21.5.12

ויוה לה רבולוציון

תנועת Occupy, ממזרתם הרוחנית של דני ורוזה האדומים, עושה חללים פוליטיים בביאנלה השביעית בברלין

אווירת מרד הסטודנטים וילדי הפרחים של שנות ה-60 מציפה את חללי KW – מתחם לאמנות עכשווית בברלין, כאילו התרחשו האירועים המכוננים אך אתמול. כתב יד צפוף כובש את כל קירות ותקרות המסדרונות ומוביל אותנו במסרים הולמים על פני שלוש קומות.
בכל החללים, יוצרים ואקטיוויסטים משדרים: עשייה, חתרנות, רדיפת צדק, אמנות, מהפכה, אמירה. איך יודעים? הם לבושים בהתאם. אבל יש גם פמפלטים, כרזות, מיצבים, גרפיטי, תערוכות אמנות, סדנאות, פינות עיון, עלונים, הדמיות, וידאו ארט ודגלים (הרבה מהם).
אכן, פעילות פוליטית חברתית אמנותית לפניכם, והיא מוגשת בחסות Occupy, תנועת מחאה בינלאומית, שנוגעת בכל מה שרע בחברה: כיבוש, הון מנוול, אטימות ממסדית, רוע אנושי, ועוד חולות רעות שיש לצאת כנגדן.
“אמנות משנה מציאות", מכריז אוצר הביאנלה ארתור זמיבסקי. מכל העוולות, קצת חבל שהם לא בחרו להילחם בבנאליות. וגם בנטייתם לנימוס בורגני… שהרי מהפכה לא באמת יכולה להתקיים כשמחלקים לכם מילון בשפת סימני ידיים המלמד איך לתקשר "שקט" ו"לא מסכימים" (לידיעת מנהיגי "צדק חברתי" בארץ).

עם זאת, לפני שנתבוסס במדמנת הציניות, נציין שאווירת החופש ורוחות השינוי הנישאות באוויר מצליחות להדביק באופטימיות, במיוחד לנוכח כמה פרויקטים מרגשים:

האמן חאלד ג'ראר יצר חותמת דרכון למדינת פלסטין, ובשמחה מחתים לכל המבקרים הרבים המושיטים ניירות, כרטיסי ביקור, דרכונים, שקיות וכל דבר אחר שעל גביו ניתן להתעטר בחותמת היפהפייה (הוא מחתים גם בצ'רלי פוינט ובשאר מקומות סמליים בעיר).
בחלל חשוך, שדות עציצים מקבלים את פני המבקרים. זהו פרויקט רחב היקף שבו שתילים קטנים הם שגרירים. בעציצים נובטים "שתילי זיכרון" שנאספו מזרעים באדמת אושוויץ, וכעת הם מפוזרים בכל העולם ונשתלים כאקט משמר. ב"ברלין-בירקנאו" כל אחד רשאי לקחת עציץ, להירשם ולקבל תעודת נוטע. את העציץ עליו לשתול במרחב הציבורי. פעולה זו מבטיחה על פי היוצר, האמן הפולני Łukasz Surowiec, לשמור על זיכרון השואה באופן אחר ממה שהורגלנו אליו – לא הקפאת המוות כי אם שגשוג החיים.
יש גם קריאה לשלטון נשי (באמצעים "גבריים"), יוזמה של האמנית יעל ברתנא להצטרף לתנועת המחתרת היהודית בפולין (עם "כרטיס מועדון" מלבב), קריאה לקץ לשליטה על העם הפלסטיני, תיעוד מקרי אלימות וניצול במקסיקו ובעולם, ראש קלקר אימתני מתריס של ישו, סרטון בבימוי האוצר, שתחילתו משעשעת כשחבורת מבוגרים משחקת תופסת בעירום, והמשכו מצמרר, ועוד.

KW, אירועי הביאנלה השביעית לאמנות ברחבי ברלין. עד 1.7.2012. (אור ארנסט)

תגובות

  • 01

    אכן, הזדמן לי להיות בברלין ולבקר בביאנלה, אוסף מרשים של כרזות צפופות וצבעוניות ,כאשר כל אחת מהן לוקחת אותנו להתרסה/ אמירה שונה. הכתבה והצילומים ממחישים זאת. לאלה המתכננים ביקור בברלין, מומלץ לבקר בתערוכה, ללא תשלום. תהנו

    שוש21.5.12

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
8.11.11

עננים אורבניים

 

הביוספרות של Tomas Saraceno בוחנות מחדש את האופן שבו בנויה, מתפקדת ופועלת קהילה

התערוכה Cloud Cities במוזאון המבורגר באנהוף בברלין, מבקשת לאתגר את התפיסות שלנו בנושאי אורבניות, גבולות, זהות ומבנים חברתיים וכלכליים.
סאראסנו למד אדריכלות ואמנות בבואנוס איירס ובפרנקפורט (שם ממוקם הסטודיו שלו), והוא עוסק כבר למעלה מעשור בחלופות אוטופיות לסביבת מגורים אנושית, כאלה המבוססות על חזון הנדסי עתידני מבית מדרשו של התאורטיקן האמריקני ריצ'רד באקמינסטר פולר, ואשר מעניקות לו מימוש תלת-ממדי ובר-מישוש.

"כמו היבשות שנסחפו בראשית ימי העולם, הערים החדשות תתמקמנה באוויר, על מנת למצוא את מקומן ביקום…"

"המבנה הזה מסוגל לייצר חוקיות אלסטית ודינמית יותר של גבולות (פוליטיים, גאוגרפיים וכו') וליצור חלל – אמיתי או וירטואלי – חדש", ממשיך סאראסנו, בהתייחסו לבלוני הפלסטיק אדירי-הממדים, התלויים באוויר, מוחזקים על ידי רשת סבוכה ומורכבת של חבלים ומדמים בועות סבון אווריריות המחוברות זו לזו, לפותות בבטחה אל הקרקע באמצעות כבלים דמויי קורי עכביש.

מקורות ההשראה של סאראסנו מדלגים בין הנדסה, סוציולוגיה, פיזיקה, אווירונאוטיקה, גאומטריה ואפילו חקלאות וביולוגיה. המבקרים מוזמנים לא רק להתבונן בעבודות, כי אם לקחת חלק פעיל בבנייה ובתפעול שלהן.
באי התערוכה מוזמנים לגעת בעבודות ולפסוע עליהן בחופשיות, לחוות את הריחוף על פני משטחי הפלסטיק השקופים ולהשתרע בתוך הבלונים גדולי הממדים, כאילו היו בכלי רכב שמשייט לו בחלל באין מפריע.

לא רק היצירות, גם כותרת התערוכה טומנת בחובה רשת שלמה של אסוציאציות: הערים והגנים התלויים של סאראצ'נו מעוררים תחושה שאם רק ישוחררו מכבליהם, ישנו ברגע את צורתם ויתמזגו יחדיו לכדי גופים גדולים יותר, קהילות מגוונות יותר וסביבות מחיה עשירות יותר.

סאראסנו, שפעיל מאז 1998, הציג בגלריות ובתערוכות ברחבי העולם: מארה"ב ובריטניה, דרך איטליה, הולנד וספרד וכלה ביפן וברזיל.

התערוכה מוצגת עד 15.1.12 בגלריה המבורגר באנהוף בברלין. (רוני שני)

תגובות

  • 01

    מעלה זכרונות מהמופע של דה לה גווארדה בישראל לפני כמה שנים (:

    Design Area27.11.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
3.11.11

מופצץ באמנות

בונקר ברלינאי, בעברו כלא סובייטי, מחסן פירות ממשלתי (מה שזיכה אותו בכינוי "בננה-בונקר") ומועדון טכנו, מצא את ייעודו – לאכלס אוסף אמנות מרהיב

בפעם הבאה שאתם מתכננים לבקר בברלין, אנחנו מציעים שתקבעו מראש סיור מודרך ב-Boros Collection. האוסף של Christian Boros, פרסומאי מצליח ואספן אמנות, ורעייתו Karen Lohmann, מוצג לפני שוחרי אמנות עכשווית באחד המבנים המסקרנים ביותר בעיר: הבונקר ברחוב ריינהרדט 20, קוביית בטון שגובהה 16 מ' הבנויה כמבוך. מאחורי קירות בטון מזוין הם מציגים חלק מאוסף האמנות הרחב שלהם.
הגלריה יוצאת הדופן נפתחה ב-2008, אחרי חמש שנות תכנון ובנייה, והיא ממוקמת בפאתי מיטה, רובע האמנות והגלריות של ברלין. הבונקר, שבנה ב-1942 המשטר הנאצי, שימש במהלך השנים כבית סוהר סובייטי, כבית אחסון לפירות טרופיים לבכירי ממשל, כתאטרון וכמועדון טכנו מיתולוגי בשנות ה-90.
על קירותיו ניכרים גלגוליו השונים, החל בפתחי אוורור ושילוט מתקופת המלחמה דרך פתחי מעליות משא מתקופת הבננות וכלה בגרפיטי מועדונים.
הבונקר פתוח לכולם, אך אפשר לבקר בו רק במסגרת סיורים מתואמים מראש, הנערכים בסופי השבוע. בתערוכה פסלים, מיצגים, עבודות בתאורה ומעט ציורים, חלקם נוצרו במיוחד עבור חלל התצוגה היוצא דופן.

בין היצירות הייחודיות: פעמון נטול ענבל ויציקת גולגולת של האמן כריס מרטין, הראשון מתנדנד מעל ראשי המבקרים והשנייה מוצגת בכוך דמוי חדר קבורה

Temporarily Placed, בובת שעווה של אדם במיטת בית חולים, שיצרו מייקל אלמגרין ואינגר דרגסט, ניצבת מול צוהר הפונה אל בית מלון סמוך (ואף הבהילה כמה מאורחיו בעבר); ערֵמות שחת של אנסלם רייל מפיצות ריח חציר טרי, על אף צבע הכסף שרוסס עליהן; ופסל דמוי מבוך חשוך של מוניקה סוסנובסקה, שהמבקרים מוזמנים לחלוץ את נעליהם ולהיכנס אליו.
עוד במציגים: אולפור אליאסון, אליזבת פייטון, וולפגנג טילמאנס, שרה לוקאס, הנריק אולסן, קיטי קראוס, סנטיאגו סיירה, פלוריאן סלוטאווה ואחרים.

עלות הסיור עשרה אירו, ואפשר להירשם אליו כאן (רוני שני)

תגובות

  • 01

    מדהים! מישהו יודע מה זאת היצירה הצבעונית מאחורה בתמונה הראשונה?

    טל3.11.11
  • 02

    טל, אני לא זוכר את שם היוצר - היצירה הצבעונית מאחורה אמורה להיות מעין פורטרט של הבונקר. היא מורכבת מדגימות של חומרים שונים שחלקם מתארים את העבר שלו ואת חלקם אפשר עדיין למצוא במקום.

    מאיר4.11.11
  • 03

    הי טל, זו לא יצירה נפרדת, זו ההשתקפות של התאורה שנשברת מהמנורה (היצירה שנעשתה במיוחד לבונקר).

    רוני5.11.11
  • 04

    נראה לי שנשאלה שאלה על התמונה הראשונה - יש שם פסל ומאחורה תמונה

  • 05

    כן התכוונתי ליצירה בתמונה הכי ראשונה, זאת שממוסגרת במסגרת שחורה מאחורי הפסל.

    טל7.11.11
  • 06

    אהלן טל, סליחה על הבלבול: זו יצירה של האמן אנסלם רייל מ-2008 ("ללא כותרת")

    רוני8.11.11
  • 07

    ברלין הנה אני באה ! - רק מחכה למזג אויר מתאים לישראלית שבי

    שוש17.11.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
20.9.11

בדיקת שימושיות

שלום, הגעתם אל המקום שבו פוגשים חפצים שתם זמנם. כלי מטבח, שלל צעצועים, מכשירי חשמל ממגוון תקופות, דברים צהובים ודברים בשחור-לבן.

החפצים מייצגים זמנים, גישות וזרמים שונים בתרבות. בקיצור, כל מה שהיה למאה ה-20 להציע על רגל (עץ) אחת

מאז 1979 איגוד ה-Werkbund אוסף ומקטלג חפצים שימושיים מהמאה ה-20, ומ-2007 אפשר לראות חלקים נרחבים מהאוסף, המונה כבר 25,000 פריטים, בתצוגה בעלת אופי ארכיוני. רוב החפצים מאורגנים בשורות על גבי שורות של ארונות זכוכית. התוספת האחרונה לתצוגה הקבועה, המתרעננת מפעם לפעם, היא "מטבח פרנקפורט" – טיפוס מטבח שהמציאה ב-1926 המעצבת האוסטרית מרגרט שיטה-ליהוצקי, ודוגמה לדרך שבה חפצים מספרים היסטוריה. מטבח פרנקפורט היה האבטיפוס הראשון של עיצוב המטבח המודרני, ונחשב כפריצת דרך בעיקר בשל מה שנחשב כשימוש חכם בשטח מצומצם. משנות ה-60 וה-70, עם התחזקות תנועות הפמיניזם, נטען כי הוא מגלם את מהות האפליה שבין נשים לגברים לא רק במידותיו, שתוכננו לנשים, אלא גם בכך שהוא לא מאפשר עבודה לשני אנשים בו-זמנית. אף על פי כן, רוב עקרונות התכנון של מטבח פרנקפורט הפכו לסטנדרטים בעיצוב מטבחים עד היום.
בסופו של דבר, התחושה המתקבלת בעת ביקור במוזאון היא שהאוצרוּת התקשתה למלא את מהות תפקידה – הסלקציה. מוצרים הנחשבים לקלאסיקות עיצוב על-זמניות מוצגים לצד מוצרים קיטשיים שגדולתם לרוב היא בטעם הרע שהם מפגינים, ונראה שהאוצרים, כמו המבקרים במוזאון, מתקשים להתמודד עם המתח בין פונקציונליות ובין דקורטיוויות והומור. קל לסלוח לאוצרים, ראשית מפני שזו משימה קשה ואולי בלתי אפשרית לספר את סיפורה האדיר של המאה ה-20 בעזרת חפצים; שנית, כי לא היינו רוצים להיכנס לנעליים שלהם. אנחנו אלרגיים לאבק.

Werkbundarchiv – Museum der Dinge, Oranienstraße 25, Berlin (אמיתי גלעד)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
23.8.11

שומרים למגירה

כשחומרים שסיימו את חייהם בגבורה פוגשים פרויקט שמעודד יצירה, מעגל חיים צרכני חדש נוצר. Reuse – הכי אקונה מטטה שיש

לפני שמשליכים חפץ שאין לו הופכין, חשבו רגע. אולי במקום להכביד על כדור הארץ בעודפי אשפה אנושית, ניתן לו "וִיש" צבע, נקטום לו את הרגליים ונשנה את ייעודו? במילים אחרות, אולי נעשה רי-יוז? אם תעשו זאת כהלכה, תוכלו להתהדר בפריט מקורי במהדורה מוגבלת. מה מוגבלת – יחידה.

1,000 מגירות ישנות ונטושות מצאו בית חם, וברוח השימוש החוזר, חזרו למעגל החיים הצרכני כמוצר נחשק

זה קרה במסגרת פרויקט מוצלח השוכן באם כל השכונות המגניבות – קרויצברג אשר בברלין, ושמפגיש בחלל אחד סטודיו לאמנות, חנות פתוחה לקהל המספקת רהיטים מקוריים, וכן אירועי אמנות, תערוכות, הרצאות ומה לא. פרויקט Entwurf-Direkt, שהוקם לפני כעשר שנים, מספק פרנסה ליוצרים ומאפשר להם מפגש בלתי אמצעי עם הרחוב. גם הצרכנים יוצאים נשכרים: "רצפת המכירה" מהווה מקום מפגש עם מעצבים, חושפת את המבקרים לאמנות ולתרבות, וכמובן מאפשרת רכישת רהיטים מסעירים.
המגירות שופצו וקיבלו חיים חדשים, כשכל מגירה קיבלה נישת עץ משלה והיא מעוצבת כך שאפשר לחברהּ לקיר באופן יציב ונוח. כיאה לשיק הווינטג'י, חתימה, מספר סידורי ותעודת אותנטיקציה – מאשרים לקונה המאושר שבידיו יצירת אמנות one-off שאין זהה לה בכל העולם. (לירית לבני להב)

תגובות

  • 01

    זה מהמם וזה בדיוק מה שאני צריכה!

    בראלה23.8.11
  • 02

    מקסים ומרענן!

    חן31.8.11
  • 03

    וואו זה כל כך יפה!

  • 04

    מקורי וממלא השראה... וחייבים לעשות לרעיון הזה עליה

    איריס15.11.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
1.11.09

מאיירי כל העולם – התאחדו!

בכל שנה מתאסף לו פורום המאיירים הבינלאומי לחלוקת פרסים, לתערוכה ולכוס קפה. השנה התארחה התערוכה בברלין, וסיפקה הזדמנות מעולה לראות מגמות בהתהוות. אחת המגמות הבולטות בשנים האחרונות היא הזליגה של סגנונות איור עכשוויים לתוך עולם האמנות, וטשטוש הגבולות ביניהם. בקטגוריית גאוות כחול-לבן היה אפשר לראות את עבודותיהם של דויד פולונסקי ותומר חנוכה.

תגובות

  • 01

    כל האומנים על במה אחת רעיון ממש טוב

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
25.10.09

החלל הרטוב שלי

"אנחנו אוהבים אתגרים הקשורים בחלל, לכן חיפשנו מקום שנוכל ליישם בו את התפיסות שהנחו אותנו גם באמנות שלנו", אומרים צמד האמנים  Michael Elmgreen ו-Ingar Dragset, שכבר הציגו בגלריות מניו יורק ועד לטוקיו. "לכן כשראינו מודעה למכירת תחנת שאיבת מים ישנה בפרוור הברלינאי נויקלן, נדלקנו".
תחנת השאיבה לשעבר, המוקפת בעצי ערמון בוגרים ומאוגפת בבנייני דירות, עמדה ריקה מתחילת שנות ה-90 משום שאף אחד לא ידע מה לעשות עם אולם גדול כזה, התקוע באמצע אזור מגורים.
"כמעט טוב מכדי להיות אמיתי", אומר דרגסט, "בעיקר בהתחשב במחיר, שהיה נמוך באופן מגוחך ביחס לכל בירה אירופית אחרת". יחד עם שני אדריכלים צעירים (Nils Wenk ו-Jan Wiese) החלו בעבודת השיפוצים, שארכה כשנה. לשיפוצים הם ניגשו כמו לפרויקט אמנות, מאלתרים בחלל ומעלים רעיונות חכמים לשימוש במאפיינים השונים של הבניין הישן. כך למשל ארבעת פתחי המאווררים הפכו לקמין, לשולחן, למיטת אורחים ולאמבטיה. אין בבניין עומס: רק קירות לבנים, אור שחודר דרך חלונות ענק, עצים שמתנועעים בשקט בחוץ, ורצפה שנדמית כמשתרעת על פני דונמים.
הבניין משמש כעת גם למגורים וגם כסטודיו בעל אופי תעשייתי. ככל שמתקדמים פנימה – כך לובש החלל אופי פרטי יותר, כשהחלק האחורי מתהדר בחמישה מפלסים, הכוללים שני אזורים פרטיים לאמנים, מטבח, ארבע אמבטיות וחדר מגורים בעליית הגג, עם חלון גג הנפתח בלחיצת כפתור.
הגבולות בין חלל העבודה והמגורים מטושטשים, כמו גם בין המרחב החשוף והאינטימי, ומאפשרים לזגזג על פי מצב הרוח.

כתבת המקור: כאן

תגובות

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
6.3.08

שמח בארגז הכלים: הצצה למשרד אדריכלים בברלין

שימוש בצבע מתבסס לרוב על תפישה אינטואיטיבית, ללא כל מערכת 'חוקים' קבועה מראש. במרבית המקרים, שימוש בצבע בחללי מגורים הוא אישי ומגוון יותר, לעומת מבנים מוסדיים המאופיינים בצבעים 'ניטרליים', חסרי אישיות, ורק
לעתים מצטיינים בצבע עז מבע. משרד האדריכלים זאוארברוך האטון (Sauerbruch Hutton), מן מהמובילים בברלין, הוא דוגמה יפה למשרד שמבקש להעניק לכל פרויקט שלו אישיות ייחודית העושה שימוש בצבע ככלי עיצובי. בהתאם לגישה הרואה בצבע כלי לשינוי תפישת המרחב של המשתמש, עוצב בית תחנת המשטרה ומכבי האש בברלין. ברמה האורבנית – השימוש בצבע יוצר הפרדה בין פני השטח הנקבוביים של מבנה האבן והלבנים הקיים, לבין משטחי הזכוכית הבוהקים של
התוספת החדשה הכוללת קידוד צבע: ירוק למגורי השוטרים ואדום למגורי הכבאים – כאשר שני הצבעים משתלבים לקראת מרכז המבנה ויוצרים אשליה של עומק. מייסדי המשרד, מתיאס זאוארברוך ולואיזה האטון, אינם מאמינים באדריכלות על-זמנית ומונומנטלית, אלא בעבודות שמתאימות לזמן ולמקום. "שימוש בצבע בחללים ציבוריים אינו שונה מהשימוש בצבע בחללי מגורים, שהרי גם החללים הציבוריים מיועדים לאנשים, ואיכותם חשובה למשתמשים בהם", מבהירים השניים. "הצבע מהווה משאב נוסף – כלי בארגז הכלים של האדריכל והמעצב". (נגה ונדב לסר)

תגובות

  • 01

    ממש יפה! סוף סוף בניין עם תודעה עיצובית :)

  • 02

    התמונה העליונה כלל איננה בברלין, זהו בניין משרדים בדסאו...

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו

תגובות אחרונות

עוד