21.5.12

ויוה לה רבולוציון

תנועת Occupy, ממזרתם הרוחנית של דני ורוזה האדומים, עושה חללים פוליטיים בביאנלה השביעית בברלין

אווירת מרד הסטודנטים וילדי הפרחים של שנות ה-60 מציפה את חללי KW – מתחם לאמנות עכשווית בברלין, כאילו התרחשו האירועים המכוננים אך אתמול. כתב יד צפוף כובש את כל קירות ותקרות המסדרונות ומוביל אותנו במסרים הולמים על פני שלוש קומות.
בכל החללים, יוצרים ואקטיוויסטים משדרים: עשייה, חתרנות, רדיפת צדק, אמנות, מהפכה, אמירה. איך יודעים? הם לבושים בהתאם. אבל יש גם פמפלטים, כרזות, מיצבים, גרפיטי, תערוכות אמנות, סדנאות, פינות עיון, עלונים, הדמיות, וידאו ארט ודגלים (הרבה מהם).
אכן, פעילות פוליטית חברתית אמנותית לפניכם, והיא מוגשת בחסות Occupy, תנועת מחאה בינלאומית, שנוגעת בכל מה שרע בחברה: כיבוש, הון מנוול, אטימות ממסדית, רוע אנושי, ועוד חולות רעות שיש לצאת כנגדן.
“אמנות משנה מציאות", מכריז אוצר הביאנלה ארתור זמיבסקי. מכל העוולות, קצת חבל שהם לא בחרו להילחם בבנאליות. וגם בנטייתם לנימוס בורגני… שהרי מהפכה לא באמת יכולה להתקיים כשמחלקים לכם מילון בשפת סימני ידיים המלמד איך לתקשר "שקט" ו"לא מסכימים" (לידיעת מנהיגי "צדק חברתי" בארץ).

עם זאת, לפני שנתבוסס במדמנת הציניות, נציין שאווירת החופש ורוחות השינוי הנישאות באוויר מצליחות להדביק באופטימיות, במיוחד לנוכח כמה פרויקטים מרגשים:

האמן חאלד ג'ראר יצר חותמת דרכון למדינת פלסטין, ובשמחה מחתים לכל המבקרים הרבים המושיטים ניירות, כרטיסי ביקור, דרכונים, שקיות וכל דבר אחר שעל גביו ניתן להתעטר בחותמת היפהפייה (הוא מחתים גם בצ'רלי פוינט ובשאר מקומות סמליים בעיר).
בחלל חשוך, שדות עציצים מקבלים את פני המבקרים. זהו פרויקט רחב היקף שבו שתילים קטנים הם שגרירים. בעציצים נובטים "שתילי זיכרון" שנאספו מזרעים באדמת אושוויץ, וכעת הם מפוזרים בכל העולם ונשתלים כאקט משמר. ב"ברלין-בירקנאו" כל אחד רשאי לקחת עציץ, להירשם ולקבל תעודת נוטע. את העציץ עליו לשתול במרחב הציבורי. פעולה זו מבטיחה על פי היוצר, האמן הפולני Łukasz Surowiec, לשמור על זיכרון השואה באופן אחר ממה שהורגלנו אליו – לא הקפאת המוות כי אם שגשוג החיים.
יש גם קריאה לשלטון נשי (באמצעים "גבריים"), יוזמה של האמנית יעל ברתנא להצטרף לתנועת המחתרת היהודית בפולין (עם "כרטיס מועדון" מלבב), קריאה לקץ לשליטה על העם הפלסטיני, תיעוד מקרי אלימות וניצול במקסיקו ובעולם, ראש קלקר אימתני מתריס של ישו, סרטון בבימוי האוצר, שתחילתו משעשעת כשחבורת מבוגרים משחקת תופסת בעירום, והמשכו מצמרר, ועוד.

KW, אירועי הביאנלה השביעית לאמנות ברחבי ברלין. עד 1.7.2012.

תגובות

  • 01

    אכן, הזדמן לי להיות בברלין ולבקר בביאנלה, אוסף מרשים של כרזות צפופות וצבעוניות ,כאשר כל אחת מהן לוקחת אותנו להתרסה/ אמירה שונה. הכתבה והצילומים ממחישים זאת. לאלה המתכננים ביקור בברלין, מומלץ לבקר בתערוכה, ללא תשלום. תהנו

    שוש21.5.12

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
23.6.11

לנדאו בוונציה

לצד הביתן האמריקאי, שמציג טנק הפוך שעל שרשראותיו מתעמלים אצנים אולימפיים, סיגלית לנדאו, שמייצגת את ישראל בביאנלה בוונציה, מנסה ליצור גשר של תקווה במזרח התיכון, ואולי בעולם כולו.
המיצג המורכב שמציגה האמנית הישראלית – "הרצפה של האחד היא התקווה של האחר", מתחיל בכניסה לביתן ברשת צינורות מים שהופכת את הכניסה למעין תחנת שאיבה וטיהור מי תהום. אמנם הצינורות צבועים כחול-לבן, אבל מי התהום הם איטלקיים. לנדאו עוסקת בקונפליקטים אוניוורסליים: עבודת וידאו נוספת בתערוכה מתעדת משחק של הטלת סכין באדמה וסימון שטחים, ובהמשך הביתן היא מציעה לבנות מעל ים המלח גשר בין ירדן לישראל.

הפרק המרשים ביותר בתערוכה היא עבודת הווידאו "נעליים מגבישי מלח על האגם הקפוא בגדנסק"

שנראים בה זוג נעלי מלח על משטח קרח שנמס לאט לאט עד שהן שוקעות. העבודה היא אזכור לעבודות המלח מתערוכת היחיד שלה במוזאון תל אביב ולעבודת הווידאו שהוצגה בביתן הלנה רובינשטיין, שבה נראות שלוש נשים מסמנות קווים על חול, והקווים נמחקים באופן רפיטטיווי. עבודת וידאו נוספת מסכמת את הסימבוליות המתבקשת מהפרטים המרכיבים את המיצג כולו. גם הפעם, כמו בעבר, תאטרליות וסימבוליקה מלווים אותה, ולפי התגובות החמות לביתן הצליחה לנדאו לייצג את ישראל בכבוד.
הביאנלה ה-54 לאמנות בוונציה פתוחה לקהל עד 27.11 ויציגו בה אמנים מ-89 מדינות.

תגובות

  • 01

    האם להפעיל באופן בולט וגס את בלוטת הרגש זאת אמנות? לנדאו היא השלמה ארצי של האמנות. איכות להמונים

    נינה26.6.11
  • 02

    הכן נכון , לנדאו היא מוחצנת ותיאטראלית עד שקשה למצוא אצלה רגישות אמנותית שהכן קיימת אבל מרוב עצים לא רואים את היער. זו הבעיה עם אמנים שהפופולאריות חשובה להם יותר מהתוכן

    אריה29.6.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
10.4.11

שרשרת מינג

על פי רוב, הקרמיקה מתקשרת עם מלאכה שימושית ליצירת כלי נוי, דוגמת אגרטלים או כלים שימושיים למטבח. בשנים האחרונות אמנים ומעצבים מהשורה הראשונה בעולם מוצאים בחומר ובגלזורות אמצעי ביטוי, ואת התוצאות אפשר לראות בתערוכות בינלאומיות שמשפיעות גם על הנעשה בארץ. הביאנלות לקרמיקה במוזאון ארץ ישראל הן דוגמה טובה לכך, ובעיקר הביאנלה הנוכחית, שמוכיחה פעילות ענפה בתחום הקרמיקה הלא קונוונציונלית, שיש בה אמירה חברתית, פוליטית ואישית.

המדיום הקרמי נאבק להכרה אמנותית, וזו הולכת ומתממשת עם הרחבת הספקטרום האמנותי למגוון רחב של חומרים

המפגש עם האמן הבינלאומי לקרמיקה Brendan Lee Tang, שהתארח במסגרת הביאנלה בסוף פברואר, מוכיח את חציית הגבולות ושבירת המוסכמות המגדירות מחדש את עולם הקרמיקה העכשווי. טאנג נולד באירלנד להורים ממוצא סיני ומתגורר בקנדה, ועבודותיו מקשרות בין תרבויות ומסורות, ומאופיינות בשילוב טכניקות מסורתיות סיניות עם אובייקטים מעולם הפופ והתרבות היפנית ועם אזכורים לתרבות המדיה הדיגיטלית, והוא בודק את הקשרים בין הקרמיקה של שושלת המינג העתיקה לתרבות הגלובלית העכשווית. השפעתו רבה על יוצרי המדיום, וחלק ממנה אפשר לזהות גם בתערוכה.

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
3.2.11

שבע בום עם בתיה מלכא

1. הצלחה בעיניי היא: כשאני מצליחה לרגש אנשים, בחיים בכלל ובאמנות בפרט.
2. כשאני זקוקה להשראה, אני: שומעת מוזיקה, מוזיקה ועוד קצת מוזיקה.
3. מעצבים שאני תמיד פוזלת אליהם: Richard Notkin
4. פרויקט הבייבי שלי: הפרויקט האחרון שנקרא "אנדו, בייבי". בפרויקט זה אני מעזה לחשוף לראשונה פרטים אישיים על חיי.
5. הארכי-נבל שלי הוא: הפוזלים שבטוחים שהדשא של השכן ירוק יותר.
6. הדבר שאני הכי אוהבת בלקוחותיי: אתם הביזנס הוא תמיד פלז'ר.
7. מילה למעצבים/יוצרים מתחילים: יצירה נבראת היום כאילו אין מחר. בכל הכוח.
בום: מ-15.2 תציג בתיה מלכא בביאנלה השישית לקרמיקה במוזאון ארץ ישראל.

מעצבים, אדריכלים ויוצרים המעוניינים להשתתף ישלחו תשובותיהם לכתובת: editor@redesign.com

תגובות

  • 01

    ממש חזק... ישר לבטן... עבודות מעניינות ביותר... אשמח לקבל פרטים ...

  • 02

    עבודות מאוד חזקות ומדהימות. אמנית בחסד עליון.

  • 03

    תןתחית ברמה בין לאומית !!! ענקית !!!

    אייל4.2.11
  • 04

    תמים אך מורכב.להסתכל בלי סוף ולהבין עוד ועוד.

  • 05

    יוצא מהבטן וחוזר אליה בעוצמה כפולה. בום.

    מאיר4.2.11
  • 06

    [...] I’m speechless at this point. I leave each one to his thoughts. {DesignBreak found Batia here} [...]

  • 07

    מזעזע. חבל שכל עבודה שנועדה לייצר בז מסביבה אכן זוכה להדים האלה. יש כאן תינוקות מפלצות. וכל הורה נורמלי מזדעזע שאשר הוא רואה את זה. אומנות. צר לי זה ממש לא.

    גלית15.2.11
  • 08

    הי גלית לפעמים חוסר ידיעה מובילה לטעויות צר לי על תגובתך סידרת העבודות הנ"ל הינה ביטוי אישי של האמנית אשר בה היא חושפת משהו מעולמה נכון יש משהו מטריד מאוד בעבודות אבל בואי נזכור כי המציאות עולה על כל דמין

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
11.12.08

ביקורת בונה: החוג לקרמיקה

הביאנלה החמישית לקרמיקה במוזאון ארץ ישראל מבססת מסורת של יצירה מקומית בתחום שמחפש את מקומו בין שימושיות לאמנות ונוי. בשנים האחרונות חזרה הקרמיקה לשיח, כשמיטב המעצבים הבינלאומיים מעניקים נופך עדכני ואף חתרני. כל זה לא ממש נמצא כאן. אוצר התערוכה חגי שגב ביקש להציג תמונת מצב של יוצרי הקרמיקה בישראל, אך התמונה אינה מבשרת גדולות. בניגוד לביאנלות קודמות, לא היתה כאן פנייה ליוצרים מתחומים אחרים כמו עיצוב ואמנות, ולא נקבע נושא מרכזי. בהיעדר אתגר נושאי ויוצרים מגוונים, עולם הקרמיקה המקומי כפי שהוא מתבטא בתערוכה נראה מיושן ומתבוסס בבוץ של עצמו. עם זאת, עיצוב החלל וצורת ההצבה של התערוכה הופכים אותה, על אף חולשותיה, לראויה לצפייה. בין העבודות המעניינות אפשר לציין את רחל רוטמן, שיוצרת כלים מיחידות רפטטיביות ודימויים אורגניים, כמו גם את מיכל אדלר שלו, שמתמודדת עם קונספט פיסולי דרך מגוון טקסטורות השזורות בכדורי קרמיקה משופדים. התערוכה מסתיימת ב-30.4.09

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו

תגובות אחרונות