השמיים הם הגבול
לבית תה מקורות רבים והוא זוכה להגדרה מחודשת בעזרת חדשנות אדריכלית. נדמה כי תרבות המערב סופגת ערכים ומתאימה אותם מחדש כרצונה לכדי שפה חדשה. בית התה היפני לדוגמה הוא מקום המיועד להכנסת אורחים, ובו מתקיים טקס התה היפני המסורתי, שבמהלכו המארח מפגין את מיטב יכולות האירוח שלו בטקסיות אסתטית ומדויקת השמורה לאמנויות עתיקות. הטקס בנוי על פי כללים מדויקים, ולרוב אשף הכנת התה אחראי גם לעריכתו. בתי תה מערביים שואבים מהאסתטיקה היפנית, אבל לרוב מדובר במקום מפלט יותר מאשר מקום לטקסיות חברתית.
אדריכלות שואפת להגדיר מקום באמצעות צורה וחומר, ובית התה העכשווי הוא הזדמנות לעצב מקום נעים ושקט שמאפשר פרספקטיווה שונה
משרד האדריכלים הצרפתי Mésarchitecture תכנן בעיירה הקוריאנית יאנג-יאנג בית תה נושק לשמיים. בית התה Sky is the Limit הוא דגימה של חלל ביתי צנוע בגובה של 20 מ' מעל הקרקע, והוא נותן תחושה מכוונת של חוסר משקל. השלד הדקיק והשברירי מייצר ריק ורטיקלי שעליו מונחים שני חדרים בסימטריה מופגנת. כל חדר מציע חוויה שונה – האחד אטום והאחר שקוף, ויחד הם מגבשים קשר חדש בין שמיים וארץ. בית התה העכשווי הוא אולי חלומו של כל אדריכל.
הגדרה של מקום בעזרת "פונקציות" רוחניות מאפשרת חופש עיצובי וחדשנות
מעניין לחלום על בית תה ישראלי, חלל שקט שאולי ישיל מאתנו איזה גרם או שניים של ציניות ויעניק לנו פרספקטיווה אחרת, מעוררת השראה וכוחות מחודשים.
מוזר בעיני שהאורחים ששלמו ממיטב כספם על חוויה שכזאת נדרשים לעלות במדרגות( הרבה מדרגות) ולא במעלית שקופה מול הנוף המדהים...