Kicki Edgren Nyborg היא מאיירת ומעצבת גרפית שעובדת עם בן זוגה ב-Kredema, שם הם מעצבים עבור לקוחות, ועובדים על פרויקטים אישיים ומסחריים. שני דגמי הטפט בעיצובה ירעננו כל בית.
Tag Archive for 'איור'
עבודותיה של המאיירת אורית ברגמן הותירו בנו רושם עז. באתר הפורטפוליו שלה אפשר לעיין בפוסטרים שעיצבה ובתפאורות ותלבושות שיצרה עבור הצגות בתאטרון קליפה בסגנון ייחודי – אחד הפוסטרים אף זכה לאחרונה במדליית כסף מטעם אגודת המאיירים האמריקאית; באיורים לספרי ילדים שונים, בצבעים חיים ומלאי דמיון; ובקרקס מתקפל שלם בעיצובה, הכולל ליצן, לוליינים וחיות קרקס. את הפוסטרים, הדפסים נבחרים ודמויות מתוך הקרקס המתקפל ניתן לקנות ב"רפסודה", חנות העיצוב הארעית בנמל ת"א (עד 22.2).
את מבקריה היא מוציאה מדעתם עד שהם גונבים לה עבודות, את חבריה היא מאיירת ומשדכת להם חיות משונות, היא עובדת עם תאגידי תקשורת ענקיים אך זוממת על פרויקטים ביקורתיים שיחתרו תחתם, ובכל זאת נדמה שהאזרחית ט' מצליחה לשרוד בשלום. מיכל רינות עם טל דרורי בראיון סוחף…
את מעצבת אינטראקציה, מעצבת גרפית ומאיירת שחיה באיטליה ועובדת עם חברות תקשורת גדולות כמו גם על פרויקטים אינטימיים. אני רוצה לחזור אתך לתחנה הראשונה: למדת עיצוב גרפי בבצלאל; את עדיין מחוברת לדברים שעשית שם? חלק ניכר מהפרויקטים שעשיתי בבצלאל עסקו בתכנים פוליטיים ואני עדיין מרגישה מחוברת אל רובם, גם אם לא תמיד מבחינת העיצוב. פרויקט הדגל שלצערי נותר רלוונטי הוא "אלפון הכיבוש" שיצרתי במסגרת הקורס של דוד טרטקובר. האלפון כלל מושגים כמו "בקבוק תבערה", "מעצר מנהלי", "נוהל מעצר חשוד" וכיו"ב. מבחינה סגנונית בחרתי לעצב אותו כספר ילדים וזכור לי שדוד החמיא לי על הבחירה בשפת איור גסה ונאיווית, שתאמה לדעתו לסגנון האיור בארץ בשנות ה-50. אם זכרוני אינו מטעני לא מיהרתי להודות שהאיור המסורבל לא נעשה בכוונה! אגב, הפרויקט נגנב במהלך תערוכת סוף השנה לפי עדות השומרים על ידי מבקרים זועמים שהסתייגו מהמסרים שלו.
עם סיום לימודייך ב-1997 עבדת בחברת זאפה, אז אחת החברות הישראליות המובילות בפיתוח אפליקציות אינטראקטיוויות לאינטרנט. מה משך אותך לשם? בעיקר משכה אותי העובדה שלא ידעתי דבר וחצי דבר על התחום, אך גם ההייפ סביב החברה, הכאוס ששרר בה, האנשים שעבדו שם, בובת הספיידרמן שהשתלשלה מהתקרה והכלבים שהסתובבו בין הרגליים בזמן ראיון העבודה תרמו בהחלט לרושם החיובי שהמקום עשה עליי. מבחינה מקצועית הציב בפניי הממד האינטראקטיווי אתגרים חדשים שלא הייתי מודעת אליהם, כמו הצורך להביא בחשבון את התנהגות המשתמשים והתמודדות עם פורמט בעל מגבלות ואיכויות שונות מאלה של דפוס, מה שדחף אותי להעמיק את לימודיי בתחום. להמשך קריאת 'חבר מביא חבר: מיכל רינות מראיינת את טל דרורי'
אם ביקרתם בתערוכת הבוגרים האחרונה בשנקר, ייתכן מאוד ששמתם לב לעבודות הצבעוניות והחריפות של דן אלון. סגנונו החזק מתכתב היטב עם הטקסטים הפוליטיים, הסאטיריים והציניים שלו. באתר החדש שלו, המציג את גוף עבודותיו, אפשר להתרשם מפרויקט הגמר שלו – ספר הקומיקס "הסיכוי האחרון של סיסיל", וכן מעבודות קומיקס נוספות, קריקטורות פוליטיות, הטור במעריב "שום, פלפל ומין אנאלי", סדרת ציורים בשם "רעש בראש שלי" וקומיקס שיצר בשיתוף עם מתן ליברמן.
טוב לראות יוצר עשיר ומעניין כמו דן אלון, ואנו מקווים שנמשיך לראות יצירות חדשות פרי מכחולו, על הנייר או במדיה הדיגיטלית.
מזדיינים בסבלנות: תערוכת היחיד של דן אלון תתקיים בגלריה אפרט.ארט ברחוב השוק 42, ת"א. 5.11 (פתיחה ב-20:00). עד 17.11.
בכל שנה מתאסף לו פורום המאיירים הבינלאומי לחלוקת פרסים, לתערוכה ולכוס קפה. השנה התארחה התערוכה בברלין, וסיפקה הזדמנות מעולה לראות מגמות בהתהוות. אחת המגמות הבולטות בשנים האחרונות היא הזליגה של סגנונות איור עכשוויים לתוך עולם האמנות, וטשטוש הגבולות ביניהם. בקטגוריית גאוות כחול-לבן היה אפשר לראות את עבודותיהם של דויד פולונסקי ותומר חנוכה.
ביום Julia Rothman מאיירת ומעצבת פטרנים, בלילה היא מפעילה את Book By Its Cover, בלוג ספרים שיגרום לבלוטות הריר שלכם לעבוד שעות נוספות.
בבלוג היא סוקרת ספרים חדשים בקטגוריות של עיצוב, איור, קומיקס, ספרי ילדים ואמנות. עיצוב הבלוג עצמו הוא חוויה נעימה, עם קווים נקיים וצילומים איכותיים של הספרים. יש גם ראיונות, אפשרות לרכוש מוצרים נלווים, ורשימת חנויות ספרים אינטרנטיות מכובדת, למקרה שיתחשק לכם למשמש כמה מגיבורי הפוסטים.
מומלץ: הראיון האחרון עם מאט ליינס על הספר החדש שלו; We Are the Friction – על ספר חדש שמפגיש כותבים עם מאיירים (וייתכן שניאלץ בקרוב לפרסם עליו פוסט משלנו).
כמה נחמד לשטוף את העיניים בעשרות איורים קסומים, ילדותיים ואופטימיים שהתנחלו ברוב ספרי הילדים בשנות ה-40 וה-50, בסגנון פיגורטיווי-נאיווי-מתוק כפי שהוא מתבטא באיוריו של פרץ רושקביץ, שעיטרו אינספור ספרים, כרזות, וחוברות, והציגו תמונת עולם אידילית ושמחה. אספנו עבורכם מקבץ מרנין של תמונות, ואם חשקה נפשכם בטאץ' מלומד כדאי לקרוא את מאמרה של ד"ר תור גונן על ההיסטוריה של איור לילדים בארץ. אהבתם? אולי תיהנו גם מזה.
משהו טוב קורה עם האיור הישראלי. דוד פולונסקי רוקד עם באשיר, רותו מודן מניפה את האייזנר, גלעד סליקטר מועמד באנגולום, וגרי בייסמן קפץ לביקור. ובתוך כל העשייה, רות גוילי מעלה פורטפוליו חדש מרגש ועוצמתי. בין השאר אפשר למצוא שם עבודות עבור מגזינים כמו הניו יורקר, אסקווייר והניו יורק טיימס. ריספקט!
תגובות אחרונות