אמיתי גלעד, סטודנט לתקשורת חזותית באקדמיה בצלאל (ומעצב reDesign), אחז בגיליון הראשון של מגזין מחול, ותפסה אותו אותה התרגשות מהולה בחשש האוחזת אותו בעודו יורד מהמחלקה לתקשורת חזותית (קומה 10) למחלקה לאמנות (קומה 5) בבצלאל. אולי משום שרוב המגזין נערך על ידי בוגרים וסטודנטים של אותה המחלקה… המגזין מהורהר אך ידידותי במידה, הטקסטים מנוסחים בגובה העיניים, והעיצוב נקי ובלתי מתיימר. בכל גיליון נבחר אמן אחר לערוך את המגזין, ואת הראשון ערכו מקימי המגזין: רועי אלטר, מעיין אליקים, תומר רוזנטל, תום קרסני, יריב ספיבק, עלמה בן יוסף. מעיין אליקים, ממקימי המגזין ועורכי הגיליון הראשון, ענה על כמה שאלות.

מדוע קם המגזין, ומה הוא מחדש ביחס למגזיני אמנות אחרים? בשנים האחרונות חוסר היכולת או הרצון של אמנים צעירים להשתלב בפעילות אמנותית ממוסדת, הביאו להיווצרותן של יוזמות עצמאיות רבות. אמנים עצמאיים רבים ממקומות שונים פועלים בקבוצות נפרדות ולטובת ערכים אחרים מאלה של הגלריות המסחריות והמוזאונים. בין כל אלה ובין העיתונים היומיים הגדולים לא קיימת פלטפורמה לביקורת שוטפת של אמנות שקורית כאן ועכשיו, להחלפת דעות, למתן תגובות ולשיחה כנה בין היוצרים השונים. מחול מורכב מטקסטים שכותבים אמנים – דעות, שיחות, ביקורת ורעיונות הקשורים בתחומי עניין אישיים של הכותבים ולהתרחשויות מרכזיות בעולם האמנות כיום.
ספר על הבחירה בשם מחול. בחרנו בשם מפני שמחול הוא צורה של תקשורת שהיא אלטרנטיווית לשפה, היא פיזית וראשונית, ואנו מרגישים שזו גישה חיונית לאמנות. אחד הפירושים של המילה "מחול" הוא מעגל. איכשהו זה מתמצת את הפנטזיות שלנו על איך היינו רוצים שהדברים יעבדו באמנות.
מה תדירות הפרסומים? המגזין יצא פעם בשלושה חודשים. מדובר ביוזמה פרטית והוא אינו מגיע מטעם גוף כלשהו. גם הפרסומות הותאמו ועוצבו במיוחד ואינן כוללות תמונות אלא רק טקסט שחור על גבי לבן, כמו המגזין עצמו, כמקובל במגזינים אחדים בחו"ל.

בין נושאי הגיליון מעניין לקרוא את השיחה בין אורן פנחסי לדורון רבינא. האחרון התמנה לאחרונה לראש המדרשה לאמנות; טקסט מתורגם על אינפרא-אדום מאת ג'ייקוב אמדל; טקסט בשם "שלום ולהתראות אירופה", הנוגע בדרכים שונות ב"אי-מרשימותה של האסתטיקה הסביבתית בישראל", ובמיוחד קסמה השיחה עם טליה קינן על אמנות, השראה ועבודה. מומלץ!