מקלעת בית הכיסא: אמנות השימוש באוריגמי

כל מי ששוטט בערים אירופיות גדולות נתקל במבנים האטומים הפזורים בהן ומציעים בתי שימוש בתשלום, אבל המבנה הרבוע שניצב בפארק עירוני באוסטר, שווייץ, יוצא דופן: חזיתו עשויה מ-295 פסי אלומיניום מקופלים שהוצמדו זה לזה, נצבעו בגוונים שונים של ירוק, ובמבט מרחוק נראים כמו עבודת אוריגמי בגודל טבעי.
האחראים ליצירה הזאת הם צמד האדריכלים השוויצריים פביו גרמציו ומתיאס קוהלר ממשרד Gramazio & Kohler, שתכננו גם את הביתן השוויצרי בביאנלה ה-11 לאדריכלות בוונציה.

עומק הקיפול והצבעוניות השונה של כל פס יוצרים חזית שצורתה משתנה בהתאם לזווית השמש ולנקודת המבט של הצופה

הם מציינים כי בדומה לביתן הרפלקטיווי בקופנהגן, גם הם התבקשו למזער את הסיכויים שהמבנה ישמש מוקד משיכה מפתה מדי לאמני רחוב: "המטרה שלנו הייתה ליצור מבנה שהחזית שלו תהיה בעלת עומק כלשהו, כזה שיהפוך אותו בלתי מושך לציירי גרפיטי", הסבירו.
גרמציו וקוהלר, שמתמחים בתכנון ממוחשב, משלבים תכנון ושיטות בנייה מסורתיים עם מה שהם מכנים "ייצור דיגיטלי", מערכת יחסים שבאה לידי ביטוי גם בפרויקט הזה. (רוני שני)

אהבתם?

• Gramazio & Kohler
• שווייץ
• שירותים ציבוריים

תגובות

• אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

סוס טרויאני, ספינות טרופות ועכבישי ענק – שיחה עם מייסד חברה לעיצוב גני שעשועים: Ole B. Nielsen

"אנחנו רואים את העולם כמקום מלא בצבעים. למה להסתפק במשחק בארגז חול כשאפשר לשחק במכתש ירחי, בצוללת, בעכביש ענק, בחילזון עצום, בחללית או בטירה של נסיכה?", קובעים ב-Monstrum ("מפלצת" בתרגום חופשי), חברה דנית המתמחה בעיצוב גני שעשועים.
אנשי החברה משקיעים את זמנם ביצירת מתקנים מקוריים, יצירתיים, מושקעים ומלאי חדווה. כל המתקנים נבנו מעץ, בעבודת יד, ורובם פזורים ברחבי קופנהגן. בצוות חברים אדריכלים, מעצבים, אמנים ונגרים, שמשותף להם ניסיון עבר בתחום עיצוב תפאורה.

"כאמנים ומעצבים בעלי ניסיון בבניית תפאורות להצגות, יש לנו את הידע הדרוש לבניית גני שעשועים המשלבים אלמנטים של פעילות גופנית, משחק וסיפור ויזואלי, ליצירת מרחב המאפשר לפנטזיות לפרוח"

החברה נוסדה ב-2003 על ידי צמד המעצבים Ole B. Nielsen ו-Christian Jensen. נילסן, שבימים אלה עסוק עם חבריו במעבר למשרדים חדשים, התפנה להשיב לנו על כמה שאלות:

איך הגעתם לעיצוב גני שעשועים? "בגן הילדים של הבן שלי נזקקו לגן שעשועים חדש, והודות לניסיון שלי בתאטרון ובאמנות, יכולתי להציע להם לבנות מגדל של נסיכה וחללית בתקציב של גן שעשועים רגיל".

כמי שבאים מתחום התאטרון, אתם מרגישים שיש לכם פרספקטיבה ייחודית בכל הנוגע לתכנון סביבתי, כזו שלאדריכלים ומעצבים אחרים אין? "חשוב שיהיה לנו אופי ייחודי כחברה, כדי שנוכל להשפיע על תכנון אורבני וכדי שהעסק שלנו יצליח. אבל המטרה המרכזית שלנו היא לבדר ילדים ומבוגרים, ולעורר בהם תשוקה למשחקים. חשוב לנו מאוד שלצד האלמנטים הוויזואליים, גני השעשועים שלנו יכללו גם אלמנטים משחקיים טובים".

יש באתר שלכם סדרת סרטונים המתעדים יום בחייו של בנך. האם הוא או ילדים אחרים מציעים לכם רעיונות? ממה אתם שואבים השראה? "בהיותנו הורים וילדים מגודלים כולנו מומחים למשחקים, אבל כל הפרויקטים שלנו מפותחים בשיתוף פעולה עם לקוחות, ילדים ואדריכלים".

מהי העבודה המועדפת עליך, זו שאתה הכי גאה בה? "הטיל ומגדל הנסיכה. זה המתקן הראשון שעשינו ואני אוהב את המורכבות והפירוט שלו". (רוני שני)

אהבתם?

• Monstrum
• גן משחקים
• גן שעשועים
• דנמרק
• ילדים
• מומלצים

תגובות

• 01

  מישהו מביא את זה לארץ?

  חמוטל8.5.12
• 02

  איזה כייף וחוויה לילדים, בניגוד למגרשים מקומיים של חוסר דמיון....אולי כדאי לתת לילדים לעצב בעצמם, בטוח יותר מוצלח מ"ועדות" מייושנות!

  יגג12.5.12
• 03

  וואו!!!!!! הדימיון כאן עובד שעות נוספות. הלוואי ונראה גני שעשועים כאלה בארץ. זה ממש דוגמאות לחשיבה מחוץ לקופסא.

  מיכל15.5.12

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

לתערוכה של האמן Berndnaut Smilde כדאי להיכנס עם מטרייה

על פי המילון, עננים הם "מצבור נראה לעין של טיפות מים זעירות או של גבישי קרח, שנוצר מהתעבות של אדי מים ונמצא בריחוף באטמוספרה", אבל העצמים השמימיים שכלא האמן ההולנדי Berndnaut Smilde בתוך חלל תצוגה הם הרבה יותר מריאקציה פיזיקלית; הם מציתים את הדמיון, ומשמשים מטפורה לאושר עילאי ולהיעדר אחיזה במציאות. במיצב Nimbus הוא יצר עננים באמצעות שילוב בין עשן, מים ותאורה, המתפקדת על תקן שמש. העננים (נימבוס וקומולוס – "ענן הכולל משקעים" ו"ענן ערמתי", בהתאמה) מרחפים בחלל הגלריה דקות אחדות ואז מתפוגגים באוויר.

"עבודותיי בוחנות סוגיות כמו פנים מול חוץ, זמניות, גודל, הפונקציה של החומר ואלמנטים אדריכליים. במקרה הזה בחנתי גם את הטבעי לעומת המלאכותי"

את העבודה הראשונה בסדרה (Nimbus I) הציג בגלריה Probe שבעיר ארנהם. "הרעיון היה ליצור עבודה ארעית, שתתקיים רק כצילום", מבהיר האמן. את העבודה השנייה, Nimbus II, הציג ב-HMK, חלל תצוגה שממוקם בקפלה מהמאה ה-15 בעיר הורן, הסמוכה לאמסטרדם, עיר מגוריו. "דמיינתי את עצמי נכנס אל מוזאון קלאסי שכל הקירות בו עירומים. המקום נראה נטוש ואין מה לראות מלבד ענן גשם שמרחף בחלל", הסביר והוסיף כי רצה ליצור דימוי ברור, כמעט קלישאתי וקריקטורי, של מזל רע. לאתר האמן (רוני שני)

אהבתם?

• Berndnaut Smilde
• עננים

תגובות

• אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

האמן היפני Takanori Aiba רותם את האמנות העתיקה של הבונזאי לבריאת עולמות ננסיים

הבונזאי ("גננות על מגש" בתרגום מילולי מיפנית), היא אמנות עתיקת יומין של גיזום עצים וצמחים בצורה השומרת את הצמח ננסי, זאת במטרה ליצור שיקוף של הטבע במלוא תפארתו בעציץ קטן אחד. אייבה, אמן רב-תחומי עטור פרסים הפועל מאז 1978, משלב את אמנות הבונזאי עם הידע שלו באיור, אדריכלות ועיצוב, כדי ליצור דגמים תלת-ממדיים של עולמות מורכבים להפליא.

בין ענפי היצירות שלו אפשר למצוא: בניינים, כלי רכב ואפילו בני אדם מיניאטוריים עשויים נייר, פלסטיק, גבס, חמר, עץ, מתכת וצבע

הוא מספר באתר שלו כי אהב לשחק עם עצי בונזאי ומודלים של רכבות מילדות, ונהג לעקוב אחר מושבות נמלים והאופן שבו הן בנויות ופועלות מבחינה מרחבית וחברתית גם יחד. מאז ומתמיד ביקש לבטא את החזון האמנותי שלו באופן המשלב בין מיקרו למקרו, וה-Bonsai-B – פיתוח של הבונזאי המוסיף לאמנות העתיקה את התמה של היחסים בין האדם לבין הטבע – מעניק לו את המרחב האידיאלי: "במקור, הבונזאי משקף את יופיו של הטבע במיניאטורה. אבל הפיתוח הוא ניסיון להפוך בונזאי מודרני ליצירה המשקפת את היופי הרוחני שמחוללת ההרמוניה בין האדם לטבע". אייבה, שבאתר שלו אפשר למצוא שרטוטים דו-ממדיים שמהווים השראה למבנים, נעזר במהנדס Kazuya Murakami כדי ליצור את המבנים עצמם, שהעבודה עליהם נמשכת בין שלושה חודשים לשנה. (רוני שני)

אהבתם?

• Takanori Aiba
• בונזאי
• יפני
• מיניאטורה

תגובות

• אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

כן, גם בעידן אפֶל אתם חייבים לעצמכם תחביב נוסף

לשמחתנו, אמנים ומעצבים המתמחים בצעצועי נייר משחררים תבניות להורדה בחינם. Marko Zubak, אמן ומייסד מגזין II LOVE, המוקדש לצעצועי נייר, מוצא בזה קסם: "אנשים יכולים ליצור משהו חדש שמבוסס על העבודה שלי, אפשר לשתף את העבודות בחינם, וזו דרך טובה לקידום עצמי, אפשר לייצר מספר בלתי מוגבל של 'אוריגינלים', קל מאוד להפיץ אותם בכל העולם, וכיף לבנות וליצור אותם".

ליקטנו עבורכם מקבץ מקורות להורדה. מכאן והלאה, זה בידיים שלכם

1. מלבד המגזין, זובאק אחראי לעוד כמה פרויקטים מעניינים בתחום, בראשם ye-boT initiative – יוזמה חברתית ליצירת צעצועי נייר, שזיכתה אותו בפרסים. לצד שני אלה, הוא מפעיל אתר שבו אפשר להוריד דגמים בחינם. שלוש הפלטפורמות הללו מזמינות אתכם להצטייד במספריים ובדמיון, ולשתף אחרים בעיצובים שלכם.
2. Pepetz הם צעצועי נייר שמייצרים אנשי Periscope הצרפתית, סוכנות פרסום עצמאית. מה שהתחיל כשעשוע פנימי של עובדי החברה הפך למיזם מקוון, שמטרתו "לחלוק את הווייב החיובי שלהם עם כולם, לחגוג את היצירתיות של סצנת ה-DIY וליצור קהילה משותפת למעצבים ולחובבי צעצועים". באתר אפשר להוריד דגמים להדפסה ולהעלות עיצובים משלכם.
3. האתר של NPT (ראשי תיבות של Nice Paper toys) הרבה פחות מגניב, אבל הרשת החברתית הזאת מאפשרת לגולשים להוריד או להעלות עיצובים ללא תשלום, לקבל השראה מעבודות של אחרים, ולקיים דיונים על טכניקות, ז'אנרים ואירועים.
4. Paper Totem הוא מיזם מתמשך של Dolly Oblong, סטודיו המתמחה בבובות עשויות ויניל, צמר ונייר בעבודת יד. מדובר בעמוד טוטם המורכב מעשרות עיצובים של מאיירים שונים, שזמינים להורדה חינם.
5. Marshall Alexander הוא אמן נייר הולנדי שמתפרנס מיצירת צעצועי נייר עבור חברות שונות. מלבד עבודות מסחריות, אפשר למצוא באתרו כמה תבניות מקסימות, הזמינות להורדה חינם.
6. מי שמוכן להשקיע – הן כסף והן זמן – ישמח להכיר את האתר של Rob Ives, שמציע דגמים מורכבים ומושקעים של צעצועי נייר להורדה תמורת תשלום סמלי ולצדם מדריכים מפורטים במיוחד.
7. אחרון חביב הוא עומר הופמן, מאייר ישראלי שחי בניו יורק, ששניים מצעצועי הנייר שלו – מאייר אלמוני וחתולו שימי – זמינים להורדה, הדפסה וקיפול ברשת. (רוני שני)

אהבתם?

• נייר
• צעצועים

תגובות

• 01

  נפלה כנראה טעות בקישור לפריסה של שימי החתול. הלינק הנכון הוא: http://cafe.themarker.com/media/t/479/753/file_0_original.jpg

  גיא10.4.12
• 02

  תודה גיא

  admin13.4.12

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

ל-Jocelyne Grivaud נמאס מהמתקפות על גיבורת ילדותה והיא החליטה לעשות מעשה

ב"ברבי, המוזה שלי", הגלריה המקוונת שהקימה, מוצגות תמונות של בובות ברבי המצולמות בתנוחות המדמות יצירות אמנות שונות: דיוקן העיתונאית סילוויה ואן הרדן של הצייר הגרמני אוטו דיקס, מרילין מונרו של אנדי וורהול, ונוס ממילו, נערה עם עגיל פנינה של יאן ורמיר, המונה ליזה ואפילו בובת ברבי כדמות מתוך הסרט אוואטר, כפסל החירות או – יחד עם בן זוגה המיתולוגי קן – כדמות בסצנה מהסרט "הבוז" של ז'אן לוק גודאר.

במסגרת הפרויקט בחרה גריבו בובות ברבי דומות ככל האפשר ליצירת אמנות מקורית, הלבישה אותן, והציבה אותן בתנוחה נאמנה למקור

"הכל התחיל יום אחד, בנובמבר 1967, כשקיבלתי מתנה ורודה ועדינה להפליא. אמי, סבלנית כמלאך, סרגה בסתר שמלת נשף ומגפונים קטנטנים בשביל הברבי שלי. כעבור שנים התחיל להתגבש בראשי הרעיון לשחזר את החלק השמח של ילדותי באמצעות תמונות שאני אוהבת", מסבירה גריבו באתרה. לדבריה, "ברבי סופגת לא מעט ביקורת על כך שהיא בלונדינית מדי, שטחית מדי, רזה מדי, 'שיווקית' מדי. המטרה שלי הייתה להתאים את הפנים האלה, המוכרים כל כך, לייצוגים סמליים אחרים". אף שהפרויקט ספג לא מעט ביקורת על היותו גימיק ריק מתוכן, כמה מהעבודות, במיוחד השחזור של Eternal Evidence של רנה מגריט ו-Big Nude III: Henrietta של הצלם הלמוט ניוטון, המציגות את הבובה המושלמת כשהיא נטולת בגדים, מצליחות להתעלות בהצלחה מ"מגניב" ל"מבריק". (רוני שני)

אהבתם?

• Jocelyne Grivaud
• ברבי

תגובות

• אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

לפי כריסטינה ברברו אנחנו חיים בצנצנות זכוכית כמו עכברי מעבדה

עשרות צנצנות זכוכית נערמו לגובה זו על גבי זו והפכו, במיצב של האמנית הספרדייה Cristina Barbero, לסביבת מחיה אנושית. בכל צנצנת ניצבת בובת אדם זעירה, עשויה יציקת פלסטיק. כל דמות זוכה לאפיון כלשהו – ביציבה, באביזרים או בצבע, זאת כדי להדגיש שמדובר באינדווידואלים. במבט ראשון נראה המיצב, שהוצג בגלריה 6mas1 במדריד, כמו משחק ילדים חינני. במבט שני מתגנבת תהייה, ובשלישי כבר מגיעה המועקה: מגדלי הזכוכית הסימטריים של ברברו נראים כמו חלק מעיר שתוכננה במשרד אדריכלים, שלא עצרו לחשוב אילו חיים יתנהלו בין מגדליה.

האנשים של ברברו בודדים ומבודדים, לכאורה זוכים לאותו "חדר משלהם" מיוחל, אבל כזה שמשמש תא כלא שקוף ונטול פרטיות

בטקסט המלווה את התערוכה מודגש הניגוד הזה: "לכל אדם מגיע מרחב מחיה משלו. זכותו ליצור לעצמו בועה שתגן עליו מפני האגרסיוויות של החברה. לכל אחד יש עולם נפרד משלו, ויחד האנשים הללו יוצרים חברה, ערים שלמות". אבל הערים הללו, טוענת ברברו, דומות הרבה יותר למה שהיא מיישמת במיקרוקוסמוס המיניאטורי שלה, מאשר לאוטופיות האורבניות שעליהן מדברים מומחים לתכנון. מבחינתה, המיצב שלה הוא ביקורת תרבות אנטי-צרכנית: "אנחנו חיים בחברה צרכנית. טלוויזיה, עיתונים, רדיו. הפרסומות פלשו לכל מקום. החברה שלנו חופשית לכאורה, אבל היא נשלטת יותר ויותר. מהרחוב ועד פנים הבית – אנחנו חשופים לאובדן מוחלט של פרטיות". זה מתפשט בערים שלנו כמו וירוס קטלני.
העולם של רובנו מתנהל בין פייסבוק לתכניות ריאליטי, תחת עינן הפקוחה של מצלמות אבטחה, בליווי צמוד של סמארטפון. אך ההתגשמות הפיזית של הצדדים השליליים של פיסות השגרה הללו בעבודה של ברברו מעורר אי-נוחות, רצון להימלט, לשבור את הצנצנת לפני שמישהו יריק אותנו מתוכה אל מתחת למיקרוסוקופ, ישים אותנו על צלחת פטרי ויראה מה קורה לנו כשאנחנו שוהים במרחב הפרטי שלנו. (רוני שני)

אהבתם?

• Cristina Barbero

תגובות

• 01

  מייצג ממש חמוד' אהבתי את הרעיון שעומד מאחוריו...בעצם כולנו חיים בסוג של אקווריום

  מור27.3.12
• 02

  הפשטה של עיר

  נעמה27.3.12

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

טיפולי ספא, חדר סיגרים ונוף בראשיתי: הצצה לאתר נופש בדולומיטים לשוחרי הבריאות הנהנתנית

לו ידענו לגלוש סקי והיו לנו כמה אירו פנויים – הייתם מוצאים אותנו ב-Alpina Dolomites Gardena Health Lodge & Spa. אלפינה, שהושק בסוף 2011, שוכן בכפר Seis am Schlern בצפון איטליה, בגובה של 1,860 מ', ונבנה בהתאם לקריטריונים של שמירת איכות הסביבה וחיסכון באנרגיה. המקום מתמחה בנופש בריאותי, ומציע טיפולי ספא, לצד סוגים שונים של פעילות גופנית. 56 החדרים באתר (מ-189 אירו ללילה) וכן החללים הציבוריים: מסעדה, ספא, בר, לאונג'ים, חדר סיגרים, ספרייה ועוד – מספקים תצפית נפלאה על עמק Schlern.

פנים המלון מאופיין בצבעוניות סולידית ובעיצוב מינימליסטי, השם את הדגש במראה הטבעי. השילוב עם חלונות ענק שמכניסים את ההרים המושלגים אל הפנים החמים, מעניק תחושת שלווה ששום סלולרי לא יוכל לה

אלפינה מורכב משני מבנים נפרדים המחוברים ביניהם במעבר תת-קרקעי, שמעליו מסלול סקי. הספא – מבנה עגול מחופה אבן חלמיש טבעית, עטוף כולו בשלד עץ בעל בליטות משופעות, המדמה את היערות, ההרים ורכס הדולומיטים שלמרגלותיו הוא ניצב. חללים נפרדים מכילים סאונה, אמבט טורקי, חדרי עיסוי ושתי בריכות (חיצונית ומקורה). הבניין המרכזי, שבו נמצאים החדרים, המסעדה ומכון הכושר, מתנשא לגובה של ארבע קומות. על האדריכלות אחראים הצמד Marcello De Biasi ו-Karl Comploi, ועל עיצוב הפנים: Tauber Gerhard ו-Wilma Agostini. (רוני שני)

אהבתם?

• איטליה
• אלפים
• מלון
• ספא
• סקי

תגובות

• אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

כן, ג'וני ווקר היה הולך על זה…

"הן נראות כמו שהעולם סביבנו נראה כשאנחנו משתכרים", זה הסלוגן שמלווה את כוסות Tipsy, שעיצבו Loris Jaccard ו-Livia Lauber. השניים, בוגרי ECAL, האוניברסיטה לאמנות ועיצוב בלוזאן, פועלים מסטודיו במזרח לונדון ומגדירים את עצמם כ"מעצבי מוצר והתערבויות". גם את סדרת Tipsy ("מבוסם") הם מגדירים כ"התערבות" במוצר קיים, ולאו דווקא כעיצוב מוצר חדש מאפס: "הכוסות הן תזכורת לאווירה השמחה ששוררת בברים מלאים עד אפס מקום, וכמו השיכורים העליזים שמצטופפים בהם ולוגמים קוקטיילים – גם הן מתריסות נגד כוח הכבידה".

זה אולי הכי שמח לשתות מהן אחרי השוט הרביעי, אבל נדמה שעם ההאנגאובר, נחוש נלעגים כשכוסות שיפוטיות יביטו בנו עקום

את המראה המעוקם הם השיגו באמצעות התכת כוסות Duralex Picardie הקלאסיות, שיוצרו בצרפת ב-1927. הם הכניסו את הכוסות לכבשן, ואז הניחו להן להתקרר כמות שהן, כך שכל כוס קיבלה מראה שונה מרעותה: "התהליך הזה יצר זכוכית מעוותת, אך כזו שמשמרת את המראה והזהות המקוריים שלה".
הכוסות עוצבו עבור DesignMarketo, אתר למכירת פריטים של מעצבים צעירים, והוצגו גם במסגרת London Design Festival 2011. אפשר לרכוש אותן באתר של השניים, תמורת 65 ליש"ט לשש כוסות של 250 מ"ל (יש משלוחים גם לישראל). (רוני שני)

אהבתם?

• אלכוהול
• זכוכית
• כוסות

תגובות

אמנים שמחפשים השראה, חובבי ספרות ורומנטיקנים: A Room for London הוא המקום בשבילכם

"הנהר הזקן בחלקות מימיו הרחבים נח לו רוגע עם רדת היום, לאחר יובלות של שירות טוב ששירת את בני האדם שישבו לחופיו, שרוע בהדרה שלווה של נתיב מים המוליך אל הרחוקים שבקצווי תבל", כך תיאר ג'וזף קונרד את נהר התמזה בספרו "לב המאפליה", מקור ההשראה העיקרי ל-A Room for London, בית סירה שתכננו האדריכל David Kohn והאמנית Fiona Banner.

המבנה, שעוצב ברוח Roi des Belges ("מלך הבלגים") – הסירה שפיקד עליה קונרד שנים אחדות לפני שכתב את הספר, מצוי על גג ה-Queen Elizabeth Hall. הוא יישאר שם עד סוף השנה, ויעניק ללנים בו הזדמנות להתפעם מהנוף האורבני הנשקף ממנו – מהביג בן, דרך הפרלמנט ועד קתדרלת סנט פול – ולרשום את תחושותיו ביומן עב-כרס.
ואמנם, זהו לא סתם מלון, אלא אתר התרחשות אמנותית. עם האורחים שהוזמנו להתאכסן בסירה אפשר למנות את המוזיקאי דייוויד ביירן, הסופר סוון לינדקוויסט, המוזיקאית לורי אנדרסון, האמן ג'רמי דלר ואחרים. "כמעריץ מושבע של קונרד, ההזדמנות לעבוד בסירה היא לא פחות מקסם.

"הרוחות של קורץ ומרלו יתערבבו עם מיליוני הרוחות של לונדון, שאינה עיר, אלא מטפורה. בימים שאשהה בסירה אני מקווה לגלות מה המטפורה הזאת מסמלת", אמר הסופר הקולומביאני חואן גבריאל ואסקז

הסירה מותאמת לשהות של שני אנשים, ובנויה משני תאים ספוני עץ צבעוני: הסיפון התחתון כולל צמד דרגשי שינה, מקלחת ושירותים. הסיפון העליון מכיל מטבחון וספרייה עמוסה ביצירות אמנות, מפות ימיות, ספרים על שיט, ניווט ואדריכלות, ואפילו משחק דומינו כמו בספרו של קונרד.
A Room for London הוא יוזמה משותפת של כמה גופים: Artangel, ארגון המקדם מיזמי אמנות בבריטניה; Southbank Centre, מרכז אמנות הממוקם על הגדה הדרומית של התמזה, שה-Queen Elizabeth Hall הוא חלק ממנו; ו-Living Architecture, מיזם תיירות בריטי של הפילוסוף אלן דה-בוטון.
תיירים מן השורה מוזמנים להתארח בסירה בין יולי לדצמבר, בסכום של 120 ליש"ט ללילה. אחר כך היא תינשא אל המעגן הבא. (רוני שני)

אהבתם?

• ג'וזף קונרד
• לונדון
• מלון
• סירה

תגובות

• אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.