מאת נדב ונגה לסר

ביתו של האדריכל אהד יחיאלי נבנה על בסיס יחידת מגורים בבית סוכנות טורי משנות ה-50, ומנצל היטב את מגבלות האתר והתכנון. ברוחב 3.85 מ' בלבד ועם איסור על פתיחת חלונות לאורך הקירות המשותפים – הבית הוא הוכחה ליכולתה של אדריכלות חכמה לעשות שימוש בקשיים ובמגבלות לצורך יצירת מבנה שהוא לא רק יוצא דופן מבחינה אדריכלית, אלא פשוט בית שנעים לחיות בו.

אהד, מדוע החלטת ללמוד אדריכלות?
בערך כשהייתי בן 13 הוריי שיפצו את הבית והעבודה נעשתה תוך כדי המגורים שלנו שם. זה היה תהליך ארוך שכנראה השפיע במידה מסוימת. גם הנטייה הריאלית והאמנותית שלי התחברו באדריכלות. זה פשוט היה מהלך טבעי. אם לא הייתי לומד אדריכלות אני לא יודע מה הייתי לומד…

רכישת בית קטן בעל מגבלות רבות כל כך היא לא החלטה קלה. מדוע עשיתם זאת?
ידענו שאנחנו רוצים לגור בשכונה הזאת, וכשהמגרש הוצע למכירה החלטנו ללכת עליו. מלבד האתגר התכנוני היו לבית שני יתרונות שמשכו אותנו: הוא צמוד לחורשה ציבורית וגם לבית עצמו יש גינה נחמדה. בתחילת הדרך עשיתי תכנון ראשוני מהיר מאוד, שבסופו של דבר היה די דומה לתוצאה הסופית, והגענו למסקנה שבעצם החללים בבית יכולים להיות רגילים, למעט הסלון שרוחבו שלושה מ' ו-30 ס"מ, גודל לא מקובל. אבל רוחב חדר השינה – כמעט 3.5 מ' – הוא בסדר גמור. בבית אף ישנם חדרים שהם גדולים מהרגיל בווילות שאין בהן מגבלה. פשוט היה צריך להבין את מגבלות התכנון והמגרש ולעשות בהן סדר, ולהבין שיש בהן הזדמנות נהדרת. מהאתגר הזה יצא בית יוצא דופן.

במה שונה חוויית התכנון כשאתה למעשה הלקוח של עצמך?
התכנון והביצוע היו מתוחים… המשפחה היא הלקוח. אמנם הילדים קטנים מכדי להיות לקוחות פעילים, אבל אשתי היתה הלקוח. לנו ברור איך קוראים תוכניות, וכאדריכלים אנחנו מסייעים ללקוחות שלנו לעשות את זה, רק כדי לגלות מאוחר יותר שהם בעצם לא הבינו וגם לא ידעו מה לשאול. במקרה הזה יצרנו שפה משותפת.
אחד הגורמים המאתגרים בבית היה שילוב חומרים לא שגרתיים, ובהתחלה לפחות התקשיתי להעביר את התפיסה שהיתה לי, בין היתר כי לא יכולתי להראות דוגמאות.

בטון חשוף לדוגמה הוא חומר שגרתי ואפשר לראות אותו בהרבה מקומות, אבל את הרצפה עשינו משבבי עץ, וזה לא משהו שראיתי במקום אחר

זה חומר שמשמש הרבה לתקרות ולקירות. ולכן לקח לי זמן להסביר את הדבר ולשכנע. כשאתה עובד מול לקוח אתה מוביל וחייב לשדר ביטחון ולמשוך את העגלה. תכנון כמו זה, שנעשה ברמת אינטימיות אחרת לגמרי, כולל הרבה יותר התייעצות. התהליך הוא אחר לגמרי. אתה בא עם כל החולשות, המשא ומתן הוא אחר, היצירה היא אחרת, והביצוע הוא מורט עצבים…

האם מרגישים את הקיצוניות של הבית והתכנון בחיי היומיום?
אנחנו גרים בבית כמעט שנה, ונהנים מהיכולות שיש לנו בו. אנחנו לא מרגישים שהוא בית קיצוני אלא בית המאפשר אורח חיים נוח. לבית יש מרכז אמיתי, והוא תוכנן סביבו, תוך התייחסות לקומת הקרקע.

נוצר קשר עין כמעט בין כל הקומות ומכל הכיוונים. אין הרבה בתים בני שלוש קומות שהשמש בשעות אחר הצהריים עדיין חודרת לקומת הקרקע

גילינו על הבית גם דברים שלא ידענו איך הם יהיו בפועל. כך לדוגמה לא היתה לנו הערכה עד כמה תחדור השמש לבית. עם כל הבדיקות שערכתי לפני כן, לא ידענו איזו רמת החזרה תהיה לחומרים. יש בפטיו זכוכית, ויש מעקה שעשוי מפוליגל שמחזיר אור ברמה גבוהה – ויש השתקפויות אור מדהימות בבית. לא ידענו שנוכל לדבר בשקט ועדיין לתקשר על פני שלוש הקומות שלו, האקוסטיקה מוגבהת מאוד ואנחנו מדברים בקלות בין הקומות, ולמעשה לא עושים שימוש במערכת אינטרקום שהותקנה. גם לא היה לנו מושג שלא נצטרך כמעט להדליק מזגן. אמנם הבית לא תוכנן כבית ירוק, אבל נראה שהוא תוכנן נכון ומתנהג נכון.

יש משהו שהיום היית משנה בתכנון?
אני צריך לחשוב על זה… יש דברים קטנים שעולים תמיד, אבל בסופו של דבר התכנון של הבית פשוט מאוד, דבר שדי מדהים את כל מי שנכנס אליו. לאורך תהליך התכנון והבנייה ההורים שלנו או אנשי מקצוע שהיו באים ונכנסים והתגובות תמיד היו בסגנון "משוגעים, מה אתם עושים לעצמכם". רק עכשיו הם בעצם מבינים את הבית. בסופו של דבר יצא בית פשוט. אין פה טכניקות משוגעות או פרטים יוצאי דופן אלא דברים הגיוניים מאוד.

האם יש עוד פרויקט שהרגשת בעבודה עליו אותה חוויה תכנונית?
אני חושב שמה שמאפיין את דרך העבודה שלי הוא התמקדות ביצירת פתרונות אדריכליים, אני לא עוסק בעיצוב לשם העיצוב. לפני כשנתיים תכננתי שיפוץ של וילה ישנה ברמת אביב ג', פרויקט שצצו במהלכו הרבה פתרונות כאלה, אדריכלות שפותרת הרבה דברים ושאפילו מייתרת לאחר מכן את הצורך בעיצוב כי הכול פתור. זו התנסות טובה שנתנה לי הרבה ביטחון לפני תחילת העבודה על הבית שלנו, זו היתה עבורי הוכחה שאדריכלות יכולה לבצע את הדברים.
אפשר להגיד שכל פרויקט הוא מאתגר. הייתי מעורב בפרויקט עם פרוגרמה של מחלקת הרווחה בחולון, פרויקט מאתגר מאוד בגלל המענה שהוא צריך לתת למגוון רחב של אוכלוסיות יעד – אוכלוסיות מוחלשות, נוער, אלימות במשפחה, נפגעי סמים ואלכוהול, מקרי סעד ועוד. זה היה מורכב מאוד אבל לא לחוץ ומלחיץ כל כך כמו הבית שלי…

אהבתם?

• אדריכלות
• אהד יחיאלי

תגובות

• 01

  יפה. זה בתל אביב, לא? נדמה לי שהיה פתוח לציבור במסגרת "בתים מבפנים" השנה..

  גיא27.7.10
• 02

  נחמד מאוד, במיוחד מעקות הפוליגל. אבל לטעמי יש מעט עומס של חומרים- בטון חשוף, עץ, פוליגל, שיש שחור ועוד.

  צבי27.7.10
• 03

  זה מה שנקרא להוציא מקסימום ממינימום - כל הכבוד. אכן הבית בהדר יוסף בתל אביב ראיתי אותו מבחוץ

  פרץ יוני28.7.10
• 04

  יפה מאוד, ישנה מחשבה מקוריות חומרים שלא נהוג להשתמש בארץ בעיקר הרציפה החזית קצת קודרת פרויקט לא פשוט בכלל

  ניר28.7.10
• 05

  נחמד מאוד. כמה כמה לפני השיפוץ? הייתי קונה גם בית דומה שיפוץ אולי לא דומה אך נחמד מאוד

  דפנה28.7.10
• 06

  לדעתי בית מרגש. לא רק הפתרונות של ניצול החלל אלא בעיקר הדרך בה הוכנס האור הטבעי לתוך המבנה והחומרים של עיצוב הפנים. מקווה לראות בעתיד עוד עבודות של אהד במגזין.

  שירלי טוראל28.7.10
• 07

  התחושה לפי התמונות ש80% אולי יותר של הבית זה מדרגות ומדרגות ומדרגות כמעט אין שטח ריצפה...............

  נינה31.7.10
• 08

  זה בית חכם או אוליי מתוחכם ביחס לסביבתו. מביא אמירה חדשה לשכונה שבו הוא הוקם, הבתים באותו מתחם יתקשרו איתו בעתיד. בשלב זה הבית מבחוץ שונה מסביבתו בצורה בולטת. המודרניות, והאור שבחללים והצבעים העכשוויים ייצרו את השינוי. איילה

  איילה31.8.10

הוסף תגובה

אהבתם?

• אדריכלות
• אורבני
• לונדון

תגובות

• 01

  עבודות מדהימות

  אודי15.7.10
• 02

  זה הבעיה של המדינה - בריחת מוחות! חבל. נקווה שיחזרו לפה

  משה טל15.7.10
• 03

  הסטודיו שנזכר כאן הוא בעצם בריטי, וככזה גם מופיע בסקירה באתר של wallpaper. אבל אני רואה ברשימה גם את סטודיו אקסלרוד, שהוא לגמרי ישראלי, מתל אביב - ואליו לא התייחסתם.. http://www.wallpaper.com/directory/architects/2010/axelrod-architects/30

  גיא15.7.10
• 04

  אכן, תודה שהסבת את תשומת לבנו, נלנקק!

  המערכת15.7.10
• 05

  מאוד אהבתי. נקי, פונקציונלי, ומשאיר מקום , להוסיף פריטים אישיים ושימושיים לפי הצורך. יפה!

  בתיה15.7.10
• 06

  מלינק ..ללינק ..- עברתי לWALLPAPER ומשם לאתר של אקסלרוד והתרשמתי מאד מהפרויקטים שלהם ומהאתר שלהם. מדינת הלינקים.

  שירלי טוראל16.7.10
• 07

  אהבתי למרות שקצת מנוכר\קר. השמוש בחומרים טבעיים [העץ] מהרצפה אל הספסל אל המדפים וכ'ו זורם נפלא. המשיכו להראות לנו עבודות מושלמות כאלה. ישראלה

  ישראלה ירגיל16.7.10
• 08

  תגובהתוספת נאה בנוף הישראלי

  שם יפעה17.7.10
• 09

  אקסלרוד מוכשרת מאד

  diti20.7.10
• 10

  כבנו של ארכיטקט גוש חלב יוסף ז"ל(נפטר לפני ימים אחדים ב 15/7/2010 אני מאחל לכם הצלחה בהמשך הדרך. הנני מנהל פרויקטים בניגריה בחברת Dori Construction & Engineering-Nigeria אני משוכנע כי תמצאו את אפשרויות הביטוי הארכיטקטוני שלכם גם בחלק זה של כדור הארץ הזוכה לתנופת בניה אדירה. בהצלחה

  גוש חלב עדי20.7.10
• 11

  מדהים. שקט ועניין שלובים זה בזה יוצרים רוגע מיוחד המנתק אותנו מהמולת הרחוב.

  ענת גורן22.7.10

הוסף תגובה

מאת: נגה ונדב לסר

מאין בא הרעיון לסטודיו וכיצד מימשתם אותו?
הדברים הללו לעולם לא מופיעים כהארה פתאומית שבעקבותיה אתה מחליט ש"את זה תעשה מחר"; הם מתהווים לאורך זמן. לימדתי סטודיו גמר, ונוצרה ההזדמנות לצאת לשטח ולבצע פרויקט קטן – הקמת גג על בית ישן נטוש. שמתי לב שהסטודנטים לא רצו להפסיק את העבודה. בשנה לאחר מכן עשינו שוב פרויקט קטן והתוצאה היתה דומה. סטודנטים ניגשו אליי ושאלו "מתי התור שלנו?". הם רצו לצבור ניסיון בבנייה. פניתי לעירייה ואמרתי להם: "יש לי כמה בנאים נלהבים, ולכם יש יוזמה למגורים בני-השגה, אז בואו נשתף פעולה". כך התחלנו לבנות – בערך לפני 12 או 13 שנים, כלומר כ-12–13 פרויקטים עד עכשיו. כל התהליך טוב לי, לבית הספר ולסטודנטים – להם יותר מלכל אחד אחר. אנחנו ארגון שלא למטרות רווח, ואנחנו לא מקבלים תמיכה מהאוניברסיטה.

כיצד הפרויקטים מתנהלים?
אנחנו בונים פרויקט אחד בכל שנה. אנחנו מתחילים פרויקט מהשלב הבסיסי, לפי סדר השגת המימון, עיצוב, קבלת אישורים וביצוע הבנייה. הכול מסתיים לפני סיום הלימודים ולכן ברור שזה אינטנסיווי מאוד. בכל שנה הרצון שלי לעשות זאת שוב רק מתחזק:

נראה שהסטודנטים נהנים מזה כל כך, ואני עושה זאת לא כדי להפוך אותם לבנאים טובים יותר, אלא לאדריכלים טובים יותר

ההזדמנות לזקק את מה שהם למדו במהלך הלימודים היא נדירה, ונראה שהם נהנים מהאינטנסיוויות ומהתהליך, ויש בכך גם יתרונות עבורם – יש לנו כבר מוניטין טוב למדי, ולעתים מעסיקים מעדיפים את הבוגרים שלנו על בוגרים חסרי ניסיון.

מהיכן מגיע המימון לפרויקטים?
המימון של הפרויקטים עצמם הוא תמיד בידי קבוצת הסטודנטים הספציפית. אנחנו עובדים עם תאגידים לטיפוח קהילתי באזורים העירוניים, ולרוב יש להם כספים ציבוריים שיכולים לתמוך בפרויקט מסוג זה. בתחילה הם היו ספקניים מאוד והיה קשה לשכנע אותם, אך היום, לאחר כמה פרויקטים מוצלחים בקנזס-סיטי, הם מבקשים לעבוד אתנו. אנחנו מוכרים את הפרויקטים בשוק החופשי, כך שאני זקוק לעזרה במימון רק לחלון של ארבעה-חמישה חודשים עד למכירת הבית. מובן שאנחנו לא יכולים לפנות ולקבל הלוואה מבנקים וכו', מאחר שאין לנו הון עצמי.

מי מוכר את הבית? האם כולם נמכרו ומשמשים כיום למגורים?
אנחנו מוכרים אותם בשוק החופשי, לרוב מפה לאוזן, מלבד הבית שבנינו בשנה שעברה, שאותו לא מכרנו (בית ספרינגפילד), וזה לאחר שהשקענו בו כ-100,000 דולר במערכות ירוקות וכו'. הכול קרה כששוק הבתים המקומי צלל. עדיין לא מכרנו אותו אבל אני אופטימי. לבית שסיימנו לבנות השנה יש כבר שלושה רוכשים פוטנציאליים. לדעתי חשוב להביא את הפרויקט עד לסיום מלא.

אנחנו לא עושים את זה כדי שלסטודנטים יהיו תמונות יפות בתיק העבודות, אנחנו עושים את זה כדי שהם באמת ימכרו את הבתים שהם עבדו עליהם

גילינו שצעירים כיום לא רוצים לגור בפרוורים אלא מעדיפים לגור באזור העירוני. כולם קוראים מגזינים דוגמת Dwell, וכולם רוצים משהו מדליק, לא רגיל ומשעמם; לכן הם גם מוכנים להתעלם מדברים כמו האזור והאוכלוסייה. למעשה, אזורים ובתים כאלה הפכו למושכים יותר, ויש לנו רשימת המתנה לבתים.

כיצד הדינמיקה עובדת – כל כך הרבה סטודנטים על פרויקט אחד, האם זה כמו מצב שבו קבוצת אדריכלים עובדת על פרויקט, ואז הרוחות עשויות להתלהט?
בהחלט! אני רואה את עצמי כמעין "ראש המשרד", אבל אני לא עושה את כל הפיתוח. למעשה אני לא עושה כמעט כלום, חוץ מלגרום לסטודנטים לעשות את כל העבודה! לרוב אנחנו מתחילים מעיצוב, והם קצת נרתעים כי אני לא אוהב את כל מה שאני רואה ואני מביע זאת באופן ברור. ואז הם חוזרים, ועם הזמן אני מתחיל להבחין בקווי דמיון שמתחילים להופיע ומחבר אותם. בכנות, אני חושב שבשלב מסוים הם מתעייפים ממני (צוחק), כי הם יודעים שאם לא נגיע להסכמה במהרה הם יצטרכו שוב ללכת הביתה ולעבוד עד מאוחר…
בזמן הבנייה יש לכל אחד תחום אחריות מוגדר. כך לדוגמה מישהו מטפל בחלונות ובדלתות, מישהו אחראי על יישום הנחיות וכן הלאה. כל משתתף בוחר את תחום האחריות שהוא מעוניין בו, והוא האחראי בנושא זה מול הקבוצה כולה.

היכן אתה רואה את הסטודיו בעוד עשור? אילו שינויים היית רוצה לראות?
הייתי שמח לתכנן ולבנות מבנים גדולים יותר, כאלה שיש להם נגישות ציבורית גבוהה יותר. נהנינו לבנות בניין בגרינסבורג, קנזס (עיירה שנפגעה מטורנדו לפני כמה שנים), משום שהמבנה היה בעל נגישות ציבורית ולעבודה היתה חשיבות רבה לקהילה שם. אולם אני נקרע בין מה שמהווה למעשה חוויה הוליסטית, מהגיית רעיון ועד המכירה במסגרת זמן מצומצמת מאוד, ולכן אף שייתכן שבאופן אישי הייתי מעדיף לעשות מבנים בקנה מידה שונה, עליי להיזהר ולא לאבד את התועלת שבביצוע פרויקטים קטנים יותר באותה מסגרת זמן. אנחנו יוצרים מבנים קטנים מדהימים ובסופו של תהליך מעבירים אותם לידי אנשים שמתגוררים בהם, וזו חוויה ייחודית מאוד.

אהבתם?

• אדריכלות
• מומלצים
• סטודנטים
• קנזס
• ראיון

תגובות

• 01

  נכנסתי לאתר של הסטודיו, ועושה רושם שהסטודנטים ממש מעורבים בבנייה, ביציקת הבטון במדרגות וכו'..

  גיא8.7.10

הוסף תגובה

אהבתם?

• אדריכלות
• בנייה בת-קיימא
• הוביט
• קנדה
• תחרות

תגובות

• אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

למשרדכם מגוון רחב של עבודות מסוגים שונים, רובם ב"פרופיל גבוה", דבר ייחודי למשרד צעיר. מלבד כישרון, כיצד הצלחתם להגיע להצלחה כזו ומה תרם לה?
התמזל מזלנו והתזמון שלנו היה מוצלח. הקריירה שלנו התחילה בתקופה של התפתחות מואצת בתחומי הכלכלה והבנייה, זמן קצר לאחר נפילת הקומוניזם. המדינה, שבמשך עשרות שנים חוותה הזנחה, הזדקקה להשקעות רבות וזכתה להן, ונוצר מאגר עצום של עבודות, שגם אנחנו נהנינו ממנו. הגורם העיקרי להצלחה שלנו היה העובדה שזמן קצר לאחר סיום הלימודים כבר עסקנו בדבר החשוב ביותר לאדריכל: בניית בתים. ההתעסקות בפרויקטים בנויים וממשיים אפשרה לנו להציג את עצמנו, יצרה המשכיות והביאה לנו לקוחות ומשקיעים נוספים. אני חושב שאדריכלים שמתחילים כיום במדינה כבר לא נהנים מאותן הזדמנויות שהיו פתוחות לפנינו לפני 16 שנים.

כשאתם מפתחים פרויקט חדש, איזה תפקיד ממלאת החוויה האנושית בתכנון? כיצד אתם מתחשבים בשימוש היומיומי בפרויקט ואיך הדבר מתבטא?
בעבר נהגנו לפתח חלומות על איך אנחנו חושבים שהעולם צריך להיות. ככל שאנחנו מתבגרים, את מקומם של חלומות אלה תופס הניסיון של העולם כפי שהוא באמת. אין פירוש הדבר שאנחנו מוותרים על החלומות האלה. המציאות היא עשירה ומפתיעה, כך שלרוב היא עולה על החלומות שלנו. אני לא יכול להצביע על התחושה הזאת בפרויקט ספציפי אלא יותר במבנה העבודות שלנו לאורך השנים. התחלנו בתכנון בית פרטי אחד ב-1994. ב-1999 זכינו בתחרות והתחלנו לתכנן פרויקט בן 60 דירות, וב-2003 זה כבר היה פרויקט בן 600 דירות.

הילדים השובבים ביותר הם בדרך כלל האהובים יותר… אנחנו נהנים מהפרויקטים המחייבים אותנו להתאמץ יותר. העבודה המעניינת והדרמטית ביותר היתה ללא ספק פרויקט Central Park Praha

איזה פרויקט עניין אתכם ביותר?
הילדים השובבים ביותר הם בדרך כלל האהובים יותר… אנחנו נהנים מהפרויקטים המחייבים אותנו להתאמץ יותר. העבודה המעניינת והדרמטית ביותר היתה ללא ספק פרויקט סנטרל פארק פראהה (Central Park Praha), לא בגלל גודלו אלא בגלל התנאים המורכבים מאוד והדרישות של המשקיע. העבודה היתה מתישה, דרמטית, והיו בה הרבה עליות ומורדות. לפעמים הרגשנו כאילו אנחנו בספר או בסרט.

כיצד החיים והמגורים בצ'כיה משפיעים על עבודתכם, אם בכלל, וכיצד אתם תופסים את מושג הגלובלי-מקומי: גלוקלי?
צ'כיה היא מקום קסום. מבחינה מורפולוגית היא מוגדרת באופן ברור: עמק מעוצב בעדינות. המורפולוגיה הזאת עיצבה לדעתנו גם את המנטליות המקומית, והותירה אותה ללא שינוי למרות הזרימה והשינויים בהיסטוריה האירופית. אנחנו ילדים אופייניים למנטליות ולעמק: אנחנו נינוחים כמוהו, פתוחים לפשרות ואין לנו שום רצון להתבלט.

היכן הייתם רוצים לראות את עצמכם עשור מהיום?
התשובה די פשוטה: להופיע בכתבי עת אדריכליים טובים, ואם אפשר גם להיות רווחיים ;) [נ.ל]

אהבתם?

• אדריכלות
• פראג
• ראיון

תגובות

• 01

  אויש הם חמודים. איזה יפות המרצפות ...

  נועה30.5.10

הוסף תגובה

כמה זמן אתה עובד ב-KCAP, ומה תפקידך במשרד?
אני עובד ארבע שנים כמנהל הפרויקטים הבינלאומיים של המשרד. למעשה כל פרויקט מחוץ להולנד נמצא בתחום אחריותי, ואני אחראי עליו בשלב הרכישה. הדבר כולל נטוורקינג, חקר הזדמנויות עבודה, מתן הצעות והשלמת חוזים. כשהעבודה על פרויקט מתחילה חלקם עוברים לאחריות אדריכלים ומתכננים אחרים ב-KCAP, וחלקם נשארים באחריותי עד לסיומם.

זה בוודאי קשה כשיש כל כך הרבה פרויקטים הרצים במקביל. כיצד אתה והשותפים נשארים בשליטה?
למעשה זו יותר התפתחות של עשר השנים האחרונות, שבהן אנחנו פועלים הרבה בחו"ל. אולם דרכי הפעולה להתמודד עם זה התפתחו רק בשלוש-ארבע השנים האחרונות, והן עדיין לא מושלמות. אנחנו עובדים במקומות כמו ברזיל וסין, ולכן היה עלינו להקים מבנה שונה לניהול פרויקטים ולשמירה על קשר עם הלקוח. זה דבר שהיה עלינו לפתח, והתהליך לא הסתיים. דרכי הפעולה בכל מדינה שונות זו מזו. העבודה בסין מחייבת כישורים שונים מאשר בברזיל, לדוגמה.

ספר לנו על הפרויקט שאתם עובדים עליו בלונדון – שילוב הפארק האולימפי בעיר לאחר המשחקים האולימפיים.
שילוב הפארק האולימפי נעשה בכמה ערים בעבר, אך זה לא היה תהליך הנובע מהחלטה מתוכננת מראש. כך לדוגמה הפארק האולימפי במינכן משולב ברקמה האורבנית של העיר כתוצאה מהתרחבותה של העיר, ורעיונות דומים לאלה שהצענו ללונדון יושמו גם שם. לונדון היא העיר הראשונה שהפכה נדבך זה לחלק מההצעה שלה לאירוח המשחקים. הם התחייבו להותיר מורשת ארוכת שנים למזרח לונדון. כשמסתכלים על ההצעות לארח את המשחקים ב-2016 וב-2020, וגם בדיונים שנערכים כעת בנוגע להצעה של הולנד לארח את המשחקים ב-2028, כמעט כל עיר שרוצה להצליח בכך מחויבת לשלב מאפיין זה בהצעתה. יש לתכנן מה עושים עם ההשקעה לאחר תום המשחקים. מאחר שאין לכך תקדים, חלק ניכר מהדברים בלונדון הם חדשים ולא נוסו בעבר.

דרך הפעולה המסורתית בבניית תוכנית אב היא כמו תכנון עבודה אדריכלית רחבת היקף – מפורטת מאוד ומעוצבת. התמונה הנוצרת היא מה שאנשים מצפים לה, אולם באותה מידה היא אינה גמישה. אנחנו מתעניינים יותר במה שאנו מכנים "מחשבה מסגרתית" (framework thinking). אנו מציעים מסגרות שיכולות להתפתח לכיוונים שונים.

כשאנחנו מפתחים תוכנית שאמורה להגדיר מראש עתיד בן 40 שנה – כמו בפרויקט המורשת האולימפית בלונדון – ברור שאי אפשר לחזות מה יהיה אז, גם אי אפשר להגיד מה יקרה עוד חמש, עשר או 20 שנה. לכן אנחנו מנסים ליצור מסגרות גמישות דיין, שמאפשרות להכיל התפתחויות עתידיות ושינויים בפרוגרמות, אורח חיים, חברה, דרכי תחבורה, ועוד, ובה בעת מספקות הנחיה וכיוון מספיקים לעיר הנוצרת שתפעל באופן טוב ומוצלח ותייצג אורח חיים ותדמית מסוימים. הדבר מחייב גישה של מתכנן אורבני כפי שאנחנו מבינים זאת, להבדיל מגישת האדריכל, שהיא להתחבר יותר לתהליכים שמובילים ליצירתן של תכונות מסוימת מבלי למעשה לפרט את פתרונות הבנייה. יש בכך ויתור על השליטה המלאה על תכנון של כל מבנה ומבנה לטובת שליטה על המכלול כולו.

יש היגיון רב בתכנון מראש. בתוכניות האורבניות שלכם והשילוב בעיר יש משהו מרפא. אפשר לראות כיצד הדבר יוצר פרויקטים שאינם בהכרח בולטים מבחינה חזותית אבל מכילים גישה אנושית, בריאה יותר – זה מקום שאנשים חיים בו.
אנחנו מנסים לעבוד בכל קני המידה, מהמידות האדריכליות הקטנות ועד לקנה מידה אזורי. בכל הרמות הללו אנחנו מנסים לשמור על מה שציינת, ערכים שאנחנו רואים כמתאימים לסביבת מחיה איכותית. אנחנו לא אדריכלים כמו גהרי (Gehry) או חדיד (Hadid) שיוצרים יצירות מופת ויזואליות, מאחר שערים אינן מורכבות רק מיצירות מופלאות אלה. רובה המוחלט של העיר מורכב מחומר בנייה גנרי. אני חושב שכל "יצירות המופת" של עיר יהיו פחות או יותר בסדר. יש די תשומת לב ציבורית, תקציבים ואדריכלים מיומנים כדי שאסונות טוטליים יהיו נדירים מאוד. אולם את רוב העבודה שיש לעשות כדי ליצור שינוי יש לרכז ב-99% מהמבנים האחרים, אותם בניינים מופלאים פחות שמהם מורכבת העיר. לדוגמה, אם מסתכלים על מוזאון גוגנהיים בבילבאו: זה היה פרויקט ששינה את מעמדה של העיר. אולם למוזאון לבדו לא יכולה להיות השפעה כזו אלמלא השתמשה העיר במומנטום שנוצר כדי לשפר אזור רחב הרבה יותר, המכסה חלקים נרחבים ממרכז בילבאו. בתוכניות שלנו אנחנו מנסים להשתמש ביצירות מופת כזרזים לשאר האזור, ולא כמטרה בפני עצמה. כאן נכנסת לפעולה המסגרת שאנחנו יוצרים. היא מגדירה תכונות אורבניות מסוימות באופן גמיש לחלקים הגנריים של המרקם העירוני.
למרות הידע והניסיון הנרחב שלנו בנוגע לתכנון מכלול עירוני בתנאים שונים ובהקשרים והסביבות השונות שאנו פועלים בהן, אנחנו תמיד מופתעים מחדש מהדרך שבה דברים עדיין מתרחשים. מודלים של פיתוח הנוגדים לחלוטין כל סוג של חשיבה סביבתית – אזורים תלויי רכבים פרטיים בעלי שימוש יחיד שבהם אפשר פשוט למות ברעב ללא רכב פרטי, או שכונות חסרות כל סביבה קיומית- חברתית, שכונות שאין בהן שמץ של שילוב קבוצות משתמשים שונות או טיפולוגיות שונות או קבוצות סוציו-אקונומיות שונות. דברים אלה עדיין קורים, וקורים הרבה. זה כמובן מאתגר אותנו וגם מספק לנו תעסוקה לעוד הרבה זמן (צוחק).

כיצד אתה רואה את האורבניות הישראלית?
לא עבדנו עדיין בישראל, וזה נראה לי מקום מעניין לעבוד בו. יש בה רמת מורכבות שונה לחלוטין הקשורה לדת, לתרבות ולפוליטיקה, שהיא ייחודית לאזור זה. ואף שזו עשויה להיות התבטאות פוליטית מדי למי שרוצה לעבוד בישראל: גדר ההפרדה – האם היא פתרון בר-קיימא? האם היא פותרת את הבעיה, או דוחה פתרון שחייב להגיע?

אני נולדתי בגרמניה, ושם חומה לא פתרה דבר. אני חושב שיצירתיות רבה יותר עשויה להשיג יותר מאשר חומה בנאלית – יצירתיות שמטרתה ליצור חיים משותפים לכל הקבוצות הדתיות והאתניות.

אני לא זוכר מי אמר לי שמי שחי בישראל ולא מאמין בניסים איננו אדם מציאותי. אולם זה עדיין מדהים שכאשר רוצים להסתכל בדברים שנותרו מהמודרניזם, מיד פונים לתל אביב – זמן שבו היתה ישראל חוד החנית מבחינה זו. כרגע זה נראה לי כאילו משרד הביטחון הישראלי השתלט על התכנון העירוני המקומי. עדיין יש הרבה לעשות אצלכם וזה היה נהדר לו יכלו מתכננים אורבניים לעזור וליצור את הניסים שנראה שבישראל מאמינים בהם.

אהבתם?

• אדריכלות
• הולנד
• פארק אולימפי
• תכנון ערים

תגובות

• 01

  פרויקטים מרשימים

  נועם אסולין29.4.10

הוסף תגובה

הקופסא
רוני בן-נון, טל אלטשולר
השגנו את עבודת התכנון הראשונה שלנו ביום שהחלטנו לפתוח משרד. הגענו לאחד ממשרדי רואי החשבון על מנת לסכם התקשרות בינינו. אחת העובדות במשרד סיפרה כי היא בתהליך של חיפוש אדריכל. התקשורת הטובה והכימיה המיידית בינינו הולידו פגישת היכרות מעמיקה. תהליך התכנון היה מרגש וזורם, וכיום הפרויקט עומד בפני סיום בנייה.

וילה על מגרש מלבני כחלק ממבנה דו-משפחתי בהוד השרון. בחזית מוקם האזור המשותף. יש הפרדה מובהקת בין אזורים פרטיים לאזורים ציבוריים בבית

שי דותן אדריכלים
עבודתי הראשונה כאדריכל החלה במהלך לימודיי בטכניון בחיפה, לאחר שנתיים של ניהול פרויקטים ופיקוח בנייה בקזינו ביריחו. בעקבות היכרות עם הבעלים של הקזינו הוצע לי לעבור ולנהל את פרויקט המגורים של מרטין שלף, מבעלי הקזינו. את העבודה התחלתי כמנהל הפרויקט והמשכתי כאדריכל המוביל, כשתפקידי היה בין השאר קישור בין המעצבים השונים (רון ארד, אינגו מאורר ופיליפ סטרק…), תיאום התוכניות והפקתן וביצוע בשטח. הבית, הממוקם על המצוק המשקיף לים בהרצליה פיתוח, ייצג את מיטב היצירה העכשווית, ונמכר לפני כשש שנים במחיר הגבוה ביותר לבית בישראל.

בית דו-משפחתי עבור משפחה מורחבת (דותן וקובו), בשטח מגרש של 1,450 מ"ר בהוד השרון

איך יכול משרד אדריכלים/מעצבים צעיר בישראל ליצור המשכיות בעבודה?

SO Architecture
שחר לולב, עודד רוזנקיאר
כדי למנוע מצב של מצוקת עבודה אנחנו מקפידים על כך שתמיד תהיה עבודה לשלושה חודשים קדימה. אם נוצרת בעיה פותחים ב"מתקפת שיווק" להשגת עבודות חדשות. יש צורך להשיג מספר גדול יחסית של פרויקטים מקבילים, שכן לרוב לא משרד האדריכלים הוא שקובע את קצב התכנון אלא גורמים חיצוניים כמו הוועדות לתכנון, מודדים, מהנדסים וקבלנים (ראו ראיון מורחב).

בית פרטי בן 140 מ"ר בקריית טבעון. הבית תוכנן תוך התייחסות מרכזית לנוף. החזית הצפונית פתוחה ומאפשרת חדירת אור טבעי תוך שמירת הפרטיות, הודות לחזית העמוקה ולהגבהה כלפי הרחוב

גיא עזריאלי
אני מאמין שאדריכל שדבק בדרך שלו מבחינה אדריכלית תוך שיווק נכון והתמדה ייצור המשכיות למוצר שלו כמו בכל תחום אחר בחיים.

פרויקט ניסוי "בנים ממשיכים" בעיירה Tingewick באנגליה (נעשה במשרד David Parker Architects). הפרויקט נעשה תוך שימוש בעקרונות ובסטנדרטים של בנייה ירוקה

סטודיו ענבר
גבי ג.ל, לילך בלייברג
נוכחות קבועה בתודעה של כמה שיותר אנשים יוצרת לאורך זמן מיתוג. התשובה שלנו: פשוט תהיו שם בחוץ! שלחו מיילים עם חדשות לשכנים ולחברים, הפיצו אגרות שנה טובה, השתתפו במעגלים עסקיים שונים, תרמו מזמנכם לעשייה קהילתית, כתבו בעלונים מקומיים ובמדיות שונות, חלקו כרטיסי ביקור בכל הזדמנות (אפילו בתור לסופר, גם קופאיות משפצות בתים).

בית פרטי בן 100 מ"ר על מגרש של 500 מ"ר, ביישוב קהילתי בגליל. תכנון הבית התמקד ברצון להימנע ככל האפשר מהפרעה לנוף הטבעי ומפגיעה בקרקע

כיצד הושגה עבודת התכנון הראשונה (שגם נבנתה)?

Studio Shiokwav
איתי בכר, ליפנג לו
התכנון והבנייה של הבניין הראשון שלי נעשה בהתנדבות עבור ארגון ללא כוונות רווח. הארגון עוסק בבנייה מחדש של פיסקו (פרו) לאחר שרעידת אדמה חזקה ב-2008 גרמה להרס 80% מהמבנים והתשתיות בעיר. הצעתי לבנייה חדשנית בחומרים מקומיים ובתקציב נמוך התקבלה בהתלהבות והפרויקט יצא לדרך.

בית מגורים חדש למשפחה בת שבע נפשות. הבית נבנה תוך שלושה שבועות על ידי צוות של שלושה עד שמונה אנשים העובדים בו-זמנית

מיכל שפר
את עבודת עיצוב הפנים הראשונה שנבנתה קיבלתי לאחר שהערתי לבעלת המקום (בנימוס!) שלמרות ייחודה של החנות ומוצריה והגישה החמה והאישית מאוד שלה ללקוחות, המקום ועיצובו לא רק שלא מושך קהל אלא גם לא מייצג את רוחה של החנות. את עבודת הבנייה הראשונה השגתי לאחר שיחה ארוכה באוטובוס בכביש חסום ברומא. הסתבר שהאדון שישב לצדי מחפש אדריכל לתכנון הווילה שלו.

תכנון של המרכז החדש של מחוז פארמה, איטליה. הפרויקט זכה בציון לשבח לפתרון חדשני בתחרות בינלאומית בשני שלבים (בשיתוף אדריכל לורנצו אקאפצאטו)

נסים דוירי
במסגרת תחרות ארצית שערך מגזין אדריכלות ישראלית בשיתוף עם האיחוד האירופי לבחירת פרויקט השנה ל-2006, קיבלתי את הפרס הראשון לתכנון מוזאון באום אל-פחם בקטגוריית הסטודנטים. זוגות צעירים ששמעו על כך בחרו בי לתכנון שני בתי מגורים בכפר עראבה.

בית מגורים בכפר כנא. הבית מבוסס על מערכת המורכבת משלושה מישורים, קירות וקופסה

איך יכול משרד אדריכלים/מעצבים צעיר בישראל ליצור המשכיות בעבודה?

קובי לולו
ההתחלה היא השלב הקשה ביותר. התמדה, רצינות, רצון ללמוד והתפתחות תמידית הן תכונות מחייבות. מעל לכול תמיד תבלוט האהבה והתשוקה למקצוע, היחס האנושי החם (במיוחד במשרדים קטנים ואצל עצמאיים), ואין מה לעשות – קצת קשרים בתחום אף פעם לא הזיקו למישהו. יש להגדיר יעד ומטרות תכנוניות, למצוא תחום מוגדר ולא להצהיר "אני עושה הכול"; תפסת מרובה – לא תפסת.

חידוש דירת מגורים קיימת בבניין בן כ-50 שנה. לדרישת הלקוחות הפכנו דירת ארבעה חדרים לשני חדרי שינה וחלל מגורים פתוח וגדול הכולל בתוכו מטבח (צילום: אבישי פינקלשטיין)

סטודיו שתי מעצבות
יעל אברהמי, תמי הראל
התכונות והערכים שאנחנו מביאות לעבודתנו כמעצבות משולות לכלים שנושא השרברב בארגזו. אין שום אפשרות להצליח ולהתפתח בתחום העיצוב בלי אהבה עצומה לאסתטיקה ולבני אדם. אנחנו מחפשות בכל פרויקט איזון אופטימלי, המשלב בין היצירתיות – שהיא תלוית השראה, לבין הצורך ליצור על פי הזמנה, מפרט וצרכים. בראשית דרכנו המשותפת החלטנו להניח בצד את האגו האמנותי (דבר לא זניח בקרב יוצרים…).

בית פרטי באזור השפלה. מטרות העיצוב מחדש נכונה ומאוזנת של הפונקציות בחלל הציבורי והבאת חוויית ההנאה מהגינה ומהנוף המקסים גם אל תוך הבית

ניסן גרייזלר, אמיר לוין
יצירת המשכיות היא בדיוק זה: על היוצרים להיות מסוגלים ליצור בעצמם, לנסות ולקדם אג'נדה אישית, ומשם הלקוחות כבר יגיעו.

טוליפ, חנות פרחים ברחובות. "עיצוב דל תקציב, קל לבנייה ולפירוק, הרכבה בכלי עבודה ביתיים, ובלי דליים!" (כך על פי הבריף). החנות נבנתה כך שתתאים עצמה לזוג מקימיה, שחלם לפתוח חנות פרחים

כיצד הושגה עבודת התכנון הראשונה (שגם נבנתה)?

ארביג'אז אדריכלים
אדריכל עדי ויינברג
את עבודת התכנון העצמאית הראשונה שלי קיבלתי בגרמניה. יזם שהכרתי קנה מגרש להשקעה ופנה אליי כדי שאתכנן במהירות שישה בתים דו-משפחתיים שיהיו אטרקטיוויים למכירה. כל הבתים נמכרו בתוך כחודש מגמר התכנון, ותהליך הבנייה החל מיד לאחר מכן.

בית פרטי בן 700 מ"ר מלבני, בעל מדרון קל לכיוון הנוף הפתוח של הוואדי. הגבולות בין המרחב החיצוני והפנימי מיטשטשים, וכך גם הגבולות בין חללים בעלי אופי שונה בתוך הבית (תמונה: פוליטאון)

אריאל גושן
בפעם הראשונה שלי הכול היה הפוך. הוא היה יזם נדל"ן עם כמה פרויקטים באמתחתו, אני הייתי מיד אחרי האוניברסיטה, חסר ניסיון, צעיר ומפוחד. הפרויקט היה מורכב – שיפוץ ושימור בית ערבי עתיק, תכנון וליווי צמוד… ואחריות. הרבה אחריות. הוא הציע לי את העבודה, אני סירבתי בתוקף. הוא הפציר, לחץ, שכנע. אני מחיתי רפות. אמר שילווה אותי, שיעזור לי, שיהיה עדין, אני גמגמתי "בסדר". יד ביד צעדנו בשבילי התכנון והבנייה, והתוצאה, עד היום, ממשיכה לרגש כמו זיכרון ילדות מתוק.

מלון לצעירים ברובע החלונות האדומים, אמסטרדם, בבניין בן 400 בעל מגבלות והנחיות לשימור. בפרויקט ניתן חופש עיצובי נרחב

מור לנדנברג
כמו כל דבר בחיים צריך 80% מזל ו20% יכולת לזהות את המזל. כך זכיתי בפרויקט הראשון בחיי, שהיה גם המורכב ביותר. הייתי בעיצומו של פרויקט גמר בשנקר. באחד הלילות חברה שכנעה אותי להשתחרר מקרטוני הביצוע והדבק החם ולהגיע למסיבה בנמל תל אביב. במסיבה התפתחה שיחה עם קבוצת בחורים. כשסיפרתי להם על פרויקטים שעשיתי (הצנעתי את העובדה שהם היו במסגרת לימודיי) הם התלהבו ואמרו לי שהם מחפשים מישהי שתעצב להם בר חדש בנמל תל אביב. והשאר היסטוריה.

בר בנמל תל אביב המשמר את העבר בחיי הלילה בהווה. הקונספט מתבטא בהכנסת הארכיטקטורה התל אביבית של שנות ה-50 אל תוך האנגר סגור של שנות ה-2000 (בשיתוף עם ניב שני)

איך יכול משרד אדריכלים/מעצבים צעיר בישראל ליצור המשכיות בעבודה?

ליאת צלליכין-ניסן
לתפיסתי הדרך הטובה ליצור המשכיות בעבודה היא לבנות מערכת יחסים אישית ותומכת בכל פרויקט, לטפח את הקשר לאורך כל התהליך, ורצוי גם אחריו. כך נאסף אחד לאחד מעגל לקוחות נאמן ומרוצה, שישמח להמליץ על המשרד וכן יאפשר בעתיד תיעוד וביקור בפרויקטים שתוכננו.

בית פרטי במבנה משנות ה-30 בנווה צדק, תל אביב. תכנון הפנים מתאפיין בסגנון נקי ומינימליסטי ובגוונים בהירים, הנותנים במה וכבוד לקיים (צילום: עוזי פורת)

אהד יחיאלי
להאמין במה שאתה עושה, בקו שלך, בייחודיות שלך. ולהתמיד בזה. זה בדיוק מה שהלקוחות שלנו רוצים. מקוריות, נועזות, ייחוד. האופנות מתחלפות מהר כל כך ולעתים כשפרויקט מתפרסם הוא כבר "זקן" – הוא כבר עבר יצירה וחשיבה, תכנון, ביצוע, צילום והפקה, ועד שהוא מוגש לנו אנחנו כבר במקום אחר, כך שאין מה לעקוב אחר הטרנדים הללו אלא ליצור אותם בכל פעם מחדש. עם חשיפה נכונה הסביבה תבחין ותעריך יצירה עצמאית וייווצרו יותר הזדמנויות ליצירה ולביטוי.

בית מגורים בן שלוש קומות שנבנה בבית טורי. מכיוון שאי אפשר לפתוח חלונות לאורך הקירות המשותפים, התכנון נעשה בכוונה להציף את הבית באור ובאוורור מהגג – ובכך להפוך את המגבלה לפתרון

סטודיו שלו לאדריכלות
אדריכלית איילת שלו
צריך לשמור על רמת איכות גבוהה, על יחסים הוגנים ועל מקצועיות מול הלקוחות. ראש פתוח, ללמוד להקשיב ללקוח ולפענח אותו, ולזכור שהוא שישהה במקום המתוכנן, ובסופו של יום זה הוא שצריך להרגיש בנוח עם החלל. כל פרויקט הוא פרויקט חדש, נקי ופתוח לחיפוש ולשאלות חדשות.

בית פרטי וסטודיו על מגרש של 825 מ"ר בלב כפר האמנים עין הוד

אהבתם?

• אדריכלות
• אדריכלים
• עיצוב פנים
• פרויקט
• תערוכה

תגובות

• 01

  יופי של כתבה. מעניינת מאוד. רלוונטית. עשויה ומוגשת מצויין. תודה (-:!

  טאל סטוביק13.4.10
• 02

  סלאמטאק על הכתבה - מעניין ומציג את הכשרונות שיש לנו בארץ

  מוקירת תודה13.4.10
• 03

  כתבה מצויינת. מעניין לראות כ"כ הרבה ידע וכשרון. כן תרבנה כתבות מסוג זה.

  MyDS מיטל כהן13.4.10
• 04

  כתבה מעולה עם הרבה פנים לעיצובי פנים,ניתן לקבל הרבה רעיונות בעיצוב פנים,הכתבה מעניינת וערוכה יפה

  תמר13.4.10
• 05

  אחלה כתבה, ממש כיף לראות את העבודות של החברה האלו אשמח אם תעשו עוד כתבה כזו, על עבודות אחרות ומציגים אחרים

  13.4.10
• 06

  שחקתם אותה יופי של כתבה, אהבתי, מאד מעניין היה ליקרא אותה.....

  M.B.Design13.4.10
• 07

  Fantastic creativity. Thank you for the article.

  Dan Harel14.4.10
• 08

  אולי לא יפה להעדיף אחד על פני השני ובאמת כול העבודות פה מוצלחות מאוד אבל אם הייתי צריכה מישהו שיבנה לי בית הייתי מתלבטת קשות בין ארביג׳אז לso-arc שחר/עודד. וגם אהד יחיאלי בעצם...

  נועה אתר14.4.10
• 09

  כתבה מצויינת ! פרויקטים יפים וסיפורי יוזמה והצלחה מקסימים .

  עדנה כהן14.4.10
• 10

  יופי של כתבה הייתי גם בתערוכה והוקסמתי מהיצירתיות והעושר של רעיונות עיצוביים.במיוחד מהעיצובים הציבוריים שהוצגו בתערוכה ,יישר כח !!!!

  רנה רהב14.4.10
• 11

  התערוכה היפהפה ומרשימה אשר הפכה למייצג דוגמא נפלאה של היצירות . נעים להסתובב בין המוצגים המקסימים . ואסור בהחלט לוותר על סיור בתערוכה, יישר כוח למארגנים ולמציגים יש לנו במה להתגאות במדינתנו היפההההה.

  דויד א.14.4.10
• 12

  כייף לקרא ומקווה גם לנסות ליישם כמה מהעצות. חלקם נשמעים כמו סיפורי סינדרלה...זה קורא רק באגדות, או לאחרים...

  עידית דויטש15.4.10
• 13

  אחלה מגזין, אחלה כתבה

  שמח פה16.4.10
• 14

  מחמם את הלב ועושה לי טוב..... יש עוד כמה ימים עד לסגירת התערוכה ואבוא לראות שוב והפעם יותר לעומק!! כל הכבוד לצעירים וגם לאלו שלא מוצגים בכתבה.

  שירלי טוראל19.4.10

הוסף תגובה

אהבתם?

• אדריכלות
• ליז דילר
• ניו יורק
• רב-תחומיות

תגובות

• 01

  שמחתי על הפירגון לכנס שערכתי. מכיוון שאני היא זאת שיזמתי אירגנתי והצלחתי להביא את דילר למרות כל הקשיים - היתי שמחה גם לקצת פירגון.

  בתיה סבירסקי מלול28.3.10
• 02

  מקסים, מרגש ! כל הכבוד ליוזמים. בתיה, את שייכת לעמותת האדר׳?

  נועה אתר28.3.10
• 03

  לבתיה, תודה גם ממני על כנס ראוי לציון, שעליו גם כתבתי בבלוג שלי. חג שמח. אילה

  אילה רז28.3.10
• 04

  הכנס היה מחכים ומעצים חשתי כמו הכותבת וחשוב שנותנים במה ליום עיון כזה - כל הכבוד הלוואי שתמשיכו - כל מי שהיה מעורב - ותביאו עוד אנשים מעניינים ומעוררי השראה

  דניאל פלטי28.3.10
• 05

  הפוסל במומו פוסל, בתיה - נראה לי שאת עושה עבודה מספיק טובה לפרגן לעצמך שאת לא צריכה עזרה. לעומת זאת אני לא זוכר מקרה שפסחת על פרגון לאחרים כאשר הדבר התאפשר.

  אחד העם29.3.10

הוסף תגובה

אהבתם?

• אדריכלות
• סטודנטים
• עיצוב פנים

תגובות

• 01

  רמה מעט נמוכה.

  נועם8.2.10
• 02

  מלון בוטיק חמוד מאד

  שחר אהרון9.2.10
• 03

  עלוב מאד

  אמנון17.3.10

הוסף תגובה

אהבתם?

• אדריכלות
• ויצ"ו חיפה
• סטודנטים

תגובות

• אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה