28.3.12

ליידי טראש

האמן אנסלם רייל הוזמן להעניק טאץ' פופי ל-Lady Dior

לאמן הגרמני Anselm Reyle לא אכפת שמאשימים אותו בשטחיות ובנטייה לקיטש. להפך, זה בדיוק סוג הפרובוקציה שהוא מעוניין ליצור. "ההורים שלי ניסו ללמד אותי מה הוא טעם טוב, אבל התמרדתי", הוא מעיד על עצמו. רייל, שהפך בשנים האחרונות לחביב אספנים דוגמת צ'רלס סאצ'י ופיטר מרינו, יוצר אמנות נוצצת עד כדי מסנוורת. העבודות שלו, מציורים ועד מיצבים, עשויות בשיטות קולאז' ואסמבלאז', מושפעות מהאסתטיקה של האייטיז, מקיטש ומטראש, ומאופיינות בגרפיות פופית ובחומרים "נמוכים": נייר כסף מקומט, נאונים וחלקי חפצים שאיבדו את הקשרם אחרי שנבזקו עליהם נצנצים ביד רחבה.

בבית האופנה Dior זיהו את הפוטנציאל לשיתוף פעולה קיצי וקליל עם האמן שהאסתטיקה שלו עוסקת באופנה במובן הרחב שלה, וגם עולה בקנה אחד עם מה שהם רוצים לשדר: זוהר, סקסיות ומסחריות

רייל הוזמן על ידם לעצב ליין של אקססוריז לקיץ הקרוב, ולתת פרשנות משלו לתיק האייקוני של בית האופנה דיור. התיק המצליח שהושק ב-1996 מפורסם בתיפורי ה-cannage שמעטרים אותו, חוזר על עצמו מדי עונה בשינויים קלים בלבד. רייל ניגש למלאכת העיצוב עם המון כבוד לתיק הוותיק, אבל העניק לו את הטאץ' שלו: צבעי פלורוסנט מטאליים, תיפורים בצבעים קונטרסטיים וטוויסט אלכסוני שקיבל הפטרן המפורסם של ה-cannage. תליוני המתכת עם האותיות C ו-D שתלויים תמיד על ידיות התיק הוחלפו בצרור משולשי פרספקס צבעוניים, צורניות גרפית שמזוהה עם עבודתו. מדהים לגלות איך השינויים הקטנים האלה שיוו לתיק מראה ריילי טיפוסי. את הסדרה משלימים ארנקים תואמים, משקפי שמש, נעליים ואפילו קו מוצרי איפור, בהשראת הצבעוניות של האמן. (טל מר)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
29.8.11

מודל לעיר ירוקה: פרייבורג, גרמניה

העיר פרייבורג הפכה למודל לעיר בת-קיימא, בין השאר תודות לוולף דסקינג, מנהל אגף התכנון מאז 1984. ראיון ירוק

תחת ידיהם האמונות של פרופ' דסקינג והצוות שלו, הפכו בור חצץ לפארק שעשועים אקולוגי, תחנת רכבת ישנה למרכז לאמנויות משגשג, ונבנו כפרים אקולוגיים: ריזלפלד (Rieselfeld) וּואובן (Vauban), שבהם החיים בלי מכוניות הם נושא לגאווה אזרחית. הישגיהם זיכו את פרייבורג בפרס עיר השנה של האקדמיה לאורבניזם אירופי לשנת 2010. הסופר וכתב Ecocity Builders סוון אברלין שוחח עם פרופ' דסקינג.

בשנים האחרונות קיבלה פרייבורג תשומת לב בינלאומית בשל החזון המתקדם שלה, המשלב היבטים פונקציונליים וחברתיים של קיימות. האם היה רגע שבו החלטת שפרייבורג תהפוך ל"עיר ירוקה"?
לא, ממש לא. צריך להבין שההיסטוריה של פרייבורג בתכנון עירוני מבוססת על יציבות והמשכיות. היו לנו רק ארבעה מנהלי תכנון עירוני מאז מלחמת העולם השנייה. הראשון, יוזף שליפּה, היה ממונה על בנייה מחדש של עיר שנהרסה כמעט לגמרי. רוב האנשים באותה תקופה רצו למחוק את זיכרונות העבר על ידי עיצוב חדש לחלוטין של העיר. למרות זאת, שליפה הכיר בכך שיש חשיבות לשימור התוכניות ואבני הדרך הישנות, והעלה קונספט תכנוני שלקח כמודל את התכנון המקורי מימי הביניים. האשימו אותו שהוא שמרן מדי, ובסוף פיטרו אותו. הישגיו זכו להכרה רק בשנות ה-70. לעומת זאת, קלאוס האמפרט, מתכנן חשוב נוסף שהיה ממונה בשנים 1970–1982, הביא סגנון בנייה חדש לעיר, כמו רחוב קונוויקט (Konviktstrasse), שהיה די מוזנח בשעתו. בערך באותה תקופה התעייפו בני המעמד הבינוני, שהיו חלק מגל הבריחה מהעיר אחרי המלחמה, מכיסוח מדשאות הפרוורים, וחיפשו דרך לחזור לעיר. אז הציע האמפרט לשמר את השלמות והנוחות של המתווה הישן, אבל לבנות בניינים חדשים לגמרי. העיקרון המנחה הוא פשוט ומבוסס על מאות שנות תכנון עירוני. זה לא שהיה לו חשוב להיות "ירוק", כמו שהיה לו חשוב להוסיף ארכיטקטורה מודרנית לתשתית הקיימת. ואז הגעתי אני ב-1983, וניגשתי קודם כל לפרויקט ריזלפלד.

פרויקט ריזלפלד (Rieselfeld) ידוע כראשון מסוגו, במונחים של בניית משהו חדש מאפס על פי עקרונות קיימוּת: צפיפות גבוהה, בתים שצורכים אפס אנרגיה במחירים סבירים, רחובות נקיים ממכוניות, נגישות, גיוון תרבותי, והכל במרחק של 15 דקות נסיעה ממרכז העיר. זה הכל רעיון שלך?
טוב, תמיד יש הרבה מקורות לרעיון. אחד הנושאים הבוערים באותה תקופה היה גידול האוכלוסין באזור, ולא רצינו שכולם יעברו לפרברים ולכפרים. ואז קרה צ'רנוביל, והלקח ממה שקרה שם היה שעלינו לצמצם את השטח שעושים בו שימוש כדי להפחית את צריכת האנרגיה. כשזה עומד לנגד עינינו, הצגנו 30 הצעות בנייה ראשוניות לשיכון האוכלוסייה הגדלה, במיוחד אנשים צעירים ומשפחות שאחרת לא היו יכולים להרשות לעצמם מגורים בפרייבורג. מתוך אלה התקבלו שלוש הצעות, וראש העיר סיפק את הגיבוי הפוליטי לקבלת אור ירוק לפרויקט ריזלפלד. ידענו שבבניית הפרויקט צריכים להתקיים שלושה תנאים: על השכונה להיות אמיתית וקומפקטית, לא פארק שעשועים, צריכה להיות בה גישה נוחה לתחבורה ציבורית, כך שהשימוש ברכבים יופחת, ושכל זה חייב לשלם את עצמו, בלי סובסידיות חיצוניות. ערכנו תחרות עיצוב ועלו הרבה רעיונות מדהימים, שהפכו את ריזלפלד לאזור אורבני שמושך תשומת לב ומבקרים מכל רחבי העולם.

אפשר לבנות כך בכל מקום, אבל צריך גישה ותוכנית לטווח רחוק. כדי ליישם את העיקרון שלנו לגדילה דרך צפיפות במקום דרך התפרסות על פני שטח גדול יותר, צריך להשקיע הרבה עבודה ולהתמסר לעניין

וכך נולד כתב האמנה של פרייבורג לאורבניות בת-קיימא?
כן, התבקשנו לנסח את עקרונות הבסיס שהובילו אותנו להצלחות האלה, וניסחנו 12 עקרונות ליבה שהנחו אותנו במהלך השנים. הנקודה החשובה היא שמדובר בעקרונות שמומשו ונבחנו במציאות, וזה מה שמבדיל את האמנה שלנו מאמנות אחרות.

פרויקט ואובן (Vauban) זכה למוניטין בינלאומי גדול אף יותר גדול משל ריזלפלד, בשל היותו כפר אקולוגי חי ונושם. איך זה קרה?
כשהסתיימה המלחמה הקרה ב-1989, להרבה בסיסים צבאיים כבר לא היה שימוש. ואובן היה בסיס צבאי צרפתי, וכשסגרו אותו הצרפתים, בפרייבורג עדיין הייתה בעיית דיור משמעותית. כמה קבלנים פרטיים פנו לממשלה הפדרלית בבקשה לקנות את השטח ולבנות עליו, מה שעורר דיון פנימי סוער במחלקה שלנו. בסופו של דבר הגיע ראש העיר להסכם עם הממשלה הפדרלית, שלפיו תועבר לעיר הסמכות על השימוש בשטח, כך שבלי האישור שלנו – דבר לא יקרה שם. כדי להמשיך מהנקודה שעצרנו בה בריזלפלד – בנינו תוכנית לאזור נקי ממכוניות, מה שכמובן לא התממש בסופו של דבר, אבל הפחתנו את השימוש במכוניות במידת האפשר. תחשוב שעל כל 1,000 איש בגרמניה יש 500–550 מכוניות. בפרייבורג הנתון הוא 430 מכוניות, ובוואובן – מתחת ל-100. חייבים לתת לאנשים תמריצים לוותר על מכונית. זה לא בהכרח אפשרי בכל עיר. ניגשנו לזה מתוך מחשבה על בניית שכונה חדשה לחלוטין, עיר קטנה שהמרחקים בה קצרים, שיש בה מרכזי קנייה טובים, מוסדות ציבוריים, גני ילדים, בתי ספר וכו'. מטרה נוספת הייתה שהכבישים בשכונה יהיו קטנים וצרים וישמשו בעיקר כדרכי גישה, כשזמן החניה בהם מוגבל. אתה לא יכול להשאיר את המכונית שלך ברחוב, כי הרחוב שייך לילדים שרוצים לשחק. אלה היו נקודות המוצא לדיון.

יחסית לשכונה שתוכננה ונבנתה בזמן קצר כל כך, אני מתרשם מאוד מהאסתטיקה ומההיצע התרבותי. איך מקנים תרבות ואופי לשכונה שנבנתה מאפס?
צריך לשלב יחד עקרונות תכנון ותרבות קיימת. צריך להושיב יחד את השכנים השונים שבונים בתים, לתת להם לדבר זה עם זה ועם האדריכלים, כך שכולם מביעים את עמדתם בנוגע לאיך תיראה השכונה ואיזו הרגשה היא תשרה.

פרויקט Wiehre Bahnhof (תחנת רכבת ישנה) הוא דוגמה טובה לאיך נמנעים ממונוטוניות סגנונית האופיינית בדרך כלל לבניית כמות גדולה של יחידות דיור

במקום לתת את זה למישהו שיתכנן, בפרויקט זה היו כל בעלי המניות מעורבים, וכך התנסינו בקואופרטיווים של בנייה. כולם יושבים יחד ובונים תוכנית שתתאים לטעם ולצרכים של כל אחד מהשותפים. הכניסה והמסדרונות משותפים, אבל לכל יחידת דיור אופי ייחודי. וכמובן, יחד עם זה גם כל ההיבטים האקולוגיים מכוסים: יעילות מבחינת צריכת אנרגיה, מיחזור מים, אזורים לילדים וכו'.

יש לך מוניטין של אדם שניחן במחשבה חופשית, מעין איש רנסנס של תכנון ערים. איך אתה מצליח להביא יצירתיות למקצוע שלעתים קרובות כרוך בבירוקרטיה וסלידה מרעיונות חדשים?
דבר אחד שחייבים להבין בעניין בירוקרטיה עירונית הוא שבמערכת כזאת מוחות יצירתיים הם תמיד אאוטסיידר. המפתח במקרה שלי היה התמיכה של צוות תכנון מעולה, שמצא את הדרך להגשים את החזון נגד כל הסיכויים. תסתכל על Stühlinger ועל הציר שמסביב לתחנה המרכזית שהערנו לחיים. תסתכל על סיפארק שהיה בעבר אזור שומם, או על הפארקים התעשייתיים שעכשיו יש בהם מפעלים לאנרגיה סולארית. אפשר באמת להגיע להישגים אם פועלים בתכנון. תכנון עיר הוא לא רק תצורה, תכנון הוא גם רעיונות ותכנים, מהות. בדיוק כמו שבאנשים לא רק החיצוניות חשובה. אנשי אדמיניסטרציה בדרך כלל לא רוצים לעבוד עם אנשים יצירתיים, כי הם לא משתלבים במערכת. וכאשר אדם יצירתי כמוני נזרק לתוך מערכת כזאת – הוא בדרך כלל נאבק במקום לתפקד. האדם היצירתי מודע מאוד למה שהוא עשה, בין שזה טוב ובין שרע, בין שהתוצאה הסופית עובדת ובין שלא, ואילו הבירוקרט עסוק בעיקר בשאלה אם זה נעשה לפי הספר.

מהן סוגיות הליבה שעיר העתיד צריכה לעסוק בהן?
קודם כל, אנחנו צריכים לתכנן מחדש את הערים שלנו כשעקרונות אקולוגיים עומדים לנגד עינינו. עוד סוגיה חשובה היא להמשיך לחתור לצדק חברתי ולשוויון כלכלי, לטיפוח שונות תרבותית, וכמובן לחינוך. כל הסוגיות האלה קשורות זו בזו, אוכלוסייה מגוונת ומשכילה בעלת אפשרויות כלכליות היא הבסיס לעיר מאוזנת מבחינה אקולוגית. יש הרבה עבודה לדורות הבאים, וזה מרגש אותי.

לראיון המלא במקור
לקריאת 12 עקרונות לבניית עיר בת-קיימא
(תרגום: נעמי בורנשטיין)

תגובות

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו

תגובות אחרונות

עוד