רחל דהן מראיינת את ישראל דהן
מכפר הולדתו במרוקו הוא הביא היגיון צורני, בלימודיו בבצלאל הוא פשט את קישוטיות היתר, ובתווך הוא מבקש להראות לאנשים שחפצים יכולים לתפקד גם אחרת. המעצבת רחל דהן מראיינת את אביה ישראל דהן, צורף אומן ומרצה, על עבודתו ועל מקורות השראה, על המפגש בין טכנולוגיות לעבודת כפיים, ומה המשמעות של אומנות (craft).
החיים בילדותי היו מעוצבים בפשטות. הרבה מההיגיון הצורני היה ממש מודרניסטי: הצורה שירתה את הפונקציה
אתה צורף גאה ומאמין אדוק ביסודות המקצוע. איפה שוכן לבה של הצורפות בעיניך? כמו בכל אחד ממקצועות העיצוב יש בצורפות מקום לביטוי אישי, לאמירה חברתית ולאסתטיקה. צורפות היא שילוב אופטימלי בעיני בין אמנות לאומנות. אחד הדברים המהותיים ביותר בצורפות הוא העובדה שהעשייה מסתיימת בחפץ ממשי, מתפקד, היא לא יכולה להיגמר ברעיון שלא ממומש. איכות העשייה היא חלק מהותי במקצוע. אלו בעיקר אובייקטים שנבחנים מקרוב מאוד, ולכן החלטה עקרונית כללית על צורה היא לא רלוונטית; יש בצורפות עיסוק בפרטים קטנים, בחיבורים ובהיתכנות. כך למשל אני יכול להחליט שאני מעוניין ליצור יהלום שירחף סביב אוזן העונד, אבל אם אני לא יכול לבצע את הרעיון בפועל אז האובייקט יישאר בגדר רעיון בלבד. הפיזיות משמעותית בתחום זה מאוד.
כאחד האנשים הכי נדיבים שאני מכירה, האם תכונה זו היא רלוונטית לעיצוב ולהוראה? האמת היא שלפני שהתחלתי ללמד חשבתי שזה הדבר האחרון שארצה לעשות, כי חשבתי שבשביל ללמד צריך להיות כריזמטי ובעל כושר מנהיגות, תכונות שסברתי שאין לי די משתיהן. ייתכן שתחושה זו באה מהרקע הסוציו-אקונומי שלי: נולדתי במרוקו למשפחה מבוססת ועליתי לארץ ללא הוריי בגיל 12 וחסר כול. המעבר היה דרמטי ומערער. רק בבצלאל גדל הביטחון העצמי שלי מבחינת היכולת להעביר ידע. קשה לי להעיד על עצמי בעניין הנדיבות. בעיניי כל מי שעוסק בהוראה וכן בעיצוב מטרתו היא לתת לאנשים מהידע שלו. בעיצוב אתה מנסה לשפר את איכות חייהם של אנשים ולאפשר להם לראות דברים אחרת, לבדוק יכולת צורנית ותפקודית של חפצים. בשני התחומים יש ניסיון לפתח גם מעצב לעתיד וגם אובייקט.
אתה אוהב ומתרגש מטכנולוגיה, ומצד אחר אתה איש עבודת כפיים. בשנים האחרונות אתה מעצב בעזרת מחשב. איך נפגשים העולמות הללו מבחינתך? אני בר-מזל מבחינה זו. לפני שהתחלתי לעבוד על המחשב היתה לי היכרות עמוקה עם טכניקות, טכנולוגיות ועשייה ידנית. שימוש בחומרים ובטכניקות תמיד שירת את העיצוב שלי. בדרך כלל אני בוחר בחומר לא בגלל היותו זול או יקר אלא בגלל הצורה שבה הוא ישרת את העיצוב. השימוש במחשב הפך להיות כמו שימוש באחד מכלי העבודה הקודמים שלי, כלומר הוא ממלא את מקומם של הנייר והעיפרון. אני תמיד מחפש את הדרך היעילה והטובה ביותר לקצר תהליכים, והשימוש במחשב לא משתלט על צורת העבודה אלא משרת אותי.
בנושא זה מתעורר ויכוח ביני ובין עמיתים שלי על מהי בעצם אומנות (craft): האם השימוש במחשב ובהדפסה תלת-ממדית נחשבים כמלאכת מחשבת?
בעיניי, כפי ששכללו אנשי מלאכת המחשבת את כלי העבודה שלהם כדי לשפר תוצאות (כל התפתחות כלי העבודה והטכנולוגיה מבוססת על עיקרון זה) – כך המחשב הוא עוד כלי בדרך. אם משתמשים במחשב ככלי ולא מאפשרים לו "להשתלט" על העבודה אז הוא כלי יעיל וחיוני. בעיקרון רוב השימוש שלי במחשב נעשה לצורך הדמיה ותכנון מכשירים שבעזרתם אני מבצע את העבודה בסטודיו. כלומר הכנת תבניות, שטאנצים ליצירת סדרות קטנות, או צורות שלא ניתן לבצען באופן אחר.
אתה ממציא בעיניי, הדבר מתבטא בהרבה מן העבודות ובשלבי העבודה. מה בין המצאה ועיצוב בעיניך? בהרבה מן העבודות שלי אני מנסה לטפל גם בהמצאה וגם בתחום הצורני. יש קשר ברור בין איך אני רוצה שהאובייקט יפעל לבין איך שהוא נראה. בהרבה מן התכשיטים שלי למשל התכשיט מתקיים רק בזכות צורת הענידה, וביודאיקה יש שימוש נרחב באמצעים פיזיקליים מכניים. כך לדוגמה בחנוכייה שכוסיות הזכוכית בה תלויות באוויר יש משחק בצורניות שמאפשר לה להיראות כמעט סטנדרטית מחד, אך משתנה לצורות חופשיות וחדשות מאידך. העיסוק ביודאיקה, שיש בו הרבה מן הטקס, מאפשר לי, באמצעות העיצוב, לחדד את הטקסיות בשימוש בכלי.
במזוזות למשל אני מנסה ליצור קשר הרבה יותר אינטגרטיווי בין המזוזה והמשקוף, כלומר לא סתם להדביק את המזוזה; לצורת החיבור יש משמעות סימבולית וצורנית. היה יכול להיות מעניין להמציא משקוף שיקבל את המזוזה באופן אחר מהקיים.
גדלת בסביבה תרבותית ויזואלית מסוימת, לאו דווקא מינימליסטית ומודרניסטית כמו עבודותיך. איך נוצר המפגש בין קצוות אלו? ראשית, החיים בכפר במרוקו היו דווקא מינימליסטיים מאוד, בשונה ממה שמתרחש בעיר. הכפר והבית היו מעוצבים בפשטות. אמנם היו מסביבי צמחייה וצבע לרוב, אבל הרבה מההיגיון הצורני שהתרחש בסביבתי היה מודרניסטי מסוגו, כלומר הצורה שירתה את הפונקציה. למשל אבני הרחיים, הטבון בחצר, בניית הסוכה. אם רצו לפאר משהו אז הוסיפו לו בדרך כלל צמחייה, שטיח צבעוני או מטפחת. במובן הארכיטקטוני היו המבנים בכפר בנויים מבוץ, צבועים בצבע חמרה ובעלי אופי אחיד לגמרי. גדלתי על שימוש מצומצם וצורות יעילות. דווקא בבצלאל, לאחר שלמדתי בתיכון טכני, היתה ברבות מעבודותיי נטייה לארט-נובו, בעקבות השפעתו של מרצה שלימד אותנו, אריה גריקסט. כשיצאתי מבצלאל הבנתי שאין לי צורך בקישוטיות זו, ובאיזשהו אופן חזרתי למינימליזם, ליעילות הצורות ולמכניקה.
והלפיד עובר ל: שרי שרולוביץ
מאוד מענין ומעורר השראה. נחמד לקרוא ראיון בין בת לאביה שעוסקים בתחומים דומים, ואפשר לשמוע את האהבה המקצועית והמשפחתית.
מאוד נהניתי לקרוא את הריאיון ולראות את העבודות של ישראל. הן מרגשות ומעוררות השראה אמיתית
אגב, יש לכם שם בעיה עם הלינקים לאתרים של המגיבים
ישראל יקר! איפה ישנם עוד אנשים כמוך? אתה לא צריך לירות מילים ריקות (וקונצפט פוליטי עלוב) שיחפו על עבודותיך המרהיבות, המדויקות והחזקות כ"כ... העבודות אומרות הכל! גם אני מצטרפת לבתך ומאשרת שאתה "אחד האנשים הכי נדיבים שאני מכירה". היה תענוג אמיתי ללמוד אצלך! המחלקה לצורפות שכולה שדה קוצים יכולה להתפאר רק בפרח אחד יחיד- אתה.....
מאוש מעניין, כיף לראות עיצוב מרענן ומקורי בתוך הבועה הישראלית
ראיון מרתק,כיף לראות אב ובתו חולקים עיניין משותף. אין ספק כי ישראל הינו איש מרתק, נדיב, אמיתי ומוכשר. לעונג ולכבוד היה לי ללמוד ממך במשך 4 שנים וגם קצת אחרי ולגלות שאיש גדול עומד לפני. תודה לך ישראל על הכל מכל, מעריכה מעריצה ומוקירת תודה לעד, תלמידה אוהבת.
ישראל,הראיון מבטא את האמיתיות, העומק, והצניעות שלך. שבחים גם לרחל! דרך אגב, אני עדיין עונדת את טבעת האירוסין שעיצבת לנו לפני 38 שנה. קווים פשוטים, לא סימטריים, ומקוריים היוצרים טבעת קלאסית שלא יצאה מהאופנה!
משפחה של נדיבות כולל ציונה ומירב
אהבתי! טוב לראות! וטוב לשמוע! ולהכיר עוד פרטים שלא ידעתי
ישראל יקר! כאשתו של מעצב תכשיטים ענק יורשה לי להפיץ בציבור שהראיון מחכים, מחמם את הלב, ומוכיח שאתה ענק כמו שאני באמת חושבת. ציונה דהן
כאשתו של יש ראל: התפעלתי מאוד מן הכתבה. אתה מוכיח לעולם יותר ויותר את עצמתך הענקית. בהזדמנות זו אני שמחה להביע את הערכתי לדברים שנאמרו והדברים שמיוסמים. ישראל עלה והצלח. אתה גדול ציונה
כתבה נפלאה!
תגובהישראל ---כייף לפגוש אותך כאן להתפעל מהמצויינות והכשרון שלך ושל בתך ולקרוא בין המילים את ההרמוניה והפרגון שיש בניכם . ותרש לספר שאתה מוכשר מאוד ,וצנוע עוד יותר . בהצלחה רבה וגם לבתך .רוחמה
ישראל כילדה שגדלה בחצר של המשותפת שלך ושל סבא וסבתא.....יודעת שללא היותך אדם כזה לא היה אפשר שילוב של יצירה עשיה וידע. אתה איש נדיר ועובדה שסבא שלי ז"ל אהב אותך כל כך..תודה על מי שאתה בשביל כל מי שסביבך. מרגש נורא לקרוא את הכתבה .
תגובהמאוד מעניין. למדתי אצל תלמידתו לשעבר. מקסים!!