כל הכתבות מאת נעמי בורנשטיין
13.5.12

איורים מאירי עיניים

Gary Taxali 2012 All Rights Reserved ©

Gary Taxali 2012 All Rights Reserved ©

ראיון בלעדי עם Gary Taxali, אחד המאיירים הידועים בצפון אמריקה

קל לזהות עבודה של גרי טקסלי, ולא משנה אם נתקלתם בה על קיר של גלריה, במגזין או כעטיפה של אלבום. היא בדרך כלל תהיה מצוידת באסתטיקה כמו-נאיווית, בברק אירוני, בווינטג' שלא מתכופף לנוסטלגיה, בפופ-ארט בתיווך איקונוגרפיה מודרנית, ותמיד בהומור, כזה שנושא בצדו גם אופטימיות.

טקסלי, מהמאיירים הידועים בצפון אמריקה, משלב עשייה אמנותית עם מסחרית, ועם לקוחותיו נמנים הניו יורק טיימס והרולינג סטון. עבודתו זכתה בפרסים והוצגה במוזאונים ובגלריות ברחבי אמריקה ואירופה.

הוא משמש כמרצה וכשופט בתחרויות, הקים חברת צעצועים, פרסם ספרי ילדים, ובימים אלה מוצגת תערוכת היחיד הראשונה שלו בבריטניה: My Feelings Like You. לשמחתנו, הוא מצא את הזמן להעניק לנו ראיון קצר

אתה עושה גם אמנות וגם פרויקטים מסחריים. האם יש הבדל ביניהם? יש לך קריטריונים לבחירת הפרויקטים המסחריים שלך? כשזה מגיע לעשייה, התהליך האמנותי הוא אותו הדבר בדיוק. לא אעבוד על פרויקטים שאין לי בהם חופש אמנותי. היה לי מזל, ולא נאלצתי לעשות כאלה. מבחינתי, תמונה מופיעה על קיר של גלריה או במגזין מודפס, ושאר הפרטים הם סמנטיקה. עם זאת, אני מכיר בכך שקיימים הבדלים בכל הנוגע לקונטקסט, אבל זה לא אומר שלא מצאתי פרויקטים מסחריים מעוררי השראה. ישנם גם הרבה יחסי גומלין. עשיתי פרויקטים עם חברות כמו קונברס (למשל), שבעצם אמרו לי לעשות מה שאני רוצה, הם אפילו לא רצו לראות סקיצות, רק תעשה אמנות. למעשה, האמנות שלי והעבודות המסחריות שלי נראות אותו דבר.

הומור הוא מוטיב בולט בכל העבודות שלך. אתה יכול להגיד כמה מילים על הומור ויזואלי לעומת מילולי? הביטוי העצמי שלי הוא ויזואלי. אני מעריך, מכבד ולגמרי מקנא באנשים שיש להם כישרון להומור מילולי, אבל החוזק שלי הוא בתמונות. עם זאת, יש לא מעט אמנים שמצליחים לעשות גם וגם בעבודות שלהם.

אני כן משתמש בטיפוגרפיה, כך שלפעמים המילים עוזרות לתאר רעיון. האתגר הוא להתייחס אליהן כאל אלמנט ויזואלי ובה בעת להיות מודע לכך שמילים מעוררות משמעות בצופה. כשהבאלאנס עובד באופן הרמוני, אני מרגיש כאילו נקרה בדרכי אוצר. זו תחושה נפלאה

מיהם האמנים שאתה מעריך במיוחד? אני אוהב את העבודות של The Clayton Brothers, Tony Fitzpatrick, Richard Colman, Shepard Fairey ו-Gary Panter. מבין האמנים שאינם בחיים, אני אוהב את Andy Warhol, Ray Johnson, The Fleischer Brothers, E.C Segar ו-Ernie Bushmiller.

על מה אתה עובד בימים אלה? תערוכת היחיד הראשונה שלי בבריטניה, My Feelings Like You, עלתה בתחילת מאי ותוצג עד 2.6. זו גלריה נפלאה בשם The Outsider בלונדון. אני מציג 38 עבודות חדשות, ובהן כמה יצירות גדולות ממדים, כולל היצירה הכי גדולה שלי עד כה: Skunk Electrical Soap.

יש לך עצה מיוחדת למאיירים בתחילת דרכם? ציירו כל יום. פנו זמן ממשפחה, מחברים וממסיחי דעת כמו טלוויזיה, פייסבוק ויוטיוב. בעצם, היפטרו מהטלוויזיה שלכם. אתם לא מחמיצים כלום. אבא שלי אמר לי כשהייתי ילד: "טלוויזיה מחרבת את היצירתיות שלך". אין לי טלוויזיה כבר 12 שנים, בערך מאז שהעבודה שלי התחילה להתפרסם. אבא שלי צדק.

הכינו את שרירי הפנים לחיוכים בלתי רצוניים, וצאו למסע שיטוט באתרים שלו: איור, אמנות, חנות אונליין. מומלץ בחום לבקר גם בבלוג שלו, שם הוא מספר על מאחורי הקלעים של עבודתו.

 

 

Gary Taxali 2012 All Rights Reserved ©

Gary Taxali 2012 All Rights Reserved ©

Gary Taxali 2012 All Rights Reserved ©

Gary Taxali 2012 All Rights Reserved ©

Gary Taxali 2012 All Rights Reserved ©

Gary Taxali 2012 All Rights Reserved ©

Gary Taxali 2012 All Rights Reserved ©

Gary Taxali 2012 All Rights Reserved ©

Gary Taxali 2012 All Rights Reserved ©

Gary Taxali 2012 All Rights Reserved ©

(נעמי בורנשטיין)

תגובות

  • 01

    Awsome! interesting works

    david dror13.5.12
  • 02

    Clever Do You illustrating books? or Poster? In any way It is talking tome asking me and interesting meI illustrated school books and it is so different Job Hadass

  • 03

    so cool!!!

    Mark13.5.12
  • 04

    איזה מקסים יופי של דברים, כל דבר פה הייתי תולה בבית

  • 05

    במילה אחת נ ה ד ר !!!!

    shosh14.5.12

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
28.11.11

אלוהים אדירים

חיבור מדויק בין דת לאמנות: חוויית התגלות בכנסייה

אנחנו מורגלים באמנות כנושאת כליה של הדת, באדריכלות שמפארת כנסיות ומעצימה את החוויה הרליגיוזית, אם בגובהן הרב של הכנסיות או בוויטראז'ים ססגוניים בעלי דימויים תנ"כיים. אולם בכנסייה שתכננו האדריכלים הבלגים Pieterjan Gijs ו-Arnout Van Vaerenbergh, התהפכו היוצרות.

הכנסייה כמיצב אמנות המתקיים בתלות בנוף ובפרספקטיוות המתבונן: ברגע אחד מוחשית, במשנהו – מתפוגגת כליל. והנה הנשגב, באמנות כמו בדת, נוכח במלוא יפעתו

חייס וּואן-ורנבח בנו כנסייה על פי תבנית אדריכלית של כנסיות רבות בלימבורג שבבלגיה, והמבנה המסורתי רק מדגיש את ייחודיות הפרויקט, שזכה לשם ההולם "לקרוא בין השורות", מעין שירה בחלל. גובהה 10 מטרים, והיא מורכבת מ-30 טונות פלדה ו-2,000 טורים. לוחיות אופקיות הופכות את הכנסייה לאובייקט שקוף. ממקום אחד הכנסייה נראית כמבנה מוחשי, אבל במרחק כמה צעדים המבנה מתחיל להתפוגג בתוך הנוף, ובצעד אחד נוסף –הוא נעלם כליל. אם נמצאים בתוך הכנסייה ומביטים החוצה, הנוף מוגדר מחדש על ידי קווים מופשטים. התוצאה היא חוויה חושית ויזואלית, כנסייה שהיא שיקוף של טבע ופרספקטיווה, כמעט עוד קו בחלל. נדמה לנו ששפינוזה הפנתאיסט היה חותם על זה.
הכנסייה השקופה היא צעד ראשון בפרויקט Z-OUT של Z33, מוזאון לאמנות עכשווית בהאסלט, בלגיה. Z-OUT הוא פרויקט אמנות שאפתני וארוך טווח למיצבים אמנותיים שמיועדים להיות מוצבים במקומות ציבוריים באזור במהלך חמש השנים הקרובות. (נעמי בורנשטיין)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
2.10.11

דו-פרצופי

בעבודות של Oleg Dou, ילדים חסרי חיים, חנוטים בתלבושות בעלי חיים, מעוררים אי-שקט

בניגוד למתבקש, סדרת הצילומים "גורים" של הצלם והאמן אולג דו אינה טומנת בחובה עליצות, ואין מפעפעת בה משובת ילדות. להפך, היא נוסכת קדרות, היא מזעזעת ביופייה המרתיע, והיא מאלצת אותנו לבחון את מושגינו באשר ל"מושך" ו"דוחה". האסתטיקה האולטרה-מוקפדת מדגישה את המתח בין הנושא לבין האופן שבו האמן מטפל בו, ומזכירה במשהו את הסצנות האלימות היפהפיות של קבוצת AES+F ביצירתם "מהומות אחרונות", וסצנות מטרידות אף יותר שלהם.

דו נע על הגבול בין נשגב למדמם ובין חי למת, בשעה שהוא מנכיח את תחושת הפלצות העולה בנו למראה בובות שעווה

בניסיון להציץ לתת-מודע שלו, שאלנו אותו על מקורות ההשראה שלו: "אני מוצא השראה בכל דבר: מוזיקה, אמנות, קולנוע, עיר יפה. זה יכול להיות אפילו אוכל טעים".
ספר לקוראינו על תהליך העבודה שלך. "הצעד הראשון הוא לפתח רעיון לסדרת צילומים חדשה. הרעיון יכול להגיע ברגע אחד, אבל אני אף פעם לא יודע מתי זה יקרה. אני מכין סקיצות, אחר כך בוחר מודלים לתמונות, עורך סשנים של צילומים, ובסוף אני עובד בפוטושופ. זה השלב הכי מורכב וממושך בתהליך העבודה. סך הכל מדובר בתהליך עבודה פשוט, אבל די ארוך".
מי האמנים שאתה מעריך במיוחד? "בעיקר ציירים קלאסיים כמו בוטיצ'לי, אבל הצייר שאני הכי אוהב הוא פרנסיס בייקון".
אולג דו נולד ב-1983 במוסקווה לאם ציירת ולאב מעצב תלבושות. הוא הציג לראשונה בגלריית סימון בפריז כשהיה רק בן 23, ומאז שב והציג במוסקווה, פריז, מדריד, בריסל ואוטרכט. ב-2007 זכה לראשונה בפרס צילום בינלאומי. אם אתם מזדמנים ל-FotoArtFestival – הביאנלה לצילום בפולין (14-30.10), או למוזאון Dr. Guislain בבלגיה (עד 30.5.2012), קפצו לבקר אותו. (נעמי בורנשטיין)

תגובות

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
25.9.11

נערי בייקר

את החלל בבניין המיועד לשימור בסן פרנסיסקו שמרו בייקר אדריכלים לעצמם. התוצאה: כרטיס ביקור להתקנא

מעצבי פנים ואדריכלים כבר מזמן הבינו שאת מפגן יכולותיהם ראוי שיעשו קודם אצלם – במשרד. ככה, כשהלקוח מגיע, הוא מקבל מושג גם על טעמם האישי. ואף שתאורטית אנשי מקצוע יכולים להתאים את עצמם לדרישות הלקוח, נחמד לגלות שהשותף המיועד חולק טעם דומה לשלך. בשילוב הזה, רוב הסיכויים שהוא יקלע לרצונותיך ויממשם כיאה למי שיודע להוציא טוב-טעם לפועל. כשנתקלנו במשרד דייויד בייקר אדריכלים ושות' ידענו שמצאנו את המשרד שלנו. העובדות שאין לנו נדל"ן לעצב ושהמשרד ממוקם בסן פרנסיסקו, לא הפריעו לנו לפחות להתפעל בקול רם. אז מה יש להם שם שמקסים אותנו? בעיקר פשטות אורבנית שיקית בנוסח הדירות שרואים ב-The Selby. החלל בבניין לשימור נראה כמו מחסן ישן, ועושה שימוש בכבלים תעשייתיים שמשמשים לתליית אופניים וגם לגרמי מדרגות בנוסח עלייה לסיפון אונייה. חללי העבודה הנעימים ואזורי הישיבה מזמינים חשיבה יצירתית. שימוש מוגבר במתכת ועץ לצד קירות בריק, מעניקים למקום תחושת מחוספסות אסתטית מגניבה.
סטיוון סירר, שביקר במקום וצילם אותו עבור מגזין abduzeedo, חילץ מהם את המניפסט הבא: "המשרד של דייויד בייקר ושות' מביא אדריכלות חדשה לסביבות אורבניות שונות, תוך טיפול מיומן בהיבטים דינמיים שונים – אישיים, פוליטיים ומסחריים – הכרוכים בכך. עבודתנו משלבת מודעות חברתית עם עיצוב בעל חותם, והתוצאה היא בניינים מובחנים, באיכות גבוהה, המעוררים תחושה קהילתית. בדרך זו אנחנו פועלים למען ערים טובות יותר, שבהן אדריכלות היא אדריכלות טובה רק כשהיא גם משרתת מטרה טובה".
אז נכון שהמניפסט סטנדרטי באופן מביך, אך למרבה השמחה, עיצוב טוב אינו זקוק למילים. (נעמי בורנשטיין)

תגובות

  • 01

    במינימום השקעה: גילוי הלבנים האדומות,מתיחת מדפים ארוכים ונגישים, אהילים פיסוליים [בעבודה עצמית] והרי לכם משרד אדריכלים שנוסעים על אפניים בשפועי העיר התלולים. ישראלה

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
26.4.11

שורשים באוויר

"זה ציפור? זה מטוס? לא, זה גרניום!” – מסתבר שהירוק מצא לו טריטוריה חדשה בפרויקט עתידני

של משרד האדריכלים Rael San Fratello – השמיים. בערים כמו שיקגו, ניו יורק וטוקיו כבר מזמן אפשר לראות גגות של בניינים פורחים. גינות מרהיבות ושדות רחבים מבצבצים להם מהקומה ה-30, ומלבד מקום מרגוע לדיירים הם מהווים פתרון יעיל לבעיות של איכות הסביבה: בידוד חום וקור, הפחתת רעש וזיהום אוויר, ובאופן כללי – מוריקים את  קו הרקיע. אבל כעת, הגנים המרחפים בשמיים של ראל סאן פראטלו עומדים לעשות יותר. הרבה יותר.
משרד האדריכלים לקח את המוטיב הטבעי של הצמחים (להתפשט במרחב, לטפס על מרזבים וקירות ולצוץ בין סדקי מדרכות) ומיקם אותו בשמיים. ואם זה לא שאפתני דיו, הוא גם חיבר אותו למוטיב נוסף מעולם החי – נדידה בלהקות. הגנים, הנראים כמו וריאציה שמיימית לישו המהלך על המים, ישתלשלו מספינות אוויר גדולות הנשלטות בשלט רחוק. כל ספינה תאגד אלפי צמחים הקשורים לקנוקנות ארוכות, ועל כל צמח כזה יותקנו חיישני תנועה, רוח, אור, זיהום אוויר, לחות וטמפרטורה. בנוסף לכך, כל צמח יוכל להתנתק מבסיס האם שלו.

הצמחים החכמים ינדדו בשמי העיר בלהקות ויספקו צל, רטיבות, חמצן, וכמובן גם צבע, לאזורים אורבניים נטולי ירוק

ספינות האוויר תוכלנה לנוע לכיוון אזורים שבהם אפקט החום העירוני הוא הגדול ביותר, להגיע לנהר מזוהם ולשנות את הרכב החומרים המזהמים, או לנדוד לפי עונות בחיפוש אחר הסביבה הטובה ביותר לשימור חיי הצמחים, ממש כמו להקת ציפורים.
בעולם שעל סף פיצוץ אוכלוסין, כשבערים הגדולות יש פחות ופחות קרקעות לגנים, פארקים ושטחים ירוקים – החזון העתידני הזה נראה כמעט מתבקש… (נעמי בורנשטיין)

תגובות

  • 01

    definitely super cool.

    avi27.4.11
  • 02

    מדהים מהפנט מרגש אכן חזון עתידני לא נתפס - אבל מי יודע - כבר אמרו על הרבה דברים שלא יתקיימו ובכל זאת...

    חובב27.4.11
  • 03

    אני חושש שהרעיון היפה ישחק במציאות אורבנית קשה: 1. איך יפוקח גובה הריחוף של "ספינות האויר" כדי למנוע מהן לפגוע בקוי מתח גבוה? 2. איך למנוע מ-"ספינות האויר" ללכת לאיבוד? (פיתרון אפשרי הוא לרתום אותן בכבלים לאדמה או לראשי בנינים ) 3. איך ימנעו מעשי ונדליזם כניקוב מעטפת "ספינות האויר"? בקיצור: רעיון יפה על הנייר שלא חושב עד הסןף

  • 04

    זה באמת מרגש!!! ודן, בטח הביעו חשש גם כדיברו על מטוסים..אני לא רואה בעיה לתכנת שהצמחים ירחפו בגובה מסויים מעל לכל המכשולים. ומי יגיע לגבהים האלה כדי לחבל בהם? נכון שזה לא פתור עד הסוף אבל זה מאתגר ובטוח ישים בגרסה זו או אחרת.

  • 05

    עם כל הכבוד, הייתי רוצה שישאירו לנו שמים נקיים. תארו לכם מייצגים אין ספור שיציפו אותנו גם ממעל, עד שיסתירו את העננים ואור שמש! שהרי בני אדם אינם יודעים גבול...

    רחל2.5.11
  • 06

    השאלה האמיתית היא כמה יעלה שטח פרסום על ספינה כזו.

    טל9.6.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
18.4.11

בעקבות הזמן האבוד

Louie Rigano, בוגר RISD וזוכה מלגת פולברייט, משתמש בשפה ויזואלית לייצוג של זמן. בפרוטוטייפ שלו לשעון קיר, בועות צבעוניות תופסות את מקום המחוגים המסורתיים, והמספרים נעדרים כליל. About-Time הוא שעון שבו – על גבי לוח פלסטיק (שמסתיר את המכניזם שלו) – מוצבות בועות שקופות למחצה בשלושה צבעי יסוד, כשהמפגש ביניהן מרחיב למתבונן את סקאלת הצבעים. בועה צהובה וגדולה מייצגת את השניות, בועה כחולה בגודל בינוני מייצגת את הדקות, ובועה אדומה קטנה – את השעות. עבור כל בועה הנקודה הקיצונית ביותר של העיגול תואמת לזמן. הבועות נעות על פני שטח לבן, וכאשר הן חולפות זו על פני זו, הן יוצרות צירופי צורה וצבע חדשים.

יש משהו מהפנט בקומפוזיציות מתחלפות, ואנו בעד כל ניסיון להפקיע את הזמן מהקונקרטיות אל ממלכת המופשט

אולם, בדומה לניסיונות אחרים להיפטר מקונוונציות השעון המסורתי, אנחנו כנראה מאולפים מדי (שלא לומר מקובעים מדי) לשיטת מחוגים וספרות, ולקח לנו די הרבה זמן ללמוד לקרוא ממנו את הזמן. המסקנה שלנו: שווה לנסות אותו על ילדים בעלי תודעה רעננה ונטולת התניה מחוגית. (נעמי בורנשטיין)

תגובות

  • 01

    ממש יפה רוצה אחד כזה

    בני19.4.11
  • 02

    אולי רק ליופי אבל בטח לא פרקטי לבהות שעות כדי להבין מה השעה

  • 03

    פרוייקט כמעט זהה לזה נעשה על ידי והוצג בגלריית פרדיגמה לפני חצי שנה: http://www.paradigmagallery.com/main/index.php?option=com_content&view=article&id=227 ואני נשאר עם השאךה איך פורטל כל כך מרשים שמסקר מה קורה 'עכשיו' בכל קצוות עולם העיצוב העולמי לא יודע מה מופיע בארץ. עזבו בארץ, בתלאביב, ממש במרכז...

  • 04

    הי איתמר, שמחנו להכיר. אכן מעניין וקרוב מאוד לפרוייקט המסוקר.

    המערכת26.4.11
  • 05

    מאוד מיוחד וגם הצבעים מאוד מושכים צומת לב!!!! השעון הזה כעיצוב מדהים אבל, באמת לא פרקטי

    זוזו28.4.11
  • 06

    רעיון מאוד מקורי אבל בהחלט לא פרקטי

    מיכל2.5.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
31.3.11

הסעודה האחרונה

"המסעדה הראשונה בעולם שמתייחסת לעיצוב כמו לספיד-דייטינג”, כך נכתב על What Happens When – מסעדה הממוקמת בסוהו במנהטן, שבתחום כה תחרותי מצאה דרך רעננה לצוד את תשומת לבו של הקהל השבע. מה בתפריט? במשך תשעה חודשים בשנה, בכל חודש משנה המסעדה את עיצוב הפנים שלה יחד עם התפריט והפלייליסט. מי במטבח?

שף אחד, שני מעצבים, מלחין וצלם עובדים מחודש לחודש כדי להפוך את המסעדה לחוויה חדשה

התמות נבחרות בהשראת רעיונות של סועדים (התורמים מכספם לעיצוב המחודש). כך, לסועדים נכונה פעם חוויית חורף נורדי מלא הוד, או עיצוב רומנטי על גבול הקיטש ברוח חג הוולנטיין. אחד העיצובים שלכדו את עינינו היה בנושא האביב: כתמי צבע מגיחים ביער מושלג, מקלות דמויי מחטי אורן נשפכים מהתקרה ויוצרים קרחות יער קטנות, קני ציפורים מפוזרים ואף עקבות של בעלי חיים שונים. ולקינוח: אמנם העיצוב לא תמיד במיטבו אבל הקונספט מעניין, ונחמד לחשוב שאתם סועדים במקום חד-פעמי, שבחודש הבא כבר לא יהיה (לטוב ולרע…). (נעמי בורנשטיין)

תגובות

  • 01

    אנשים אשכרה משלמים בשביל שיעצבו את המסעדה מחדש?

    פנחס31.3.11
  • 02

    נייס. עכשיו נשאר לראות את הביצוע...

    מתן1.4.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
27.3.11

שנחאי נון

שורה של צורות ארכיטקטוניות מעגליות נעות פנימה והחוצה יוצרות נוף מפוסל על שפת אגם מלאכותי בפאתי שנחאי. משרד האדריכלים Morphosis, שתכנן עבור חברת Giant Interactive Group את מתחם המשרדים הזה, ביקש למזג אדריכלות ונוף באופן שיערער על ההבחנות המוכרות בין המדומיין לממשי, בין עיר לנוף, ובין מקום לבין מה שאינו מקום. ואכן, תמונת נוף כבר אינה עוד כלי פסיווי המעוצב על ידי כוחות אורבניים, אלא כלי אקטיווי המעצב באופן הדדי את הקונטקסט שלו. המבנה הארוך והנטוי ממוקם בשדה ריק, והוא כולל חלקים שקופים ואטומים.

הבחירה בגג ירוק דמוי גל מעניקה גיוון טופוגרפי מבורך לאדמת הביצות השטוחה שהאתר ממוקם בה

כביש מחלק באופן אלגנטי את המתחם לאזור עסקים ואזור בילוי, ומיקומו המרוחק מהמרכז הסואן של העיר "מאלץ" אותו לפונקציונליות העונה לצרכים השונים של העובדים המתגוררים במקום. תחת עיצוב מעט קר וטקטוני בשל צבעו האפור והמתכתי, חותרים חללים מפתיעים, קטנים וגדולים, פנימיים וחיצוניים, הכוללים: ספרייה, אודיטוריום, פינות עישון, שבילי הליכה שטופי שמש ופינות מוצלות.
via architecture lab (נעמי בורנשטיין)

תגובות

  • 01

    אדריכלות נועזת ומרגשת. מתי אצלנו?

  • 02

    madlik v madhim

    yoni28.3.11
  • 03

    נפלא, ללא גבולות

  • 04

    חדשנות במיטבה,אפשרי גם אצלנו...רק צריך להאמין ולהעז

  • 05

    מהמם אני נוסע לשם

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו

תגובות אחרונות

עוד