31.8.11

הירוק היום ירוק יותר

Ecodesign היא גישה לעיצוב מוצר הכוללת התייחסות מיוחדת להשפעה הסביבתית והאנושית של המוצר לאורך כל מעגל חייו – מהתכנון, דרך הייצור והשימוש ועד סיום חייו

בשנים האחרונות התחדדה התפיסה של מהו "ירוק" והעמיקה, ואין עוד העדפה אוטומטית למוצרים הנתפסים כ"טבעיים", כי אם בחינת כלל ההשפעות של תהליכי ייצור המוצר והשימוש בו, מהעסקה הוגנת של המעורבים במחזור חייו ועד להשפעה שלו על כדור הארץ. כך לדוגמה, מה שהיה מקובל בעבר לכנות כ"ירוק" בעת שימוש בחומר מסוים, כולל כיום גם מחשבה על בית הגידול שלו. עץ שגדל בחוות עצים המיועדים לתעשייה יהיה עדיף לשימוש על עצים מאזורי פרא אקזוטיים, וכך הלאה. החשיבה הירוקה מתרחבת מהמוצר אל הסביבה שממנה נלקח חומר הגלם.

גישה הוליסטית זו הובילה גם את רגבה לנסח אמנה פנימית שנותנת עדיפות להתנהלות ירוקה

"כיום אפשר למצוא במטבחים, מלבד תאורות בטכנולוגית לד חסכוניות, צבעים ידידותיים לסביבה ומגירות אשפה המאפשרות למחזר חומרים, גם שימוש נרחב בחומרים אקולוגיים דוגמת חזיתות מטבח עשויות עץ במבוק, שיתרונו הוא ביכולת שלו להצמיח שורשים לאחר הכריתה, ללא צורך בנטיעה חדשה, מה שהופך אותו לירוק על פי הפרמטרים החדשים", אומרת שירלי טוראל, אדריכלית החברה ברגבה. "כמו כן, אנו מעדיפים לקחת את הפורנירים שלנו מבית גידול שהכריתה בו מבוקרת, ושעל פי התקנים האירופיים נחשב ירוק. כריתה מבוקרת היא ניסיון לשמור על איזון אקולוגי: במקום שכורתים – גם נוטעים, דואגים להשיב לטבע".

יש נטייה ביקורתית לראות במהלכים מסוג זה "טרנד", ולא הדבר האמיתי.
"כחברה השייכת למושב שיתופי בצפון הארץ הנטוע במרחבים ירוקים, 'ירוק' הוא חלק מעמוד השדרה שלנו. לשמחתנו ה'אני מאמין' הזה פוגש את המגמה העולמית. החברה עצמה עוברת תהליכים ירוקים, ולא רק המוצרים שלנו. החלפנו את גגות האזבסט, אנחנו משתפים פעולה עם אמניר למיחזור ניירת, הקמנו חווה סולארית לייצור חשמל. בחנות הדגל שלנו במתחם הממגורות בבני ברק היה חשוב לנו ולאדריכל פרופ' יוסי פרידמן להשתמש בחומרים טבעיים, כולל הקמת 'קיר ירוק', שהרעיון מאחוריו הוא להכניס את הטבע לתוך החלל. הקיר מפחית זיהום אוויר, מספק חמצן נקי יותר, שומר על טמפרטורה אחידה, ומשפר את איכות חייהם של האנשים בסביבת העבודה".

תגובות

  • 01

    בהחלט פעולות מעודדות בדרך לחיים ירוקים יותר

  • 02

    עיצוב חדרי התצוגה של רגבה בבני ברק ע,י האדריכל במבנה הישן ,15 מ' גובה, מוצלח מאד. הניגוד בין הקו הנקי של רגבה לרכות הקוים והטקסטורות של המבנה הישן-עושים לי את זה... י.ה.

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
29.8.11

מודל לעיר ירוקה: פרייבורג, גרמניה

העיר פרייבורג הפכה למודל לעיר בת-קיימא, בין השאר תודות לוולף דסקינג, מנהל אגף התכנון מאז 1984. ראיון ירוק

תחת ידיהם האמונות של פרופ' דסקינג והצוות שלו, הפכו בור חצץ לפארק שעשועים אקולוגי, תחנת רכבת ישנה למרכז לאמנויות משגשג, ונבנו כפרים אקולוגיים: ריזלפלד (Rieselfeld) וּואובן (Vauban), שבהם החיים בלי מכוניות הם נושא לגאווה אזרחית. הישגיהם זיכו את פרייבורג בפרס עיר השנה של האקדמיה לאורבניזם אירופי לשנת 2010. הסופר וכתב Ecocity Builders סוון אברלין שוחח עם פרופ' דסקינג.

בשנים האחרונות קיבלה פרייבורג תשומת לב בינלאומית בשל החזון המתקדם שלה, המשלב היבטים פונקציונליים וחברתיים של קיימות. האם היה רגע שבו החלטת שפרייבורג תהפוך ל"עיר ירוקה"?
לא, ממש לא. צריך להבין שההיסטוריה של פרייבורג בתכנון עירוני מבוססת על יציבות והמשכיות. היו לנו רק ארבעה מנהלי תכנון עירוני מאז מלחמת העולם השנייה. הראשון, יוזף שליפּה, היה ממונה על בנייה מחדש של עיר שנהרסה כמעט לגמרי. רוב האנשים באותה תקופה רצו למחוק את זיכרונות העבר על ידי עיצוב חדש לחלוטין של העיר. למרות זאת, שליפה הכיר בכך שיש חשיבות לשימור התוכניות ואבני הדרך הישנות, והעלה קונספט תכנוני שלקח כמודל את התכנון המקורי מימי הביניים. האשימו אותו שהוא שמרן מדי, ובסוף פיטרו אותו. הישגיו זכו להכרה רק בשנות ה-70. לעומת זאת, קלאוס האמפרט, מתכנן חשוב נוסף שהיה ממונה בשנים 1970–1982, הביא סגנון בנייה חדש לעיר, כמו רחוב קונוויקט (Konviktstrasse), שהיה די מוזנח בשעתו. בערך באותה תקופה התעייפו בני המעמד הבינוני, שהיו חלק מגל הבריחה מהעיר אחרי המלחמה, מכיסוח מדשאות הפרוורים, וחיפשו דרך לחזור לעיר. אז הציע האמפרט לשמר את השלמות והנוחות של המתווה הישן, אבל לבנות בניינים חדשים לגמרי. העיקרון המנחה הוא פשוט ומבוסס על מאות שנות תכנון עירוני. זה לא שהיה לו חשוב להיות "ירוק", כמו שהיה לו חשוב להוסיף ארכיטקטורה מודרנית לתשתית הקיימת. ואז הגעתי אני ב-1983, וניגשתי קודם כל לפרויקט ריזלפלד.

פרויקט ריזלפלד (Rieselfeld) ידוע כראשון מסוגו, במונחים של בניית משהו חדש מאפס על פי עקרונות קיימוּת: צפיפות גבוהה, בתים שצורכים אפס אנרגיה במחירים סבירים, רחובות נקיים ממכוניות, נגישות, גיוון תרבותי, והכל במרחק של 15 דקות נסיעה ממרכז העיר. זה הכל רעיון שלך?
טוב, תמיד יש הרבה מקורות לרעיון. אחד הנושאים הבוערים באותה תקופה היה גידול האוכלוסין באזור, ולא רצינו שכולם יעברו לפרברים ולכפרים. ואז קרה צ'רנוביל, והלקח ממה שקרה שם היה שעלינו לצמצם את השטח שעושים בו שימוש כדי להפחית את צריכת האנרגיה. כשזה עומד לנגד עינינו, הצגנו 30 הצעות בנייה ראשוניות לשיכון האוכלוסייה הגדלה, במיוחד אנשים צעירים ומשפחות שאחרת לא היו יכולים להרשות לעצמם מגורים בפרייבורג. מתוך אלה התקבלו שלוש הצעות, וראש העיר סיפק את הגיבוי הפוליטי לקבלת אור ירוק לפרויקט ריזלפלד. ידענו שבבניית הפרויקט צריכים להתקיים שלושה תנאים: על השכונה להיות אמיתית וקומפקטית, לא פארק שעשועים, צריכה להיות בה גישה נוחה לתחבורה ציבורית, כך שהשימוש ברכבים יופחת, ושכל זה חייב לשלם את עצמו, בלי סובסידיות חיצוניות. ערכנו תחרות עיצוב ועלו הרבה רעיונות מדהימים, שהפכו את ריזלפלד לאזור אורבני שמושך תשומת לב ומבקרים מכל רחבי העולם.

אפשר לבנות כך בכל מקום, אבל צריך גישה ותוכנית לטווח רחוק. כדי ליישם את העיקרון שלנו לגדילה דרך צפיפות במקום דרך התפרסות על פני שטח גדול יותר, צריך להשקיע הרבה עבודה ולהתמסר לעניין

וכך נולד כתב האמנה של פרייבורג לאורבניות בת-קיימא?
כן, התבקשנו לנסח את עקרונות הבסיס שהובילו אותנו להצלחות האלה, וניסחנו 12 עקרונות ליבה שהנחו אותנו במהלך השנים. הנקודה החשובה היא שמדובר בעקרונות שמומשו ונבחנו במציאות, וזה מה שמבדיל את האמנה שלנו מאמנות אחרות.

פרויקט ואובן (Vauban) זכה למוניטין בינלאומי גדול אף יותר גדול משל ריזלפלד, בשל היותו כפר אקולוגי חי ונושם. איך זה קרה?
כשהסתיימה המלחמה הקרה ב-1989, להרבה בסיסים צבאיים כבר לא היה שימוש. ואובן היה בסיס צבאי צרפתי, וכשסגרו אותו הצרפתים, בפרייבורג עדיין הייתה בעיית דיור משמעותית. כמה קבלנים פרטיים פנו לממשלה הפדרלית בבקשה לקנות את השטח ולבנות עליו, מה שעורר דיון פנימי סוער במחלקה שלנו. בסופו של דבר הגיע ראש העיר להסכם עם הממשלה הפדרלית, שלפיו תועבר לעיר הסמכות על השימוש בשטח, כך שבלי האישור שלנו – דבר לא יקרה שם. כדי להמשיך מהנקודה שעצרנו בה בריזלפלד – בנינו תוכנית לאזור נקי ממכוניות, מה שכמובן לא התממש בסופו של דבר, אבל הפחתנו את השימוש במכוניות במידת האפשר. תחשוב שעל כל 1,000 איש בגרמניה יש 500–550 מכוניות. בפרייבורג הנתון הוא 430 מכוניות, ובוואובן – מתחת ל-100. חייבים לתת לאנשים תמריצים לוותר על מכונית. זה לא בהכרח אפשרי בכל עיר. ניגשנו לזה מתוך מחשבה על בניית שכונה חדשה לחלוטין, עיר קטנה שהמרחקים בה קצרים, שיש בה מרכזי קנייה טובים, מוסדות ציבוריים, גני ילדים, בתי ספר וכו'. מטרה נוספת הייתה שהכבישים בשכונה יהיו קטנים וצרים וישמשו בעיקר כדרכי גישה, כשזמן החניה בהם מוגבל. אתה לא יכול להשאיר את המכונית שלך ברחוב, כי הרחוב שייך לילדים שרוצים לשחק. אלה היו נקודות המוצא לדיון.

יחסית לשכונה שתוכננה ונבנתה בזמן קצר כל כך, אני מתרשם מאוד מהאסתטיקה ומההיצע התרבותי. איך מקנים תרבות ואופי לשכונה שנבנתה מאפס?
צריך לשלב יחד עקרונות תכנון ותרבות קיימת. צריך להושיב יחד את השכנים השונים שבונים בתים, לתת להם לדבר זה עם זה ועם האדריכלים, כך שכולם מביעים את עמדתם בנוגע לאיך תיראה השכונה ואיזו הרגשה היא תשרה.

פרויקט Wiehre Bahnhof (תחנת רכבת ישנה) הוא דוגמה טובה לאיך נמנעים ממונוטוניות סגנונית האופיינית בדרך כלל לבניית כמות גדולה של יחידות דיור

במקום לתת את זה למישהו שיתכנן, בפרויקט זה היו כל בעלי המניות מעורבים, וכך התנסינו בקואופרטיווים של בנייה. כולם יושבים יחד ובונים תוכנית שתתאים לטעם ולצרכים של כל אחד מהשותפים. הכניסה והמסדרונות משותפים, אבל לכל יחידת דיור אופי ייחודי. וכמובן, יחד עם זה גם כל ההיבטים האקולוגיים מכוסים: יעילות מבחינת צריכת אנרגיה, מיחזור מים, אזורים לילדים וכו'.

יש לך מוניטין של אדם שניחן במחשבה חופשית, מעין איש רנסנס של תכנון ערים. איך אתה מצליח להביא יצירתיות למקצוע שלעתים קרובות כרוך בבירוקרטיה וסלידה מרעיונות חדשים?
דבר אחד שחייבים להבין בעניין בירוקרטיה עירונית הוא שבמערכת כזאת מוחות יצירתיים הם תמיד אאוטסיידר. המפתח במקרה שלי היה התמיכה של צוות תכנון מעולה, שמצא את הדרך להגשים את החזון נגד כל הסיכויים. תסתכל על Stühlinger ועל הציר שמסביב לתחנה המרכזית שהערנו לחיים. תסתכל על סיפארק שהיה בעבר אזור שומם, או על הפארקים התעשייתיים שעכשיו יש בהם מפעלים לאנרגיה סולארית. אפשר באמת להגיע להישגים אם פועלים בתכנון. תכנון עיר הוא לא רק תצורה, תכנון הוא גם רעיונות ותכנים, מהות. בדיוק כמו שבאנשים לא רק החיצוניות חשובה. אנשי אדמיניסטרציה בדרך כלל לא רוצים לעבוד עם אנשים יצירתיים, כי הם לא משתלבים במערכת. וכאשר אדם יצירתי כמוני נזרק לתוך מערכת כזאת – הוא בדרך כלל נאבק במקום לתפקד. האדם היצירתי מודע מאוד למה שהוא עשה, בין שזה טוב ובין שרע, בין שהתוצאה הסופית עובדת ובין שלא, ואילו הבירוקרט עסוק בעיקר בשאלה אם זה נעשה לפי הספר.

מהן סוגיות הליבה שעיר העתיד צריכה לעסוק בהן?
קודם כל, אנחנו צריכים לתכנן מחדש את הערים שלנו כשעקרונות אקולוגיים עומדים לנגד עינינו. עוד סוגיה חשובה היא להמשיך לחתור לצדק חברתי ולשוויון כלכלי, לטיפוח שונות תרבותית, וכמובן לחינוך. כל הסוגיות האלה קשורות זו בזו, אוכלוסייה מגוונת ומשכילה בעלת אפשרויות כלכליות היא הבסיס לעיר מאוזנת מבחינה אקולוגית. יש הרבה עבודה לדורות הבאים, וזה מרגש אותי.

לראיון המלא במקור
לקריאת 12 עקרונות לבניית עיר בת-קיימא
(תרגום: נעמי בורנשטיין)

תגובות

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
20.7.11

צבעי מים

אנפות, גומא, דגים ושאר דימויים ימיים מככבים במהדורה מוגבלת על בקבוקי מים

חברת KOR, בשיתוף RKS Design, יצרה סדרת בקבוקי מים בעיצוב נקי ובצבעוניות נעימה וסמלית. כל צבע מייצג קשר למים: כחול – מאגרי מים, כתום – מיחזור בקבוקים, ירוק – "ירוק", ואדום – משבר המים העולמי. קו המוצרים הזה לא יתיר לכם לזרוק את הבקבוקים היפים לפח האשפה ואף לא למכל המיחזור, אתם פשוט תמצאו דרכים יצירתיות להשאירם בבית גם לאחר שימלאו את תפקידם המקורי – להרוות את צימאונכם. מלבד היופי – שזה יופי! – החברה מחזיקה גם באג'נדה ירוקה, והבקבוקים מתכלים וידידותיים לסביבה. "מקווי מים הם לא רק נופים", אומרים בחברה, "הם בית גידול לצמחייה שופעת ולבעלי חיים, ולצערנו, במהלך 50 השנה האחרונות נהרסו רבים מהם או זוהמו על ידי האדם". בחברה מקווים לעורר את המודעות למשבר המים העולמי, ו-5% מהרווחים יועברו לקידום הנושא.
מצאנו ב-EnvironmentTeam

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
26.4.11

שורשים באוויר

"זה ציפור? זה מטוס? לא, זה גרניום!” – מסתבר שהירוק מצא לו טריטוריה חדשה בפרויקט עתידני

של משרד האדריכלים Rael San Fratello – השמיים. בערים כמו שיקגו, ניו יורק וטוקיו כבר מזמן אפשר לראות גגות של בניינים פורחים. גינות מרהיבות ושדות רחבים מבצבצים להם מהקומה ה-30, ומלבד מקום מרגוע לדיירים הם מהווים פתרון יעיל לבעיות של איכות הסביבה: בידוד חום וקור, הפחתת רעש וזיהום אוויר, ובאופן כללי – מוריקים את  קו הרקיע. אבל כעת, הגנים המרחפים בשמיים של ראל סאן פראטלו עומדים לעשות יותר. הרבה יותר.
משרד האדריכלים לקח את המוטיב הטבעי של הצמחים (להתפשט במרחב, לטפס על מרזבים וקירות ולצוץ בין סדקי מדרכות) ומיקם אותו בשמיים. ואם זה לא שאפתני דיו, הוא גם חיבר אותו למוטיב נוסף מעולם החי – נדידה בלהקות. הגנים, הנראים כמו וריאציה שמיימית לישו המהלך על המים, ישתלשלו מספינות אוויר גדולות הנשלטות בשלט רחוק. כל ספינה תאגד אלפי צמחים הקשורים לקנוקנות ארוכות, ועל כל צמח כזה יותקנו חיישני תנועה, רוח, אור, זיהום אוויר, לחות וטמפרטורה. בנוסף לכך, כל צמח יוכל להתנתק מבסיס האם שלו.

הצמחים החכמים ינדדו בשמי העיר בלהקות ויספקו צל, רטיבות, חמצן, וכמובן גם צבע, לאזורים אורבניים נטולי ירוק

ספינות האוויר תוכלנה לנוע לכיוון אזורים שבהם אפקט החום העירוני הוא הגדול ביותר, להגיע לנהר מזוהם ולשנות את הרכב החומרים המזהמים, או לנדוד לפי עונות בחיפוש אחר הסביבה הטובה ביותר לשימור חיי הצמחים, ממש כמו להקת ציפורים.
בעולם שעל סף פיצוץ אוכלוסין, כשבערים הגדולות יש פחות ופחות קרקעות לגנים, פארקים ושטחים ירוקים – החזון העתידני הזה נראה כמעט מתבקש… (נעמי בורנשטיין)

תגובות

  • 01

    definitely super cool.

    avi27.4.11
  • 02

    מדהים מהפנט מרגש אכן חזון עתידני לא נתפס - אבל מי יודע - כבר אמרו על הרבה דברים שלא יתקיימו ובכל זאת...

    חובב27.4.11
  • 03

    אני חושש שהרעיון היפה ישחק במציאות אורבנית קשה: 1. איך יפוקח גובה הריחוף של "ספינות האויר" כדי למנוע מהן לפגוע בקוי מתח גבוה? 2. איך למנוע מ-"ספינות האויר" ללכת לאיבוד? (פיתרון אפשרי הוא לרתום אותן בכבלים לאדמה או לראשי בנינים ) 3. איך ימנעו מעשי ונדליזם כניקוב מעטפת "ספינות האויר"? בקיצור: רעיון יפה על הנייר שלא חושב עד הסןף

  • 04

    זה באמת מרגש!!! ודן, בטח הביעו חשש גם כדיברו על מטוסים..אני לא רואה בעיה לתכנת שהצמחים ירחפו בגובה מסויים מעל לכל המכשולים. ומי יגיע לגבהים האלה כדי לחבל בהם? נכון שזה לא פתור עד הסוף אבל זה מאתגר ובטוח ישים בגרסה זו או אחרת.

  • 05

    עם כל הכבוד, הייתי רוצה שישאירו לנו שמים נקיים. תארו לכם מייצגים אין ספור שיציפו אותנו גם ממעל, עד שיסתירו את העננים ואור שמש! שהרי בני אדם אינם יודעים גבול...

    רחל2.5.11
  • 06

    השאלה האמיתית היא כמה יעלה שטח פרסום על ספינה כזו.

    טל9.6.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו

תגובות אחרונות

עוד