16.6.11

הולכים למים

מוזאון חדש לחקר האוקיינוס בתכנונו של האדריכל Steven Holl ייחנך ב-25 ביוני ב-Biarritz, צרפת. מוזאון Cité de l’Ocean et du Surf מיועד לשוחרי פנאי וחובבי ים, והוקם במטרה לעודד את המחקר בתחומים ימיים בהקשרים רחבים של חינוך, מדע, אקולוגיה וסביבה. את המבנה תכנן הול יחד עם האמנית והאדריכלית הברזילאית Solange Fabião. המתחם מורכב ממבנה המוזאון, אזור תצוגה וכיכר.

צורניות המבנים נולדה מקונספט מרחבי שבוחן את מערכת היחסים שבין שמיים ומים

אלמנט גדול וקעור יוצר מרחב ציבורי פתוח לשמיים ומביט לים. הסטרוקטורה הקעורה כלפי חוץ היא גם גג קמור, חלל תצוגה פנימי. האיכויות המרחביות של המבנה נחווֹת בחלל הכניסה על שלל הפלטפורמות העקמומיות שלו, הקרנת אנימציות ושימוש בתאורות שונות, וגם בזכות המונוכרומטיות החומרית שתורמת למערכת היחסים עם הים. חומרים פשוטים מבליטים את הערכים התכנוניים העיקריים (שמיים וים). משרדו של הול פועל בשני סניפים, האחד בניו יורק והשני בבייג'ין. ברפרטואר העצום שלו פרויקטים מכל העולם ואינספור רישומים בעיפרון ובצבעי מים. ככל האדריכלים הייחודיים גם הוא שנוי במחלוקת וזוכה לשבחים רבים לצד קיתונות של ביקורת. (נדב שחורי)

תגובות

  • 01

    הדיוק, הניקיון, ההשראה והיופי הניבטים מכל אחת ואחת מהיצירות כל כך מרשימים. הקונספט של בחינת מערכת היחסים בין שמיים ומים מקבל במיצגים אלו משמעות נוספת. הצלם מצליח להעביר לנו הקוראים את הייחודיות של יצירות אמנות אלו.

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
17.5.11

מוזאון המודלים של ריצ'רד מאייר

Richard Meier הוא אחד האדריכלים המפורסמים בעולם, ומלבד מגדל רוטשילד בתכנונו שנבנה בימים אלה בתל אביב, הוא עסוק בשלל פרויקטים ברחבי העולם. מאייר מתייחס לאדריכלות כאל אם כל האמנויות. הוא טוען שיש בה כוח לעורר השראה, ועם זאת היא האמנות הציבורית ביותר. שלושת המושגים המובילים בתכנונו של מאייר הם אור, צבע ומקומיות.

לאורך הקריירה שלו מאייר משתמש בעקביות בגאומטריה פשוטה ובאיכויות של אור טבעי כנדבך תכנוני, ועוסק בחיפוש ייחודי אחר ההגדרה הבסיסית של מקום ושל אדריכלות של מקום

מוזאון ריצ'רד מאייר למודלים אדריכליים בלונג איילנד סיטי, קווינס, מציג מודלים פיזיים שנבנו במהלך 40 שנים של ניסיון אדריכלי. נסו לדמיין בארץ מוזאון כדוגמת זה, שבו קהל שוחר אמנות ואדריכלות מטייל בין דגמים ארכיטקטוניים של אדריכל אחד ויחיד. המוזאון פותח את שעריו בכל קיץ מאז 2007, ומציג מודלים של מבנים שתוכננו משנות ה-60 ועד היום. קבוצת המודלים הבולטת ביותר שייכת לפרויקט שמאייר עבד עליו במשך 15 שנים – מרכז גטי בלוס אנג'לס. עוד אפשר למצוא מודלים של הסמית' האוס בקונטיקט, אחד הבתים הראשונים שתכנן מאייר ושתרם ליצירת מעמדו כאדריכל בולט, ומודלים של פרויקטים נוספים, חלקם רעיוניים וחלקם מבנים קיימים. (נדב שחורי)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
14.4.11

ראיון עם האדריכל יוסי קורי

האדריכל יוסי קורי עומד בראש משרד האדריכלים גאוטקטורה, המתמחה בבנייה בת-קיימא ובזיקה חברתית וטכנולוגית. משרדו שבחיפה נבנה על פי עקרונות אקולוגיים, ואדריכלים, יועצים ותלמידים מגיעים להתרשם מתצוגת החומרים והטכנולוגיות הרגישות לסביבה.

היכן למדת ומה זכור לך במיוחד מתקופת הלימודים? למדתי בטכניון. חוויה מיוחדת שהיתה לי היא תרגיל של בניית מתקן הנדסי של מעברי כוחות: את רוב הקורס ביליתי בשירות מילואים והפסדתי הרבה חומר, כל הסטודנטים בנו מִסְבָּכִים לפי עקרונות גאומטריים והנדסיים שנלמדו, אך מכיוון שלא נכחתי בקורס ולא הכרתי את החומר, החלפתי את המסבך בכדור קפיץ עם אוזניים. הציון נקבע על פי יחס המשקל והעומס שהמתקן מחזיק. כולם היו בשוק מהמתקן שלי שקיבל את  הציון הטוב.

מקרה זה גרם לי לחשוב שיש מקום ליצירתיות ושיש צורך לשאול שאלות ולא להישאר בגבולות המיינסטרים

תאר את עבודתך הראשונה. במסגרת חילופי סטודנטים עבדתי במשרד Rivaben ליד סאו פאולו, ברזיל. ההתנסות  היתה חוויה נפלאה באווירה ברזילאית ססגונית. הדבר הראשון שהבוס עשה היה לקחת אותי לפאב לשתות קשאסה, שם הוא אמר לי שקודם אני צריך להכיר את ברזיל ולאחר מכן לעבוד. בעל המשרד הבין שעליי לספוג את האווירה ואת איכויות הסביבה כדי לא להיות כבוי במשרד. אחרי סיום הדוקטורט ב-2008 הבנתי שאני צריך להקים משרד שמיועד לבנייה ירוקה. אין במשרד פרויקטים רגילים, רק אקולוגיים, מתוך הבנה שזו אדריכלות.

כל מה שלא רגיש לסביבה הוא לא רלוונטי למציאות שאנו נמצאים בה. אנחנו לא מייצרים אדריכלות אלא רעיונות בני-קיימא

מהיכן אתה שואב השראה לפרויקטים? ההשראה מגיעה מהטבע וגם מסוריאליזם, התחום שמעבר למציאות ושמאתגר אותה; נקודת מבט חיצונית שיכולה להוביל לדברים שמקדימים את זמנם ושיש בהם ניסיון לחדור למהות, גם פסיכולוגית וגם אקולוגית, של העולם שאנחנו חיים בו. זו טכניקה שכל אחד יכול לאמץ – למצוא נקודת משען מחוץ להוויה כדי להתמודד נכון יותר. הגישה הסוריאליסטית אתגרה קונוונציות, ודוגמה לכך הוא האדריכל פרידריך קיסלר, שבנה את היכל הספר והשתמש בטכניקות סוריאליסטיות.

מה היא גאוטקטורה? גאוטקטורה היא מונח שטבעתי, המשלב את התפיסה שארכיטקטורה לא יכולה להיות תלושה ולעמוד בפני עצמה אלא חייבת להיות מחוברת לאדמה, לכדור הארץ. בבסיס התפיסה עומדת ההבנה שבית שאתה בונה יושב על קרקע שהיא חלק ממתחם הכולל אנשים וצמחים וחיות, ועליך להציע פתרון להמון פרמטרים שלא חשבת שהם בתחום האחריות שלך. אדריכלות היא לא רק ארבעה קירות וזהו.

כיצד המושג גאוטקטורה מתבטא בפרקטיקת הנדל"ן הישראלית? זה קל מאוד. אתה צריך להכיר מילת מפתח אחת שעושה לך את החיים קלים יותר, המילה: "לא”.

כשמציעים לך לעבוד על פרויקטים שאתה רואה שהמניע מאחוריהם הוא אך ורק למטרת רווח ולא למטרת רווחה – פשוט להגיד "לא”

יהיו די אדריכלים שייקחו את הפרויקט וייכנסו למערבולת שתסחף אותם למטה. אתה צריך להיות נאמן לעיקרון שאתה שלם אתו, שאתה ישן אתו טוב בלילה, ולהיענות בחיוב לפרויקטים החשובים. זה לא אומר שפרויקטים מתבטלים. לדוגמה, פנו אלינו יזמים שביקשו לבנות תחנת דלק, לכאורה פרויקט לא אקולוגי ומזהם, ולאחר זמן מה שכנענו אותם שהתחנה צריכה לספק לעצמה את האנרגיה. פרויקט שהתחיל מתחנת דלק רגילה הפך להיות תחנת דלק אקולוגית והעלה את המודעות לאנרגיה ירוקה. אסור להתפשר, גם בפני עצמנו וגם בפני היזמים שעוד לא הבינו שתמורת מעט זמן, מעט שכר טרחה ומעט חזון – הם יקבלו מעט אדריכלות, ויגדילו את המעגל של סביבה אורבנית בעייתית.

ספר על פרויקט מספק במיוחד. המשרד שלי נבנה בתקציב רגיל לחלוטין, והוא כולל אלמנטים אקולוגיים שכוללים ריצוף מחומרים ממחוזרים, דקים, בידוד כפול, תאורת לד, מערכת חשמל חכם עם חיישנים בהצללה, תאים פוטו-וולטאיים, מערכת מים אפורים, צבע אקולוגי, טיח תרמי ועוד. אדם שנכנס לכאן לא מרגיש משהו שונה או אלטרנטיווי, זה נראה משרד רגיל לחלוטין. החלטתי להתנסות על בשרי בתקציב מוגבל. המשרד הוא תקדים לכך שכל אחד יכול. לפני חמש שנים לא היה אפשר לבנות כך, ואילו כיום המבחר גדול יותר והמחירים נוחים. פרויקט נוסף הוא בניין פורטר באוניברסיטת תל אביב, שאותו אני עושה בשיתוף עם המשרדים אקסלרוד גרובמן וחן אדריכלים. מדובר בפרויקט תקדימי שמתוכנן על פי תקן LEED האמריקאי, במטרה לזכות בדירוג הגבוה ביותר שלהם. רצונה של התורמת שירלי פורטר הוא לבנות את הבניין הכי ירוק שאפשר, ואנחנו נהנים מכל רגע. כיף לעבוד בסיטואציה שלא צריך לשכנע ויש חופש לעבוד ולתכנן.

מהי הצלחה בעיניך? הצלחה היא לעשות את מה שאתה אוהב, לקום כל בוקר ולדעת שמה שאתה עושה הוא חשוב ומעניין ותורם לסביבה, ושהוא ישמור על הערך החיובי שלו עוד הרבה שנים אחרי שאתה כבר לא תהיה.

איפה אתה רואה את המשרד בעוד עשר שנים? אין לנו תוכנית חומש של צמיחה והתפתחות. כל מקום שידרוש תכנון ירוק אמיתי אנחנו נהיה שם, כל פרויקט מאתגר שמצעיד קדימה את הטכנולוגיה והידע, בשאיפה שיהיו יזמים ותורמים שיבינו שזה מה שהם צריכים. אני מנסה להיות סטודנט כל הזמן וללמוד, זה מתבטא גם בתוכנות המתקדמות ביותר שאנחנו עובדים משתמשים בהן, גם אם זה על חשבון הרווחיות של המשרד. חייבים להיות עם היד על הדופק מבחינה טכנולוגית ומבחינה סביבתית.

ולסיום, עצה לאדריכל המתחיל? ליהנות מהמקצוע המופלא והמעניין הזה. בהרבה משרדים בארץ רווחת המגמה להשכיח את זה מהדור הצעיר של המתכננים. צריך לחפש את המקומות הכיפיים והמאתגרים, וגם אם נכנסים למשרד גדול שקשה להוביל בו שינויים, עדיין למצוא את כיס האוויר הזה שבו אפשר לשמר את היצירתיות והחלומות, פשוט לשמר את הלהט ולהבין שיש הרבה מעבר לתוכניות עבודה ומעבר לדרישות חסרות ההיגיון שנתקלים בהן לעתים בתחום. (נדב שחורי)

תגובות

  • 01

    אחלה כתבה, כל הכבוד ליוסי שהולך עם העקרונות שלו עד הסוף !

    אמיר14.4.11
  • 02

    מאוד מעניין וכל כך מעורר השראה.ישר כוח והמשך כך!

    no14.4.11
  • 03

    עומד מאחורי כל מילה גאוטקטורה-מושג משנות ה70 למבנים מכוסי אדמה... עדנה שביב ומילוא הופתן השתמשו בקורסים, מתוק.. רצ"ב Geotecture: subterranean accommodation and the architectural potential of earthworks . Published 1970 in [South Bend, Ind . Written in English. Edition Notes Bibliography: p. 69-71. Classifications Dewey Decimal Class 624/.1 Library of Congress TA712 .L3 The Physical Object Pagination 72 p. Number of pages 72 ID Numbers Open Library OL4914670M LC Control

    גרשון14.4.11
  • 04

    מעניין. אהבתי את הגישה

  • 05

    Hi Gershon, the office name is geotectura, not geotecture

    Geotectura15.4.11
  • 06

    נהניתי לקרוא כל מילה, תודה לך יוסי על הוספת האור בקצה המנהרה לאדריכלים צעירים. ולשמירת העיקר ותפל במקצוע המורכב שלנו.

  • 07

    מאד מענין היכן אפשר לראות בשטח? יהודה

  • 08

    Amazing! It is so nice to find other people with similar passions as me

    rona d17.4.11
  • 09

    תפיסת עולם מרשימה - יישר כוח כן יירבו כמוך

    חנן17.4.11
  • 10

    לא כל יום פוגשים אדריכל מבטיח, מוכשר ומצוין!! אני בהחלט אקח אותו לבנות לי את הבית!!! אהבתי מאוד את האידאל מאחורי האדריכלות... כל הכבוד!!!

    שושקי17.4.11
  • 11

    אם היו לנו עוד כמה יוסיים כאלו שחושבים אחרת ורואים ירוק..סביר שהיינו מגיעים יותר רחוק, (ובהרבה תחומים) עם גאוטקטורה אנחנו כבר בכיוון הנכון..תמשיך להנות ובמלוא המרץ..יישר כוח יוסי.. .

    יאיר26.4.11
  • 12

    עבודות נפלאות, ואיש מדהים.

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
27.3.11

שנחאי נון

שורה של צורות ארכיטקטוניות מעגליות נעות פנימה והחוצה יוצרות נוף מפוסל על שפת אגם מלאכותי בפאתי שנחאי. משרד האדריכלים Morphosis, שתכנן עבור חברת Giant Interactive Group את מתחם המשרדים הזה, ביקש למזג אדריכלות ונוף באופן שיערער על ההבחנות המוכרות בין המדומיין לממשי, בין עיר לנוף, ובין מקום לבין מה שאינו מקום. ואכן, תמונת נוף כבר אינה עוד כלי פסיווי המעוצב על ידי כוחות אורבניים, אלא כלי אקטיווי המעצב באופן הדדי את הקונטקסט שלו. המבנה הארוך והנטוי ממוקם בשדה ריק, והוא כולל חלקים שקופים ואטומים.

הבחירה בגג ירוק דמוי גל מעניקה גיוון טופוגרפי מבורך לאדמת הביצות השטוחה שהאתר ממוקם בה

כביש מחלק באופן אלגנטי את המתחם לאזור עסקים ואזור בילוי, ומיקומו המרוחק מהמרכז הסואן של העיר "מאלץ" אותו לפונקציונליות העונה לצרכים השונים של העובדים המתגוררים במקום. תחת עיצוב מעט קר וטקטוני בשל צבעו האפור והמתכתי, חותרים חללים מפתיעים, קטנים וגדולים, פנימיים וחיצוניים, הכוללים: ספרייה, אודיטוריום, פינות עישון, שבילי הליכה שטופי שמש ופינות מוצלות.
via architecture lab (נעמי בורנשטיין)

תגובות

  • 01

    אדריכלות נועזת ומרגשת. מתי אצלנו?

  • 02

    madlik v madhim

    yoni28.3.11
  • 03

    נפלא, ללא גבולות

  • 04

    חדשנות במיטבה,אפשרי גם אצלנו...רק צריך להאמין ולהעז

  • 05

    מהמם אני נוסע לשם

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
15.3.11

הקולקטיב

התערוכה "הקיבוץ – אדריכלות ללא תקדים", שייצגה את ישראל בביאנלה בוונציה ב-2010, מוצגת בימים אלה במשכן לאמנות עין חרוד, ועוסקת בערכים אדריכליים בקונטקסט החברתי והתרבותי של צורת ההתיישבות הישראלית ביותר.

החלום של שוויון, עזרה הדדית ושותפות של רכוש וקרקע משתקף בביטוי אדריכלי וסביבתי שאין שני לו

הקיבוץ בתחילת דרכו תפקד כמרחב אחד המכיל את כל החללים הנדרשים לחיים, כגון חקלאות, תעשייה, תרבות וחינוך, ללא בעלויות פרטיות על הקרקעות. האתגר העיקרי של אדריכלי הקיבוצים היה להתמודד עם מערכות יחסים פנים-קיבוציות ועם יחס לנוף ולסביבה – בעיקר בדמותם של מבני ציבור מרכזיים, יחידות מגורים צנועות ומבנים יצרניים. בשנים האחרונות הקיבוצים עוברים מתיחת פנים, וכדי לשרוד הם משנים את פניהם ועוברים מתפיסה כלכלית שוויונית של "עבוד כפי יכולתך וקבל לפי צרכיך", לעקרונות של פרנסה על פי כללי השוק החופשי. להפרטה דרגות שונות. בחלק מהקיבוצים עדיין קיים בסיס של סבסוד ובסיס חברתי, ואילו חלק מהקיבוצים מאבדים לחלוטין את אופיים השיתופי ועוברים הפרטה מלאה. מקובל לחשוב שהמודל הניסיוני הראשוני של הקיבוץ מיצה את עצמו.

התערוכה עוסקת בשאלה כיצד אפשר ליצור מודל משופר של קיבוץ עכשווי, שיהווה תחליף לתפיסות המגורים הפרווריות

המקדשות את כלי הרכב ואת ריכוזיות הפונקציות, ולהפחתת השירותים שהאזרחים מקבלים מהמדינה. התערוכה היא תערוכה אקטיווית, והיא מציגה העתקים של מסמכים אדריכליים וצילומי מבנים ואווירה בקיבוצים שונים. מדובר בעשרות ואולי מאות העתקים של כל מסמך, וכל מבקר יכול לאסוף על פי בחירתו את המוצגים החביבים עליו. המבנים המוצגים בתערוכה תוכננו על ידי מיטב האדריכלים שעבדו בארץ, ובהם: אריה שרון, ריכרד קאופמן, יעקב רכטר, רוברט בנט, שמואל מסטצ'קין ושמואל ביקלס, שגם תיכנן את המוזאון בעין חרוד. עד 30.3 (נדב שחורי)

תגובות

  • 01

    אהבתי את רעיון החלוקה והאיסוף של העותקים על-ידי המבקרים המשוטטים בתערוכה. מזכיר קונספט דומה שהיה לפני יותר מעשור בביתן הלנה רובינשטיין בתערוכה של צ'ארלס וריי איימס (שם הגדילו ועשו ואף חילקו אוגדן לחומרים שאספת)

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
3.3.11

קובייה אורגנית

במבט ראשון זה נראה כאילו חייזרים מאורגנים היטב הותירו מאחוריהם מפקדה. למעשה מדובר ב-Ted – בניין ציבורי בטייוואן בעיצוב BIG Architects, שמבנהו החריג מאפשר מצבי שהייה ודרכי גישה רבים, ויוצר במראהו תחושה מאווררת של תנועה וחופש. בקומת הגג  יהיה פארק ציבורי לרווחת העוברים ושבים, וקומות הבניין יאוכלסו במסחר, מלון, הסעדה ועוד. מבנה המדרגות, כמראה צדה הפנימי של הפטרייה, מאופיין בשכבות אווריריות ומדורגות שמקבלות ביטוי גם בשאר חלקי הבניין. במחשבה שנייה, אם שוכני אוואטר היו עושים עסקים אולי ככה היה נראה הבניין שלהם…
via Architecture Lab

תגובות

  • 01

    מסחרר, תרתי משמע!

    naama5.3.11
  • 02

    מדהים - ארכיטקטורה אורבנית במיטבה, מיוחד ומעניין...

    annettevd27.7.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
22.2.11

SANAA טובה

צמד האדריכלים קזויו סג'ימה (Kazuyo Sejima) וריו נישיזאווה (Ryue Nishizawa), זוכי פרס פריצקר לאדריכלות, הידועים גם כמשרד SANAA, מגיעים ב-24 בפברואר להרצאה במדיטק בחולון.
נהוג לומר שאדריכלים פורחים וזוכים להכרה בתקופה מאוחרת של הקריירה, וכך גם הצמד היפני. סג'ימה נולדה ב-1956, בגיל 25 סיימה את לימודיה והצטרפה למשרדו של Toyo Ito, ובגיל 31 פתחה משרד עצמאי. נישיזאווה נולד ב-1966, ובמהלך לימודיו החל לעבוד עבור סג'ימה. את השותפות הם פתחו רק ב-1995, ומאז הם צוברים תארים ופרסים. השופטים שהעניקו להם את פרס פריצקר (הנובל של האדריכלים) הגדירו את הבניינים שלהם

"רקעים חושניים לאנשים, לאובייקטים ולנוף, הניצבים אל מול הבומבסטי והרטורי"

הם פועלים בסטייל יפני, בשקט יחסי, בשימוש צנוע ולא מתלהם בחומר, וביכולת ליצור חללים מרגשים ורגישים לסביבה כאחד (כל זאת בלי אתר אינטרנט רשמי). רשימת הפרויקטים המפוארת שלהם כוללת את המוזאון החדש לאמנות עכשווית בניו יורק, בניין כריסטיאן דיור בטוקיו, מרכז הלמידה של רולקס בלוזאן, שווייץ, מוזאון לאמנות עכשווית בקאנאזוואה, יפן, ביתן אומנות הזכוכית במוזאון טולדו באוהיו ועוד.
פריצקר הוא הפרס החשוב ביותר שבו יכול לזכות אדריכל פעיל בעולם, והוא מוענק לארכיטקטים בולטים, "בעלי חזון ומחויבות, שהטביעו את חותמם על עולם האדריכלות ובכך תרמו את תרומתם לאנושות ולסביבה הבנויה". הזכייה כוללת פרס בסך 100,000 דולר, מדליוני ברונזה וכבוד אלמותי.

Photos courtesy of SANAA (נדב שחורי)

תגובות

  • 01

    מדהים, עוצר נשימה! התלהבתי בעיקר מהמרכז הלימודי של רולקס בלוזן. אשמח אם תפנו אותי לתמונות נוספות של הפרוייקט המיוחד הזה.

  • 02

    משה, לא מצאנו הרבה חומר מצולם אבל אולי תמצא עניין בלינק הבא http://www.archicentral.com/rolex-learning-center-lausanne-switzerland-sanaa-3752/

  • 03

    משה, לינק לסרטון בנושא המרכז הלימודי רולקס http://www.youtube.com/watch?v=4O0OqdIoOPQ&feature=player_embedded#at=30

    נדב1.3.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
9.2.11

!ka-Boom

מוזאון הקומיקס בניו יורק – Mocca) Museum of Comic and Cartoon Art), מחליף מיקום ועובר מהסוהו ללואר איסט סייד. זאת היתה הזדמנות מצוינת לקיים תחרות לתכנון המבנה שיהלום את תכניו. שלושה זוכים הגיעו לגמר ועוד שלושה קיבלו ציון לשבח. למקום הראשון הגיע Volkan Alkanoglu מלוס אנג'לס, בעיצוב שנראה לנו כמו רובוטריק אימתני. אבל מה אפשר לצפות מאחד עם שם כמו וולקן… למקום השני הגיעו חברי MAST מקופנהגן, בעיצוב מבנה חללי-תעשייתי שמזכיר ארובות, ולא ברור איך הוא מתכתב עם הז'אנר. למקום השלישי הגיעו Erin Ruhl & Jordan Hines מקנטקי, שביטאו אדריכלות דינמית, אך לטעמנו לא מרגשת כמו הפרויקט שזכה לציון לשבח: Erick Kristanto מניו יורק הציג מבנה, כמה מתבקש, על טהרת בועות קומיקס. ולבסוף, עוד אחד שקצר כבוד, Guy Avellone מלואיזיאנה, בעיצוב אסתטי-אגרסיב המעניק נופך של תנועה עצבנית, כיאה לעלילונים.
via Bustler

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
18.1.11

ראיון עם אדריכלית עירית סולסי

עירית סולסי ודרור גרשון אדריכלים מתמחים בעיצוב אורבני, אדריכלות ותכנון עירוני. משרדם הוא מהמובילים בתחום התחדשות עירונית, שימור ותכנון מבנים מסחריים וציבוריים. ב-2004 הקימו יחד את עמותת מרחב – התנועה לעירוניות מתחדשת בישראל. למשרדם ניסיון בפרויקטים מורכבים והם חלוצי התכנון המשתף (שאררט, charrette) בארץ.

נדב שחורי, סטודנט לאדריכלות, שוחח עם אדר' עירית סולסי על אורבניות, תכנון משתף ותפקיד האדריכל, וגם דלה ממנה טיפ מעניין

עירית, איפה למדת ומה זכור לך במיוחד מתקופת הלימודים? למדתי בטכניון בבניין המופלא בשכונת הדר. יש לי זיכרונות מדהימים מחיי החברה, מהעבודה בספרייה וממנחה שאהבתי במיוחד בשם חנה לויון, שלימדה אותי תכנון ערים. באמצע השנה הרביעית עברתי לקליפורניה ואת לימודיי סיימתי בברקלי.

כמה שנים המשרד שלכם קיים? את המשרד פתחנו דרור גרשון ואני ב-1986 בחיפה, ובמשך 12 שנים עבדנו במשרד בתל אביב ובחיפה במקביל. כיום המשרד נמצא בתל אביב ומועסקים בו עוד שני אדריכלים. לאחר כמה שנים של עיסוק בתכנון עירוני במשרד עבדתי כחמש שנים כראש צוות בוועדה מחוזית וניהלתי את ועדת המשנה של מחוז מרכז.

מה דעתך על מצבם של המוסדות האקדמיים לאדריכלות בארץ? אני מתייחסת לשאלה מנקודת מבט אורבנית: אדריכלות שלא יוצאת מנקודת מבט אורבנית מפספסת את העיקר. רוב הבניינים יהיו בסופו של דבר בתוך מתחם אורבני. בית ספר שמלמד אדריכלות ולא מתייחס לכל הגורמים שמרכיבים עיר מוציא אדריכלים טובים פחות. ההפרדה בין תכנון אדריכלי לתכנון עירוני פוגעת בסופו של דבר בכולנו. למעט ויצ"ו אני לא רואה בית ספר ששם את הנושא במקום הראשון. ויצ"ו עושה את זה כבית ספר שמתייחס לקהילה, לעיר ולאנשים, ומצא חן בעיניי שהם שמו לעצמם את המונח "קהילה" בהגדרה. הטכניון משלב קורסים של תכנון עירוני, אבל בניגוד לתואר שפעם קיבלו בטכניון – אדריכל ובונה ערים, היום נדרש תואר שני להתמחות בבינוי ערים. באקדמיה בבצלאל המצב משתפר, הם מעניקים תואר שני בעיצוב עירוני, אך התפיסה שלהם קהילתית פחות ופוליטית יותר. בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב לא ברור כרגע איפה הם עומדים בנושאים אורבניים. אמנם הלל שוקן עוסק בנושאים הללו בקורסים שלו, אבל זה לא מערכתי דיו.

מהי עמותת מרחב? עמותת מרחב הוקמה מתוך מצוקה. במהלך עבודתי בוועדות התכנון השונות גיליתי שהשינוי לא יכול לבוא מתוך המערכת, וב-2003, בכנס של ה-Congress for New Urbanis בארה"ב, גיליתי שיש עולם שלם של אנשים שהתפוררות העיר מטרידה אותם. הם פעלו בשיטה של עמותה שמטרתה לא מאבק אלא תמיכה ברעיון וניסיון לפתח ולחזק אותו. בארץ לעומת זאת, הנושאים שעמדו על הפרק בתקופה ההיא היו מעמד האדריכל וטכנולוגיות בנייה. לאחר שגילינו, דרור ואני, שיש מקום לגוף שיעסוק בנושאים עירוניים בארץ, הקמנו ב-2004 את עמותת מרחב יחד עם יודן רופא והלל שוקן, וב-2005 התקיים הכנס הראשון של העמותה בבאר שבע, ומשם מתגלגלת העמותה וממשיכה בכנסים ובפעילויות. עיקר הישגי העמותה הוא בכך שהעלינו נושא חשוב לסדר היום וחשפנו אותו. השיח עבר משאלות כמו "למה אורבניות" לשיח על מה הם הכלים לעירוניות מתחדשת, על תהליכים, על צפיפות כערך חיובי בעיר ועוד.

מה הוא שאררט? שאררט הוא תהליך תכנון משתף, בניגוד לתהליך תכנון משותף – שהוא תהליך פסיווי. כאן כל הנוגעים לתכנון נוטלים בו חלק, ויחד יוצרים פרויקט שמתאים לקהל רחב. התהליך מבוסס על איסוף כל הנתונים הטכניים והידע של בעלי העניין: בעלי מקצוע, מתכננים, יועצים עסקיים, אנשי הרשויות המקומיות, עובדי עירייה ואזרחים שאכפת להם, כשלאחר מכן, בעבודה משותפת ומרוכזת במסגרת סדנה, מנתחים בעיות ואתגרים, חלומות ושאיפות, ובתהליך של דו-שיח בשטח והצגתו בפני התושבים מגיעים לתוכנית מוסכמת. העבודה יחד פותחת את הצוות לרעיונות חדשים ויוצרת הפריה. הציבור נותן משוב באופן מיידי, ומקבל, באמצעות שרטוט ופרספקטיווה, הסבר ותרגום לרעיונות.

הקסם של שאררט הוא המגע היומיומי עם צוות שעובד אינטנסיווית יחד ליצירת פתרונות שטובים לכולם. האיכות האמיתית היא זו שמתאימה לכולם

וכך היא גם תיבנה בצורה הטובה ביותר. לכל אחד יש רק חלק מהידע, וכולם יחד יוצרים שלם שיכול לתת פתרון למען הכלל.

איפה את רואה את המשרד בעוד עשר שנים? התקווה מאז הקמת עמותת מרחב היא שכל הפרויקטים שלנו ייעשו בתכנון משתף, והשאיפה היא ששיטת התכנון בארץ תתייחס יותר לנושאים אורבניים.

כיצד היית מגדירה את תפקידו של האדריכל במציאות הישראלית? אני מעריכה כל אדריכל. התחום רחב מאוד, מעיצוב מוצר, דרך עיצוב פנים ועד תכנון בניין ותכנון עיר. כשאתה מתכנן בניין אתה חייב להתייחס לעיר ולסביבה. כל בניין צריך לגרום לסביבה שלו להיות טובה יותר, למען הקהילה. אדריכלים צריכים ליצור יחד עיר, להתייחס לסביבה, לאהוב אותה ולתרום לה.

ולסיום, טיפ לאדריכל המתחיל? כל דבר שאתה אוהב – מְדוד. בכל מקום רשום מידות של חללים שנעים לך להיות בהם, ובסופו של דבר, כשתשב לתכנן, תגלה דברים מדהימים. וגם: ללמוד, לנסות לשכנע, להיות טוב יותר בשכנוע, לא לקבל דברים כמובנים מאליהם, לשמור על אידאולוגיה, לחזור לחשיבה בעלת השראה ולא לוותר על הנושאים החברתיים. (נדב שחורי)

תגובות

  • 01

    מה עם בית הספר לאדריכלות באריאל? במדינה דמוקרטית צריך לכבד חוק וככל הידוע לי אריאל נחשבת, בצורה חוקית, עיר לגיטימית שישראל, והמגמה לאדריכלות שם היא מצויינת ועם הרבה דגש לקהילה. די לצביעות!

    שרון18.1.11
  • 02

    למה צריך ליהיות תכנון כולל, למה צריך את הסכמת התושבים, או אדריכלים או מעצבים, העיר צריכה לצמוח כגיבוב אין סופי של פונקציות , נטולת תכנון, נהרסת ונבנת מחדש. השינוי הבילתי פוסק, הממוחזר, הרנדומלי, יצור מבנים שיאכלסו את התושבים בלי להתחשב בשום רצון אישי. רק כך ניתן ליצר תהליך יצרתי של בניה.

  • 03

    רציתי להחמיא לכתב הראיון - נדב: הראיון מעניין ביותר ומעלה נקודות חשיבה רבות בעקבות שאלותיך המכווינות. תענוג של הכתב.

    עינב18.1.11
  • 04

    I participated recently in a design Charette aimed at creating a community vision for a major road near Rochester, NY and found the experience to be highly engaging and beneficial to both the businesses and citizens residing there. Thank you for publishing this interview and great points in support of design - - - Dan

    Dan Harel18.1.11
  • 05

    שרון, אני מסכימה עם כל מילה. ורוצה להוסיף שאמנם והמראיין אינו יכול להיות אחראי למה שהמרואיין אומר בכתבה, אך הוא אחראי ליידע שיש חמישה מוסדות ללימודי ארכיטקטורה בארץ. הגיע הזמן לשים את המוסד לארכיטקטורה באריאל על המפה!

    יעל22.1.11
  • 06

    נורא ואיום.... למי שלא מכיר, ה-new urbanists הם קבוצה של פוסט-מודרניסטים חסרי כשרון שחיים בבועה רומנטית של מהי עיר ומונעים כל הסתכלות קדימה. פרויקטים ממש מכוערים

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
6.1.11

צינה בכיכר: תמונת מצב

עולם הנדל"ן והשימור אינו מחכה למקבלי ההחלטות על דיוניהם המרובים והאמוציונליים ומצביע בכיס ובדחפור בכל הקשור לחידוש פני כיכר דיזנגוף. אז אמנם כרגע מדובר רק בכרסום המעגל החיצוני של הכיכר – אך הוא שיוצר את החלל העירוני הייחודי שהוא מסמליה של העיר תל אביב, והוא שיביא בסופו של דבר לשינוי המהותי בכיכר עצמה.
ואלה תולדות הכיכר על רגל אחת: כיכר צינה דיזנגוף תוכננה במקור על פי המתווה ההיסטורי של עיר הגנים בתכנונו של פטריק גדס. את הבניינים סביבה תכננה האדריכלית ז'ניה אוורבוך בסגנון הבינלאומי. על פי התכנון המקורי יועדה הכיכר להולכי רגל, ועד 1978 שכנה במישור אחד עם המבנים, המדרכות והכביש. עקב לחצי תנועה כבדים ורצון של מתכנני העיר להקל את עומסי התנועה, ובנשימה אחת לתרום להולכי הרגל כיכר רחבת ידיים עמוסת מצבי שהייה (שרובם אינם מנוצלים) – הוגבה המפלס, מה שיצר את שיא המחלוקת.
אז על מה המהומה?

הוויכוח הוא סביב סוגיה עקרונית בסיסית בבינוי ערים, העוסקת בחוויה המפלסית של הולך הרגל

המצדדים מצדיקים את הגבהת המפלס בכך שהכיכר משחררת את גודש התנועה הממונעת, ובד בבד מספקת בלב אחד הרחובות הראשיים בעיר אזור ציבורי רחב ידיים לרווחת הציבור. המתנגדים טוענים שהולכי הרגל מתקשים בהתמצאות ובשימוש השטחים הציבוריים המנותקים ממישור הרחוב, וזו הסיבה לכך ששטחי הכיכר אינם מנוצלים ומוזנחים (וכראיה, המזרקה המיתולוגית של יעקב אגם).
השינוי מתחיל בחיצוני: בעוד הצדדים ממשיכים להתנגח צדי הכיכר מתחדשים לאטם: בית קולנוע חן שופץ, ובית הקולנוע האחר (אסתר) הוסב למלון בוטיק. מבנה נוסף משתקם בימים אלו ובקרוב יהפוך לבית דירות יוקרתי. השינוי הפיזי של הכיכר יבוא במוקדם או במאוחר, והדרך לשם כבר נסללת ומאפשרת מקום לפשרה ולפתרון ביניים. דוגמה טובה היא הפרויקט של משרד SOMA, המציע משטח הומוגני של הכיכר והפיכת הכבישים למנהרות, בססמה: אבולוציה – לא רבולוציה. (נדב שחורי)

תגובות

  • 01

    אני חושבת שזה הפתרון הנדרש כי הכיכר באמת עוזרת להפחתת תנועה.. זה השדרוג הנכון גם שטח ציבורי מקסים וגם ייעול צירי התנועה

    עינת25.1.11
  • 02

    לדעתי הפתרון המוצג כאן, המקודם על ידי העירייה, הוא טלאי אסטתי שאינו פותר את הבעיות האמיתיות של הכיכר - והם - השיפועים חדים מדי להולכי רגל ואופניים נתק וחוסר רציפות עירונית הנובעים מגובה ההגבהה של הכיכר. מפלס הכיכר העליון קטן ומנותק, שטחים ציבוריים נרחבים נעלמים במאסת המדרגות והרמפות דרוש שינוי אמיתי בכיכר - שינוי תודעתי - שיחסל את ההזנחה, את מרבצי הפאנקיסטים ותרבות השתן (הכיכר מסריחה!) ויחזיר את הכיכר להולגי רגל, לבתי הקפה ולחנויות לכן הפתרון הקוסמטי שהוצע כאן מונע מהעיר את החלל העירוני שמגיע לה יש שלל פתרונות שהוצעו בעבר (תערוכה שלמה בנושא של אורבניקה לדוגמא) ועוד יוצעו בעתיד. למה להתפשר על מקום שני כשאפשר לדרוש את הטוב ביותר!?

    איתי31.1.11
  • 03

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4022061,00.html

    אודי1.2.11
  • 04

    זה נכון שבסוף כוחות השוק קובעים וכשכסף נכנס יש שינוי הרבה יותר מהיר משינויים ביורוקרטים של עירייה אבל אז גם אין שליטה ולפעמים משהו שאמור להיות לציבור הופך למתחם לבעלי ממון, לגטו, לכיעור אדריכלי וכן הלאה - השוליים של הכיכר זה יופי אבל חייבים לבצע שינוי מבני אמיתי בכיכר לטובת התושבים

    מעיין1.2.11
  • 05

    השינוי נרמז בגוף הכתבה: אם זורם כסף לאיזור, יימצאו גם התקציבים לחפור את הכבישים עמוק יותר ולהשטיח את הכיכר. הגובה שלה כיום - גם בשינויים קוסמטיים - לא יביא את השינוי המיוחל.

    אורית1.2.11
  • 06

    אני חושב שהעובדה שיש מפלצת של אגם על הכיכר היא זאת שיוצרת את המבדיל , באם נוריד את המזרקה ונכניס דשא ועצים ונשפר את מרארה הבניינים הסובבים ,דבר זה כבר ישפר את הכיכר ברמה שלא צריך משהו אחר . אי אפשר לשפר את הכיכר ברמה של תחבורה באם נוריד את גובה הכיכר , צריך לשנות את הקיים ברמה הקיימת פרקטית ,ולא לשנות אותה כי זה" נכון ורצוי ", הכיכר מוזנכת ברמה של ניקיון ויזואלי , בואו , זה מה שעושה את הבעיה למורגשת מידית. ערןו ארלו - מעצב

    ערן6.2.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו