24.11.11

לא קל להיות קובייה

BEAT from or bar-el on Vimeo.

פרויקט הגמר של אור בר-אל מבצלאל מצליח להיות מרגש ומינימליסטי גם יחד


תגובות

  • 01

    רעיון מקורי, ביצוע מעולה ותסריט מרגש... כל הכבוד!

    Design Area24.11.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
25.7.11

מרעננים מסורות עתיקות

נבחרת חדשה סיימה זה עתה את לימודי האמנות והעיצוב בישראל, ואת הישגיה אפשר לראות בימים אלה בתערוכות סוף השנה של האקדמיות והמכללות ברחבי הארץ. גם השנה עסקו הבוגרים באותם נושאים: חברה, פוליטיקה וטבע, וכן במתן פרשנויות חדשות למסורות עתיקות – תוך ניפוצן.

הנושאים מעט משומשים, אך חלק מהעבודות מביאות עמן רוח מרעננת

בפקולטה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי חולון אפשר לציין את מקסים צפרק, שבחר לעסוק במסורת התעשייה הקראמית מזווית חדשנית ופיתח טכניקה של ייצור כלים על ידי אקסטרוזיה (שיחול).
 אינאל מדאגי התייחס בעבודתו למסורת הצ'רקסית שממנה הוא מגיע, ויצר אקורדיון בעיצוב עדכני ולא שגרתי. סיוון מלכה הגיבה בעבודתה לאמרה השחוקה "לא משחקים באוכל", וכתגובת נגד הרכיבה סדרת משחקים מפריטים מעוצבים דמויי פירות וירקות.
באקדמיה לעיצוב ואמנות בצלאל בולטת גם השנה המחלקה לעיצוב קראמי במקוריות ובחיפוש אחר דרכים חדשות לביטויים בחומר העתיק. סדרת כלים מרצועות פורצלן של אילה סול פרידמן בקעו בתנור כפרחים הפורחים באור השמש. יוליה צוקרמן הציגה כלים מופשטים בהשראת הטבע, ומיכל פרגו הפתיעה בכלים מחומר רך דמוי ספוג בפורצלן.

במחלקה לעיצוב תעשייתי בצלאל, מעניינת סדרת רהיטים של שי ברנשטיין, המשלבת בין טבע לתעשייה. ניגוד בין גזע עץ לרגלי פליז יצוקות יוצר אובייקט מסקר ומעורר מחשבה

שלושת האובייקטים של דניאל גלזמן מתחום הבית: שרפרף, מנורה ומאוורר, נארזו בקופסאות שטוחות ברוח איקאה. סבטלנה יורצנקו בדקה את הדיאלוג בין גוף האדם והחפץ השימושי באמצעות כיסא וכורסה העשויים בטכניקת עִרגול, רקמה והזרקה. רמי טריף עסק בריהוט קלוע, המתבסס על מסורת של מלאכה ידנית, תוך שילוב אלמנטים של עיצוב חדשני ומתועש.

תערוכות סוף שנה 2011 (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • 01

    אני באופן אישי מאוד אהבתי את היצירות! גאה שזאת סדרה ישראלית בבתי הספר המקומיים! אבל למה אתם לא כותבים מה זה בדיוק כל דבר? זה יפה אבל לא כל כך מובן..

  • 02

    אני גם כן גאה יצא מרשים ומעניין

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
4.5.11

I Dig You

אם אתם דומים לנו במשהו, אז כשאתם רואים את חפירה אתם חושבים יותר על הטמנת גופה ופחות על ערוגת צנוניות. אבל כך או אחרת,

פרויקט הגמר בבצלאל של איתי לניאדו, שיצר סדרה מופתית של כלי גינה ברוח כלי הנשק ב"מבוכים ודרקונים", עושה חשק להחזיק אותם ביד

לניאדו חזר לא מכבר ממילנו כחבר בצוות ההפקה של תערוכת בצלאל בשבוע העיצוב, והציג בתערוכה שתי עבודות: סולם וכלי עבודה. הוא חבר בקבוצת העיצוב "ארבע וחמישה" (קבוצה המורכבת מתשעה מעצבים בוגרי המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל), מתגורר בתל אביב ומתגעגע לירושלים. בתחילת יוני אמורה להיפתח תערוכה של הקבוצה בחלל בנמל יפו. "את התערוכה אפיק בשיתוף עם שירה קרת בת זוגי, שגם היא חברה בקבוצה".
מלבד כלי גינה, מככב בין עיצוביו גם סולם ("מדובר באובייקט שלם במינימום עשייה, שמייצג את השקפתי בנוגע לפשטות ולצמצום"), ויש עוד אובייקטים כשולחן, טלפון, קולב ומנורה – כולם משדרים רעננות שיא. במיוחד אהבנו את הגישה לעיצוב עבור מוגבלים בתנועתם. עם מקל הליכה כזה יש מצב שנשבור רגל… "אני מאמין גדול בהתנסות ובחינה של גבולות החומר, ובעיקר משתדל להתבונן בעולם בעיניים תמימות ולהתרגש ממצבים מקריים, אלתורים וטעויות". אנחנו מאחלים שההשראה לא תיגמר לעולם, ומפצירים בו להיכנס גם למטבח… עוד מעיצוביו (אור ארנסט)

תגובות

  • 01

    הרבה תחכום ויופי - תענוג

    מעריץ4.5.11
  • 02

    איתי, תעשה לי מעדר

  • 03

    awesome

    rona d5.5.11
  • 04

    איזה עיצובים מקסימים ולא שגרתיים. מרגיש לי כמו כוכב עולה

    אברהם5.5.11
  • 05

    אהבתי

  • 06

    Que lindoooooooooo' eu gosto

    zuzu1.6.11
  • 07

    [...] מסכים המצלמים ומציגים את החלל מזוויות שונות, וכן איתי לניאדו שהתארח אצלנו לא מכבר, הצמד הוותיק עמי דרך ודב גנשרוא, [...]

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
3.5.11

ים השיבולים

בחודש שעבר התקיימה בנמל יפו התערוכה "שיבולת" – תערוכת סטודנטים מהמחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. העבודות נעשו במסגרת הקורס Site Specific, העוסק בתקשורת חזותית במרחב.

במסגרת התערוכה הוצבו בשטח הנמל מיצבים טיפוגרפיים שונים שיצרו הסטודנטים, העוסקים בתכנים הסובבים את הנמל, את יפו ואת האנשים שם

כך לדוגמה, שלומית סאוור יצרה שביל טוקבקים לאורך המזח; עבודה של אלעד רחמין מתלבשת על תרשים הרצפה הקיים ומספרת על אנשי הנמל; ואהובה ליבור מביאה מתכונים מאת הדייגים על גבי המחסנים הנמצאים בבעלותם. ענת קציר, מנחת הקורס, מספרת: "כל ההרפתקה הזאת החלה כשחברת 3M פנתה אלינו עם סדרה חדשה של מדבקות לתנאי חוץ, המתאימות להדבקה על כל טקסטורה. ניצלנו את ההזדמנות ובשיתוף עם נמל יפו יצרנו תערוכה שלא רק מוצגת בנמל אלא גם עוסקת בתכנים המתקיימים בו. כל העבודות הן דו-לשוניות (עברית וערבית) ועוסקות במפגש הטעון והמרתק בין שתי השפות ושני העמים". (מאיר סדן)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
7.2.11

מפצח האגוזים

בשיטוטינו ברשת נתקלנו במפצחי האגוזים הסופר-מתוקים הללו. הם ארגונומיים, מינימליסטיים, פורצלניים ומעוצבים לעילא. מה רבה היתה שמחתנו כשגילינו כי בעודנו תרים בארצות ניכר (מגזין Yanko) – העיצוב הוא מבית: מיכל פרגו עיצבה זאת במסגרת פרויקט בהנחיית לנה דובינסקי, מהמחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל. הבשורה החיננית מג'רוזלם אל-קודס גרמה לנו לפנות למחלקת איתור נעדרים בפייסבוק ולדלות אותה. הנה מה שהיא פיסבקה בחזרה: "אני סטודנטית בשנה ד' במחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל. במסגרת הלימודים נתבקשנו לעצב מפצח אגוזים עשוי פורצלן. שאלתי את הצורה מפקאן אמיתי, וממנו גרעתי ממשק ארגונומי לכף היד, ויצרתי משטח נוסף שקוטע את 'הגליל' כדי למנוע מהאגוז להחליק".

החדשנות היא בקרבה הרעיונית לשימוש הרווח אצל רובנו: אנו לוחצים שני פקאנים אחד לאחר כדי לפצחם, והנה קיבלנו את אותו הדבר, רק יעיל ויפה יותר (ובפחות פירורים)

"בעיצוב עצמו נאחזתי בסילואט האלגנטי של הפקאן, צורה טבעית וזורמת, וחיברתי לו משטחים ואלמנטים עכשוויים לייצור פקאן ארגונומי. הכרתי בפתרון הפשוט, שכנראה קיים עוד מימי האדם הקדמון, כפתרון מוצלח, רק רציתי להפוך אותו לפעולה אלגנטית".
ואנחנו נגלה שהמוצר הגיע גם למגזין designboom כמשתתף בתחרות. שאפו.

תגובות

  • 01

    מיכל את פשוט גאון כל הכבוד

    אורנה7.2.11
  • 02

    מדהים ופותר את בעיית -מה לעשות עם האגוז האחרון שאין עם מי לפצח אותו

    מרב15.2.11
  • 03

    מקסים

    ליאת15.2.11
  • 04

    אין מילים. שלמות.

    רחל1.3.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
26.10.10

הנה אני בא…

בחודשים האחרונים סיימון קרנץ (30) ויעל רוחמן (31) מבלים את רוב זמנם בחלל גדול מאוד. ומה הפלא, הם קיבלו לידיהם הבוסריות את הניהול האמנותי (יחד עם שגית מזמר וד"ר רועי ברנד) של החלל החדש של האקדמיה בצלאל: גלריה יפו 23.

החלל שוכן בבניין הדואר מתקופת המנדט, והוא נדיר בגודלו כחלל אמנות בעל כאלף מ"ר של לימוד ותצוגה

ערב הפתיחה הרשמית של החלל בתערוכה "התכתבויות" שוחחנו אתם.

מהי בעצם המטרה של כל זה?
"אנחנו שואפים למשהו קהילתי, ולא במובן המתנ"סי. כשאתה מציג כאמן בתערוכה קבוצתית אתה בדרך כלל לא באמת מחובר לאמנים האחרים שמציגים או למקום, אתה לא עובד 'יחד' בשום מובן".

חשוב לנו, בעיקר במקום כמו ירושלים, לבנות קהילה שתצמיח פרויקטים משותפים. שאמנים יגיבו אחד לאחר, וגם לחלל עצמו

כגלריה, מדובר בחלל יוצא דופן, בעיקר בגודלו העצום
"זה נכון. אפשר לומר שהחלל הזה הוא אנטי-גלריה במובן מסוים. אין קירות מלבד הקירות החיצוניים, אין רצפה, הוא מואר מאוד. לכאורה מושלם, אבל בעצם בולע. זה אתגר. אנחנו עדיין מתלבטים, במקרה שיעלה הצורך, אם זה "חוקי" מבחינתנו להתקין קירות גבס. עולם הגלריות מתערב בחללים שלו, ואנחנו שואפים לעבוד עם מה שיש. לא מטעמי חיסכון, אלא יותר כ'סטייט אוף מיינד'. לא לחשוב שאפשר תמיד להתאים הכול בדיוק לצרכים".

התערוכה הראשונה שנפתחה בגלריה עסקה בסאונד. נמקו את הבחירה
"רצינו לפתוח בעיסוק בסאונד על מנת שהחשיפה הראשונה של חלל הגלריה לקהל תציג אותו נקי. פנינו ללהקות שיש בהן אמן פלסטי אחד לפחות, והתערוכה עסקה בקשר שבין סאונד לאמנות פלסטית. להקת 'אשכרה מתים' למשל השתמשו במסכי טלוויזיה כרמקולים בזמן שניגנו, ולאחר ההופעה נשארו המסכים בחלל כסוג של תיעוד. מציג נוסף היה מוזיקאי יווני שחי בארץ בשם טאקי. הוא מנגן באבוב, ולפני ההופעה חזה בו הקהל מכין את פיית האבוב שלתוכה הוא נושף – כסוג של פיסול שהקדים את הנגינה".

למה ירושלים דווקא?
"בירושלים לא קיימת סצנת גלריות מסחריות כפי שיש בתל אביב. קשה יותר לאמן בירושלים לפגוש עמיתים, אין לוח של מועדי פתיחת תערוכות בגלריות, מקום שבו הרבה פעמים אמנים נפגשים ומחליפים דעות. ירושלים היא סוג של מקום קצת דפוק, לחיוב, בצורה מעניינת. מה שטוב כאן זה שאין מיינסטרים פרט למוזאון ישראל. יש כאן תנאים נוחים ליצירה. תל אביב מציעה לאמנים איזו אשליה שהיא הפתח אל העולם, הפתח החוצה. אנחנו לא מבינים כל כך למה צריך להסתכל החוצה, כאן נורא מעניין. אי אפשר להתעלם מזה".

בתערוכה "התכתבויות" אתם עוסקים בדיוק בזה – בחו"ל
"זו תערוכה שבה אמנים מקומיים מבצעים עבודות אמנות על פי 'הוראות' כתובות שהגיעו מאמנים מחו"ל. אנחנו חותרים נגד המודל המקובל באוצרות בארץ, ולפיו אמן מחו"ל מביא אתו כביכול סוג של בשורה. חוץ מזה מעניין אותנו לעסוק בקביעה שלפיה קשה לאמנים לוותר על אגו ולעשות עבודה על פי הנחיות של מישהו אחר. זה בוחן הרבה דברים: אופני התקשרות אינטימיים דרך תקשורת דיגיטלית, החלפה של גוף בגוף ותודעה בתודעה".

התכתבויות, פתיחה: 26.10 בשעה 20:00. התערוכה עד 17.12
רחוב יפו 23, ירושלים (אמיתי גלעד)

תגובות

  • 01

    קיוויתי לראות משהו מיוחד אתמול בתערוכה, אבל מסתבר שגם כאן שולטת אחוות ההיפסטרים הבצלאלית והכל כך משעממת שקובעת מהי אומנות "אלטרנטיבית" בירושלים. כמו כן החלל מאוד יפה, במיוחד כשהוא ריק, אבל האקוסטיקה בו נוראית.

    נוח27.10.10
  • 02

    חלל כל כך יפה, כמו בתמונה הראשונה, למה להרוס אותו עם אמנות? (;

    חני7.11.10

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
26.9.10

חבר מביא חבר: מאיר סדן

את שרשרת "חבר מביא חבר" אנחנו סוגרים עם מי שהתחיל אותה – מאיר סדן הפנה שאלות לאברהם קורנפלד, כעת תורו של האחרון להפנות כמה שאלות בחזרה…

מאיר, מתי התחלת להתעניין בעיצוב?
תמיד התעניינתי בהגשמה הוויזואלית של רעיונות. כשהייתי ילד כתבתי ספר על גיבורת-על באי קסום, ואני זוכר שהשקעתי הרבה יותר בחיפוש אחר ספר הסקיצות בעל הכריכה המגניבה ביותר, בציור מפת האי וביצירת ה-action figures והאריזות שלהן…

באיזה מהפרויקטים שעשית אתה הכי גאה?
אני בדרך כלל גאה בדברים שאני עושה, גם אם הם לא מושלמים (והם אף פעם לא כאלה).

כל פרויקט הוא כמוסת זמן המכילה בין היתר גם את הלך הרוח ששרה עליי במהלך היצירה, מצב נפשי, דעות, חלומות ומאוויים

פרויקט שאני זוכר לטובה הוא שילוט תערוכת הבוגרים של בצלאל, בזכות ההזדמנות לעבוד עם צוות חברים ולראות איך פרויקט מורכב עולה בשלמותו על סך חלקיו.

אילו מעצבים נותנים לך השראה?
אני מנסה ללמוד ממעצבים שהם לא רק מעצבים: מייק מילס, דניאל איטוק, סטפן סגמייסטר. הם מייצגים אופן פעולה שקל לי להתחבר אליו. הרבה מהדברים שאני עושה מושפעים ישירות ממורים שהיו לי בבצלאל, כמו גילה קפלן, מיכל היימן ודני דותן.

כמעצב, מהם הדברים שאתה הכי אוהב בעיר מגוריך תל אביב?

כמעצב אני שמח על העשייה הניכרת בעיר – הגלויות והפוסטרים הפזורים ברחובות, הסדנאות שנפתחו לאחרונה ואכסניות שונות לעיצוב

בין הבולטים אני יכול להזכיר את סדנת בעלי המלאכה, סדנת הצילום של רע בן-דוד, הגילדה ובמות כמו מגזין A5, פצ'ה קוצ'ה וטי-מרקט.

בחיים אחרים – איזו קריירה היית בוחר?
בחיים אחרים הייתי אולי מנסה ליצור בדרך אחרת, מוזיקה או כתיבה. אולי עוד אגיע לזה.

האם לדעתך צריך ללמד היום סטודנטים לעיצוב איך לכתוב שפות תכנות?
לא. צריך ללמד סטודנטים *לקרוא* שפות תכנות – הבנת הנקרא, כמו שאומרים. כפי שסטודנט לאדריכלות לא צריך לדעת איך לחשב עומסים אבל צריך להיות מודע לאתגרים הפיזיקליים שעל המבנים שהוא מתכנן לעמוד בהם – כך גם על סטודנט לעיצוב להכיר את התנאים ואת המסגרת הטכנולוגית שהוא פועל בהם.

האם יש הנחיות שאתה פועל לפיהן כמעצב ותוכל לשתף אותן עם מעצבים אחרים?
אני לא חושב שאני מגובש מספיק כדי לתת הנחיות… אולי גם לעולם לא אהיה. ממה שלמדתי עד כה, הרבה יותר חשוב למעצב להיות מודע וקשוב לעצמו ולעולם סביבו מאשר "לעצב טוב". עיצוב, בדומה לרישום, הוא 90% התבוננות.

עוד על מאיר סדן – כאן וכאן.

גילוי נאות: מאיר סדן הוא חבר מערכת reDesign

תגובות

  • 01

    למה הספר "איIשקט" שעיצבת ככ" יפה - לא מופיע כאן?! :(

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
20.9.10

הכיוון: מופשט

מבקר העיצוב אריה ברקוביץ' קפץ לתערוכת בוגרי תוכנית התואר השני בעיצוב תעשייתי של בצלאל והתרשם שהחבר'ה בורחים משימושיות, אינם מעשירים את השפה העיצובית ומרוכזים בחוויות אישיות. עם זאת, לא נעלמו מעיניו כמה הברקות…
מנחה התוכנית פרופ' עזרי טרזי מנתב את בוגרי התוכנית לתואר השני לכיוון מופשט-מושגי עד שקשה למצוא בתערוכה מוצרים שימושיים שמחדשים ומעשירים את השפה העיצובית, בעיקר כשרוב הפרויקטים עוסקים בחוויות אישיות של היוצרים דרך מיצבי וידאו – מדיום לא שימושי בעליל המקובל יותר בשדה האמנות.

הבוגרים מציגים פיתוח חשיבה קונספטואלית לעיצוב מוצר עתידי תוך הדגשת הקשרים הטכנולוגיים חברתיים של המעצב כיוצר מעורב בחברה ובעל היגד אישי

בין העבודות המעניינות אפשר לציין את Food Design של עמית פרבר, שיוצר אינטראקציה בין המזון לכלי המכיל אותו; "איטום" של איתמר בגליקטר, שבודק את תכונות החומר איטונג ואת אפשרויות ספיגת המים שלו בהקשרים יהודיים; "רישומים בזמן" של מירב רהט, הבודקת מחדש את המושג "הכיסא הריק" – פיזיות מול מטפיזיות.

בהילוך שני, גלריה בצלאל, סלמה 60, ת"א. עד 25.9.10 (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • 01

    לומר שוידאו זה מדיום לא שימושי בעליל זה בערך כמו לומר שעגבניות הן לא שימושיות בתור פלאפל, ושזה מקובל יותר בתחום הסלט. מה הולך?

    אמיתי20.9.10
  • 02

    אמיתי יקירי אתה צודק בעליל, אבל רצוי שכשסמים עגבניות בפלפל הן יהו טריות ולא משומשות שיצאו זה עתה מהסלט של מישהוא אחר. וידיאו הוא טוב ומקומו מתויין בעולמנו אבל רצוי שיהיה גם בעל אמירה מקורית חדשה ובעיקר רלוונטית לעניין. עם כל הכבוד לעגבניה לא בכל מקום אפשר לתקוע אותה ולהכריז שזה סלט .

    אריה30.9.10

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
5.8.10

רקוויאם לשולחן

כל אחד מאתנו היה קרוב להזיל דמעה למראה חתול או כלב חבושים בגבס או תחבושת. נועם טבנקין גילתה בפרויקט הגמר שלה שזה עובד גם עם רהיטי עץ. טבנקין מציגה בתערוכת הבוגרים של המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל רהיטי עץ ישנים ופגומים, שההתערבות הצבעונית שלה בהם מחזירה אותם לשימוש.
התוצאה היא אחד השילובים החכמים שראינו כאן לאחרונה בין ישן וחדש, בין הכורסה מהבית של סבתא לאייפוד נאנו הצבעוני שלכם.

נועם, איך הגעת לעסוק בזה כפרויקט גמר?
חיפשתי פרויקט שיהיה אחראי כלפי הסביבה והחברה. אנחנו מוקפים בכל כך הרבה דברים חדשים, והמחשבה לעשות משהו "ישן" שימחה אותי.

הפרויקט עוסק בריפוי ובשיקום של רהיטים שבורים ועזובים. חיפשתי רהיטים פגומים ודי מהר התברר שאין מחסור בחומר גלם מהסוג הזה

הצטברה אצלי ערימה של רהיטים, בעיקר מעץ, והתחלתי לטפל בהם. חיפשתי דרך לשמור על עיצוב פרטני לכל אובייקט לפי פגמיו וצרכיו, ועדיין לעשות את זה באופן פשוט ויעיל ובמידה של אחידות בשפה העיצובית.
הרעיון של ריפוי רהיטים נראה לי פתוח ורחב מספיק כדי לעניין אותי לטווח ארוך. עיצוב רהיטים הוא תוצר של מחשבה רחבה יותר על בית מלאכה או סטודיו לעיצוב שעוסק במתן חיים שניים לחפצים פגומים, ומתפקד גם כסדנה פתוחה שמזמינה את השכנים – הקהילה שבתוכה חי המקום הזה – לעשות שימוש נוסף בחפצים, לעצב, ללמוד לתקן דברים, להיפגש.

ההתערבות שלך ברהיטים מאופקת, שלא נאמר מינימלית. איך התאפקת כך?
עניין אותי האתגר העיצובי שבעבודה על מוצר קיים, מוגמר ומעוצב. מלכתחילה היתה מטרת הפרויקט "להשתמש במה שיש". רציתי שהתפקוד, הצורה והאופי של כל רהיט יישארו בולטים גם בעיצוב הסופי. המשחק היה למצוא איזון טוב, מצד אחד לשמור על התכונות החשובות ברהיט המקורי, ומצד אחר ליצור משהו מעניין.

את רואה פוטנציאל מסחרי לפרויקט שלך?
הפרויקט התחיל מתוך תשוקה אישית. נהניתי מאוד מעבודת העיצוב, ממלאכת התיקון ומהמחשבות על הקמת בית מלאכה ועל עיצוב שמשתלב בקהילה. נראה לי נהדר להמשיך לפתח אותו. אני מתכוונת להציג את הפריטים האלה, ולאחר מכן למכור אותם ולפנות מקום לרהיטים חדשים שיבואו במקומם וידרשו טיפול.

תגובות

  • 01

    מגניבה אחת! איזה רעיון מעולה וביצוע לא פחות מגאוני ! זה גם מגניב שהתאפקת ועשית משהו מינימליסטי ונעים לעין

    נועה5.8.10
  • 02

    פשוט מקסים. מקסים ופשוט! רעיון מקורי ביותר

    הילה5.8.10
  • 03

    נעם, את מעולה, אני מתה על הפרויקט שלך

    יעל5.8.10
  • 04

    פשוט מקסים הראיון והביצוע

    dita5.8.10
  • 05

    פיצוץ, אהבתי, גם את הבחורה על הספה

    טלי6.8.10
  • 06

    הרעיון לא הכי מקורי אבל הפתרון כן....כל הכבוד. http://www.designboom.com/weblog/cat/8/view/2112/55-designers-opens-online-boutique.html

    קובי9.8.10
  • 07

    אפשר לקבל פרטים לגבי המכירה של הרהיטים?

    מיה31.8.10
  • 08

    אהבתי מאוד !!!

    שירי31.8.10
  • 09

    כל הכבוד.רק עכשיו הבנתי

    שמעון31.8.10
  • 10

    במקרה היגעתי לעמוד שלך הייתי מציינת לטובה את הרעיון עם כותרת -מה לעשות עם גרוטאות שהצטברו. באופן כללי מה את עושה -לומדת עיצוב -תכנון רהיטים עיצוב מוצר. לא ברור לי מה הקשר בין לימודי עיצוב כלשהם והעבודה הנ"ל בתור רעיון מה לעשות עם דברים שנאספו זה סבבה אבל תנסי למתוח לגבוה יותר מה שבני ארבעים וחמישים מעונינים לעשות עם רהיטים ולא סטודנטים בדירות שכורות -להם אין כסף -תהיה יותר פרקטית

  • 11

    קודם כל- בנאליה במיטבה. זה אולי הפרוייקט ה 50 מיליון שמתעסק בנושא. וכולם "מרפאים" רק רהיטים. מה עם שאר המוצרים? מה עם נעליים? מה עם קסדות? מה עם גופי תאורה? וכו'... דבר שני- ה"פתרון" שמוצע כאן לא ממש ירוק. האנרגיה המושקעת בלעצב מחדש רהיט ישן והזמן הדרוש לכך ממש גבוהים, וזה בגלל שאין טכניקה שיטתית ומוגדרת, אלא רוח המעצב/ת בלבד. כל אובייקט מקבל טיפול יחידני. וזה הזמן לומר שוב ובגלוי- "וואן אוף" זה לא עיצוב ירוק!!! מעבר לכך שדבר זה יוצר מחיר גבוה לכיסא חצי רעוע, שמחירו לא אמור לעלות על 20 שקלים. דבר שלישי- התוספות הקטנות "בטוב טעם" של הסטודנטית יוצרות תחושה של רמייה. גם אם היא לא רצתה לפגוע בעיצוב היא לא נגעה בו מספיק על מנת שנוכל לראות את חוש הסטיילינג שלה. זה כמו לקחת ספר מוכר, לשנות מילה או שתיים ולהדפיס מחדש. לא נאמר כלום חדש. הכל נשאר אותו דבר בשביל "לשמר את הישן"...ונדמה שעשו זאת יותר טוב בניו יורק. http://www.nightwoodny.com/index.html נראה שהמחזור היחיד שנעשה כאן הוא של רעיונות.

  • 12

    Hi Maya - sorry for the late response, I will be back in Israel at October 10th, and will be happy to talk to you then. you can contact me at noamika@gmail.com Noam

  • 13

    מרגש זה כמו שירה

  • 14

    בעיני זה מקסים. קטן ופשוט ומקסים.....

    חני7.11.10
  • 15

    הרעיון של להגשים משאלות של חיים חדשים ברהיטים ישנים מקסים בעיני, גם ממחזרים ומשמרים, גם יוצרים רהיט חדש מישן וממשיכים את השרשרת של העיצוב ועל הדרך כולם מרויחים. כן ירבו!

    הלן שי14.11.10
  • 16

    בוקר טוב מאוד. ריגשתיני ביתי (תרשי לי, בקשה). כמי שרואה עצמה (בין היתר) מחויבת לחברה, תורמת ופעילה, אם וסבתא....המחשבה על הפוטנציאל העכשווי והעתידי של הפרויקט שלך "עושה לי את זה". בהצלחה מרובה גם בעתיד. יופי, יופי...נילי מחיפה

  • 17

    [...] רכות הישיבה לאווריריות הצורה, כפי שעשתה אפרת ברק, או חבישת כיסא פצוע של נועם טבנקין. אף שבחלק מהמוצגים אפשר לזהות את [...]

  • 18

    [...] מוצגות לצד שטיחי לבד שיצרו בצורת תרביות חיידקים; נועם טבנקין ששיבצה בליל עסוק ומופלא של חפצים יומיומיים בגב כורסת [...]

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
14.3.10

משנה ייעוד

ניר מאירי, מעצב תעשייתי, בוגר בצלאל ותוכנית המצטיינים של כתר – d-VISION, משתתף בתערוכות עיצוב ועובד כפרילנסר בסטודיו בתל אביב. השקת האתר החדש שלו היא סיבה טובה כדי לתפוס אתו מילה.
מי המעצבים המוערכים עליך? רון ארד, בעיקר בגלל החדשנות, מעצב צעיר בשם בנג'מין הוברט, שאני רואה שלמות במוצרים שהוא מעצב, ואיילה צרפתי, שאני מעריך מאוד את הדרך שהיא עברה מסטודנטית לאמנות למה שהיא היום.
אם היית רהיט – מה היית? מטבעי אני אדם ורסטילי כך שאני יכול לראות את עצמי יותר כחומר, למשל עץ, שבכל פעם הופך למשהו אחר: פעם שולחן, פעם כיסא, פעם עמוד חשמל…
פרויקט אהוב שעשית: גופי תאורה עשויים פסולת הלקוחה מעולם הגננות. את הפרויקט הזה ביצעתי עבור תערוכה ברוח השימוש החוזר בזבל, שמטרתה היתה הפיכת הזבל למוצרים נחשקים. מה שאני אוהב מאוד בפרויקט הוא השילוב של כמה ערכים שאני מזדהה אתם מאוד: שמירה על איכות הסביבה, חדשנות ופונקציונליות.
מקורות השראה: מגיעים מכל מקום וכל הזמן. כל גירוי בחיי היומיום יכול להיות מקור השראה או טריגר לאיזה פרויקט. זה לא חייב להיות משהו גדול, לפעמים רגע או פרט קטן הם שפותחים מעיין עם שפע של רעיונות. יש לי מחברת מיוחדת, שבכל פעם שאני חווה רגע כזה של השראה היא שם בשבילי.
עם מי היית רוצה לשתף פעולה? עם מעצבים שעיסוקם הוא לחקור את גבולות החומרים. אני מאמין שהרבה מעתיד העיצוב נתון בפיתוח חומרים חדשים, ובמידה רבה הם מכתיבים למעצב את התנאים. כשאתה חוקר חומר, מעבר להפתעות שאתה מגלה בדרך – אתה מנסה להתיידד עם החומר, ולעתים זה הופך לידידות מופלאה.
ולסיכום, ניר מאירי הוא… מעצב שלא מפסיק לחלום. הרבה מהפרויקטים מתחילים בחלום קטן, באיזו גחמה, והופכים למשהו גדול וממשי.

תגובות

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו