תצוגות הגמר בחודשי הקיץ החמים הפכו בשנים האחרונות לדבר הלוהט ביותר בתחום היצירה. הן מושכות המוני מבקרים, סקרנים וציידי כישרונות המסמנים את הדור הבא באמנות ובעיצוב. רוב התצוגות השנה היו מושקעות ומוקפדות ולא היו מביישות גלריות מקצועיות. במבט כולל, אפשר להבחין בכמה מגמות בולטות: במחלקות לעיצוב תקשורת חזותית הולכת ונעלמת ההשקעה בעיצוב הדו-ממדי המסורתי ואת מקומו תופסת המדיה הדיגיטלית האינטרקטיבית והווידאו. מגמה זו בולטת במכון הטכנולוגי בחולון, שם הציב אותה ראש המחלקה איתן ברטל כמטרת-על של המחלקה. גם בבצלאל תגברו את יחידות הווידאו, הניו-מדיה והאנימציה. גם העיצוב התעשייתי מתחדש: מצד אחד פיתוח רעיונות טכנולוגיים מתקדמים ושימוש בטכנולוגיות ירוקות, ומצד אחר עיסוק בלואו טק ובחומרים פשוטים. שילוב כזה אפשר לראות בסדרת ברזי עץ ואבן המופעלים בטכניקת חיישנים שעיצב שחר גייגר מבצלאל, או שימוש באריזות קרטון ליצירת ריהוט בעיצוב אליה נטל מהמכון הטכנולוגי. שתי המחלקות לעיצוב תכשיטים בשנקר ובבצלאל התרחקו ממסורת העבר לאמירות פיסוליות בעלות מסרים חברתיים ואישיים.
עוד פרויקטים שבלטו: במכון הטכנולוגי, טל מרגלית עיצבה כלי לאפיית לחם שבו הלחם מקבל את צורת הכלי ואף גולש ממנו, ורן שנפר עיצב גוף תאורה המשנה צורה. בבצלאל בלטו אבי עדי, שיצר ספרייה מתיבות שמשולבים בהן כיסאות ושולחן, שי שפרנק שעיצב אגרטל מודולרי המשתנה על פי גודל הזר, וישראל יוסף שעיצב מגוון כיסאות. במחלקה לעיצוב תכשיטים איתמר פלוגה הציג מוצרים פיסוליים על גבול הדקדנס, טל ארבל הציגה סדרת שוקולדים עם מסר חברתי, ובאפנה בלטה עדי מעוז עם בגדים שמשנים את צורת הגוף ברוח איסי מיאקה
