יא סאלאם, כמה רעש יפה בוקע מהעבודות של המעצבת Homa Delvaray

הומה דלוואראי, מעצבת איראנית ילידת 1980, סומנה לא מכבר כאחד הקולות הבולטים של העיצוב הגרפי האיראני העכשווי, אשר בדומה לבן דודו הקולנועי, זוכה בשנים האחרונות לתשומת לב ולהכרה עולמית.
אחת מאבני הדרך שלה, אולי המרכזית שבהן, היא השתתפות בתערוכה ROKHSAT, שיזמה קבוצת מעצבים איראנים, בעיקר מטהרן, במהלך 2007, ושהציגה נוכחות מוגברת של נשים מעצבות.
עבודותיה מתאפיינות בטיפוגרפיה ערבית שמרגישה עכשווית ורעננה מאוד. פעמים רבות היא יוצרת מבנים טיפוגרפיים ייחודיים של כתב בתלת-ממד, ומקדישה תשומת לב אינסופית לפרטים, מוטב קטנים ככל שיהיו. עיצוב נקי וזריז אינו קוסם לה, ולכן אפשר לראות כי כל כרזה, כריכת ספר או לוגו מתאפיינים בתחושת צפיפות ועומס, חידתיות ואתגר.

קסמה טמון בכך שמתוך הרעש והריבוי היא מצליחה ליצור את "התמונה הגדולה" באופן ברור ובולט. אף שבאתרה, שמתפקד כפורטפוליו, היא הלכה מעט רחוק לדעתנו, כשעל מזבח אפקט הריבוי והתזזיתיות, הקריבה לא מעט מהשימושיות. ועדיין, שווה להיאבק כדי לחזות בעבודותיה

בראיון שנערך עמה עבור AIGA (איגוד המעצבים הגרפיים האמריקאי) היא מסבירה את הבחירות: "אני מאמינה שבעיצוב פשטני וברור יש משהו מעליב כלפי הצופה, מין הנחה שהוא לא יכול לפתור חידה פשוטה או להבין מערכות יחסים מורכבות".
כך אתם מוצאים את עצמכם לכודים מול עבודותיה, מתקשים לפטור אותן במבט זריז, ושוהים זמן מספיק כדי להבחין ברבדים השונים. כל רגע נוסף מביא עמו גילוי חדש. כמה שניות אולי לא נשמעות כזמן רב, אבל בתקופתנו, מעצב גרפי ייחשב חמדן אם יבקש יותר.
לאתר המעצבת (אמיתי גלעד)

אהבתם?

• Homa Delvaray
• איראן
• עיצוב גרפי

תגובות

• אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

Animated gif by dvdp

"Turn on, tune in, drop out" טימותי לירי גרסת המחשב

טרנד הלופים האנימטיוויים החוזרים על עצמם (animated gifs) אינו חדש במחוזות הרשת, והוא מתבגר בקצב מהיר. אל כל החתולים שיורים קרני לייזר מעיניהם, הולכים ומצטרפים גם יוצרים שבונים גוף עבודות שקשה להתעלם ממנו. אחד הבולטים שבהם הוא dvdp, אמן ויזואלי שחי בפרוור של בודפשט.
הלולאות האינסופיות שהוא יוצר כמעט אך ורק בשחור-לבן מינימליסטי, מהפנטות ביופיין. הן משתמשות בכל הכלים שמגרים את מערכת הראייה האנושית, ויוצרות חללים משתנים, מבנים גאומטריים וגלים-גלים של אסתטיקה. עיקר המחקר שלו בודק ומרחיב את הגבולות של מה שאפשר לעשות בשחור ולבן מוחלטים בעזרת גישת תלת-ממד אקספרימנטלית ותוכנות סימולציה מתקדמות.

כיף להרגיש דרך עבודותיו את חדוות הניסוי והטעייה, ולראותו צועד בשדות שהוא עצמו לא חש נוח לגמרי בהם

שווה להתעכב ולומר מילה על הרגישות והדקדקנות שבאנימציה בעבודתו של dvdp, שבלעדיהן התוצאות לא היו מרשימות כל כך. רבים מהדימויים מזכירים פסיכדליה של שנות ה-60 וה-70, והאנימציה והשימוש בתלת-ממד מעניקים להם תוקף חדשני. כל פוסט שלו היא עבודה שלמה בפני עצמה שמרתקת את הצופים, ומשאירה להם הרבה מקום לדמיון ומציפות בהשראה.
באתר הוא מפרסם אחת לכמה זמן עבודה מקורית שלו, ובשאר הזמן לופים מעניינים לא פחות שהוא מלקט בזמנו הפנוי. חלק מהעבודות אינן מומלצות לבעלי נטייה אפילפטית, ראו הוזהרתם. לכל השאר, מומלץ בחום אלקטרומגנטי. (אמיתי גלעד)

 

Animated gif by dvdp

Animated gif by dvdp

Animated gif by dvdp

Animated gif by dvdp

 

Animated gif by dvdp

(אמיתי גלעד)

אהבתם?

• DVDP
• אנימציה
• תלת ממד

תגובות

• אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

הו, דג זהב, עשני מוכשר, מלא השראה, ושאציג מעבודותיי בעולם…

נניח שאתם יושבים ונאבקים בהשראה חמקמקה שממאנת לבוא. קורה. נניח שדג המחמד שלכם נמצא בקרבת מקום. לא תפנו אליו בבקשת עזרה? לו גם הייתם יפנים ואובססיוויים מאוד, ייתכן שהדג עצמו היה הופך למוקד היצירה שלכם, ואף היה עוזר לכם לפתח קריירת אמנות בינלאומית. זה, בכל אופן, סיפורו של Riusuke Fukahori, אמן יפני שמשנת 2000 מצייר דגים, בעיקר דגי זהב, בטכניקה ייחודית: ציורי אקריליק בשכבות על גבי שכבות, שביניהן הוא מוזג שרף שקוף לחלוטין. לאחר התייבשות השרף, הוא מצייר שכבה נוספת. כך הוא מגיע לציורים מלאי חיים ותלת-ממדיים.

פוקאהורי מציג שילוב מרגש של ציור ופיסול, שמכילים תנועה וקיפאון, מוצק ונוזל. יותר משהדג במוקד היצירה, לכידת התנועה הופכת את עבודתו לשיח של חיים ומוות, טבע ומלאכותיות, רגע ונצחיות

חשוב לראות תחילה את הווידאו – גם כדי להבין את הטכניקה, אך בעיקר כדי לצפות בתהליך עצמו, שלדעתנו הוא מרגש לא פחות מהתוצר הסופי.
לאחרונה הוא סיים להציג את התערוכה Goldfish Salvation ("ישועת דגי הזהב") בגלריית ICN בלונדון, לאחר שורה של תערוכות בעשור האחרון. שם התערוכה לקוח כמובן מאותו רגע מכונן שבו הציל דג הזהב את האמן, והעניק לו השראה ודחיפה רצינית קדימה. בפעם הבאה שאתם בוהים בחיית המחמד שלכם, חשבו אמיץ, חשבו רחוק, והאמינו שמשאלות אכן מתגשמות.
(אמיתי גלעד)

אהבתם?

• Riusuke Fukahori
• דג זהב
• יפני
• ציור

תגובות

• 01

  מדהים

  נמרוד5.2.12

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

TROIKA_SHOAL from Troika on Vimeo.

פינג פונג עם רון ארד, ענן מלהיב בהית'רו ומיצגים במוזאונים: קולקטיב בתנועה

Troika הוא קולקטיב שייסדו Eva Rucki ,Conny Freyer ו-Sebastien Noel ב-2003, בעת לימודיהם בלונדון. עבודותיהם – פסלים ומיצגים אקספרימנטליים, חוצות פרקטיקות שונות ותחומים שלא נפגשים בדרך כלל. הם נוטים לשלב רב-ממד דיגיטלי ביצירותיהם, ומפגישים אותו עם חומרים ונושאים שהדיגיטליות זרה להם. מפגש בין חשיבה מדעית לאמנות מופשטת, כשהתנועה תמיד נוכחת, הופך את חלק מהעבודות למהפנטות ממש.

בזמן שרבים מדקלמים: "חיבור עולמות אינטראקטיוויים עם שדות נושנים", נדמה שחברי טרויקה יודעים גם לספק את הסחורה וליצור חוויות שמעוררות מחשבה בפס רחב, וזאת מבלי לוותר על אפקט ה-wow

כך אפשר לראות את "ענן", עבודה שמוצבת בטרמינל 5 בשדה התעופה הית'רו, ומתכתבת עם לוחות הטיסות שקדמו לעידן הדיגיטלי, שבהן נכתב הטקסט בכרטיסיות מכניות. מדובר בפסל דיגיטלי באורך חמישה מטרים שמצופה ב-4638 נקודות מתכת שיכולות להסתובב על צירן ב-180 מעלות. סיבוב הנקודות יוצר אנימציות מהפנטות על גוף הפסל, ומשמיע קול מכני נעים.

'Cloud' by Troika, 2008 from Troika on Vimeo.

עבודה מומלצת נוספת של החבורה היא Restless Bats, סדרה שנוצרה כשהוזמנו לעשות משהו עבור פתיחת תערוכת הרטרוספקטיווה של רון ארד. הם יצרו מבחר מטקות טניס שולחן בעלות טוויסטים שונים, כולם קשורים לעבודותיו הידועות של ארד. כך נולדו סטים של מטקות: מטקות עם לדים שמאייתים באוויר, לפי תנועות המטקה, את המילים "פינג" ו"פונג", מטקות מחלקי מכונית רובר (בהתייחסות לכיסא המפורסם הראשון של ארד), ועוד.
עבודותיהם נמצאות באוספים הקבועים של המועצה הבריטית, מוזאון ויקטוריה ואלברט, MoMa ומוזאון ישראל (שזיהה את הפוטנציאל שלהם עוד בשלב מוקדם יחסית). בימים אלה הם מציגים בתערוכת העיצוב "חוקרים במופלא" במוזאון ירושלים, וגם בתערוכה Decode במוזאון העיצוב בחולון.
Troika

Green Map (2010), by Troika

Thixotropes (2011), by Troika

Green Map (2010), by Troika

Restless Bats (2010), by Troika

Cloud (2008), by Troika

(אמיתי גלעד)

אהבתם?

• Troika
• עיצוב אינטראקטיווי
• רון ארד

תגובות

• 01

  וואו. מדהים!

  אילת ר16.1.12
• 02

  מהפנט מרחיב את הלב כמה יופי

  ענת16.1.12
• 03

  וואוו, מדהיייים!!! מושך עיין והמיקום שלו במקום הנכון.

  לורינה16.1.12
• 04

  העבודה עם הגשם של טרויקה שמוצגת במוזיאון ישראל מהממת. אין כמו לחוות את העבודה על אמת

  דבי26.1.12

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

במוזאון העיצוב חולון נפתחה לא מכבר התערוכה Decode, שיובאה לכאן בשיתוף פעולה עם מוזאון ויקטוריה ואלברט, לונדון. לצד מציגים בינלאומיים – כולל נערי הפוסטר הדיגיטליים ג'ושוע דייויס וארון קובלין המבריק – מציגים גם יוצרים מקומיים כמו מושון זר אביב ("יודעים להקשיב"), אמנון דקל ודוד אופ (Device <—> Interference), וכמה מחברי המעבדה לאינטראקציה מהמכון הטכנולוגי חולון ("קוביות"). היוזמה והכוונה ברוכות כמובן. ישראל, שמתהדרת בהיותה מעצמת הייטק עולמית, תמיד מעט מפגרת דווקא כשמגיעים לתחום האמנות הדיגיטלית. אנחנו אוהבים להיות דיגיטליים, אבל את האמנות שלנו אנחנו עדיין מעדיפים במוזאונים על קנווסים ופדסטלים. על כן קשה להתנתק מהתחושה שגם התערוכה עדיין מגיעה בגישה מעט מיושנת לאמנות דיגיטלית. עם זאת, מנעד העבודות רחב, ונע בין הבשל והמעניין למוצלח פחות.

שווה לציין לטובה את Snow Mirror של האמן הישראלי שפועל בניו יורק דניאל רוזין: על מסך שבראשו מצלמת וידאו מוקרנים פתיתי שלג. הפתיתים נערמים באיטיות על קווים המגיעים מהמצלמה, ויוצרים מראה של העומד מולה

העבודות שלך כמעט תמיד עוסקות במראות. למה זה? שאלה טובה. כשיש תוכן מסוים, אנשים תמיד עוסקים בעיקר בו, מנסים לפענח אותו ולהתייחס אליו. כשתוכן העבודה הוא מראָה, הוא בעצם שקוף ואין מה להתייחס אליו, והשאר הוא שמקבל את תשומת הלב. פעמים רבות אנשים מתרכזים בשאלה איך הם שולטים במחשב או במכונה, כשבעצם הם לא שמים לב איך המכונה משנה את הדרך שבה הם עצמם פועלים. זה חלק ממה שמעניין אותי באינטראקציה. בעבודה הזאת ספציפית אנשים נדרשים לנוע באיטיות או להיות קפואים על מנת שהעבודה תקלוט אותם ופתיתי השלג יצטברו סביבם. "מעניין אותי לבדוק מה המינימום הדרוש כדי ליצור דימוי מזוהה. כאן תמיד ישנן רק מאה אלף נקודות לבנות שמרכיבות את הדימוי, מורכב ככל שיהיה. זה דומה לצייר שצריך לצייר בכמות מוגבלת של דיו".
עבודה משמחת נוספת היא פרויקט "קוביות" של אנשי המעבדה לאינטראקציה (ערן גל אור, מיכל רינות, שחר גייגר, לוקה אור), המציגים כ-20 קוביות פלסטיק שקופות שאפשר לראות את רכיביהן. בראש כל קובייה הוראה כתובה מרמזת על אופייה. כך למשל הקובייה knock תחזור במדויק על הנקישות שתקבל בעזרת פטיש פנימי קטן.

פרויקט "קוביות" נדמה פרימיטיווי במובן המקסים של המילה. הוא משחקי, ומזמין את הצופה לחוות אותו באופן ראשוני, כשברור שמטרתו היא תענוג וגילוי

עם כל הרצון הטוב, נדמה שאוצרי התערוכה התלהבו כילדים מהחידוש והקדמה לכאורה, ולא תמיד שאלו שאלות באותה רמת ביקורתיות שהיו נוקטים מול אמנות במדיות ותיקות יותר. הרבה מההסברים על שלטי התערוכה נראו כרמיקס כמעט רנדומלי של מילים מהעולם הדיגיטלי, ולא תמיד הצטרפו לכדי משפט קוהרנטי שתורם משהו לצופה בעבודה כזו או אחרת. עם זאת, מומלץ בהחלט להגיע לתערוכה (בעיקר עם הילדים), להתרגש מחלק מהעבודות, ולבחון את השאלה מדוע היא אינה באמת מוצלחת כפי שהיה ראוי לה שתהיה.
Decode: Digital Design Sensations, אוצרים: לואיז שאנון, שיין וולטר. מוזאון העיצוב בחולון, עד 10.3.2012 (אמיתי גלעד)

אהבתם?

• Aaron Koblin
• Decode
• ארון קובלין
• מוזאון העיצוב חולון
• עיצוב דיגיטלי
• תערוכה

תגובות

• 01

  [...] "חוקרים במופלא" במוזאון ירושלים, וגם בתערוכה Decode במוזאון העיצוב בחולון. Troika (אמיתי גלעד) [...]

  כיבושי טרויקה | reDesign12.1.12

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

לוקה ברצלונה מפיח חיים באמנות עתיקה, ועל הדרך עונה לנו על כמה שאלות. ראיון עם קליגרף מודרני

מתוך עברו כאמן גרפיטי, שכלל ברצלונה את יכולתו לכתוב בכלים ובסגנונות משתנים, וכיום הוא משתמש במיומנויות שצבר כמעט בכל מה שאפשר להעלות על הדעת: פוסטרים, כותרות לסרטים, חלונות ראווה, מיצגים, לוגואים, קעקועים, ביגוד וסקייטבורדים. עד כה שיתף פעולה עם נייקי, וולבו, דולצ'ה וגבאנה, והדיו אינו יבש…

בעבודותיו ניכרים ידע והבנה במסורת הקליגרפיה הלטינית, ובה בעת הן מקוריות, מבריקות וסקסיות

איך הגעת לתחום הקליגרפיה ומתי ידעת שתרצה להקדיש את עצמך לזה? התחלתי לצייר גרפיטי באמצע שנות ה-90. התפתחתי לכיוון הטיפוגרפי, ובאופן טבעי עבדתי עם טוש בעל קצה שטוח ורחב. כך גיליתי את הקליגרפיה. התחלתי ללמד את עצמי מתוך ספרים ולהשתתף בסדנאות עם קליגרפים מקצועיים באיטליה. ב-2003 הקמתי עם שני חברים את הקולקטיב Rebel Ink. כולנו הגענו מרקע של אמנות רחוב, והרגשנו שהגיע הזמן להתפתח משם, לעשות עם זה משהו אחר, חדש. התחלנו לעשות בכל אירופה מיצגים של כתיבה, קליגרפיה ואיור, מעין ג'אם סשנים שאלתרנו בהם על קירות מכוסים נייר. אני חושב שזה עזר להרבה אנשים להבין מהי קליגרפיה ואילו אפשרויות טמונות בה. ככה, בצורה טבעית יחסית, הפך התחביב למקצוע שלי.

מהי בעיניך קליגרפיה טובה? אותיות וגופנים הם מה שאנחנו צריכים כדי לתקשר. לי חשוב לשמר את הגורם האנושי.

אני אוהב את ההגדרה: "טיפוגרפיה היא פשוט קליגרפיה ללא טעויות"

האם יש לך פרויקט אולטימטיווי? כזה שאתה חולם לעשות יום אחד? תכנון תכניות הוא מה ששומר אותנו חיים וערים, אז מובן שיש לי הרבה כאלה, אף על פי שאני לא ממש מאמין ב"עתיד". הייתי רוצה לעשות עוד הופעות עם מוזיקאים, כותרות לסרטים, ובאופן כללי פשוט להמשיך לקבל הזדמנויות לראות לאן העבודה שלי יכולה לקחת אותי.

ושאלת ההשראה הנדושה, אך המסקרנת תמיד? אני לא חושב שאני יכול להמציא משהו חדש מכלום. אני פשוט משתדל להשאיר את העיניים פקוחות ואת האוזניים קשובות כדי לתפוס מילים וצורות ולשמור אותן בראש שלי, ואז לתת להן לצאת כשאני ניגש לעבודה חדשה. אין יצירתיות בלי סקרנות.
לאתר האמן

Legacy of Letters from Luca Barcellona on Vimeo. (אמיתי גלעד)

אהבתם?

• Luca Barcellona
• טיפוגרפיה
• קליגרפיה

תגובות

• 01

  בעידן המחשב האמן הזה בהחלט ייחודי ומעניין

  Yomiko4.12.11
• 02

  מדהים!

  רן4.12.11
• 03

  אויי זה כל כך יפההה

  אילת ר4.12.11

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

שלום, הגעתם אל המקום שבו פוגשים חפצים שתם זמנם. כלי מטבח, שלל צעצועים, מכשירי חשמל ממגוון תקופות, דברים צהובים ודברים בשחור-לבן.

החפצים מייצגים זמנים, גישות וזרמים שונים בתרבות. בקיצור, כל מה שהיה למאה ה-20 להציע על רגל (עץ) אחת

מאז 1979 איגוד ה-Werkbund אוסף ומקטלג חפצים שימושיים מהמאה ה-20, ומ-2007 אפשר לראות חלקים נרחבים מהאוסף, המונה כבר 25,000 פריטים, בתצוגה בעלת אופי ארכיוני. רוב החפצים מאורגנים בשורות על גבי שורות של ארונות זכוכית. התוספת האחרונה לתצוגה הקבועה, המתרעננת מפעם לפעם, היא "מטבח פרנקפורט" – טיפוס מטבח שהמציאה ב-1926 המעצבת האוסטרית מרגרט שיטה-ליהוצקי, ודוגמה לדרך שבה חפצים מספרים היסטוריה. מטבח פרנקפורט היה האבטיפוס הראשון של עיצוב המטבח המודרני, ונחשב כפריצת דרך בעיקר בשל מה שנחשב כשימוש חכם בשטח מצומצם. משנות ה-60 וה-70, עם התחזקות תנועות הפמיניזם, נטען כי הוא מגלם את מהות האפליה שבין נשים לגברים לא רק במידותיו, שתוכננו לנשים, אלא גם בכך שהוא לא מאפשר עבודה לשני אנשים בו-זמנית. אף על פי כן, רוב עקרונות התכנון של מטבח פרנקפורט הפכו לסטנדרטים בעיצוב מטבחים עד היום.
בסופו של דבר, התחושה המתקבלת בעת ביקור במוזאון היא שהאוצרוּת התקשתה למלא את מהות תפקידה – הסלקציה. מוצרים הנחשבים לקלאסיקות עיצוב על-זמניות מוצגים לצד מוצרים קיטשיים שגדולתם לרוב היא בטעם הרע שהם מפגינים, ונראה שהאוצרים, כמו המבקרים במוזאון, מתקשים להתמודד עם המתח בין פונקציונליות ובין דקורטיוויות והומור. קל לסלוח לאוצרים, ראשית מפני שזו משימה קשה ואולי בלתי אפשרית לספר את סיפורה האדיר של המאה ה-20 בעזרת חפצים; שנית, כי לא היינו רוצים להיכנס לנעליים שלהם. אנחנו אלרגיים לאבק.

Werkbundarchiv – Museum der Dinge, Oranienstraße 25, Berlin (אמיתי גלעד)

אהבתם?

• Werkbund
• ברלין
• המאה ה-20
• חפצים
• מוזאון
• מטבח פרנקפורט
• מטבחים

תגובות

• אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

כשהתבקש צ'רלי הארפר (1922–2007) לתאר את סגנונו הייחודי הוא אמר: "כשאני רואה ציפור אני אף פעם לא סופר את הנוצות בכנפיים, אני סופר רק את הכנפיים". עבודותיו של הארפר מתחילת שנות ה-50 מתארות את הטבע בצורה גאומטרית, כמעט מתמטית, וכוללות תיאורים שובי לב של בעלי חיים עשויים מצורות בסיסיות. הדימויים מלאי הומור, פשוטים, ומצליחים לתפוס באופן מדויק את אופיים של בעלי החיים, את תנועותיהם ומחוותיהם. כעת מוצגת בהמבורג תערוכה מקיפה לעבודותיו של האמן והמעצב הגרפי האמריקאי.

"ריאליזם מינימלי", כפי שמכנה הארפר את סגנונו, שואף לתפוס את המהות בכמה שפחות אלמנטים. מצליח לו

נראה שהמארגנים זיהו הזדמנות ל'חוויה לכל המשפחה": במרכז האולם הותקנה פינת יצירה לחובבי האמנות הצעירים יותר, ואפשר למצוא בה את כל מה ששימש את הארפר עצמו ביצירתו: ניירות, טפטים, דבק ומספריים. הכוונה טובה, התוצאה הממ… ייתכן שתיאלצו לראות את התערוכה כשבגבכם דיונים סוערים של זאטוטים בגילאי 4–10 על הפשטה גאומטרית של סמור מול טקסטורות, ספק קיימות, בגוף דוב הנמלים. ובכל זאת, אם אתם מזדמנים להמבורג, אסור להחמיץ.

Charley Harper, The Kunstverein, Klosterwall 23, Hamburg
(אמיתי גלעד)

אהבתם?

• Charley Harper
• המבורג
• עיצוב גרפי

תגובות

• אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

רגע לפני שבית בן שתי קומות משתפץ, שני בוגרי איור בשנקר וחברם עברו להתגורר בו ולצייר על כל מקום אפשרי. התוצאה: חוויה סוריאליסטית, לפרקים לא פשוטה, עומס חזותי עצום, סחרחורת קלה, ובעיקר – יצאה מזה יופי של תערוכה!

כשמחפשים דירה לגור בה, בדרך כלל אחד הדברים שפחות רוצים לשמוע היא שעוד כמה חודשים הבית נכנס לשיפוץ כללי נרחב. לשלושת החברים צח כהן, אורי טור ויואב טמיר (שניים מהם בוגרי איור בשנקר) זה דווקא קרץ. מצוקה נדל"נית והעובדה שהבית שייך להורי אחד מהם תרמו את חלקם, וכך נולד פרויקט Palazzo. כדי לעמוד בדדליין האימתני ולצייר על כל קיר אפשרי לפני בואו של הדחפור הראשון, הזמינו השלושה מאיירים אורחים לתת כתף, ביניהם אלה כהן, שמרית אלקנתי, אלון בריאר, גיא חרל"פ, איתמר דאובה ואחרים. הפרויקט כולו מלווה בבלוג המתאר את התקדמות הפרויקט.
חברים, מילות סיכום?
טור: "בהתחלה דמיינו איך זה ייראה וכל יום חשבנו על קונספטים שכדאי ליישם. מהר מאוד הבנו שהדבר האחרון שאנחנו רוצים לעשות הוא לעבוד על פרויקט עם בריף מוגדר כפי שעשינו במשך ארבע שנים, בזמן הלימודים. בסופו של דבר התוצאה הסופית היא מוזרה הרבה יותר מהדמיון".
טמיר: "חבל שהולכים להרוס הכל, בכיף הייתי חי במקום שהקירות בו מכוסים בציורים שנעשו על ידי חברים טובים. איכשהו הנוכחות של הציורים עושה את המקום ביתי יותר".
כהן: "אני בעיקר מופתע לראות שהגענו עד הלום ושהפרויקט באמת עומד להסתיים. יש לי נטייה מסוימת להחליף פרויקטים בתדירות גבוהה יותר משהייתי רוצה, אבל במקרה הזה סירבתי לעבודות כדי להתמקד בפרויקט שלנו, שהיה חשוב יותר".
את התוצאה תוכלו לראות מיום שישי, 4 בפברואר, בשעה 14:00.

Palazzo – אמנים: אורי טור, צח כהן. פטרונות: יואב טמיר. הרב עמיאל 30 תל אביב (אמיתי גלעד)

אהבתם?

• Palazzo
• אורבניזם
• איור
• אמנות רחוב

תגובות

• 01

  [...] This post was mentioned on Twitter by redesign, Project Palazzo. Project Palazzo said: http://www.redesign.co.il/%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%91-%D7%91%D7%91%D7%99%D7%AA/ איש... http://fb.me/S70RJdrN [...]

  Tweets that mention אמנות רחוב בבית « reDesign -- Topsy.com1.2.11
• 02

  שמע -האמת לא רע קצת שיטחי במקום עמקות שרירותי ופריווזורי למדי לסיכום יישר כח ואין להצטער על השיפוץ המעותד נסה כחך עם השיפוצניקים ומצה עצמך

  יצחק2.2.11

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

אין ספק שזו אינה שעתה יפה של העיתונות הכתובה. בכל העולם עיתונים סופגים הפסדים קשים, וחלקם אף נסגרים. לעומת זאת,

תעשיית המגזינים חווה תנופה מחודשת, משום שלא כעיתונים, היא השכילה לפנות לשוליים

המגזינים נעשו אישיים ופרועים יותר, לעתים על גבול הביזאר, כשאת חלקם מפיקים אנשים פרטיים ולא טייקוני דפוס מיומנים, מה שמוסיף לאווירה המשוחררת והלא ממסדית. מהמגמה החיובית הזאת נהנית רשת חנויות מוטו (Motto), שמתמקדת במגזיני הדור החדש, הנדירים והאיכותיים יותר, שיוצאים בחלקם הגדול במהדורות קטנות. החנות הראשונה נפתחה בברלין בסוף 2008. לאחר שהברלינאים הגיבו יפה לחנות בעלת עיצוב העץ הכהה והשולחן הארוך, לא איחרו להיפתח סניפים נוספים בציריך, בז'נווה, בוונקובר ובברוקלין, ניו יורק.
לאחרונה עלתה לרשת הרצאה מעניינת למדי של מייסד מוטו, שבה הוא מספר את סיפור ההקמה, פורס את התכניות לעתיד, ומסביר גם על השקפתו בנוגע לקרב שבין התוכן הדיגיטלי לבין המודפס.
אם הקונספט הנדיר של תוכן שמגיע על נייר עדיין עושה לכם את זה, ובצדק, כדאי לבקר באחת החנויות הנעימות של מוטו.

ניצן רון, מעצבת גרפית בעלת פטיש מגזינים לוהט, ממליצה על חמישה מגזינים שתוכלו לפגוש במוטו ושיעשו לכם טוב:

Apartamento – מגזין שעוסק בחיים ובבתים של אנשים מכל העולם.
Purple – מגזין אופנה צרפתי.
Gagarin – טקסטים של אמנים מכל העולם.
Capricious – מגזין צילום המציג צלמים חדשים יחסית.
the gentlewoman – מגזין חדש מהיוצרים של Fantastic Man הנהדר. עוסק בנשים ובאופנה. (אמיתי גלעד)

אהבתם?

• מגזינים
• מוטו
• עיתונות

תגובות

• 01

  אחלה כתבה. חנות מומלצת ביותר, בעיקר הסניף הראשון בברלין!

  דורון26.1.11
• 02

  ניצן רון מס 1!

  טדי27.1.11
• 03

  למה ללכת כל כך רחוק ,לחפש גז בטנזניה.כאשר אחד המגזינים המדהימים בעולם יוצא דווקא בישראל. אם עוד לא יצא לכם לחוות את החויה המרנינה של מגזין הפרינט יוצא הדופן בשם - hDL it's all about passion היוצא בארצנו ...יש במה להתגאות.

  ינון צדוק31.1.11
• 04

  למספר 3: נראה לי שאת צודקת..... אני טסה בקרוב לישראל, אני רוצה לקנות את המגזין שהמלצת עליו!!!! אבל איפה אני יכולה להשיג אותו? כאילו אני יכולה להשיג בקיוסקים? תודה.

  זוזו31.1.11

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.