשים חדשים, עבדו בשיתופי פעולה.
נסיעות: טיילו בעולם. הכל יכול לעורר בכם השראה.
נסו דברים חדשים: אני יודעת שלפעמים זה יכול להיות מתסכל כשאתם לא מוצאים את הסגנון שלכם, אבל זה קורה, רק לוקח זמן – לחלק יותר ולחלק פחות.
בעצם, אלה רק ארבעה…

לראיון המקורי ב-Abduzzedo (תרגום: שירי פורר)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
1.4.12

הדאו של פו

מבנה נהדר שכל כולו הלל לזרימת החיים

Kengo Kuma, אדריכל יפני שטווח שיתופי הפעולה שלו נע מעיצוב תכשיטים ועד לפרויקטים אדריכליים שאפתניים, קיבל להקים מוזאון הממוקם באתר דאואיסטי בצ'נגדו, סין. המבנה מיטיב לבטא את עקרונות הדאו, ונבנה מחומרים מקומיים ובשיטה מסורתית. חזיתותיו אינן אחידות ומתכתבות עם הסביבה: חזית מחוררת מעניקה תחושת אוורור והרמוניה, חזית סטטית שטוחה פונה לכיכר של הולכי רגל ומזמינה את אקטיוויות המבקרים מול אי תנועה, חזית נוספת בנויה ברמות שונות הנמנעות ממראה של בנייה מסיווית, והשוס – אריחים תלויים על חוט מצמצמים את חדירת קרני השמש אך אינם חוסמים אותם, ומשרים על כל המבנה אווירת ציפה וקלילות. המוזאון המוקדש לדאואיזם מוקף בריכות מים, ותנועת המבקרים אל פנים המבנה ומחוצה לו מאופיינת בזרימה ספירלית המשיגה שלמות בין המקום לאורחיו. קנגו ומשרדו ביקשו (והצליחו) להעניק תחושה כמו פסעתם להנאתכם בגן מדיטציה שלו, מחוברים לכאן ולעכשיו. מצאנו ב-Dezeen

Xinjin Zhi Museum by Kengo Kuma and Associates. Construction period: January 2010–December 2011

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
28.3.12

ליידי טראש

האמן אנסלם רייל הוזמן להעניק טאץ' פופי ל-Lady Dior

לאמן הגרמני Anselm Reyle לא אכפת שמאשימים אותו בשטחיות ובנטייה לקיטש. להפך, זה בדיוק סוג הפרובוקציה שהוא מעוניין ליצור. "ההורים שלי ניסו ללמד אותי מה הוא טעם טוב, אבל התמרדתי", הוא מעיד על עצמו. רייל, שהפך בשנים האחרונות לחביב אספנים דוגמת צ'רלס סאצ'י ופיטר מרינו, יוצר אמנות נוצצת עד כדי מסנוורת. העבודות שלו, מציורים ועד מיצבים, עשויות בשיטות קולאז' ואסמבלאז', מושפעות מהאסתטיקה של האייטיז, מקיטש ומטראש, ומאופיינות בגרפיות פופית ובחומרים "נמוכים": נייר כסף מקומט, נאונים וחלקי חפצים שאיבדו את הקשרם אחרי שנבזקו עליהם נצנצים ביד רחבה.

בבית האופנה Dior זיהו את הפוטנציאל לשיתוף פעולה קיצי וקליל עם האמן שהאסתטיקה שלו עוסקת באופנה במובן הרחב שלה, וגם עולה בקנה אחד עם מה שהם רוצים לשדר: זוהר, סקסיות ומסחריות

רייל הוזמן על ידם לעצב ליין של אקססוריז לקיץ הקרוב, ולתת פרשנות משלו לתיק האייקוני של בית האופנה דיור. התיק המצליח שהושק ב-1996 מפורסם בתיפורי ה-cannage שמעטרים אותו, חוזר על עצמו מדי עונה בשינויים קלים בלבד. רייל ניגש למלאכת העיצוב עם המון כבוד לתיק הוותיק, אבל העניק לו את הטאץ' שלו: צבעי פלורוסנט מטאליים, תיפורים בצבעים קונטרסטיים וטוויסט אלכסוני שקיבל הפטרן המפורסם של ה-cannage. תליוני המתכת עם האותיות C ו-D שתלויים תמיד על ידיות התיק הוחלפו בצרור משולשי פרספקס צבעוניים, צורניות גרפית שמזוהה עם עבודתו. מדהים לגלות איך השינויים הקטנים האלה שיוו לתיק מראה ריילי טיפוסי. את הסדרה משלימים ארנקים תואמים, משקפי שמש, נעליים ואפילו קו מוצרי איפור, בהשראת הצבעוניות של האמן. (טל מר)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
27.3.12

אנשים צעצוע

לפי כריסטינה ברברו אנחנו חיים בצנצנות זכוכית כמו עכברי מעבדה

עשרות צנצנות זכוכית נערמו לגובה זו על גבי זו והפכו, במיצב של האמנית הספרדייה Cristina Barbero, לסביבת מחיה אנושית. בכל צנצנת ניצבת בובת אדם זעירה, עשויה יציקת פלסטיק. כל דמות זוכה לאפיון כלשהו – ביציבה, באביזרים או בצבע, זאת כדי להדגיש שמדובר באינדווידואלים. במבט ראשון נראה המיצב, שהוצג בגלריה 6mas1 במדריד, כמו משחק ילדים חינני. במבט שני מתגנבת תהייה, ובשלישי כבר מגיעה המועקה: מגדלי הזכוכית הסימטריים של ברברו נראים כמו חלק מעיר שתוכננה במשרד אדריכלים, שלא עצרו לחשוב אילו חיים יתנהלו בין מגדליה.

האנשים של ברברו בודדים ומבודדים, לכאורה זוכים לאותו "חדר משלהם" מיוחל, אבל כזה שמשמש תא כלא שקוף ונטול פרטיות

בטקסט המלווה את התערוכה מודגש הניגוד הזה: "לכל אדם מגיע מרחב מחיה משלו. זכותו ליצור לעצמו בועה שתגן עליו מפני האגרסיוויות של החברה. לכל אחד יש עולם נפרד משלו, ויחד האנשים הללו יוצרים חברה, ערים שלמות". אבל הערים הללו, טוענת ברברו, דומות הרבה יותר למה שהיא מיישמת במיקרוקוסמוס המיניאטורי שלה, מאשר לאוטופיות האורבניות שעליהן מדברים מומחים לתכנון. מבחינתה, המיצב שלה הוא ביקורת תרבות אנטי-צרכנית: "אנחנו חיים בחברה צרכנית. טלוויזיה, עיתונים, רדיו. הפרסומות פלשו לכל מקום. החברה שלנו חופשית לכאורה, אבל היא נשלטת יותר ויותר. מהרחוב ועד פנים הבית – אנחנו חשופים לאובדן מוחלט של פרטיות". זה מתפשט בערים שלנו כמו וירוס קטלני.
העולם של רובנו מתנהל בין פייסבוק לתכניות ריאליטי, תחת עינן הפקוחה של מצלמות אבטחה, בליווי צמוד של סמארטפון. אך ההתגשמות הפיזית של הצדדים השליליים של פיסות השגרה הללו בעבודה של ברברו מעורר אי-נוחות, רצון להימלט, לשבור את הצנצנת לפני שמישהו יריק אותנו מתוכה אל מתחת למיקרוסוקופ, ישים אותנו על צלחת פטרי ויראה מה קורה לנו כשאנחנו שוהים במרחב הפרטי שלנו. (רוני שני)

תגובות

  • 01

    מייצג ממש חמוד' אהבתי את הרעיון שעומד מאחוריו...בעצם כולנו חיים בסוג של אקווריום

    מור27.3.12
  • 02

    הפשטה של עיר

    נעמה27.3.12

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
26.3.12

הוט ספוט

הקיץ הזה נשב באלגנטיות על המרפסת שלנו ונפיס את דעתנו בקמפרי

לקראת הקיץ, החשיבה היצירתית פונה לעבר החוץ – מרפסת, גינה, גג או בריכה. חברת B&B איטליה פנתה למעצבי על כמו פטריסיה אורקיולה, Atelier Oï ,Naoto Fukasawa ואחרים לעצב סדרות של רהיטי גינה, שהמאפיין המרכזי שלהן הוא אווריריות אלגנטית ושימוש רב בשתי וערב ובחומרים אקולוגיים עמידים בתנאי מזג אוויר. סדרת המושבים שעיצבה אורקיולה שמה את הדגש בעיצוב מקיים, על ידי שימוש בחומרים ממוחזרים וברכיבים שמתפרקים בקלות; הספסל שעיצב פוקאסאווה עשוי יחידת פסי עץ שמונחת על שלד מתכת בצורה המזכירה מחצלת לגלגול סושי; סטודיו Atelier Oï יצר סדרת מושבים ושולחנות צד דמויי פקעת חוטים ברוח שנות ה-60. חלק מהמוצרים הוצגו בתערוכות עיצוב בינלאומיות, וכעת הם מגיעים לארץ ומוצגים ב-The Box בנמל תל אביב. (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
25.3.12

מאלף הבטון

שמנו עין על המעצב הצעיר אופיר צוקר, שמפגין שליטה מרשימה בחומר

בפרויקט הגמר שלו בשנקר, בהנחיית פיני לייבוביץ', יצר אופיר צוקר מאובני בטון שמתאפיינים במשטחים רכים וחמימים ובצורות אורגניות נעימות לעין. לצורך כך הוא השתמש בשיטת ייצור חדשה, שבה יצק את הבטון אל תבניות בד, וכך הגיע לפני השטח הנעימים של האובייקטים. חשוב אף יותר – הבד אִפשר לו ליצור תבניות גמישות, שפותרות בעיות חליצה ומשחררות את הצורניות של האובייקטים מכל המגבלות הטכניות המוכרות בתחום.

השימוש במשקל של הבטון עצמו בעת היציקה כדי להפוך את הצורה ל"אמינה" יותר הוא הברקה. באופן פשוט יצר צוקר מנעד נפחי, שנע בין גבולות התבנית המתוכננים ובין החומר. מסת הבטון דוחפת את דופנות התבנית, ויוצרת אובייקטים מרגשים ובעלי אופי ייחודי

בתום לימודיו החל צוקר לעבוד ב-Aqua Creations, שם, יחד עם אלבי צרפתי ובשיתוף עם אילן גריבלי, עיצב את סדרת גופי התאורה Molecules, שהוצגה בשבוע העיצוב במילנו. הסדרה עשויה נייר בקיפולי אוריגמי, עץ ומחברי מתכת כסופים, ומתאפיינת בפרטים מוקפדים ואינטליגנטיים. הפרט השובה ביותר הוא פתח המעבר לכבל החשמל: הבסיס התחתון של גוף התאורה מתרומם בקלילות אורגנית ולא מתאמצת ותחתיו עובר הכבל.
עוד ראוי לתשומת לבכם הוא ה-T-chair, כיסא עשוי פוליקרבונט שקוף, מעין תרגום של כיסא הקש הקלוע והמוכר לאובייקט עכשווי. את המושב והמשענת הצבועים אדום יצק ביציקת סיליקון, שהופכת את האזורים הללו לגמישים ומותאמים למשתמש. גם כאן ניכרת העקביות של צוקר, שיודע לעבוד במינונים הנכונים מבחינת צורניות וצבע, מה שהופך את האובייקטים שלו לנעימים לעין ומזמינים.
לא רק אנחנו חושבים שצוקר הוא כישרון עולה: ב-IF Product Award היוקרתי העניקו לו את הפרס בקטגוריית הקונספט, ועבודותיו הוצגו, מלבד בשבוע העיצוב במילנו, גם ב"מעצבי העתיד 4" ובמוזאון העיצוב בחולון. לאתר המעצב (מיכל פרגו)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
22.3.12

מחוץ לקופסה

TheBox – Poltergeist from dadomani on Vimeo.

 

    תגובות

    • אין תגובות, למה אתם מחכים?

    הוסף תגובה

    ישנה בעיה בשדות המסומנים.

    עקבו אחרינו

    תגובות אחרונות

    עוד