27.11.11

פילוסופיה קולינרית

Marije Vogelzang מרחיבה את הגדרת עיצוב המוצר ומתעסקת בתרבות אכילה באופן מרגש ושנון, וביכולת אסתטית נדירה

במסעדת קונספט בשם Proef (מילה שמשמעותה בהולנדית היא "לטעום ולבחון"), חוקרת ווֹחלזנג צורות בישול שונות ומאכלים שונים ומשונים. היא מעצבת מגוון מוצרי קולינריה ועורכת ארוחות קונספט בהזמנה, בעיקר במסגרת ארגון המעצבים ההולנדי הידוע Droog Design. לא מכבר אף פרסמה ספר בשם Eat Love. אחת העבודות המעניינות שלה היא Connection Dinner, שכשמה כן שאיפתה – ליצור מגע בין הסועדים, מוטיב חוזר אצל המעצבת. בארוחה פרסה ווחלזנג מפה עשויה בצק דקיק על שולחן ארוך, והניחה על השולחן מנורות שרטוט שיחממו את הבצק עד לאפייתו. הסועדים הוזמנו לבצוע את הבצק, מצאו תחתיו קעריות מרק, ולתוכן פוררו את הבצק הפריך. בשלב השני של הארוחה פונו הקעריות ותחתן גילו הסועדים מפה נוספת, עשויה בצק סוכר. הפעם הוגשו אגוזים ופירות, ונאכלו בעזרת חתיכות שנבצעו מהמפה המתוקה.

לארוחה שהכינה לערב פתיחת תערוכה בנושא מלחמת העולם השנייה קראה Black Confetti, והגישה בה מתכונים שאופיינו במחסור במצרכי בסיס כמו ביצים וחלב

שימוש בתחליפים אותנטיים ולא אטרקטיוויים שליוו את הזמנים הקודרים ההם, כמו אבקת ביצים ואבקת חלב, יצרו חוויה קולינרית טעונה, בעיקר בקרב הסועדים שחיו באותה תקופה ושהטעמים החזירו אותם לחוויית עבר לא נעימה. ווחלזנג הלכה עד הסוף, ופורמט ההגשה היה צנוע: מתאבנים קוקטיים הוגשו על גבי מגשים עשויים קרטון גלי פשוט, שעוטר בסרטים כחולים, לבנים ואדומים, כצבעי הדגל ההולנדי. ניכר שגם  באווירת הצנע האפורה הצליחה ווחלזנג לשלב את האסתטיקה הרהוטה האופיינית לה, וליצור רגישויות נעימות לעין גם במסגרת המאתגרת הזאת.
ממולץ בחום להיכנס לאתר שלה ולחרוש אותו לאורכו ולרוחבו. (מיכל פרגו)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
14.6.11

הגורם ההולנדי

John Arndt ו-Wonhee Jeong הכירו עוד בתקופת לימודיהם באיינדהובן, הולנד, והקימו יחד את סטודיו Gorm, הפועל כיום בארה"ב.

עבודותיהם מאופיינות בחיבה לעץ, במינימליזם צורני, בפונקציונליות סביבתית ובחיוך

אם זה סיר כמנורה, תיק לפטופ בצורת מעטפה, שטיח שיהפוך למפעל משחקים לילד המצוי, מסגרות קיר שיהפכו לסט שולחנות, והשוס – מטבח שינצל אפילו את טפטוף הכלים הרחוצים לערוגות צמחים. בניווט כללי אפשר לומר שהשניים, שנשענים על מסורת תרבותית שהביאה לעולם את De Stijl ואת הרחובות ההולנדיים, יושבים יפה באמצע, לצד Droog design (שעמם שיתפו פעולה בעבר). ואם לתייג במילה אחת את העיצובים שלהם – "שנונים" תהיה כנראה הבחירה. הנה, הציצו להם. (אור ארנסט)

תגובות

  • 01

    אהבתי את החשיבה האקולוגית והגישה העצובית הנקייה

  • 02

    I would end up being mendacity if i said i don't like this article, in truth, I love it a great deal I desired to put upward the discuss here. I must state sustain the good work, and I will probably be arriving once again with regard to good since i have already bookmarked the actual web page.

  • 03

    I definitely love that studio

  • 04

    מדליק, במיוחד המטבחון המשרדי

    מור15.6.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
31.5.11

צמד לעניין

הצורניות האופיינית לעידן הטכנולוגי שאנו מצויים בו מתבטאת על פי רוב בדמותן של הדמיות יפות ובהבטחות וירטואליות שונות. בודדים הם המבנים האמיתיים שנבנים על פי הצורות הטכנולוגיות הללו. למשרד האדריכלים UNStudio ניסיון רב במבנים מסוג זה, כשהצורה החדשנית היא סימן ההיכר שלהם. בחרונינגן, הולנד, צמחו צמד מבנים בתכנונם בשם DUO², שמתנשאים לגובה 92 מ' ונמנים עם השורה הראשונה של מגדלים בני קיימא באירופה.

עיצוב רך וגלי מגדיר את קו הרקיע של העיר בא-סימטריות ובאווירודינמיות צורנית

את המבנים מאכלסים שני גופים ממשלתיים, והאתגר העיצובי הגדול שעמד בפני האדריכלים היה להפוך את התדמית הנוקשה והמאיימת של המשרדים לנעימה ונגישה. אחת הדרכים להשיג את המטרה היתה להימנע ממסדרונות לינאריים וצרים, ובמקומם ליצור תנועה חופשית המשלבת תצפית פנורמית כלפי חוץ. דרך נוספת היתה לשלב צבעוניות וחדשנות בסביבת המשתמש הפנימית. בתחום הסביבתי הבניין מדגים כמה פתרונות יצירתיים לחיסכון באנרגיה, דוגמת אלמנט הסנפיר – שאוגר את רוב אנרגיית השמש, מסנן את קרני האור וחוסך בצורך בקירור מלאכותי. עוד פתרונות הם שליטה אקלימית נקודתית בכל חלל עבודה, מערכת אוורור טבעי בקומות הביניים, ומעבר לכך חשיבה גמישה על אופי הבניין בעתיד, כך שבעת הצורך יהיה אפשר להסב אותו בקלות לשימושים אחרים לגמרי, כמו מגורים. (נדב שחורי)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
28.4.10

ראיון בלעדי עם משרד האדריכלים KCAP

משרד KCAP, המבוסס ברוטרדם ובציריך, הוקם ב-1989 על ידי האדריכל פרופ' קיס כריסטיאנסה, והוא מונה כיום כ-75 אדריכלים ומתכנני ערים, השומרים על מסורת רב-תחומית, על מעורבות ועל מחויבות כוללת לפרויקט בכל שלביו. המשרד עוסק בכל רמות התכנון, מעיצוב פנים ועד תוכניות אורבניות רחבות-היקף. עיקר המוניטין של המשרד הוא בפיתוחן וביישומן של תוכניות ייחודיות ומקוריות הנעות על התחום בין אדריכלות לאורבניזם. הם אחראים על הפארק האולימפי בלונדון, על פארק העיר רוטרדם, על תוכנית-אב "מורשת" בלונדון, וגם שולחים ידם לברזיל, לרוסיה, לגרמניה, לסין ולעוד מדינות. בישראל הם עדיין לא עבדו אבל יש להם כמה מילים לומר לנו. תפסנו את כריסטיאנסה לשיחה…

את רוב העבודה שיש לעשות כדי ליצור שינוי יש לרכז ב-99% מהמבנים האחרים, אותם בניינים מופלאים פחות שמהם מורכבת העיר

כמה זמן אתה עובד ב-KCAP, ומה תפקידך במשרד?
אני עובד ארבע שנים כמנהל הפרויקטים הבינלאומיים של המשרד. למעשה כל פרויקט מחוץ להולנד נמצא בתחום אחריותי, ואני אחראי עליו בשלב הרכישה. הדבר כולל נטוורקינג, חקר הזדמנויות עבודה, מתן הצעות והשלמת חוזים. כשהעבודה על פרויקט מתחילה חלקם עוברים לאחריות אדריכלים ומתכננים אחרים ב-KCAP, וחלקם נשארים באחריותי עד לסיומם.

זה בוודאי קשה כשיש כל כך הרבה פרויקטים הרצים במקביל. כיצד אתה והשותפים נשארים בשליטה?
למעשה זו יותר התפתחות של עשר השנים האחרונות, שבהן אנחנו פועלים הרבה בחו"ל. אולם דרכי הפעולה להתמודד עם זה התפתחו רק בשלוש-ארבע השנים האחרונות, והן עדיין לא מושלמות. אנחנו עובדים במקומות כמו ברזיל וסין, ולכן היה עלינו להקים מבנה שונה לניהול פרויקטים ולשמירה על קשר עם הלקוח. זה דבר שהיה עלינו לפתח, והתהליך לא הסתיים. דרכי הפעולה בכל מדינה שונות זו מזו. העבודה בסין מחייבת כישורים שונים מאשר בברזיל, לדוגמה.

ספר לנו על הפרויקט שאתם עובדים עליו בלונדון – שילוב הפארק האולימפי בעיר לאחר המשחקים האולימפיים.
שילוב הפארק האולימפי נעשה בכמה ערים בעבר, אך זה לא היה תהליך הנובע מהחלטה מתוכננת מראש. כך לדוגמה הפארק האולימפי במינכן משולב ברקמה האורבנית של העיר כתוצאה מהתרחבותה של העיר, ורעיונות דומים לאלה שהצענו ללונדון יושמו גם שם. לונדון היא העיר הראשונה שהפכה נדבך זה לחלק מההצעה שלה לאירוח המשחקים. הם התחייבו להותיר מורשת ארוכת שנים למזרח לונדון. כשמסתכלים על ההצעות לארח את המשחקים ב-2016 וב-2020, וגם בדיונים שנערכים כעת בנוגע להצעה של הולנד לארח את המשחקים ב-2028, כמעט כל עיר שרוצה להצליח בכך מחויבת לשלב מאפיין זה בהצעתה. יש לתכנן מה עושים עם ההשקעה לאחר תום המשחקים. מאחר שאין לכך תקדים, חלק ניכר מהדברים בלונדון הם חדשים ולא נוסו בעבר.

דרך הפעולה המסורתית בבניית תוכנית אב היא כמו תכנון עבודה אדריכלית רחבת היקף – מפורטת מאוד ומעוצבת. התמונה הנוצרת היא מה שאנשים מצפים לה, אולם באותה מידה היא אינה גמישה. אנחנו מתעניינים יותר במה שאנו מכנים "מחשבה מסגרתית" (framework thinking). אנו מציעים מסגרות שיכולות להתפתח לכיוונים שונים.

כשאנחנו מפתחים תוכנית שאמורה להגדיר מראש עתיד בן 40 שנה – כמו בפרויקט המורשת האולימפית בלונדון – ברור שאי אפשר לחזות מה יהיה אז, גם אי אפשר להגיד מה יקרה עוד חמש, עשר או 20 שנה. לכן אנחנו מנסים ליצור מסגרות גמישות דיין, שמאפשרות להכיל התפתחויות עתידיות ושינויים בפרוגרמות, אורח חיים, חברה, דרכי תחבורה, ועוד, ובה בעת מספקות הנחיה וכיוון מספיקים לעיר הנוצרת שתפעל באופן טוב ומוצלח ותייצג אורח חיים ותדמית מסוימים. הדבר מחייב גישה של מתכנן אורבני כפי שאנחנו מבינים זאת, להבדיל מגישת האדריכל, שהיא להתחבר יותר לתהליכים שמובילים ליצירתן של תכונות מסוימת מבלי למעשה לפרט את פתרונות הבנייה. יש בכך ויתור על השליטה המלאה על תכנון של כל מבנה ומבנה לטובת שליטה על המכלול כולו.

יש היגיון רב בתכנון מראש. בתוכניות האורבניות שלכם והשילוב בעיר יש משהו מרפא. אפשר לראות כיצד הדבר יוצר פרויקטים שאינם בהכרח בולטים מבחינה חזותית אבל מכילים גישה אנושית, בריאה יותר – זה מקום שאנשים חיים בו.
אנחנו מנסים לעבוד בכל קני המידה, מהמידות האדריכליות הקטנות ועד לקנה מידה אזורי. בכל הרמות הללו אנחנו מנסים לשמור על מה שציינת, ערכים שאנחנו רואים כמתאימים לסביבת מחיה איכותית. אנחנו לא אדריכלים כמו גהרי (Gehry) או חדיד (Hadid) שיוצרים יצירות מופת ויזואליות, מאחר שערים אינן מורכבות רק מיצירות מופלאות אלה. רובה המוחלט של העיר מורכב מחומר בנייה גנרי. אני חושב שכל "יצירות המופת" של עיר יהיו פחות או יותר בסדר. יש די תשומת לב ציבורית, תקציבים ואדריכלים מיומנים כדי שאסונות טוטליים יהיו נדירים מאוד. אולם את רוב העבודה שיש לעשות כדי ליצור שינוי יש לרכז ב-99% מהמבנים האחרים, אותם בניינים מופלאים פחות שמהם מורכבת העיר. לדוגמה, אם מסתכלים על מוזאון גוגנהיים בבילבאו: זה היה פרויקט ששינה את מעמדה של העיר. אולם למוזאון לבדו לא יכולה להיות השפעה כזו אלמלא השתמשה העיר במומנטום שנוצר כדי לשפר אזור רחב הרבה יותר, המכסה חלקים נרחבים ממרכז בילבאו. בתוכניות שלנו אנחנו מנסים להשתמש ביצירות מופת כזרזים לשאר האזור, ולא כמטרה בפני עצמה. כאן נכנסת לפעולה המסגרת שאנחנו יוצרים. היא מגדירה תכונות אורבניות מסוימות באופן גמיש לחלקים הגנריים של המרקם העירוני.
למרות הידע והניסיון הנרחב שלנו בנוגע לתכנון מכלול עירוני בתנאים שונים ובהקשרים והסביבות השונות שאנו פועלים בהן, אנחנו תמיד מופתעים מחדש מהדרך שבה דברים עדיין מתרחשים. מודלים של פיתוח הנוגדים לחלוטין כל סוג של חשיבה סביבתית – אזורים תלויי רכבים פרטיים בעלי שימוש יחיד שבהם אפשר פשוט למות ברעב ללא רכב פרטי, או שכונות חסרות כל סביבה קיומית- חברתית, שכונות שאין בהן שמץ של שילוב קבוצות משתמשים שונות או טיפולוגיות שונות או קבוצות סוציו-אקונומיות שונות. דברים אלה עדיין קורים, וקורים הרבה. זה כמובן מאתגר אותנו וגם מספק לנו תעסוקה לעוד הרבה זמן (צוחק).

כיצד אתה רואה את האורבניות הישראלית?
לא עבדנו עדיין בישראל, וזה נראה לי מקום מעניין לעבוד בו. יש בה רמת מורכבות שונה לחלוטין הקשורה לדת, לתרבות ולפוליטיקה, שהיא ייחודית לאזור זה. ואף שזו עשויה להיות התבטאות פוליטית מדי למי שרוצה לעבוד בישראל: גדר ההפרדה – האם היא פתרון בר-קיימא? האם היא פותרת את הבעיה, או דוחה פתרון שחייב להגיע?

אני נולדתי בגרמניה, ושם חומה לא פתרה דבר. אני חושב שיצירתיות רבה יותר עשויה להשיג יותר מאשר חומה בנאלית – יצירתיות שמטרתה ליצור חיים משותפים לכל הקבוצות הדתיות והאתניות.

אני לא זוכר מי אמר לי שמי שחי בישראל ולא מאמין בניסים איננו אדם מציאותי. אולם זה עדיין מדהים שכאשר רוצים להסתכל בדברים שנותרו מהמודרניזם, מיד פונים לתל אביב – זמן שבו היתה ישראל חוד החנית מבחינה זו. כרגע זה נראה לי כאילו משרד הביטחון הישראלי השתלט על התכנון העירוני המקומי. עדיין יש הרבה לעשות אצלכם וזה היה נהדר לו יכלו מתכננים אורבניים לעזור וליצור את הניסים שנראה שבישראל מאמינים בהם. (נגה ונדב לסר)

תגובות

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
27.11.08

ראיון בלעדי עם האדריכל אנדרה קמפה, אמסטרדם

בשנת 2000 הקים האדריכל אנדרה קמפה (Andre Kempe), יחד עם אוליבר תיל (Oliver Thill), את משרד האדריכלים Atelier Kempe Thill, ועד מהרה מיצב עצמו כאחד הבולטים באמסטרדם. המשרד מעסיק למעלה מ-30 אדריכלים צעירים, הנותנים זריקת עידוד לאדריכלות ההולנדית העכשווית. המשרד זכה בפרסים ובהם Europan 5 ו-Maaskantprijs, וכן בכמה תחרויות תכנון בינלאומיות. בעבודות הבולטות והמעניינות אפשר למצוא את הביתן ההולנדי בתערוכת IGA 2003, את אולם הקונצרטים ע"ש ליסט באוסטריה, את מוזאון וינהויזן ועוד. בראיון בלעדי ל-reDesign קמפה מסביר מהו לדעתו תפקיד הקישוט במבנה אדריכלי (להפחית את הניכור בתרבות העירונית), מדוע הם נמנעים מכך (הקישוט הפך לסימולציה של אותנטיות), ולמה הוא חוזה את ריקון מעמדו ותפקידו של האדריכל (מבנים שיוצרו בניגוד להיגיון). ראיון בועט (במוסכמות)

מאת: נגה לסר

כאשר בוחנים את האדריכלות שלכם, את התכנון המרחבי, את בחירת החומרים, מתקבל רושם של מבנים אשר נוטים להתרחק מטרנדים עכשוויים של קישוט (ornament). כיצד אתם רואים את תפקיד הקישוט במבנה האדריכלי?
מאז המהפכה התעשייתית האדריכלות המודרנית עוסקת בדרכים להורדת עלויות ולחיסכון כלכלי. תהליך הייצור של המבנים עובר רציונליזציה וכתוצאה מכך כל פרט, כל חלק מהבניין שהוא העשרה שאיננה באמת חיונית נזרק החוצה מסיבות כלכליות ומטיעונים רציונליים שונים.
קישוט קשור גם לתרבות של בעל המלאכה, הם נעשו בידי האומן. ישנם אדריכלים המנסים להחזיר כיום את זה בדרך ייצור מכנית של קישוטים. דרך זאת מצליחה רק כאשר תקציב המבנה גבוה מאוד. במקרים אחרים נקודות החיבור בין חלקי הקישוט לבין החלק התעשייתי, הסטנדרטי, שממנו אי אפשר להימנע, אינן נראות טוב.
אנו גם מאמינים שהקישוט הוא חלק מתרבות שמעודדת פחות ניכור מזו של התרבות העירונית של סוף תקופת התיעוש או של התקופה הקפיטליסטית הנוכחית. קישוטים נעשו במקור על ידי התושבים עצמם כדי 'לסמן' את מקום המגורים שלהם, את הסביבה שלהם, להפוך אותה לחלק מהם. כאשר המין האנושי החל ללכת בכיוון של התמקצעות בתחומים שונים הפכו הקישוטים להיות סימולציות של אותנטיות, אבל חדלו להיות אותנטיים בעצמם. במובן זה נראה לנו שכל הקישוטים המיוצרים בימינו למעשה אינם נכונים. עם זאת, אנחנו מבינים את הצורך בהם. קשה מאוד לפתור את הבעיה באופן משכנע מבחינה רעיונית. הדבר תלוי מאוד בגודלו של המבנה, ביכולת לטפל בקנה המידה של הבניין בצורה אמינה.

בעשור האחרון אפשר לומר שהזרם העיקרי באדריכלות ובעיצוב הוא 'עיצוב לשם עיצוב'. מה דעתכם?
אדריכלות היא בסופו של דבר מערכת המתייחסת לעצמה. יש לה את החוקים שלה. בראייה זו כל עיצוב הוא לשם עיצוב. אדריכלות יכולה להיות טובה או רעה. דבר זה נקבע לפי הדרך שבה משתמשים באמצעי הבנייה כדי ליצור מתוכם אדריכלות, אם היא משכנעת בכל השכבות, אם כל המאפיינים מתקשרים לאובייקט עצמו.

כיצד אתם מתייחסים לנושא ולחוויה האנושיים בתכנון שלכם?
האדם נמצא במרכז העיצוב שלנו במובן זה שבני אדם הם שחווים, משתמשים ורואים את המבנים. יש לעצב את הבניין כך ש'יתקשר את עצמו' בצורה נאותה או אפשר לומר 'אנושית'. אין פירוש הדבר שיש לפרק את הבניין למרכיבים קטנים כמו שהסטרוקטורליסטים מאמינים, אלא אפשר בדרך של החדרת חושניות בשימוש בחומרים ממוחזרים, או בקביעת גבהים וצורות באופן שיהיה אפשר לחוות אותם בדרך פשוטה וישירה.

כיצד אתם מפתחים רעיונות תכנוניים במשרד ובאילו כלים אתם משתמשים?
אנו עובדים עם מודלים מקרטון ומלוחות קצף (קאפה), שרטוטים ידניים, הדמיות ממוחשבות, מודלים בקנה מידה 1:1. אנחנו מאמינים שכל האמצעים הללו חיוניים להמחשת הבעיות, מאחר שבניין הוא בסופו של דבר עניין די מורכב. אנחנו מאמינים שהשימוש בהדמיות ממוחשבות בלבד הוא רע לאדריכלות כי כך מאבדים את אחד הממדים, את זה הפיזי.

ממבט במבנים שלכם מתקבלת תחושה של מבנים צנועים, מודעים לעצמם, ועם זאת בעלי זהות עצמית ברורה, אייקונים אדריכליים העומדים בפני עצמם. האם זה נובע ממחשבה מתוכננת?
אנחנו חושבים שהאדריכלות נמצאת כיום בלחץ רב למלא את הרצון למשהו ייחודי וספציפי מאוד ומצד שני לספק משהו רב שימושי וגמיש. סתירה זו קשורה לנושא הגלובליזציה, ללחץ להתבדלות של אחד מהאחר, לא משנה ממי. האדריכלים המובילים נמצאים בלחץ רב יותר, מבחינה רבה מסיבות כלכליות הנובעות מהמשרדים שלהם. מה שאנחנו רואים זו מידה מסוימת של אבדן הבושה בייצור צורות וגופים חסרי כל הגיון, ריקון מעמדו ותפקידו של האדריכל, תהליך שבוודאי יתרחש כשתדעך הכלכלה ויעלו השאלות על אודות מידת השימושיות והיעילות של מבנים כאלה. לכן אנחנו מנסים ליצור מבנים יעילים, שמישים וכלכליים אשר עדיין יש להם מידה של כוח איקונוגרפי. הרצון לזֶהות איקונית חזקה נובע מהרצון ליצור זיהוי למבנים, הרצון לזהות עצמית בתרבות ההמונים האנונימית. האיקונוגרפיה שאנחנו מנסים ליצור תלויה כמו כל דבר במראה של המבנה, הנובע מההיגיון של התכנית ושל טכנולוגיית הבנייה.

שניכם התחלתם את לימודיכם בלייפציג זמן קצר לאחר איחוד שתי הגרמניות. כיצד הילדות במזרח גרמניה והלימודים בה בתקופה שלאחר האיחוד השפיעו ומשפיעים על עבודתכם?
לרקע שלנו כאנשים שגדלו במזרח גרמניה יש השפעה בכך שגדלנו בחברה שנעשה בה שימוש בטכנולוגיות בנייה מתועשות במובן המודרני-פורדיסטי עד לשנת 1989, ובמיוחד בתחום הבנייה למגורים. בהשוואה למערב גרמניה הדבר מאוד יוצא דופן, מאחר שסוג שכזה של ייצור נפסק שם מוקדם יותר וזכה לביקורת שלילית רבה מצד המהפכנים של 1968. הולנד היא אחת מהמדינות היחידות במערב שבה נמשך הדבר בצורה דומה מאוד למה שהיה בשנות ה-20 של המאה שעברה. זו אחת הסיבות שבגינן נוח לנו לעבוד בה. יש לנו רקע פרוטסטנטי, וזה בוודאי קשר חשוב מאוד להולנד, שבה המסורת הקלווינסיטית דוחפת אנשים להיות חסכניים מאוד. אנחנו גם חושבים שעיצוב בגישה של חיסכון כספי מהווה מקור להשראה. צריך להיות יצירתי יותר כאשר אין לך כלום. מובן שיש בנו גם משהו מהנפש הרומנטית הגרמנית. הדבר המעניין הוא שגילינו את זה רק לאחר שגרנו בהולנד כמה שנים. המנטליות הפכה לברורה יותר לאחר שהיינו בניתוק מהסביבה המקורית שלנו. במידה מסוימת זה דומה לנערות הטורקיות שגרות כאן, שפתאום לובשות צעיף על ראשן ומגלות שהן מוסלמיות. החיים בטורקיה מעולם לא היו עושים את זה להן.

כיצד השתנו תנאי העבודה של אדריכלים צעירים בהולנד מאז התחלתם לעבוד בה?
לדורות הצעירים קשה יותר ויותר להשיג עבודות משמעותיות. במיוחד שיטת המכרזים לעבודות ציבוריות זוכה כיום להתייחסות שמרנית מאוד והרסנית, דבר שהוא במידה רבה מנוגד לחלוטין לאווירה ששררה כאן בשנות ה-90. ישנו סיכוי רב שהולנד תמצא את עצמה תורמת מידה מסוימת של פרובינציאליות ברמה הבינלאומית של הייצור האדריכלי. המשרדים המובילים הם וויל ארטס, MVRDV ,UN Studio ,OMA וכו'. אבל כמעט אף אחד מהדור הצעיר לא יכול לפרוץ. אנחנו ערכנו על כך מחקר אשר היתה לו השפעה רבה על הלך הרוח של המדיניות ברמות השונות של הממשלה ההולנדית, אולם הפתרונות שהצענו נדחו על ידי השר האחראי. זה נושא מסובך למדי…

(נגה ונדב לסר)

תגובות

  • 01

    בהחלט השראה

    עמוס27.10.08
  • 02

    עבודות מרשימות. תמונה מס 2 במיוחד

    מקסים29.10.08
  • 03

    מודלים ממוחשבים מאפשרים לאדריכלות לצמוח למחוזות שמודלים מקרטון לעולם לא יוכלו לעשות זאת

    or29.10.08
  • 04

    יוחזר האיפוק, הצניעות, הנקיות, המינימליזם, הקפדנות. לתשומת לבך, פיבקו..

    גלית ג29.10.08
  • 05

    מאוד חבל שהאדריכלים הצעירים מתקשים לפרוץ. כמו תמיד, הביורוקרטיה מרימה את ראשה...

    דודו29.10.08

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו